נבחרת לכל קבוצה – 20 – קליבלנד קאבלירס / עמיחי קטן

מי שנבחר למצטיין בכתבה על אוקלהומה הוא קווין דוראנט שזכה ל-57 מתוך 120 הקולות, שהם 47.5%. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר". *נתונים מעונת 2021 לא ייכנסו לסדרת כתבות זו*.

שיעור היסטוריה קצר:

המועדון הוקם ב-1970 והחל את דרכו בקצב שיפור קבוע שהוביל להופעת פלייאוף ראשונה ב-1976. הקאב לא הסתפקו בהעפלה והדיחו את וושינגטון, אלופת המזרח המכהנת, בסדרה שבה 3 שחקני קליבלנד שונים קלעו סל ניצחון, כולל במשחק 7. בגמר המזרח הם הפסידו לבוסטון ואחר כך גם לוושינגטון ולניקס בסיבוב הראשון של השנתיים העוקבות.

בשלב הזה, הקאבס נכנסו לרצף של עונות שליליות, אבל בחירות דראפט לא היו להם בגלל הרבה טריידים רעים בהם ויתר הבעלים, טד סטפיאן, על כל בחירות הדראפט של קליבלנד באותה תקופה. למשל, הבחירה הראשונה בדראפט 1982 עבר מקליבלנד אל האלופה, הלייקרס, ובה נבחר ג'יימס וורת'י, פיינלס MVP ואולסטאר עתידי, בעוד שהתמורה של קליבלנד הייתה דון פורד וצ'אד קינץ', שניים שכנראה לא שמעתם עליהם דבר בהקשר של כדורסל, וכך גם אני. התוצאה הייתה חוק סטפיאן שקבע שקבוצה חייבת להחזיק בחירת סיבוב ראשון בדראפט לפחות אחת לשנתיים.

ב-1983 הקבוצה נמכרה והקאבס החלו את תהליך השיפור שהביא להם ביקור קצר בפלייאוף של 1985. בעונה הבאה הם החמיצו את הפלייאוף, אבל זכו בבחירה הראשונה בדראפט והשיגו באותו קיץ כמה מהשחקנים המובילים של המועדון בשנים הבאות, ובראשם מארק פרייס ובראד דוהרטי. ב-1988-1990 הם הפסידו 3 פעמים רצופות בסיבוב הראשון, פעמיים לשיקגו ופעם אחת לניקס, וב-1992 רשמו עונת שיא שהביאה אותם לגמר המזרח אחרי ניצחונות על הנטס והסלטיקס, רק ששוב היו אלה שיקגו וג'ורדן שעצרו אותם.

בעונה הבאה הקאבס עוד הגיעו לסיבוב השני, רק כדי להפסיד שוב לבולס, אבל הודחו בסיבוב הראשון ב-4 מתוך 5 העונות שאחרי, ואחר כך החמיצו את הפלייאוף 7 פעמים ברציפות. ב-2003, הם זכו בבחירה הראשונה בדראפט, מה שהביא לקליבלנד את לברון ג'יימס, והוא הוביל את העידן החדש. ב-2006 קליבלנד חזרו לפלייאוף והדיחו את הוויזארדס בסיבוב הראשון, לפני שהגיע הפסד לדטרויט, וב-2007 הם פגשו בדטרויט בגמר המזרח, והפעם גם גברו עליהם בדרך לגמר שנגמר בהפסד בסוויפ לספרס.

לברון המשיך בשלו בקליבלנד, אבל כוחות חזקים במזרח בלמו את קליבלנד בשנים הבאות, בהם בוסטון שעשו זאת בסיבוב השני של 2008 ו-2010 ואורלנדו שעשו זאת בגמר המזרח של 2009, למרות שב-2 העונות האחרונות מביניהן הקאבס זכו במאזן הטוב בליגה וביתרון ביתיות ולברון זכו בתואר ה-MVP באותם שני מקרים. אחרי ההדחה נגד בוסטון ב-2010 החליט לברון לעבור למיאמי והקאבס נאלצו לבנות מחדש עם קיירי ארווינג שנבחר ב-2011. אחרי 4 שנים החליט לברון לחזור לקליבלנד וב-4 השנים הבאות הקאבס העפילו ל-4 גמרים נגד גולדן סטייט, ובאחד מהמקרים גם חזרו מפיגור 3- 1 לניצחון 4- 3 בסדרה ולאליפות היחידה של המועדון ב-2016. ב-2018 לברון עזב שוב, הפעם ללייקרס, ומאז קליבלנד בתהליכי בנייה.

כמעט נכנסו:

מייק מיצ'ל – 4 עונות, 19.3 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים, 49.5% אפקטיבי, 77% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

הפורוורד הזכור לקהל הישראלי מהעונה במכבי ועוד כמה באיטליה היה קודם לכן שחקן משמעותי ב-NBA, ואת שנותיו הראשונות הוא עשה בקליבלנד, במדיה הוא גם נבחר לאולסטאר פעם אחת. הבעיה שלו הייתה היותו חלק מקליבלנד של תחילת שנות ה-80, התקופה בה הקבוצה הייתה גרועה ובלי בחירות דראפט.

רון הארפר – 4 עונות, 19.4 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 5.1 אסיסטים, 2.3 חטיפות, חסימה, 48.1% אפקטיבי, 73.7% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

אחד מבחירות הדראפט של קליבלנד ב-1986 שהשתלט מהר על עמד השוטינג גארד הפותח והיה חלק מכמה הפסדים לשיקגו בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בהמשך הוא הועבר לקליפרס שם סבל קצת מפציעות, ואחר כך הגיע לתפקיד הרכז הפותח המשלים בקבוצות האליפות של פיל ג'קסון בשיקגו ובלייקרס.

וורלד בי פרי – 4 עונות, 23 נקודות, 2.9 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 47.1% אפקטיבי, 37.8% לשלוש, 76.6% מהקו.

אחד מהסקוררים הגדולים של סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הגיע לקליבלנד בדיוק בשלב שבו הם התחילו להיות פחות גרועים והיה לו חלק משמעותי בחזרה של הקאבס לפלייאוף ב-1985 בתור הקלעי המוביל של הקבוצה. לצערו, הקיץ של 1986 שהחל את החזרה של קליבלנד לעניינים היה גם זה ששלח אותו החוצה מקליבלנד והוא סיים את הקריירה עם 2 עונות חלשות בפילדלפיה ויוסטון.

המחליפים:

טריסטאן תומפסון – 9 עונות, 9.4 נקודות, 8.7 ריבאונדים, אסיסט, 51.9% אפקטיבי, 61% מהקו, אליפות אחת, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

הבחירה הרביעית בדראפט 2011 הפך לשחקן הגנה משמעותי ביותר עבור קליבלנד בתקופתו של דיוויד בלאט בקבוצה. הוא היה זה שניצל את מכת הפציעות של קליבלנד כדי להרוויח מקום בחמישייה עליו הוא שמר עד לעונה האחרונה, כאשר ההגנה בצבע והשליטה שלו בריבאונד יחד עם יכולת סבירה בהגנה על גארדים היו חלק משמעותי מהקאמבק והאליפות של 2016.

טרל ברנדון – 6 עונות, 12.7 נקודות, 2.7 ריבאונדים, 4.9 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 47.3% אפקטיבי, 36% לשלוש, 86.8% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

התחיל את הקריירה בליגה כרכז המחליף של מארק פרייס, ובחלק מהזמן בתור השחקן השישי של הקאבס, ובהמשך זכה למעמד של פותח באמצע שנות ה-90 וגם ל-2 בחירות לאולסטאר באותה תקופה. השיפור האישי של ברנדון הגיע דווקא במקביל לזה שהקבוצה הפכה מקונטנדרית, או לפחות קרוב לזה, לקבוצה שהולכת הביתה בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

ג'ון "הוט רוד" וויליאמס – 9 עונות, 12.9 נקודות, 7.1 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים, 1.8 חסימות, 48.2% אפקטיבי, 73% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

ג'ון וויליאמס הגיע ב-1986 לקליבלנד, שם זכה לכינוי "הוט רוד" והיה אחד משחקני ההגנה החשובים של הקבוצה בעמדת הפאוור פורוורד, בהתחלה הפותח ואחרי כמה עונות המחליף, ובעמדת הסנטר המחליף. וויליאמס אמנם פתח רק בכמחצית ממשחקיו בקליבלנד, אבל האפקט ההגנתי שלו היה קריטי להצלחה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90.

בינגו סמית – 10 עונות, 13.2 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 45.2% אפקטיבי, 80.1% מהקו.

אחד מהכוכבים הראשונים של הקאבס היה סמית שנטל על עצמו את התפקיד מעמדת הגארד לאורך שנות ה-70, כולל עונת שיא אישית ב-1975 ששלחה אותו לאולסטאר ועונת שיא קבוצתית ב-1976 ששלחה את הקאבס לגמר המזרח, אחרי סדרה בה בין השאר הוא רשם לזכותו סל ניצחון במשחק 2 נגד הבולטס. מדובר בעיקר בסקורר יציב שאמנם הגע ל-20 בעונות השיא שלו, אבל הגיע ל-10-12 באופן קבוע גם כשהיו כוכבים אחרים לידו.

קאמפי ראסל – 7 עונות, 16.1 נקודות, 5.1 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, חטיפה, 45.6% אפקטיבי, 77% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

הבחירה השמינית בדראפט 1974 שדרג די מיידית את קליבלנד בכנפיים עם הרבה קליעה שהייתה משמעותית בכמה ריצות פלייאוף בסוף שנות ה-70, כולל ממוצע אישי של 27.5 נקודות בפלייאוף של 1978. בהמשך הוא עבר לניקס בטרייד, שם הוא נתן עוד 2 עונות טובות לפני פציעה משמעותית שהותירה אותו שנתיים מחוץ לפרקט וגם הקאמבק בקליבלנד נמשך 3 משחקים בלבד.

אוסטין קאר ­– 9 עונות, 16.2 נקודות, 3 ריבאונדים, 2.9 אסיסטים, 45.1% אפקטיבי, 80.8% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז.

התחיל את הקריירה עם 3 עונות של 20 או יותר נקודות למשחק, ובאחרונה שבהן ב-1974 גם נבחר לאולסטאר, אבל שמר על ממוצעי דאבל פיגרס לכל אורך 9 העונות שלו בקליבלנד. בחצי השני של התקופה המדוברת גם ראינו הישגים קבוצתיים משמעותיים יותר, ובראשם ההעפלה לגמר המזרח ב-1976, אבל מעמדו האישי של קאר מעט ירד ובחלק מהעונות הוא גם יצא מהחמישייה הפותחת.

ז'ידרונאס אילגאוסקאס – 12 עונות, 13.8 נקודות, 7.7 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים, 1.6 חסימות, 47.6% אפקטיבי, 78% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הסנטר האירופאי שנבחר בדראפט 1996 והסתבך המון בפציעות בשנים הראשונות, אבל דווקא בעונת 2003 בה קליבלנד עשו טאנקינג רשם "ביג זי" עונת שיא אישית ונבחר לראשונה לאולסטאר. בהמשך, הוא הפך לכוכב השני ליד לברון וספק נקודות יעיל גם אחרי שהקאבס החלו להביא צוות מסייע בעל שמות גדולים יותר. אפילו למיאמי הגיע אילגאוסקאס יחד עם לברון ב-2010, במקרה שלו לכמה משחקים בודדים לפני הפרישה.

קווין לאב – 6 עונות, 17.2 נקודות, 10 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים, 51.9% אפקטיבי, 84.8% מהקו, אליפות אחת, 2 בחירות לאולסטאר.

עוד אחד שאת שנות השיא האישיות שלו רשם במקום אחר, במקרה של לאב במינסוטה, אבל גם בקליבלנד רשם לאב כמה עונות טובות, כולל שיפור באחוזים שלו. בקליבלנד לאב עבר לשמש בתפקיד הכוכב השני או השלישי בהיררכיה, ואחרי שלברון עזב מעמדו אפילו ירד מעבר לזה, אבל קודם לכן היה מדובר בכוכב משלים חשוב ביותר עבור קליבלנד, גם בעונת האליפות.

החמישייה:

גארד 1 – מארק פרייס – 9 עונות, 16.4 נקודות, 2.6 ריבאונדים, 7.2 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 53.5% אפקטיבי, 40.9% לשלוש, 90.6% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, 3 בחירות לחמישייה השלישית.

נבחר בדראפט 1986, אבל לא ממש זכה להזדמנויות בעונה הראשונה, מה שהשתנה ב-1988, אז הוא קיבל את המקום בחמישייה והפך לגורם מוביל בעונה החיובית הראשונה של קליבלנד מזה עשור. פרייס המשיך להתפתח כאחד מהרכזים המוסרים והקולעים הטובים של תקופתו ואי פעם, וב-1993 גם זכה להיות הגארד שנבחר לצד מייקל ג'ורדן בחמישיית העונה של הליגה.

גארד 2 – קיירי ארווינג – 6 עונות, 21.6 נקודות, 3.4 ריבאונדים, 5.5 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 51.2% אפקטיבי, 38.3% לשלוש, 87.3% מהקו, אליפות אחת, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

הבחירה הראשוונה בדראפט 2011 הפך עד מהרה לכוכב, לפחות על פי הנתונים האישיים, אבל ההצלחה הקבוצתית שלו בקליבלנד הגיעה רק אחרי שלברון חזר לקליבלנד, שם קיירי נפצע ונעדר מההפסד בגמר ב-2015, אבל נתן 2 סדרות מצוינות בגמרים של השנתיים הבאים, כולל השלשה שהכריעה את האליפות היחידה של הקאבס עד כה. ב-2017 החל קיירי במסע נדודים שבינתיים כולל את בוסטון וברוקלין.

פורוורד 1 – לברון ג'יימס – 11 עונות, 27.2 נקודות, 7.3 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 52.8% אפקטיבי, 33.7% לשלוש, 73.3% מהקו, אליפות אחת, פיינלס MVP אחד, 10 בחירות לאולסטאר, 8 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז, 3 בחירות ל-MVP של האולסטאר, 2 בחירות ל-MVP.

אין צורך לומר כאן הרבה. אפשר להיזכר בשנים הראשונות בהן הוא סחב רחוק קבוצה לא הכי מוכשרת או ברצף 4 הגמרים נגד גולדן סטייט, אפשר להסתכל על הסטטיסטיקות האישיות או הקבוצתיות או על כל דבר אחר, ואפשר פשוט לדעת שזו בחירה קלה מדי לחמישייה, למרות שכנראה רוב שנות השיא של לברון היו במיאמי.

פורוורד 2 – לארי נאנס – 7 עונות, 16.8 נקודות, 8.2 ריבאונדים, 2.6 אסיסטים, 2.5 חסימות, 53% אפקטיבי, 80.4% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית ההגנה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה.

הגיע לקליבלנד בטרייד מפיניקס במהלך עונת 1988, מה שהפך את 2 הקבוצות לקונטנדריות. בקליבלנד, השתלב נאנס לצד מארק פרייס ובראד דוהרטי הכוכבים העולים והקבוצה שברה בצורת פלייאוף. נאנס השתלב בעיקר בצד ההגנתי, שם הוא תרם כמות גדולה מאוד של חסימות לשחקן שלא שיחק כסנטר וגם תרם התקפית כצלע שלישית או רביעית ראויה.

סנטר – בראד דוהרטי – 8 עונות, 19 נקודות, 9.5 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 53.2% אפקטיבי, 74.7% מהקו, 5 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הראשונה בדראפט 1986 הפך עד מהרה לאחד מהגבוהים המשמעותיים בליגה ולחלק מרכזי בהצלחות הקבוצתיות של קליבלנד באותה תקופה. מדובר באחד מהגבוהים המגוונים של התקופה ששילב גם יכולת מסירה יוצאת דופן ביחס למרבית גבוהי התקופה, והרבה מההצלחה של הקאבס התבססה על שיתוף הפעולה בינו ובין מארק פרייס.

מאמן: טיירון לו – 3 עונות, אלפות אחת, מאזן 128- 83 (60.7% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 40- 16 (71.4% הצלחה) בפלייאוף.

מונה במהלך עונת 2016 אחרי פיטוריו המפתיעים של בלאט ואמנם יש מי שיטען שמדובר במאמן פחות טוב במכלול, אבל טיירון לו הוא זה שהצליח לעשות את ההתאמות הנדרשות להתמודדות עם סגנון המשחק של גולדן סטייט, מה שהביא לקאבס את הקאמבק והאליפות של 2016.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  2. davidz45

    11 ינו 2021 08:55:01

    תודה חיים..HONORABLE MENTION..קרייג אילו מחליף חרוץ שנאלץ לשמור על ג'ורדן ונאכל על ידו כל פעם..והמאמן ביל מאסלמן שהיה שותף מלא לסטפין בשטויות האיומות שנעשו בתחילת שנות ה 80…

      1. davidz45

        11 ינו 2021 12:50:44

        גילרי!..לא רוצה כלום ממנו..אתה לא מסכים שהוא היה חלק מקבלת ההחלטות עם סטפיאן?שהוא גם נכשל אחכ עם מינסוטה?או שאני טועה והוא נקלע לסיטואציות שלא בשליטתו

        1. עידו גילרי

          11 ינו 2021 13:04:27

          אולי אתה יודע דברים שאני לא…
          הוא לא פוטר פעמיים על ידי הליצן?
          זה לא מראה שהוא בדיוק התייעץ איתו.

  3. gogo

    11 ינו 2021 09:25:20

    השם הנכון הוא
    השם הנכון הוא ג'ון הוט רוד וויליאמס
    בראד דוארטי אחלה סנטר בתקופת המפלצות (אולגוואן רובינסון יואינג..) אבל עם חוסר מזל עם פציעות

  4. etayle

    11 ינו 2021 09:27:13

    תודה רגה חיים, בחירה קלה. (למעט לחברי מועדון "רק לא לברון" הם יבחרו בשחקן פחות טוב ממנו רק כדי לא לבחור בו)
    מוזר שלו המאמן שלהם, לא מכיר הרבה, אבל זה לא הרגיש שבאמת היה לו אימפקט רציני והכל על שם לברון.
    למעט ביג זי אין מישהו מהתקופה הראשונה של לברון, מראה כמה הסגל היה חלש שם(סליחה מו ווילאמס, אריק סנואו, דרו גודן, וורג'או)
    אני חושב שהפספוס הכי גדול שלהם זה 2016, אם הפציעות לא היו גומרים אותם, אני חושב שהם היו מנצחים את הווריוס בגמר(מוזגוב נראה להם כמו שאקיל), אעי חושב שגם לברון של השנתיים אחרי זה היה לוקח אותם. לא נורא מבחינתם 2017 והחזרה המרשימה מהקבר פיצתה את זה.

      1. etayle

        11 ינו 2021 11:13:56

        כן שמתי לב אחרי שכתבתי, איך הזמן טס, את הגמר הזה ראיתי במיטתי בתור ג'ובניק בבה"ד 1. אאל"ט הגמרים משודרים ב3/4 בלילה בגלל שזה משודר חוף אל חוף, אז לפחות הספקתי לראות את זה לפני המסדר.

  6. סימור סקגנטי

    11 ינו 2021 10:03:39

    מעניין כרגיל. תזכורת נוספת עד כמה הקבוצה שמסביב ללברון בקדנציה הראשונה שלו בקליבלנד היתה חלשה, חוץ מאילגאוסקס הרי אף אחד לא מתקרב אפילו לרמה של המחליפים.

    עוד נקודה מסקרנת – לארי נאנס ג'וניור נותן עד עכשיו עונה טובה מאוד במדי קליבלנד כולל אחוז אפקטיבי של 60% וגם להוביל את הליגה עם 2.6 חטיפות למשחק. אם הוא ממשיך עם היכולת הזאת לעוד כמה עונות ייתכן ויתברג על הספסל של קבוצת כל הזמנים של קליבלנד כלא אחר מאשר המחליף של אבא שלו…

  8. ישי אוהד קאבס

    11 ינו 2021 14:47:22

    MVP – מארק פרייס
    איתו זה היה קבוצה והיה תענוג לראות את זה(במיוחד בעונה הרגילה ב1988)

    גם מאמן – לני ווילקינס, הרבה יותר טוב מטירון לו

  10. asaf

    11 ינו 2021 17:08:14

    תודה חיים. חושב שקרייג אילו שווה לפחות אזכור. לא רואה דרך לא לבחור בלברון MVP לא משנה כמה אתה שונא אותו. מארק פרייס בעיניי לפחות אחת מהשחקנים הכי אנדרייטד שיש, מנהל משחק וקלעי בחסד, בכדורסל של ימינו היה בולט אף יותר עם הקליעה.

    1. ישי אוהד קאבס

      11 ינו 2021 23:28:21

      קרייג אילו בהחלט שווה אזכור.
      לגבי לברון לא שונא אותו ואסביר למה לא בחרתי בו כ MVP.

      לברון השחקן הכי טוב ששיחק בקליבלנד, אבל לקבוצתיות הוא לא מתאים.
      פרייס היה מנהל משחק טהור וגם צלף ענק.
      לא חושב שאם תיקח את לברון ותשים אותו במקום פריס, הם היו לוקחים אליפות מול התקופה של שיקגו/דטרויט/בוסטון/ניו יורק/לוס אנג'לס של סוף שנות ה80, תחילת שנות נ90.

  11. Yinon Yavor

    11 ינו 2021 20:54:36

    תודה רבה.
    לא יודע לגבי נאנס בחמישייה. זו העמדה הכי פחות בטוחה. אולי קווין לאב יכול להיות שם עוד כמה שנים

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט