זאת הייתה עונה מוזרה של בוסטון סלטיקס. הסדרה האחרונה שלהם יכול הלהחשב כאכזבה אחרי שאיבדו כמה פעמים יתרון דו-ספרתי והפסידו מהמקום השלישי לקבוצה במקום החמישי, אבל העונה כמכלול יחסית מוצלחת: הם הדיחו את האלופה היוצאת והגיעו לבועה כששניים מארבעת השחקנים הטובים ביותר שלהם לא בריאים לחלוטין.

הסיפור השקט של הפלייאוף של הסלטיקס (והסיפור הפחות רועש של העונה של הסלטיקס) הוא הקפיצה של ג'ייסון טייטום. ממוצע הנקודות של טייטום עלה בהדרגה וראינו אותו מתפתח גם כמוסר, מ-3 אסיסטים למשחק בעונה הסדירה דרך 5.3 אס' בסיבוב השני ועד ל-6.3 אסיסטים למשחק בגמר המזרח. היכולת שלו לראות את המשחק השתפרה מאוד בפלייאוף והצליחה לאפשר לסלטיקס לשחק כדורסל טוב יותר, כשסביר שהוא ימשיך ככה גם בעונה הסדירה.

יכול להיות שבוסטון תצטרך את ההתקדמות הזאת מהסייד-קיק של טייטום, ג'יילן בראון. בראון היה נהדר לאורך כל השנה כשהוא משלב בין הגנה אישית ברמה הגבוהה ביותר, קליעה אמינה מהשלוש וחוש נהדר לריבאונד, במיוחד בהתקפה. יכול להיות שהוא כבר עכשיו אחד מה-30-40 שחקנים הטובים ביותר באן.בי.איי אם לא גבוה מכך, אבל דבר אחד חסר במשחק של בראון – יכולת מסירה.

לא מדובר רק במעט אסיסטים למשחק, כי אסיסטים לא בהכרח משקפים את כל הסיפור במעורבות בהנעת הכדור. הגדולה של בוסטון נמצאת בזה שיש לה 4-5 שחקנים (היווארד, ווקר, טייטום, בראון ואולי גם מרקוס סמארט) שיכולים להשיג נקודות בעצמם ולהפוך את משחק ההתקפה למסובך יותר. בראון עדיין לא שם מבחינת יצור הנקודות לחבריו לקבוצה – בוסטון הרוויחה 4.7 נקודות למשחק מהאסיסטים שלו בפלייאוף, נמוך משמעותית מהשאר.

מבין חמשת היוצרים של הסלטיקס הוא מסר הכי פחות פעמים – 27.9 פעמים למשחק בעונה הסדירה, בזמן שהשאר עברו את 39 המסירות, ו-28.6 בפלייאוף (טייטום עם 62.2, ווקר עם 56.7). בהתאם הוא קיבל את הכדור פחות מהשאר. המעורבות כמסיים בהתקפה חשובה מאוד, אבל הוא יכול להיות יותר מעורב בהנעת הכדור. איך? כמה דרכים.

הגדולה במשחק של הסלטיקס הוא שהם לא צריכים רכז בסגנון של כריס פול שינהל את כל משחק ההתקפה אלא שיש 4 שחקנים שיכולים לעשות את זה בעצמם. בראון אתלטי מאוד ושחקן חכם שמצליח לנצל מיס-מאצ'ים בשביל להכנס פנימה ולהשיג סלים קלים, לכן יכול להיות שהשלב הבא במשחק ההתקפה שלו הוא יותר דרייב-אנד-קיק: חדירה פנימה ומסירה מהירה החוצה. בוסטון כקבוצה לא עשתה את זה יותר מדי, לא מעט בגלל קליעה חלשה מסביב לשחקניה המובילים, אבל זה יכול לנצל את הצעד הראשון הטוב של בראון גם אם הכדור לא הולך ישר לזריקה.

זה רק פתרון אחד. הסלטיקס יכולים לערב את בראון בהתקפה בלי הכדור: בראון הצליח לשמור בהצלחה על שחקנים גבוהים ממנו בפלייאוף ובעונה הסדירה כשהפיזיות לא נראית מאתגרת מדי, כך שיכול להיות שיהיה עדיף לסלטיקס לנסות להשתמש בו כ-screener, בין אם בהאנד-אופס לווקר וסמארט או אפילו בפיק-נ'-פופ עם אחד מהם כשהוא מרווח את המגרש ויכול להגיע ככה לשלשות פתוחות. בוסטון אוהבת להשתמש בחסימות של ת'ייס וקנטר, אבל יכול להיות שהתפקיד הזה של בראון יהפוך אותו ליותר מתחנה מסיימת.

בראון הראה ניצוצות באחת מנקודות החוזק שלו שלא מקבלות מספיק הערכה: ריבאונד ההתקפה. אחרי שלקח 4 ריבאונדי התקפה במצטבר ב-9 משחקיו הראשונים בפלייאוף של השנה הוא קפץ ל-2.5 למשחק ב-8 האחרונים ועשה עבודה טובה בתחום גם בעונה הסדירה. בוסטון יכולה להשתמש בזה לטובתה בהיקף גדול יותר כבר בשנה הבאה: אם בראון לא שותף להנעת הכדור ויכול להשיג אותו מחדש מתחת לסל אז זה יתרום לסלטיקס, גם במחיר חיסרון אפשרי בהגנת המעבר.

בסופו של דבר העתיד של בוסטון אופטימי. יש לה שני שחקנים צעירים שהראו שהם שייכים לרמות הגבוהות ביותר ובסיס לא רע בכלל סביבם. הוא יכול להיות הרבה יותר ורוד ברגע שבראון יהיה מעורב במשחק ההתקפה מעבר לחלק של יצור הנקודות, בין אם כמוסר, כ-screener או כריבאונדר התקפה. אם זה יקרה הם עוד יכולים לעשות גמר NBA בשנה הבאה.