סיכום שבוע 9 בNFL

מאת צוות הופס פוטבול: רביב פייג, יאן מלניקוב ועידו רבינוביץ

עונה מוזרה, טום בריידי

חצי עונה עברה לנו וזו עונה מוזרה מתמיד. יש המון נסיבות מקילות לשנת 2020 והמון שינויים עברו על קבוצות הNFL והאופן שבו הן התכוננו ומתמודדות עם עונת הקורונה.
קונטנדריות פוטנציאליות מדשדשות וצפויים שינויים כמותם לא ראינו שנים בחלק מראשי הבתים.
פציעות, שחקנים בבידוד, שינוי לו"ז ורעש קהל מלאכותי באיצטדיונים הן רק חלק מהסיבות שאנחנו מקבלים תוצאות מפתיעות בחלק מהמשחקים.
השבוע ראינו גם קבוצות חלשות מאוד וחסרות סיכויי פלייאוף, נותנות פייט לקבוצות שעל הנייר הרבה יותר חזקות וקבוצות שהתחילו חזק מבדות את זה לגמריי.

אבל הפסד כמו של טמפה ביי לניו אורלינס, זו כבר קללה מסוג אחר לגמרי.

האם זה מצדיק כוכבית לכל העונה, כנראה שלא. נצטרך לבחון את זה בראי העתיד כשהעולם יחזור ל"נורמליות". אבל אין ספק שזו עונה לא שיגרתית.

ג'קסונויל ג'אגוארס (7-1) – יוסטון טקסאנס (6-2) 27-25
שתי קבוצות שככל הנראה לא יראו את הפלייאוף השנה נפגשו בפלורידה למשחק צמוד הרבה יותר ממה שהיה צריך להיות.
אנחנו יודעים שהג'אגוארס בבניה ועם ק"ב טירון, ג'ק לוטון, שייצג את הקבוצה בצורה לא רעה עם ט"ד במסירה וט"ד בריצה, אבל מה התירוץ של יוסטון להתקשות מול ג'קסונוויל?
כנראה, ההגנה, כי ווטסון שיחק סולידי, היה הרץ המוביל של הטקסאנס ונמנע מטעויות. וויל פולר, התופס הראשון בטבלת העומק עזר לווטסון עם 100 יארד וט"ד אבל הקבוצה כבר מדברת על טרייד לפולר וכנראה שיכנסו לבנייה מחדש.
מנגד, הג'אגוארס יכולים לשמוח שיש להם נשק איכותי בדמות התופס די' ג'יי צ'ארק עם עוד משחק טוב של 146 יארד וט"ד.

קנזס סיטי צ'יפס (1-8) – קרולינה פנתרס (6-3) 31-33
פטריק מהומס לא צריך משחק ריצה, פטריק מהומס יכול לעשות הכל לבד.
9 מהלכי ריצה בלבד קרא אנדי ריד במשחק מול קרוליינה, רק 4 מתוכם לצעצוע החדש, ל'ויון בל, שהשיג רק 8 יארד לאותו יום.
אבל בעצם בשביל מה לו לרוץ בכלל אם פטריק מהומס משלים 66% מ45 המסירות ל372 יארד ו4 ט"ד?

קרוליינה נתנה פייט לאלופת הNFL, טדי ברידג'ווטר נתן משחק חזק עם 2 ט"ד  ובלי טעויות, ושובו המבורך של כריסטיאן מק'קפרי הוסיף יעילות ורסטילית באויר וביבשה ו2 ט"ד משלו.
הקבוצות שיחקו צמוד מאוד לאורך המחצית הראשונה ובמחצית השניה קנזס התחילה לצבור תאוצה ולהתרחק. קרוליינה עשתה את זה מעניין לקראת הסיום, והתקרבה כדי 2 נקודות והזדמנות לפילד גול מנצח. אבל ה67 יארד היו גדולים על הבועט ג'ואי סליי, והצ'יפס הצליחו לשמר את הניצחון.

