בכל שבוע, נתעמק במספר אחד בסדר עולה ובאופן שבו הוא מתבטא בענף כלשהו או בספורט בכלל. וגם נסקור שחקן אחד שקשור למספר ותודה לjefffoster10 על המספר החזק!
When you see a famous smile, no matter where you run your mile, to be right in that photograph, Andy, where's my fifteen minutes?
David Bowie, I Can't Read
שמינית גמר גביע העולם 1990, אנגליה נגד בלגיה. דקה לסיום ההארכה, בתוצאה 0:0, קיבלה אנגליה בעיטה חופשית לאחר שפול גסקוין הוכשל 30 ומשהו מטרים משער הבלגים. האנגלים שלחו ששה שחקנים לרחבת הבלגים וחיכו להגבהה של גאזה (שתבינו כמה השתנה הכדורגל מאז). השחקנים ברחבה הבלגית היו כמובן שני החלוצים, גארי לינקר וסטיב בול, והקשרים בארנס, פירס ו-וואדל. וכן דייוויד פלאט, שחקנה של אסטון ווילה שהועלה בדקה ה71 לשחק במקומו של סטיב מקמן, קשר התקפי במקום קשר מרכזי. פלאט היה שחקן אלמוני לגמרי במושגים בינלאומיים, ודי טרי במושגים אנגליים. את שנתו הראשונה ככדורגלן מקצועי העביר בקבוצת Crewe Alexandra בליגה הרביעית, שם כבש 56 שערים. באמצע העונה הבאה נרכש פלאט על ידי אסטון וילה, אז בליגה השניה, וסייע לה לעלות חזרה לליגה הראשונה. בעונת 1989-90 כבש פלאט 19 שערים ואסטון ווילה סיימה במקום השני בליגה, אחרי האלופה ליברפול. פלאט נבחר לשחקן השנה של הPFA, איגוד הכדורגלנים האנגלי, וקיבל זימון לנבחרת האנגלית בדיוק בזמן לגביע העולם. פלאט עלה מהספסל בשני משחקים ולא היווה פקטור באף אחד מהם עד לשמינית הגמר ולאותה בעיטה חופשית בדקה ה119 של המשחק. גסקוין הגביה כדור לא גבוה לתיבת החמש, ופלאט, בתנועה, בעט וולה יפהפה בימין אל הפינה הרחוקה של מישל פרד׳אום, השוער הבלגי. 1:0, אנגליה ברבע הגמר.
ברבע הגמר מול קמרון, פלאט כבר עלה ב11 ואף הבקיע את שער היתרון במשחק שהסתיים 3:2 לאנגלים (צמד של ליניקר), וכן שיחק בחצי הגמר, משחק שהסתיים 1:1 ובהדחת אנגליה בפנדלים. אבל כל זה היה כבר לפרוטוקול. הגול ההוא, במחי הנפת רגל ימין, היה זה שלקח את פלאט מאלמוניות לכוכבות. משחקן שאיש מחוץ לחופי אנגליה לא שמע עליו, לסטאר עולמי. ובעונה הבאה, גם מצא את עצמו דייוויד פלאט לובש את מדי בארי מהסריה A. למי שגדל בעולם הכדורגל של העשרים שנה האחרונות, צריך לציין שהליגה האנגלית אז, סוף שנות ה80, לא היתה ליגה מהגדולות באירופה. בטח לא מבחינת החשיפה ביבשת, מאחר והמועדונים האנגלים הושעו מכל המפעלים האירופים בעקבות אסון הייזל ב1985, השעיה שהסתיימה ב1990. עולם הכדורגל של אז היה עדיין מאוד מוגבל מבחינת החשיפה העולמית, וחוקי הזרים אז הקשו על שיתוף שחקנים אנגליים שגם כך נחשבו פחות איכותיים מהדרום אמריקנים או ההולנדים, וכך ברוב המקרים שחקן שלא כיכב בנבחרת לא היה זוכה להכרה. בנוסף, הכסף הגדול טרם הגיע לכדורגל האנגלי, ולמעשה החוליגניזם שפשה בכדורגל האנגלי הביא לבריחה של כסף מהכדורגל עד להקמת הפרמייר ליג ב1992. מנגד, באותם ימים הליגה האיטלקית היתה הליגה הגדולה והעשירה של אירופה וכוכבי העולם נהרו, ככל שהתאפשר להם, לשם. מכאן שההחתמה של פלאט בבארי היתה אירוע די משמעותי לא רק מבחינתו, אלא מבחינת הכדורגל האנגלי בפרט והאירופי בכלל. לצערו הרב של פלאט היה זה האירוע הדי משמעותי הדי אחרון בקריירה שלו.
We live for just these twenty years, do we have to die for the fifty more
פלאט כבש 11 שערים בבארי וירד איתה לליגה השניה. רוב התיאורים בנקודה הזו מפרטים כמה קשה היה להבקיע שערים בליגה האיטלקית בשנת 1992 ובכלל ובטח לקשר התקפי בגלל ההגנות האיטלקיות וכו וכו וכו. בסדר. עדיין, בשביל מי שקיבל 5.5 מליון פאונד לעונה (שיא לאותה תקופה בכדורגל האנגלי) 11 שערים בקבוצת תחתית זה קצת מביך. אבל האיש הכריע את שמינית גמר הגביע העולמי במו רגלו! אז הוא עבר ליובנטוס תמורת 6.5 מליון פאונד ובילה בעיקר על הספסל. אבל גול! מונדיאל! דקה 119! והוא עבר לסמפדוריה, אחרי שרוברטו מנציני, קפטן סמפדוריה דאז, התעקש על החתמתו עוד משחתם בבארי כי וולה מהאוויר לשער ניצחון! על הדרך הפך לקבוע בהרכב הנבחרת האנגלית ולקפטן הנבחרת שהודחה בשלב הבתים של יורו 92. אחרי שנתיים ועוד 17 גולים חזר פלאט לאנגליה וחתם בארסנל. בעונתו השלישית שם איבד את מקומו לעימנואל פטי וראה איך הכוכבים הצרפתיים משיגים את הדאבל המיוחל באותה עונה. הוא חזר לסמפדוריה כמאמן והצליח להוריד אותה ליגה (אם כי התפטר לפני סיום העונה), ואז חזר לאנגליה ושימש בתפקידי אימון מזדמנים. הכל הכל בזכות הנפת רגל מוצלחת אי אז בדקה ה119 באצטדיון רנאלדו דל׳ארה בשלב שמינית הגמר של הטורניר העולמי ב1990.
סביר להניח שבשלב הזה מי מקוראי הטור יעצור ויגיד לעצמו, וגם אם לא, אז אני אגיד בשבילכם: ״ארז, אתה מגזים. לא יכול להיות שקריירה בינלאומית שלמה תבנה בזכות גול אחד בדקה ה119, דרמטי ומרשים ככל שהיה. אין דברים כאלה״. אז למען הסדר הטוב, אני לא טוען שדייוויד פלאט היה שחקן גרוע. שחקן גרוע לא היה שומר על מקומו באסטון וילה וודאי לא היה מגיע לנבחרת, ולו כמחליף, ושחקן גרוע לא היה מצליח להשאר באיטליה 4 שנים. אבל מכל השחקנים שהסתובבו אז באנגליה. גארי לינקר, פול גסקוין, ג׳ון בארנס, סטיוארט פירס, בראיין רובסון, מכל השמות האלה שיכלו לככב בכל קבוצה ביבשת, דווקא דיוויד פלאט? אפילו גאזה נאלץ לחכות עוד שנתיים לפני שעבר ללאציו. דווקא דייוויד פלאט? איך זה קרה? הוא לא היה הכובש הכי גדול של אנגליה אז, הוא לא היה השחקן הכי מיוחד, הכי יצירתי, הכי אפקטיבי. אפילו בתפקיד שלו, של קשר התקפי סקורר הוא נפל מאוד אחרי, למשל, ג׳ון בארנס שבכלל היה אחד הכשרונות הגדולים של אנגליה דאז. גם אם האיטלקים רצו שחקן אנגלי להביא קצת ״אנגליות״ לקבוצה, היו בנבחרת שחקנים יותר ״אנגליים״ ממנו כמו סטיוארט פירס ופיטר בירסדלי. אחרי שבוחנים את האיש מול כל ההיצע שהיה לכדורגל האנגלי, לא נותר אלא לקבוע שפלאט, בעולם שבו הדרך המרכזית והכמעט עיקרית להתפרסם היתה להצליח בבמה הגדולה של גביע העולם, עשה את כל השם שממנו נבנתה הקריירה הבינלאומית שלו בזכות זה שהוא כבש את ה-שער ה-דרמטי של הטורניר ועוד בוולה מהאוויר, אולי הבעיטה היפה מכולם. הוא עשה את זה מול כל עיני העולם, באיטליה, וזה הספיק לו לקריירה שלא היתה צריכה להיות שם. כל השאר זה כבר פועל יוצא של העובדה שהוא היה שחקן טוב, וזה הספיק לו לכבוש את הגולים שהוא היה צריך כדי להשאר במקום שלו. מקום טוב בקבוצת תחתית, לא מספיק טוב בקבוצה מובילה, ועל הספסל במשחקים החשובים באמת.
Time may change me, but I can't trace time
פלאט הוא לא השחקן היחיד שקנה את עולמו ברגע אחד, הרבה שחקנים ניצלו את הבמה של גביע העולם להפוך קריירה מקומית לעולמית. במובנים רבים זו עדיין עודנה הדרך היחידה של שחקנים להתפרסם, במיוחד כאלה מארצות או יבשות פחות מוכרות לצופה הממוצע. אחת התופעות המוכרות היא של שחקני נבחרות אפריקניות שמסתובבים עם שיער מסודר במבחר צמות וגילוחים, וצבוע בצבעי ניאון עליזים. יש לזה סיבה, והיא לא שבאפריקה אוהבים להסתובב בתחפושת של כור רדיואקטיבי. הסיבה לתסרוקות הללו היא שכי ככה מזהים אותם הסוכנים והסקאוטרים האירופאים שמה לעשות, לא חזקים בלהבדיל בין שחקן שחור אחד למשנהו. פלאט הוא גם לא היחיד שהפך רגע קסום במונדיאל לקריירה אירופית, הזכרתי את גאסקוין קודם, מייקל אוון ב1998, ויש עוד הרבה, הוא פשוט היחיד שעשה את זה מיד, ומעל ומעבר לכל קשר ליכולתו האמיתית על המגרש. ובהתחשב ביכולות של כל אלה שהפכו הופעה במונדיאל להחתמה בקבוצת צמרת אירופית, הוא אולי היחיד שהצליח להפוך את אותו רגע לקריירה שזיכתה אותו ביותר כסף משהיה מרוויח בכל חייו המקצוענים בלעדי אותו רגע.
באנגלית קוראים לזה One Hit Wonder, מונח מעולם מצעדי הפזמונים המציין אמן שמצליח, ברגע נתון אחד, להוציא להיט ענק שכובש את כל המצעדים, ודי זהו. יש רבים כאלה בעולם הספורט. דון לארסן למשל, זורק סביר שסיים את הקריירה שלו ביאנקיז במאזן של 81 נצחונות מול 91 הפסדים, אבל עשה את הבלתי יאמן וזרק פרפקט גיים בגיים 5 של הוורלד סירייס ב1956. באסטר דאגלס, מתאגרף אלמוני שלא עשה שום דבר בחייו חוץ מלנצח את מייק טייסון, אלוף העולם הבלתי מעורער ולהנחיל לו את ההפסדר הראשון בחייו אחרי 37 נצחונות. גם מי שיסתכל על הקריירה של הולי הולם בUFC יכול לתהות האם היתה זוכה לכזה קרדיט אלמלא אותה בעיטה שסיימה את הסיפור של רונדה ראוזי המיתולוגית. בעיני זה פועל יוצא של הסגידה לזריקה המכריעה. אתה יכול להיות 0 מ20 אבל לקלוע את הסל המנצח עם הבאזר ולצאת הווינר הגדול, וכולם שוכחים שאם היית קולע חצי מה20 הייתם עכשיו +20 הפרש ולא היה צריך לקלוע עם הבאזר. משהו בזה ששחקן הצליח, ברגע המכריע, שכל הצ׳יפים על השולחן, במצב של להיות או לחדול, להיות שם ולעשות את זה נותן לאותו שחקן הילה שאורה חזק יותר מכל הישג אחר. כי ככה זה בעולם שלנו. מי שמצליח להיות שם באותן 15 שניות, יזכה לקבל את ה15 דקות שלו.
מספר חזק: יוסי בניון
בגיל 10, אובחן ליאונל מסי כסובל מחוסר בהורמון גדילה. אביו, שהיה ממוצא איטלקי-קאטלני, ניסה לסייע לבנו להקלט בנוער של ברצלונה ובכך להשיג לליאו את הטיפול שהיה דרוש לו מאחר וההוצאות על הטיפול היו גבוהות מיכולת המשפחה או אחד המועדונים בארגנטינה לשלם. הנער אמנם הרשים, אולם הנהלת הקבוצה היססה להחתים שחקן זר בגיל צעיר כל כך על חוזה. אך, לפני שהאולטימטום של משפחת מסי פקע, החתים אותו המאמן צ׳רלי רשח על מפית על דעת עצמו כדי לא לאבד את הטלאנט. השנה הראשונה היתה קשה מאוד, בשל סכסוך חוזי עם מועדון הבית שלו, ניואלס אולד בויז, נאסר על ליאו מסי לשחק (מה שמכונה הסגר נוער). בשל אופיו המופנם הוא התקשה ליצור קשרים חברתיים עם שאר השחקנים בלי החיבור של האימונים והמשחקים. אמו ואחיו חזרו לארגנטינה והוא נותר בברצלונה עם אביו בלבד, כשהדבר היחיד שמחזיק אותו מלנטוש הכל היה הטיפול שקיבל במימון הקבוצה. ב2002 סיים מסי את תקופת ההסגר ואת הטיפול ההורמונלי ובכך מצא את מקומו המקצועי והחברתי בברצלונה. הוא יצר קשרים מקצועיים וחבריים עם שחקנים כג׳ראר פיקה וססאק פברגאס והפך לשחקן קבוע בהרכב בנערים, בנוער, ולבסוף בבוגרים, שם הוביל את ברצלונה ל10 אליפויות, 6 גביעים וארבעה תארי ליגת האלופות.
יוסי בניון נולד וגדל בעיר דימונה שבנגב. הוא החל לשחק בילדים של הפועל באר שבע וכבר בגיל 9 הוא זכה לפרסום בשל כשרונו יוצא הדופן. הסיפורים על כיצד הוא ואביו היו תופסים טרמפים לנסיעה לאימונים כ50 ק״מ כל כיוון תפסו את האוזן המקומית והיכולות שהפגין הנער עשו לו כנפיים בקרב חובבי הכדורגל הישראלי. בשנת 1996 נבחרת הנוער בה שיחק השתתפה לראשונה בהיסטוריה בטורניר היורו לנבחרות נוער. בניון כיכב, הבקיע, ליהטט, ולקח את הנבחרת למקום השלישי בטורניר. בכך תפס בניון את עיניהם של סקאוטים מכל היבשת, במיוחד אלה של מועדון אייאקס אמסטרדם, שמיהרו לפנות לנער במטרה להעביר אותו לשחק אצלם באקדמיית הנוער המפורסמת שממנה יצאו שחקנים מהגדולים בהיסטוריה של הכדורגל האירופי ובכלל. בניון מיהר לקבל את ההצעה ועבר הוא ומשפחתו (והחברה מירית) לאמסטרדם. עד מהרה הכריעו הגעגועים לישראל ולעגבניות המקומיות את משפחת בניון ולאחר שובן של האם והחברה, ניסו בניון האב ויוסי להשאר בכל זאת, אולם האב נתקל בקשיים למצוא עבודה והשניים שבו גם הם. בניון חתם שנית בבאר שבע ונבעט להרכב הבוגר של המועדון שנלחם על חייו, ולמרות עונה טובה לא הצליח למנוע מהמועדון לרדת, ובעונה הבאה חתם במכבי חיפה אותה הוביל לשתי אליפויות, שני התארים היחידים שלקח בניון עד פרישתו ב2019.
עכשיו. אני לא טוען שבניון היה יכול להיות מסי. אבל הוא היה יכול להיות משהו שלא היה בכדורגל הישראלי. כי גם ככה, בלי אייאקס, בלי הדברים שהוא היה מקבל שמה, הוא היה משהו שלא היה בכדורגל הישראלי. היכולת, התנועה, האופן שבו הוא יכל לעבור שחקן על הדשא, באוויר, המיקום, החוש, הבעיטה. תסתכלו על מסי, האופן שבו הוא מקבל צ׳ק פתוח לעשות כאוות רוחו בכדור, לכדרר, למסור, לבעוט, לפרוץ, ומה הוא עושה עם זה בזכות הכישרון המדהים שלו, ותראו את בניון שבמשחקו תמיד היה אפשר לראות את הניצוצות האלה. ככישרון נטו בניון היה אחד הגדולים בהיסטוריה. אולי הטוב בהיסטוריה. אבל כישרון בלבד לא מספיק. צריך עוד משהו. והעוד משהו, זה לא ממש היה שמה. לא היה שמה שהוא היה צריך להתגבר על הגעגועים לבית. לא היה שמה שאלי כהן החליף אותו והוא סימן לו שהוא לא סופר אותו. לא היה שמה שהיה צריך להחליט אם להפוך לנער פוסטר בליברפול או למחול על הפאסון ולשחק בקבוצה קטנה שם יוכל להפוך לכוכב ומנהיג. ואז באו הפציעות. כדורגל הנוער הישראלי מעולם לא הצטיין בלפתח ולתרום לשחקנים שעברו דרכו, בטח לא הרגלי כושר ותזונה, ובניון שגם כך לא חונן בגוף מסיבי במיוחד החל להפצע שוב ושוב. הקריירה באנגליה הסתיימה בביקור חטוף בצ׳לסי שבו שותף פה ושם בליגה האירופית, מפעל בו זכתה צ׳לסי. הוא חזר לישראל והמשיך לעבור קבוצות, ולהפצע, עד לפרישתו הסופית. האיש שיכל להיות הגדול מכולם, סיים כעוד הבטחה גדולה של הכדורגל הישראל שלא קויימה. אחת מני רבות.
גם המספר שלכם הבטחה שלא קוימה או קיום שלא הובטח? אתם מוזמנים להציע רעיונות בתגובות. בשבוע הבא: טוטו 16.
חיים
10 פבר 2021 20:08:37מעולה כתמיד.
רק תיקון קטן – בניון גם לקח גביע עם מכבי חיפה ב-2016
ארז
10 פבר 2021 21:10:01צודק. יש לי נטייה לא לספור גביעים משום מה.
סימור סקגנטי
10 פבר 2021 20:16:30מצוין כרגיל! בתור אוהד ארסנל תמיד אזכור לפלאט את הרגע הבא. איך היתה לו נטייה לא לעשות כלום כל העונה ואז משום מקום להבקיע איזה שער ספקטקולרי שיעזור להביא אליפות…
https://youtu.be/pvmoe9Y43MQ?t=275
שחר דלאל
12 פבר 2021 00:36:34בדיוק. זה לגמרי מה שאני זוכר מפלאט, שחקן של רגעים גדולים (וזהו).
אור
10 פבר 2021 20:31:06אמנם זה שם שלא יגיד הרבה לכל אחד אבל יש יותר one hit wonder מאשר רולון גארדנר?
סימור סקגנטי
10 פבר 2021 21:06:15כריס מאנימייקר. ה one hit wonder הגדול בהיסטוריה שלקח ענף ספורט איזוטרי ובמו ידיו הפך אותו אותו לפופולרי ומוכר בכל בית.
אור
10 פבר 2021 21:22:12יפה
ארז
11 פבר 2021 09:05:34מעולה סימור. יהיה מעניין לשלב אותו בטור עתידי, עכשיו רק צריך תירוץ 🙂
סימור סקגנטי
11 פבר 2021 14:46:53האמת שלי יש רעיון לטור בנושא. נראה אם יהיה לי כח לזה…
ארז
12 פבר 2021 09:11:59עדיף! כי אני ממש לא חזק בפוקר, לא במשחק ולא בלכתוב עליו.
אור
10 פבר 2021 20:38:26לגבי בניון, לא יודע, עשה קריירה יפה וארוכה, למי שגדל בכדורגל הישראלי בשנות ה-90 ומעלה אין יותר לאן להגיע מאשר שחקן ספסל בקבוצות הגדולות של היבשת. זה לא כמו עודד קטש שבאמת מי יודע לאן היה מגיע.
ארז
10 פבר 2021 21:13:02יכל להיות שחקן מוביל בקבוצה לא גדולה, לדעתי. אגב, אם היה נשאר באייאקס, סיכוי גדול שהיה לפחות משחק בבוגרים שלהם כמה עונות, ואז יכל להגיע בכלל, אבל גם במקום שבו הוא היה אני חושב שהיה מגיע לו יותר מלהיות מחליף, אבל בשביל זה צריך לדרוך קצת על האגו ולהשאר בווסטהאם או לשחק במקום שבו אתה לא מתחרה מול גדולי היבשת.
etayle
10 פבר 2021 20:53:53תודה רבה, כיף גדול מאוד.
אין לי שמץ עד איזה מספר אתה רוצה לכתוב, אבל כשזה יגמר מתישהו(N גדול מאוד), לארוז ולשים בספר קריאה, ובע"ה ביום מן הימים לקרוא לילדים לפני השינה, שילמדו כתיבה וגדולה מהי.
אם כבר הבאת אנשים של רגעים גדולים, נביא 2 שחקנים קצת שונים קצת דומים וגדולים.
ראשית אנדרס איניאסטה AKA אנרס בעל הנס. אם זה הגול המדהים ההוא מול צ'לסי (משחק מכור), ועוד יותר השער ההוא בגמר המונדיאל, בהרבה מקרים האנשים הגדולים הם לאו דווקא עם הלב הכי ענק, והנחמדים פה זה ממש היה זה. בכללי כל מהלך של איניאסטה שידר גדולה.
ואת חברו לנבחרת ויריבו בקבוצות סרחיו ראמוס, 92:48 גמר ליגת האלופות, ריאל בפיגור ומי עם לא ראמוס מבקיע שער ולוקח את המשחק להארכה, היו לו עוד כמה רגעים כאלה, עוד שחקן שמרגיש שהוא יהיה שם ברגעים החשובים.
וגם נסיים בנקודה הישראלית, אני מרגיש על זהבי שהוא פספוס ענק. מדובר בשחקן כל כך מיוחד, גם הוא יש. לו שערים ענקיים ותחושת גדולה. (תשאל אוהדי הפועל), הקריירה שלו התבזבזה סביב מקומות שיותר משתלמים כלכלית ופחות מקצועית.
בסולומון ננוחם, וילד רק לא ארסנל.
ארז
10 פבר 2021 21:13:49וואו, תודה ענקית.
שחר אלוני
10 פבר 2021 21:39:10תודה על המאמר ארז, ממש יפה
מנחם לס
10 פבר 2021 23:22:35למספר 15 ישנה חשיבות – שוב באמונות המזרח. זהו 'הריבוע הקדוש' המביע שלמות משפחתית. שימו לב שכל המספרים מ-1 עד 9 הם בריבוע.
אני מעתיק מבלי להבין או לדעת את המשמעות:
In Asia the magic square is called Lo Shu and is used to this day as a tool in feng-shui.
אהרון שדה
10 פבר 2021 23:28:40ארז נהדר זוכר את פלאט מעניין שהבאת זיכרון דווקא מהמונדיאל המאכזב ההוא …אבל אם כבר הזכרת זאת …ראשית האיש של האנגלים בגביע העולם הזה היה ללא ספק גאזה…ושילטון השוער היה מעל 40
דיברת על יש קונה עולמו …. להבדיל יש גם מאבד עולמו וזה היה מישל פרודום שנתן משחק לפנתאון עד השער ההוא של פלאט .
פרודום לקח גביע מחזיקות עם אלי אוחנה במכלן והיה שוער גדול ( אימן את רפאלוב באליפות עם ברוז).
שהחליף שוער עוד יותר גדול זאן מרי פאף שהיה כפפות הזהב של מונדיאל 86 .
ואגב קונה עולמו ברגע …יש מסתבר קונה עולמו בגיל 38 ….מילה של קמרון שהפסיד כפי שציינת לאותו פלאט במשחק היפה ביותר בגביע העולם 90 .
מכאן ל 15 שלי זה כמובן מספר ההופעות של מכבי בגביע אירופה משנת 77 ועד 2014 15 הופעות ב 37 שנה . מכבי שנייה בכל הזמנים לריאל בהופעות בגמר.
אחרי שחשבתי על כך חשבתי לכתוב על כך טור אולי בהזדמנות
וברשותך ארז הכנתי כמה אנקדוטות מספריות על גמרים אלו
יש הרבה מה לכתוב על הגמרים הללו
מצד אחד מכבי במאזן שלילי של 9-6
מצד שני יחס הסלים חיובי
מכבי הפסידה רק פעם אחת דו ספרתי ב 91-77 לצסק"א בגמר 77
ההפסד הכי גבוה הבא שלה היה 8 לפאו 78-70 בגמר 11
הכי הרבה הפסדים היו ב 6 הפרש לא פחות מ 4 כאלו
לראשונה מול קאנטו 86-80 בגמר 82
אח"כ 90-84 למילאנו בגמר 88
ואז 75-69 לספליט בגמר 89
ו 73-67 לפאו בגמר 2000
ב 4 הפרש הפסידה מכבי פעמיים
בראשונה לריאל 89-85 בגמר 80
בשנייה לצסק"א 73-69 בגמר 06
ההפסד הכי כואב היה ב 87 עם 71-69 למילאנו וההחטאה של ג'מצי
בצד הניצחונות
הכי מתוקים נקודה בודדת
בגמר 77 עם 77-78 על וארזה והתוצאה המיתולוגית וכן 79-80 על סינדוניה בולוניה ב 81
מאז כאשר מכבי מנצחת זה דו ספרתי
אך הגמר האחרון נגד ריאל 2014 הסתיים רק בהארכה 86-98
12 הפרש היה למכבי גם בזכייתה הקודמת בשנת 05 עם 78-90 על ויטוריה
14 הפרש היה בניצחון על פאו 67-81 בגמר 01
והשיא לא רק של מכבי אלא של אירופה היה בגמר הזכור ההוא גמר 14 בניצחון ההיסטורי של מכבי
74-118
כאשר מכבי מפסידה היא עושה זאת בדיוק בשש הפרש בממוצע
כאשר היא מנצחת זה בדיוק 14 הפרש בממוצע ( שעולה ל 23 הפרש בממוצע במילניום הנוכחי ).
מכבי עשתה בשיאה 3 גמרים ברצף 87-89 ו 04-06
ורק פעם אחת ב 04-05 הגנה על תארה .
בצד האישי
58 שחקנים שיחקו במדי מכבי וגם קלעו בגמר גביע אירופה .
מיקי ברקוביץ היחידי לשחק ולקלוע ב 6 גמרים שונים
34 שחקנים שונים קלעו בדאבל פיגרס 17 מהם חזרו עם הגביע
12 עשו זאת לפחות פעמיים
7 3 פעמים ( כשרק גמצי לא הניף גביע).
רק מיקי ברקוביץ אולסי פרי ואנתוני פארקר עשו זאת 4 פעמים
רק אנתוני פארקר לקחת 3 גביעים ובכולם לקלוע בדאבל פיגרס
רק מיקי קלע 15+ בשני תארים
בוטרייט ווילימאס האפמן וגמצי היחידים לקלוע 20+ יותר מפעם אחת למעט גמצי כולם ברצף וגמצי היחידי לקלוע 20 ומעלה פעמיים ולא לקחת גביע.
בטבלת קלעי הגמרים בכל הזמנים
1 מיקי ברקוביץ 76 נק ב 6 גמרים שונים
2 דורון ג'מצי 67 ( 4)
3 ארל ווילימאס 66
4 אולסי פרי 65
5 בוטרייט 60
6 פארקר 56
7 דיוויד בלו 53
אח"כ האפמן 47 , שאראס 40 וסוגרים במשותף את העשירייה טל בורשטיין וקווין מגי 39 .
בגמר 80 קלעו למכבי רק 4 שחקנים אך כולם בדאבל פיגרס ולא פחות מ 3 ב 20 +.
בגמר 04 לא פחות מ 11 קלעו למכבי
בגמרים של 82,05,14 קלעו 5 בדאבל פיגרס
שיא הקלעים למשחק אחד
1 ארל ווילימאס עם 31 בהפסד בגמר 80
2 בוטרייט 26 בניצחון בגמר 77 רייס בניצחון בגמר 14 מול ריאל ו האפמן בהפסד לפאו בגמר 00
5 ג'מצי 25 בהפסד בגמר 89
לסיום דיוויד בלו 2 שיאים
1 היחידי לקחת שני תארים בהפרש עשור
2004 ו 2014
2 היחידי לקלוע דאבל דאבל בהפרש עשור
הוא קלע 20 בניצחון בגמר 04 והוסיף 14 בניצחון על ריאל בגמר 14.
נסיים עם מיקי ברקוביץ וג'מצי
עם שיא לשחק גמרים בהפרש11 ו 13 שנה.
מיקי ברקוביץ קלע 17 בניצחון בגמר 77 והוסיף 3 בהפסד בגמר 88
מי ששבר את שיאו היה יורשו
דורון ג'מצי שקלע 15 בהפסד בגמר 87 והוסיף 3 בגמר 2000 בהפסד לפאו .
הציפור הנדירה
11 פבר 2021 00:22:27ההפסד 91-77 לא היה בגמר 77 שכמו שכתוב בהמשך היה גמר שניצלה, הגמר הראשון שלה והזכייה הראשונה.
הניצחון ההיסטורי על בולוניה היה ב-2004 ולא 2014 שבו מכבי ניצחה את ריאל כמוזכר בהמשך.
אהרון שדה
10 פבר 2021 23:57:10אשר ל 16 במקום להציע משהו אתת חידה למועדון ייחודי ויוקרתי בין 16 חברים בלבד
מי שידע יוכל לנסות בתגובות .
אם לא תהיה תשובה נזכיר זאת בטור הבא
הראשון להיכנס למועדון היה הקיצוני הברזילאי של אינטר מילאנו זאיר דה קוסטה (1)
אחריו נכנס למועדון ההולני ג'וני רפ החלוץ ששיחק בין היתר באיאקס וולנסיה (2)
הקשר הגרמני פרנץ רוט היה הבא בתור להיכנס למועדון (שיחק בעיקר במונכן ) (3)
אחריו נכנס לשם הסקוטי הנהדר קני דלגליש (4)
לאחריו נכנס טרבור פרנסיס האנגלי שאימן לא מעט שנים ושיחק בין היתר בסמפדוריה (5)
ג'ון רוברטסון סקוטי קיצוני ימני היה הבא בתור להיכנס למועדון היוקרתי הזה (6)
לאחריו הזה זאת המגן השמאלי אלן קנדי עם 2 הופעות בלבד בנבחרת ששיחק בלא פחות מ 14 קבוצות בעיקר בניוקאסל ואז בליברפול (7)
פיטר ויית חלוץ אנגלי עם 11 הופעות ושער בודד בנבחרת האנגלית היה הבא בתור למועדון הנהדר הזה (8)
פליקס מגאת מי שהיה מאמן וולפסבורג שזכתה בתואר האליפות ב 2009 הוא הבא בתור כאן ( 9)
העשירי למועדון היוקרתי הוא אחד הגדולים בכל הזמנים הלא הוא מישל פלטיני (10 )
פרנק רייקרד שזכור כקשר נהדר במילאן ונבחרת הולנד וכמובן כמאמן ברצלונה איתו מסי עשה צעדים ראשונים בבוגרים הוא הבא בתור (11)
רונאלד קומאן המאמן הנוכי של ברצלונה ועוד הולנדי חברו של רייקרד לזכייה ביורו 88 הוא הבא בתור (12)
באזיל בולי הבלם הצרפתי בעיקר במארסיי הוא השם הבא ברשימה (13)
פטריק קולייברט החלוץ ההולנדי הנהדר שעבר גם במילאן וברצלונה הוא הבא בתור (14)
יצביע מי שזוכר את מיאטוביץ פרדראג הקשר הסרבי של ולנסיה ואז ריאל ופיורנטינה (15)
האחרון במועדון המיוחד הזה הוא השחקן הפעיל היחידי הלא הוא קינגסלי קומאן שהספיק לשחק בפ.ס.ז יובה ומינכן
כאמור אין עוד אף חבר במועדון הזה
ארז
11 פבר 2021 09:50:49שתהיה לי בריא אהרון, אתה מתבזבז בתגובות. את פרדראג מיאטוביץ אני זוכר גם זוכר, שחקן שמאוד אהבתי בריאל, גם יפה וגם אופה ובכלל עם ראול וסוקר זו היתה התקפה התקפה ואז גם הצטרף אליהם מוריינטס. מיאטוביץ היה זה שהבקיע את השער היחיד במשחק מול יובנטוס שהחזיר את גביע האלופות הביתה אחרי איזה 30 שנה.
ארז
11 פבר 2021 09:54:44הא! ומתוך שלא לשמה בא לשמה, פתאום קלטתי שזה המשותף. כל אלה הבקיעו את השער היחיד בגמר הצ'מפיונס (או היורופ קאפ כפי שנקרא פעם) שהסתיים 1:0.
אהרון שדה
11 פבר 2021 13:52:19תודה רבה ארז יפה מאד 0-1 שער ניצחון בגמר גביע אלופות זה המשותף המתוק שכל אחד מהם עשה .
קומאן השנה היחידי לעשות זאת נגד אקסית…עוד יותר מתוק .
ברמה ,אינייסטה וגצה עשו זאת בגמר גביע עולם .
חריסטיאס , טורס ואדר עשו זאת בגמר יורו .
אהרון שדה
11 פבר 2021 00:00:3516 נוסף שייך לריאל מדריד שזכתה 13 פעם בליגת /גביע האלופות אך שיחקה ב 16 גמרים
היא זכתה ב 5 גביעים ברצף 56-60
ואז ב 66
מאז שבתה 32 שנה לפני שזכתה ב 98 ואז 00 ו 2002
כעבור 12 שנה ב 2014 זכתה בתואר עשירי שלה
ואז זכתה ב 3 נוספים בעונות 16-18
היו לה גם 3 הפסדים
הראשון בגמר 62 לבנפיקה 5-3
השני גמר 64 לאינטר 3-1
והאחרון בגמר 81 לליברפול 1-0
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
11 פבר 2021 06:41:17בני טבק!!!!!
F-15
תודה רבה ארז
jefffoster10
11 פבר 2021 20:27:08תודה רבה ארז על טור אדיר כרגיל. מצטרף להמלצה לאגד לספר, מבטיח שאהיה ראשון התורמים אם יצא בהדסטארט.
16? קודם כל, 16 גולים למירוסלב קלוזה במונדיאלים- שיא. 16 מספר מעניין בספורט, עם שלבי הטופ-16 ביורוליג שהיו, שמיניות גמר למיניהן, 16 קבוצות בפלייאוף nba, יורו של 16 נבחרות…לא חסר בטורנירים בענפי הספורט היותר פופולריים.
עוד 16 מסקרן אך דורש בדיקה- 16 מקרים שפעלה קללת ראמזי (מפורסם שמת בסמיכות לכיבוש של ארון רמזי), מה גם שאחד המספרים שלבש במדי ארסנל היה 16.
16 במספרים? עבורי ג'ו מונטנה ורוי קין זוהרים מעל כולם, אבל רבים וטובים לבשו את המספר הזה: ויני טסטוורדה, בוב לניר, ג'רי לוקאס, ווייטי פורד ופאו גאסול (ויש עוד)
אבל יש מישהו אחד, מיוחד, תמיד נחבא אל הכלים, עליו אמר רד אאורבך שהוא "האדריאן דנטלי של זמנו", שהיה חלק מאחד הטריידים הכי חשובים בהיסטוריית הnba. הבחור המדובר הוא קליף הייגן, שעבר ביחד עם אד מקאולי מהסלטיקס להוקס (אז בסנט לואיס), תמורת הבחירה השלישית (הכללית, שנייה בדראפט)- אחד, ביל ראסל. הייגן היה שותף בכיר, יד ימינו של בוב פטיט לאליפות היחידה של ההוקס, עונה לאחר הטרייד.
ארז
12 פבר 2021 09:14:51תודה לך, בשבוע שעבר הזכרת לי את בניון ועשית לי את המספר החזק, ואני יכול לעשות טיזר שגם המספר הבא נמצא אצלך שמה.
לגבי מה נעשה עם הטור הזה, אני קודם רוצה להגיע לאיזה מספר תלת ספרתי ואז נחשוב, בינתיים מסתכל כל שבוע לשבוע הבא, אבל ממש תודה, בשביל התגובות האלה אני פה.