תכלס, במקום לספר סיפורים על טומי לאסורדה, המנג'ר האגדי של הלוס אנג'לס דודג'רס שהלך לפני שבוע לעולמו, עדיף היה לשמוע אותו מספר סיפורים. זה היה מהנה פי כמה. כי לפני הכל, לאסורדה ידע לספר את הסיפורים יותר טוב מהסיפורים עצמם. אבל זה כבר לא יקרה, אז ניאלץ להסתדר עם הסיפורים על האיש. והאגדה.

אז איך זה יעבוד? נספר את סיפור חייו של טומי, ומדי פעם נשזור סיפור משעשע או ציטוט מצחיק שלאסורדה ייצר לנו.

"אני נכנס לקלאב-האוס, והוא נראה כמו קליניקה. יש לנו ארבעה רופאים, שלושה מטפלים וחמישה פיזיותרפיסטים. כשאני הגעתי לליגה היה מטפל אחד שהסתובב עם בקבוק מלא באלכוהול למריחה, כשגם אותו הוא היה שותה עד לאינינג השביעי". לאסורדה, ט.

כפר הבאפטיסטית

אז לאסורדה נולד ב-22 בספטמבר 1927, בנוריסטאון, פנסילבניה, בן שני מתוך חמישה. טומי, קתולי, נישא ב-1950 לג'ו הבאפטיסטית, השניים גרו במשך למעלה מ-50 שנה בפולרטאון, קליפורניה, שם הוא גם הלך לעולמו. לשניים היו שני ילדים, כשאחד מהם, טום ג'וניור, מת בגיל צעיר בשל סיבוכי איידס.

השנה היתה 2009, כשלאסורדה, שכבר למעלה מעשור לא מאמן, התלווה למנג'ר הדודג'רס, נד קולטי, למשחק של המיינור ליגרס AA צ'טאנוגה, שבטנסי. לפתע לאסורדה נעלם לקולטי. היה ברור היכן הוא. בחדר ההלבשה. "אתם חייבים לנצח היום", הטיף המנג'ר הוותיק תורה בשחקנים הצעירים, "אתם ביחד פה, אין עוד קבוצה כמו שלנו. אתם משחקים בשביל השם שבצד הקדמי של החולצה, לא בשביל השם שלכם שמאחור".

לאחר כמה דקות עצר אותו שחקן אחד, נגע קלות בכתפו ואמר לו: "מיסטר לאסורדה, זה חדר ההלבשה של הקבוצה היריבה, הקבוצה שלכם בצד השני". לטומי זה לא באמת שינה, וזה היה האיש. איפה שאפשר "להרביץ מוטיבציה" – הוא שם.

קופאקס החליף אותו

קריירת המשחק שלו לא היתה מרשימה, וזה בלשון המעטה. לאסורדה היה פיצ'ר, שפרש עם מאזן של 4:0, ו-ERA של 6.48. הדודג'רס בחרו אותו בדראפט 1949, קצת אחרי שהוקמה מדינת ישראל, כשאת רוב זמנו במיינורס הוא העביר במונטריאול רויאלס. ב-5 באוגוסט 1954 רשם לאסורדה את משחק הבכורה שלו במייג'ורס, במדי הדודג'רס. הברוקלין דודג'רס, כן?

במשחק היחיד שהוא פתח הוחלף לאסורדה בתום אינינג אחד, לאחר שהשווה שיא מייג'ור ליג של כל הזמנים עם שלושה וויילד פיצ'ס באינינג. לאחר המשחק הזה הוא נשלח בחזרה למיינורס, ומאז לא שב למייג'ורס לעולם. "אבל היי, אל תגידו שלא תרמתי", הוא מספר, "את מקומי במייג'ורס החליף בחור בשם סנדי קופאקס"…

מכאן עבר לאסורדה מספר תחנות, נשלח לקנזס סיטי את'לטיקס, משם לניו יורק יאנקיז, ששלחו אותו לקבוצת הטריפל איי, דנבר ברס. בשלב הזה אימן אותו ראלף הוק, שהשפיע על שיטות האימון שלו רבות: "רלף לימד אותי, שאם תתייחס לשחקנים כבני אדם, הם ישחקו כמו סופרמן", סיפר טומי. "הוא לימד אותי כיצד טפיחה על הכתף חשובה בדיוק כמו בעיטה בישבן".

מאנדיי בלאדי מאנדיי

בשנת 1963 אימן לאסורדה קבוצת פרוספקטס של הדודג'רס, התפקיד הראשון שלו לאחר שפרש. באותה התקופה עדיין לא היה דראפט, וסקאוטים רבים באו לראות את המשחקים של הקבוצות הללו. אחד השחקנים בקבוצה הזו היה ריק מאנדיי בן ה-17, שחבט שני במשחק ספציפי.

לאחר שהחובט הראשון קיבל Walk מארבעה Balls, מאנדיי לא תכנן לנסות לחבוט. אך משום מה לאסורדה סימן לו על Hit And Run. "הייתי חייב לנסות לחבוט, למרות שהכדור היה מאוד גבוה. חבטתי – והעפתי את הכבוד החוצה – 2 ראן הום ראן". כשמאנדיי עבר ליד לאסורדה לאחר ההום ראן, המאמן התעלם ממנו.

ב-1977 נשלח מאנדיי בטרייד לדודג'רס של לאסורדה, וזו היתה מבחינתו הזדמנות לסגירת מעגל. "היו באותו המשחק 12 סקאוטים מקבוצות אחרות", סיפר לו טומי. "רציתי שתפספס את הכדור כדי שהם לא יבינו עד כמה אתה טוב". לאסורדה קלאסי.

עד הקבר

לאסורדה המשיך להסתובב בקבוצות מיינור ליגס, כשהוא אף חוזר לאותה מונטריאול של הדודג'רס, היכן שהוא החל את הקריירה, אך שוחרר ביולי 1960, כשהוא מחזיק במאזן הטוב ביותר של פיצ'ר בהיסטוריה של הקבוצה – 57:107, ואף בהמשך ייכנס להיכל התהילה של הבייסבול בקנדה בזכות השנים שם. לאסורדה היה מסוג השחקנים שהרשים במיינורס, אך לא הצליח להשתלב במייג'ורס. היו רבים כאלה, אגב.

לאסורדה ביקש לפני מספר שנים, שגם לאחר שימות, לוח המשחקים של הדודג'רס ייתלה על המצבה שלו, כדי שיוכל להמשיך ולעבוד גם מהשמיים…

בין השנים 1960 ל-1972 אימן לאסורדה קבוצות מיינור ליגס, ושימש כסקאוט, לרוב בשירות הדודג'רס. הוא אף זכה באליפויות פה ושם, והוביל קבוצה מהרפובליקה הדומיניקנית לזכייה בקריביאן וורלד סירייס. בדודג'רס התחילו להבין שמדובר במאמן מוכשר, וב-1973 מונה לאסורדה למאמן הבסיס השלישי של הקבוצה, תפקיד מייג'ור ליג ראשון, אותו הוא מילא במשך כמעט ארבע עונות.

לאסורדה החל לקבל הצעות לתפקיד המנג'ר ממספר קבוצות במייג'ורס, אך סירב כיוון שרצה להישאר בדודג'רס. הקרבה שלו למנג'ר באותם הימים, וולטר אלסטון ה-הול אוף פיימר, השאירה אותו במועדון. ב-29 בספטמבר 1976 פרש אלסטון לגמלאות, ותקופה חדשה החלה בלוס אנג'לס.

באמת שמצטער על המכתב

מנג'ר העבר, בובי ולנטיין, סיפר כי כשהוא שיחק עבור לאסורדה במדי קבוצת המיינור ליגס בשנות ה-60, "הוא הכריח אותנו לכתוב מכתבים לשחקני קבוצת המייג'ור ליג שמשחקים בעמדות שלנו, ולהדגיש שם שכדאי להם להיות מוכנים לעבור הלאה, כי אנחנו מגיעים לתפוס את מקומם"…

לאסורדה היה המנג'ר כבר בארבעת המשחקים האחרונים של עונת 1976, ומשם המשיך בתפקידו 20 עונות מלאות, כשהוא מוביל למאזן של 1,439:1,599, וזוכה בשתי אליפויות, ב-1981 וב-1988, האחרונה של הדודג'רס עד לעונה שעברה.

לאסורדה ניהל 61 משחקי פלייאוף, מה ששם אותו במקום הרביעי בכל הזמנים, מאחורי שמות כמו בובי קוקס, קייסי סטנגל וג'ו טורה. הוא אימן תשעה זוכים ברוקי השנה, בהם שמות כמו מייק פיאצה (לאסורדה אף שימש כסנדק של בנו), ריק סאת'קליף, ראול מונדסי והידאו נומו. ב-29 ביוני 1996 נרשם משחקו האחרון של לאסורדה כמנג'ר, בניצחון 3:4 על יוסטון בדודג'ר סטדיום. למחרת הוא אושפז לאחר שחטף התקף לב.

היי בובה

הקשר הישיר של טומי לאסורדה עם בובות הקמע של הקבוצות היריבות – ה-Mascot, נמשך לאורך השנים. אך שני סיפורים זכורים במיוחד. הראשון היה במשחק נגד הפיליס: Phanatic, המאסקוט של פילדלפיה, השתעשע עם בובה של לאסורדה. את התוצאה עדיף לא לתאר, אלא פשוט לראות:

ואז הגיע הסיפור במונטריאול, מקום אותו לאסורדה מכיר מצוין. משחק של 22 אינינגים, כשהמאסקוט המקומי דופק עם הרגליים על הגג של ספסל הדודג'רס. מתישהו נשבר לטומי, שהפך להיות המנג'ר היחיד בהיסטוריה שגרם למאסקוט לחטוף הרחקה מהמגרש.

לאחר הפרישה מונה לאסורדה לסגן נשיא הדודג'רס, כשבין לבין אף הספיק להחליף את ה-GM המפוטר, פרד קלארי, לחצי עונה. בקיץ 2000 הוא הוביל את נבחרת ארה"ב לזכייה במדליית זהב בסידני, לאחר ניצחון על קובה החזקה בגמר. ב-2001 שימש לאסורדה מאמן הבסיס השלישי במשחק האול-סטאר, שם קרה הדבר הבא:

יש כבוד

שנת 1997 היתה שנה של כבוד עבור לאסורדה. כבר בניסיון הראשון הוא נכנס להיכל התהילה, וב-15 באוגוסט הופרש המספר 2 על ידי הדודג'רס. שמו של הרחוב בו שוכן הדודג'ר סטדיום, Dodgertown, הפך ל-Tommy Lasorda Lane, וב-2014 נפתחה בתוך האצטדיון מסעדה תחת השם Lasorda's Trattoria.

"אני מאוד אוהב דאבל-הדרס, כך אני יכול להישאר עם המדים של הדודג'רס יותר זמן", לאסורדה, ט.

בעיות הבריאות לא עזבו את לאסורדה, וב-3 ביוני 2012 הוא אושפז בבית חולים לאחר ששוב סבל מהתקף לב. ב-8 בנובמבר 2020 חזר שוב טומי והתאשפז, הפעם בטיפול נמרץ, בשל "בעיות לב חמורות". ב-1 בדצמבר שוחרר לאסורדה מטיפול נמרץ, וב-5 בינואר אף נשלח לביתו. אך חלפו יומיים בלבד והוא שוב חש ברע, ובאותו הלילה נקבע מותו כשהוא בן 93. עיריית לוס אנג'לס הדליקה מספר מבנים בכחול לזכרו, כולל בנין העירייה, הדודג'ר סטדיום וסטייפל סנטר.

"הפעם היחידה שאני אדאג ממזג אוויר תהייה כשחצי המגרש שלנו יהיה מושלג ושלהם לא".