כייף שהוא חזר, כריסטאן מקקפרי


דאלאס קאובויוס (7-2) – פיטסבורג סטילרס (0-8) 24-19
דאלאס המפורקת ניצבה מול מבחן גדול עליה בכמה מידות אבל הצליחה לעמוד בו בגבורה מרבית המשחק.
הקאובויס פעם גארט גילברט תחת הסנטר, פתחו "חזק", שיתקו את התקפת פיטסבורג לאורך רוב המחצית הראשונה והיו ביתרון של 19-9 בסוף הרבע השלישי.
אבל לתוך הרבע הרביעי ההגנה הטקסאנית התעייפה, ביג בן ניגש לעבודה, ההתקפה האוירית הייתה יעילה בניגוד למהלכי ריצה שלא ממש עבדו, והמטיר 15 נקודות ללא מענה שהשאירו את פיטסבורג מושלמת לעוד שבוע.  


וושינגטון פוטבול טים (6-2) – ניו יורק ג'איינטס (7-2) 23:20

נובמבר אינו חודש טוב לקווטרבקים מוושינגטון", כתב ג'ו תייזמן, שכמובן מכיר היטב את ההיסטוריה, בתגובה לפציעה המפחידה של קייל אלן. קווטרבק אחר שמכיר אותה היטב, אלכס סמית', עלה במקום אלן למגרש, וכמעט הצליח להחזיר את וושינגטון מפיגור 20-3 לניצחון. אבל החטיפה השלישית של מספר 11 במשחק לבסוף הכריעה אותו, וקבוצת הפוטבול עשתה צעד נוסף אחורה בקרב על ה-NFC מזרח.

ברוך שובך אלכס סמית (של 2006)

טנסי טייטנס (6-2) – שיקאגו ברס (4-5) 17:24
אחרי שלושה הפסדים רצופים, אפשר להגיד יותר בנוח ששיקאגו למעשה ניסתה לעבוד על כולנו. משחק התקפה חלש של טנסי לא מנע ממנה להוביל מול הדובים לאורך כל המשחק, ולנטרל התקפה חלשה במיוחד עד לרגעים האחרונים בהחלט של הגארבג' טיים – כל זה בדרך לניצחון חשוב, שמגיע במקביל להפסד של הקולטס וארבעה ימים לפני מפגש ישיר.

אטלנטה פלקונס (6-3) – דנבר בונקוס (5-3) 27:34
הפלקונס כמעט והצליחו להשמיט גם את היתרון 34-13 אליו עלו תשע דקות לסיום. אבל לבסוף, שני הט"ד של דנבר הוכיחו את עצמם כט"ד של גארבג' טיים בלבד, ואטלנטה הצליחה להחזיק מעמד בדרייב אחרון חסר סיכוי עבור דרו לוק. הניצחון הזה עושה טוב לנשמה, כמובן, אבל הוא גם מרחיק את אטלנטה מצמרת הדראפט.

בפאלו בילס(2-7) – סיאטל סיהוקס(2-6) 34:44
44 נקודות הן שיא עבור הגנת סיאטל בימי פיט קארול – אמנם 16 מהן הגיעו מאיבודים של ראסל ווילסון, אך גם אלה שיקפו משחק הגנתי חלש במיוחד של הסיהוקס, כזה שהכניס את ההתקפה למצב ייאוש פחות או יותר מתחילת המשחק. המפגש בבפאלו לא היה תחרותי כפי שהתוצאה הסופית עלולה להעיד – בפאלו הוכיחה עליונות מתחילת המשחק ועד סופו, הרבה באמצעות התקפת מסירה חזקה בהובלת ג'וש אלן.

חזקים, התקפת הבילס

מיניסוטה וייקינגס (5-3) – דטרויט ליונס (5-3), 20:34

דלווין קוק והוייקינגס ממשיכים לרוץ על קבוצות הבית שלהם, כבר שבוע שני ברציפות. לאחר שהיממו את הפאקרס בשבוע שעבר, הגיע תורם של הליונס להפסיד לויקינגים המתקמבקים. דלווין קוק נשא את הכדור 22 פעמים והעמיד מספר אבסורדי של 9.4 יארד לנשיאה כאשר סיים עם 206 יארד על הקרקע (+שתי תפיסות ל-46 יארד באוויר) ושני ט"ד בריצה. הרץ המוכשר של הסגולים שחרר את קירק קאזינס, שניהל את המשחק ביתרון נוח, השלים 13/20 ושלושה ט"ד באוויר מול ההגנה המתפרקת של הליונס. זה הניצחון החמישי באותו מספר משחקים בשביל קירק קאזינס מול דטרויט במדי מיניסוטה, כאשר הוא ניצח כל משחק בהפרש של 12 לפחות.

דלווין קוק רשם היסטוריה כשהפך לרץ הראשון בהיסטוריה של הוייקינגס לשים 200 יארד ושני ט"ד בשני משחקים רצופים, והוא עשה זאת כאשר הרץ האגדי של מיניסוטה, אדריאן פיטרסון, מסתכל מהצד היריב.

דטרויט לא ניצחו משחק בתוך הבית שלהם מאז 2018, ואנחנו פחות מחודשיים לפני 2021.

אינדיאנפוליס קולטס (3-5) – בולטימור רייבנס (2-6), 24:10

לאחר ההפסד הכואב ליריבת המרה מפיטסבורג בשבוע שעבר, הרייבנס השיגו ניצחון חשוב מוד לתמונת הפלייאוף בקונפרנס ה-AFC כאשר ניצחו יריבה רצינית בקרב על מקום בווילד קארד: האינדיאנפוליס קולטס.

הקבוצה הביתית מאינדיאנה דווקא אלו שהתחילו את המשחק בצד החיובי, הם עלו ראשונים על לוח התוצאות עם ט"ד של ג'ונתן טיילור ולאחר פאנט של בולטימור, ריברס הוביל דרייב שהגיע עד לטריטורייה של היריבה, לפני שטיילור החזירו לרייבנס טובה ופימבל את הכדור שהוחזר 65 יארד לט"ד הגנתי של העורבים. הקבוצות בילו את שאר המחצית בהחלפת פאנטים אחד לשנייה, למעט שער שדה אחד של הקולטס שהעלה אותם ליתרון שלוש בירידה לחדרי ההלבשה. לצערם, אלו הנקודות האחרונות שהבקיעו במשחק. העורבים ניצחו חטיפה של ריברס כדי לעלות ליתרון 4, ואז הגדילו אותו ל-11 עם ריצה של למאר ג'קסון מ-9 יארד. משם הרייבנס שייטו לניצחון, והוסיפו עוד שעה שדה ברבע הרביעי.

לבולטימור יש 14 ניצחונות בהפרש של שני טאצ'דאונים ומעלה מאז 2019, הכי הרבה בליגה בטווח הזמן הזה.

לא יציבים, הקולטס

לוס אנג'לס צ'ארג'רס (6-2) – לאס וגאס ריידרס (3-5), 31:26

הצ'ארג'רס ממשיכים למצוא דרכים יצירתיות להפסיד בצורה הכי כואבת שאפשר. האשמה חייבת ליפול על מאמנם, אנטוני לין, שמזלו שההפסד לא היה בהפרש רציני יותר. ניהול הזמן שלו היה מחפיר, ולא בפעם הראשונה. עם זאת, הצ'ארג'רס היה בעמדה לנצח את המשחק. ג'סטין הרברט המצוין הוביל את קבוצתו במורד המגרש, 81 יארד ב-12 מהלכים, מה שהציב את המטענים 4 יארד מהאנדזון של הריידרס עם 25 שניות. הם בזבזו יותר מדי זמן והשאירו רק 7 שניות על השעון אחרי הספייק. הם ניסה שני מהלכי פייד לאנדזון, אחד למייק ויליאמס שפספס ואף נפצע במהלך, והשני לטייט אנד המחליף, דארנל פארהם, שתפס את הכדור אבל לא שמר על אחיזתו לאורך התפיסה, והט"ד שנקרא במהלך בהתחלה בוטל אחרי התייעצות השופטים.

זהו הפסד תשיעי ברציפות של הצ'ארג'רס נגד קבוצות מהבית שלהם, ובמאזן 15-3 שלילי ב-18 המשחקים האחרונים שלהם שהוכרעו בהפרש פוזשן אחד.

היום האיכותי של דרק קאר הקנה לו קפיצה מעל דריל לאמוניקה בטבלה של מוסרי הריידרס שהשלימו שני ט"ד או יותר במשחק (46).

טמפה ביי באקנירס (3-6) – ניו אורלינס סיינטס (2-6), 38:3

המשחק הראשון בין הקבוצות הללו הגיע בשבוע הראשון, הבאקנירס הושפלו נגד יריבת הבית מלואיזיאנה אבל לאחר מכן שיחקו כמו מועמדת לסופרבול בשאר השבועות, עד למשחק החוזר מול הסיינטס. בריידי הציג את המשחק הגרוע ביותר שלו במדים האדומים של טמפה: 22/38, 209 יארד, 3 חטיפות ללא ט"ד (פעם ראשונה מאז 2006 שהוא נחטף 3 פעמים ולא שם ט"ד), ופאסר רייטינג מביך של 40.4. דרו בריז מנגד שם 4 ט"ד במשחק מדויק ומחושב כרגיל, בו הסיינטס לא פחדו לתקוף את היריבה שלהם מיריית הפתיחה של המשחק. אפילו ג'יימיס ווינסטון קיבל הזדמנות לעלות למגרש ולהשלים מסירה אחת ל-12 יארד, כדי להגדיל את ההשפלה.

פעם ראשונה לאחר 294 משחקים שבריידי מפגר ביותר משלושים במחצית ראשונה של משחק כלשהו, עונה רגילה ופלייאוף.

קרדיט אדיר לשון פייטון ודרו בריז, שלאחר הרבה לחשושים שחלון הסופרבול שלהם כבר נסגר והזדקן, הוכיחו שהם יכולים להנחית את המכה נגד אחת מהקבוצות האיכותיות והמאוזנות ביותר בליגה.

מיאמי דולפינס (3-5) – אריזונה קארדנילס (3-5), 31:34

אחד מהמשחקים המותחים והמסקרנים ביותר בשבוע היה הקרב בין קיילר מארי לטואה טאנגווילואה. שני המוסרים הצעירים סיפקו הצגה אדירה, קיילר מארי ניצל את החולשה של הגנת הדולפינס נגד קוורטרבקים ניידים והתחיל את המשחק עם הרבה סקראבלים יעילים. אך לאחר מכן, כשהדולפינס שמו "ספיי" יותר ממושמע על הסיגנל קולר הזריז, מארי חרך אותם דרך האוויר וצבר 31 נקודות מול קבוצה שויתרה על פחות מ-19 נקודות בממוצע טרם המשחק הזה. מארי שם את 31 הנקודות האלה בשלושת הרבעים הראשונים, מה ששם את הדולפינים בפיגור 7 בדרך לרבע המכריע. במהרה הרוקי של הדולפינס ניצח על דרייב משווה שהסתיים בט"ד של מאק הולינס, 31:31 כדור לאריזונה. הקארדינלס גם הובילו דרייב לא רע בכלל שהגיע לקו ה-40 של הדולפינס. בדאון רביעי ויארד, במטרה להמשיך את הדרייב, קינגסבורי החליט ללכת על זה ושם את הכדור בידיים של הרץ המשני שלו שפתח בהיעדרו של קניאן דרייק, צ'ייס אדמונדס, שנעצר על ידי זאק סילר לפני קו הדאון הראשון. טואה הוביל את הדולפינס לטווח שער שדה, שם הובטע הפנטסטי של הדולפינס שם את שער השדה ה-20 שלו ברציפות ללא החטאה, הפעם מ-50 יארד, כדי להעלות את הדולפינס ליתרון ראשון מאז המחצית הראשונה. זיין גונזאלס קיבל הזמדנות להשוות מ-49 יארד, אך החמיץ, והדולפינס בזבזו את השעון עד לניצחון האדיר.

זהו המשחק השביעי ברציפות שהדולפינס שמים 21 נקודות או יותר על הלוח, הרצף הכי ארוך של הקבוצה מאז 1985.

עוד שנים של תענוג, קיילר וטוא



ניו יורק ג'טס (9-0)  – ניו אינגלנד פטריוטס (5-3) 30-27
יורק החדשה ואנגליה החדשה נפגשו בג'רזי החדשה למשחק בתוך הבית שהפטריוטים היו צריכים לצלוח ללא שום בעיה. אבל למשחקי בית בכלל ומשחקי פריים טיים בפרט, יש חוקים משלהם, והסילונים  למרבה ההפתעה, הובילו רוב המשחק עד הרבע הרביעי כשנזכרו בטרבור לורנס שמחכה בכסיסת ציפורניים,  ובעטו בדלי עם חטיפה של ג'ו פלאקו, ששיחק לא רע עד אז. חטיפה שסידרה לפטריוטס דרייב משווה בהפסקת 2 הדקות לסיום. עצירה נוספת של התקפת הג'טס ומצב נוח לשער שדה מנצח עם 3 שניות על השעון.
למרות הנצחון, ניו אינגלנד של השנה היא לא ניו אינגלנד של שני העשורים האחרונים וקאם ניוטון הוא לא טום בריידי (למרות שמוזר להגיד את זה אחרי הביצועים של טמפה נגד ניו אורלינס). נויטון תרם 2 ט"ד בריצה לניצחון ושיחק משחק נטול טעויות שאיפשר את הקאמבק, אבל אם הקבוצה מתקשה מול הג'טס, כנראה שמשהו רקוב בממלכה.

 



לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. תודה רבה על הסיכום!
    לאחרונה התחלתי להתעניין בתחום הפוטבול ובליגת ה NFL, ואני מחכה כל שבוע לכתבות הנהדרות של צוות הופס פוטבול! אתם עושים עבודה נהדרת 🙂

  2. תודה.
    ההימורים שלי ממש לא היו בכיוון השבוע:
    טנסי-שיקגו: רק התקפה נגד רק הגנה. אני מהמר על טנסי – פה דווקא צדקתי, כאשר טנסי הצליחו לייצר מספיק.
    באפלו-סיאטל: האם באפלו באמת שווים צמרת. אני מהמר על סיאטל, ואני בספק אם יהיה בכלל צמוד – ספק אם היה צמוד, אבל דווקא הבילס ניצחו במשחק הצהרה מרשים.
    קולטס-רייבנס: קרב הגנתי קלאסי. אני מהמר על בולטימור, אבל צמוד – פחות או יותר צדקתי, כי הרייבנס ניצחו בהפרש גדול יחסית, אבל אחרי קרב הגנתי וצמוד.
    דאלאס-פיטסבורג: האם דאלאס יצליחו לשים נקודות על הלוח וכמה – שמו 19 נקודות יותר ממה שחשבתי.
    אריזונה-מיאמי: מי צריכה לחשוש לראשות הבית – סיאטל או באפלו. אני אהמר על אריזונה – טואה הרשים ולמרות שההתקפה של אריזונה הייתה טובה כמו שחשבתי זה עדיין נגמר בהפסד עבורם.
    באקס-סיינטס: בריידי אולי השחקן שהכי צריך שבוע חופש, וניצחון כאן יקרב אותו. אני אהיה אמיץ ואהמר על תיקו – ממש, אבל ממש, לא הייתי בכיוון.
    ג'טס-פטריוטס: הזדמנות יוצאת דופן לג'טס לנצח. אני בכל זאת אהמר על הפטריוטס בקרב של סקור מאוד נמוך – הפטריוטס אכן ניצחו בקרב צמוד, אבל ההגנות היו חלשות אפילו יותר מההתקפות…

  3. פיטסבורג השיגו ניצחון שלא הגיע להם והבטיחו עונה 14 רצופה שאינה במאזן שלילי.
    בצד השני, למרות כל הביקורת, נראה שמייק מקארת'י קיבל את המקל הקצר העונה, והמבחן האמיתי שלו יהיה רק בשנה הבאה…

    1. אני לא יודע אם תכננת את להגיד את זה בסיכום המחזור שלך אבל שווה להתעכב דקה על מובילת הליגה.
      פיטסבורג אמנם במאזן 8-0 ולפרקים נראים מדהים אבל אני חושב שניתן להגיד שבכל המשחקים שלהם (ובוודאי בשלושת האחרונים) התחושה הכללית היא של קבוצה לא מספיק טובה.
      בין אם זו המחצית השנייה מול טנסי, זו הראשונה מול בולטימור או כל המשחק מול דאלאס הם נותנים את המשחק ליריבה ומצליחים בנס להינצל.
      אני תוהה אם זה נובע מחוסר באקס פאקטור, מאז העזיבה של בראון והבלגן עם לביון בל אין לפיטסבורג מישהו (או קומבו) ש"בטוח" עובד. קונור הוא חביב, סמית-שוסטר נחמד, קלייפול עדיין בוסרי, אברון סבבה וביג בן כבר לא בגיל וביכולת (ואולי מעולם לא היה) לעשות את ההבדל כמו מהומס או רודג'רס.
      אני מאד מפקפק ביכולת שלהם לרוץ עמוק בפלייאוף, שוב, למרות המאזן וההגנה.
      אה, כן, וההחלטות של טומלין הן קטסטרופה. מי הולך על עוד מהלך כדי לבזבז זמן כשפילד גול שם אותך מחוץ לטווח של הפסד?

      1. היו דברים מאוד מוזרים השבוע, והגיע לדאלאס לנצח, אבל אליפות לוקחים גם במשחקים האלו.
        דווקא החודש האחרון חיזק אצלי את העובדה שהם מועמדים מובילים להגיע לסופרבול, כשהצליחו לנצח גם כשלא היו ביכולת טובה (ע"ע המשחק מול בולטימור).
        אבל אם כבר מדברים על דברים שעשויים לפגוע בהם בהמשך, אז העובדה שהקדימו להם את שבוע החופש עשוי לפגוע בהם מאוד לקראת סוף העונה, מה שישפיע מאוד על השחיקה שלהם ובמיוחד על ביג בן.

  4. אני מודה שאני שפוט של תום בריידי. המשחק של "SUNDAY NIGHT FOOTBALL" בין שתי מובילות דיביזיות ב-NFC ושני הקוורטרבקים הוותיקים – אולי הטובים בביזנס מעל גיל 35 – שאחד מהם הוא, לדעתי, הטוב בהסטוריה, הפך ל-BLOWOUT מבייש כשטמפה-ביי עושה 9 יארדס ב-RUSHING – תספרו אותם – 9 יארדס…משך כ-ל המשחק. האם היה זה המשחק הגרוע ביותר בכל הקריירה של בריידי ב-NFL??? ייתכן מאד. 3 אינטרספשיונס והוא לא הופיע על לוח התוצאות עד 6 דקות מהסוף. ההפרש של 35 נק' הוא הגרוע בקריירה של בריידי.
    משחק שהוא (ואני…) מעדיפים לשכוח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט