מאת כותבי הופס פוטבול – פריים-טיים זק, יניב שושני ועידו יצחקי.

פלייאוף ה-NFL נפתח בתרועה רמה, עם סיבוב "וויילד-קארד" גדוש ומעניין במיוחד, בו נקבעו גם לא מעט תוצאות בלתי צפויות. ארבע אלופות בתים מתוך שש ששיחקו השבוע הודחו – ועבור חלקן (בוודאי פיטסבורג וסיאטל) זו הייתה הפתעה מרעישה ודרך מאכזבת במיוחד לסיים עונה שבה היו להן ציפיות גבוהות ושאיפה לרוץ עמוק אל תוך ינואר.

כצפוי בפלייאוף, במשחקים שהתקיימו עד כה ההגנות התהדקו והפכו דומיננטיות יותר. אחרי שחווינו עונה סדירה שבה נשבר שיא הנקודות למשחק (49.6 לשתי הקבוצות – בפער של כמעט 3 נקודות מעונת 2013, בה נקבע השיא הקודם), ולמרות שממוצע הנקודות (בעונה הסדירה) של הקבוצות ששיחקו השבוע היה גבוה מ-27 נקודות, משחקי הסיבוב הראשון הציגו תוצאות נמוכות יחסית –  למעט במשחק המשוגע בפיטסבורג אף קבוצה לא צברה יותר מ-31 נקודות, כשממוצע הנקודות שהושגו באותם חמישה משחקים היה 44 נקודות בלבד (המשחק של הסטילרס-בראונס הוסיף עוד 85…).

כתוצאה ממשחקי ה"ויילד קארד" אנו מצרפים ברכות ואיחולים מכל הלב לבילס ולבראונס (ואוהדיהם מבין קוראי האתר) על סיום תקופות הבצורת הארוכות ללא ניצחון פלייאוף. עד השבוע, ניצחון הפלייאוף האחרון של הבילס היה ב-1995 ואילו של הבראונס היה אף מוקדם יותר – ב-1994 (ביל בליצ'ק היה אז מאמן הבראונס… זה אכן היה מזמן!). לאחר תוצאות השבוע, הבנגלס (שלא ניצחו בפלייאוף כבר 30 שנה!) והליונס (29) נותרו שתי הקבוצות היחידות ב-NFL ללא ניצחון פלייאוף במאה ה-21.

השבוע נכנסות למעגל המשחקים שתי הקבוצות הטובות והחזקות בליגה – גרין ביי וקנזס סיטי. בשל צורת השיבוץ בפלייאוף ה-NFL (השונה מזה של ה-NBA), הם יפגשו את הקבוצות עם הדירוג הנמוך ביותר מבין אלו שנותרו במרוץ (הראמס והבראונס, בהתאמה). בשילוב של היריבות החלשות יחסית ביחד עם שבוע המנוחה שנהנו ממנו, הצ'יפס והפאקרס הם פייבוריטים כבדים להתקדם לשחקי הגמר של החטיבות (אם כי, כפי שהוכיחה קליבלנד השבוע, ב-NFL הכול יכול להיות).  שני המשחקים האחרים, בהם ייפגשו קבוצות ששיחקו השבוע (סיינטס-באקס ובילס-רייבנס) נראים שקולים ומעניינים הרבה יותר.

מעניין לציין את פער הגילאים בין הק"ב המשתתפים בסיבוב הזה בשתי החטיבות. ב-AFC הדור הצעיר כבר השתלט על החטיבה וכל ארבעת הק"ב שישחקו השבוע (מהומס, אלן, מייפילד וג'קסון) הם מתחת לגיל 26 (נבחרו בדראפטים של 2017 ו-2018). לעומת זאת ב-NFC ה"זקנים" עדיין שולטים ושלושה מארבעת הק"ב בסיבוב השני (רוג'רס, בריס ובריידי) הם מעל גיל 38, כששניים מהם כבר בעשור החמישי לחייהם (רק גוף הינוקא, בן 27, מקלקל את מפגש הוותיקים).

ואם כבר מדברים על וותיקים, מעולם לא התקיים משחק פלייאוף בו סכום הגילאים של שני הקוורטרבקים הפותחים היה מעל 78. במשחק בין הבאקס לסיינטס השבוע, השיא הזה ינופץ עם גיל משותף של 85 (בריידי בן 43 ובריס בן 42). ראו את ההתייחסות של טום בריידי (בחשבון הטוויטר שלו) לעניין:

בכל מקרה, מחכה לנו עוד סוף שבוע גדוש ומרתק. כל זמני המשחקים עפ"י שעון ישראל. בסוגריים – מיקום הקבוצה בחטיבה שלה בסיום העונה הסדירה.

גרין ביי פאקרס (1) – לוס אנג'לס ראמס (6) (גרין ביי, שבת 23:35)

הראמס החבולים ינסו להפתיע עם ניצחון חוץ נוסף בפלייאוף מול רוג'רס הלוהט שרוצה להשיג טבעת שניה.

הפאקרס סיימו את העונה במומנטום מצוין עם 6 ניצחונות רצופים, כאשר ב-5 מתוכם הם משיגים 30 נקודות ויותר ומבטיחים לעצמם את המקום הראשון בחטיבה (וגם את תואר ההתקפה הטובה ביותר, הן בהיבטי נקודות – 32 למשחק – והן בדירוג DVOA). ארון רוג'רס נתן עונה לפנתיאון בגיל 38, עם הרייטינג הטוב בליגה (121.5), אחוזי ההשלמה הטובים ביותר (71%), הכי הרבה ט"ד (48) והכי מעט חטיפות למשחק (0.3) – יכולת פשוט בלתי נתפסת. זר פרחים מגיע גם למאמן מאט לפלור שכבר שתי עונות ברציפות מוציא מרוג'רס את המיטב, אחרי שבשלהי כהונתו של המאמן הקודם (מייק מקארתי) כבר נחשב כמי ששיאו מאחוריו. מי זוכר עכשיו שהעונה הנוכחית נפתחה בטעם חמוץ אחרי הבחירה בק"ב ג'ורדן לאב בסיבוב הראשון במקום לתגבר את חולית התופסים של הקבוצה? דבנטה אדאמס היה זה שנהנה יותר מכולם מיכולתו המופלאה של רוג'רס, כשהפיק 1374 יארד באוויר במהלך העונה (מקום חמישי בליגה) ואילו ארון ג'ונס דאג לכך שההתקפה לא תישאר חד מימדית כשנשא את הכדור ל-1104 יארד (מקום רביעי). קו ההתקפה גם הוא תרם את חלקו כששמר על רוג'רס ואיפשר רק 1.3 סאקים למשחק (מקום שלישי בליגה, רק אחרי פיטסבורג ואינדיאנפוליס) – וזה יהיה משמעותי מאד מול משחק הלחץ של הראמס. החוליה החלשה בקבוצה היא ההגנה המדורגת רק במקום ה-14 בכמות נקודות (23) וגם ביארדים למהלך (5.5) וזאת למרות שהדומיננטיות של ההתקפה (שבזכותה ההגנה נמצאת הכי פחות זמן על המגרש ביחס לכל קבוצות הליגה – 27.5 דקות) מונעת ממנה לספוג הרבה יארדים כוללים (334 למשחק, מקום 8). הבעיה חמורה במיוחד באשר להגנה כנגד הריצה, שם היריבות משיגות 4.5 יארד למהלך – מקום 21 בליגה.

הראמס השיגו ניצחון חשוב ויוקרתי בסיאטל, וזאת בעזרת ג'ארד גוף שלא היה אמור כלל לשחק (אחרי ניתוח באצבע שעבר בעקבות פציעה בשלהי העונה) אך נכנס כבר ברבע הראשון במקום ג'ון וולפורד שנפצע והוביל את הקבוצה לניצחון. עם זאת, היכולת שגוף הפגין (עם או בלי קשר לפציעה ממנה סבל) לא הייתה מרשימה במיוחד, כשהוא השלים 9 מסירות בלבד (מתוך 19) ל-155 יארד. התרומה ההתקפית המשמעותית יותר (כמו בהרבה ממשחקי הראמס העונה) באה ממשחק הריצה ובמיוחד מהתעלות של הרוקי המצוין קאם אייקרס, שהשיג 131 יארד על הקרקע. כמובן שבסופו של דבר, ההגנה של לוס אנג'לס הייתה זו שניצחה את המשחק, עם לחץ בלתי פוסק על ראסל ווילסון, שספג 5 סאקים (2 מתוכם של ארון דונלד שנפצע ויצא לקראת הסיום). המשחק הזה הדגים את החוזקות והחולשות של הקבוצה של שון מקווי במשך כל העונה. לוס אנג'לס הציגה (גם) השנה הגנת עלית שהייתה הטובה בליגה בכמות נקודות למשחק (רק 18.6), ביארדים למשחק (רק 281) ובכמות סאקים על הק"ב היריב (3.4). מצד שני, ההתקפה (פעם "כרטיס הביקור" של מקווי) היתה לא יותר מבינונית, ובמיוחד אמורים הדברים באשר להתקפת המסירה שהשיגה רק 6.8 יארד למהלך – מקום 19 בליגה, כשג'ארד גוף מציג יכולת חלשה ולא יציבה, עם רייטינג 90, 20 ט"ד מול 13 חטיפות. משחק הקרקע היה החלק החזק יחסית בהתקפה, עם 128 יארד למשחק (מקום 9) שהתחלקו כמעט באופן שווה בין הרוקי אייקרס, דארל הנדרסון ומלקולם בראון.  

תחזית : לא מעט תלוי במצב הפצועים של לוס אנג'לס, ובעיקר הקוורטרבקים (גוף ו-וולפורד) וכמובן ארון דונלד. עם זאת, גם בהרכב מלא של הראמס הם לא ממש בליגה של הפאקרס. ארון רוג'רס וחבריו יגיעו רעננים ובטוחים בעצמם. הפאס ראש העוצמתי של הראמס (בהנחה שדונלד ישחק) יקשה על קו ההתקפה של גרין ביי ורוג'רס יספוג לפחות סאק אחד ואולי יותר, אך יצליח לשחרר מספיק מסירות טובות לאדאמס ויתר התופסים כדי שגרין ביי תוכל להעלות לא מעט נקודות על הלוח. הראמס ינסו להפעיל את התקפת הריצה שלהם מול ההגנה הבינונית של גרין ביי  – גם כדי לנהל דרייבים ארוכים שישאירו את רוג'רס על הספסל כמה שיותר זמן – אך כך הם לא יעמדו בקצב צבירת הנקודות של הפאקרס. גרין ביי תשיג ניצחון משכנע ותחכה ב"טונדרה הקפואה" לבריס או בריידי שיגיעו לוויסקונסין בשבוע הבא לקרב על הכרטיס לסופרבול.

בפאלו בילס (2) – בולטימור רייבנס (5) (בפאלו, יום א 03:15)

בפאלו השיגה ניצחון בפלייאוף לראשונה מזה 25 שנה והיא מעוניינת להמשיך במסע הקסום שלה העונה לעיניי הקהל הביתי עם ניצחון נוסף. מנגד, למאר ג’קסון שבר את תקרת הזכוכית עם ניצחון פלייאוף ראשון בקריירה ואחרי תצוגה הגנתית נפלאה, העורבים יינסו לעצור את הדהירה של בפאלו ולעלות לגמר החטיבה.

משחקי הווילד קארד בשבוע שעבר נפתחו במפגש של בפאלו נגד אינדיאנפוליס כשלכולם היה ברור כי הבילס פייבוריטים ברורים לנצח בהתמודדות. עם זאת, הקולטס לא עשו חיים קלים והצליחו להשיג כמעט 100 יארדים יותר מבפאלו בסך הכולל – כשעל הקרקע טיילור והיינס טיילו ל153 יארדים משותפים – נתון שאמור להדאיג מאוד את מקדרמוט לקראת הקרב עם בולטימור. גם התקפית, בפאלו הייתה נראית קצת תקועה, ואלמלא אלתורים של ג׳וש אלן (שהיה פנטסטי) בפאלו לא הייתה משחקת פוטבול השבוע. המסירה הנהדרת של אלן לדיגס, במהלך ההתקפי הכי טוב של הקבוצה בשבוע שעבר – נותנת הרבה סימנים מעודדים לקראת ההתמודדות מחר. בהיעדר משחק ריצה איכותי, ומול שמירת הכיסוי הלקויה יחסית של מרכוס פיטרס, אלן יצטרך להיות חד ולמצוא את התופסים שלו בעומק המגרש. היכולת של בפאלו להכריע את המשחק ב״Big plays״ עשויה להיות קריטית לדעתי. דאבול, המתאם ההתקפי של הקבוצה, כבר הראה מספיק פעמים העונה שהוא מסוגל להתמודד עם מגוון הגנות, ואם אלן יצליח להמנע מאיבודים – להגנת העורבים יהיה קשה להתמודד נגד הוורסטיליות ההתקפית באוויר של בפאלו. הקווטרבק הצעיר ממשיך לבסס את מעמדו כאחד הטובים בליגה בגיל 23 בלבד ונגד בולטימור הוא ייאלץ להיות תחת לחץ כבד של קו ההגנה. אם יעמוד בגבורה ויצליח לברוח מהסאקים – סקיל שבהחלט נמצא בסט היכולות הרחב שלו, החיים של בפאלו בהתקפה יהיו הרבה יותר קלים. הגנתית, המשימה הכי גדולה של הבילס היא כמובן לעצור את הריצה של למאר. בניגוד לטייטאנס שנכנעו לבולטימור, בפאלו יכולה לסמוך על הקורנרים שלה (טרדוויוס וויט וג׳וש נורמן) שיתמודדו באחד על אחד נגד הוליווד בראון ושאר המטרות של ג’קסון, ולנסות לשלוח לשני הקווים הראשונים של ההגנה 7-8 שחקנים. נגד קווטרבק שרץ כל-כך טוב ומוסר מהחלשים בליגה, בפאלו צריכה להמר על המסירה של למאר.

ג׳ון הארבו היה נחוש לנקום בטייטאנס והדם הרע בין הקבוצות הגיע לידי ביטוי בכל המשחק של העורבים נגד הטיטאנים בראשון האחרון. הרייבנס השכילו להבין את נקודת החוזק של טנסי – דירק הנרי, והשקיעו את מירב המאמצים על מנת למנוע ממנו לדרוס את המגנים, כפי שנהג לעשות במהלך העונה. הם שלחו המון שחקנים לקו ההגנה, הפעילו לחץ בלתי פוסק על טנהיל  גם אחרי הפליי-אקשן, והצליחו לעצור את מי שרשם למעלה מ2000 יארדים על הקרקע העונה. איי ג׳יי בראון עוד הצליח להקשות ולייצר לעצמו שטחים, אך הגנת הרייבנס הסתדרה נפלא נגד טנסי, וספגה 13 נקודות בלבד שנותנות המון סיבות לאופטימיות עבור אוהדי הקבוצה. זה אמנם התחיל רע, כשלמאר פתח עם איבוד ומס׳ זריקות לא מדויקות (למרות המון זמן בפוקט), אך לאחר שמשחק הריצה החל לתפוס תאוצה וטנסי נאלצה לצופף את הבוקס, ג׳קסון מצא את התופסים שלו בקלות יותר ושיפר את אחוזיו. 136 יארדים על הקרקע, כולל ט״ד אדיר במיוחד היו ללמאר שללא הנשק הזה, היה סביר להניח מהקווטרבקים החלשים בליגה. אם בפאלו תצליח לנטרל את משחק הריצה שלו, קשה לראות את בולטימור מכניעה הגנה מאומנת כמו זו של הבילס. נכון לכתיבת שורות אלה, טרם ידוע האם הרץ מארק אינגראם ישחק (לא שיחק בשבוע שעבר). בהנחה שבפאלו תגיע מצויידת היטב נגד הריצה של הקווטרבק, למאר יהיה חייב למצוא את התופסים שלו בראוטים ולנסות ללכת לעומק המגרש, שמן הסתם יהיה מדולל. בהגנה בולטימור צריכה לגוון את הסטים ההגנתיים. להסוות יותר את הבליצים, ולהפתיע עם יותר ליינבקרים בקו שני. אחרת, אלן יצליח לברוח בזמן ולשחרר את הפוטבול מהר מן הצפוי.

6,700 אוהדים יאיישו את האיצטדיון הקפוא בצפון מדינת ניו-יורק, בתקווה לניצחון מתוק ומפגש פונטציאלי עם האלופה המכהנת. לבילס יש יותר כלים, הם מגוונים יותר ובמומנטום טוב ואם יצליחו למצוא פתרון לריצות של למאר, הם ינצחו את המשחק. בולטימור תקווה שהקווטרבק שלה יהיה חד ויעיל, ומנגד שאלן יקרוס תחת הלחץ. בפאלו יותר הרשימה אותי בתקופה האחרונה. ניצחון לבילס.

קנזס סיטי צ'יפס (1) – קליבלנד בראונס (6) (קנזס סיטי, יום א 22:05)

הללויה, הבראונס השיגו ניצחון פלייאוף ראשון לאחר בצורת ארוכה של 26 שנים, ועוד על חשבון היריבה הוותיקה מפיטסבורג. במשחק ראינו את כל מה שטוב בהתקפת קליבלנד, כאשר בייקר מייפילד משחק היטב עם 3 ט"ד ללא שום איבוד, משחק הריצה הדו ראשי בראשות ניק צ'אב וקארים האנט מראה מדוע הוא דורג שלישי במהלך העונה הסדירה, ומעל כולם קו התקפה שלא רק פתח את הדרך לשני הרצים, אלא גם הגן מצוין על מייפילד, ומשאיר את ההגנה האימתנית של הסטילרס ללא שום סאק, בפעם הראשונה העונה. בהגנה לעומת זאת המצב פחות וורוד. אומנם חמישה איבודי כדור זה הישג מרשים, אבל ספיגה של 501 יארדים במסירה זה נתון לא מעודד כלל, וסימן מבשר רעות מול ההתקפה מספר אחת בליגה. אם מיילס גארט וחבריו לא יתעשתו ומהר, זה הולך להיות ערב ארוך מול המתולתל מקנזס, שלא נוהג לחלק מתנות בנדיבות לב כמו ביג בן.

המתולתל הזה, העונה לשם פטריק מהומס, יגיע למשחק טרי ורענן אחרי מנוחה של שלושה שבועות, יחד עם הטייט אנד הטוב בליגה טרוויס קלסי, והתופס הכי מהיר בפלנטה טייריק היל. שלושת אלו מהווים כוח שכמעט בלתי ניתן לעצור, אבל במפתיע יעילים הרבה פחות בכל הנוגע לרד זון. כאשר התקפת הצ'יפס מגיע למרחק 20 יארדים מקו השער, אחוז ההצלחה צונח, כנראה בגלל שילוב של חוסר היכולת לנצל את הריצות העמוקות של היל, ומשחק ריצה בינוני שמשפיע על ניצול ההזדמנויות ברד זון. ועדיין, התקפת קנזס סיטי ראשונה בליגה ביארדים וניסיונות ראשונים, ורק משחק הגנה יוצא דופן של הבראונס יצליח לעצור את המכונה המשומנת של הצ'יפס, ספק גדול באם זה יקרה. הבעיות מתחילות כאשר מגיעים לגזרת ההגנה, ובעיקר ההגנה כנגד הריצה. הצ'יפס מדורגים במקום ה-21 בליגה מבחינת ספיגת יארדים בריצה, כך שאנחנו צפויים לראות הרבה ניסיונות ריצה מצד הבראונס, במטרה להתיש את הגנת קנזס סיטי, ולהשאיר בחוץ את מהומס ושות'.

נתון מעניין – רק פעם אחת בתולדות המועדון, הבראונס השיגו שני ניצחונות רצופים בפלייאוף בודד, אי שם בשנת 1950.

תחזית – התקפת המסירה המדהימה של הצ'יפס מול התקפת הריצה היעילה של הבראונס. האלופה המכהנת, ששברה בשנה שעברה נחס של יובל שנים, מול קבוצה ששברה בשבוע שעבר בצורת של חצי יובל. מאמן וותיק שכבר עבר וראה הכל, מול מאמן צעיר שזוהי לו עונתו הראשונה כמאמן ראשי. הולך להיות מאוד מעניין באיצטדיון ארוהד (בתקווה שיכניסו כמה שיותר אוהדים), עם שתי קבוצות שמציגות משחק מהנה והתקפי. ומי תנצח אתם תוהים? הקבוצה הטובה יותר כמובן, קנזס סיטי צ'יפס.

ניו אורלינס סיינטס (2) – טאמפה ביי באקנירס (5) (ניו אורלינס, יום ב 01:40)

עימות שלישי העונה בין שני הק"ב האגדיים, בו בריס ינסה לשמור רקורד עונתי מושלם ולהתקרב עוד צעד לסופרבול.

הסיינטס עשו את העבודה השבוע וניצחו את משחק הפלייאוף הראשון ללא דרמות. אמנם מדובר במפגש עם קבוצה נחותה משמעותית (שיקגו ברס) אך בכל זאת, בהתחשב בהיסטוריה של משחקי הפלייאוף של הסיינטס בשנים האחרונות, שכללו הפסדים שוברי לב בדקות האחרונות, יש להניח שהאוהדים הקנאים מניו אורלינס שמחו מאד לקבל משחק בו לא נאלצו לכסוס ציפורניים לקראת הסיום. אגב – זה היה משחק הפלייאוף הראשון של הסיינטס מאז הווילד קארד ב-2011 (!) בו ההפרש בסיום עמד על יותר מ-8 נקודות, אחרי שמונה משחקים ברצף שבהם ניו אורלינס ניצחו או הפסידו בסקור אחד או פחות. כל הצופים עקבו במהלך המשחק אחרי ביצועיו והתנהלותו של דרו בריס (כמו בכל משחק מאז חזר מהפציעה בצלעות באמצע העונה). המסקנה היתה בהחלט משביעת רצון – בריס אמנם לא נדרש לעשות יותר מדי, אך השיג 265 יארד באחוזי השלמה גבוהים (72%), הגיע לרייטינג של 107 ובעיקר נמנע מטעויות (לא אופייניות) שהובילו ל-3 חטיפות בשני המשחקים הראשונים לאחר המנוחה הכפויה. הוא גם השלים 5 מסירות (73 יארד) למייקל תומאס, שבעצמו חזר מהיעדרות של 3 שבועות. מי שכרגיל נשא בחלק ניכר מהנטל ההתקפי היה אלווין קמארה שהגיע ל-99 יארד על הקרקע (ועוד 17 באוויר). המכונה ההתקפית של הסיינטס מתחילה להתחבר מחדש ומשתפרת משבוע לשבוע. ההגנה לא עבדה קשה מדי מול התקפת הברס האנמית, אך השיגה כמה עצירות חשובות ועמדה במבחן כמו שעשתה במשך כל העונה, בה הוכיחה שוב שהיא שייכת לעלית של הליגה. הגנת ניו אורלינס דורגה שלישית בליגה בכמות נקודות (20.4), שניה בכמות יארדים כוללים (306) וחמישית בעצירת דאון שלישי (37%). נקודת התורפה בהגנה היא בעצירת היריב ברד-זון – הקבוצה איפשרה ט"ד ב-67% מהפעמים שהיריבה הגיעה מעבר לקו 20 היארד – מקום 29 בליגה בלבד.

טום בריידי מגיע למשחק השבוע אחרי רצף משחקים מצוין, שהחל אחרי שבוע החופש של טאמפה ביי (שבוע 13, אליו הגיעה הקבוצה במאזן 7- 5 ואחרי שני הפסדים רצופים). במהלך 5 המשחקים האחרונים (כולם ניצחונות) בריידי השיג רייטינג ממוצע של 122 (!), 342 יארד למשחק, 14 ט"ד מול חטיפה אחת בלבד – מה שהשכיח את כל הדיבורים על נסיגה ביכולתו בשל גיל או שחיקה. הצוות המסייע שסביבו עושה עבודה מצוינת במשך כל העונה ומוכיח עומק ובגרות. כך היה גם במשחק מול וושינגטון, ממנו נעדר הרץ המוביל רונלד ג'ונס בשל פציעה (שעשויה גם להשבית אותו השבוע) – כאשר לאונרד פורנט נכנס לנעליו ונתן משחק מצוין עם 132 יארד כוללים. צוות התופסים הוא אולי הטוב בליגה, עם הצמד גודווין ואוונס שקיבלו חיזוק משמעותי עם הצטרפותו של אנטוניו בראון במהלך העונה. קו ההתקפה מצוין ומאפשר רק 1.5 סאקים למשחק (מקום 4 בליגה) וכתוצאה מכל אלה ההתקפה כולה היא מהטובות בליגה וצוברת 31 נקודות למשחק – מקום שלישי (כשרק הפאקרס והצ'יפס מקדימים אותה). ההגנה מדורגת במקום החמישי בליגה (טאמפה ביי היא הקבוצה היחידה המדורגת בין 5 הראשונות לפי DVOA הן בהתקפה והן בהגנה), כשהיא מצטיינת בעיקר מול הריצה  – היא מאפשרת רק 81 יארד על הקרקע ליריבה (10 יארד טוב יותר מהבאה אחריה). טאמפה ביי הייתה אחת הקבוצות שהצטיינו במיוחד בדראפט האחרון, כאשר שני השחקנים הראשונים שגייסה (שחקן הקו ההתקפי טריסטן ווירפס והסייפטי אנטואן ווינפילד) התבררו כבחירות מצוינות, היו אפקטיביים מאד במהלך העונה ותרמו רבות להצלחת הקבוצה.

תחזית : משחק צמוד ומותח בין שתי קבוצות עם התקפות מאוזנות והגנות מעולות. הגנת הריצה של טאמפה ביי תצליח גם השבוע לבלום את אלווין קמארה (השיג 28 יארד בממוצע בשני המשחקים הקודמים בין שתי הקבוצות) והלחץ ייפול על בריס להוביל את הסיינטס לחוף מבטחים. גם הגנת ניו אורלינס המצוינת תעצור את משחק הריצה (במיוחד עם ג'ונס לא ישחק) ותחייב את טאמפה ביי להתקדם באוויר. בסופו של יום יתפתח משחק בו שני ק"ב מבוגרים ולא כל כך ניידים מתמודדים מול פאס ראש מצוין (שתי ההגנות בין ה-10 הטובות בליגה בכמות סאקים – טאמפה עם 2.9 למשחק, ניו אורלינס עם 2.7). בסיטואציה כזו, במשחק על כל הקופה, קשה להמר נגד הרקורד האגדי של טום בריידי, שגם נהנה מחבורת תופסים טובה ועמוקה יותר. הבאקס ינצחו בהפרש קטן במשחק צמוד והפכפך, ישאירו שוב שברון לב בניו אורלינס וימשיכו צפונה למפגש עם ארון רוג'רס והפאקרס.