נבחרת לכל קבוצה – 21 – יוסטון רוקטס / עמיחי קטן

ה-MVP מהכתבה על קליבלנד הוא לברון ג'יימס שזכה ב-170 מתוך 189 הקולות, שהם 89.95% מהקולות. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר". *נתונים מעונת 2021 לא ייכנסו לסדרת כתבות זו*.

שיעור היסטוריה קצר:

המועדון הוקם בסן-דייגו בקיץ 1967 ובילה שם את 4 העונות הראשונות שלו שהסתכמו בהופעה אחת בפלייאוף שהסתיימה בסיבוב הראשון. לאחר עונת 1971 הם עברו ליוסטון, עדיין במערב, אולם כעבור עונה נוספת נעשה שיבוץ מחדש ששם את הרוקטס במזרח, שם הם הצליחו לראשונה לעבור סיבוב פלייאוף ב-1975 ו-1977, כאשר בפעם השנייה זה גם הספיק לביקור בגמר המזרח שהסתיים בהפסד לפילדלפיה.

בינתיים הרוקטס השיגו בטרייד את מוזס מאלון שהפך לסופרסטאר המשמעותי הראשון של הקבוצה, וזכה ב-MVP ב-1979 ו-1982. ב-1979 הם הודחו בסיבוב הראשון ובשני של 1980, ואז נעשה שיבוץ מחדש של קבוצות הליגה והרוקטס הועברו למערב, שם הם נמצאים עד היום. בעונה הראשונה במערב התברר שהעסק הזה עבד לטובת יוסטון שגברו על הלייקרס, הספרס והקינגס והגיעו לגמר, שם הם הפסידו לסלטיקס. בעונה אחרי, מאלון אמנם לקח MVP, אבל הרוקטס הפסידו לסיאטל בסיבוב הראשון של הפלייאוף ובקיץ מאלון עבר לפילדלפיה, מה ששלח את יוסטון לבנייה מחדש.

הרוקטס הפכו בן רגע לקבוצה הגרועה בליגה, וב-2 העונות הבאות, האחרונות ללא הגרלת לוטרי, הם זכו פעמיים בבחירה הראשונה בדראפט, מה שהביא להם את צמד מגדלי התאומים – ראלף סאמפסון והאקים אולאג'ואן. בעונה המשותפת הראשונה שלהם הם הפסידו לג'אז בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אבל כבר בעונה הבאה ב-1986 הצמד הזה הצליח לשלוח הביתה את הלייקרס בגמר המערב, אחרי ניצחונות קודמים על הקינגס והנאגטס, ושוב הגיע הפסד ב-6 משחקים לסלטיקס של לארי בירד.

בעונה הבאה סאמפסון החל לסבול מפציעות ולא הצליח להתאושש, וזה החל שנים של בינוניות מבחינת הרוקטס, כאשר השיא הגיע ב-1992, אז הם בכלל לא העפילו לפלייאוף. במהלך אותה עונה, מונה כוכב העבר של הרוקטס, רודי טומג'אנוביץ', לתפקיד מאמן הקבוצה, תפקיד בו שימש במשך 11 וחצי שנים. כבר בעונתו הראשונה הרוקטס העפילו לסיבוב השני, לראשונה מאז 1987, והאקים זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה. עם זאת, הם הפסידו בסיבוב השני לסיאטל ונדמה היה שכמה קבוצות מערביות כבר עברו את הרוקטס בתור המועמדים הבכירים לאליפות אחרי הפרישה הראשונה של ג'ורדן באותו קיץ.

עונת שיא של האקים וקבוצתית של הרוקטס ב-1994 העניקה לו את תואר ה-MVP ולקבוצה את המקום השני במערב, אשר בדיעבד העניק להם יתרון ביתיות לכל הפלייאוף. סדרת הסיבוב השני נגד פיניקס הייתה דרמטית במיוחד, ונגמרה במשחק 7, כאשר בין לבין הגיעו ניצחונות 4- 1 בסדרות על פורטלנד ויוטה, והיריבה בגמר הייתה ניו-יורק ניקס של פטריק יואינג. האקים הפגין את השליטה שלו בצבע והיה הקלעי המוביל בכל אחד מ-7 משחקי הסדרה, ורשם גם חסימה מכרעת על ג'ון סטארקס במשחק 6 של הגמר, ובסופה של סדרת 7 משחקים צמודה הרוקטס הצליחו לזכות באליפות הראשונה שלהם.

בעונה הבאה הרוקטס התקשו יותר ובמהלך העונה עשו טרייד על כוכב נוסף בדמותו של קלייד דרקסלר, כך שבסוף העונה הם דורגו במקום ה-6 בלבד במערב, מה שאומר שאפילו בסיבוב הראשון לא היה להם יתרון ביתיות. בפלייאוף הסיפור היה שונה, כאשר יוסטון עברו את יוטה במשחק מכריע בחוץ, עשו אותו דבר נגד פיניקס בסדרה שהוכרע משלשת ניצחון של מריו אלי במשחק 7, והאקים גבר על דיוויד רובינסון של הספרס, ה-MVP באותה עונה, בקרב האישי ביניהם, כל הדרך אל הגמר נגד אורלנדו. המג'יק שלטו במשחק הראשון, אבל הקאמבק של יוסטון הושלם בגלל החטאות עונשין של ניק אנדרסון והניצחון הזה היה הראשון מבין 4 רצופים בגמר ואליפות נוספת ליוסטון.

העונה הבאה הייתה די דומה בחלק של העונה הסדירה, אבל הפעם הגיע הפסד לסיאטל בסיבוב השני של הפלייאוף שקטע רצף 2 אליפויות של יוסטון, והם חיפשו איך להתחזק. באותו קיץ הצטרף צ'ארלס בארקלי לרוקטס ויצר ביג 3 ליד האקים ודרקסלר, כזה שהוביל להגעה לגמר המערב, אבל להפסד שם ליוטה. ב-2 העונות הבאות הרוקטס כבר היו אחרי השיא והודחו פעמיים בסיבוב הראשון, גם אחרי שסקוטי פיפן הצטרף לעונה אחת, ואחר כך הגיעה בצורת פלייאוף של כמה שנים.

ב-2004 חזרו הרוקטס לפלייאוף עם יאו מינג וסטיב פרנסיס, שהוחלף בעונה הבאה בטרייסי מקגריידי, וזה פתח רצף של 5 הדחות בסיבוב הראשון של הפלייאוף. ב-2009 מקגריידי היה פצוע, והתוצאה הייתה שיוסטון הצליחו לעבור את פורטלנד ולהגיע לקרב 7 משחקים נגד הלייקרס, לא לפני שגם יאו מינג נםצע וגמר את העונה. הפציעות האלה פירקו את החבילה והרוקטס שוב מצאו את עצמם רחוקים מהפלייאוף.

בקיץ 2012 יוסטון השיגו את ג'יימס הארדן בטרייד וכבר בעונתו הראשונה הוא הוביל את הרוקטס חזרה לפלייאוף. שנתיים רצוף הם הודחו בסיבוב הראשון, וב-2015 עברו את דאלאס ואחר כך חזרו מפיגור 3- 1 ו-17 הפרש במשחק 6 כדי להגיע לגמר המערב, שם הם הפסידו לגולדן סטייט. גם ב-2016, 2018 ו-2019 הרוקטס הפסידו לווריורס, למרות המאזן הטוב בליגה ו-65 ניצחונות ב-2018, וב-2017 הספרס היו אלה ששלחו הביתה את יוסטון ב-2017. בין לבין תפקיד הכוכב השני ליד הארדן התחלף בין דוויט הווארד, כריס פול וראסל ווסטברוק, שהיה חלק מההפסד ב-2020 ללייקרס בסיבוב השני.

כמעט נכנסו:

צ'ארלס בארקלי – 4 עונות, 16.5 נקודות, 12.2 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 50.2% אפקטיבי, 71.2% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

בילה את השנים האחרונות של הקריירה ביוסטון ולפחות בעונה הראשונה היה לו תפקיד מרכזי בהנהגת הקבוצה שהגיעה מרחק נגיעה מגמר NBA שלישי ב-4 שנים עבור האקים וחבריו. גם בשנים הבאות היה לו תפקיד משמעותי, אבל הקבוצה כבר הייתה פחות טובה.

רוברט הורי – 4 עונות, 10.5 נקודות, 5.3 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 1.2 חסימות, 50% אפקטיבי, 35.6% לשלוש, 74.2% מהקו, 2 אליפויות, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

לרוב זוכרים אותו יותר בגלל האליפויות בלייקרס ובספרס, אז הוא היה על תקן המבוגר האחראי שקולע סלי קלאץ', אבל גם בשלבים המוקדמים של הקריירה עשה הורי את אותו הדבר, יחד עם יכולות כדורסל כלליות טובות יותר ומגוונות יותר. מהתקופה שלו ביוסטון הורי גם מחזיק בשיא חטיפות למשחק גמר שעומד על 7, ובאופן כללי, ניתן לומר שגם בשלב המוקדם של הקריירה הוא ידע להביא את עצמו ברגעי ההכרעה.

קטינו מובלי – 6 עונות, 17.1 נקודות, 4 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 48.7% אפקטיבי, 37.8% לשלוש, 83.9% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

בתור רוקי שנבחר בדראפט 1998 הצליח מובלי להשתחל לחמישייה לצד האקים אולאג'ואן, צ'ארלס בארקלי וסקוטי פיפן, ובעונות הבאות הפך לשחקן משמעותי בתהליך הבנייה מחדש של יוסטון שהגיע לשיא מבחינתו בעונת 2004, אז הרוקטס שברו בצורת פלייאוף של 4 שנים. הבעיה מבחינתו הייתה שיוסטון זיהו אפשרות יותר טובה והעבירו אותו יחד עם הבא ברשימה לאורלנדו.

המחליפים:

סטיב פרנסיס – 6 עונות, 19 נקודות, 6 ריבאונדים, 6.3 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 47% אפקטיבי, 34.5% לשלוש, 78.9% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

פרנסיס היה אחד ממלכי הקרוסאוברים של תחילת המילניום הנוכחי, ונבחר לאולסטאר ב-3 העונות האחרונות שלו ביוסטון. ברמה הקבוצתית, הוא היה השחקן המוביל ביוסטון שחזרו לפלייאוף ב-2004, אך מיד אחרי תחילת עונת 2005 הועבר לאורלנדו בטרייד שהביא ליוסטון את טרייסי מקגריידי.

קני סמית – 6 עונות, 12.6 נקודות, 1.9 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים, חטיפה, 54.9% אפקטיבי, 40.7% לשלוש, 85.7% מהקו, 2 אליפויות.

בתור הרכז של יוסטון בעונות האליפות, הרבה מהתפקיד של סמית היה להכניס את הכדור לגבוהים ולקלוע שלשות, שני דברים שהוא עשה מצוין. בנוסף לכך, המהירות שלו סייעה לו לחדור לסל ברמה גבוהה וניתן לומר שהוא התאים בדיוק לכל האלמנטים של שחקן משנה.

אלווין הייז – 7 עונות, 20.6 נקודות, 12.2 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים, 44.5% אפקטיבי, 66% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הפורוורד שהחל את הקריירה שלו אצל הרוקטס בסן-דייגו היה עד מהרה לכוכב המוביל הראשון של הרוקטס, ולמרות שלהישגים קבוצתיים זה לא הביא, ברמה האישית רשם הייז נתונים נהדרים באותן שנים. הוא עבר לבולטס שנה אחרי שהרוקטס עברו ליוסטון, שם הוא רשם את שנות השיא של הקריירה שלו, וחזר לסיים את הקריירה בעוד 3 עונות ביוסטון, כאשר לפחות ב-2 הראשונות שבהן הוא היה עדיין שחקן משמעותי מאוד עבור הרוקטס.

אוטיס ת'ורפ – 7 עונות, 15.8 נקודות, 9.7 ריבאונדים, 2.6 אסיסטים, 56% אפקטיבי, 67% מהקו, אליפות אחת, בחירה אחת לאולסטאר.

השותף של האקים בקו הקדמי בעונת האליפות הראשונה והנכס המרכזי בטרייד שהביא לרוקטס את הבא ברשימה בעונה השנייה. ת'ורפ היה אחד משחקני הצבע היעילים ביותר בהתקפה, עם דיוק נפלא של 56% מהשדה ויכולת לנצל את השמירות הכפולות שהאקים גרר ברמה גבוהה. בעונת השיא האישית שלו ב-1992 הוא גם נבחר לאולסטאר, ובעיקר נודע בעמידות שלו, כך שב-5 מתוך 6 העונות המלאות שלו ברוקטס הוא לא הפסיד אף משחק.

קלייד דרקסלר – 4 עונות, 19 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, 1.9 חטיפות, 50.1% אפקטיבי, 33.9% לשלוש, 78.5% מהקו, אליפות אחת, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

היה מהשחקנים הבולטים בליגה בפורטלנד אותה הוא הוביל לשני גמרים בתחילת העשור, אבל כשהוא הגיע ליוסטון ב-1995 כבר הבין דרקסלר שהוא אחרי שיאו וצריך להשתלב ליד האקים בתפקיד הכוכב השני, אז הוא עשה זאת. בתור מי שהגיע לרוקטס באמצע עונת 1995 לא הייתה לו הרבה השפעה על העונה הסדירה הפחות מוצלחת, אבל התוספת שלו בפלייאוף הייתה קריטית לאחת מריצות האליפות הגדולות בהיסטוריה, והיחידה שהושגה ללא יתרון ביתיות ב-4 סדרות שונות.

ראלף סאמפסון – 5 עונות, 19.7 נקודות, 10.5 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים, חטיפה, 1.9 חסימות, 50% אפקטיבי, 66.1% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

הבחירה הראשונה בדראפט שנה אחת לפני האקים שיחק אותה עונה כסנטר, כיאה לשחקן בגובה 2.23, אבל זה לא מנע מהרוקטס לבחור סנטר נוסף בדראפט 1984 ולהסיט את סאמפסון לעמדה 4, לפחות על פי הטפסים הרשמיים. זה לא מנע מסאמפסון להיות אולסטאר קבוע וחצי מ"מגדלי התאומים" של הליגה, כפי שכונה הצמד הזה, וב-1986 הוא היה זה שקלע את סל הניצחון נגד הלייקרס שהעלה אותם לגמר. הכל היה נראה טוב ויפה עד שהגיעו הפציעות, ויוסטון התייאשו מסאמפסון ושלחו אותו בטרייד לגולדן סטייט, ומשם הוא לא ממש הצליח לחזור ליכולת שלו.

יאו מינג – 8 עונות, 19 נקודות, 9.2 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים, 1.9 חסימות, 52.5% אפקטיבי, 83.3% מהקו, 8 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישייה השנייה, 3 בחירות לחמישייה השלישית, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הראשונה בדראפט 2002 והאחרון שנבחר לאולסטאר בכל אחת מהעונות בהן הוא שיחק כדורסל, גם אם ברור שהייתה לזה השפעה של קהל המצביעים הסיני. בכל מקרה, מדובר באחד מהסנטרים הראשונים שהביאו את הגיוון ההתקפי של קליעה מחצי מרחק על בסיס קבוע, ובגובה שלו הוא היה בלתי ניתן לחסימה לפרקים. בשלב מסוים של הקריירה שלו הוא החל לסבול מפציעות ברגליים שפגעו בהצלחה של הרוקטס וגרמו לו לפרישה מוקדמת, אבל זה אחרי 3 עונות בהן הוא הפסיד רק 2 משחקים, שניהם בעונה השלישית. בניגוד לחברו לקבוצה טי-מאק, הוא גם היה חלק מההעפלה היחידה של הרוקטס לסיבוב השני באותן שנים.

רודי טומג'אנוביץ' – 11 עונות, 17.4 נקודות, 8.1 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 50.2% אפקטיבי, 78.4% מהקו, 5 בחירות לאולסטאר.

טומג'אנוביץ' היה מהכוכבים הבולטים של הרוקטס בשנות ה-70, כאשר יחד עם קלווין מרפי שנבחר איתו באותו דראפט של 1970 הם הובילו את הרוקטס להופעות פלייאוף ראשונות. טומג'אנוביץ' עצמו היה אולסטאר 5 פעמים, מתוכן 4 רצוף, ומה שעצר את הרצף היה קרמיט וושינגטון מהלייקרס ששבר לו את הגולגולת, הלסת והאף באגרוף. אחרי זה הממוצעים של טומג'אנוביץ' שוב לא הגיעו ל-20, אבל היה לו חלק משמעותי בהעפלה של הרוקטס לגמר בעונת הפרישה שלו ב-1981.

החמישייה:

גארד 1 – קלווין מרפי – 13 עונות, 17.9 נקודות, 2.1 ריבאונדים, 4.4 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 48.3% אפקטיבי, 89.2% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז.

