נבחרת לכל קבוצה – 19 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר / עמיחי קטן

ה-MVP שנבחר בכתבה על וושינגטון הוא ווס אנסלד שזכה ל-65 מתוך 123 הקולות, מה ששווה ערך ל-52.85%. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר".

שיעור היסטוריה קצר:

המועדון הוקם לקראת עונת 1968 בסיאטל, תחת השם סיאטל סופרסוניקס, תחתיו הם שיחקו עד המעבר לאוקלהומה ב-2008. בשנים הראשונות מדובר היה בקבוצה די חלשה, ועיקר העניין היה סביב לני ווילקנס ששימש בתפקיד הכפול של מאמן-שחקן במשך 3 עונות. דווקא ביל ראסל הצליח כמאמן להוביל את הסוניקס להופעת פלייאוף ראשונה ב-1975 וניצחון בסיבוב הראשון לפני הפסד לאלופה שבדרך מגולדן סטייט, וגם בעונה שאחרי הפסידו הסוניקס למי שתהיה אלופת המערב, הפעם פיניקס.

ראסל סיים את תפקידו אחרי אי הגעה לפלייאוף ב-1977 ואחרי פתיחה רעה מונה לני ווילקנס, שוב, לתפקיד המאמן. הפעם סיאטל השתפרו וחזרו לפלייאוף, והדיחו את הלייקרס, הבלייזרס והנאגטס. הגמר נגד וושינגטון, היחיד בו 2 הקבוצות היו עם פחות מ-50 ניצחונות מאז שנות ה-50, היה צמוד ביותר, אך בסופו של דבר ניצחו הבולטס במשחק 7. שנה מאוחר יותר, הגיעו שתי הקבוצות לשחזור של הגמר, והפעם דניס ג'ונסון השתלט על העסק והוביל את סיאטל לאליפות.

העונה הבאה הסתיימה בהפסד ללייקרס בגמר המערב ואחריה נשלח ג'ונסון לפיניקס בטרייד, מה שהחזיר את סיאטל לימים פחות טובים. אחרי כמה הופעות פלייאוף פחות מוצלחות, וגם כמה עונות ללא פלייאוף, היו אלה טום צ'יימברס, קסבייר מקדניאל ודייל אליס שהובילו את הסוניקס שוב לגמר המערב, ושוב זה נגמר בהפסד ללייקרס. תוך כדי הפסדים בסיבוב הראשון והשני של הפלייאוף הגיעו גארי פייטון ושון קמפ שהפכו לכוכבים החדשים של הקבוצה, וב-1993 הסוניקס הגיעו שוב לגמר המערב, והפסידו הפעם לפיניקס במשחק 7.

כעת, עם הפרישה של ג'ורדן, סיאטל נחשבו מועמדים בולטים לאליפות, ואכן סיימו עם המאזן הטוב בליגה, אבל הודחו בסיבוב הראשון על ידי דנבר בסנסציה גדולה, ובשנה אחר כך הפסידו ללייקרס באותו סיבוב. ב-1996 הסוניקס הצליחו לנקות את כל הכישלונות הקודמים, ניצחו 64 משחקים בעונה הסדירה ואת סקרמנטו, האלופה המכהנת מיוסטון ויוטה בדרך לגמר, אבל שם נתקלו בג'ורדן וקבוצת 72 הניצחונות שלו שהגיעה לגמר עם הפסד פלייאוף בודד. פייטון הוריד את ג'ורדן לפחות מ-30 נקודות בממוצע, בפעם היחידה בגמרים, וסיאטל הצליחו לנצח 2 משחקים, אבל נותרו עם הכבוד בלבד.

אחרי הדחה בסיבוב השני ב-1997 הסוניקס העבירו את קמפ בטרייד ומאז התקשו להגיע רחוק בפלייאוף, או בכלל אליו, עד שהועבר גם פייטון ב-2003 בתמורה לריי אלן. ב-2005 הצליח אלן בעונת שיא להוביל את סיאטל לפלייאוף, שם הם ניצחו את סקרמנטו לפני שהפסידו לספרס, אבל הייתה זו הופעת הפלייאוף היחידה שלהם בתקופת אלן וב-2007 הוא נשלח בטרייד לבוסטון ובדראפט הם בחרו את קווין דוראנט. בשנה שאחרי הם בחרו בדראפט את ווסטברוק, ובקיץ 2008 המועדון הועבר לאוקלהומה, שם קיבל את שמו הנוכחי.

ב-2009 גם הארדן הצטרף לת'אנדר וב-2010 העיר אוקלהומה קיבלה סדרת פלייאוף ראשונה, שהסתיימה בהפסד צמוד ללייקרס. תהליך הצמיחה של הקבוצה הצעירה הזאת המשיך עם הופעה בגמר המערב ב-2011, שם הפסידו לדאלאס, וחזרה מפיגור 2- 0 נגד הספרס בגמר המערב ב-2012. בגמר הם הפסידו להיט, אבל נדמה היה שיש כאן שושלת עתידית. באותו קיץ, הארדן נשלח בטרייד משיקולים כלכליים והפך לסופרסטאר, ובשנים הבאות הת'אנדר הצליחו בכל פעם למצוא דרך אחרת להיכשל בגמר המערב או קודם לכן, עד שבקיץ 2016 בחר דוראנט לחתום דווקא ביריבה מגולדן סטייט.

בכל 3 השנים של ווסטברוק באוקלהומה בלי דוראנט הת'אנדר הודחו בסיבוב הראשון, למרות הסיוע שהובא, בעיקר בדמותו של פול ג'ורג', ובקיץ 2019 שניהם הועברו בטריידים, כך שהת'אנדר החלו לאגור בעיקר בחירות דראפט. בכל זאת, התברר שהסגל שנותר הוא מספיק איכותי כדי להגיע לפלייאוף גם ב-2020, אז בפגרה האחרונה נדרשה מכירת חיסול נוספת, וכמות בחירות הדראפט שברשות אוקלהומה רק עלתה.

כמעט נכנסו:

רשארד לואיס – 9 עונות, 16.6 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 52.1% אפקטיבי, 38.6% לשלוש, 80.1% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

התחיל את הקריירה כמחליף והשתלב כשחקן בכיר פחות או יותר במקביל להגעה של ריי אלן. ב-4 וחצי השנים המשותפות שלהם בסיאטל רק פעם אחת הם הגיעו לפלייאוף, וב-2007 שניהם נטשו לקונטנדריות במזרח.

לני ווילקנס – 4 עונות, 19.5 נקודות, 5 ריבאונדים, 9 אסיסטים, 43.6% אפקטיבי, 78.3% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

בילה בסיאטל בשנים הראשונות של המועדון, כאשר היו לו שם גם 3 עונות כמאמן-שחקן. בהמשך הוא גם היה המאמן בעונת האליפות, אבל קבוצת האליפות התפרקה מהר, והמועדון לא שמר על יציבות לאורך זמן בתקופתו, הן כשחקן והן כמאמן.

סרג' איבקה – 7 עונות, 11.6 נקודות, 7.4 ריבאונדים, 0.6 אסיסטים, 2.5 חסימות, 54.2% אפקטיבי, 35.5% לשלוש, 74.5% מהקו, 3 בחירות לחמישיית ההגנה.

שר ההגנה של אוקלהומה הצעירה שהגיעה לגמר ב-2012 ועוד 3 גמרי מערב באותן שנים. קלע היטב בצבע, דאג להגנה טובה בקבוצה של ווסטברוק, דוראנט ובחלק מהזמן גם הארדן, ובשלב מסוים החל גם לקלוע שלשות באחוזים טובים. הטרייד ששלח אותו לאורלנדו החל עבורו מסע נדודים ואולי היה זה שהתחיל את ההתפרקות של הת'אנדר מנכסיהם.

המחליפים:

דטלף שרמפף – 6 עונות, 16.6 נקודות, 6.3 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 53% אפקטיבי, 41.4% לשלוש, 80.9% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

הגיע לסיאטל במטרה להיות הכוכב השלישי לצד פייטון וקמפ, וכך אכן עשה שרמפף ששמר על מעמדו מאינדיאנה, ממנה הוא הגיע, כאולסטאר האירופאי הראשון. שרמפף קלע באחוזים יוצאי דופן מחוץ לקשת והיה חלק משמעותי מהקבוצה שהצליחה להעפיל לגמר ב-1996 ולהגיע קרוב בהזדמנויות אחרות.

דייל אליס – 7 עונות, 20.9 נקודות, 3.9 ריבאונדים, 2 אסיסטים, חטיפה, 54.7% אפקטיבי, 41.8% לשלוש, 79% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית, בחירה אחת לשחקן המשתפר.

אם כבר הזכרנו קלעי שלשות, אז הגענו הפעם לאיש שהחזיק בשיא של הכי הרבה משחקים רצוף עם שלשה עד שהגיעו קייל קורבר ואחריו סטף קרי, וגם הראשון להגיע ל-1000 שלשות בקריירה. אליס הקלעי הטוב ביותר מחוץ לקשת בתקופתו, אבל ידע ליצור נקודות גם מבפנים, מה שהפך אותו לאחד מהסקוררים המובילים בליגה בשנות ה-80.

טום צ'יימברס – 5 עונות, 20.4 נקודות, 6.6 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים, 47.8% אפקטיבי, 82.6% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

ב-198 נבחר צ'יימברס למשחק האולסטאר בגלל פציעה של ראלף סאמפסון, במה שהייתה עונת השיא שלו בסיאטל, אז הוא הוביל, יחד עם דייל אליס וקסבייר מקדניאל, את הסוניקס לגמר המערב. בשנים הנוספות שלו בסיאטל הוא בעיקר תרם הרבה נקודות.

גאס וויליאמס – 6 עונות, 20.3 נקודות, 3 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 2.3 חטיפות, 47.6% אפקטיבי, 76.6% מהקו, אליפות אחת, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה.

הרכז שנבחר בדראפט 1977 הפך לחלק משמעותי מהסוניקס שהעפילו לגמר ב-2 העונות הראשונות שלו, ובהמשך הפך לשחקן משמעותי יותר כשהקבוצה נחלשה. בעונת 1981 הוא כלל לא שיחק בגלל מחלוקת על החוזה, אבל בשנתיים הבאות הפך לאולסטאר לפני שנשלח בטרייד לוושינגטון.

דניס ג'ונסון – 4 עונות, 14.2 נקודות, 4.3 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 43.7% אפקטיבי, 73.9% מהקו, אליפות אחת, פיינלס MVP אחד, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה.

הגארד המוכר לציבור בתור הרכז של הסלטיקס בשלב המאוחר של עידן לארי בירד החל את הקריירה שלו בסיאטל, שם הוא היה השחקן המוביל של הקבוצה שלקחה את האליפות וזכה גם בתואר המצטיין של אותה סדרת גמר. ב-1980 הוא הועבר לפיניקס בטרייד שפגע בשני הצדדים, אך בעיקר בסוניקס שהפסיקו להיות קונטנדרים בלעדיו.

ריי אלן – 5 עונות, 24.6 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 51.6% אפקטיבי, 38.6% לשלוש, 89.9% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה.

הגיע לסיאטל ב-2003 ממילווקי ורשם במדי הסוניקס את השנים הטובות ביותר בקריירה שלו. במישור הקבוצתי העסק פחות עבד, ורק ב-2005 זה גם הסתיים עם מקום בפלייאוף. הטרייד שהעביר אותו לבוסטון זכור כחלק משמעותי מהאליפות של הסלטיקס, אבל גם עבור סיאטל זה הועיל, מכיוון שהם השיגו את ג'ף גרין, שאחרי זה הועבר לבוסטון בטרייד שהביא את קנדריק פרקינס להשלים את החמישייה.

פרד בראון – 13 עונות, 14.6 נקודות, 2.7 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 48.2% אפקטיבי, 37.3% לשלוש, 85.8% מהקו, אליפות אחת, בחירה אחת לאולסטאר.

13 עונות היו לבראון במהלך הקריירה שלו, וכולן במדי סיאטל. הוא החל את הקריירה יחד עם צעדיהם הראשונים של הסוניקס כקבוצת NBA, הפך לאולסטאר כשסיאטל החלה להיות קבוצה משמעותית וכשהפך לשחקן השישי מאחורי הגארדים דניס ג'ונסון וגאס וויליאמס גם היה חלק מהקבוצה שהפסידה בגמר ב-1978 ולקחה אליפות שנה מאוחר יותר.

שון קמפ – 8 עונות, 16.2 נקודות, 9.6 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 1.5 חסימות, 52.2% אפקטיבי, 73% מהקו, 5 בחירות לאולסטאר, 3 בחירות לחמישייה השנייה.

הבחירה הבכירה של סיאטל בדראפט 1989 זכה שנה אחר כך לרכז איכותי בדמות גארי פייטון שיפטם אותו היטב בצבע. בעידן הצמדים שהיה נהוג אז הצמד הזה היה צעיר יותר מרוב האחרים הבכירים בליגה, מה שהפך את סיאטל לקבוצה מבטיחה מאוד בחצי הראשון של שנות ה-90. בעונת השיא של קמפ ב-1996 הם גם העפילו לגמר, אבל בעונה שאחרי הוא היה פחות טוב ואחר כך הועבר לקליבלנד בטרייד שהיה הראשון מני רבים עבורו.

החמישייה:

גארד 1 – ראסל ווסטברוק – 11 עונות, 23 נקודות, 7 ריבאונדים, 8.4 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 46.5% אפקטיבי, 30.8% לשלוש, 80.1% מהקו, 8 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית העונה, 5 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית, בחירה לחמישיית הרוקיז, 2 בחירות ל-MVP של האולסטאר, בחירה אחת ל-MVP.

נבחר בדראפט עוד כשהקבוצה נחשבה כסיאטל, אבל הקריירה שלו כבר החלה באוקלהומה. ווסטברוק השתלב די מהר בתור הכוכב השני ליד זה שיוזכר בהמשך ויחד הם הובילו את הת'אנדר לגמר ב-2012. בהמשך הם לא הצליחו לשחזר את ההישג וראסל נותר לבד במערכה אחרי שדוראנט עזב לגולדן סטייט. בכל אחת מ-3 השנים הבאות רשם ווסטברוק ממוצע עונתי של טריפל-דאבל, אך גם הודח בסיבוב הראשון של הפלייאוף בכל אחת מהן, ובקיץ 2019 הצדדים החליטו להיפרד והוא נשלח בטרייד ליוסטון.

גארד 2 – גארי פייטון – 13 עונות, 18.2 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 7.4 אסיסטים, 2.1 חטיפות, 49.8% אפקטיבי, 32.1% לשלוש, 72.6% מהקו, 9 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית העונה, 5 בחירות לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישייה השלישית, 9 בחירות לחמישיית ההגנה, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה, בחירה אחת לשחקן ההגנה.

הבחירה השנייה של דראפט 1990 זכור כאחד משחקני ההגנה הטובים ביותר אי פעם, ולמעשה, מדובר ברכז היחיד שזכה בתואר האישי ההגנתי. כבר בשלב מוקדם של הקריירה הצליח פייטון להוביל את סיאטל להופעה בגמר המערב ב-1993, ואחר כך להופעה בגמר הכללי ב-1996, אך למרות שהוא אישית רשם עוד כמות מכובדת של עונות טובות, האחרים התקשו לתת תפוקה בהתאם והקבוצה לא הצליחה לרשום הישגים משמעותיים נוספים. פייטון עבר בסוף הקריירה לרדוף את הטבעת במילווקי, לייקרס ובוסטון, אך בסוף מצא אותה דווקא במיאמי.

פורוורד 1 – קווין דוראנט ­– 9 עונות, 27.4 נקודות, 7 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 1.2 חטיפות, חסימה, 54.2% אפקטיבי, 38% לשלוש, 88.2% מהקו, 7 בחירות לאולסטאר, 5 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר, בחירה אחת ל-MVP.

נבחר שני בדראפט 2007 ואפילו הספיק לשחק עונה אחת בסיאטל לפני המעבר לאוקלהומה. דוראנט היה השחקן המוביל של אוקלהומה בכל התקופה שלו שם, והוביל את הקבוצה להגעה אחת לגמר ועוד 3 הפסדים בגמר המערב, כולל בעונת ה-MVP שלו ב-2014 אז ווסטברוק היה פצוע בערך חצי מהעונה. אחרי ההפסד לגולדן סטייט בגמר המערב של 2016 החליט דוראנט להצטרף עליהם ולהשיג לעצמו גם אליפויות.

פורוורד 2 – ספנסר היווד – 5 עונות, 24.9 נקודות, 12.1 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים, 1.5 חסימות, 46.3% אפקטיבי, 81.3% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה.

חזרה אחורה לתחילת שנות ה-70, כאשר הכללים אז דרשו 4 שנים במכללות לפני שיהיה אפשר לשחק ב-NBA. היווד לא אהב את הרעיון ואחרי שנתיים במכללות שיחק עונה אחת בדנבר מה-ABA, בה הוא זכה ב-MVP וקיבל הצעה לחוזה משמעותי, אותה הוא דחה כדי להגיע ל-NBA.
סיאטל הציעו לו חוזה, אולם חוקי הליגה עדיין לא התירו לו לשחק, כך שברוב המקומות אליהם הוא הגיע למשחקים הוא נדרש על ידי עורכי דין שלא לשחק. במקביל, הגיש היווד תביעה כנגד הליגה על החוק הזה, ולקראת סיום העונה הוא גם זכה בתביעה. בהמשך הוא היה הכוכב המוביל של סיאטל עוד כמה שנים, אבל לא היו הרבה הישגים קבוצתיים לפני שהוא נשלח בטרייד לניקס.

סנטר – ג'ק סיקמה – 9 עונות, 16.8 נקודות, 10.8 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 1.1 חטיפות, חסימה, 47.1% אפקטיבי, 83.6% מהקו, אליפות אחת, 7 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הסנטר של סיאטל בעונת האליפות שגם החזיק מעמד בקבוצה הכי הרבה מבין כוכביה דאז, כאשר ב-9 העונות שלו בסיאטל היה סיקמה אולסטאר כמעט קבוע, וגם חלק משמעותי מהחזרה של הסוניקס לצמרת הליגה בשנות ה-80. את השלשות הוא פיתח רק אחרי שעבר למילווקי, אבל גם קודם לכן הוא היה אחד מהגבוהים הסקוררים הבולטים בליגה ושילב עם זה הגנה טובה בצבע.

מאמן: ג'ורג' קארל – 7 עונות, מאזן 384- 150 (71.9% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 40-40 (50% הצלחה) בפלייאוף.

הגיע לסיאטל צעירה עם צמד כוכבים עתידיים בדמות גארי פייטון ושון קמפ, והפך את הקבוצה לקונטנדרית במערב הצפוף של שנות ה-90. בכל אחת מהעונות שלו הסוניקס עלו לפלייאוף, הגיעו פעמיים לגמר המערב, ובעונת השיא של 1996 גם הצליחו להעפיל לגמר. הסוניקס לא רק העפילו לפלייאוף בכל שנותיו של קארל, אלא עשו את זה באופן משכנע ולא השתחלו, כאשר בכל אחת מהעונות המלאות שלו בקבוצה הם השיגו לפחות 55 ניצחונות. נציין בדרך אגב שבסך הכל אימן קארל ב-1999 משחקי NBA בדיוק.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

      1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

        4 ינו 2021 09:33:19

        כמדיניות זה נראה לי נכון, במקרה הזה זה קצת פחות מתאים, אבל כרצונך.
        .
        בנוגע להרכב – אדאמס, איבקה, דוראנט, הארדן, והגארד השני, איך קוראים לו… אנדרה רוברסון, זו חמישיה טובה יותר מ-20 מהמועדונים בליגה. יש להם גם ספסל משובח – פול ג'ורג', כרמלו, שג"א, כריס פול, סאבוניס, אולדיפו ואת הפרחח המקפץ. רשימה מפוארת.

  3. Yinon Yavor

    4 ינו 2021 09:49:39

    מדהים כמה כוכבים שיחקו שם. ממש קשה לבחור סגל וחמישייה.
    במסגרת האיזכורים החשובים, בשנות ה 90 היה שם סגל רחב כשבכל ערב מישהו אחר היה יכול להפציע עם 20 פלוס נקודות. בין החברים כדאי להזכיר את נייט מקמילן הגארד הנהדר, וגם קנדל גיל והרסי הוקינס הנפיצים.
    תודה

  4. jefffoster10

    4 ינו 2021 10:54:35

    מלחמה קשה על החמישייה, בעיקר בעמדות הגארד- ריי אלן ודניס ג'ונסון אלו שמות שמאוד כואב להשאיר בחוץ, מצד שני הם מתמודדים מול ווסטברוק ופייטון… לא פשוט. ייתכן שמתאים להכניס את קמפ במקום היווד (שהופרש המספר שלו ע"י הלייקרס בכלל לדעתי), וחשיבותו היא בעיקר במלחמתו בליגה ע"מ לשחק שלא לאחר 4 שנות קולג', מה שפרץ את הדרך בערך לכולם. בנוסף, קצת חסרה לי נוכחותו של קסבייר מקדניאל לפחות בכמעט נכנסו.
    בחרתי בפייטון כ-MVP
    תודה!

  5. עידו גילרי

    4 ינו 2021 11:37:48

    מועדון עם עומק מטורף.
    לא אכנס לויכוח על הגארדים אבל לטעמי אין ספק שקמפ הרבה לפני הייווד בהיררכיה כאן.

  6. אבג

    4 ינו 2021 13:23:40

    לא ראיתי את הייווד, אבל שון קמפ היה כוכב על ומשמעותי יותר מפייטון בקבוצה שהגיעה לגמר. חבל על המשך הקריירה שלו כי יכל להיות אחד ה פאוור פורוורדים הגדולים בכל הזמנים

  11. ירון, החלום

    5 ינו 2021 10:32:39

    בס"ד תודה.
    לאחר התלבטות בחרתי בדוראנט, ולא בפייטון, כי בסופו של דבר שניהם לא זכו באליפות בקבוצה הזו.

  12. etayle

    5 ינו 2021 14:16:17

    ראיתי דוראנט הצבעתי, תודה רבה.
    ופה כמובן זה המקום לתהות מה היה קורה אם במקום בראס ליד דוראנט היו בוחרים בהארדן..
    אני חושב שזה ציוות שהרבה יותר שלם מדוראנט וראס.

  13. dvir

    5 ינו 2021 14:37:09

    אין ספק שדוראנט היה השחקן הטוב בתולדות סטיאל ואוקלהומה. לגבי שאר החמישיה קשה מאוד להשאיר את דניס ג'ונסון בחוץ הוא הביא אליפות בניגוד לווסבורק דוראנט פייטון ושון קמפ . לקבוצה מ79 אין יותר מדי איזכור וחבל הם עשו אליפות וגמר. הקבוצה הכי טובה שהייתה למועדון הזה ללא ספק היא אוקלהומה 2016 שהייתה קבוצה שכנראה שבכל פלייאוף אחר הייתה זוכה באליפות או לפחות עושה גמר. אם זאת הקבוצה של 96 לא משהו וניצלה מערב חלש כדי לעשות גמר .

  16. הציפור הנדירה

    26 ינו 2021 13:37:11

    לגבי שפייטון היחיד עד כה בעמדת שומר נקודה שזכה בשחקן ההגנה של העונה, אזבעמדת שומר שני/קליעה זכו ארבעה שחקנים 5 פעמים (מונקריף פעמיים העונתיים הראשונות) שכולן בששת העונות הראשונות של חלוקת התואר.
    שחקנים טיפוסיים לעמדה 3 זכו 3 פעמים שכוללות שני שחקנים (ארטסט וקוואי שזכה פעמיים).
    רודמן שהוא פורוורד בממדים של סמול אך בסגנון של פאוור זכה פעמיים.
    בעמדה 4 זכו שלוש שחקנים עם שלוש זכיות סה"כ.
    בעמדה 5 זכו 12 שחקנים 24 פעמים.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט