נבחרת לכל קבוצה – פתיחה וכתבה ראשונה – ניו-אורלינס פליקנס / חיים

עונת הבועה הסתיימה ולא ברור מתי תתחיל העונה הבאה. בין כה וכה, הגיע הזמן לסדרת כתבות עבור הפגרה הנוכחית, אליה הנושא שנבחר הוא "נבחרת לכל קבוצה" – 30 כתבות אשר בכל אחת מהן אני אבחר את הרכב כל הזמנים של אותה קבוצה – חמישייה, 8 מחליפים ומאמן. קודם כל יוזכרו כמה שחקנים שכמעט נכנסו, אחריהם המחליפים, שחקני החמישייה ולבסוף המאמן. מראש אני אומר שהנתונים שיוזכרו הם רק מהתקופה של השחקן או המאמן הרלוונטי בקבוצה המדוברת, ולא בכל הקריירה.

סדר הקבוצות נקבע לפי הצלחות העבר של הקבוצה בפלייאוף, כך שאנחנו נפתח עם הקבוצות שלא העפילו מעולם לגמר אזורי, לפי סדר של הכי מעט סדרות פלייאוף שהסתיימו בניצחון, ונתקדם לפי כמות ההופעות בגמר האזורי, אחר כך בגמר הכלל, ולבסוף לפי כמות האליפויות. במקרה של 2 קבוצות, או יותר, עם כמות אליפויות וכמות הופעות בגמר זהות, הקבוצה שנמצאת בבצורת יותר ארוכה היא זו שתופיע קודם בסדרה הזאת.

חלק מהשחקנים שיוזכרו כאן – פי ג'יי בראון, ג'מאל מגלור, בארון דיוויס וג'מאל מאשבורן – למעשה שיחקו בשארלוט הורנטס עד 2002, אז ההורנטס עברו לניו-אורלינס ומשם מתחילה ההסיטוריה של הפליקנס, כאשר זו של שארלוט כוללת את התקופה עד 2002 ואת מה שהיום הקבוצה של שארלוט מאז הקמת הבובקאטס. לגבי השחקנים הספציפיים האלה – זה אומר שהם שיחקו באותו מועדון יותר זמן, אבל הזמן הזה מתפצל לחלק שנחשב בשארלוט וחלק שנחשב בניו-אורלינס.

רגע לפני שנתחיל עם הקבוצה הראשונה, הרי לפניכם חידה – מתוך 30 המועדונים ב-NBA, כמה מעולם לא זכו באליפות, כמה מעולם לא העפילו לגמר וכמה אף פעם לא הגיעו לגמר האזורי?

ניו אורלינס פליקנס:

שיעור היסטוריה קצר:

הקבוצה הצעירה ביותר בליגה למעשה, שהוקמה רק בשנת 2002, ולכן זה לא מפתיע שהיא גם הקבוצה עם הכי מעט הישגים. בסך הכול השקנאים עברו את הסיבוב הראשון של הפלייאוף פעמיים בלבד, ב-2008 ו-2018, ובשני המקרים הודחו על ידי האלופה המכהנת בסיבוב השני. חוץ מזה, לזכותם עוד 5 הופעות פלייאוף שהסתיימו בהדחה בסיבוב הראשון בשנים 2003-4, 2009, 2011, 2015.

כמעט נכנסו:

ראיין אנדרסון – 4 עונות, 16.1 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים, 50.6% אפקטיבי, 37.1% לשלוש, 86.8% מהקו.

ממוצעים של 16 נקודות באחוזים די טובים מספיקים כדי להיות מועמד, וזה אומר המון על ההיסטוריה הצעירה של ניו-אורלינס. אנדרסון היה טוב בשנותיו במועדון הזה, והירידה שלו החלה רק אחרי שעבר ליוסטון. הוא לא היה מספיק טוב כדי להיבחר בשום שלב, אבל ראוי לציון, גם ביחס לאחרים.

זאיון וויליאמסון – עונה אחת (24 משחקים), 22.5 נקודות, 6.3 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים, 59.2% אפקטיבי, 42.9% לשלוש, 64% מהקו, חמישיית רוקיז.

מבחינת ממוצעים הוא מתחרה בטובים ביותר, אבל מדגם של 24 משחקים לא מספיק במקרה הזה מעבר לאזכור. אם ההמשך יהיה דומה כמובן שזאיון יהיה חבר בהרכב כל הזמנים של הפליקנס בקרוב.

פי ג'יי בראון – 4 עונות, 10.3 נקודות, 8.5 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, 47.7% אפקטיבי, 84.7% מהקו.

נתן 4 עונות סולידיות בקו הקדמי של ניו-אורלינס, כולל אחת בה הוא קיבל קול אחד במירוץ ל-MVP. ריבוי הסנטרים מנע ממנו להיכנס, כמו גם ממוצע הנקודות הנמוך יחסית.

המחליפים:

אריק גורדון – 5 עונות, 15.3 נקודות, 2.4 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 49.5% אפקטיבי, 39% לשלוש, 81.9% מהקו.

סומן בתור העתיד של ניו-אורלינס והנכס המרכזי בטרייד על כריס פול, אבל הפציעות מנעו מזה לקרות. עם זאת, ברגעים בהם היה בריא הצליח גורדון להיות שחקן די חשוב בקבוצה למשך תקופת זמן מספיק ארוכה כדי להיבחר לכאן.

פג'ה סטויאקוביץ' – 5 עונות, 14.3 נקודות, 4 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים, 52.2% אפקטיבי, 40.4% לשלוש, 89.9% מהקו.

אותו זוכרים, ובצדק, בעיקר מתקופת סקרמנטו הנפלאה, אבל גם בניו-אורלינס היו לקלעי המחונן כמה עונות טובות, והוא היה מהמרוויחים העיקריים מהנוכחות של כריס פול כרכז. הממוצעים על פרק זמן מספיק ארוך מספיקים כדי להיכנס כאן.

ג'וליוס רנדל – עונה אחת, 21.4 נקודות, 8.7 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 55.5% אפקטיבי, 34.4% לשלוש, 73.1% מהקו.

בילה אצל הפליקנס רק עונה אחת, אבל במקרה שלו ניתן לראות את בקלות ההשפעה של העונה הזאת על הקריירה שלו, כאשר לפניה הוא חתם על חוזה של 9 מיליון לעונה, אותו הלייקרס סירבו להשוות, למרות שהיו יכולים לעשות זאת בקלות, ואילו אחריה הוא חתם על חוזה של 21 מיליון לעונה, שנחשב אולי החוזה הכי טוב שהניקס נתנו באותו קיץ. במקרה הזה, גם עונה אחת בלבד מספיקה למקום על הספסל.

טייסון צ'נדלר – 3 עונות, 10.2 נקודות, 11.3 ריבאונדים, 0.9 אסיסטים, 1.4 חסימות, 61.1% אפקטיבי, 56.9% מהקו.

עוד אחד מסממני התקופה עם כריס פול, השנים הטובות ביותר של המועדון הזה, והפעם האיש שהחזיק את ההגנה. פול הצעיר היה אמנם שחקן הגנה מצוין, אבל צ'נדלר היה זה שעמד בראש סגל בינוני מבחינה הגנתית ודאג לשמור על ניו-אורלינס כל הזמן בתור קבוצת הגנה טובה. היה לו חלק חשוב בקבוצה הנהדרת של 2008 שהגיעה למשחק 7 בסיבוב השני, הישג השיא של הפליקנס עד כה.

ג'מאל מגלור – 3 עונות, 11.9 נקודות, 9.5 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים, 1.3 חסימות, 47% אפקטיבי, 71.9% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

הראשון מבין הרשימה שגם נבחר לאולסטאר, ועליו נכתב לא מזמן בהרחבה כאן באתר. בתקופה שלו בניו-אורלינס הפך מגלור לאחד מהגבוהים המובילים בליגה, ולו לרגע, וגם נבחר לאולסטאר, כאמור. כל זה מספיק עבורו כדי להיבחר לכאן, למרות חוסר העקביות וחוסר היכולת לשמור על הרמה הגבוהה לאורך זמן.

ברנדון אינגרם – עונה אחת, 23.8 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, חטיפה, 53.1% אפקטיבי, 39.1% לשלוש, 85.1% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, השחקן המשתפר.

בעונה אחת בפליקנס הצליח אינגרם למחוק המון סימני שאלה שעלו בשנותיו הקודמות בליגה, ונדמה היה שבן רגע הוא הפך לאולסטאר. העונה האחת הזאת גם העניקה לאינגרם את המקום השני בנקודות בממוצע למשחק בתולדות המועדון, כאשר הראשון יופיע בפסקה הבאה. בכל זאת, עונה אחת, טובה ככל שתהיה, לא מספיקה כדי להיבחר לחמישייה.

דמרקוס קאזינס –  2 עונות, 25 נקודות, 12.7 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 1.5 חסימות, 52.5% אפקטיבי, 35.9% לשלוש, 75.3% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

כל מה שנאמר על אינגרם נכון גם במקרה הזה, למעט סימני השאלה המקצועיים, מכיוון שקאזינס היה הסנטר ההתקפי הטוב בליגה גם לפני שעבר לפליקנס. במקרה שלו, הייתה זו פציעה אכזרית שקטעה את מסעו בניו-אורלינס, ומאז הקריירה האישית לא ממש השתקמה. הוא לפחות זכה לשחק בגמר שנה אחר כך, ולקבל טבעת בתור אחד ממשוחררי הלייקרס בשנה שאחרי.

בארון דיוויס – 3 עונות, 20.2 נקודות, 4 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 2.1 חטיפות, 46.6% אפקטיבי, 69.8% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

הוא קלע יותר מ-2 הגארדים שנבחרו לחמישייה, אבל הם שניהם היו במועדון לאורך זמן, וכל אחד מהם גם עבר סיבוב בפלייאוף עם ניו-אורלינס. דיוויס בילה פחות מ-3 עונות בניו-אורלינס, ובכולן סבל מלא מעט פציעות, כך שההשפעה שלו על המועדון הייתה פחותה מזו של חברי החמישייה.

החמישייה:

גארד 1 – כריס פול – 6 עונות, 18.7 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 9.9 אסיסטים, 2.4 חטיפות, 50.3% אפקטיבי, 35.9% לשלוש, 85.3% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית, בחירה אחת לחמישיית ההגנה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה לרוקי העונה ולחמישיית הרוקיז.

הבחירה הרביעית בדראפט 2005 היה הצלחה כבירה עבור ניו-אורלינס מהרגע הראשון, כאשר הוא כמעט הוביל את הקבוצה לפלייאוף כבר בעונתו הראשונה. עונת השיא הייתה 2008, אז סיים פול במקום השני במירוץ ל-MVP, תוך כדי שהוא מוביל את הקבוצה למקום השני במערב, והדחה במשחק 7 של הסיבוב השני מול האלופה המכהנת, הספרס. בהמשך היו פציעות ובסוף הגיע טרייד, אבל פול היה מהשחקנים המובילים בליגה בכל רגע בו היה בניו-אורלינס.

גארד 2 – ג'רו הולידיי – 7 עונות, 17.6 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 51.2% אפקטיבי, 34.6% לשלוש, 77.5% מהקו, בחירה אחת לחמישיית ההגנה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה.

הגיע בטרייד מפילדלפיה ובשנים הראשונות היה בעיקר פצוע, או נעדר מסיבות אישיות. בקיץ 2017 קיבל חוזה גדול, ומאז הפך לשחקן חשוב בפליקנס, כאשר היה לו חלק משמעותי בהגעה לסיבוב השני ב-2018 וקנה לעצמו שם כשחקן הגנה מהבכירים בליגה. היום כבר ניתן להחשיב אותו כעוגן היציב ביותר בניו-אורלינס, במיוחד אחרי שחברו לקבוצה שיוזכר בהמשך עבר בטרייד.

פורוורד 1 – ג'מאל מאשבורן – 2 עונות, 21.5 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 5 אסיסטים, חטיפה, 45.1% אפקטיבי, 37% לשלוש, 84.2% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

עם המעבר לניו-אורלינס הוא הגיע לשיא הקריירה שלו, ובשנתיים האלו רשם את הממוצעים הטובים בקריירה, מה שסידר לו גם מקום בחמישיית העונה השלישית ב-2003. הייתה זו גם הפעם הראשונה בה חוו בניו-אורלינס שנתיים רצופות עם מקום בפלייאוף, ולמאשבורן שנבחר לחמישייה השלישית ב-2003 היה חלק משמעותי בזה, לפחות עד הפציעה שגמרה לו את הקריירה לקראת סוף עונת 2004.

פורוורד 2 – דיוויד ווסט – 8 עונות, 16.4 נקודות, 7.3 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 49.3% אפקטיבי, 83.9% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר.

אחת מהבחירות המוצלחות ביותר של דראפט 2003 הכישרוני, כאשר ווסט היה הכוכב השני לצידו של כריס פול, כולל שנתיים רצוף עם ממוצעים של מעל ל-20 נקודות, מה שאומר גם מקום באולסטאר באותן 2 עונות. השילוב בין יציבות לאורך זמן ובין היכולת הגבוהה בשיא מעניקה לווסט את המקום כאן בחמישייה, אולי גם יחד עם העובדה שמדובר בעמדה חלשה יחסית.

סנטר – אנטוני דיוויס – 7 עונות, 23.7 נקודות, 10.5 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 2.4 חסימות, 52.8% אפקטיבי, 79.5% מהקו, 6 בחירות לאולסטאר, 3 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

נדמה לי שזו הבחירה הקלה ביותר, כי אמנם אוזכרו כאן כמה סנטרים, אבל אף אחד מהם לא החזיק יותר מ-3-4 שנים במועדון, ואילו דיוויס היה הכוכב שסחב את המועדון הזה במשך 7 עונות, כולל 2 ביקורים בפלייאוף והגעה לסיבוב השני פעם אחת. במקרה של דיוויס הקבוצה לא נבנתה נכון סביבו בשום שלב, ובכל זאת בתקופות הטובות הוא הצליח להביא את הפליקנס לפלייאוף. דיוויס אמנם סבל מפציעות רבות, אבל כל עוד היה על הפרקט הוא היה גם העתיד וגם ההווה של ניו-אורלינס.

מאמן:

ביירון סקוט – 6 עונות, מאזן 203- 216 בעונה הסדירה (48.4% הצלחה), מאזן 8- 9 בפלייאוף (47.1% הצלחה), בחירה אחת למאמן העונה.

גם המאמן שהביא את ניו-אורלינס לעונה הטובה ביותר בתולדותיהם, גם בעונה הסדירה וגם בפלייאוף, וגם זכה בתואר מאמן העונה באותה עונה. קשה יהיה לטעון לטובת כל מאמן אחר, כי הצלחות רבות אחרות לא היו למועדון הזה.

לסיום – אתם הגולשים תוכלו לבחור MVP לכל קבוצה בסקר שיצורף בסוף כל כתבה. האפשרויות יהיו כל אחד משחקני החמישייה שאני בחרתי או אחר. מוזמנים להסביר ולנמק בתגובות.

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. יופי של פרויקט!! מעין "חמישיית החמישיות" מעודכן. רעיון נפלא בעיני.
    ובנוגע לחידה:
    שארלוט, פיניקס, ממפיס, מינסוטה, נטס, אינדיאנה, אורלנדו, קליפרס, דנבר, ניו אורלינס, יוטה לא זכו באליפות
    מיני, ממפיס, שארלוט,קליפרס,דנבר, ניו אורלינס לא זכו בקונפרנס
    שארלוט, קליפרס וניו אורלינס לא הגיעו לגמר הקונפרנס

    1. הם היו קרובים להשפיע פעם אחת – כשהובילו 2- 0 ו-3- 2 על האלופה המכהנת, הספרס, ב-2008.
      אחרי זה הקבוצה שם סבלה מיותר מדי פציעות והפסד אחד ב-58 הפרש בפלייאוף העוקב.

  2. טוב זה קצת מוזר להגדיר את הפליקנס כמועדון הצעיר בליגה אבל זה באמת לא אשמתך….
    מה שכן אני חושב שחייבים לציין את מהלך העניינים כי הקריירוות של חלק משהחקנים שציינת קצת יותר ארוכות ב"מועדון".
    אז כדי לשים דברים בקונטקסט:
    הפליקנס הם לא באמת המועדון הצעיר בליגה. הם נוסדו ב-1988 בשרלוט ועברו ב-2002 לניו אורלינס. אחרי המעבר שרלוט קיבלה ב-2004 קבוצה חדשה (הבובקאטס) וב-2014 כשההורנטס החליטו לשנות לפליקנס הם העבירו את השם חזרה לשרלוט יחד עם ה"זכויות" על כל השנים בעיר.
    מבחינה מסוימת זה מזכיר את מה שקרה בפוטבול עם הרייבנס והבראונס אבל שם הקבוצה ישר שינתה אתה שם והייתה הבטחה שהזכויות על ההיסטוריה ישארו בקליבלנד כשיקבלו קבוצה חדשה.

  3. תודה חיים. חתיכת פרויקט לעשות את זה ל-30 קבוצות.
    כל הכבוד. רק בשביל האזכור של שמות כמו פי גי בראון,
    בארון דיוויס וג'אמל מאשבורן שווה קריאה.

  4. תודה חיים, איזו השקעה!
    רגע, שנייה, פי ג'יי בראון קיבל קול לMVP?
    WTF.
    איפה שמעון איפה.
    חתיכת רפי הבנה יש שם

  5. יופי של פרוייקט. הויכוחים והדיעות לא ייפסקו. כל אחד והטעמים שלו. הקבוצה עברה מקומות ושמות שהכל מתחיל להתבלבל אני די מסכים עם החמישייה הראשונה. אולי ציון לא עשה מספיק כדי להיבחר בבחירה שעשית לו.
    פרוייקט מצויין שידרוש הרבה מחשבה ויזכה להמון תגובות. תודה

  6. יופי של רעיון, וכבר סימנתי לעצמי לעקוב. דרך אגב אם תרצה לעשות אאוטסורסינג לחלק מהקבוצות, אשמח לקחת את קבוצתי האהודה אינדיאנה פייסרס. אז תעדכן אותנו בנידון!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט