רצים לשירותים: סיכום שבוע 14 ב-NFL/ שחר דלאל

1. אי אפשר להתחיל את סיכום השבוע בלי לדבר על משחק השבוע. המפגש בין קליבלנד לבולטימור הבטיח הרבה עוד לפני שהתחיל, אבל קיבלנו הרבה יותר משציפינו.

היה בו הכל. התקפות מרהיבות ומהלכים שגורמים לנו לאהוב את המשחק הזה. משחק צמוד ומהפכים עד השניה האחרונה. היה לנו גם תסריט הוליוודי בו הכוכב הגדול חווה עונה לא טובה, נפצע ונאלץ לרדת לחדר ההלבשה, רק כדי לגלות שגם המחליף שלו נפצע והוא צריך לחזור ולהציל את המצב.

אבל אם יש דבר אחד לא ציפינו לו, זה לראות תשעה טאצ'דאונים בריצה במשחק אחד.

כדי להבין כמה הזוי היה הנתון הזה – בטח בעולם בו משחק המסירה הוא המלך – צריך לחזור 1922, השנה הראשונה בה הליגה שאתם צופים בה נקראה ה-NFL והשנה השלישית באופן כללי בה היא שוחקה. באותם ימים הקבוצות היו קובעות את הלו"ז בעצמן ולפעמים היו משחקות מול קבוצות מחוץ לליגה. באותה שנה פגשו "העצמאיים" מרוק אילנד אילינוי את אוונסוויל קרימזון ג'איינטס, קבוצה שהתפרקה לאחר שלושה משחקים, וניצחו אותם 0:60, כאשר הם משיגים תשעה ט"ד בריצה. שלושה שבועות לאחר מכן השיא שוחזר במשחק בין ראסין (וויסקונסין) ללואיוויל. וזהו.

יש כאלה שרואים במשחק הזה אירוע האשכבה למשחק הריצה, במיוחד כאשר המציאות שטופחת על פנינו אומרת שמי שעוסק במקצוע הזה דינו להיכחד. אבל אני רוצה להאמין שסוף סוף מצאנו את דרך המלך. סוף סוף הבנו שאין רק דרך "אחת" נכונה, אלא אלפי דרכים אפשרויות לניצחון. כנראה שסוף סוף עברנו לשלב הבא של התקפות ה-NFL.

2. אחת הטענות שעולות בימים האחרונים היא שהתכווצות השרירים של לאמר ג'קסון היתה קשורה באופן עקיף לנגיף הקורונה בו נדבק לפני מספר שבועות.

הסיפור הזה מצטרף לאירוע הקריסה של שחקן הכדורסל של מכללת פלורידה סטייט, קיונטה ג'ונסון, שנמצא עדיין במצב קריטי (מורדם ומונשם) לאחר שקרס באמצע משחק. הרופאים סבורים שזה נגרם מפגיעה של שרירי הלב מהמחלה בה נדבק בקיץ.

שני המקרים האלה – שנמצאים בשתי קצוות הספקטרום מכל כך הרבה בחינות – ממחישים לנו כמה הזוי המצב הזה, בו האנשים הבריאים בעולם מסכנים את עצמם לא רק על מגרש, אלא כדי שנוכל לחזור לחיים (קצת) נורמאליים ומאירים באור שונה את השחקנים שבחרו לא לקחת חלק בעונה הזאת.

3. מעניין כמה עוד קבוצות ימשיכו להפסיד מרגליו של קודי פארקי, או לפחות ילמדו שאסור לתת לו לבעוט ממרחק של 39 יארד?

4. שחקן השבוע הוא ללא ספק חאסון ראדיק מאריזונה. מגן הפינה של אריזונה סיים את המשחק מול הג'איינטס עם חמישה סאקים, על שני קווטרבקים שונים, כאשר שלושה שמהם הובילו לפאמבל. יש שחקנים שחולמים לעשות את הסטטיסטיקה הזאת בעונה שלמה, ולמעשה הסטטיסטיקה הזאת הביסה את שלושת העונות הראשונות של ראדיק בליגה…

אבל החלק הטוב ביותר בהופעה המדהימה שלו הוא התזמון. אחרי שהפסידו ארבע משחקים בחמשת השבועות האחרונים, הקארדינלס נזקקו לניצחון, גם אם זה היה "רק" נגד הג'איינטס, וההישג הזה החזיר אותם לתמונת הפלייאוף (כרגע הם במקום השביעי והאחרון ב-NFC). אין ספק שקיילר מארי ודיאנדרה הופקינס שמחו שסוף סוף יש מישהו מתחלק איתם במעמסה.

5. כדאי שתקשיבו לג'ייסון קלסי:

6. אם כבר מדברים על ניצחונות וה-NFC מזרח, כדאי להסתכל על הנתון הבא:

7. הריידרס פיטרו השבוע את מתאם ההגנה שלהם, פול גאטנר, לאחר שספגו בממוצע כ-30 נקודות בכל משחק מאז שחזרו משבוע הביי. אחד בשם רוד מארינלי, שנחשב למאמן קו ההגנה הטוב בהיסטוריה, שהוביל לא מעט הגנות למקום בחמישייה הראשונה בתום העונה. יש הימורים מסוכנים יותר בלאס וגאס…

8. גרין ביי הבטיחה את תואר ה-NFC צפון בפעם השניה ברציפות. אפשר לברך את מאט לפלור, לאחר שהשיג הישג שרבים היו מקנאים בו, אבל כנראה שהכבוד מגיע לאחד בשם ארון רודג'רס:

9. למי שמכיר את ערבי ה- fuck up nights(וגם למי שלא), מומלץ לשמוע את הגירסה של עמנואל אוצ'ו:

10. ביום שני הלכה לעולמה ג'יני מוריס בגיל 85. ג'יני היתה חלוצה בעולם התקשורת, כאשר כבר בשנות ה-60 הפכה לכתבת הראשונה ב-NFL, כאשר סיקרה את הברס עבור ה-Chicago American newspaper ולאחר מכן עבור השיקאגו דיילי ניוז. היא גם היתה האישה הראשונה שסיקרה את הליגה בטלוויזיה, כאשר הגישה לצד בעלה – שחקן העבר ג'וני מוריס – את תכנית סיכום השבוע עבור רשת WMAQ. תכנית אשר המשיכה בפורמטים שונים עד סוף שנות ה-80.

השם ג'יני מוריס לא אומר הרבה לאנשים בישראל, ואפילו לאמריקאים שנולדו מתחילת שנות ה-90, אבל הדרך שסללה מוריס היא הסיבה שאנחנו רואים היום נשים מרשימות כמו ארין אנדרוז, ליסה סולטרס, סוזי קולבר, סטייסי דיילס ומינה קיימס. נשים, שלא אכפת לנו אם הן שיחקו פוטבול או לא, פשוט כי הן מבינות את המשחק הרבה יותר טוב מאיתנו. אם זה נראה לכם מובן מאליו, אתם צריכים להודות על כך לג'יני מוריס.

*

משחק יום חמישי: לוס אנג'לס צ'ארג'רס (9:4) אצל לאס וגאס ריידרס (6:7)

זה לא רק מפגש בין שתי הקבוצות הראשונות שתטעו בשם שלהם במבחן מהיר, זאת גם כנראה ההזדמנות האחרונה של השודדים לתפוס את הרכבת בדרך לפלייאוף. ג'ון גרודן אומנם חתם על חוזה לעשר שנים בקדנציה השניה שלו בשחור, אך אין ספק שהבעלים והאוהדים רצו לראות תוצאות בשנתו השלישית בקבוצה.

הפיטורין של גאנטר אומנם היו מוצדקים, אך הם בעיקר נועדו כדי לשדר מסר לשחקנים שלו שאף אחד כבר לא בטוח. במיוחד לאחר שאפשרו יותר מ-200 יארדים על הקרקע בשני המשחקים האחרונים. אם הם רוצים לשחק גם בינואר, משם הם צריכים להתחיל.

בצד השני ינסו לתקוף בדיוק את אותה החולשה. אומנם הרץ אוסין אקלר עושה את עיקר הנזק שלו באוויר, אבל הוא בהחלט ישמח למצוא כמה פרצות בהגנת הריידרס כדי לעשות את החיים של הקווטרבק שלו – ג'סטין הרברט – הרבה יותר קלים.

הימור: לצ'ארג'רס יש מנהג לנצח כשהם לא צריכים, ניצחון צמוד ללוס אנג'לס.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. איכשהוא בכל הסיפור של לאמר ג'קסון והמשחק המדהים מול הבראונס נשכח קצת בצד איזה בועט אלמוני שעלה והכניס שער מ-55 עם שתי שניות על השעון.
    אהה כן ושוב הבראונס גרמו להרבה מהמרים לתלוש את שערותיהם האחרונות (אנחנו בטוחים שהריידרס עברו לוגאס?)

    1. זה מדהים כמה הבעיטות שלו אוטומטיות.
      שלושת האיצטדיונים הכי קשים לבועטים בליגה הם קליבלנד, פיטסבורג ושיקאגו (הסדר תלוי ביום), ואני לא מכיר אנשים שחשבו שיש סיכוי שהכדור לא ייכנס.
      הוא גם הסביר שמאז שהזיזו את לוח התוצאות בבולטימור גם המגרש הזה נכנס לאותה קטגוריה, והוא עדיין ממשיך לשמור על האחוזים האלה.
      הכי גדול בהיסטוריה בפער עצום.

  2. תרשה לי לא להסכים איתך לגבי משחק השבוע. המשחק בין מיאמי לקנזס סיטי התעלה לרמה גבוהה בעיקר בזכות הדו קרב בין שני הקווטרבקס הטובים בליגה מהומס וטואה טוגליובה.

    1. תרשה לי לא להסכים. המשחק היה רחוק מלהיות קרוב ומהומס היה רחוק מלהבריק. טוגליובה יצטרך לעבוד עוד די הרבה כדי להיחשב אחד משני הק"ב הטובים בליגה.

      1. שלושת האינטרספשינס של מהומס בתחילת המשחק עשו אותו מעניין. אבל מהומס היה מספיק מבריק כדי להפוך את המשחק ולהוביל את קנזס סיטי להפרש גדול. ואז ברבע הרביעי הראה טוגליובה מה הוא שווה והנהיג את קבוצתו ל 3 טאצ'דאונס שכמעט הפכו את המשחק. זה נגמר ב 33:27. לדעתי משחק מבריק של 2 הקוואטרבקס.

  3. רודג'רס הזה חתיכת ציין לייזר.
    תכלס אולי היחידי שלא מעניין אותי איך יתפקד בקבוצה אחרת, כי זה בערך 100% שאותו הדבר

  4. תודה שחר. העונה של רוג’רס היא היסטרית בכל קנה מידה. אני חושב שהכישלון של מקארת׳י בדאלאס ממחיש עד כמה הוא מאמן רע, וכמה חבל שרוג׳רס שיחק תחתיו במרבית הקריירה. גרין ביי היא לחלוטין הפייבוריטית שלי להגיע עד הסוף מהNFC, והם לבטח נראים הרבה יותר טוב מהסיינטס

  5. "האנשים הבריאים בעולם מסכנים את עצמם לא רק על מגרש, אלא כדי שנוכל לחזור לחיים (קצת) נורמאליים" – כן, זו הסיבה… בואו לא ניתמם

    1. לא מיתמם, הכלכלה מניעה את העולם.
      אבל דווקא בהקשר של ה-NFL היו הרבה קולות שיצאו נגד השחקנים והבחירות שלהם. במקביל, רבים היו יכולים לוותר על העונה הזאת, למשוך משכורת לא קטנה ולחזור בעונה הבאה, אך בחרו להישאר.
      .
      במאמר מוסגר – זאת כנראה השנה עם הפוטבול הכי גרוע שאני זוכר בעשור האחרון, וזה מובן בהתחשב בזה שלא היתה הכנה אמיתית לליגה. עם זאת, קצת קשה לי לדמיין איך החודש האחרון היה נראה בניו יורק בלי קצת פוטבול שישבור את השיגרה.

  6. לפתע הבנתי שה-MVP של הסופרבול מהומס הוא לא שחקן מושלם. למעשה נכון להיום ארון רוג'רס לפניו במרוץ ל-MVP עם 39 תפיסות לעומת 4 אינטרספשיונס. אולי קיילר מוריי מהקרדינלס? בכל מקרה, שלושה אינטרספשיונס וסאק להפסד של 30 יארד'ס לא הולכים ברגל.

    מהומס גדול, אבל השבוע למדנו שאף הוא לא מושלם. זה דבר חשוב שייכנס לראשים כל היריבות הבאות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט