שחמט בישראל  – שנות ה 60' – מהפך/שחר אלוני

שחמט בישראל – שנות ה 60' – מהפך/שחר אלוני

בפוסט קודם, ראינו את ההתרחשויות המרכזיות בשחמט סביב קום המדינה.
שנות ה 60' הביאו לשינויים גדולים בארץ בכלל ובשחמט בפרט, והחל בהן עידן חדש שהתבטא בצמרת השחמטאית.
כדי לראות את גודל השינוי, נעשה סקירה מהירה על מה שהיה עד אז:

ההתחלה היתה בשנות ה 20' המוקדמות, בהן מוהליבר ומרמורוש החלוצים, הניחו את היסודות לשחמט בארץ. הם הקימו את המועדונים הראשונים (שחוגגים 100 שנה בימים אלה) מועדון לסקר תל אביב שקיים עד היום, ומועדון לסקר ירושלים, ששינה את שמו לרובינשטיין ירושלים, וקיים עד היום. מרמורוש אף נסע להיפגש עם המלך עבדאללה למשחקי שח והפך חבר אישי שלו.
שניהם אף ארגנו את תחרויות "לסקר" הראשונות וזכו בהן בשנות ה 20'.

לאחר עלית הנאצים לשלטון בגרמניה, הגיעו לישראל עולים רבים ובניהם שחמטאים חזקים מאד. משה צ'רניאק עלה ב 34' וזכה באליפות ישראל הראשונה ב 36' (מוהליבר ומרמורוש כבר לא היו מספיק חזקים יחסית, אפילו בשביל להשתתף באליפות).
יוסף פורת עלה אף הוא ב 34' וזכה באליפות ישראל השניה ב 37'.
יצחק אלוני עלה במלחמה ב 44' וזכה באליפות ישראל 45'.
מנחם אורן עלה ב 49' והתכבד לזכות באליפות מדינת ישראל הראשונה ב 51'.
ישראל החלה אף לשלוח משלחות איכותיות לאולימפיאדות השחמט כבר ב 35' וב 39'.
אגב, פורת ואורן שיחקו בניהם כבר באולימפיאדת 28', כאשר ייצגו בהתאמה את נבחרות גרמניה ופולין בטורניר בצעירותם.

עוד בזמן המנדט הבריטי החלה פעילות ענפה של שחמט בהתכתבות בישראל ושל חיבור בעיות שחמט, והיו לנו כמה נציגים בולטים ברמה עולמית בתחומים אלה, תוך שיתוף פעולה מפתיע עם שלטונות המנדט.
גם לאחר קום המדינה ב 48' שלחה ישראל נבחרות איכותיות לאולימפיאדות, אך עדיין לא היה כל תקציב ממשלתי לתחום.
באותו הזמן הפעילות השחמטית היתה בעיקר בערים הגדולות, ירושלים, תל-אביב וחיפה.
משה צ'רניאק לקח על עצמו שליחות להנחיל את השחמט ברחבי במדינה. הוא חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה ויצר התעניינות במגוון מקומות נוספים, גם בערים מרוחקות ובקיבוצים. במקומות רבים החלה פעילות שחמטית ונפתחו מועדונים.

מט (של אליוכין) בשלושה מהלכים בלבן, איך?



לאחר ההצלחה במשחקים האולימפיים ב 54' (תיקו 2-2 עם האלופה הנצחית ברה"מ ו ניצחון 3-1 על הונגריה המאד חזקה) החל מימון ממשלתי לענף השחמט. ב 55' גם החלה אליפות ישראל לנשים (הזוכה הראשונה – אורה נודל ירון, חברת נבחרת ישראל בכדורסל).
ב 58' במסגרת חגיגות העשור למדינה, אורגנה לראשונה בישראל תחרות בין לאומית עם שחקנים אורחים חזקים, ובניהם שמואל רשבסקי האמריקאי שהיה אחד השחקנים המובילים בעולם. התחרות ותוצאותיה הופיעו יום-יום בכותרות העיתונים הראשיות והציבור עקב אחרי המשחקים.

שלושת הגדולים – פורת, צ'רניאק ואלוני (וגם ד"ר אורן בתקופה מסוימת), זכו בכל אליפויות ישראל במשך 30 שנה (החל משנת 1936) והיוו את השלד של הנבחרת, שזכתה בתוצאות טובות באולימפיאדות, בדרך כלל בסביבות מקום 15 בעולם, כאשר השיא היה מקום 7 המאד גבוה.

בשנות ה 60' ישראל כולה היתה כבר מבוססת יותר, וגם הפעילות השחמטית התפתחה. היו כמה וכמה תחרויות בין-לאומיות בארץ, כולל כאלה שחזרו מדי שנה, כמו "שח-קיט נתניה" בהן השתתפו שחקנים ידועי שם כדוגמת בובי פישר.
שנות ה 60' היו גם סיומה של תקופה שכן האליפות האחרונה של "שלושת הגדולים" היתה ב 1965 (יצחק אלוני, שהוכתר בשלישית כאלוף ישראל בגיל 60), והפעם האחרונה ששלושת הגדולים נסעו לאולימפיאדה היתה בהבאנה 66'.

אבל בל נקדים את המאוחר, שכן בשנת 1964, התקיימה אולימפיאדת השחמט העולמית של פיד"ה – בתל-אביב. זו היתה הפעם הראשונה שכל היבשות קיבלו ייצוג בטורניר (הופעה ראשונה לאוסטרליה).
נבחרת ברה"מ הופיעה בהרכב מלא עם אלוף העולם הטרי פטרוסיאן. ברה"מ זכתה בטורניר כולו, ונבחרת ישראל סיימה במקום ה 14 המכובד, במסגרת בית הגמר הראשי של הטורניר.

אלוף העולם פטרוסיאן צופה במשחק של צדוק דומניץ מישראל באולימפיאדת תל-אביב 64'


דוד בן גוריון (שלא היה כבר רה"מ אבל אהב שחמט) מעניק את הגביע לנבחרת ברה"מ (פטרוסיאן, בוטביניק, קוטוב-ראש המשלחת, סמיסלוב ופאול קרס)





השינוי המדובר הגיע באליפות ישראל של שנת 67' בה זכה לראשונה שחקן יליד ישראל, שמעון כגן מתל אביב. הוא גם שמר על תוארו באליפות של 69'. כאשר באליפות של 71' זכה יליד ישראל נוסף, עוזי גלר מקיבוץ גבעת חיים מאוחד (כאשר דווקא הוא היה זקן המשתתפים בתחרות).

המודעה של אליפות ישראל 67', שמות שני מורי לשחמט בילדותי (פלט וברנשטיין) מופיעים ברשימה

אלופי ישראל בשנות ה 60':

עוזי גלר ייצג את ישראל בשתי אולימפיאדות, ואחד ממשחקיו הידועים היה דווקא בתחרות בנתניה בה סיים בתיקו עם רשבסקי, לאחר הפסד "צמוד" במשחק עם פישר.

שמעון כגן



אמן בינ"ל שמעון כגן זכה כאמור פעמיים רצוף באליפות ישראל וסיים שני במספר אליפויות נוספות. הוא גם ייצג את נבחרת ישראל ב 9 אולימפיאדות רצופות, עד תחילת שנות ה 80'. היו לו תוצאות טובות באולימפיאדות, כולל מדליית זהב אישית ב 1968 מבין שחקני הלוח הרביעי בכל הנבחרות (הקדים את השחקן המאד חזק יפים גלר מברה"מ, אבל יתכן שהיו לו יריבים קלים יותר). ב 1974 זכה במדלית ארד אישית על השגיו באולימפיאדה בלוח הרביעי.
באולימפיאדות של 60' עד 74' זכתה נבחרת הגברים של ישראל באופן יציב במקומות 13-19 בעולם בכל הטורנירים.
נבחרת הנשים החלה להתחרות רק בשנות ה 70'.

לפי הצ'ס מטריקס הדירוג העולמי המירבי של כגן היה 90 בעולם (2583), שאלה השגים מעט פחותים, אך לא רחוקים מאלה של יצחק אלוני כשחקן בינ"ל.
ב 2015 זכה כגן באליפות העולם בשש-בש (בגיל 73).

ולדימיר ליברזון

בתחילת שנות ה 70' החלה עליה מברה"מ, ואיתה הגיע לארץ שחקן בין-לאומי מאד חזק, רב-אמן ולדימיר ליברזון, שעלה לארץ בגיל 36 (שנת 73').
ליברזון בשיאו היה מדורג 25 בעולם לפי הצ'ס מטריקס (2665) ובארץ הוא היה השחקן הדומיננטי ביותר כאשר עלה. הוא השתתף בעברו מספר פעמים באליפות ברה"מ (הישג השיא שלו – מקום רביעי) ואף זכה בכמה וכמה תחרויות בינ"ל חשובות אחרות. ליברזון היה למעשה רב האמן הראשון בישראל, שכן קיבל את הדרגה עוד בשנת 65' בברה"מ (הראשון שקיבל דרגת רב-אמן בישראל היה יאיר קריידמן ב 76').

ליברזון זכה באליפות ישראל כבר ב 74', כאשר באופן מפתיע סיים איתו שחקן נוסף במקום ראשון משותף, היה זה…..משה צ'רניאק, שעשה קאמבק לאליפות בגיל מבוגר וכמעט זכה בה. ליברזון הוכתר כזוכה בזכות שובר שוויון.
באולימפיאדת 74' שלחה ישראל משלחת בין-דורית מעניינת, כאשר בהרכב הופיעו בין היתר ליברזון, קריידמן, צ'רניאק וכגן.



ליברזון המשיך לייצג את ישראל באולימפיאדות עד לשנת 1980, בדרך כלל בלוח הראשון. הוא נפטר בשנת 96', והייתי בשבעה שלו עם משפחתו, שכן בתו שירתה איתי בצבא. הוא נפטר באותה שנה כמו מוהליבר, פורת ובוטביניק. ליברזון גם כתב ספר ידוע בעברית שנקרא "עונג שחמט עם ולדימיר ליברזון" – ספר שהיה פופולארי בין שחמטאי ישראל, והוא היה שותף לכמה מההשגים הגדולים של ישראל באולימפיאדות בשנות ה 70', ובמיוחד ב 76' וב 78'.
במהלך הקריירה שלו שיחק ליברזון עם רבים משחקני הצמרת העולמית כגון בוטביניק, פאול קרס, פטרוסיאן, מיכאל טל, סמיסלוב, יפים גלר, קורצ'נוי וקרפוב.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. מצוין! היה לי באמת את הספר של ליברזון, כמו גם את "ספר השחמט" של צ'רניאק, ספרים מלמדים ומהנים ברמה גבוהה

  2. שחר פשוט מרתק
    אין עלייך
    זה מסוג המאמרים שכיום ניתן כמדומני ניתן למצוא רק באתר הנהדר הזה
    תודה רבה !

    1. בכיף אהרון, תודה
      האמת, שלפני שבוע חשבתי על זה שאנחנו כנראה היחידים שסיקרו מסודר את אליפות ישראל

  3. לא רוצה לקלקל שמחות אבל כגן לא זכה באליפות העולם בשש בש אלא בתחרות די קטנה לשחקנים מעל גיל 60.
    הזוכים באליפות העולם הם מקצוענים, להבדיל מכגן ,שאמנם נוסע הרבה פעמים לאליפות שמתקיימת כל שנה במונטה קרלו, אבל לא זכה בה עדיין.
    אגב, שחר, איך הצלחת ללמוד אצל ברנשטיין מגבעת חיים ואצל פלט שמן הסתם לימד ברשל"צ?

    1. שלום מוטי
      תודה, סחתין על ההתמצאות
      .
      כגן רשום בויקי בעברית כאלוף עולם בשש בש, יכול להיות שהם טועים. אולי זו אליפות עולם למעל גיל 60?
      .
      יעקב ברנשטיין לימד בראשלצ בשנות ה 80, אפילו הראה לנו משחק שלו עם פישר בשח קיט נתניה 🙂
      .
      פלט זל גר מולי והבת שלו היתה איתי בכיתה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט