תעיות ותהיות על משחק חמישי של גמר המזרח/ רותם אלרן

בוסטון משאירה את הסדרה בחיים במשחק חמישי של גמר המזרח, וכעת זה זמן למספר מסקנות ונקודות מהמשחק החמישי של הסדרה.

1. ההבדל בין המחציות

המשחק בין שתי הקבוצות התבטא מאוד בהפרש העצום ביניהן בכל מחצית – במחצית הראשונה מיאמי נתנה את הטון ושלטה במשחק, ובוסטון לא לקחה את ההובלה אפילו פעם אחת, כשהיא מסיימת עם רבע ראשון של 18 נקודות, ואמנם היא מעט התאוששה עם רבע שני מצוין שנגמר בנקודה הפרש לטובתה, והמחצית הסתיימה ביתרון 7 להיט.המחצית השנייה כבר הייתה סיפור אחר לחלוטין, כשהסלטיקס פתחו אותה בסערה עם רבע של 41-25, ומשם ועד הסיום היו בהובלה גדולה ולא נתנו להיט לחזור למשחק.

חלק גדול מההפרש בין המחציות נגרם בשל כוכב הסלטיקס, ג'ייסון טייטום, שכבר משחק שני ברציפות נותן מחצית ראשונה לא טובה (במשחק הקודם 0 נקודות ב-0/6 מהשדה, היום סיים עם 4/11 ל-10 נקודות), ואחריה מתפוצץ בשנייה. הגרסה של טייטום שראינו במחצית השנייה של המשחקים היא הרבה יותר אגרסיבית ובמחציות האלו קלע באחוזים הרבה יותר טובים ביחס למחציות הראשונות, כך שזה נוסך מעט ביטחון בבוסטון לקראת המשחק הבא.

2. המשחק הקבוצתי של מיאמי

ההיט לא נתנו היום משחק מבריק, וזה נגרם גם בשל ההתפוצצות של בוסטון והדומיננטיות שהפגינו במחצית השנייה, יחד עם כושר קליעה לא טוב שהפגינו במהלך המשחק (7/36 מאחורי הקשת, 19.4%). כשמיאמי, אחת מהקבוצות הטובות בליגה בקליעת שלשות ובאחוזים מהטווח, לא פוגעת, ההתקפה כולה נפגמת וראינו את זה בהתקפה לא טובה מספיק במחצית השנייה, יחד עם הגנה שקרסה מול כוכבי בוסטון. בנוסף לכך שהשלשות לא נכנסו, הקבוצה דווקא כן שיחקה באופן קבוצתי, אבל היום, מול הסלטיקס החזקים שגם נתנו תצוגה מרשימה בצד ההתקפי, ניכר חוסר בשחקן שיכול לקחת על עצמו את המשחק ברגעים שבאמת צריך אותו, דבר שג'ימי באטלר בדר"כ עושה, אבל היום לא היה שחקן שבאמת היה מסוגל לזה (היחיד שהתקרב לכדי דבר כזה היה גוראן דראגיץ').

3. הספסל והרוטציות בהיט

מיאמי קבוצה עם סגל מאוד מגוון בכישרון, כשהרבה שחקנים בו מסוגלים לעשות מספר דברים שונים ולתפקד בתפקידים שהם לאו דווקא התפקידים הטבעיים שלהם, אבל היום דווקא מה שהשפיע בקשר לספסל שלהם ולסגל כולו לא היה המגוון, אלא העייפות – כשקבוצה משחקת עם אותם 7 שחקנים כמות דקות גדולה (השחקנים היחידים שקיבלו כמות דו ספרתית של דקות היו החמישיה הפותחת בנוסף לטיילר הירו ואנדרה איגואדלה), וכשהשחקנים האלו נמצאים בשלב מאוד מתקדם של הפלייאוף עם מעט מאוד מנוחה, זה מותיר סימנים, וגם את זה ראינו היום, וייתכן שזה ישפיע במשחק הבא. פתרון אפשרי לזה היה יכול להיות לתת יותר דקות לקלי אוליניק, ששיחק רק 4 דקות, אבל בהן קלע 5 נקודות ב-2/3 מהשדה. שימוש יותר נרחב בו היה יכול לסייע בשל כך שהוא קלעי שלשות מצוין, מה שהיה עוזר לפנות את הצבע של בוסטון כשהוא מרווח את המגרש, בניגוד לדקות של באם אדביו, שרוב התרומה ההתקפית שלו מגיעה מאיזור הצבע, או ג'יי קראודר שהיה רע היום עם 0/6 לשלוש. יכול מאוד להיות שספולסטרה יצטרך לשקול אפשרות כזו אם קראודר ימשיך לשחק בצורה כזו במשחקים הבאים.

4. התצוגה ההתקפית של הסלטיקס

בוסטון נתנו היום משחק חזק מאוד התקפית עם 121 נקודות מול ההגנה של מיאמי, אחת מהחזקות בליגה העונה, וזה נגרם בשל תרומה התקפית שהתפרשה על פני הרבה שחקנים שקיבלו דקות משמעותיות היום – כל שחקני החמישייה קלעו בספרות כפולות, גורדון הייווארד הוסיף 10 מהספסל ואנאס קנטר עשה מה שהוא יודע, לקלוע בצבע, וסיים עם 8 ב-10 דקות.

אם דיברתי על המגוון של מיאמי במשחק הקודם, חשוב לציין גם את הסגל של בוסטון כאן, כשיש להם מספר שחקנים שמסוגלים לספק מה שצריך הרבה פעמים, למשל דניאל ת'ייס שסיים היום עם לא פחות מ-13 ריבאונדים בנוסף ל-15 הנקודות שלו, ושלושה מתוך חמשת הפותחים בקבוצה (טייטום, קמבה וסמארט) סיימו עם לפחות 6 אסיסטים לכל אחד מהם, מה שתרם מאוד לתצוגה קבוצתית שיתופית של 29 אסיסטים על 42 סלי שדה.

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. היום ראו את פערי הרמות, לפחות במחצית השניה. בוסטון יותר מוכשרת, באם לא יכול לסגור את הצבע מול החודרים או מול קאנטר. אם לבוסטון היו עוד שני שחקני רוטציה גבוהים בסגנון מוריס וביינס היא היתה קונטנדרית. מיאמי קבוצה חביבה, אולי אפילו תעלה לגמר, אבל יש לה עוד מה לבנות בעתיד.

  2. יש למיאמי מספר בעיות שאולי ימנעו ממנה לנצח גם את הסדרה הזאת (אני דווקא אוהב את המאצ' אפ שלה מול שתי הקבוצות במערב).
    1. קראודר ממש יצא מהסדרה… הוא הצליח לקלוע קליעות חשובות גם אחרי המשחק הראשון (שהיה בו 5/9) אבל במשחקים האחרונים הוא לא פוגע בכלום מהשלוש, אבל הוא גם לא מציג את היכולת המעולה שהציג בהגנה במשחקים הראשונים ובסדרות הקודמות, וזה אמור להטריד מאוד את ספו כי במידה ושתי המובילות יעלו לסיבוב הבא הוא יצטרך לשמור על לברון והוא חייב להיות חד מאוד.
    2. למיאמי אין שחקן התקפה בטופ של הNBA של ימינו וזה ניכר! הם ממשיכים לשחק בצורה יפה מאוד עם הרבה שחקנים מעל הממוצע התקפית ואליט בהגנה, אבל חסר להם את השחקן שלוקח עליו כשנהיה קשה… קמבה וטייטום מסוגלים לעשות זאת בצד השני, וגם בראון בבוסטון… ג'ימי ודראגיץ' מסוגלים, אבל הם לא דוחפים לכך – במיוחד ג'ימי ואני מקווה שהם יצליחו לדחוף עוד טיפה.

  3. אחת הבעיות של מיאמי היא שאין להם סקורר בסגל. רובינסון והירו יותר קלעים. באטלר מעולם לא היה סקורר גדול (שחקן מצויין כן, סקורר לא). ככה שכאשר המשחק הקבוצתי שלהם תקוע, אין להם את השחקן שיעשה סל מכלום ויקח על עצמו את המשחק, התקפה אחרי התקפה, דראגיץ' אולי בעברו היה מסוגל לעשות את זה, אבל לא בטוח.
    לעומתה, בבוסטון, בה חוסר היציבות והעקביות שלהם חוגג, טאטום הוא השחקן הסקורר המוכשר בסדרה הזו. קמבה תמיד יכול להתפוצץ ולקחת את המשחק על עצמו וגם בראון והייוורד (נהנה מחמת הספק מעברו ביוטה) שיכולים פתאום לתת נקודות שהכל תקוע.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט