אני התאהבתי בבייסבול ובניו יורק יאנקיז ב-1998, שלוש עונות לאחר שדון מטינגלי פרש ממשחק פעיל. כאוהד קבוצה שכבר לא ילד (בן 22), ההיסטוריה של ה-"קבוצה החדשה שלי" מאוד סיקרנה אותי, וביליתי לא מעט שעות קורא, צופה בסרטים דוקומנטריים או סתם בקטעי וידאו.

אחד מקטעי הווידאו שהכי תפס אותי, היה מעונת 1995. היאנקיז חזרו לפלייאוף לראשונה מאז 1981, כשהמנהיג של הקבוצה, בחור בשם דון מטינגלי, בעונת הפרישה שלו, לאחר קריירה ארוכה נטולת פלייאוף. הרגע הזה, במשחק מספר 2, כשמיטינגלי יורה את ההום ראן פלייאוף היחיד בקריירה הארוכה והמרשימה, הוא בהחלט רגע בלתי נשכח. השדר צעק: Oh, Hang On To The Roof, אמירה שכנראה לא אשכח כל חיי.

דוני-לדת שמח

השבוע חגג מטינגלי את יום הולדתו ה-60, הזדמנות טובה להכיר את הקריירה של אחד משחקני הבסיס הראשון היותר אנדר-רייטד. נתחיל בסוף. קריירה של 14 עונות, כולם ביאנקיז, 222 הום ראנס, ממוצע חבטות 307., תשע כפפות זהב, אך בלי מקום בהיכל התהילה. אולי שחקן הבסיס הראשון הטוב ביותר שלא הגיע לקופרסטאון.

מטינגלי נולד ב-20 באפריל 1961 ב-אוונסביל, אינדיאנה, בדיוק באמצע הדרך בין לואיוויל לסיינט לואיס, מרחק שלוש שעות נסיעה מאינדיאנפוליס שצפונית לה. כבר בבית הספר הוא הפך לשחקן בייסבול בולט, כשהוא חובט מעל 500. במדי ה-Reitz Memorial, ומוביל את הקבוצה שלו למאזן פסיכי של 1:59 בשתי עונות. ב-1978 זה נגמר באליפות (0:30), עונה לאחר מכן בהפסד בגמר, ההפסד היחיד בשתי העונות האלה.

לא בא לעבודה, בא לעבוד

אך מפה ועד להגיע למייג'ורס, יש חתיכת דרך. והשלב הראשון בדרך הזו – עבודה קשה. "זה לא רק העובדה שהוא היה שחקן מצוין", סיפר מאמנו בתיכון, קוונטין מרקל, "הוא היה עובד  כי קשה מכולם. הוא היה מלא בדחף, מעולם לא היה לי שחקן כזה". מטינגלי דילג על קולג', ונבחר בסיבוב ה-19 על ידי היאנקיז בדראפט 1979, עונה לאחר האליפות האחרונה של היאנקיז עד 1996.

בעונת 1981 הגיעו היאנקיז עד לוורלד סירייס, שם הם נכנעו לדודג'רס בשישה משחקים. החבורה בהנהגת רג'י ג'קסון, בוב ווסטון, רון גידרי, גוס גאסג', בובי מרסר וטומי ג'ון, היתה רגילה לשחק באוקטובר, אך מכאן ועד ל-1995 היאנקיז לא יגיעו יותר לפלייאוף, דבר מאוד לא שגרתי בברונקס. לקראת עונת 1982 עלה מטינגלי לראשונה למייג'ורס, אך בשנתיים הראשונות שלו בקבוצה הוא עדיין לא היה הפירסט בייסמן הקבוע, כשג'ון מייברי וקן גריפי סיניור תפסו את התפקידים האלה.

הופעת הבכורה שלו הגיעה ב-8 בספטמבר 1982, כשהוא עלה כמחליף נגד האוריולס. את ההיט הראשון הוא רשם ב-1 באוקטובר מול הרד סוקס, כשלהום ראן הראשון הוא נאלץ להמתין לעונת 1983, כשב-24 ביוני הוא שלח כדור החוצה, שוב נגד בוסטון.

As Good As It Gets

1984 היתה העונה הראשונה בה דוני בייסבול הפך לשחקן קבוע. בתחילת העונה, בזמן שדרל סטרוברי הטריף את העיר מהצד השני, אמר הבעלים של היאנקיז, ג'ורג' סטיינברנר: "תדברו כמה שאתם רוצים על סטרוברי, אני אקח את מטינגלי. הוא הכישרון הצעיר הכי טוב בליגה, תוך שלוש עונות הוא יהיה ה-Batting Champion". לא רק שהוא צדק, אלא שזה קרה כבר באותה העונה, שימו לב לשורה הסטטיסטית של מטינגלי ב-1984: 153 משחקים, ממוצע חבטות 343., עם 23 הום ראנס ו-44 דאבלס, כשהוא מביא הביתה 110 רצים.

ערב המשחק האחרון של העונה, נאבקו מטינגלי וחברו לקבוצה, דייב ווינפילד הנפלא, על תואר ה-Batting Champion, כשדוני בייסבול מפגר מאחורי חברו ב-0.002. הוא חבט 4 מ-5, כשווינפילד הסתפק ב-1 מ-4, ותואר מלך החבטות (מצחיק בעברית) הלך למטינגלי.

"אם לא הוא, מי כן?"

אך עונת 1984 היתה חביבה ליד זו שהגיעה לאחר מכן: כפפת זהב, ממוצע חבטות 324., לצד 35 הום ראנס, 48 דאבלס, כשהוא מביא הביתה 145 רצים – ה-MVP של הליגה. לאט לאט החלו להבין מסביב לליגה שמטינגלי הוא כנראה הכישרון הגדול ביותר שצמח פה בשנים האחרונות, כשג'ורג' ברט, האגדה מקנזס סיטי, הבהיר: "אם הוא לא הכי טוב במייג'ורס, אשמח לדעת מי כן".

אך זו לא היתה רק התקפה. יכולות ההגנה של מטינגלי היו כל כך מוערכות על ידי היאנקיז, עד שהוחלט לנסות ולשים אותו גם בבסיס שני ושלישי, למרות שהוא זורק עם יד שמאל, דבר מאוד לא שגרתי בעמדות אלה. בסך הכל רשם דוני בייסבול תשע כפפות זהב, בכל עונה ב-1985 ל-1994, למעט 1990, אז מארק מגווייר זכה. עד היום מטינגלי הוא השמאלי האחרון ששיחק בבסיס שלישי, חוץ מאירוע חד פעמי, כשמאריו ואלדס עשה זאת ב-1997.

דרך הגב

כמו כל קריירה, גם זו של מטינגלי נחלקה לשניים. בשש העונות המלאות הראשונות שלו הממוצעים שלו עמדו על 327., עם 27 הום ראנס ו-114 RBI. לזה תוסיפו חמש זכיות בכפפת הזהב, ושש הופעות באול סטאר. אך עונת 1990 הביאה איתה את תחילת הצרות. מטינגלי סבל מכאבי גב, לראשונה ממוצע החבטות שלו ירד מ-300. ל-256., כשהוא משחק 102 משחקים בלבד ומעיף חמישה דינגרס.

מכאן והלאה כאבי הגב כבר לא יעזבו את דוני, שהצליח אמנם להרים מחדש את ממוצע החבטות שלו, ועד לסיום הקריירה לא ירד מ-288., כולל עוד ארבע זכיות בכפפת הזהב, אך הכח נעלם, כשבשש העונות האחרונות הוא מעיף 9.6 הום ראנס לעונה בלבד, ירידה דראסטית.

כאמור, לאורך כל השנים האלה היאנקיז לא הגיעו לפלייאוף ולו פעם אחת, דבר מאוד לא הגיוני למועדון כזה. ב-1994 הברונקס בומברס החזיקו במאזן הטוב בליגה, אך השביתה הגדולה ביטלה את הפלייאוף. ב-1995 היאנקיז סוף סוף הגיעו לפלייאוף, כשהם פוגשים את המארינרס המצוינים בסדרה של הטוב מ-5 משחקים. שני הראשונים בניו יורק, השאר בסיאטל.

Hang On To The Roof!!!!!

במשחק הראשון ניצחו דייויד קון והיאנקיז 6:9, הרבה בזכות הום ראנס של ווייד בוגס ורובן סיירה. המשחק השני היה סופר דרמטי. סיאטל הוליכה 1:0 ו-1:2, אך שני הום ראנס באינינג השישי, של סיירה ושל מטינגלי, הום ראן הפלייאוף היחיד שלו בקריירה, העלו את ניו יורק ל-2:3. סיאטל השוותה, המשחק נכנס לאקסטרה אינינגס, ובאינינג ה-12 ירה ג'ים לייריץ 2 ראן הום ראן והעלה את היאנקיז ל-0:2 בסדרה. ההום ראן של דוני בייסבול, כמו שכבר ציינתי, נחשב לאחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה של הקבוצה.

בשני המשחקים הבאים ניצחו המארינרס, בהנהגת רנדי ג'ונסון, טינו ואדגר מרטינז, ג'יי ביונר וקן גריפי ג'וניור, והכל התנקז לגיים 5. סליחה, לא רק לגיים 5, אלא לאינינג ה-11, במצב של 4:4. רנדי ולארדה הביא את פט קלי הביתה בחלק העליון, היאנקיז עלו ל-4:5, ונראה היה שמטינגלי והקבוצה שלו קרובים מתמיד ל-ALCS. אך דאבל של אדגר הביא הביתה את ג'ואי קורה ואת גריפי, שלח את סיאטל לסדרה הבאה ואת מטינגלי והיאנקיז הביתה.

רגל פה רגל שם

לאחר אותה העונה, סיים מטינגלי את החוזה שלו ביאנקיז. מטולטל מהסדרה ומהסיום הדרמטי, דוני לא הודיע רשמית על פרישה, אך נראה היה שהוא נוטה לכיוון. "לדעתי לא אשחק העונה", הוא אמר לפני תחילת עונת 1996. היאנקיז, מצידם, היו צריכים לחשוב הלאה, והנחיתו את הסלאגר של סיאטל, טינו מרטינז, להחליף את האיש שעמד על בסיס ראשון, לפחות כך זה הרגיש, תמיד.

את עונת 1996 בילה מטינגלי בבית באינדיאנה, עם אשתו קים ושלושת ילדיו, טיילור, פרסטון וג'ורדן. הוא ויתר על הצעה לחזור לשחק במדי בולטימור, וצפה בטינו והיאנקיז שלו הולכים כל הדרך עד לאליפות. טינו, שזכה לשריקות בוז בחצי הראשון של העונה, רק בגלל שהגיע במקום דוני, העיף 25 הום ראנס והביא הביתה 117 רצים, עם ממוצע חבטות 292., מספרים שדוני היה מייצר בקלות, אבל בתחילת הקריירה, לא השנים האחרונות. הוא צפה במשחק האליפות בטלויזיה, ומייד לאחר שהסתיים כיבה. חגיגות? זה Too Much.

תולה את המחבט

ב-22 בינואר 1997, כשהוא בן 35, הודיע מטינגלי רשמית על פרישה במסיבת עיתונאים ביאנקי סטדיום: "אני לא מוכן לשלם את מחיר החזרה", הוא אמר, מדגיש שכאבי הגב והרצון להיות קרוב למשפחה הן הסיבות העיקריות לפרישה. "ברור לי שזה הזמן שלי לזוז הצידה". סטיינברנר החמיא: "אני לא חושב שבכל תקופתי היה ביאנקיז שחקן גדול יותר ממטינגלי. מדובר בספורטאי ובאדם גדול".

מטינגלי לא עזב את הענף הכל כך אהוב עליו, כשתחילה הוא הצטרף לאימוני הספרינג של היאנקיז, משמש כיועץ לשחקנים הצעירים במשש שש שנים. כך הוא למעשה לקח חלק בשושלת הגדולה שזכתה בארבע אליפויות בחמש שנים.

בין השנים 2004-2006 שימש מטינגלי כמאמן ההתקפה של היאנקיז, כן כן, כולל את עונת הפדיחה הגדולה של 2004. ב-2007 הוא הפך למאמן הספסל של ג'ו טורה, ורבים ראו בו המחליף האידיאלי כשזה יפרוש. לאחר הפסד בסדרה כואבת לקליבלנד, טורה נשלח הביתה, אך דווקא ג'ו ג'ירארדי היה זה שקיבל את התפקיד, כשזה יוביל את הקבוצה לאליפות הבאה, והאחרונה שלה עד היום, ב-2009.

אכ-ז-בה

"אף פעם לא הובטח לי כלום", אמר דוני בייסבול לאחר המינוי של ג'ירארדי. "האם אני מסוגל למלא את התפקיד הזה? ברור. האם אני מאוכזב? אין ספק. נתתי הכל כדי לקבל אותו. אני מאמין בעצמי". ימים ספורים לאחר מכן קיבל טורה את תפקיד מנג'ר הדודג'רס, ולקח עמו את מטניגלי, שהפך למאמן ההתקפה שלו. לראשונה בקריירה, לבש מטינגלי מדים אחרים.

קריירת האימון של מטינגלי עדיין בהתהוות, כך שנראה לי מוקדם לסכם אותה, ומסתמן שגם ככה היא תהייה שווה כתבה בפני עצמה. רק נסכם שבין 2011 ל-2015 שימש דוני למנג'ר של הדודג'רס, כשבשלוש העונות האחרונות הכחולים מסיימים במקום הראשון בבית, אך בלי להגיע לוורלד סירייס אפילו פעם אחת.

מטינגלי התמודד עם לא מעט ביקורת מהתקשורת ב-LA, והחליט שהוא צריך מקום מעט שקט יותר. ב-2016 הוא קיבל את תפקיד המנג'ר של המיאמי מארלינס, הקבוצה של החבר שלו, דרק ג'יטר, ובעונת הקורונה אף הוביל את המארלינס לפלייאוף, ונבחר למנג'ר השנה של הנשיונל ליג. הפסקאות הבאות ייכתבו בשנים הקרובות (: