תפקיד המאמן הראשי בכל ענף ספורט באשר הוא מציב בפני המאמן אתגרים עצומים, בהם הוא צריך לקבל החלטות דרמטיות במיוחד תוך שברירי שניות. דיוויד בלאט היטיב לתאר זאת בשנותיו כמאמן הקליבלנד קאבלירס ב2015 כשאמר לאחר משחק פלייאוף: "מאמן כדורסל לוקח בין 150 ל-200 החלטות קריטיות במהלך משחק, שזה משהו שאפשר להשוות לטייס קרב." אז הרשת אמנם קטלה את המאמן הישראלי-אמריקאי על דבריו התמוהים, אך מאמן הוא בהחלט משרה לא פשוטה, במיוחד בענפים דינמיים בהם המציאות משתנה מרגע לרגע. פלייאוף הNFL כבכל שנה סיפק לנו רגעי דרמה אדירים, ומשחקים הוכרעו בין היתר בשל החלטות נכונות או שגויות של מאמנים. רגע לפני הסופרבול שייערך ביום ראשון הקרוב, בחרתי לחזור לארבע החלטות דרמטיות של מאמנים בדרייבים האחרונים ולנתח אותם – מי פחד לקחת סיכון ושילם על כך בגדול? מי הלך על כל הקופה והצליח בענק? כל זאת בפוסט שלפניכם.
יש פרסומת קבועה במשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל, שמשודרת לאחר חילוף שמבצע המאמן ופונה אל הצופים בשאלה – מה היא 'ההחלטה הנכונה של המשחק'. ניתן לתלות את ההצלחה של קבוצת כדורגל למשל, בחילופים שעשה המאמן – אך בעיניי, בכדורגל יותר נכון לתת את הקרדיט לשחקן המחליף, אשר ביצע את הפעולות שהובילו להצלחה. בפוטבול לעומת זאת, ניהול שעון – כלי משמעותי מאוד כדי לנצח את המשחק תלוי כל כולו במאמן. קשה לי למצוא ענף ספורט תלותי יותר בקואץ' מאשר הפוטבול האמריקאי. ההחלטות בזמן אמת ברבע האחרון, ובמיוחד אלו שקשורות לניהול השעון ונטילת הסיכונים – הם אך ורק על המאמן. גם ההחלטות על ביצוע המהלכים מגיעות מהאיש עם האוזניות על הקווים. כולנו זוכרים את החלטתו של פיט קארול בסופרבול 49 למסור על קו אחד היארד (ולא לרוץ עם מרשון לינץ'), שהוביל לאינטרספשן של מלקולם באטלר ולאליפות הרביעית בקיירה של טום בריידי. או למשל ה'פילי ספיישל' מסופרבול 52, שנחשב למהלך יצירתי ומסוכן שנצרב בזיכרון הקולקטיבי כזה שמזוהה עם האליפות של האיגלס. החשיבות של המאמן הראשי בNFL גדולה יותר לדעתי, מכל ליגה אחרת – ולכן נכון וצריך לייחס את הניצחונות וההפסדים בפלייאוף, במידה רבה גם למאמנים על הקווים, ולא רק לשחקנים על הדשא.
סיבוב הווילד קארד, פיטסבורג סטילרס – קליבלנד בראונס.
הסיטואציה: 35:23 לטובת קליבלנד, תחילת הרבע האחרון. פיטסבורג עם הפוזשן בדאון רביעי ויארד אחד לעבור, כשהפוטבול מונח על קו ה46 בחלק המגרש שלהם.
התרחישים:
1. לבעוט פאנט כדי להרחיק את הפוטבול מכלל סכנה, לנסות ולהשיג שתי עצירות בהגנה, וכן להבקיע שני טאצ'דאונים בהתקפות בכדי לנצח את המשחק.
2. ללכת על הדאון הרביעי ולהצליח. לנסות ולהשיג ט"ד בהתקפה שיוריד את ההפרש לכדי טאצ'דאון אחד בלבד, כשנותר עוד רבע שלם של פוטבול לשחק.
3. הולכים על הדאון הרביעי ונכשלים. פיטסבורג תנסה לעשות עצירה מהירה בהגנה (למרות שהפוטבול על קו ה46 בחלק המגרש שלהם), ואז לנסות ולהשיג שני ט"ד בהתקפה (כולל עוד עצירה הגנתית).
מה קרה בסוף: מייק טומלין החליט לבעוט ולסמוך על ההגנה שלו שתשיג את העצירה המהירה. קליבלנד רשמה ט"ד בהתקפה הבאה וגמרה מעשית את המשחק. בסיום, 48:37 לטובת קליבלנד שהצליחה להדיח את פיטסבורג.
ניתוח: בכדי להבין את גודל ההחלטה התמוהה של טומלין צריך לחזור אל רצף האירועים שהובילנו עד הלום: הסטילרס פתחו בצורה מחרידה את המשחק ופיגרו 28:0 כבר ברבע הראשון (!!!!). המחצית שהסתיימה בתוצאה 35:10 רצתה לבשר על בואו של גרבייג' טיים ארוך ומייגע. אלא שהמחצית השנייה נפתחה בסערה ופיטסבורג עצרה את קליבלנד 3 פעמים, כשבמשך כל הרבע השלישי קליבלנד משיגה דאון ראשון אחד בלבד. מנגד, הפלדות הצליחו להבקיע שני טאצ'דאונים, שהביאו אותם למרחק של שני פוזשנים מניצחון עם הכדור ביד. כשהמומנטום בשיאו והקהל הביתי על הרגליים, ניצבו טומלין והצוות בפני ההחלטה הקשה – האם לנסות בכל הכוח לצמק את הפער, או לסמוך על ההגנה שתשיג עצירה מהירה נוספת. בדיעבד אמנם קל לשפוט, וכזכור הבראונס הצליחו מיד לעשות את הט"ד ולקטוע את המומנטום של הסטילרס, אך ההחלטה של המאמן גם בזמן אמת זכתה לביקורת רבה. אם נשים את המצב על לוח המשוואות – טומלין חשב שיש יותר סיכוי שיוכל לעצור 3 פעמים את קליבלנד + שני ט"ד התקפיים, מאשר להצליח לעבור את הדאון הרביעי במרכז המגרש, שממילא גם במקרה של כישלון יעניק את הפוטבול לקליבלנד במרחק בו ההגנה של הפלדות תוכל לעצור אותם גם מבלי לספוג נקודות. בהתחשב בסיטואציה שנוצרה, עם המומנטום הסוחף והקהל הביתי – ההחלטה של המאמן נראית כשגויה ופחדנית, או כפי שנכתב באתר 'SBNATION' בסיום המשחק: " ההחלטה של טומלין הייתה הפחדנות האולטימטיבית".
סיבוב הווילד קארד, בולטימור רייבנס – טנסי טייטאנס.
הסיטואציה: 17:13 לטובת בולטימור, 10:06 דקות לסיום המשחק. הכדור בידיים של טנסי על קו ה40 בשטח המגרש של בולטימור, דאון רביעי ו2 יארדים.
התרחישים:
1 הולכים על הדאון הרביעי ומצליחים להשיג את הדאון הראשון והמיוחל, בתקווה שהדרייב יסתיים עם טאצ'דאון שיחזיר את היתרון לטנסי
2. הולכים על הדאון הרביעי ונכשלים. בולטימור מקבלת את הפוטבול על קו ה40 בשטח המגרש שלה, כשיש עוד המון זמן לשחק. טנסי תקווה להשיג עצירה, ולרשום ט"ד בדרייב הבא.
3. לבעוט פאנט, ולהעניק לבולטימור את הפוטבול בעמדה קצת פחות נוחה מאשר לנסות ולהכשל. בהמשך לקוות שההגנה תשיג עצירה וההתקפה תרשום ט"ד בדרייב הבא.
מה קרה בסוף: מייק ורייבל, שנחשב לאחד המאמנים האגרסיביים בליגה, הפתיע את כולם ובחר לבעוט פאנט אל עבר קו ה15 יארד בשטח של בולטימור. העורבים הצליחו להתקדם במגרש כדי לבעוט בעיטת שדה מדוייקת שהגדילה את הפער ל7. ראיין טנהיל זרק אינטרספשן בדרייב המכריע שסתם את הגולל עבור טנסי, ובולטימור התקדמה לסיבוב הבא.
ניתוח: בזמן אמת ההחלטה של ורייבל עוד נראתה לי לגיטימית יחסית. ההגנה שלו הצליחה לאורך כל המשחק למנוע את שטף המשחק של הרייבנס, בעוד מנגד – דירק הנרי התקשה מאוד ביצירת יארדים, ומכאן גם הגיע החשש הגדול של המאמן, שמא לא יצליח לחצות שני יארדים בניסיון האחרון. אלא שהנתון שהבאתי בציוץ למטה קצת משנה את פני התמונה: טנסי היא למעשה היחידה ב4 שנים האחרונות שהייתה במצב הזה, בו הקבוצה מפגרת ברבע האחרון בשטח המגרש של היריבה ומגיעה לדאון רביעי עם פחות משני יארדים לעבור, שהחליטה לבעוט פאנט. כלומר ורייבל העדיף להרחיק את הפוטבול 25 יארדים אחורה, מאשר לנסות את מזלו, עם רץ שגמה העונה 2,000 יארדים על הקרקע. המחשבה שלו אומרת – יש יותר סיכוי שאצליח לעצור את בולטימור ולהבקיע ט"ד בהתקפה הבאה מאשר שאבקיע ט"ד כעת – במצב בו הקבוצה נמצאת על קו ה40 יארד, והיא צריכה רק שני יארדים כדי להשיג דאון ראשון. אתר האנליטיקס 'Edjsports' טוען שההחלטה הזו עלתה לטנסי בכ13.7% סיכוי לנצח את המשחק. הפתעה עצומה ממאמן צעיר ואגרסיבי יחסית, שייתכן שההחלטה שלו גרמה במידה מסויימת להפסד של הקבוצה.
סיבוב הדיוויז'ן, קנזס סיטי צ'יפס – קליבלנד בראונס.
הסיטואציה: 22:17 לטובת קנזס סיטי צ'יפס, 1:17 דקות לסיום המשחק. כדור אצל קנזס סיטי בקו ה49 יארד בחלק המגרש שלהם, דאון רביעי ואינצ'ים. לקנזס נותרו שני פסקי זמן, לקליבלנד אפס. פאטריק מהומס פצוע והקווטרבק המחליף צ'אד הני נדרש להוביל את המהלך.
התרחישים:
1. לבעוט פאנט אל שטח המגרש של קליבלנד, ולנסות למנוע מהבראונס להבקיע ט"ד תוך דקה ללא פסקי זמן שייעצרו עבורם את השעון.
2. הולכים על הדאון הרביעי עם צ'אד הני ומצליחים לעבור את הקו. בהיעדר פסקי זמן של קליבלנד, הצלחה פירושה ניצחון.
3. הולכים על הדאון הרביעי ונכשלים. קליבלנד מקבלת את הפוטבול בקו ה49 כשיש לה דקה לשחק, ואם תצליח להבקיע ט"ד – תנצח את המשחק
מה קרה בסוף: אנדי ריד בחר להמר על צ'אד הני וקרא למהלך מסירה מפתיע במיוחד (למרות שעד השניות האחרונות היה נראה כי קנזס מחפשת פלאג של קליבלנד). טייריק היל תפס את הפוטבול, חצה את הקו, וגלש לפני החוץ על מנת שהשעון ימשיך לרוץ כל הדרך אל עבר ניצחון ענק של הצ'יפס.
ניתוח: המאמן של האלופה הגיע לרבע האחרון ובקריאת מהלך אחד הוכיח למי יש את הביצים הכי גדולות בליגה. ללא פאטריק מהומס הפצוע, כשהמומנטום נגדו ובכלל – כל הסימנים הראו שאם השעון היה מראה עוד 5 דקות נוספות, הבראונס היו מצליחים להשיג את המהפך המיוחל. אנדי ריד בחר לשמור את הכח במשחק אצלו בידיים, ולהכריע אותו כאן ועכשיו. המשמעות של כישלון המהלך הייתה עשויה להיות דרמטית מאוד. אמצע מגרש, דקה לסיום, ולמעשה סיטואציה שקליבלנד חלמה עליה כשקנזס התחילה את הדרייב. אבל קבוצה אלופה צריכה מאמן אלוף. ריד נתן אמון מלא בצ'אד הני, למרות אינטרספשן מביך בדרייב שקדם לו, וידע שאם יצליח לחצות את היארד – הקבוצה מבטיחה שבוע נוסף של פוטבול. ההיגיון האישי שלי טוען שחובה היה להרחיק את הפוטבול ככל הניתן. הרי קליבלנד ממילא ללא פסקי זמן, והסיכויים שלהם להצליח לחצות 80-90 יארדים תוך דקה ללא עצירות קלושים, ובוודאי נמוכים יותר בעשרות אחוזים מאשר תרחיש של כישלון בדאון הרביעי. אך לריד וביאנמי (המתאם ההתקפי) מגיע כל הקרדיט על יצירת מהלך גאוני. אפילו הפרשן הכי טוב בליגה, טוני רומו, חזר שוב ושוב בשידור החי על כך ששפת הגוף של שחקני קנזס משדרת שאין מהלך והקבוצה רק מחפשת את האופסייד ההגנתי. אלא שלפתע, 6 שניות לסיום השעון הסנאפ יצא לדרך, טייריק היל לא רץ לעומק אלא לכיוון הסיידליין כדי לקבל מצב של אחד על אחד, והצליח לחצות את הקו המיוחל. שאפו ענק לצוות האימון של קנזס שמלמדים אותנו שפלייאוף מנצחים עם החלטות אמיצות.
גמרי החטיבות, גרין ביי פאקרס – טמפה ביי באקנירס.
הסיטואציה: 31:23 לטובת טמפה ביי, 2:09 דקות לסיום המשחק, כדור אצל גרין ביי, דאון רביעי ו-8 יארדים מקו האנדזון, לכל קבוצה נותרו שלושה פסקי זמן.
התרחישים:
1. הולכים על זה ומצליחים להבקיע ט"ד. לאחר מכן ניסיון המרה לשתי נקודות, ולקוות לעצירה בהגנה שתוביל להארכה או להזדמנות נוספת לעלות ליתרון.
2. הולכים על זה ונכשלים. הכדור עובר לטמפה ביי בתוך ה10 יארד שלהם, כשיש לפאקרס שלושה פסקי זמן+הפסקת שתי הדקות בשביל למנוע מטמפה להריץ את השעון. לאחר מכן לקוות לעצירה בהגנה, ט"ד התקפי מהיר וכמובן ניסיון המרת שתי נקודות שיוביל להארכה.
3. לבעוט בעיטת שדה שתצמק את הפער לכדי ט"ד אחד (ללא צורך בניסיון ההמרה). להעביר את הכדור לטמפה ולקוות לעצירה מהירה ולט"ד נגדי שיסיים את המשחק בניצחון ירוק-צהוב.
מה קרה בסוף: מאט לה פלור החליט ללכת על בעיטת שדה ולהוריד את התוצאה ל31:26. טמפה קיבלה את הפוטבול בחלק המגרש שלה ובריידי הצליח להוביל הבאקס לדאונים ראשונים שסיימו את המשחק בניצחון של השודדים וההעפלה לסופרבול.
ניתוח: "זאת לא הייתה החלטה שלי" אמר ארון רודג'רס מיד בסיום המשחק לאחר ההחלטה השנויה במחלוקת של מאמנו, וזרק את לה פלור להתמודד עם ההשלכות לבדו. בין כה וכה גרין ביי הייתה זקוקה לט"ד בכדי לנצח את המשחק, האם מאמנם של הפאקרס חשב שיגיע להזדמנות טובה יותר תוך שתי דקות, כשהכדור בידיו של טום בריידי? אם לשפוט לפי דבריו בסיום המשחק, ואפילו בשבוע האחרון – לה פלור עדין משוכנע שלקח את ההחלטה הנכונה. "בהתחשב בסיטואציה בה לא הצלחנו במשך שלושה ניסיונות רצופים להשיג יארדים, נותרו לנו ארבעה פסקי זמן (הפסקת שתי הדקות), וכן צריך לזכור שזה לא רק ט"ד אלא גם ניסיון המרת שתי נק', אני חושב שזו הייתה ההחלטה הנכונה באותו רגע", הסביר לתקשורת השבוע. אני משוכנע במאה אחוז שלה פלור מבין פוטבול פי כמה וכמה יותר ממני, אך קשה לי עם דבריו. עם התקפת המסירה השנייה בטיבה בליגה, קווטרבק שבדרך לזכייה בMVP ותופס שהצליח לתופס 18 ט"ד העונה (שלישי בהיסטוריה), כשהחלופה היא להפקיד את הגורל בידיי טום בריידי (למרות מחצית שנייה נוראית), לא רואה איך ההחלטה ללכת על בעיטת שדה הייתה טובה יותר. רודג'רס היה מאוכזב, ובצדק – כי ברגע האמת לא ניתנה לו הזדמנות אמיתית להשוות את התוצאה. שלשות הניסיונות שקדמו אינם דומים לניסיון האחרון – בו מתגלים הווינרים הגדולים של המשחק. בדיעבד, ההחלטה המוזרה של לה פלור (שטוען כי גם מגובה בנתוני אנליטיקיס מתקדמים שהיו בידיו בזמן אמת) להוציא את הפוטבול מידיו של הMVP הנכנס, עלתה לגרין ביי במשחק. למרות הנחרצות בתקשורת, כשלה פלור יישב בבית ביום ראשון הקרוב וייצפה בבריידי משחק בסופרבול הביתי, אין לי ספק כי במעמקי לבו, הוא יתחרט על קריאת המהלך הנוראי ביותר בפלייאוף.
סטפן איי סמית' לא ממש התחבר להחלטה של לה פלור עם מונולוג אמוציונאלי באולפן של ESPN:
פריים טיים זק
4 פבר 2021 08:53:18יופי של פוסט, עידו!
אנדי ריד (ביחד עם ביל בילצ'ק, בבירור שני המאמנים הטובים בליגה) הוא מזן נדיר של מאמנים שאצלם הנסיון לא מגיע בשילוב עם שמרנות (בניגוד לטומלין ומקארתי, למשל).
הוא ממשיך להיות יצירתי ומעז, והתוצאות בשנים האחרונות (בניגוד לתחילת הקריירה שלו) לגמרי מוכיחות שזה עובד – במקרה המדובר אפילו ללא מהומס על המגרש.
ללפלור ו-ווריבל יש עוד לא מעט שנים ללמוד את מה שהוא כבר שכח…
שחר דלאל
4 פבר 2021 15:05:58אני מתחיל לחשוב שניהול השעון הכושר של ריד בתחילת הקריירה היה קשור קשר ישיר לעובדה שהיה אחראי על כל המהלכים ההתקפיים. רק כשהתחיל לשחרר קצת ולהעביר סמכויות למתאם ההתקפה הוא מצא את מה שחמק ממנו כל כך הרבה שנים. ראיתי את זה בשנים האחרונות גם אצל החניכים שלו (פדרסון ונאגי), וכנראה שזאת מגמה שנמשיך לראות בעתיד.
ארז
4 פבר 2021 09:14:29זה כל כך פוסט מעולה שאני חורג ממנהגי להגיב רק אחרי שקראתי את הכל, הגעתי עד האמצע, ולפני שאני חוזר לקרוא, באמת שאפו, אין כמו דיון טוב על קבלת החלטות בפוטבול, אולי הספורט עם היחס הכי גבוה של שליטה של המאמן במשחק (להבדיל מכדורגל, שלמאמן יש השפעה כמעט אפסית). אז באמת כל הכבוד, ואחזור להגיב אחרי שאקרא את הכל.
עידו גילרי
4 פבר 2021 09:15:09מעולה עידו.
ההחלטה של ורייבל הייתה שיא ה-WTF מבחינתי.
אנדי ריד ספג בחלקים רבים מהקריירה שלו המון ביקורת על ההחלטות שלו בעיקר הממהמסד השמרני. טוב לראות שהוא זוכה סוף סוף לכבוד הראוי לו. רק נזכיר שמדובר במאמן שהפך את אלכס סמית לק"ב פרובול שלוש פעמים.
הייתי מצרף גם את ההחלטה הכה טיפוסית של ברוס אריאנס ללכת לאנדזון עם 8 שניות לסיום המחצית בלי טיימאאוטס על קו ה-39 של הפאקרס. קלאסי לנסות להשיג עוד חמישה יארד על הסיידליין כדי לבעוט שער שדה.
Yinon Yavor
4 פבר 2021 09:28:20נהדר. למרות שזה פותח שוב את הפצע של ההחלטה הדבילית ביותר שאני זוכר של מאמן בסיטואציה כזו, החלטה שתקטין בדיעבד את התדמית והלגאסי ההיסטורי של אהרון רוג'רס
עידו גילרי
4 פבר 2021 09:52:54אגב אנדי ריד הערים אפילו על טוני רומו כאן…שנתן פליי קול אדיר למהלך למרות שנפל בפח.
עידו גילרי
4 פבר 2021 09:54:50אהה כן, כתבת את זה…
סורי
Yp
4 פבר 2021 10:28:54בוקר טוב לכולם
איזה פוסט נפלא . תודה עידו ובאמת לא יודע אם תוכל להתעלות על זה .
הייתי לגמרי המום מההחלטה של אנדי ריד , באמת אין מילים .
אבל כשיש לך את טייריק היל , מן הסתם מקל לקבל החלטה כזאת .
האמת שגם בכדורסל. , בפרט בזן של פיבא , יש למאמן משקל גדול , אם כי לא ברמה של פוטבול , אבל הרבה יותר מאשר בכדורגל . לצערי , חלק גדול מחבלי הלידה והמפלות שאנו חווים נובעים. מחוסר הנסיון של המאמן . מקווה שיתעשת וילמד בהמשך , הפוטנציאל שם .
ארז
4 פבר 2021 10:38:47אתחיל ואומר שוב, אם אני צריך לסדר (לעצמי) את ענפי הספורט מבחינת ההשפעה של המאמן, אז זה פוטבול, בייסבול, ראגבי, כדורסל, הוקי, ענפי הדוקרב למינהם (טניס, אגרוף, MMA), פטאנק, דוקים, קארלינג, התעמלות קרקע, ואכילה תחרותית. ואז כדורגל. בגדול אני הכי אהבתי את זה שפרגוסון היה יושב בשורה השניה מאחורי הספסל באולד טראפורד, שזה המקום הראוי למאמן כדורגל. לגבי המספרים של בלאט, בגדול יש בסביבות 200 possesions בממוצע במשחק NBA, ואם נוסיף את מספר החילופים ופסקי הזמן, אפשר להגיע ל150-200 החלטות. זה שהוא מקבל אותן לא בהכרח אומר שהן מתבצעות או שיש להן השפעה על המשחק, אבל נניח לזה.
דבר שלישי, מה שעשית פה באופן יפה הוא דבר ראשון להראות את השתלשלות העניינים שהובילה להחלטה. זו אגב אחת הבעיות הגדולות שלי בניתוח ספורטיבי בכלל. נגיד וקוורטרבק שוגה ומוסר לאינטרספשן שמפסיד לו את המשחק 30-37. האם הקוורטרבק הזה לוזר? ברור! אבל רגע, הקוורטרבק הזה וההתקפה בכלל השיגו נניח 30 נקודות, זה ההגנה שאפשרה 30 נקודות ששמו את הקבוצה במצב של טאצ'דאון לנצחון. אותו כנ"ל שחקן שהחטיא את הקליעה עם הבאזר והפסיד 98-99. זה לא הוא שהפסיד, אלא הקבוצה שאפשרה 99 נקודות. אז חשוב להדגיש את הדברים האלה.
*
התרחיש הראשון קצת בעייתי בעיני להכלל פה. פרט ל"דאון רביעי מוצלח" אפשרות 2, כל התרחישים האחרים כוללים 2 ט"ד ועצירות התקפיות ושאר ירקות. זה בערך כמו להגיד שהטקטיקה שלי למשחק היא להשיג יותר נקודות מהצד השני. 10 דקות, הפרש 12? אז נכון שזה היה באמצע של סרט מלחמה שבו הסטילרס חזרו מהקבר, אבל מה שהם לא היו לוקחים, זה עדיין לא היה מנצח להם או מפסיד את המשחק. אני מסכים שבפיגור כזה ללכת על פאנט ב4 ו1 משדר שוויתרת על המשחק, אבל להגיד שזו החלטה דרמטית? גם אם היו משיגים דאון 1 זה עדיין 40+ יארדס מהשער, ויש להם עוד 10 דקות ו12 נקודות הפרש. זו לא החלטה שמנצחת או מפסידה משחקים.
*
תרחיש שני, אותה גיברת, רק קצת יותר רלוונטית, ההפרש יותר קרוב, הסיכוי יותר גבוה, אבל עדיין, 10 דקות? ואני on the record מוצהר שאני נגד הרפלקס המותנה לעשות פאנט בדאון רביעי, אבל נגיד שוב, ההחלטה הזו היא לא מה שהרג את המשחק אלא חוסר היכולת של ההגנה לעצור את הטאצ'דאון, זה לא שהפאנט נתפס והתופס רץ כל הדרך לאנדזון. אהבתי את ה13.7%. זה מה שנקרא "תוציא את העיניים מהלפ טופ ותתחיל להסתכל על המשחק".
*
תרחיש שלישי, דקה לסיום! סוף סוף משהו באמת דרמטי. האמנם? כי בעצם שלושת האופציות שוות ברמת סיכוי/סיכון. פאנט ירחיק את הכדור אבל מנגד לך תדע אם ההחזרה תעצר ב40 והמחזיר יצא החוצה, זה יותר גרוע מאיפה שהתחלנו. כשלון בדרייב? אז יש להם דקה לעשות 50 יארד בלי פסקי זמן. לא קל, אבל היו דברים מעולם. וכמובן הצלחה בדרייב. העניין הוא שבלי טיים אאוטס כל משחק ניהול השעון של קליבלנד הולך לפח, וזה מוריד את סיכוייהם לעשות מהפך ב32.1%! (סתם, הייתי חייב). אז כן, כבוד לאיש על שבחר לא ללכת על פאנט, אבל ביצים? זה ש9 מתוך 10 מאמנים לא היו עושים את זה לא הופך את ה1 לאמיץ.
אגב, כתבת פה " ריד נתן אמון מלא בצ'אד הני, למרות אינטרספשן מביך בדרייב שקדם לו". זה מתקשר גם לקטע של המומנטום מהתרחיש הראשון (וגם לטענה של תנו לבנגלס עוד 5 דקות והם עושים מהפך). פעם הייתי אומר שמומנטום יש רק ברכב (עד שגיליתי שזה "מומנט" וכל החברים שלי אנאלפבתים). מאמן שמקבל החלטות לפי מה שקרה הרגע ולא לפי היכולות של הקבוצה שלו במהלך כל המשחק (או כל העונה) שיחזיר את האוזניות. אם הקוורטרבק שלך פישל שלוש-ארבע ברצף, כן, כנראה שנגמר לו הסוס להפעם, אבל אינטרספשן אחד? בקיצור, כל הכבוד לו וכו' אבל זה מיוחד רק בגלל שכל שאר המאמנים היו בועטים את הכדור לקיבינימט.
תרחיש רביעי: והנה ב-ד-י-ו-ק מה שאמרתי, לה פלור במקום להסתכל כמו שהראית יפה על הקבוצות, הסתכל על מה שקרה לפני דקה ושתי דקות. מצד שני, שלושת האופציות בונות על עצירה הגנתית של הבאקנירס. אגב, זה שהקוורטרבק ככה ויתר ויצא זה פועל יוצא של תרבות המשחק בעשורים האחרונים. מה היו עושים מאנינג או פארב די ברור וידוע, אבל מעניין מה היה עושה בריידי בסיפור הזה. בכל מקרה, החלטה אומללה שדי משקפת את הסיפור.
***
אז מה היה לנו שמה? כמו שאומרים במאסטר שף, זה טעים, זה מבושל היטב, זה מוגש מצויין, אבל האתגר היה להגיש עוף ברוטב אפרסקים והגשת לנו אפרסקים מטוגנים ברוטב. לא חושב שהייתי מציג לפחות שלוש מארבע ההחלטות האלה כדרמטיות ומשנות משחק, וכאמור, מומנטום יש רק אצל החברים האנאלפבתים שלי מבית שמש.
ארז
4 פבר 2021 10:41:50תנו לבראונס 5 דקות, מן הסתם, לא יודע איך הגיעו לפה הבנגלס.
עידו גילרי
4 פבר 2021 10:56:58אולי בשבילך רק הייל מרי זה דרמטי. להזכירך המאמן לא נמצא על המגרש. היכולת שלו להשפיע באופן דרמטי היא בדיוק בנקודות האלו שצויינו כאן שבהן יש הבדל משמעותי בין ההחלטה לכאן או לכאן. אתה יכול לזלזל באחוזי ניצחון או בכל ניתוח מבוסס נתונים כמו שאתה עושה על בסיס קבוע אבל המציאות בסופו של דבר אומרת את שלה. ככה ירדו שנים על ההחלטות של אנדי ריד.
אם בהחלטה אחת אתה יכול להציב את הקבצה שלך בעמדה טובה לניצחון יותר זו המשימה שלך כמאמן. שאז כן אלו החלטות דרמטיות מבחינתו של מאמן.
ארז
4 פבר 2021 12:54:39אני לא מזלזל, להפך, מאחר וכל מהלך הוא תוצאה של כל המהלכים שקדמו לו, ואפילו המהלך הראשון מתבסס על אלפי שעות אימונים ומשחק, הרי שהדרמה פה היא בכל מהלך ומהלך וכל הצלחה או כשלון, טעות או פוקס יכולים לשנות את כל המשחק. מה שבעיני קרה פה הוא שבא עידו להביא את ההחלטות הדרמטיות של הפלייאוף האחרון, ומצא את הקנדידטים הטובים לדעתו, והביאם. מה לעשות שהפלייאוף האחרון לא הצטיין במהפכים דרמטיים? זה לא אשמתו של עידו. הוא רק השליח ואת השליחות שלו עשה באופן מעולה.
מה לעשות שמבחינתי לשגות במהלך שהיה מצליח רק אם אחריו היית עוצר את ההתקפה פעמיים ומשיג לפחות טאצ'דאון אחד אם לא שניים זה לא דרמטי, זה חלק מהמשחק. יש המון דרמה במשחק, 3rd and 7 שהופך לפאס של 20 יארד זה לא דרמטי? דרמטי. 1st and 10 שאינטרספטד ב20 של הצד הלא נכון זה לא דרמטי? אוהו. ויש עוד דוגמאות. אני חושב שזה לא שההחלטות האלה לא דרמטיות, אלא שכמו שאמרת הן היו מציבות את הקבוצה שלך בעמדה טובה יותר לניצחון, משמע כל ההחלטות של מאמן הן דרמטיות. ואם הכל דרמטי הרי ששום דבר לא דרמטי…
ולגבי ה13.7%, לא הבנתי מה אתה אומר פה, שהניתוח המספרי לא במקום כי המציאות אחרת, או שהניתוח המספרי כן במקום. בכל מקרה, אני פשוט אסביר את דעתי. מה הסיכוי של קוורטרבק להשלים מסירה? 50%, או שכן או שלא. עכשיו, מה הסיכוי של קוורטרבק להשלים מסירה לתופס שתופס את הכדור ב73% הצלחה מול הגנה שיכולתה למנוע מהלכי מסירה ב47% ברבע הרביעי של המשחק שבו לקוורטרבק דנן יש 87% הצלחה? הסיכוי שלו להשלים את המסירה ברגע המסירה הוא… 50%. כי בסופו של דבר הסטטיסטיקות מתארות את מה שהיה, לא מה שיהיה. הסטטיסטיקה הראתה שהתופס תפס 73% מהכדורים, וההגנה עצרה 47% מהמסירות וכו וכו, אבל בסופו של דבר המסירה או שתתפס או שלא. זה לא שהתופס תפס 10 מ10 ועל כן חובה עליו לפספס לפחות שתי מסירות. זה לא שההגנה עצרה כבר 60% ולכן עד סוף המשחק הם לא יצליחו וכן הלאה. זה כמו שיש לך שחקן שקוולע ב50% מהשלוש אבל כרגע הוא 0-6 ולכן המאמן מורה לכולם למסור לו שיקלע לשלוש כי לפחות 6 הקליעות הבאות חייבות להכנס. לכן להגיד "ההחלטה הורידה את הסיכוי של הקבוצה לנצח ב13.7%" זה לא רציני. אתה לא יכול לדעת מה יקרה במהלך הבא, או בזה שאחריו או בכלל. אני מבין מאוד את תהליכי החישוב שהביאו למספר הזה, ולכן אני חוזר ואומר, זה שטויות. באותה מידה הקבוצה השניה יכולה לסיים את הדרייב בשער שדה ואז לבעוט לאיזה שחקן מחזיר שירוץ פתאום 90 יארד והופה, שוויון. זה מהלך שהיה במחשב שלך? מה האחוזים שזה יקרה? ומה האחוזים שאיזה שחקן הגנה יפצע, או שהתופס יחליק או אלף ואחד דברים? לזרוק אחוזי ניצחון אומר שכאילו לא היה צורך לשחק את המשחק כי פשוט תשווה את המספרים ותראה מי עלתה. בסופו של דבר זה לא עובד ככה. גם פוטבול, אולי המשחק הכי כן מתוכנת וטקטי והכל, עדיין יש דרמות. ולכן בסופו של דבר ההחלטה של מאמן נובעת מכמה וכמה מרכיבים. הוא יכול להגיד "האנליטיקס מלמדים שלמהלך הזה והזה יש יותר אחוזי הצלחה מלמהלך ההוא" מצד שני הוא יכול להגיד "למרות שהאנליטיקס, תחושת הבטן שלי היא" או ש"לקבוצה השניה יש את אותם מספרים ולכן הם יהמרו שאני אעשה את מה שהאנליטיקס אומרים" או ש"הקבוצה השניה חושבים שאני אעשה לא מה שאנליטיקס אומרים ולכן אעשה בהפוך על הפוך". בסופו של דבר יש בן אדם שמקבל המון כסף כדי לקבל החלטה, אם הוא עושה את זה בגלל, למרות, בהתחשב, או בלי קשר לנתונים זה נובע מהבן אדם, אישיותו, הרקורד שלו, האני מאמין שלו, הניסיון שלו וכו. יש כאלה שהולכים by the book ומצליחים, יש כאלה שהולכים הפוך ומצליחים, ויש כל מני באמצע.
עידו גילרי
4 פבר 2021 13:04:24בדיוק מה שאתה קורה לו שטויות הוא ממש לא שטויות.
להגיד שסטטיסטיקה מתארת רק מה שהיה ולא מסוגלת לתאר מה שיהיה זה בדיוק הפספוס. זה בדיוק המשמעות של סכויי ניצחון. זה להסתכל על מכלול של מקרים דומים ולדעת לקחת החלטות שיתנו לקבוצה שלך סיכוי גבוה יותר לנצח. להגיד שלזרוק סיכויי ניצחון אומר שכאילו אין צורך במשחק זה מראה שאתה רחוק מלהבין את המשמעות של המונח סיכוי. אז אתה יכול להגיד שזה שטויות אבל זה רק אומר שאם תתיייחס לאוסף החלטת כאלו כשטויות בסופו של דבר תהיה מאמן מפסיד. בהחלטה ספיצפית אתה תמיד יכול להיות צודק לא צודק. במכלול של החלטות כדאי מאד שתיקח שיקולים כאלה בחשבון.
עידו גילרי
4 פבר 2021 13:07:38וזה מבלי לדבר בכלל על הדוגמא הכל כך שגויה של "זה כמו שיש לך שחקן שקוולע ב50% מהשלוש אבל כרגע הוא 0-6 ולכן המאמן מורה לכולם למסור לו שיקלע לשלוש כי לפחות 6 הקליעות הבאות חייבות להכנס."
ארז
4 פבר 2021 13:17:35זה בדיוק העניין, אכן. סיכויי ניצחון זה נתון פיקטיבי. ברור שנתונים סטטיסטיים מהווים שיקול בקבלת החלטות, אבל מכאן ועד לבנות מודל שמנבא את הניצחון? זה פיקציה. בסופו של דבר האנשים שרצים על המגרש לא מונעים על ידי סטטיסטיקה. החלטה מונעת על בסיס מה שקורה במגרש, על בסיס סטטיסטיקה, על בסיס טקטיקות שתורגלו באימונים, על בסיס חוזקות וחולשות שאובחנו באותם אימונים והופגנו במגרש, על בסיס הפידבק ממאמני ההתקפה וההגנה, מהשחקנים ומהצוותים שיושבים בעמדות הצפייה. כל החלטה באשר היא מתקבלת על בסיס הרבה מאוד נתונים אבל היא לא אוטומטית. אם היתה ככה גם היה קל לצד השני לצפות אותה ולהתמודד איתה, ודבר שני בסופו של דבר כפי שציינתי, שום סטטיסטיקה לא יכולה לנבא אם המסירה תתפס או לא, אם הרץ יצליח לקחת את הכדור מעבר לקו או לא. ולכן כל החלטה, ותהיה הכי מנומקת ומוסברת ומגובשת ומנותחת, היא הימור. הימור שיקרה מה שאתה, או הצוות, או הסטטיסטיקה מנבאת שיקרה. כי סטטיסטיקה מתארת מה היה, ושוב, אין שום אפשרות סטטיסטית לנבא מה יהיה. אף קבוצה לא השיגה שלוש אליפויות רצוף עד שזה קרה. אף קוורטרבק לא ניצח במשחק שבו הוא זרק יותר אינטרספשן מהיריב עד שזה קרה, וכן הלאה וכן הלאה. זה שהסיכוי שמשהו יקרה הוא 1 למאה לא אומר שהוא לא יקרה פעמיים רצוף.
עידו יצחקי
4 פבר 2021 13:23:50אתה בעצם מנפץ פה את כל תורך הסטטיסטיקה. אם לצורך הענייין במשחק קוביות יש לי תחושה שייצא 11, למרות שהסיכויים הגבוהים ביותר הם שייצא 7 – אתה תגיד לי שזה לא רלוונטי כי הקובייה יכולה להוציא בכל רגע נתון מס׳ אחר. בסופו של דבר, לעולם כאשר תקבל שתי קוביות ביד כדאי לך להמר על כך שייצא 7. ייתכן ש50 הטלות רצוף לא ייצא 7, ועדיין המהלך הנכון יהיה להמר על 7. ככה גם כאן לדעתי, יש מהלך נכון יותר, שאמור לסייע ככל הניתן לקבוצה לנצח – וזה בדיוק מה שמודד הווין פרובביליטי
עידו גילרי
4 פבר 2021 13:52:05כל החלטה היא באמת הימור. להגיע מכאן לאמירה שססטיסטיקה לא מסוגלת לנבא זו קפיצה שמבטלת ביסוס עובדתי רחב יריעה של הרבה מאד תופעות. אם אני אנסה לדייק את זה – אתה מנסה אולי להגיד שססטיסטיקטה לא מסוגלת לצפות מה תהיה תוצאת מהלך בודד ב-100%. זה תמיד יהיה נכון והסטטיסטיקה לא מתיימרת לעשות זאת. זו מיסאינטרפרטציה של המשמעות של שיקול סטטיטי כמו אחוזי ניצחון.
אור
4 פבר 2021 14:03:47אז גילרי תקן אותי אם אני טועה (למרות הניסוח הקלוקל) – אם יש לדוגמה החלטה(כמו ללכת על שתי נקודות שמצליחה 55% מהפעמים זה לא אומר שבהחלטה הבאה זה ממש כדאי ללכת על זה (כי מדובר על החלטה אחת לעומת סטטיסטיקה של מספרים גדולים) אלא יש מקום רחב יותר להתחשב בנסיבות המשחק, ההתקפה שלך, ההגנה של היריבה, התוצאה וכו'
עידו גילרי
4 פבר 2021 14:06:52זה אומר למשל שאם אתה בפיגור 14 אחרי אמצע הרבע הרביעי ואתה יודע שתצטרך שני ט"ד בכל מקרה כדי לנצח אז כדאי לך ללכת להמרה בראשון ביניהם כי בכל מקרה לניצחון תצטרך לעבור שני מקרים כאלה ואז הסיכוי שלך להצליח בלפחות אחד מספיק גבוה ביחס לעובדה שהארכה היא 50-50.
תומר
4 פבר 2021 13:52:48לפני שאתייחס אני חייב לוודא שהבנתי נכון את "…מה הסיכוי של קוורטרבק להשלים מסירה? 50%, או שכן או שלא…". אתה מתכוון לזה שלכל זריקה נתונה במשחק (או לכל מהלך בכל משחק למעשה) יש 50% סיכוי כי או שזה יצליח או שלא?
אפילו ברמה המתמטית הבסיסית ביותר יש הבדל גדול מאוד בין "או שכן או שלא" לבין "50%"
ארז
4 פבר 2021 15:36:26אין הבדל. אם יש שתי תוצאות אפשריות היחס שכל אחת תתרחש הוא חמישים אחוז. או בעברית פשוטה "או שזה או שזה". הסיכוי שתזרוק מטבע ויצא צד אחד הוא חמישים אחוז. "האם בזריקת המטבע יצא עץ? או שכן או שלא". זה אותו דבר בכל הרמות, מתמטית, סטטיסטית וכו.
עידו גילרי
4 פבר 2021 16:33:02אהה וואו חבל שמישהו לא עדכן את הצ'יפס שהשלמת מסירה זה מאורע אקראי. היו יכולים לחסוך את החצי מיליארד למהומס.
MacLeod 1
4 פבר 2021 16:35:40חח אחי מת לשחק איתך פוקר
תומר
4 פבר 2021 20:33:43וואו, תודה שחסכת לי זמן יקר של ויכוחים עקרים
עידו יצחקי
4 פבר 2021 12:07:17החכמה פה היא בדיעבד, אין מה לעשות עם המצבים האלה. אין לדעת מה היה קורה אילו פיטסבורג הייתה מצליחה להבקיע ט"ד שמוריד את ההפרש ל35:30, כשבדרייב הבא בייקר עולה כבר עם משקולות על הרגליים אחרי שבמשך רבע וחצי קודם לכן הצליח להשיג רק דרייב ראשון אחד. אך מבחינת הדרמטיות של ההחלטות – או בוא נסתכל על זה באנליטיקיס – מבחינת ההחלטות שמשנות הכי הרבה את מד הwin probability, ההחלטות הללו היו דרמטיות ביותר. בוודאי, שאולי הן לא היו גיים צ'יינג'ר ברמה של פיט קארול ב2014, או אפילו לה פלור בסיטואציה האחרונה שהצגתי, אך הן לחלוטין משנות את התנודה של הסיכוי לניצחון ברמה כזו או אחרת, ועל כן בחרתי להכניס דווקא את ההחלטות הללו.
ארז
4 פבר 2021 13:04:59טוב, את דעתי על הווין פרובביליטי כבר שטחתי פה. אני לא מבקר את הבחירה, הניתוח או הצגת התרחישים. פשוט בעיני המקרים האלה פחות דרמטיים מאחר והמון דברים יכולים וקורים ב10 דקות של משחק (ומנגד, מה כבר יכולה קבוצה לעשות ב60 שניות אחרונות עם חמישים יארד ואפס פסקי זמן). לדעתי המאמר היה מושלם אם היה נקרא "מה עושים בדאון 4? ארבע דוגמאות מהפלייאוף האחרון". כי בגלל ההגדרה שלו אנחנו נכנסים להשפעה המצטברת של מהלכים על המשחק, לדיונים על מומנטום ופסיכולוגיה, לתפיסה הדטרמיניסטית שהפוטבול מנסה למכור כבר יותר מדי זמן, להצגה של נתונים על חשבון דברים שקרו שזה לא רק בפוטבול, אבל שמה זה כבר לא סתם מחלה אלא מגפה, וכיוצא בזה דיונים.
חיים
4 פבר 2021 10:44:59קודם כל, כתבה מצוינת והבהרה יפה של המצבים.
הפלייאוף הזה הביא לנו מצב קיצוני בו ההחלטה "האמיצה" הוכיחה את עצמה, ואילו ההחלטות "הפחדניות" לא הצליחו, אבל מניתוח של כל מקרה לגופו המקרה היחיד שבו אפשר לטעון שזה תמוה היה הפאנט של טנסי, וגם במקרה הזה יש הרבה היגיון לפי איך שהתפתח המשחק, ובוודאי בהתחשב בזמן שנותר בשלב הזה.
קשה מאוד לומר מה ההחלטה הנכונה במקרים האלה, והדרך הכי גרועה לנסות לעשות את זה היא למדוד דרך התוצאה.
ארז
4 פבר 2021 11:04:03כתבתי את זה בדיון אחר, הבעיה לדעתי היא שכש99 מתוך 100 פעמים הולכים על פאנט אז אי אפשר למדוד כמה נסיון של דאון 4 אפקטיבי. יש כמובן סטטיסטיקות והן מראות שדאון רביעי יותר אפקטיבי, אבל היחס בשטח עדיין לא מאפשר לבחון את זה באופן מעשי. אני חושב שכל דאון רביעי בחצי של היריב אין סיבה לא לקחת. אבל אני חושב הרבה דברים. לצערי נראה לי שעד שלא יבוא איזה ביל וולש חדש אנחנו נשאר תקועים עם השרץ הזה.
חיים
4 פבר 2021 11:14:56מחקר כמותי אמיתי בנושא יצטרך לקחת בחשבון המון שיקולים שונים, כך שכמעט תמיד יהיו סיבות טובות לשני הצדדים.
הדיון הזה מזכיר לי את המשחק MNF של שבוע 13 העונה של הניינרס נגד הבילס בו 2 הקבוצות הגעו ל-1 של היריבה ברבע הראשון ואז הלכו על דאון רביעי ונכשלו. אין דרך למדוד איך זה השפיע על המשך המשחק, כי תוצאה שונה כנראה הייתה גורמת לקבוצות לשחק קצת שונה. זה נכון בכל המקרים, כי נקודת ההתחלה של הדרייב הבא משפיעה על סיכוי ההצלחה שלו, אבל לא תמיד ניתן למדוד לאיזה כיוון זה משפיע.
עידו יצחקי
4 פבר 2021 12:13:11העונה ראינו הרבה יותר קבוצות הולכות על דאון רביעי קצר. בנתונים: בעונת 2019, בוצעו 595 ניסיונות לעבור דאון רביעי, מתוכם 285 הסתיימו בהצלחה (47.6%), השנה כבר ראינו עלייה גדולה ל658 ניסיונות, שמתוכם 362 היו מוצלחים (55%). ככל שהזמן עובר האנליטיקיס מוכיח כי דאון רביעי קצר בשטח היריבה נותן יותר סיכוי לעבור, בתוספת השתפרות ההתקפות בליגה מעונה לעונה (שמצליחות להיות יעליות יותר ויותר הודות למדע).
ארז
4 פבר 2021 12:56:26יפה לי 🙂 טוב שמה שאני טוען שנים כפחדני וחסר אפקטיביות מתגלה כפחדני וחסר אפקטיביות. אבל ברצינות, אני מקווה מאד שהנתונים האלה יובילו לשינוי של ממש בפוטבול, ועוד גולם יופל.
תומר
4 פבר 2021 13:54:53ההתקפות מצליחות להיות יעילות יותר פחות בזכות המדע ויותר בזכות חוקי השיפוט
עידו גילרי
4 פבר 2021 13:56:41מדע השיפוט…
MacLeod 1
4 פבר 2021 11:55:20אחלה ניתוח, מסכים עם המסקנות
כנראה שזו התגלמות האימרה מי שלא עושה לא נכשל, אבל תכלס מי שלא עשה כן נכשל… בעיה אין מה לומר
יניב ש.
4 פבר 2021 12:00:54בסוף, מבחן התוצאה הוא שיקבע מה שיאמרו על המאמן. המהלך הצליח, המאמן גדול/אמיץ/אחד מהטובים ועוד סופרלטיבים כיד הדמיון. המהלך נכשל, המאמן גרוע/פחדן/נכשל/מועמד לפיטורים.
אם סטפן איי סמית' לא התחבר להחלטה, כנראה שלה פלור קיבל את ההחלטה הנכונה. איזה אדם בלתי נסבל הסמית' הזה…
עידו גילרי
4 פבר 2021 12:01:33אל תדאג – גם אם הוא היה הולך הפוך לסטיבן איי היה מה להגיד.
יניב ש.
4 פבר 2021 12:05:22לגמרי
🙂
אור
4 פבר 2021 13:38:53אני לא מסכים. יש החלטות שרואים בזמן אמת ותופסים את הראש
Yinon Yavor
4 פבר 2021 13:40:39זה מקרה קלאסי של שעון תקוע שצודק פעמיים ביום (הכוונה לסמית')
אור
4 פבר 2021 14:06:50אני לא חושב שסמית' בכלל רלוונטי (צודק או לא) כי הוא יורה כמו גבוהה של הצהרות ליום, חלקן סותרות כאלה שאמר שבוע קודם. אני מדבר על ההחלטה של לפלור ובמיוחד זו של ורייבל שאף אחד לא ישכנע אחרת שאלה היו טעויות וכך חשבתי ברגע שנעשו וגם זה היה מצליח בסופו של דבר
Yinon Yavor
4 פבר 2021 21:50:38אני ראיתי בזמן אמת וקיוויתי שרוג'רס ייקח פסק זמן ויאפס את הבחור…
PhillySpecial
4 פבר 2021 12:31:32תודה על האזכור של הפילי ספיישל, המהלך האדיר והאמיץ שבהחלטצהיה משמעותי מאוד לזכייה של האיגלס בסופרבול…
אנקדוטה קטנה מסרט שנעשה על האליפות באותה שנה, המצב היה דאון רביעי ויארד, האיגלס לקחו פסק זמן, המצלמה נעה עם פולס שירד לקווים להתייעץ עם פידרסון, בסאונד המוקלט (שכמובן לא שמעו בשידור המקורי) שומעים שמי שהציע את המהלך היה פולס עצמו, הוא ניגש בנונשלנט לפידרסון ואמר לו/שאל אותו, שנעשה פילי ספיישל? פידרסון מהסס לשתי שניות ואז מהנהן ואומר לו יאללה ובבת אחת רואים את המתח והאדרנלין שמתפשטים לו בגוף, זה פשוט סרטון עצום ומהלך אדיר, מאותה שנה נשארו רק הזכרונות. אה ובריידי אחד ששוב בסופרבול
עידו יצחקי
4 פבר 2021 12:41:57https://www.youtube.com/watch?v=_XmhBaUdges
אור
4 פבר 2021 12:36:48יופי של פוסט עידו
jefffoster10
4 פבר 2021 13:53:05פוסט מצוין, מסביר מעולה את ההחלטות עם האופציות. מתחבר לנקודה שמאמן, רצוי שיחליט לפי מה שצבר על קבוצתו ברוב העונה- הוא אמור לדעת את הנקודות החזקות והחלשות שלה. לכן, לדוגמה, ההחלטה של מייק ורייבל להרחיק נראית במשקפיים הללו כשגויה.
מצד שני, המשחק הוא עניין דינמי, וכן- יש דבר כזה שנקרא מומנטום. בסופו של דבר משחקים אנשים במשחק הזה, לא סטטיסטיקות, ו"הדברים הקטנים שלא רואים בסטטיסטיקה"- אלו בדיוק הדברים שיכולים להכריע גורל של החלטה, לשבט או לחסד. דרך המשקפיים האלה, המהלך של ורייבל- ובהשאלה, גם זה של פיט קארול בסופרבול 49- מקבלים פתאום היגיון מסוים (אני מדבר בעיקר על ההחלטה לא לתת את הכדור לדריק הנרי, כי גם ההחלטה על הפאנט ניתנת לפירוק ולבחינה- אתה רואה שהריצה של הנרי לא עובדת, אולי ריצה של טנהיל עצמו או סקרין יכולים לעבוד פה?)
ואם נבחן את 4 ההחלטות האלה דרך המאמנים, נגלה שני מאמנים צעירים שלקחו החלטה שמרנית אולי עקב צעירותם, מאמן ותיק שמשחק ב"כסף של הבית" אחרי האליפויות שלקח (ואולי עקב ותיקותו ומעמדו יש לו יותר "גב" לקחת מהלכים צלש או טרש כאלה), ויש את טומלין- שמרנותו אומנותו (וגם, אמונתו בהגנתו, שזה אולי משהו דווקא לטובתו)
בכל מקרה- פוסט מצוין עידו, עושה סדר ושכל, ומעניין מאוד. פוסט נפלא, מקווה שתמשיך פעילות צוות הפוטבול גם בפגרה הבאה עלינו לרעה. תודה!
תומר
4 פבר 2021 14:02:01אחלה פוסט, מאורגן, בהיר, מנומק
הבעיה היחידה שלי היא שההתייחסות למהלכים היא על בסיס מבחן התוצאה.
נכון שההחלטות בתרחישים 1,2,4 אכן גרמו לכולם (לי בכל אופן) לתפוש את הראש בזמן אמת אבל ההחלטה של אנדי ריד היא לא טובה יותר רק כי במקרה הצליחה. אם היל היה משמיט את הכדור, אולי כולנו היינו מדברים על ההרפתקנות של ריד שעלתה במשחק ובעונה כולה. אני חשבתי בזמן אמיתי (ועדיין חושב) שלבעוט פאנט רחוק היה מעלה את הסיכויים שלהם לנצח. עם כל הכבוד למייפילד, לעבור מגרש שלם תוך דקה ובלי פסקי זמן זה עדיין לא נכלל במה שמצפים ממנו.
עידו יצחקי
4 פבר 2021 14:08:05מסכים איתך שהחכמה היא בעיקר בדיעבד, ובכל זאת ביקרתי את ההחלטה של ריד (מתוך הניתוח):
״ההיגיון האישי שלי טוען שחובה היה להרחיק את הפוטבול ככל הניתן. הרי קליבלנד ממילא ללא פסקי זמן, והסיכויים שלהם להצליח לחצות 80-90 יארדים תוך דקה ללא עצירות קלושים, ובוודאי נמוכים יותר בעשרות אחוזים מאשר תרחיש של כישלון בדאון הרביעי.״
אור
4 פבר 2021 14:10:28אבל אם אתה ההתקפה שקובעת את המהלך, יש לך את כל הכלים בעולם ובמיוחד את אלמנט ההפתעה (ע"ע רומו) והמיקום במגרש לא כזה גרוע בשביל לגמור אותו, זה בכלל לא בטוח שעדיף לעשות פאנט (שיכול להיגמר גם בטאצ'בק ובקושי "הרווחת" 20-25 יארד)
אור
4 פבר 2021 14:12:11בכל מקרה אני מוכן לקבל שזו לא בהכרח הייתה ההחלטה האופטימלית אבל קשה לי פה להיות נחרץ לכאן או לכאן
ירון, החלום
4 פבר 2021 14:53:09בסד
תודה.
לא מתעניין כל כך בפוטבול, ומבין מעט מאד אבל הסיקור ממש מרתק.
מנחם לס
4 פבר 2021 21:04:26באיחור, אבל ההנאה לא נפגעה. אני זוכר טוב מאד את ההחלטות. פוסט טוב מאד