ישחקו הנערים לפנינו: נבחרת הרוקים של 2020/ שחר דלאל

שני גמרי החטיבות כבר מאחורינו ואנחנו מוכנים להעברת השרביט מטום בריידי לפטריק מהומס, אבל כל זה יקרה רק בעוד 10 ימים. בעונה רגילה היינו מקבלים את משחק הפרובול (אולסטאר) המסורתי של הליגה, שהפעם יתקיים בצורה וירטואלית, אבל מה שלא השתנה זה שהשבוע הזה מוקדם בעיקר לסיכומים. אז נתחיל עם השחקנים הצעירים שפרצו העונה בענק, קבלו את נבחרת הרוקים לשנת 2020:

קווטרבק – ג'סטין הרברט (לוס אנג'לס צ'ארג'רס)

אין כאן הרבה ברירות, לאחר שהוא שבר כל שיא רוקי אפשרי בעמדה, אבל אין ספק שמדובר בבחירה מפתיעה. נתחיל מעצם העובדה שמי שהיה אמור להיות פה הוא ג'ו בורו, שהתחיל מצוין אך קרע את ה-ACL וסיים את העונה מוקדם. אבל גם הרברט עצמו הגיע לפה במקרה, לאחר שהיה אמור להיות שחקן מחליף, אך התקרית בה רופא הקבוצה ניקב את הריאה של טיירוד טיילור הקפיצה אותו להרכב והשאר היסטוריה. לא רע בשביל הקווטרבק השלישי שנבחר בדראפט.

ראוי לאזכור: ג'ו בורו (סינסנטי)

רץ – ג'יימס רובינסון (ג'קסונוויל)

קל מאוד להתבלט בקבוצה שלא רוצה לנצח ורק למשוך את הזמן עד הדראפט, עוד יותר קל לעשות את זה כשאתה רץ ורוצים "לבזבז" את השעון, אבל רובינסון הגיע לכאן בזכות ולא בחסד. משחקן שלא נבחר בכלל בדראפט הוא הפך להיות מוקד ההתקפה של ג'קסונוויל, מה שאפשר להם לוותר על לאונרד פורנט ערב פתיחת העונה. הוא לא אכזב אותם מהרגע הראשון, גם כאשר המאמנים היריבים כבר למדו אותו, וסיים את העונה עם 1414 יארדים מאחורי קו ההתגוששות (1070 בריצה) ו-10 טאצ'דאונים.

ראויים לאזכור: קלייד אדוארדס-הילייר (קנזס סיטי), ג'ונתן טיילור (אינדיאנפוליס)

רסיברים – ג'סטין ג'פרסון (מינסוטה) וצ'ייס קלייפול (פיטסבורג)

אקדים את המאוחר ואומר שג'פרסון הוא רוקי העונה שלי. השחקן שהגיע לצפון אחרי טרייד עם באפלו, הצליח להתקרב לשיאים האגדיים של רנדי מוס במינסוטה והציג את אחת העונות המרשימות ביותר של רוקי בעמדת הרסיבר – עמדה שבעבר שחקנים רבים התקשו בה בשנתם הראשונה.

את השחקן השני היה קצת יותר קשה לבחור, מכיוון שמדובר באחד המחזורים העמוקים ביותר – בכל עמדה – שראינו בעשור החולף. מי שניצח בסופו של דבר (רק בנקודות) הוא קלייפול, שהוכיח שהוא יכול להיות רסיבר מוביל בקבוצה שהובילה את הליגה ברוב שלבי העונה.

ראויים לציון: טי היגינס (סינסנטי), ברנדון איוק (סן פרנסיסקו), סידי לאמב (דאלאס) ודרנל מוני (שיקאגו).

FLEX – אנטוניו גיבסון (וושינגטון)

אם יש עמדה שמתאימה לתיאור השחקן הנפלא של WFT אז זאת העמדה. על פניו מדובר ברץ, אך הוא מצליח לאיים על ההגנה גם באוויר, ומאפשר הרבה מאוד דברים בהתקפה של רון ריברה ובעיקר מאשר להם להזיז את השרשרת ולקבל סט חדש של דאונים. כך נראה רץ העתיד בליגה.

טייט אנד – קול קמט (שיקאגו)

התלבטתי מאוד לגבי העמדה הזאת, אך כנראה שאין מנוס מלהעניק לקמט את הכבוד. כרגיל, הרוקים בעמדה התקשו במעבר לליגה הבכירה, והשנה זה היה אפילו בולט יותר. הטייט אנד של הברס הצליח לקחת את התואר ממש על קו הסיום, כאשר התחיל לקבל יותר הזדמנויות בהתקפה, אפילו על חשבונו של ג'ימי גראהם הוותיק. עכשיו נשאר רק לראות האם יצליח לעשות את קפיצת המדרגה בשנתו השניה.

ראויים לציון (באמת שבקושי): אדם טראוטמן (ניו אורלינס) והאריסון בראיינט (קליבלנד)

טאקלים התקפיים – טריסטן ווירף (טמפה ביי) ומקי בקטון (ניו יורק ג'טס)

בדומה לרסיברים היה מדובר באחד המחזורים העמוקים שראינו בשנים האחרונות והיה ניתן לבחור גם שמות אחרים לעמדה. מי שלקחו בסופו של דבר את התואר הם ווירף, ששמר בצורה מעוררת הערכה על הבליינד סייד של טום בריידי ובקטון, שנראה כאבן פינה שניתן לבנות עליה לקראת הגעתו של הקווטרבק החדש לניו יורק. אין ספק שהוא אחת הסיבות המרכזיות שאפילו דשון ווטסון חושב לעבור לשם.

ראוי לציון: ג'דריק וויליס (קליבלנד)

גארדים – מייק אונוונו (ניו אינגלנד) ודמיאן לואיס (סיאטל)

אם היה פרס חביב הקהל אונוונו היה מקבל אותו בלי מתחרים. השחקן שנבחר בסיבוב השישי, שיחק השנה בכל עמדות קו ההתקפה של הפטס והיה הטוב שבהם. הוא שיחק טאקל, סנטר וגארד ולקראת סוף העונה תפס את המקום כטאקל ימני. אין ספק שמדובר באחת הגניבות הגדולות של השנים האחרונות.

לואיס היה אמור לפתוח מהרגע הראשון, אבל הוא הוכיח שהוא יכול להחזיק את העמדה שנים קדימה. הוא היה אחד הגארדים המובילים בליגה במשחק הריצה.

ראויים לציון: קווין דוטסון (פיטסבורג), סזר רואיז (ניו אורלינס), ג'ונה ג'קסון (דטרויט)

סנטר – לויד קושנברי (דנבר)

קושנברי פה מברירת מחדל, מכיוון שלא היו לו הרבה מועמדים לתואר, אך הסנטר הצעיר פתח בכל המשחקים שלו בעונת הרוקי באחד התפקידים הקשים ביותר במשחק. אפילו אם לא יעשה עוד שום דבר בקריירה, רק זה ראוי לציון.

ראוי לציון: טיילר ביאדז (דאלאס)

קו הגנה – דריק בראון (קרוליינה) וראקון דייויס (מיאמי).

בראון פתח חלש את העונה, לאחר שתלו בו תקוות רבות (נבחר 7 בדראפט), אך חזר ליכולת אותה הציג בקולג' לקראת אמצע העונה. מדובר בהר אדם שבמידה ויצליח לשמור על בריאות יהיה העוגן ההגנתי של הפאנת'רס לשנים קדימה.

נוס טאקל היא אחת העמדות הכי לא מדוברות בפוטבול, אך במשחק המודרני ההגנה שלך לא תתפקד אם אין לך שחקן מוביל בעמדה שיעצור את משחק הריצה. דייויס הוא בדיוק כזה, והוא אחת הסיבות לכך שההגנה של מיאמי השתפרה השנה.

ראוי לציון: ג'אוון קינלו (סן פרנסיסקו)

EDGE – צ'ייס יאנג (וושינגטון) ואלכס הייסמית' (פיטסבורג)

יאנג הגיע לליגה עם התג של השחקן הטוב בדראפט ולא אכזב. הוא הוביל את הרוקים בסאקים (7.5) גרימת פאמבלים (5) וטאקלים לפני קו ההתגוששות (11). בקרוב אנחנו נראה אותו ברשימות אחרות לגמרי.

הייסמית' הוא שחקן שונה לגמרי. הוא היה אמור לתת קצת מנוחה לפותחים, אך היה אחד השחקנים החשובים בהגנת הריצה של הסטילרס. לא מדובר בכוכב, אך בהחלט בשחקן שכל קבוצה תשמח לקבל.

ליינבקרים – אייזיה סימונס (אריזונה) ופטריק קווין (בולטימור)

סימונס הגיע לליגה עם תגית של אחד השחקנים המגוונים במשחק, כזה שיכול לעשות הכל וברמה גבוהה, סוג של אולר שוויצרי. הוא לא הצליח, בינתיים, להציג קבלות, אך הוא כן הוכיח שהוא ליינבקר איכותי שיכול לשחק בליגה הרבה מאוד שנים.

בכל שנה בולטימור מצליחים להעמיד מצבת ליינבקרים מרשימה, לא משנה כמה שחקנים עוזבים אותה. קווין הצליח לעשות מעבר חלק לאחת העמדות ההיסטוריות בליגה ולסיים את העונה עם 106 טאקלים. קשה לבקש יותר.

ראויים לציון: מיקל ווקר (אטלנטה), קנת' מארי (צ'ארג'רס).

קורנרבקים – ג'יילון ג'ונסון (שיקאגו) וטרבון דיגס (דאלאס)

שני השחקנים שנבחרו לא רחוק אחד מהשני בדראפט (סיבוב 2) הוכיחו שהם ראויים למקום שלהם בליגה כבר מהרגע הראשון. ג'ונסון הוביל בשלבים רבים של העונה את הליגה באחוזי ההשלמה לכדורים שנמסרים לכיוונו, בעוד דיגס סיים את העונה עם 14 מסירות שהצליח לחסום (PD). אם ימשיכו ככה הקבוצות שלהם יצטרכו לשלם להם הרבה מאוד כסף בשוק החופשי.

ראויים לציון: לדריוס סניד (קנזס סיטי), סי ג'יי אנדרסון (ג'קסונוויל)

סייפטיס – אנטואן ווינפילד (טמפה ביי) וג'רמי צ'ין (קרוליינה)

שני השחקנים האלה הגיעו לליגה עם סימני שאלה גדולים ושניהם הוכיחו שהיתרונות שלהם בהחלט עולים על החסרונות. ווינפילד הוגיח שהוא הולך להיות אחד הפרי סייפטיס המובילים בליגה בשנים הקרובות ושכנראה הקווטרבקים בליגה ילמדו לא לזרוק כדורים לכיוונו. אין ספק שהחזרה שלו לסופרבול תהיה משמעותית מאוד בשביל הבאקס.

צ'ין הגיע מהליגה השניה במכללות ועלה במעלה הדראפט רק בזכות יכולות פיסיות שלא נראו בעמדה. הוא הוכיח שהוא סטרונג סייפטי כמו שכתוב בספרים, ויכול למלא גם את תפקיד הליינבקר במערכי מסירה מובהקים.

ראויים לציון: ג'וליאן בלקמון (אינדיאנפוליס), קמרן קארל (וושינגטון)

בועט – רודריגו בלאקנשיפ (אינדיאנפוליס)

אין ספק שכדי להדיח אגדה אתה חייב להיות מיוחד. בלאקנשיפ שהפך לכוכב אינטרנטי הרבה לפני שעזב את שערי אוניברסיטת ג'ורג'יה הוכיח שהוא גם יודע לעמוד מאחורי השם שנוצר לו, כאשר ניצח בקדם העונה את אדם ויניאטרי על תפקיד הבועט של הקולט ולא הביט מאז לאחור.

פאנטר – טומי טאוסנד (קנזס סיטי)

אם מדברים על הקבוצות המיוחדות אין ספק שהצ'יפס, עם המתאם הטוב במשחק, מקבלים יתרון בכל פעם שהם עולים על הדשא. גם הפעם דייב טואב לא אכזב והשיג רוקי שאף אחד לא רצה, אך יאייש את העמדה שנים קדימה. לסופרבול מגיעים גם בזכות הדברים הקטנים.

לונג סנאפר – בלייק פרגוסון (מיאמי)

לא בכל שנה אנחנו זוכים לראות לונג סאפר רוקי, ברי בסוף מדובר רק על 32 עמדות, אבל פרגוסון הוכיח שהוא זכאי לאייש את אחת מהן. הוא עזר לג'ייסון סנדרס להציג את אחת העונות הטובות ביותר שנראו של בועט בשנים האחרונות, והוכיח שלמרות הניסיון הקצר שלו מיומנות יש לו בהחלט.

*

השבוע אין לנו משחקים, אך מי שבכל זאת מתגעגע לפוטבול יוכל לצפות בסיניור-בול (שבת, 20:30), משחק האולסטאר החשוב ביותר לפני הדראפט ולצפות בשחקנים שיופיעו ברשימה הזאת בעוד שנה.

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. תודה שחר על פוסט מצוין ומלמד.
    מעניין שבמחזור רוקיז בו כולם דיברו על טופ 3 היסטורי של ראגס (ריידרס), לאמב (דאלאס) וג׳ודי (דנבר) הצליחו לבלוט דווקא שניים אחרים. מחזור תופסים נדיר, וזה עוד לפני הצטרפותו של דאבנטה סמית׳ לליגה, שמבשר על דור הזהב של עמדת התופס.

  2. ג'סטין הרברט הוא לא רק הקוורטרבק הטוב ביותר בין הרוקיס. הוא היה הרוקי הטוב ביותר, נקודה.. אמנם בדראפט ניבחרו שני קוורטרבקים לפניו, אבל הוא עבר לא רק את שניהם, אלא לדעתי כל רוקי אחר העונה. היכולת המיוחדת שלו היא ליצור פלייז כשההגנה של היריב ממש על פניו. אולי רק ראסל וילסון טוב ממנו במסירות כשהוא חצי שנייה לפני לחטוף אותה. בכל 60 שנותי כחובב NFL לא זכור לי קוורטרבק צעיר כמוהו, קר רוח, ומשלים מסירות תחת הפרשר הכינ גדול כמוהו.

    1. מל,
      הקווטרבקים שמגיעים היום לליגה מגיעים מוכנים יותר ובמקביל המאמנים יודעים להתאים את השיטה לסט היכולות של השחקן עצמו. יש היום פחות סיכוי שנראה שחקנים כמו פיליפ ריברס, שישב שנתיים על הספסל לפני שפתח במשחק ראשון, למרות שנבחר בבחירה החמישית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט