סיכום מחזור 5 בNFL

מאת צוות הופס פוטבול: יאן מלניקוב, עידו רבינוביץ ורביב פייג

ניצחון מר, דאק פרסקוט

המשחק המסקרן בין טנסי טייטנס לבאפולו בילס, שנדחה ללילה שבין שלישי לרביעי, יסוקר מחר ויצורף לסקירה זו.


וושינגטון (1-4) – ל.א ראמס (4-1) 30:10
כל סיפורי הפוטבול ה"רגילים" של המשחק הזה מתגמדים לצד הקאמבק הבלתי סביר של אלכס סמית', לאחר הפציעה המחרידה שלו לפני כשנתיים. אם כי נראה שגם רון ריברה התאהב יתר על המידה בסיפור, שכן הוא איפשר לסמית' לחטוף שישה סאקים דווקא במשחק החזרה שלו, וכשקייל אלן כבר יכול לחזור למשחק. שלושה מאותם שישה סאקים חטף סמית' מאהרון דונלד, שהפיל גם את קייל אלן פעם אחת במשחק פנומנלי שלו. בצד השני, משחק מצויין נוסף של ג'ארד גוף סידר לראמס ניצחון קל, והם ממשיכים לנשוף בעורפם של הסיהוקס.


ניו יורק ג'טס (0-5) – אריזונה (3-2) 30:10
הקרדינלס, לאחר שני הפסדים רצופים, מצאו שוב את מסלול הניצחונות בעזרתם הנדיבה של הניו יורק ג'טס, אחת משלוש בלתי מנצחות בליגה לאחר חמישה שבועות. קיילר מארי התקשה להיכנס לקצב גם הפעם, כשבאמצע הרבע השלישי ג'ו פלאקו הצליח להוביל את קבוצתו לדרייב מצמק באמצע הרבע השלישי. אבל מכאן, אריזונה התחילה לרוץ ולא להסתכל לאחור. שני דרייבים עוקבים של 70 ו-96 יארד הסתיימו בשני ט"ד רצופים, ואריזונה השיגה את הניצחון הנוח שלה אחרי הכל.

אטלנטה (0-5) – קרוליינה (3-2) 23:16
זה עוד התחיל טוב עבור אטלנטה, שהכריחה פאנט בדרייב הפתיחה ועלתה ליתרון עם ריצה של טוד גרלי ל-35 יארד. אבל כאן זה נגמר – הפלקונס איפשרו 20 נקודות רצופות, 313 יארד לטדי ברידג'ווטר, 159 יארד כוללים למייק דייוויס, ומנוחה להגנה של קרוליינה – שהצליחה להגביל את אטלנטה לשלושה שערי שדה בלבד לאחר הט"ד של גרלי בפתיחת המשחק. המשחק הזה, כמובן, היה האחרון של דן קווין כמאמן הקבוצה ושל תומאס דימיטרוף כג'נרל מנג'ר שלה. כנראה שטוב מאוחר מאשר אף פעם – בכל מקרה, העתיד של אטלנטה נמצא כבר בשנה הבאה, בעוד לקרוליינה יש כעת סיכוי להשתחל לפלייאוף בעונה שנראתה תחילת כעונת מעבר.

ביזבז את השנים הטובות של מאט ראיין וחוליו ג'ונס, דן קווין


פיטסבורג (4-0) – פילדלפיה (1-3-1) 29:38
שתי הקבוצות של פנסילבניה הגיעו לקרב הזה במצב רוח טוב, כשפיטסבורג נהנתה משבוע חופש ופילדלפיה הגיעה לאחר ניצחון גדול על סן פרנסיסקו. לאחר מחצית ראשונה צמודה, הצליחה פיטסבורג לברוח במחצית השנייה – לא מעט באמצעות חטיפה של וונץ בתחילת הרבע השלישי – רק כדי לראות את היתרון כולו נמחק לחלוטין. פילי החמיצה הזדמנות לעלות ליתרון כשבפיגור 2 נקודות העדיף פידרסון לבעוט ממרחק 57 יארד במקום ללכת על דאון רביעי ו-5, וביג בן הוביל דרייב שסגר עניין עם הט"ד הרביעי של הרוקי הקנדי צ'ייס קלייפול. פיטסבורג ממשיכה את המירוץ שלה לראשות הבית, אם כי פילי עדיין יכולה להיות אופטימית – קרסון וונץ נראה יותר טוב בשבועיים האחרונים, אולי מספיק טוב כדי לקחת את הבית.


סיאטל (5-0) – מינסוטה (1-4) 26:27
הויקינגים הגיעו לסיאטל עם הגב אל הקיר, והכו אותה שוק על ירך למשך כמעט כל המשחק. למעט שלוש דקות וחצי במהלך הרבע השלישי, בהן איפשרה מינסוטה 21 נקודות, הרבה באמצעות שני איבודי כדור, אחת ההתקפות החמות בליגה בהובלת ראסל ווילסון לא הצליחה לייצר שום דבר, וההגנת הריצה, שאפשרה פחות מ-80 יארד למשחק עד לאותו יום, כבר העמידה 201 יארד לחובתה. אבל כל זה לא שינה – כי את הדאון הרביעי ויארד אחד בסיום המשחק הצליחו הסיהוקס לעצור, וראסל ווילסון הוביל דרייב מנצח אפי, באורך 94 יארד, ובגשם, שהתחיל, המשיך, ונגמר אצל די. קיי מטקאף. למרות הכל, הסיהוקס במאזן 5-0, ומינסוטה יכולה לצאת מרוצה אך בעיקר שבורת לב מאובדן ריכוז נקודתי.

יש יותר טוב ממנו?

 סן פרנסיסקו 49' (3:2) – מיאמי דולפינס (3:2), 43:17

גם האוהדים הכי אופטימיים של מיאמי לא ציפו להגיע לסנטה קלרה ולהביס את הניינרס, במיוחד לא כאשר קייל שנאהאן קיבל את הקוורטרבק שלו, ג'ימי גראפולו, חזרה מפציעה שהשביתה אותו בשבועות הקודמים. אותו ג'ימי ג'י נראה אבוד מול הגנה הדולפינס, הוא הספיק למסור 17 מסירות בלבד, מהם השלים 7 לקבוצתו ול-2 ליריבה לפני שסופסל לטובת סיג'יי בת'ארד, שעד לפני שבועיים היה המוסר השלישי בסגל של הניינרס, אחרי גראפולו ומאלנס.

התקפת הריצה של הניינרס עבדה לא רע, אך במספר נשיאות מועט. התקפת המסירה של שנאהאן שכולם אוהבים להלל השתתקה מול הדולפינס, שקיבלו חזרה את ביירון ג'ונס מפציעה וכך השלימו צמד קורנרים אימתי של ג'ונס וזאביין הווארד, כאשר האחרון צבר יותר יארדים להתקפה שלו (29 מהחזרת האינטרספשן) מאשר שזרקו כנגדו (לא הרשה תפיסה בארבעה טארגטים). אל הווארד וג'ונס הצטרף הפעם ניק נידהם במקום הרוקי נואה איגבנוגיני והיווה שדרוג משמעותי בעמדת זו.

כאמור, הסקנדרי הפנטסטי של האורחים שיתק את המארחים כל הערב. למעשה, התופסים האפקטיביים ביותר של האדומים היו ג'ורג' קיטל וברנדון איוק, שצברו 44 יארד בלבד כל אחד.

מנגד, פרסטון וויליאמס הראה שוב מדוע התלהבו ממנו כל כך בעונה שעברה והתפוצץ ל-106 יארד וט"ד לאחר כמה משחקים רעועים בתחילת העונה. ראיין פיצפטריק היה מאוד יעיל, השלים 22/28 מסירות וצבר 3 ט"ד ללא איבוד. למעשה, ההתקפה של הדולפינס, שצברה 30 נקודות במחצית הראשונה בלבד(!) סיימה את המשחק עם הכי הרבה נקודות שלה במשחק מאז 2015.

חגג על הנינרס. ראיין פיצפטריק

קליבלנד ברואנס (1:4) – אינדיאנפוליס קולטס (2:3), 23:32

לאחר שהובסו על ידי הרייבנס בשבוע הראשון של העונה, כל המבקרים והמצקצקים עלזו ושמחו. "קליבלנד תישאר קליבנד", הם אמרו.  חודש לאחר מכן, והבראונס מוצאים את עצמם עם הפתיחה הכי טובה שלהם מאז 1994 ורוכבים על גל של 4 ניצחונות רצופים בהפרש ממוצע של מעל 9 נקודות פר משחק. והניצחון הזה כנראה הוא המרשים מכולם. הקולטס גם כן הגיעו למשחק עם שלושה ניצחונות מתוך ארבעת משחקיהם, כאשר ההגנה שלהם מדורגת בין הטובות בליגה, בנוסף להתקפה יעילה.

החומים פשוט נטרלו את ההתקפה היריבה וגרמו לפיליפ ריברס הותיק לאחד מהתצוגות הגרועות ביותר שלנו בשנים האחרונות. הקיובי המזדקן נראה מבולבל, פספס מסירות קלות ונחטף פעמיים על ידי הגנת היריבה ללא טאצ'דאון. את מספר החטיפות של ריברס השווה יריבו, בייקר מייפילד, אך מספר 6 של קליבלנד הוסיף 2 ט"ד לרזומה שלו.

חשוב לציין כי למרות רצף הניצחונות המרשים של הברואנס, בייקר לא מצטיין במיוחד. לאחר שנתיים ראשונות בהן דורג גבוה מאוד אצל PFF, השנה הוא מציג את הציון הגרוע שלו בקריירה (66.6). הוא מבצע הרבה טעויות לא מוכרחות אבל ההתקפה שלו עדיין מציגה מספרים אדירים, כולל שיא עונתי של 49 נקודות נגד הקאובויז בשבוע שעבר. אם בייקר ירים את המשחק שלו, ה-AFC צריך להילחץ.

נגמרה הקללה? קליבלנד בראונס

דאלאס קאובויז (3:2) – ניו יורק ג'איינטס (5:0), 34:37

אין דבר כזה, "ניצחון רע", אבל זה לא בדיוק הלילה שאוהדי הקאובויז ציפו לו. ראשית כל והחשוב מכולם, דאק פרסקוט סיים את העונה לאחר שנפצע בקרסולו שהתעקם בצורה מחרידה לצפייה. שנית, הם הרשו 34 נקודות להתקפה מאוד מוגבלת של הביג בלו. ההגנה המחוררת של הבוקרים הרשתה 40 נקודות בממוצע במשך ארבעת המשחק האחרונים שלה, שניים מהם איכשהו נגמרו עם ניצחון. הג'איינטס עלו ליתרון 17:3 כבר ברבע הראשון ולאחר מחצית שנייה כישלונית, עדיין הצליחו לעלות ליתרון 31:34 מט"ד של דוונטה פרימן עם פחות מ-9 דקות על השעון. הקאובויז השוו עם שער שדה, הכריחו פאנט נדיר בצד השני ושוב החזירו את גרג זורליין למגרש לבעיטת שער לניצחון, שכמובן הוא הכניס מ-34 יארד.

בולטימור רייבנס (1:4) – סינסינטי בנגלס (1:3:1), 3:27

ג'ו בורו התחיל את הקריירה שלו בצורה פנטסטית אצל הבנגלס, אבל הוא קיבל סטירה מצלצלת מהבולטימור רייבנס. פיגורטיבית ומילולית.

בורו השמיט פעמיים ואיבד אחד מהם, בנוסף לחטיפה שנפלו לידיים של מרקוס פיטרס. קו ההתקפה הרעוע של הבנגלים לא הביע התנגדות לשביעייה הקדמית של הרייבנס, שצברה שבעה סאקים והלחיצה את בורו האומלל כל היום.

גם ההתקפה של העורבים לא היו פראיירים, הם צברו מעל 20 נקודות ומעל 100 יארד על הקרקע בפעם ה-28 ברציפות וניצחו ב-24 נקודות למרות יום פושר של ה-MVP המכהן, למאר ג'קסון (19/37, 2 ט"ד וחטיפה).

לוח המשחקים של הבנגלס לא עומד להיות פשוט יותר מכאן. בשלושת השבועות הבאים הם יתמודדו מול הקולטס באינדי, ואז שני משחקי בית מול הברואנס והטייטאנס. עם איך ששלושת הקבוצות האחרות בבית נראות, הכתומים כנראה ישחקו בעיקר בתפקיד הספוילר ליריבותיהם בהמשך העונה.

קנזס סיטי צ'יפס (1-4) – לאס וגאס ריידרס (2-3) 40:30

יש מצב  שזה שלאס וגאס ריידרס מגיעים לארוהד ומביסה את הצ'יפס בקרב שוט אאוט, זו הפתעת המחזור.

פטריק מהומס זרק לחטיפה הראשונה שלו השנה שכנרה עלתה להם בניצחון.

המחצית הראושנה הייתה שקולה למדיי שתי הקבוצות מחלפות בינהן נקודות והובלה אבל המחצית השניה הייתה כולה ריידרס כשהם מגדילים את היתרון יותר ויותר ומחסלים כל ניסיון של הצ'יפס להתקרב במיוחד עם החטיפה של מהומס שהוחזרה 47 יארד לקו ה2 יארד של קנזס ומשם ט"ד קל.

תוכנית המשחק של גרודן הייתה לתקוף את עומק ההגנה של קנזס, ודרק קאר ביצע אות התוכנית לשלמות עם פצצות להנרי ריגס ה-3 נלסון אגולר ועוד. הטווח הממוצע של המסירות של קאר במהלך המשחק היה כמעט 18 יארד למסירה.

ג'וש ג'ייקובס ממשיך להצטיין, צבר 77 יארד וחדר פעמיים לאנד זון. משחק הריצה של הצ'יפס התקשה להתרומם והתופס המצטיין שלהם היה הטייט אנד, טרוויס קלסי, עובדות שמרמזות על הגנה חזקה של הריידרס שכיסתה יפה את העומק אבל גם מנעה ממהומס לברוח להם יותר מדי.

לאס וגאס יכולים לצאת מאוד מעודדים מהניצחון הזה על האלופה המכהנת. עכשי נותר רק לקוות שגרודן לא יחטוף קורונה עם הסירוב שלו ללבוש מסכה כמו שצריך.

תוכנית משחק מעולה. ג'ון גרודן.



יוסטון טקסנס 4-1) – ג'קסונויל ג'אגוארס (4-1) 14:30
 
חובבי הקונספרציות יטענו ששחקני יוסטון עשו מעין שביתה איטלקית בארבעת המחזורים הקודמים על מנת להיפטר מהמאמן ביל אובריין. אבל סביר יותר להניח שמשחק מול קבוצה לא מאריות הליגה ורוח המפקד החדשה של המאמן החדש, תרמו לא מעט לניצחון הראשון של הטקסנס השנה.
דשון ווטסון לפתע נתן מספרים יפים (359 יארד ו3 ט"ד) ופיתח כימיה מצויינת עם ברנדין קוקס  שתפס לכמעט חצי מהיארדים האלו (161 יארד וט"ד).
דיוויד ג'ונסון תרם את חלקו עם 96 על הקרקע ואפילו קו ההתקפה מצא את רגליו ואיפשר רק סאק אחד של ווטסון.

גרדנר מינשו ניסה, אבל ט"ד אחד בכל מחצית, שהיוו את הנקודות היחידות של הג'אגוארס, לא הספיקו כדי לעמוד בקצב של יוסטון. ביחוד כשהקבוצה שלך מפספסת  2 שערי שדה ומאבדת 2 פאמבלים.

ניו אורלינס סיינטס (2-3) – לוס אנג'לס צ'ארג'רס (4-1) 27:30
איזה ממתק קיבלנו במונדיי נייט כשהמותחן בין הסיינטס לצ'ארג'רס הוכרע בהארכה.
דרו בריס נראה ייף וחלש בתחילת המשחק ולוס אנג'לס עלתה מהר ליתרון 20-3. הסיינטס צימקו עם ט"ד שניות בודדות להפסקה.
נאום חדר ההלבשה כנראה העיר קצת את הקדושים שחזרו לשיוויון בסוף הרבע השלישי. ואז קיבלנו רבע רביעי מותח עם ט"ד נוסף לכל קבוצה ופיספוס של פילד גול של 48 יארד שיכל לתת לצ'רג'רס את הניצחון היוקרתי אבל במקום, העלה אותם להארכה שם בריס היה מספיק טוב כדי להוביל את הקבוצה לפילד גול מנצח בדרייב הראשון.
ג'סטין הרברט ממשיך להרשים, הפעם עם 4 ט"ד באויר, שיא משחקי יום שני לק"ב רוקי. אבל הנצחונות ממשיכים לחמוק ממנו. אני מאמין שעם הכישרון שלו וקצת חיזקים במקומות הנכונים, הנצחונות בוא יבואו.


הנצחונות עוד יבואו, ג'סטין הרברט.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. תגידו מה שתרצו על גרודן, עדיין יש לו את זה. לקח כמה שנים, אבל יש שם קבוצה ונראה אותם חזק בפלייאוף. בסוף הג׳יאנטס ישתחלו לפלייאוף, הם ממש קרובים לראשות הבית.

    1. כן, הדברים שם מתחילים להתחבר.
      הגדולה והחיסרון שלו תמיד היו שהוא הולך נגד הזרם, כשזה מצליח זה מצליח מאוד, וכשלא אתה מרגיש שאתה צופה בתאונת שרשרת…

  2. – אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בכל עונת NFL הם הפציעות. כרגע בגלל פציעות, שתי קבוצות כנראה נפרדו ממעמד הקונטנדרית לעונה – פורטי ניינרס ודאלאס (אם כי עם דאלאס יכולות להיות הפתעות). חבל כי אני הימרתי על הניינרס כקבוצה שיכלה להגיע רחוק העונה.
    – לעומתן, מינסוטה, למרות המאזן הגרוע, יכולה להתאושש. בטח שיכולה לעבור את הברס.
    – קצת כואב הלב על הבראונס שסופסוף מציגים יכולת טובה ואפילו מלהיבה לפרקים אבל בבית עם שתי קבוצות עדיפות. מקווה שיגיעו לפלייאוף בכל זאת.
    – ואגב AFCN, הסטילרס הם אחד מארגוני הספורט המרשימים ביותר שמצליחים לשמור את עצמם תחרותיים כמעט כל עונה כבר אני לא יודע כמה עונות. כמובן שרות'לסברג הוא סוג של סלע על-זמני אבל מסביבו הכל מתחלף, הלך אנטוניו בראון ובא הרוקי הקנדי המטורף, הלך בל והגיע קונר, לא משנה מה קורה, איכשהו הם תמיד נראים טוב (כמובן שגם בהגנה.
    – מי שכן נראית לי קצת בלוף היא סיאטל שעם קו אחורי חלש מאוד מצליחה לנצח על כתפיו של וילסון הפנומן. מתישהו, אולי בגלל הגשם או העייפות המסירות של וילסון יאבדו אקטיביות וכשנכנסים לחורף, מהלכי הריצה הופכים להיות משמעותיים יותר. ההימור שלי – סיאטל לא גומרת את העונה בראשות הבית.
    – תמיד ריחמתי קצת על מט ראיין שנראה לי כמו קיובי לא רע בכלל שבזבז את הקריירה בגלל סיטואציה לא מתאימה (וגם נראה אחלה בנאדם אגב). הפיטורים של קווין בהקשר הזה הם אות ומופת לדבר הנכון שנעשה מאוחר מדי

    1. -גם בלי הפציעות הניינרס הגיעו לתקרה מסוימת וגראפולו די מוגבל. על דאלאס אין בכלל על מה לדבר אין פה חומר לסופרבול
      – הויקינגס לא יכולים להתאושש מכלום. מזל שיש את אטלנטה כדי לתפוס את הקבוצה הכי לוזרית בליגה
      – סיאטל בלוף בלוף אבל לפניך.. הם תמיד ימצאו מהלכים מהתחת כדי לנצח
      – מט ראיין כבר שחקן גמור. גם בשיאו היה באזור הקב העשירי אז בטח עכשיו בליגה שקב כמעט חייב ניידות
      – לסטילרס יש עין לרסיברים ברמה של תופעת טבע

      1. לאיזה תקרה בדיוק הניינרס הגיעו? וכמה שנים סיאטל צריכים להיות בטופ בשביל שיפסיקו לקרוא להם ולווילסון בלוף?

        1. -תקרה של קבוצה אובר אצ'יברית שהכל הלך לה חלק ועכשיו חיה את החיים האמיתיים של הליגה וחוץ זה נחלשו בהתקפה
          -אני לא אמרתי שסיאטל בלוף אני הגבתי לזה שמעלי

      2. לגבי הניינרס -הם קבוצה מתחדשת ולא הגיעו בכלל למיצוי (אבל מכת פציעות כזו תגמור כל קבוצה).
        לגבי הסיהוקס- פספסתי את זה …'צטער

    2. הטענה התמידית של אוהדי סיאטל היא שקו ההתקפה לא חלש, אלא שווילסון גורם להם להיראות ככה (ספירה ארוכה לפני המהלך, שחרור איטי יותר, משנה מהלכים תו"כ וכו'). העובדה ששנה אחרי שנה הם מובילים את טבלת העבירות בעמדה די מאוששת את הטענה הזאת.
      (* ווילסון אליל, זה לא מוריד כלום מהיכולת שלו, אבל אלה העובדות)

  3. אני לא אוהד הקאובויז בלשון המעטה. אבל רחמנות ממש על מה שקורה לקבוצה הזאת ולבעליה ג'ונס. גם הוא בנזונה לא קטן, אבל הוא מזסדקן – כמוני – ומגיע לו קצת נחת. הם ניצחו את המשחק, אבל הפציעה המכוערת של הקוורטארבק דאק פרסקוט היתה באמת כבר יותר מדי. הם איבדו את שחקנם הטוב ביותר לכל העונה. עצוב.

    ומנה יהיה עם הפלקונס? ריאן פשוט גמר. הוא מדבר יפה אחרי כל הפסד כאילו הכל היה בסדר מלבד התוצאה, אבל מה שהם חייבים הוא קוורטרבק צעיר, ומיד. 120 מייל משם נמצא האדם שיכול להביאם אל-על: באוניברסיטה הנקראית קלמסון. שמו טרבור לאורנס. הוא ייקח אותם מתחתית הבאר עד למעלה!

  4. אאני לא אוהד הקאובויז בלשון המעטה. אבל רחמנות ממש על מה שקורה לקבוצה הזאת ולבעליה ג'ונס. גם הוא בנזונה לא קטן, אבל הוא מזסדקן – כמוני – ומגיע לו קצת נחת. הם ניצחו את המשחק, אבל הפציעה המכוערת של הקוורטארבק דאק פרסקוט היתה באמת כבר יותר מדי. הם איבדו את שחקנם הטוב ביותר לכל העונה. עצוב.

    ומנה יהיה עם הפלקונס? ריאן פשוט גמר. הוא מדבר יפה אחרי כל הפסד כאילו הכל היה בסדר מלבד התוצאה, אבל מה שהם חייבים הוא קוורטרבק צעיר, ומיד. 120 מייל משם נמצא האדם שיכול להביאם אל-על: באוניברסיטה הנקראית קלמסון. שמו טרבור לאורנס. הוא ייקח אותם מתחתית הבאר עד למעלה!

      1. זה 100 אחוז על דאק
        קיבל כסף של ק"ב 3 בליגה למרות שהוא במקרה הטוב 10
        בשביל 3 מיליון דולר לעונה בערך עם מעל 100 מיליון מובטח פיצץ את העסקה
        וזה לא שהוא לא קיבל את השווי שלו. הוא קיבל שכר של "מעל השווי" האמיתי שלו.
        ק"ב כמוהו מגיעים כמעט כל שנה בדראפט לא צריך להשתגע.

  5. מילה על הצ'ארג'רס- זאת קבוצה שבקלות יכלה להיות 4-1 מהצד השני.
    קצת מזכירים את הויקינגס בלוזריות שלהם.
    .
    ואיזו פגיעה בול זה ג'סטין הרברט. הם מצאו את הק"ב שלהם

  6. תודה על הסיקור חברים. מה יהיה עם הפציעות של שחקני מפתח בליגה הזאת.
    ומציע להיות עקביים באיך שמוצגים מאזני הנצחונות\הפסדים, עדיף מימין לשמאל.

  7. אני יודע שברר התבייכנתי, אבל צר לי, אני לא מצליח להתאושש מההפסד הנורא אמש. הפסד של עונה (כי מניצחון בסיאטל הויקינגס יכלו להמריא). אפילו קאזינס שבשתי זריקות נוראיות כמעט והפסיד את המשחק, לא עשה נזק כמו זימר. ההפסד (והעונה) בלעדית עליו.
    מישהו יכול להסביר לי מה גרם לו, במצב של 19:21,כשיש עוד רבע וחצי לשחק, ללכת על 2 פוינט קונברז'ין?, כלומר, אין פה שום יתרון או חישוב מתמטי שיצדיק את המהלך הזה. אם החמור גרם הזה היה מסתפק בנקודה, אז ב4th דאון, על קו החמש, שתי דקות לסיום, שער שדה קליל היה גומר את המשחק ושולח אותנו לנשוך את התחת של האורזים.
    אללי! מה עשית יא זימר, מה?! נשארו לי שתי שערות סימליות על הפדחת שאותן תלשתי.. ועוד בשש בבוקר.

  8. מוריד את הכובע בפני המאמן של מיאמי, בריאן פלורס, איתר את החולשה של הניינרס בקו האחורי (פציעות), והלך על זה בלי הפסקה.
    נראה לי שההגנה של הדולפינס מתחילה להתייצב, מעניין לעקוב אחריהם.
    הפציעה של פרסקוט נוראית, ולעומת זאת משמח מאוד לראות את אלכס סמית' על המגרש, לא חשבתי שהוא יחזור לשחק יותר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט