מאת צוות הופס פוטבול: עידו רבינוביץ, רביב פייג, ויאן מלניקוב
/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_image/image/68558397/1292318925.0.jpg)
אז שתי הפתעות ענק היו לנו במחזור הזה שהפכות את הדרמה של סיום העונה ליותר מרתק ויותר פתוח.
הNFL לא מפסיק להפתיע, ואף פעם אל תזלזלו במקצועיות וברצון של שחקנים להוכיח את עצמם ולהימנע מתדמית לוזרים.
שתי קבוצות תחתית הוכיחו זאת השבוע כשהג'טס, במחיר יקר, ניצחו את הראמס ועזרו לג'קסונוויל, וסינסנטי הראתה לסטילרס שהם לא אסקופה נדרסת ובכך עזרו לקליבלנד.
אבל אם במקצועיות השחקנים עסקינן, רציתי להביא צד קצת פחות מדובר ואנושי של שחקני הNFL, שמודעים לציפיות האוהדים מהם ולפעמים הציפיות האלו, בייחוד כשמדובר בביצועים של פנטזי פוטבול יכולים לצאת משליטה.
מוסטארט, שסוחב פציעות מתחילת העונה שגרמו לו להעדר ממשחקים, נשבר, כשאוהדים ובייחוד שקני פנטזי, ביקרו את הביצועים שלו במשחק האחרון בו השיג "רק" 68 יארד ללא ט"ד.
בסערת ציוצים מוסטרט התייחס לביקורת:
אז מבט כזה מאחורי הקלעים על רגשות השחקנים ויחסם לציפיות האוהדים, תמיד מעניין, ובואו כולנו ניקח לתשומת ליבנו את המסר בציוץ האחרון.
בולטימור רייבנס (5-9) – ג'קסונויל ג'אגוארס (13-1) 14:40
בית הAFC צפון נהיה מעניין כשנראה שבולטימור מתחממת בדיוק בזמן הנכון ואחרי שחילצה ניצחון חשוב מול הבראונס בשבוע שעבר, היא לא התקשתה לחסל את ג'קסונויל, אפילו שהג'אגוארס קיבלו את גארדנר מינשו חזרה.
הרייבנס חייבים לשמור על הכושר הנוכחי ולהמשיך לנצח אם הם רוצים כרטיס לפלייאוף וכרטיסי הווילד קארד בAFC נמצאים עכשיו בפרימיום. ובטח אם הם רוצים לעבור בבית את הבראונס, שלא מחכים להם שישיגו אותם במאזן.
אבל כאמור, נגד ג'קסונוויל- שזכתה השבוע במתנה נפלאה מהג'טס, שניצחו בצורה מפתיעה ביותר את ל.א ראמס ועל ידי כך איבדו לג'אגוארס את בחירת הדראפט הראשונה (נכון לעכשיו) והפרס הנחשק של הק"ב טרבור לורנס- לא הייתה להם שום בעיה.
במשחק עצמו לאמאר ג'קסון הסתפק רק ב35 יארד ב10 ריצות וט"ד אחד על הקרקע, והתמקד בתפוקה אווירית באחוזים מאוד גבוהים ל243 יארד ו3 ט"ד, אחד מהם לדז ברייאנט (שרק לפני שבוע כמעט פרש, שוב, מפוטבול) , הט"ד הראשון שלו מ2017.
בכל זאת מה שלאמאר השיג על הקרקע השבוע הפך אותו להיות הק"ב הראשון בהיסטוריה עם 2 עונות רצופות עם מעל 800 יארד על הקרקע.
בצד השני החזרה של מינשו לא הייתה משהו להיות גאים בו כשכבר בדרייב הראשון הוא תוקל לסיפטי באנד זון ולא הצליח לעשות יותר מדי במחצית הראשונה בשעה שבולטימור עבדו על פער ניקוד ששני ט"ד של מחצית שניה לא דיגדגו.
התספורת מאלט השופעת של מינשו כנראה תחזור להיות באקאפ של השיער השופע של טרבור לורנס ועוד ידובר רבות על קבוצת השער המתנופף ברוח
אריזונה קארדינלס (6-8) – פילדלפיה איגלס (1-9-4) 26:33
ג'יילן הארטס מוכיח להיות אופציה הרבה יותר טובה כרגע עבור האיגלס שסיפסלו את קארסון וונץ. הארטס נתן פייט לקארדינלס עם 338 יארד , 3 ט"ד באויר ואת הרביעי נשא בעצמו לתוך האנד זון ,להשוות את המשחק ססוף הרבע השלישי, כשצבר במהלך היום 63 יארד ב11 ריצות, 50% מתפוקת האיגלס על הקרקע.
אבל לצערם של האיגלס, הרבע הרביעי היה שייך לקארדינלס בלבד כשקיילר מורי מסר 20 יארד לט"ד הנצחון למי אם לא, דאנדרה הופקינס.
למארי היו נתונים דומים למקבילו עם 3 ט"ד באוויר ו1 על הקרקע אבל הצליח בנוסף להוביל את קבוצתו ל2 שערי שדה שהיוו בסופו של דבר את ההבדל למקרות משחק שהציג כמה איבודי כדור של אריזונה שעזרו להשאיר את האיגלס במשחק.
הופקינס סיים את היום עם 169יארד וט"ד שעזרו לקארדינלס לסגור פערים אל מול הראמס שהפסידו השבוע באופן מפתיע. סגירת הפער יכולה לעזור להם בהמשך עם התמודדות על כרטיס הווילד קארד מול הראמס עצמם וטמפה ביי.
גם לאיגלס עדיין לא הכל אבוד כשהם רק 2 משחקים מאחורי מובילת הבית הנוכחית.
לוס אנג'לס ראמס (5-9) – ניו יורק ג'טס (13-1) 23-20
לא יודע מה יותר מדהים, שהראמס הפסידו לג'טס או שהג'טס היו מטומטמים מספיק בשביל לנצח.
לסנגר על הג'טס, הם התחילו את המשחק חזק, עלו ליתרון מהיר והראמס פשוט נזכרו להתחיל לשחק כשכבר היה מאוחר מדי.
הג'טס ניזכרו גם מאוחר מדיי שהם אמורים להפסיד, או שלא האמינו שההגנה שלהם תצליח לעצור בצורה כל כך אפקטיבית את התקפת הראמס במשך 2 וחצי רבעים. לראייה, בסוף הרבע השלישי, הגנת הג'טס עברה לשחק פוסום וכל דרייב של הראמס שעד אז נגמר בפאנט או איבוד כדור, נגמר עכשיו בנקודות.
כמוזכר מקודם, לתוצאת המשחק יש השפעה אדירה על זהות הבוחרת ראשונה בדראפט שכרגע היא ג'קסונויל ג'אגוארס ופרנסי העיר ניו יורק מתנדנדים בין שמחה על שלא יסיימו עם מאזן מאופס בנצחונות, ובין ייאוש על איבוד הפרוספקט הגדול, טרבור לורנס.
הראמס, שהיו מועדפים ב17 נקודות במשחק הזה והיו בדרך הנכונה לאבטח כרטיס ווילד קארד, צריכים עכשיו לעקוב בדאגה אחרי ההתקרבות של אריזונה אחרי ההפסד המיותר הזה.
ניו יורק ג'איינטס (9-5) – קליבלנד בראונס (4-10) 20:6
לא המשחק הכי מרשים שלהם, אבל קליבלנד טיפלו בעסק שנקרא הניו יורק ג'איינטס בראשות קולט מקוי.
הג'איינטס ממשיכים לרכב על הקרוסלה שנקראת הNFC מזרח ועכשיו תורם למטה אחרי שני הפסדים רצופים.
הג'איינטס לא הצליחו לייצר יותר מדיי התקפה והגיעו רק לשני שערי שדה אחד בתחילת המשחק ואחד בסופו.
קליבלנד התאימה את עצמה לאווירה והתפוקה הממוצעת של ההתקפה שלה ירדה במעט מהרגיל אבל בייקר מיפילד ממשיך בכושר טוב וצמצום טעויות בסדרת המשחקים האחרונים ונעזר רבות בג'רוויס לאנדרי.
הנצחון של סינסנטי על הסטילרס במשחק ליל שני, עשה לקליבלנד טובה אדירה כאשר המאזן בין המשחקים הקלים שנותרו העונה לשתי הקבוצות ירד באחד לטובתם.
פיטסבורג הבטיחה לעצמה מקום בפלייאוף אבל יש סיכוי שהמשחק בין השניים בשבוע 17 יהיה עם פוטנציאל להפוך למשחק הכי טוב של השנה עם השלכות היסטוריות מטורפות בהן קליבלנד יכולה להיות במאזן זהה לזה של פיטסבורג אבל צריכה למצח אותה במעל 31 נקודות הפרש כדי לזכות בראשות הבית (המשחק הראשון בינהן נגמר 38-7 לפיטסבורג).
מי היה מאמין שהפרש נקודות במשחק בשבוע 6 של העונה יהיה כל כך הרבה חשיבות בשבוע 17.
אבל קודם צריכים לעבור את שבוע 16 והכל יכול לקרות.
דאלאס קאובויס (9-5) – סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (9-5) 33:41
אני חושב שאפשר כבר להפסיק עם הרפרנסים ליריבות הגדולה של שנות ה90 בין הקאובויס לניינרס.
מצד אחד שתי הקבוצות עם מאזנים שווים כרגע אבל מהצד השני שתי הקבוצות במקומות שונים מאוד מבחינת ה"פרוייקט" שהן בעיצומו.
הניינרס, מאז שנות התהילה ההן, ידעו עליות לצמרת וירידות לתחתית, הגיעו פעמיים למעמד סופרבול (והפסידו), היו בבנייה ממושכת ונהנו מנים של שבירת שיאים.
דאלאס לעומת זאת שמרו על סוג של פלאטו. הקבוצה של אמריקה, נהפכה לקבוצת אמצע הדרך שלא מסוגלת לעבור את מחסום הפליאוף כשכל פעם כשנדמה שנמצאת הבעיה והנה שנת הפריצה שלה, משהו אחר משתבש. הדבר הקבוע היחידי בכל השנים האלו הוא ההתעקשות של הבעלים, ג'רי ג'ונס, להיות מעורב בכל אספקט של ניהול הקבוצה עד לרמת החלטה על מהלכים ושחקנים פותחים.
מישהו אחר כנראה היה מבין את הרמז, אבל מיליארדרים הם זן שונה של בני אדם (בלי כוונה לפגוע באי אילו מיליארדרים שקוראים פה).
בנקודה זו בזמן, שתי הקבוצות נפגשות הרבה מתחת לשיא כוחן כששנייהן נאלצות לעלות עם ק"ב מחליף, אנדי דלתון וניק מולנס.
אין יותר מתאים מאנדי דלתון לייצג את מה שנהיה מדאלאס, קבוצת חציון 8-8 שתמיד תצליח לפספס את הפלייאוף.
אבל מצד שני ההתעקשות של קייל שאנאהן לתת לניק מולנס עוד ועוד צ'אנסים שדיי ברור שהוא לא מתפקד טוב מספיק כדי לתת לקבוצה צ'אנס לנצח, עולה לו ביוקר וכנראה הסיכוי להישאר תחרותיים מספיק לפלייאוף.
המשחק לא התחיל טוב עבור הניינרס, פאמבל של החזרת בעיטה ואחר כך פאמבל של מולנס, הכניס אותם לבור של 14-0.אבל הם הצליחו לטפס החוצה מהבור ולקראת סוף הרבע השלישי המשחק היה בשוויון 24.
אבל אז מולנס נכנס למוד של השמדה עצמית ושתי חטיפות שלו ברבע הרביעי נתנו לדאלאס יתרון של 10 נקודות.
בשלב מסויים לקייל שאנהן נמאס ומולנס הוחלף בסי.ג'יי בת'ארד, אבל זה היה מאוחר מדי ולמרות שהוביל את סן פרנסיסקו לשער שדה שקירב את הניינרס לכדי 7 נקודות, נסיון של בעיטת אונסייד השתבש קשות והוביל לט"ד נוסף של דאלאס.
עם 35 שניות על השעון, בת'ארד הוביל עם 2 פצצות עומק לעוד ט"ד של הניינרס, אבל הזמן נגמר ודאלאס יצאו מנצחים ונמצאים כרגע משחק אחד מאחורי מובילת הבית בNFC מזרח.
ושינגטון פוטבול טים (8-6) – סיאטל סיהוקס (4-10) 20:15
רצף ארבעת הניצחונות של קבוצת הפוטבול מוושינגטון נעצר על ידי קבוצת פוטבול מוושינגטון.
ההתקפה של הסיהוקס עשתה מספיק מול ההגנה הקשוחה של וושינגטון על מנת לנצח את המשחק, כשבצד השני דווין האסקינס המשיך להראות כיצד הידרדר למעמד המחליף של המחליף.
משחק סביר למדי של ווילסון, שהצליח להימנע ממהלכים רעים, בסוף הספיק כדי לנצח למרות ניסיון קאמבק ברבע הרביעי.
עם ניצחון בשבוע הבא, סיאטל תזכה ב-NFC מערב לראשונה מאז 2016.
טנסי טייטנס (4-10) – דטרויט ליונס (9-5) 25:46
עוד יום התקפי גדול של טנסי עזר לה לטאטא עוד יריבה.
ראיין טנהיל הוביל, כהרגלו, את ההתקפה עם שלושה ט"ד במסירה ועוד שניים בריצה, כשדריק הנרי תרם, כהרגלו, את חלקו, עם 147 יארד ב-24 נשיאות.
משחק סביר של סטאפורד, ששיחק עם מספר פציעות, לא היה קרוב להספיק מול התקפה שחרכה את שאריות ההגנה של מאט פטרישיה כמעט בכל הזדמנות.
אינדיאנפוליס קולטס (4-10) – יוסטון טקסנס (10-4) 20:27
בפעם השנייה העונה, ליוסטון יש הזדמנות להכריע את המשחק בסיום, ובפעם השנייה העונה, פאמבל על סף האנדזון מפסיד לה את המשחק.
דשון ווטסון המשיך לשחק פוטבול נהדר, והפוטבול הנהדר שלו המשיך לא להספיק ליוסטון כדי לנצח.
בינתיים, הקולטס ממשיכים לנשוף בעורפה של טנסי במאבק על צמרת ה-AFC דרום, ויקבלו הזדמנות פז לעקוף אותה בשבוע הבא – אם כי הם עדיין לא תלויים בעצמם.
ניו אורלינס סיינטס (4-10) – קנזס סיטי צ'יפס(1-13) 32:29
דרו בריז פגש ביריבה הקשה ביותר בליגה במשחק החזרה שלו מהפציעה, ובשלושת הרבעים הראשונים התעסק בעיקר בניעור החלודה.
ההגנה של ניו אורלינס הצליחה לשמור אותה במשחק והייתה אולי הקשה ביותר שמהומס פגש למשך כל העונה. אבל מול מהומס הבלתי נמנע, אין בושה להפסיד.
לבסוף, גם ההתעוררות היחסית של בריז ברבע הרביעי לא הספיקה לסיינטס, וביום של 15 השלמות בלבד מתוך 34 ניסיונות של הקווטרבק שלך, לא תנצח את מהומס.
גרין ביי פאקרס (3-11) – קרוליינה פנת'רס (10-4), 16:24.
כשהגרין ביי פאקרס מרגישים נוח, הם כמעט בלתי עצירים. במשחק המאוחר של ערב שבת, האורזים הרגישו נוח מאוד במחצית הראשונה. הם הכריחו פאנט מהיר ושמו ט"ד מהיר, במהלך יארד אחד שבו רוברט טוניאן הפך להיות השחקן הראשון מאז רוב גרונקאוסקי ששם 6 על הלוח בחמישה משחקים רצופים.
באמצע הרבע השני, היתרון כבר עלה ל-21:3 וזה נראה כאילו המשחק נגמר. אולם אז הפנתרים החלו לשחק יותר אגרסיבי וחזרו למשחק. הפאקרס הצליחו להוציא רק שער שדה אחד וחמש פאנטים בששת הפוזשנים אחרי הט"ד השלישי, וקרוליינה הצליחו להוריד את ההפרש ל-8 בלבד עם שער שדה של ג'ואי סליי ו-2:08 על השעון. הם גם הצליחו להכריח את הפאנט המיוחל בשלושה מהלכים בלבד, אבל אז איבדו את הכדור בארבע מהלכים וכריעת ברך אחת של אהרון רודג'רס הספיקה כדי לשים אותם במקום הראשון בקונפרנס, שהתבסס יום לאחר מכן עם ההפסד של ניו אורלינס לקנזס סיטי.
מיניסוטה וייקינגס (6-8) – שיקגו ברס (7-7), 33:27.
במשחק שכנראה הכריע זהות של עולה לווילדקארד ב-NFC, השיקגו ברס הצליחה לגבור על יריבתה ארוכת השנים ממיניאפוליס ולקחה את כיסא הנהג בדרך לשבועיים האחרונים של פוטבול. מאז שבוע 11, שהיה שבוע החופש של הברס, המתאם ההתקפי של מאט נאגי, ביל לאזור, השתלט על קריאת המהלכים. בנוסף לכך, מיטשל טרוביסקי חזר למסור במקום ניק פולס שסופסל פעם נוספת. שתי ההחלטות הללו הוכיחו את עצמם כקריטיות. הברס ניצחו את שני המשחקים האחרונים שלהם, שמו לפחות 25 נקודות בכל משחק מאז שבוע הביי וניצחו שני משחקים לא פשוטים, כאמור מול הויקינגים השבוע, ומול הטקסנס בשבוע שעבר.
אף קבוצה לא ברחה עם המשחק בשום שלב, אבל לאורך כל המשחק, הדובים לא פיגרו אפילו פעם אחת והוכיחו שהם הקבוצה השולטת. רבע אחרון מפוזר התחיל עם ט"ד של קאזינס לקונקלין והוריד את ההפרש ל-3, בדרייב העוקב טרוביסקי נחטף באנדזון ולמיניסוטה הייתה הזדמנות לעלות ליתרון ראשון, אך הם פישלו. הברס שמו שער שדה ועלו ליתרון 6, שחתם את תוצאת המשחק.
למרות ההפסדים שנערמים, הוייקינגס הציגו 23+ נקודות ב-11 מתוך 14 המשחקים ששיחקו עד כה העונה. הפעם הראשונה שזה קורה מאז 2013.
הברס הבקיעו לפחות 24 נקודות ב-6 מ-7 המשחקים בהם טרוביסקי פתח, לא קרה פעם אחת עם ניק פולס כמנהיג ההתקפה.
מיאמי דולפינס (5-9) – ניו אינגלנד פטריוטס (8-6), 12:22.
מאמן לשעבר של בליצ'ק, פלוס ביקור במיאמי מאוחר בשנה, זה לעולם לא מבשר טובות לפטריוטס. למרות זאת, הפאטס היו יכולים להשאיר את סיכויי הפלייאוף הדלים שלהם בחיים עם ניצחון נגד התכולים והרוקי קוורטרבק שלהם, טואה טונגווילואה. טרם המשחק, ביל בליצ'ק ניצח 21 מ-28 המשחקים בהם פתח קוורטרבק רוקי נגדו. טואה הצליח להוריד את המאזן הזה במשחק אחד והעיף את הפטריוטס רשמית ממאבק הפלייאוף בפעם הראשונה מאז 2008 (עונת הפציעה של בריידי, בה מאט קאסל ניצח 11 משחקים ועדיין פספס את הפלייאוף לטובת הדולפינס של טוני ספוראנו המנוח).
כצפוי, המשחק היה דל בסקורינג. הדולפינס חסרו את שלושת התופסים הכי טובים שלהם (דוונטה פארקר, פרסטון וויליאמס, ג'אקים גראנט), בנוסף לטייט אנד המופתי מייק גסיקי, ונאלצו למסור לשחקנים כגון לין בוואדן (נבחר בתור רץ אחורי ושיחק קוורטרבק בקולג'), דורהאם סמיית' (טייט אנד שנבחר בסיבוב הרביעי כדי, בעיקר, לחסום לריצה), איזייאה פורד (שנחתך מניו אינגלנד רק לפני כמה ימים) ומאק הולינס (סתם גרוע בצורה רגילה).
הפאטס מתקשים בהתקפה כל העונה, במיוחד לאחרונה כשהמשחק של קאם ניוטון התדרדר עוד יותר. הם עוד הצליחו לנצח את הדולפינס בתחילת השנה כאשר סופרקאם חרך אותם על הקרקע עם 75 יארד, אבל הפעם הם ידעו לשמור עליו בתור הפוקט ולהכריח אותו למסור רחוק, מה שלא עבד.
הדולפינס עדיין שולטים בגורלם, ושני ניצחונות בשני המחזורים האחרונים יובילו אותם לפלייאוף.
אטלנטה פאלקונס (10-4) – טמפה ביי באקנירס (5-9), 31:27.
טום בריידי לא הפסיד בחייו לפאלקונס (מאזן 7:0 בכל הקריירה, כולל פלייאוף בעקבות המשחק בראשון), אז גם כשהציפורים המלוכלכות לקחו עליו יתרון גדול במחצית הראשונה, אף אחד לא חשש, דהיינו, חוץ מאוהדי אטלנטה. כולנו זוכרים את סופרבול 51.
בשנים האחרונות, ובפרט בשנה הנוכחית, הפאלקונס מאבדים יתרונות גדולים כמו מים שנוזלים להם בין האצבעות. הפאלקונס עלו ליתרון 17:0 במחצית הראשונה, בדרייב הראשון של המחצית השנייה הבאקנירס דחפו את לאונרד פורנט לאנדזון והורידו ל-10 בלבד. הפלאקונס החזירו ישירות עם עוד ט"ד, אבל אז בריידי הוביל ריצת 24:3 וניצח את המשחק, כולל ט"ד לאנטוניו בראון, שלא תפס אחד מאז שהיה בניו אינגלנד עם בריידי.
זו הפעם השלישית העונה שאטלנטה מובילים ב-16 נקודות לפחות ומפסידים, זה בשיוויון על השיא ההיסטורי מאז 1930. ואי אפשר להאשים את מאט ראיין, שהפך להיות השחקן השני בלבד בהיסטוריה של הליגה שמוסר ל4 אלף יארד בעשר עונות רצופות (רק חברו לבית, דרו בריז, העמיד מספרים כאלו).
סינסינטי באנגלס (1-10-3) – פיטסבורג סטילרס (3-11) 17:24
אחרי שלושה הפסדים רצופים, שניים מהם לקבוצות במאזן שלילי, אפשר להגיד שהבועה של פיטסבורג התפוצצה.
הסטילרס כעת נמצאים בסכנה אמיתית להפסיד אפילו את ראשות הבית, ואם ימשיכו לשחק כך, גם עם הגנה כמו שלהם, הסיכויים שלהם להתקדם בפלייאוף נראים נמוכים מאי פעם.
שני איבודי כדור רצופים של בן רות'ליסברגר הכניסו את הסטילרס לבור בדמות פיגור 17:0, ועם התקפה כמו שלה, זהו בור ללא תחתית.
ראיין פינלי זרק רק 13 כדורים למשך כל המשחק, וזה הספיק לסינסינטי לניצחון יוקרתי למדי.
תומר
22 דצמ 2020 13:30:13תודה על הסיכום המצוין
.
1. המאבק על לורנס הופך לפאתטי ומציף את כל הבעייתיות של שיטת הדראפט הנוכחית. חבל שאין משחק בין הג'אגוארס לג'טס במחזור האחרון, הייתי מת לראות משחק כזה. מעבר לזה, ההתייחסות לבחירות כ winner takes it all היא שטחית. נכון שלורנס הוא וואחד פרוספקט אבל נכון גם שלא חסרו אפסטס בדראפט ולא חסרות מציאות במקומות נמוכים.
2. להבנתי, מולנס הוחלף בבאתארד לא בגלל שלשאנהאן נמאס אלא בגלל פציעה. לא שזה משנה והנזק ממילא כבר נגרם. מולנס הוא הטייפקאסט של הקווטרבק המחליף, הוא יכול להיכנס למשחק לכמה דקות ולעשות מהלכים טובים אבל אני לא חושב שהוא יכול לתת משחק שלם טוב. כואב הלב כי למרות כל הפציעות, נראה שהניינרס היו יכולים ליהאבק על מקום בפלייאוף עם קווטרבק סביר. ההגנה שלהם, למרות הפציעות והפגיעה בפאס ראש, עדיין מעולה וחלק גדול מהנקודות שהם ספגו היו בהתקפה.
3. לא ראיתי את כל המשחק של הצ'יפס-סיינטס אבל במחצית ורבע שכן ראיתי, בריס נראה אומלל, המסירות שלו היו חלשות ומועדות לחטיפה (כפי שאכן קרה) ובהחלט נראה שהוא חזר מוקדם מדי. יחד עם זה, אם הוא יחזור לעצמו ותומאס יחזור לשחק, הם נראים כמועמדים כמעט בטוחים להגיע לסופרבול.
4. הצ'יפס נראים נהדר ונראו נהדר לאורך כל העונה. אני עדיין מצפה לנפילת מתח/אובדן מהומסנטום שלהם. יש מצב שבסוף העונה יתגלה שהם הגיעו לשיא מוקדם מדי?
5. הוייקינגס לא יגיעו לפלייאוף אבל וושינגטון כנראה שכן. אני בטוח שיש כל מיני תירוצים למה שיטת הבתים טובה לפוטבול אבל המציאות הזו מאתגרת אותם ביגטיים
6. אטלנטה, אוי אטלנטה
7. פיטסבורג נראים ממש נורא ונראו לא טוב גם בזמן שהיו עדיין במאזן מושלם. נשארו להם שני מוקשים לא פשוטים במחזורים האחרונים, הקרב ראש בראש נגד הבראונס במחזור האחרון ולפני זה הקולטס שנראים לא רע בכלל ונלחמים גם הם על הבית שלהם. אם הסטילרס מפסידים את שניהם – ראשות הבית תהיה של הבראונס ללא קשר להפרשים.
birdman
22 דצמ 2020 14:27:40במשחקים הנותרים מינשו ישחק בשביל להציל את הקריירה שלו.
מנחם לס
22 דצמ 2020 18:50:32עם כל בעיות הקורונה והכל, העונה אין לי זמן (ועצבים) לחזות בימי ראשון בפוטבול פול טיים אז אני מתרכז במשחק אחד, והעונה משום מה התרכזתי מאד באטלנטה. כמובן העובדה שהם משחקיםנ 4 מייל מביתי לא מפריעה. אני עוקב במיוחד על מאט ריאן, הקוורטרבק האיטנטיליגנטי שלהם שנראה יותר כמו דוד המגיע לארוחה עם זר פרחים מאשר קוורטרבק. שמעתי אותו מדבר כמה פעמים בחדשות מקומיות והוא גבר פיקח מאד, עניוו ובעל ידע עצום.
כנראה שהשד של סופרבול 51 עדיין רודף אחריו והקבוצה. לתום בריידי ישנה בוודאי השפעה פסיכולוגית שלילית עליו, כאילו 'הוא איכשהו ימצא שוב דרך לנצח'. הוא עשה זאת 7 פעמים רצופות נגד ריאן, ומשחק מצויין של הקוורטרבק של אטלנטה, כולל 356 יארדס ו-3 TD לק עזרו. המסירכה האחרונה של בריידי ל-49 יארדס הביאה חזרה את כל השדים.
עידו גילרי
22 דצמ 2020 19:51:29גם קורונה לא תעצור אותו.
מזל טוב ללארי לג'נד שתפס את הטאצ'דאון הראשון שלו העונה.