קן גריפי ג'וניור, ג'קי רובינסון, ביג פאפי, לו גריג, חואן גונסאלס, אלכס רודריגז, שמות רבים והרבה יותר מ-טובים נפלו בדרך, כשהמטרה היתה אחת – קביעת קבוצת ההתקפה הטובה ביותר בכל הזמנים. נותרנו עם שתי קבוצות, שהדיחו בדרך כמה אריות, כל אחת מייצגת תקופה שונה: הניו יורק ג'איינטס של 1930, מול הניו יורק יאנקיז של 1998. כעת השתיים נפגשות להכריע – מי הגדולה מכולן?
אז קיבלנו סדרה של הטוב מ-7, כשיתרון הביתיות שייך ליאנקיז. למה? לא כי אני אוהד אותם חלילה, אלא כיוון שהם ניצחו את שתי הסדרות הקודמות עם מאזן של 6:9, לעומת 6:8 של הג'איינטס. שני המשחקים הראשונים ייערכו ביאנקי סטדיום הישן, ב-1998, השלושה הבאים ב-פולו גראונדס של 1930, אי שם במנהטן (בין הרחובות 110 ל-112 אם אתם מתעקשים, ומרגיש לי שכן), מרחק 5 ק"מ מערבה, ואם יהיה צורך (ונדאג שיהיה) שני האחרונים יחזרו לברונקס.
אז אנחנו נעצרים באוקטובר 1998. סופת טורנדו קשה תוקפת את אוקלהומה, המשפט של ביל קלינטון יוצא לדרך, ובריטני ספירס פרסמה את הלהיט "Baby One More Time", איזה ימים…. בברונקס, ניו יורק, מתאספים למעלה מ-50 אלף צופים (54,231 אם אתם שוב מתעקשים. די, תנו לעבוד!), כדי לצפות בסדרה של פעם בחיים: קבוצה מ-1930 נגד אחרת מ-1998.
נכון שזו סדרה על התקפות, אבל בכל זאת, יש לזה השפעה: הג'איינטס יעלו עם ביל ווקר, סטארטר שמאלי חביב שנתן עונת שיא עם 17 ניצחונות ו-ERA של 3.93. מולו מתייצב "בומר", דייויד וולס, שור לפטי, לא יהיה קל מול אף אחד מהם.
הג'איינטס עלו עם שחקן הבסיס השני, האגי קריץ, כ-ליד אוף, כמו שעשו רוב העונה. קריץ ניצל את העובדה שבומר עדיין לא היה מרוכז, וקצת מופתע מהמדים המוזרים שלובשים השחקנים שמולו. Walk, ויש לנו אקשן. צ'יק צ'ק (או קריץ קראץ) מצא את עצמו קריץ על בסיס שני, לאחר גניבה קלה על הראש של חורחה פוסאדה, ופרדי לינדסטרום, החובט שלישי, שלח אותו עם דאבל ל-גאפ הביתה, 0:1 ניו יורק. סליחה, 0:1 ג'איינטס, יש פה יותר מדי ניו יורק…
ההתקפה של היאנקיז דממה באינינגים הראשונים, כשבשלישי העליון שוב הסתבך וולס. פרדי ליץ', שחובט שני (קריץ וליץ' אחד אחרי השני, כדי לבלבל את האויב), וחבט במהלך העונה 329. מפחיד, עלה עם סינגל. ביל טרי הוסיף סינגל, ומל אוט, שחובט חמישי והעיף במהלך העונה 25 הום ראנס, ירה את הראשון שלו בפוסט-סיזן החוצה – וולס הוציא הרבה אוויר מתחת לשפם כשהוא עקב אחרי הכדור טס ל-מוניומנט פארק – 0:4 לענקים.
היאנקיז היו חייבים לעשות קצת רעש, כשבשמיני התחתון ברני וויליאמס עלה עם דאבל. טינו מרטינס הוסיף Walk, ואז עלה החובט הכי מפחיד בליינאפ המאוד מאוזן של היאנקיז, דרל סטרוברי, וירה 3 ראן הום ראן, שהעיר את הקהל שממש היה צמא למשהו. אבל פה זה נגמר, והג'איינטס נעלו את המשחק עם 3:4 מתוק, וחזרו הביתה עם יתרון 0:1 בסדרה.
/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_image/image/48761937/GettyImages-490324.0.jpg)
גיים 2, היאנקיז חוזרים?
במשחק השני היאנקיז שלחו את האייס-אוקטובר שלהם, אורלנדו הרננדס הקובני, להציל את המצב. "אל דוקה" אכן סיפק את הסחורה, ומעבר ל-1 ראן הום ראן של מל אוט, שהגיע לסדרה הזו סופר מוכן, לא ראינו אף ג'איינט באמת מאיים על הצ'יינג' אפ הנפלא של הרננדס. פרדי לינדסטרום העיף כדור שגירד את הקיר השמאלי, אבל צ'אד קרטיס תפס אותו שניה לפני שהוא יוצא החוצה.
מהצד השני, היאנקיז הגיעו עצבניים למשחק הזה. כבר באינינג הראשון עלו דרק ג'יטר ופול אוניל על הבסיסים, כשדאבל של ברני קובע 0:2. בחמישי היו אלה ברני וסטרוברי שעלו כדי לתת לחורחה פוסאדה את הצ'אנס להטיס כדור החוצה. It Is High, It Is Far, It IS…. Gone! ג'ורג'י בוי קובע 0:5, ומפה הג'איינטס איבדו עניין במשחק. עוד 1 ראן שוט של ג'יטר באינינג השמיני – והיאנקיז מנצחים 0:6 ומשווים את הסדרה ל-1:1.
חוצים את ה-Harlem River
במצב של 1:1 הסדרה עוברת 68 שנה לאחור, ו-5 ק"מ מערבה, ל-פולו גראונדס האגדי. מה קרה באותם הימים בעולם? חאפז אל אסד (האב) נולד, חיים ויצמן התפטר מתפקידו כיו"ר הסוכנות היהודית, וטורקיה ויוון חתמו על "אמנת ידידות". עכשיו לך תעביר שחקנים משנות ה-90 יותר מחצי מאה לאחור. נעזרנו במרטי מקפליי וה-דוק, כדי לעבור בזמן לאחור, ולנחות ב-8 באוקטובר 1930, ב-55 Sullivan Place, לשם הגיעו 55,000 משוגעים, שחולמים על אליפות ראשונה מאז 1922.
היאנקיז החליטו לעשות שינוי בליינאפ, כשג'יטר חובט ראשון, מה שתגמל אותם מייד ב-0:1 מהיר, עם Opposite Field Home Run כבר בפיץ' הראשון במשחק. אבל זה היה דווקא היום של השמאליים / סוויץ' מניו יורק. ברני וויליאמס (3 מ-3), פול אוניל (2 מ-3), חורחה פוסאדה (2 מ-3) וטינו מרטינז (1 מ-4, אבל איזה אחד, גראנד סלאם בלתי נשכח), ובהגנה? ברני תופס כדור בסנטר פילד כשהוא רץ עם הגב לכדור. היאנקיז משנות התשעים, שכבר ראו כמה פרקים של בברלי הילס 90210, מרסקים את הג'איינטס של שנות ה-30, שתקועים ב-"הגנב מבגדד" 2:10, ועולים ל-1:2, יתרון ראשון בסדרה.
Singing In The Rain
המשחק הרביעי בסדרה סידר לנו מזג אויר סוער, כמעט ביטול, אבל המטריות נפתחו (היו מטריות ב-1930?) והמשחק יצא לדרך. הפעם היה תורם של השחקנים הפחות מרכזיים, כשסקוט ברושס, שחקן הבסיס השלישי של היאנקיז, שידוע ביכולות ההגנה שלו, ירה 3 ראן הום ראן באינינג השני, הביא הביתה את קרטיס ופוסאדה, וקבע 0:3, ככה דייויד וולס יכול לעבוד כמו שצריך (וגם לחבוט מדי פעם).
כשהם עם הגב לקיר, התעוררו הענקים באינינג החמישי. אוט, שבספטמבר הרים את המשחק שלו משמעותית (חבט 379. והעיף שלושה הום ראנס) טס לטריפל, וניצל את הגשם ואת העובדה שוולס שמאלי כדי לגנוב את הבית – מה שהרים את הקהל – הפולו גראונדס בעננים, כובעי המגבעת נשלחו לשמיים. השורט סטופ טראוויס ג'קסון המשיך עם דאבל, והאגי קריץ שלח אותו עם סינגל הביתה – זה רק 3:2. מי אם לא ג'יטר הרגיש שהמשחק הזה בורח ליאנקיז, ולאחר שבשביעי התחתון הוא תפס כדור באאוטפילד (מה???), בשמיני העליון הוא הביא את צ'אק נאבלאק הביתה עם טריפל – 2:4, והיאנקיז עולים ל-1:3, מרחק ניצחון מאליפות!
פרדי על הבוקר
עכשיו הג'איינטס כבר לא עם הגב לקיר, הקיר כבר מאחורי הגב שלהם. ומהצד השני עומדת יריבה לא פשוטה (ככה זה בדרך כלל בגמרים). זה היה הזמן של צמד הפרדים של הענקים, ליץ' ולינדסטרום, להתעורר. מהצד השני, שוב היה זה דייויד וולס, הפעם הם חושבים שהם מכירים אותו קצת יותר טוב…
קריץ החל את המשחק כשהוא עולה על בסיס לאחר טעות של נאבלאק. ואז ליץ' ולינדסטרום המשיכו עם שני דאבלים, וזה 0:2 מהיר. גם לינדסטרום הגיע הביתה, עם חבטת הקרבה (נשמע טוב בעברית, הא?) של מל אוט. היאנקיז הבינו שהמשחק הזה לא שלהם, והורגש כאילו הם מוותרים מראש. "בומר" המשיך למרות שלא היה לו את זה, ובינתיים אוט נתן את האות, עם גראנד סלאם מפלצתי באינינג השלישי, וזה כבר 0:7. עוד קצת ויש להם ניצחון טכני.
ביל טרי, שחקן הבסיס הראשון המצוין שחבט במהלך העונה 401., לא ממש הורגש עד כאן, אז זה היה הזמן שלו להצטרף לחגיגה, עם הום ראן אחד, אמנם רק עם רץ אחד על הבסיסים, אבל איזה הום ראן זה היה… וולס זרק Pinch Out, בניסיון לתפוס את לינדסטרום שניסה לגנוב בסיס, אך למרות שהכדור היה ממש רחוק, טרי הגיע אליו, ולא סתם הגיע, אלא הטיס אותו ליציע, לקול הקהל שיצא מגדרו. 0:8, הג'איינטס סוחטים משחק שישי, הפעם חוזרים ליאנקי סטדיום.
Never Give Up
אז החבורה משנות ה-30 וזו משנות ה-90 עלו על אוטובוס, אחת על ישן לא ממוזג, השניה על המילה האחרונה של סוף המילניום הקודם, ולקול תרועות הקהל בצידי ה-Adam Clayton Powel Jr Blvd שבהארלם, עשו את פעמיהם אל עבר היאנקי סטדיום הישן, הפעם הסתדרנו בלי החברים מ-"בחזרה לעתיד".
לראשונה בסדרה קיבלנו משחק של הגנות, אולי בגלל המתח הגדול. עד לאינינג השמיני ראינו רק שני סינגלים, אחד לכל קבוצה. בשמיני התחתון ירה ג'יטר כדור לצד ימין, קרוב קרוב לצאת, או אז הגיע ילד חמוד שישב בשורה הראשונה, שלח את היד קדימה ולקח את הכדור מהכפפה של מל אוט, ב-1998 עוד לא היה Replay, האמפאייר החליט שהיה הום ראן – 0:1 יאנקיז, האליפות קרובה.
בתשיעי העליון עלה מריאנו ריברה לנעול ולתת את התואר, אך דווקא אז, ודווקא הוא, איבד את זה. ליץ' על עם סינגל, וניסה לגנוב. ריברה זרק לבסיס שני, אך במקום לכיוונו של נאבלאק הכדור הגיע לברני וויליאמס, ליץ' המשיך והגיע לבסיס שלישי. דאבל של לינסטרום השווה ל-1:1, ועוד סינגל קטן קטן, שבקושי מצא דשא, של טרי, קבע את תוצאת המשחק – 1:2 ג'איינטס, נפגשים פה מחר למשחק שביעי וקובע.
זה או אנחנו, או הם!
אז מי תהייה קבוצת ההתקפה הטובה בהיסטוריה? המשחק הזה יכריע הכל. היאנקיז עולים עם אנדי פטיט הצעיר, שאוהב רגעים כאלה. הם כבר איבדו יתרון 1:3 בסדרה, והפסד היום יהיה כואב במיוחד. הג'איינטס, שחזרו מהקבר (בכל זאת, חלק לא קטן מהם באמת כבר שם…), חולמים להשלים מהפך.
החבורה של ג'ו טורה ידעה מהרגע הראשון להראות מדוע היא מועמדת לתפקיד, כשפרדי (עוד אחד?) פיצימוז, שניצח 19 משחקים בעונה הסדירה, לא הצליח לעצור את ג'יטר, אוניל וברני מלמלא את הבסיסים כבר באינינג הראשון. טינו מרטינז קיבל את הזדמנות חייו להפוך לאחד היאנקים הגדולים אי פעם, כשהוא מטיס כדור לשמיים – גראנד סלאם, האוהדים ב-Upper Deck זרקו את הבירות ליציעים שמתחת, 0:4 יאנקיז, ככה מתחילים משחק.
הג'איינטס לא ויתרו, ובדרך שלהם, בשלישי העליון, עם שלושה סינגלים, Walk וניצול של Error קבעו 4:2 בלבד, אך פטיט יצא מהצרה עם מהלך הגנתי אדיר של ברושס בבסיס שלישי. ברביעי התחתון, מי אם לא ג'יטר עלה עם טריפל, ופול אוניל, שבאינינג הקודם תפס כדור עם הכובע, העיף 2 ראן הום ראן – 2:6 יאנקיז. סטרוברי הוסיף הום ראן משלו בהמשך האינינג, עם אחד על הבסיס, ועם יתרון 2:8 החלו לתכנן בברונקס את הבמות בכיכר העיר.
ואז… האולטראס של הג'איינטס, שעשו את כל הדרך ממנהטן לברונקס, וישבו מאחורי הספסל של הקבוצה, החלו לדחוף את השחקנים (מנטלית, כן? לא ממש לדחוף), שכבר הראו בסדרה הזו שהם לא מאלה שמוותרים בקלות. בחמישי העליון עלה טרוויס ג'קסון עם Bunt, גנב שני בסיסים, וולי רוטגר עלה, וסינגל קטן קבע 8:3. בשישי העליון ארבעה סינגלים, של ליץ', לינדסטרום, טרי ואוט קבעו 8:5, והוציאו את פטיט מהמשחק. נשאר ליאנקיז למשוך אינינג אחד עד ש-ריברה יעלה.
בשביעי האולטראס החלו בשירים על משפחתו של ג'ף נלסון, הפיצ'ר של היאנקיז. הרליבר המצוין יצא מכליו, ונתן להוגן וג'קסון להוריד ל-8:7. לא היתה ברירה, "מו" ריברה נכנס. הוא חילץ את נלסון מהצרה, והמשיך עוד שני אינינגים שלמים, כדי לנעול סופית את הניצחון, 7:8, ובסך הכל 3:4 בסדרה, הניו יורק יאנקיז של 1998 היא הקבוצה ההתקפית הטובה ביותר בהיסטוריה של המשחק!
אור
18 דצמ 2020 13:05:29מעולה יוני, צריך לקרוא שוב בשביל כל ה-easter eggs (טעות של נאבלאק… חחח), נראה שהקבוצה שהגיע לה ניצחה בסופו של דבר.
שחר דלאל
18 דצמ 2020 18:12:21וואו, מעולה יוני!
הותרת אותי בלי מילים…
מנחם לס
18 דצמ 2020 18:18:30שתי מילים:
1.נפלא
2.יש
את קבוצת היאנקיס של 1998 אני זוכר כמו שאני זוכר את שמות בני משפחתי הקרובה ביותר: אשה, ילדים, ונכדים. עם הנינים מתחילה להתעורר בעייה.
מנחם לס
18 דצמ 2020 18:18:38שתי מילים:
1.נפלא
2.יש!!!
את קבוצת היאנקיס של 1998 אני זוכר כמו שאני זוכר את שמות בני משפחתי הקרובה ביותר: אשה, ילדים, ונכדים. עם הנינים מתחילה להתעורר בעייה.
שחר דלאל
18 דצמ 2020 18:54:58קצת פחות קשור לסדרה, אבל ממליץ לקרוא את המאמר הזה של ESPN על "הניגרו ליגס" (שגם מתקשר לפודקאסט האחרון שלכם):
https://www.espn.com/mlb/story/_/id/30540089/mlb-add-negro-leagues-official-records-never-change-did-black-players
יניב ש.
18 דצמ 2020 21:33:14יש אולטראס בארה"ב??
ברכות לאלופה הטריה, לא פשוט עם כל המסעות בזמן שהם עברו
🙂
ארז
19 דצמ 2020 11:37:50ברכות ברכות. להגיד ״ניו יורק״ במשחק הזה זה כמו איווניר מפרשן את חיפה תל אביב וכל הזמן ״מכבי מכבי״ על הצהובים.
אז כן, ניו יורק, ניו יורק, So good they had to name it twice. כמה fitting שהגמר הוא במולדת הבייסבול (העיר, לא המדינה).
אז מאחר ואנחנו פה בענייני סיכום, דבר ראשון יונתן: שאפו היסטרי על הסדרה. אנשים באתר הזה לא מבינים איזה רמה של תוכן הולכת כאן ובהתנדבות, על זה היית מקבל מוסף מיוחד ספיישל עם בונוס שמן. באמת כל הכבוד והיה תענוג לקרוא.
דבר שני, יש פה שתי קבוצות שלדעתי לא צריכות להיות כאן, לא שזה חדש בבייסבול, אבל את הג׳איינטס אני פסלתי על חודו של ג׳קי רובינסון בסיבוב הראשון, ומבין שתי היאנקיז, דווקא זו של הבייב וגריג היא היותר מאיימת מבחינתי. מה שכן, ברגע שעברו הג׳איינטס את הדודג׳רס, הם הגיעו לגמר בצדק גמור. היאנקיז של 98 עלו בזכות ולא בחובה, אבל לדעתי לא היו עוברים את היאנקיז של 27, מה שכן היה מעניין לבדוק את זה. ועוד משהו.
מכל הבחינות, הקבוצות הטובות ב״מפעל״ הן שתי קבוצות משנות העשרים של המאה העשרים. האם זה אומר ש״פעם״ הבייסבול היה טוב יותר? כמובן שלא. בתור התחלה, ב1930 שיחקו 16 קבוצות. ב1998 30 קבוצות. כמעט כפול. ב1930 ענפים כמו כדורסל ופוטבול לא היו קיימים על המפה הספורטיבית כמו ב1998, כך שמיטב השחקנים הלכו לבייסבול, כולל אלה שהצטיינו בפוטבול בקולג׳, היום זה כבר לא חד משמעי. דבר שלישי, כידוע שחקנים היום מתפקדים ומתופקדים אחרת, השינוי המהותי בתפקוד הזורקים הוא הכי בולט, אבל גם שחקני השדה חובטים ורצים אחרת. גם העומס התחלק אחרת. שחקן ב1930 שיחק 132 משחקים בעונה בממוצע בעוד ב98 שחקו 141 בממוצע. ב1930 הנסיעות היו קצרות יותר, כשהמרחק הגדול ביותר היה בין בוסטון לסט. לואיס (קצת יותר מ1100 מייל). ב98 קבוצות נסעו לאורך ולרוחב המדינה, כולל לקנדה, וכמובן שהמרחקים כבר ארוכים פי 2 ו3. יש עוד ועוד סיבות, אבל בגדול אלה העיקריות, השאלה היא עד כמה ההפרש דומיננטי לטובת צד אחד. אז פה, בניגוד ליאנקיז של 27, יש כמה מקומות שבהם זה כאילו לא אותו משחק, אבל לא בהכל.
***
הג׳איינטס של 1930 היו קבוצה צעירה יחסית, ממוצע גילאים 26.7, לעומת ה30 של היאנקיז, ובמיוחד מל אוט בן ה21 שכבר בגיל הזה נתן עונות של הול אוף פיים. ממוצע המשחקים של שתי הקבוצות הוא זהה, 87%, אלא שכאמור היאנקיז שיחקו 8 משחקים יותר בעונה. מן הסתם זה אומר גם יותר plate appearance, at bats, אבל, ופה מתחילה הסטיה לטובת הקבוצה העתיקה, לא אומר יותר היטס וראנס. הג׳איינטס 173.75 היטס ו94 ראנס לעומת 154.750 היטס ו94.125 ראנס ליאנקיז. דרק ג׳יטר הוביל את האמריקנס עם 127 ראנס באותה עונה, ומהצד השני, לפרדי לינסטרום מהג׳איינטס גם 127 ראנס, אבל זה לא מוביל אפילו את הג׳איינטס, כשטרי עם 139, עשירי בליגה. היאנקיז כמובן מובילים בהומראנס, 20 עגול מול 14.750, אבל שוב הנתון ההזוי של הטריפלים כשהג׳איינטס כמעט פי 4 מהיאנקיז, 8.250 מול 2.625. היאנקיז מובילים בRBI עם 87.625 מול 85.375. בינתיים די תיקו.
***
בסיסים גנובים. הפתעה! יאנקיז 15.625 ג׳איינטס 6.375. יותר מכפול. סטרייקאאוטס, לא הפתעה בזה שהיאנקיז מובילים אבל ההפרש הזוי ברמות, 90.625 מול 28.750 (!). פי שלוש. היאנקיז גם הולכים יותר, 62.375 מול 41.5. כל זה מתבטא בממוצע חבטות כמובן. היאנקיז עם 0.292 המאוד מכובד פרט לכך שהג׳איינטס עם 0.335. ברני וויליאמס, עם 0.339 הוביל את האמריקן עם הBA שלו באותה עונה. הממוצע של הג׳איינטס נמצא שלוש אלפיות ממנו, ושני שחקנים שמה רשמו 0.339 ותפסו ביחד את המקום השלישי בקבוצה אחרי מל אוט עם 0.349 וכמובן ביל טרי שהוביל את כל הליגה עם 0.401 (!!). הזוי.
זה לא נגמר פה. הOPB של הג׳איינטס 0.386 (0.371 יאנקיז) והסלאגינג שלהם 0.505 (מול 0.473) מביאים אותם לOPS של 0.890 מול 0.844 של היאנקיז. כצפוי, היאנקיז עם הקסדות והshin guards חטפו פי 3 יותר כדורים, וגם כצפוי הsacrifice hits של הג׳איינטס לא באותו אזור חיוג (13.25 מול 1.75).
***
אז האם זה אומר שפעם היה פה בייסבול והיום לא? אני לא חושב. נכון שברמה של הישגים אישיים שחקנים ״פעם״ נראה שהם לא באותו עולם כמו שחקנים היום, אבל אם מסתכלים על נתוני כל הזמנים אז כן מופיעים שמה בייב רות׳, וולטר ג׳ונסון וטיי קוב, אבל גם בארי בונדס ואיי רוד ופוהולס שמה. פעם שחקנים היו יותר אול-אראונד מבחינת מה שהם היו צריכים לעשות, אבל גם זורקים היום זורקים אחרת, יותר מהירות בפאסט ויותר וריאציות. בסופו של דבר עשה יפה יוני שהזכיר לנו שמול כל קבוצת התקפה יש גם קבוצת הגנה, ולמי שפספס, הג׳איינטס של 1930 לא לקחו את הוורלד סירייס למרות שהיו להם נתונים התקפיים שנראים לנו כאילו לקוחים ממשחק פלייסטיישן.
***
אז מי לקחה? שאלה טובה. אם יש משהו שסטטיסטיקה לא יכולה לתאר זה את הרגע. זה שמל אוט הגיע לבסיס כמעט חמישים אחוז מהפעמים לא אומר שבמשחק נתון הוא בכלל ראה את הבסיס הראשון מקרוב. זה שג׳יטר דרך על ההומפלייט 127 פעמים לא אומר שבגיים 6 שהכל על השולחן הוא הגיע בכלל הביתה. ובכלל, לך תדע איך המשחק הזה היה מתפתח. זה שהיאנקיז struck-out כל כך הרבה זה מול זורקים מ1998, לא זורקים מ1930. ולהפך. אם אני חייב (ולא שאני חייב) להחליט, הרגשה שלי שעם כל המספרים הבאמת מרשימים של הג׳איינטס, צריך לזכור שהקבוצה מ1998, ברמה המקצוענית, האימונים, הכושר, היכולת בשדה ובכלל היתה ברמה של מדע בדיוני בהשוואה לקבוצה מ1930. צוותי האימון, הסקאוטינג, הטריינרס, הנתונים, הווידאו, הכל, גם ב98 היה שנות אור הרחק ממה שהיה לקבוצה, אפילו לא משנות ה30 אלא משנות ה60, או אפילו ה70. רק בשנות ה80 התחלנו להתקרב למה שהיה להם בסוף שנות התשעים והיום זה כבר לפחות שניים-שלושה דורות קדימה. וצריך גם לזכור ש, מה לעשות, היו גם חומרים מסויימים שרצו אצלהם בדם, ולא רק רוח הנצחון והגאווה היאנקית. אז כן, עם כל הסימפטיה, אני לא רואה את הג׳איינטס של 1930 מנצחים פה. אבל פייט טוב הם יתנו להם.