ההתקפה של דאלאס

בשנה שעברה דאלאס הייתה קבוצת ההתקפה הטובות בליגה ואחת הטובות בהיסטוריה (בעונה הסדירה). השנה היא נפלה מ-115.9 נקודות ל-100 פוזשנים לנתון נמוך יותר של 109.8 נקודות, המקום ה-19. אז מה השתנה?

קודם כל, זה מתחיל בשינוי הפרסונלי. סת' קרי וה-45% מהשלוש עזבו, מה שמשפיע יותר ממה שחשבו בדאלאס. אנחנו רואים בהרבה קבוצות שחקנים כמו קרי שמרווחים את המגרש ונותנים אוויר לכל התקפה, בין אם דאנקן רובינסון במיאמי, מאליק ביזלי במינסוטה או כמובן קליי תומפסון בזמנו בגולדן סטייט.

זה לא רק קרי. רוב קלעי השלשות האחרים של המאבס לא טובים: טים הארדוואי אמנם ממשיך לקלוע עם כמעט 40% מהשלוש ב-8 ניסיונות למשחק, אבל דונצ'יץ' (7.1 ניסיונות, 31.7%), פורזינגיס (6.2, 31.3%), ריצ'רדסון (30.1%, 5.5) ופיני-סמית' (33.3%, 5.8) לא פוגעים. בעוד שאצל דונצ'יץ' ניתן לתלות חלק מהאשמה בקושי היחסי של הזריקות, השאר מחטיאים מצבים נוחים. דאלאס אחרונה העונה באחוזים משלשות במסירה, אחרי שהייתה במקום הרביעי אשתקד. רק הניקס קולעים באחוז נמוך יותר בשלשות חופשיות לחלוטין, בהן המגן רחוק יותר מ-6 פיט, 1.82 מ', מהזורק.

לא בטוח שבעיית הזריקות תפטר. פיני-סמית' קולע לאורך הקריירה ב-33% מהשלוש, אצל ריצ'רדסון זה 35% ואצל פורזינגיס זה 35.6%. גם אם הם יקלעו באחוזים דומים למה שהם עושים בד"כ, זה לא יהפוך אותם לקבוצת ההתקפה שהם היו בשנה שעברה. יש העשויים לטעון כי הבעיה מגיעה בכלל מכיוון אחר.

מייק פראדה, יקיר המדור ואחד מכתבי ה-NBA הטובים בעולם, פרסם טור מעניין ערב העונה על ההתקפה של דאלאס בקלאץ'. בשנה שעברה המאבריקס היו עם מאזן רע של 24-17 שלילי בקלאץ', כשהיעילות ההתקפית שלהם צונחת והתנועה מאטה. זה בולט גם השנה, לא רק בקלאץ' (6-4 שלילי).

התקדים הזה ממשיך. דאלאס זורקת יותר זריקות בשניות האחרונות של ההתקפה ונראה שפשוט נתקעת בלי התנועה הנכונה שפותחת את המהלך או מפנה את סת' קרי לשלשה, אחד המהלכים המסוכנים ביותר באן.בי.איי. האיטיות הזאת במשחק העומד פגעה בהם מאוד בקלאץ' בשנה שעברה וגם השנה נראה שקבוצות מיישמות חלק מכך. כשמוסיפים לזה את העול על דונצ'יץ' שעושה הכל בהתקפה, המכונה מהעונה הקודמת נראית לפעמים כמו קבוצה חד מימדית. יכול להיות שמדובר בתיאום של חמישייה חדשה (ריצ'רדסון במקום קרי) שישתלם בטווח הארוך או שהזריקות יכנסו, וסיכוי טוב שזה יקרה גם אם לא כרגע כי הם פשוט קבוצה טובה מדי, מאומנת מדי וחכמה מדי בשביל התקפה כזאת רעה.

דאלאס ניסתה ללכת השנה על איזון בין ההתקפה להגנה שהייתה חלשה בשנה שעברה. בינתיים הם לא מצליחים להשיג אף אחד מהם. בעולם מושלם הזמן יפתור את הבעיה ותמשיך מגמת השיפור מהמשחקים האחרונים, או שינוי ברוסטר כמו טרייד על ג'יי ג'יי רדיק. דאלאס, לפחות על הנייר, טובה מדי בשביל לא להיות כוח משמעותי במערב. בשביל זה הם צריכים את פורזינגיס טוב יותר והתקפה קבוצתית טובה יותר – לא רק דונצ'יץ'.

מדברים טרייד: רוז בניקס

הצד של הניקס (דריק רוז): ניו יורק מקבלת כאן עוד רכז לרוטציה, במקום דניס סמית' ג'וניור שמיעט לשחק. רוז שחקן שיכול להועיל מהספסל, אבל כבר יש להם רכז שעולה ומייצר הרבה נקודות בזמן קצר – עמנואל קוויקלי, אחד הרוקיז המרשימים ביותר. מעבר לאיחוד בין רוז לטום ת'יבודו, מאמנו בשנותיו היפות בשיקגו, השאלה היא כמה מהדקות של קוויקלי או בארט ילכו לדי-רוז. יתכן שאלה יהיו דווקא הדקות של אוסטין ריברס או אלפריד פייטון, ששונים מרוז בסגנון המשחק.

השאלה שנשארת כאן היא מי משלושת הגארדים האלה – רוז, ריברס ופייטון – יסיים את העונה בניו יורק. יכול להיות שעדיף לניקס לתת לרוז דקות בולטות למשך חודש ואז להעביר אותו על בחירת סיבוב ראשון או נכס עתידי אחר שיתרום לקבוצה שנבנית מחדש. על הנייר אין להם סיבה לקחת דקות יקרות לשחקנים שיכולים להתפתח כשגם בטווח הקצר לא ברור כמה רוז עדיף מקוויקלי כרגע, כשמתעלמים מההשפעה שעשוייה להיות לו על תרבות שמקדשת ניצחונות. אבל הם לא הצד שעשוי להרוויח מהטרייד בטווח הארוך.

הצד של דטרויט (דניס סמית' ג'וניור, בחירת סיבוב שני ב-2021): דניס סמית' ג'וניור זה אחד הסיפורים המוזרים בליגה. הייתה לו שנת רוקי נהדרת בדאלאס, עונה שנייה לא רעה בכלל בדאלאס ובניו יורק ואז שנתיים חלשות מאוד כשהוא לא מצליח להכנס לרוטציה. הוא רק בן 23, הפוטנציאל עדיין שם אבל לא נראה כאילו הוא יכול לממש אותו בניו יורק.

זה הימור עם סיכון נמוך (רוז חוזה נגמר) ורווח גבוה. דווין קייסי הצליח לפתח שחקנים בצורה לא רעה בטורונטו ועושה עבודה טובה בתחום גם בדטרויט שתוכל לתת לו מקום כרכז פותח או כשחקן שישי מאחורי קיליאן הייז. אם סמית' יצליח לשחזר את היכולת שהראה בדאלאס הוא יכול להיות שחקן שישי לגיטימי בליגה להרבה שנים. לקבוצה במצב של דטרויט זה רווח נהדר.

ההגנה של מילווקי

מושפע מהקטע המעניין שעלה באתלטיק באותו נושא וזמין לקריאה כאן.

התייחסתי בעקיפין גם להגנה של הבאקס בטור הקודם. קבוצות קולעות העונה באחוז הגבוה ביותר לשלוש בהיסטוריה של האן.בי.איי בעודן זורקות את כמות השלשות הגבוהה ביותר למשחק בהיסטוריה של האן.בי.איי. לא סביר שהראשון ימשיך לאורך זמן, אבל אין ספק שהשלשות נכנסות באחוז גבוה יותר. אולי זה מושפע מהעדר הקהל, גם כהסחת דעת וגם כעוד ספייס בפינות.

כפועל יוצא של זה, נוסף למגמות שהיו במשך שנים בליגה, הממוצע של אחוזי השלוש זינק באחוז שלם מהעונה שעברה כשלא מתחשבים בגארבג' טיים. הנתון הזה השפיע על כך שמילווקי, קבוצת ההגנה הטובה בליגה ב-2 העונות הסדירות הקודמות, הפכה לקבוצת הגנה ממוצעת השנה.

כמה זה יכול לפגוע בהם בהמשך? גם כאן אפשר להתייחס לכך שמדובר בקבוצה חדשה, כשג'רו והלידיי ורוב שחקני הספסל לא שיחקו בבאקס בשנה שעברה. אבל זה רק חלק מהסיפור. אנחנו רואים את מילווקי חוטפת לא מעט נקודות אחרי חסימות של גארדים שנגמרות בזה שההגנה מגיבה לאט מדי, וההתקפה מצליחה להגיע לשלשות טובות בזמן שהבאקס סוגרים את הצבע. שימו לב לזה במהלך הבא, שפורסם במקור באתלטיק ונגמר בשלשה חופשית נגד שניים משחקני ההגנה הטובים בליגה.

אין סיבה לא להחליף במצבים כאלה. יש לבאקס מספיק שומרים אישיים טובים (הולידיי, מידלטון, טורי קרייג ויאניס) בשביל להתמודד עם שחקנים אחרי חילוף. בשנים האחרונות מילווקי הייתה אחת הקבוצות שמיעטו לעשות חילופים, ועכשיו כשיש סגל שחקנים שונה במיוחד מהעונה הקודמת הגיע הזמן לשינוי מחשבתי בהגנה.

מעבר לעלייה בשלשות וחוסר החילופים, יש ירידה אצל ברוק לופז. הוא שומר על פחות סנטרים בהשוואה לשנים הקודמות וחוסם הרבה פחות זריקות. הוא מתמודד עם יותר זריקות העונה מתחת לסל, אבל הן נקלעות נגדו ב-49.2% לעומת 44.1% אשתקד. ההגנה של הבאקס טובה יותר כשהוא משחק, במיוחד בהתחשב בחוסר ההגנה של המחליפים שלו, אבל הירידה אצל לופז משפיעה על כל הקבוצה. כך גם ההחלפה של אריק בלדסו בג'רו הולידיי – שחקן הגנה לא פחות טוב, אבל שומר אישי חלש יותר מבלדסו.

ההתקפה של הבאקס טובה והם במקום השני במזרח, נכון לעת כתיבת שורות אלה, בזכות ההתקפה הפנטסטית. אבל הבעיות שהתחילו כאן יכולות ללוות אותם בפלייאוף, במיוחד אם ההתקפה תתקל בחומה ההגנתית שהדיחה אותם בשנתיים האחרונות. יתכן שמדובר בזמן שיקח לשחקנים להכנס לשיטה של בונדהולזר ושנראה את הבאקס הופכים לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה לקראת הפלייאוף.

מצד שני, כל שיטה מבוססת על השחקנים שמשחקים בקבוצה. מה שעבד עם ג'ורג' היל, ווסלי מת'יוס ואריק בלדסו לא בהכרח יעבוד עם די ג'יי אוגוסטין, פט קאונגטון כשחקן חמישייה וג'רו הולידיי. אם לא נראה שיפור משמעותי כשהקבוצה תסרב להחליף וברוק לופז (33 באפריל) לא יחזור ליכולת מהשנתיים האחרונות, זאת תהיה בעיה רצינית למילווקי. אחת שיכולה להגמר ב-upset בסיבוב הראשון, במיוחד אם מיאמי או טורונטו יגיעו למקום השביעי במזרח.