עוד נציגות בולטת לדראפט 1970 המצוין אצל הרוקטס, והפעם הרכז שנבחר בסיבוב השני. מרפי מחזיק בקייס משמעותי להיחשב השחקן הגדול בהיסטוריה בגובה 1.75 או פחות, וכיאה לאחד כזה, מדובר באתלט מחונן ביותר וקלעי אבסולוטי, שרשם גם שיא NBA בזמנו של 76 קליעות עונשין רצופות (השיא היום עומד על 97 של מייקל וויליאמס ב-1993).

גארד 2 – ג'יימס הארדן – 8 עונות, 29.6 נקודות, 6 ריבאונדים, 7.7 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 52.7% אפקטיבי, 36.3% לשלוש, 86.2% מהקו, 8 בחירות לאולסטאר, 6 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השלישית, בחירה אחת ל-MVP.

הארדן הגיע ליוסטון בקיץ 2012 עם ציפייה לשדרוג מהשחקן השישי המכהן של העונה, וכבר בעונתו הראשונה הוא הפך לכוכב, נבחר לאולסטאר ולחמישייה השלישית והביא את הרוקטס לפלייאוף. מאז, בכל עונה הוא היה השחקן המוביל של יוסטון שהגיעו לפלייאוף, ב-6 מתוך 7 העונות האחרונות הוא נבחר לחמישיית העונה, והיה הקלעי המוביל של הליגה ב-3 העונות האחרונות.

פורוורד 1 – טרייסי מקגריידי – 6 עונות, 22.7 נקודות, 5.5 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 46% אפקטיבי, 32.2% לשלוש, 73.7% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישייה השלישית.

הגיע ליוסטון בעונת 2005 מאורלנדו בתור הסקורר המוביל בליגה ושמר על המעמד הזה כל עוד היה בריא. הבעיה הייתה שזה לא קרה מספיק, ובכל עונה נלווה לזה הפסד מתסכל אחר בסיבוב הראשון של הפלייאוף. עם כל היכולות שלו, ההישג הקבוצתי הכי משמעותי של תקופתו ביוסטון הושג דווקא בפלייאוף בו הוא לא שיחק בגלל פציעה. אחרי אותו פלייאוף של 2009 הרוקטס העבירו את טי-מאק והוא החל לנדוד ברחבי הליגה, ולמעשה, עבר סיבוב בפלייאוף לראשונה כשחקן קצה ספסל של הספרס ב-2013 שאפילו לא קלע ולו נקודה אחת לאורך הפלייאוף.

פורוורד 2 – מוזס מאלון – 6 עונות, 24 נקודות, 15 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 1.6 חסימות, 51.4% אפקטיבי, 73.6% מהקו, 5 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה, 2 בחירות ל-MVP.

עונה אחת שהוא שיחק כפאוור פורוורד ב-ABA, עוד לפני שהוא הגיע ל-NBA או לרוקטס, הספיקה לי כדי להכניס אותו לכאן, כי הוא אחד משני סנטרים שאי אפשר לוותר על מקומם בחמישייה. אחרי אי אלו סיפורים בנוגע לזהות הקבוצה בשורותיה יסכים מאלון לשחק ב-NBA לאחר איחוד הליגות, הוא קבע את מושבו ביוסטון. באותן 6 עונות הוא זכה פעמיים בתואר ה-MVP, ובעונה אחרת סחב את הרוקטס ממאזן שלילי של 40- 42 אל עבר מקום בגמר ה-NBA. מאלון הוא גם היחיד שזכה בשני תארי MVP רצופים ב-2 קבוצות שונות.

סנטר – האקים אולאג'ואן – 17 עונות, 22.5 נקודות, 11.4 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 3.2 חסימות, 51.4% אפקטיבי, 71.3% מהקו, 2 אליפויות, 2 בחירות לפיינלס MVP, 12 בחירות לאולסטאר, 6 בחירות לחמישיית העונה, 3 בחירות לחמישייה השנייה, 3 בחירות לחמישייה השלישית, 5 בחירות לחמישיית ההגנה, 4 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, 2 בחירות לשחקן ההגנה, בחירה לחמישיית הרוקיז, בחירה אחת ל-MVP.

רק רשימת ההישגים הארוכה מספיקה כנראה כדי להבטיח את מקומו כאן, אבל אפשר גם להתייחס ל-2 האליפויות בהן האקים היה השחקן המוביל של הרוקטס, הסטטיסטיקה הנהדרת לאורך תקופה מאוד ארוכה והעובדה שהוא מוביל כמעט בכל נתון סטטיסטי אפשרי של המועדון, עכשיו כשהארדן כבר לא מתכנן לעבור אותו.

מאמן: רודי טומג'אנוביץ' – 12 עונות, 2 אליפויות, מאזן 503- 397 (55.9% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 51- 39 (56.7% הצלחה) בפלייאוף.

מונה באמצע 1992 לתפקיד, כאשר הרוקטס היו רחוקים מהפלייאוף ועם האקים לא מרוצה שדורש טרייד. בעונה הבאה הוא כבר הוביל את הרוקטס לסיבוב השני של הפלייאוף וב-2 העונות הבאות הרוקטס הלכו עד הסוף. ההצלחה הזאת הניבה לטומג'אנוביץ' את התפקיד עד 2003, כאשר ב-1997 הם חזרו לגמר המזרח, והיה לו חלק גם בהצמחת הדור הבא שהגיע לפלייאוף בשנה הראשונה אחרי תקופתו ב-2004.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    18 ינו 2021 09:04:58

    האמת שזה קצת לא פייר שאפשר לבחור רק אחד כי גם למאלון ולהארדן מגיעות הרבה מחמאות.
    .
    מועדון מכובד בהחלט. לדעתי הם השפיעו יותר מאשר סך האליפויות/גמרים/הופעות הפלייאוף שלהם, מאחר והיוו כח חלוץ בהרבה תחומים בליגה – ממגדלי התאומים, דרך האנליטיקס, ועד האקסטרים סמול בול. מועדון מרתק.

  2. G-dog

    18 ינו 2021 09:25:11

    מעט שכחתי מההארדן לרגע ולא בצדק, אבל האקים הוא האיש, אבל אם לבחור מישהו אחר זה ללא ספק הארדן.. נתן המון, בתקופה של הארדן ביוסטון יוסטון הייתה הקבוצה היחידה שעשתה פלייאוף כל שנה, הוא היה רחוק פציעה אחת של כריס פול מאליפות וניצחון מרשים על קבוצה שבאיזור חיוג של הקבוצה הטובה בהיסטוריה.
    בנוסף אני רוצה להוסיף להורי שבזמן שלו ביוסטון הוא גם היה אתלטי בטירוף… בתקופות בלייקרס ובספרס הוא היה מנופח, ביוסטון הוא היה הסמול פורוורד הטיפוסי, ולדעתי גם הראשון שמגיע ל100 חטיפות חסימות ושלשות בעונה.

  5. אהרון שדה

    18 ינו 2021 10:33:27

    מאמר בעיתוי נהדר שמסביר מה בין המחויבות של הדורות הקודמים לאלו מהיום.
    ההבדל בין האקים להארדן הוא בדיוק זה.
    הראשון גדל במועדון אכל איתו הרבה מרורים וחצצים היו עונות מחוץ לפליאוף פציעות שינויים ומה לא אבל הוא לא התייאש והמשיך להיות מחויב עד שהגיע "לגאולה" ולקח 2 אליפויות מדהימות בייחוד השנייה שבהן שכולה אופי ומפגן ווינריות .
    השני אמנם היה מלך סלים בכל רגע בקבוצה אבל ברח מיואש לאזור הנוחות בברוקלין .

    זה כל ההבדל .

    אני אגב שוקל להוציא את מגריידי מהחמישייה שכן בתכלס לא הוביל את הקבוצה לכלום בפליאוף .
    שוקל להכניס במקומו את דרקסלר שנכון שהגיע אחרי השיא ל 4 עונות בלבד אבל היה חלק מריצת האליפות המדהימה השנייה .

    1. Jonathan

      18 ינו 2021 11:56:53

      מסכים לגבי דרקסלר..
      לא מסכים לגבי חילופי הדורות. הגישה של הארדן מעצבנת בגלל מי שהוא. תראה את קרי ותומםסון בג"ס, לאורי בטורונטו, יאניס במילווקי… אל תכליל מהארדן לגבי כל השאר.

    3. עידו גילרי

      18 ינו 2021 19:27:27

      לא התייאש והמשיך… אתה חי בכזה עולם מדומיין.
      זה בגלל שלא עשו עליו טרייד כנו שהוא דרש. למרות שהאשימו אותו בזיוף פציעה.

  6. אבג

    18 ינו 2021 10:47:45

    לדעתי הישגים קבוצתיים נחשבים. לכן רלף סמפסון צריך להכנס לחמישייה לפני טימאק, ואפילו רק על ההדחה ההיא של הלייקרס.

  10. asaf

    18 ינו 2021 14:44:37

    תודה חיים. חממה נאה להצלחת גבוהים ברוקטס (הייז, מאלון, מינג, סמפסון וכמובן החלום). בלי התלבטות האקים ה-MVP

  11. yaniv

    18 ינו 2021 16:17:38

    מעולה,והאמת שיעתי את כל השחקנים ששיחקו ביוסטון אבל סידרת לי את זה בראש ווואלה יש להם קבוצה אחת החזקות שיש נראה לי שרק בוסטון והלייקרס עולות עליה

  12. אבי יחיאל

    18 ינו 2021 16:26:29

    הקבוצה שלי!!!! אף אחד לא מדבר פה על בארקלי , אולי סר צארלס הגיע לקראת סוף הקריירה שלו אבל גם ביוסטון הוא היה הלב של הקבוצה והפסיד ליוטה בגמר המערב במשחק 7… הוא אפילו עשה הכל כדי שפיפן יגיע לקבוצה …. אמנם לא לקח אליפות והיה שם רק 4 עונות מתוכם שיחק 3 אבל בארקלי בשבילי הוא הגדול מכולם

    1. חיים

      18 ינו 2021 16:44:09

      הייתה לי התלבטות קשה בנוגע לבארקלי, אבל בסוף השארתי אותו בחוץ, בעיקר בגלל שהוא לא שיחק שם מספיק. דרך אגב – הוא הפסיד ליוטה במשחק 6 ולא 7.

      1. אבי יחיאל

        18 ינו 2021 17:17:10

        היה להם רכז שלא התאים לרמה של הקבוצה בכל דאבל טים על בארקלי והאקים הוא קיבל כדור לשלוש חופשי וזרק לבנים…. לצערי סר צארלס לא זכה לשחק עם סופרסטאר ברמתו ( האקים ופיפן היו כבר מעבר לשיאם)

            1. חיים

              18 ינו 2021 20:28:13

              בתוך המגבלה הכמותית העדפתי את הורי, ואני לא יכול להכחיש את הסיבות האחרות שהובילו אותי לבחור בו – עוד קבוצות שאצלן יהיה לו כנראה יותר קשה להשתחל

  13. bobby

    18 ינו 2021 20:48:52

    תודה חיים!
    מאז אוקלהומה/סיאטל, אנחנו בהחלט נכנסים לסריה של קבוצות עם היסטוריה גדולה, והרבה שחקנים שקשה (אבל אין ברירה) להשאיר מאחור.
    במקרה של יוסטון, יש כמה מבקרים לעונות בודדות שהיו יכולים להיכלל כאן אם רק היו מביאים אליפות (בדומה לקלייד בעצם) – כריס פול, צ׳ארלס בארקלי ודווייט האוורד. שלושתם שיחקו אמנם קצת עונות (פול 2, האוורד 3 ובארקלי גם נראה לי), שלושתם היוו חלק משמעותי בקבוצה שאיימה על אליפות ונעצרה רק בגמר המערב, ושלושתם כבר לא היו בעניינים לאחר אותו הפסד.
    .
    כמו כן, יש את קאסל, מריו אלי ומאד מקס שהיו חלק משמעותי בקבוצה האלופה של שנות ה-90. מצד שני, כן מבסוט שנתת אזכור לפרנסיס ומובלי – הקו האחורי שאולי לא הוביל את יוסטון להישגים, אבל בהחלט היה כיף לצפייה.

  14. dvir

    18 ינו 2021 22:59:21

    התחרות היא לא בין הארדן להאקים אלא בין מלון להאקים. מוזס מלון במדי יוסטון היה השחקן הכי טוב בעולם יותר טוב מקרים יותר טוב מדוקטור ג'יי יותר טוב ממגיק ובירד. האקים יבחר ראשון כי הוא לקח שתי אליפויות אבל מבחינת יכולת? מלון אולי גדול יותר. לא לשכוח שהאקים לקח אליפות אומנם בלי סופרסטאר לידו אבל בעונה קלה יחסית

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט