מה קורה בטורונטו?

הראפטורס פתחו את העונה הזאת רע. ניצחון אחד מ-7 המשחקים הראשונים כשההתקפה וההגנה רחוקות מהקבוצה שהייתה בשנה שעברה. ההשפעות של הבועה והבידוד עדיין מורגשות שם כשהם לא משחקים בטורונטו אלא בטמפה. חשוב להדגיש את ההשפעה של זה שהם משחקים מחוץ לעיר הרגילה שלהם.

ההשפעה הזאת מורגשת בעיקר על פסקל סיאקם, שלא שיחק בניצחון היחיד של הקבוצה. סיאקם עשה 22 עבירות מ-24 האפשריות לפני המשחק האחרון נגד הסאנס. מעבר להשפעות המנטליות של הבועה עליו, נראה שקבוצות למדו אותו – רובן משחקות נגדו עם שומרים נמוכים יותר (ברנדון אינגרם, זאיון וויליאמסון, רודי גיי וקלדון ג'ונסון בהשוואה לג'ונתן אייזק, יאניס, אל הורפורד ואנטוני דיוויס בעונה שעברה), כפי שציינו במאמר מעולה ברינגר בנושא. הם מצליחים להתמודד עם המהירות שלו בצורה טובה ומשחקים על הארסנל ההתקפי המוגבל של האול-סטאר. שימו לב להגנה כאן של דיונטה מארי, הנמוך מסיאקם ב-13 סנטימטר.

פתרון מעניין, שעבד לטורונטו לפרקים בפלייאוף, יהיה לשחק עם סיאקם כסנטר. ארון ביינס שהגיע במקום מארק גאסול (וסרג' איבקה) חלש העונה, בזמן שכריס בושה שעולה מהספסל אחד השחקנים הטובים בטורונטו. יכול להיות ששילוב של שניהם בחמישייה, או אפילו סופר-סמול-בול לפרקים עם לאורי, ואן וליט, פאוול ואנונבי לצד סיאקם, יקשה על קבוצות לשחק עם שומרים נמוכים יותר מול סיאקם ויעזור לו למצוא את עצמו מחדש. גם בדקות בהן ביינס משחק טורונטו מתקשה בריבאונד, בין אם בהשוואה לעונה שעברה או לשאר הליגה. בהתחשב בפתיחת העונה הרעה הם צריכים לשחק על החוזקות שלהם, כך שהרווח במקרה כזה גדול מההפסד.

המשחק האחרון, לפני כמה שעות מול פניקס, נראה אחרת. סיאקם קלע 32 נקודות, משחקו הטוב העונה בפער, כשהוא קיבל את הכדור יותר קרוב לסל או פשוט זרק מעל ג'יי קראודר. 29 נקודות היו ב-3 הרבעים הראשונים וקליעה אחת מ-8 זריקותיו האחרונות אחרי שפניקס הובילה לכך שהוא התפשר על יותר זריקות מבחוץ ולא קיבל את הספייס בשביל ליצור יתרון של צעד על השומר שלו. למרות זאת, טורונטו יכולה וצריכה להיות מעודדת מהיכולת שלה במשחק הזה.

מעבר לסיאקם עצמו, שאר הקבוצה עדיין לא שם, אולי בהשפעת הפגרה. נורמן פאוול התחיל רע את העונה ואף אחד לא מצליח למלא את הואקום של איבקה וביינס בהתקפה. יכול להיות שהסמול-בול יעזור שם, יכול להיות שמדובר במגמה סטטיסטית שתתיישר בהמשך ונראה זריקות טובות, בדומה לאלה שטורונטו משיגה עד כה, נכנסות. קשה לזהות מגמות בתחילת העונה, במיוחד בעונה כזאת, אבל אחת המגמות הבולטות ביותר היא החולשה של הראפטורס. 6-1 זה לא מאזן טוב.

הריבאונד של ברוקלין

ב-7 המשחקים הראשונים של העונה קווין דוראנט וקיירי אירווינג שיחקו טוב מאוד, לא רחוק בכלל מיכולות השיא שלהם מגולדן סטייט וקליבלנד. למרות זאת, ברוקלין הפסידה 4 מ-7 משחקים. זה הושפע גם מהגנה חלשה ולא מעט מהריבאונד: הנטס לקחו פחות ריבאונדי הגנה מכל קבוצה אחרת בליגה באופן יחסי (67.4% מהריבאונדים האפשריים) וכפועל יוצא של זה קלעו נגדם יותר נקודות בהזדמנות שנייה מכל קבוצה אחרת. הרוטציה בין דיאנדרה ג'ורדן וג'ארט אלן לא הצליחה לתת להם יתרון מתחת לסל, כשג'ורדן פותח ולוקח פחות ריבאונדים למשחק.

במשחקם האחרון נגד יוטה, אחת מקבוצות הריבאונד המובילות ב-NBA, ברוקלין פתחה עם אלן במקום ג'ורדן. הם הצליחו לנצח את הג'אז בריבאונד, 51-43. אלן הפך לשחקן שלוקח את כמות הריבאונדים הגבוהה ביותר נגד גובר עם 18 (מתוך 27 הזדמנויות לריבאונד לפי אתר הליגה) והנטס נתנו את אחד ממשחקיהם הטובים העונה.

אסור לקחת מסקנות ממשחק אחד, אבל זה נראה כמו צעד בכיוון הנכון כשמתחשבים בהפרש ביכולות הריבאונד של אלן וג'ורדן ובאתלטיות של אלן שמאפשרת לו להגן בצורה טובה יותר על שחקני חוץ. ברוקלין טובה יותר בדקות בהן אלן על המגרש וג'ורדן על הספסל בהשוואה למצב ההפוך ולכן מצב בו אלן הסנטר הפותח ודיאנדרה עולה מהספסל, במקום שיוויון יחסי בדקות, יכול להפוך את הקבוצה לטובה יותר. השאלה היא אם נאש ימשיך לפתוח עם אלן במקום ג'ורדן כשדוראנט משחק, בהתחשב בחברות בין אירווינג, דוראנט ודיאנדרה.

התחלה טובה

דברים שבלטו אצל שחקנים בתחילת העונה.

קולין סקסטון, סקורר. עד עכשיו סקסטון קולע 25.1 נקודות למשחק ב-51.6% מהשלוש. הוא לא ישמור על האחוזים האלה, אבל טוב לראות את ההתקדמות שלו אחרי העונה שעברה (20.8 נקודות למשחק שקפצו ל-23.6 ב-44.9% בתקופה שבין ה-1.1 להפסקת הליגה). הוא הראה יכולת טובה, הן אשתקד והן השנה, גם בקליעה ממסירה, גם ביצירת נקודות אחרי חדירה וגם ביצירת מצבים מכדרור. אני לא חושב שקליבלנד תעשה פלייאוף כל עוד אין לה שחקני כנף שיכולים לחפות עליו ועל גרלנד בהגנה, אבל ההתקדמות ההתקפית שלו תמשיך. גם אם לא יהיה שחקן של 25 נקודות ב-53% מהשדה.

ג'וליוס רנדל, פליימייקר. גם כאן המספר הגבוה של אסיסטים למשחק ירד בהמשך, אבל הקפיצה מ-3.1 אסיסטים בעונה הקודמת ל-7.4 למשחק השנה מרשימה. אני חושב שהאחוזים של הניקס ירדו ויחד עם השפעת העומס – שני השחקנים היחידים שמשחקים יותר מ-38 דקות למשחק בליגה הם אר ג'יי בארט ורנדל – תהיה דעיכה משמעותית במספר האסיסטים. סגנון המשחק של רנדל לא השתנה בצורה קיצונית בהשוואה לעונה שעברה, למרות שהוא מעורב יותר בהנעת הכדור והניקס כקבוצה משחקת כדורסל עם יותר תנועה בהתקפה. קבלת ההחלטות בבירור השתפרה, אבל השילוב של העייפות והקליעה החריגה של הניקס במשחקים מסויימים תוביל לזה שהוא ישאר שחקן טוב, אבל לא אול-סטאר או המרכז של התקפה טובה.

ניקולס באטום, שחקן כדורסל. אחרי שנים אבודות בשרלוט באטום הגיע לקליפרס ומשתלב בחמישייה. הוא משלים יחסית טוב את לנארד וג'ורג' עד עכשיו בתור שחקן נוסף שיכול למסור בהתקפה ושחקן חשוב בהגנה. השחקנים העיקריים שהוא שמר עליהם עד כה היו דווין בוקר, דיאנג'לו ראסל, דונובן מיטשל וסי ג'יי מקולום, הגארדים המובילים של קבוצותיהם. לא סביר שימשיך לקלוע באחוזים גבוהים (13 מ-29) מהשלוש, אבל הוא הופך את החיים של השחקנים סביבו לטובים יותר בהתקפה ומקל על ג'ורג' וקוואי בהגנה. זה משהו שיכול להמשיך לכל אורך העונה, כל עוד הוא נשאר בריא.

כל המספרים לא מתייחסים למשחק של הקליפרס נגד הווריורס שמשוחק בעת כתיבת שורות אלה.