שבת בבסיס / קומישינר ליום אחד – יוני לב ארי

אחד המערכונים הכי זכורים לי של דודו טופז ז"ל, אותו מאוד אהבתי, נקרא "דברים קטנים, אבל מעצבנים!". אני מאוד אוהב בייסבול, יכול לראות משחקים שעות. אבל אפילו האוהד הכי מטורף על המשחק, היה משנה בו דבר או שניים, או שלושה, דברים קטנים, אך שלדעתו מעצבנים. אז להלן – מה שמעצבן אותי. בתגובות – מה שמעצבן אותכם. הערה קטנה מראש – כל מה שקשור בעונת 2020 לא רלוונטי, אני מדבר על עונות רגילות בלבד.

שעון פיצ'ים

בשנים האחרונות נעשו ניסיונות לקצר את המשחק, חלקם יותר טובים, חלקם פחות. מי שרוצה להוליך לבסיס ראשון לא חייב לזרוק את כל ארבעת ה-Balls, יש הגבלה על כמות החילופים של הרליברים, ועוד מספר שינויים מזעריים.

אך השינוי האמיתי, בעיני כמובן, לא נעשה. לפעמים, כשאני בודק מי הפיצ'רים במשחקים מסוימים, אני מתבאס מראש: "אוי, זה פיצ'ר שלוקח לו שעה בין פיץ' לפיץ'…". חייבים לעצור את התופעה הזאת. סוני גריי, אלכס קוב, זאק גרינקי ויו דרוויש הם רק כמה דוגמאות לפיצ'רים שלוקחים את הזמן, ומאפשרים לנו להכין תה בין כל פיץ'. זה בלתי נסבל.

רוב מנפריד (צילום: CBSSports.com)

שימו שעון פיצ'ים, 15-20 שניות בין פיץ' לפיץ', תכריחו אותם לעבוד מהר יותר, כשככל שיעבור הזמן הפיצ'רים הצעירים יתאימו את עצמם, והבעיה תחלוף מהעולם. יש לא מעט צופי ספורט עם פוטנציאל להתאהב במשחק שלנו, שנופלים רק על זה… יתכן שהמשחק לא יקוצר בזמן משמעותי, אך ההנאה ממנו תעלה משמעותית. לפחות לי, וזה מה שמעניין כרגע (:

התערבות שופטי בסיס ראשון / שני

בכדורגל, אם קוון (סליחה, שופט קו), רואה שחקן באופסייד (סורי, בנבדל), הוא מייד מרים את הדגל. הוא לא מחכה שהשוער של הקבוצה היריבה יבקש לבדוק. בבייסבול, לעומת זאת, אם שופט בסיס ראשון או שלישי רואים שחקן שלא הספיק To Check Swing (חובט שניסה לעצור את החבטה שלו, כשקלט שמדובר בכדור מחוץ לסטרייק זון), הוא לא יגיד כלום, עד שהתופס ידרוש בדיקה.

נו, תזרוק כבר! סוני גריי (צילום: USA Today>Mike Brehm)

זה משהו שמטריף אותי. אתה שם, עומד, מסתכל, רואה משהו, למה אתה לא אומר????? תנו לו זמזם ביד, דגל, עמוד, פנס, לפיד, יונה, מה שצריך, ושיאותת לאמפאייר הראשי שהחובט עבר את קו ה-Check Swing. אולי, יום אחד…

עונה קצרה, פלייאוף ארוך

אני יודע, האמריקנים אוהבים מסורת. ואני מעריך את זה. המשחק הזה משוחק בדרכים מסוימות למעלה ממאה שנה, ויש דברים שכבר לא ישתנו. אבל 162 משחקים בעונה? בחייכם. 15-20 אחוז מהקבוצות מאבדות עניין באמצע אוגוסט, ומשחקות רק כי צריך. אוהדים? בתחילת ספטמבר כבר עוברים לפוטבול כשהקבוצה שלהם עם סיכוי נמוך.

עוד בימיו שיחקו 162 משחקים. מיקי מנטל (צילום: 1960sbaseball.com)

לעומת זאת, הפלייאוף יחסית קצר. שני סיבובים (אחד מהם של הטוב מ-5 בלבד), פלוס וורלד סירייס, זהו. אני יודע שנעשו שינויים בנושא לעונה הנוכחית, אך לא ברור מה מזה רלוונטי, ואם אתם שואלים אותי, לא חושב שהפלייאוף יגדל בעונה רגילה, בעיקר כי העונה לא תקוצר, ואי אפשר גם וגם.

אני הייתי מקטין את העונה לאזור ה-150 משחקים, ומוסיף עוד סיבוב אחד. תחשבו, כאוהדים, כמה משחקים גדולים אתם זוכרים מהקבוצה שלכם בין אפריל לספטמבר, וכמה כאלה באוקטובר? תנו לנו יותר דרמות, יותר Do Or Die, ומהעונה הרגילה? מספיק ודי.

גם הוא היה פיצ'ר. ניק סווישר. (צילום: Bleacher Report)

אסור ל-Position Player להחליף פיצ'ר

אולי אני יוצא דופן פה, אבל לדעתי זו זילות המקצוע. מספר פעמים בעונה רואים קבוצות שמובסות, וכדי לחסוך אינינג או שניים מהפיצ'רים שלהם, עולה שחקן שדה לזרוק. זה מה שיעשה את ההבדל? שני אינינגים בעונה של 1,458 כאלה? אני לא זוכר משחק כדורגל שבלם נכנס לשער כדי שהשוער ינוח.

אם אני הייתי רליבר שיושב על הספסל, רואה שהמנג'ר שלי בוחר בשחקן הבסיס הראשון לזרוק, ומשאיר אותי על הספסל? אפילו אם אני עייף, הייתי מתבאס. זה התפקיד שלי, אני לא אחליף אותו בבסיס ראשון כשהוא יתעייף. צריך להוציא חוק – מי שהוגדר בתחילת המשחק כפיצ'ר – יכול לזרוק. כל אחד אחר – לא.

איך אפשר לוותר על מראה כזה? קולון (צילום: Total Pro Sports)

פיצ'רים חובטים, אין DH

קודם כל, בואו נתחיל שלב אחד לפני. בעיני, העובדה שכל ליגה משחקת עם חוקים משלה – צריכה להשתנות. בליגה אחת הפיצ'ר חובט, בליגה השני מחליף אותו DH (חובט מיועד). לזה צריך לשים סוף.

בעונת הקורונה הוחלט להנהיג DH בכל הליגה, ונשמע כאילו זה הולך להיות החוק בעל הסיכוי הגבוה ביותר לשרוד את הנגיף. אך אם אני יכולתי להחליט, אני הייתי מבטל דווקא את ה-DH ונותן לכל הפיצ'רים לחבוט.

אני יודע שיש לא מעט פציעות של פיצ'רים כשאלה רצים על הבסיסים, אך לא רק שלהם, ו-הלו, זה ספורט, לא ספרייה עירונית, תלמדו לרוץ כבר! ברור לי שהיינו מפסידים כנראה אגדות כמו אדגר מרטינז או דייויד אורטיז, אך בעיני הצבע של המשחק חשוב מכל שחקן, ופיצ'ר שחובט בדיוק כמו כל שחקן אחר – זה צבע.

יותר משחקים כאלה (צילום: Chicago Tribune)

יותר משחקי אינטרליג

קודם כל, למי שלא יודע, משחקי האינטרליג הם סדרות במהלך העונה הסדירה שמפגישות קבוצות משתי הליגות. השינוי המרענן הזה החל ב-1997, או אז שוחקו 211 משחקים כאלה, כשלאט לאט הכמות עלתה, ב-2013 היא נעצרה על 300 ומאז לא חל שום שינוי.

המשחקים האלה, לרוב, מעוררים עניין רב, ומייצרים לאוהדים קצת שינוי בעונה המאוד רגילה. לי, אישית, פחות כיף לראות את היאנקיז שוב בטמפה ביי, חוזרים לבולטימור, יוצאים מטורונטו… סדרה בפיטסבורג או קולורדו תהפוך לי את השבוע להרבה יותר מעניין… אפשר, במקום לשחק 18 משחקים נגד קבוצות מאותו הבית, להסתפק ב-15, וכך להוסיף עוד ארבע סדרות מעניינות מול הליגה השניה.

אין איפה לזוז (צילום: Houston Chronicle)

די עם סגל ספטמבר המפלצתי

כל עונה, בסוף אוגוסט מסתיימת עונת המיינור ליג, וסגלי הקבוצות במייג'ור ליג מתנפחים משמעותית. אי אפשר לזוז על הספסל, המנג'רים מרגישים צורך לתת זמן משחק לכל פישר, כל שניה חילוף, זה לא הבייסבול שאני אוהב.

יש סגל? זה הסגל. רוצים לתת צ'אנס לעוד שחקנים? אין בעיה, תורידו אחרים, אפילו תחליפו כל יום את מי שמרכיב את הסגל, אבל אי אפשר עם הסגלים הבלתי נגמרים האלה ועם ערימות החילופים האלה. חודש ספטמבר הוא בדיוק כמו אוגוסט, או יולי, או יוני…

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. תודה יוני, הנה דעתי
    .
    שעון פיצ'ים – לגמרי. יכולים להוסיף 5-10 שניות אם ה-count מלא אחרי האינינג השישי כי זה באמת מורט עצבים
    .
    צ'ק סווינג – לא הבנתי מה הבעיה כל כך
    .
    לקצר את העונה – מסכים, להוסיף סיבוב לפלייאוף – לא. גם ככה זה די רנדומלי והקבוצות ה"טובות" לאורך השנה נדפקות.
    מה שכן הייתי עושה את הסיבוב הראשון הטוב מ-7.
    .
    position player – יכול להגיש, זה אחד הדברים הקלילים במשחק. בסעיף הבא אתה מדבר על fun וכאן זה אסור?
    .
    פיצ'רים חובטים – אני רגיל לזה אבל לא כזה משנה לי אם מחליטים על DH אוניברסלי
    .
    יותר משחקי אינטרליג (או פחות נגד הדוויז'ן) – מסכים, כמה אפשר לראות את אותן קבוצות כל העונה
    .
    סגל ספטמבר – לא מסכים, צריך הרבה רליברים (עכשיו אי אפשר להחליף אותם אחרי כל חובט אז זה יותר טוב)

    1. אגב, הצ׳ק סווינג אין לי בעיה עם זה שהקצ׳ר צריך לבקש, יש לי יותר בעיה עם זה שהשופט כל פעם שמבקשים פונה. שופט הצלחת לא חייב כל צ׳לנג׳ לקבל (גם לא כל בקשת טיים), וההנחיה צריכה להיות ״רק אם יש ספק תקבל צ׳לנג׳״. זה יוריד את כמות הצ׳לנגים מ100% כיום לאזור ה25%, כי התופסים יבינו שזה כבר לא אוטומטי.

  2. שלושה הברים שהצעת היו בראשי האוהדים והמנג'רים והקומיסיונרים מאז שהתחילו לשחק בייסבול.

    *1)בקשר ליותר משחקים בין ליגות, אני עוד זוכר שזה היה אסור. אז הליגה האמריקאית והלאומית היו כמו שמן ומים. יש הטוענים שכאן ולכאן. פעם, כששתי הליגות היו מו]פרדות, לשחקן בליגה האמריקאית שחקן מהליגה הלאומית היה כמו כריך של בשר חזיר לחסיד ממאה שערים. זה עשה מהוורלס סרייס מיפגש קדוש, מיוחד במינו, אדיר ]פסיכולוגית, פוליטית, וחברתית. כאילו 'טרף' משחק נגד 'כשר'. היוןם מפגש בין היאנקטיס לבין המטס הואה דבר רגיל. כאילו WHAT ELSE IS NEW?

    אני אהבתי את השיטה של פעם כששתי הליגות היו כמו שחור ולבן. אגב, ההצעה להקטין את מספר המשחקים ולהגדיל את מספר משחקי הפלייאוף יכולה להיעזר ע"י ביטול המשחקים הבין-ליגות לחלוטין עד הג=דבר האמיתי =- הוורלדה סרייס.

    *2) בקשר ל-DH הויכוח לכאן ולכאן לא יסתיים אף פעם. ישנן מעלות ומגרעות ל-DH ונגד DH. מה שבטוח הוא שאותו חוק חייב להיות בשתי הליגות.

    *3)בקשר לשעון זמן לפיצ'ר והגבלת מספר הפעמים ששחקנים מורשים להגיע לגבעה, גם כאן ישנן טענות לכאן ולכאן. ל-DIE-HARD אין כל בעייה עם זה. אני כבר לא הולך למשחקים, אבל כשהייתי הולך בזמנו וניכנס לאיצטדיון ידעתי שאני ניכנס לחווייה שיכולה להימשך…לנצח. אין שעון גמר, אין שום דבר שמאיץ את המשחק, הפיצ'ר יכול לנסות לשרוף שחקן המנסה לגנוב לבסיס השני בזריקות אין סופיות לבסיס הראשון. אבל לצופה היותר 'מקרי' שהוא לא עכבר אמיתי הדבר רק מעצבן והמשחק ארוך מדי בשבילו, והרייטינג בירידה כבר שנים.

    1. כן, אני זוכר שהיה באיזה סדרה ניו יורקית (חוק וסדר אולי?) שאחד השחקנים אמר ״תהיה סאבווי סירייס קודם״ במובן של משהו שאולי יקרה יום אחד, אבל הסבירות נמוכה, ואז היתה הסאבווי סירייס ואו-הא איזו התרגשות. ועכשיו זה קורה פעמיים בשנה.

  3. לצערי אורך העונה לצערי לא ישתנה (גם לא ב-NBA וב-NHL). לקבוצות יש חוזים עם בעלי האיצטדיונים והם צריכים להתחייב על מספר מסוים של משחקים כדי שיהיה אפשרי לממן את כל הדבר הזה. ב-NBA ניסו לקצר את המשחק לרבעים של 11 דק' (אפילו עשו ניסוי בקדם עונה), אבל זה לא עבר את המשוכה של ארגון השחקנים.
    דווקא ההצעות שלך לקיצור זמן המשחק הכולל זה מה שיעשה את ההבדל, זה מתחיל לעבוד בטניס, מקווה שזה יצליח גם בבייסבול אחרת אין לו תקווה. אין בעיה למשפחה להגיע למשחק שנמשך 2.5 שעות, זה כבר הרבה יותר בעייתי כשזה לוקח יום שלם.
    .
    לגבי ה-DH, מרגיש לי קצת כמו האנשים שרוצים שפוטבול ישוחק רק על דשא אמיתי ולא סינטטי. בסוף אנשים (בעיקר הדור הצעיר) באים לראות משחקים בשביל ההתקפה, לא הגנה.
    .
    לגבי השינויים שלי – הליגה חייבת לכלול בהסכם הבא עם ארגון השחקנים חוזה של השחקנים הנבחרים לפרסום הליגה (ע"ע ההסכם שקיים ב-WNBA). אם בעבר כוכבי הבייסבול היו גדולים יותר מכל ספורטאי אחר (מינוס אלוף העולם באיגרוף במשקל כבד), היום שחקנים כמו אוסטין טראוט כמעט לא מוכרים בציבור הרחב.
    אבל לפני הכל, נתחיל מלהחליף את האיש ששמת בתמונה. אדם שלא באמת אוהב את המשחק ולא מעוניין לקדם אותו בשום מובן (שלא לדבר על לקחת אותו למאה ה-21). אני בטוח שאם ימנו איש מקצועי יותר הדברים יתחילו להסתדר.

  4. 1. שעון זריקות. כנראה שאין מנוס. מכל מה שקראתי, וראיתי, וצפיתי ובחנתי, זה ממש משהו שחייבים להכניס כי זה לא בא אחרת. בזמן שלוקח לזרוק at bat של ימינו אפשר להכניס אינינג משנות השמונים. זה לא יהיה פתרון פלא, זורקים היום משחקים על מהירות וsecondary pitches במטרה להוריד את המגע, תוריד את המגע, תעלה את מספר הזריקות פר at-bat. זורקים שthrow for contact זורקים פחות, פוסלים יותר, למשל הנו היטר האחרון של אלכס מילס היה עם המון groundouts ורק 4 סטרייקאאוטס. זה פחות ריאלי במצב הנוכחי, זורקים פשוט מפחדים לזרוק for contact והרבה מאמנות הזריקה הולך לפח וכתוצאה המשחקים נהיים ארוכים.
    2. להשאיר את חוק 3 החובטים. זה ממש תענוג, כל רכבת הrelievers שהתרגלנו לראות מהאיניג ה7 צפונה הלכה. מנג׳רים חושבים במובן של זורק לאינינגס ולא זורק לחובט. וכנ״ל במובן של ניהול הבולפן, בגלל שעכשיו רליבר לא זורק 4-5 זריקות במשחק, אלא אינינג לפחות ואז צריך לתת לו יום מנוחה וכן הלאה. זה מכניס אקשן.
    3. DH – בגדול זה שיקוץ שמקומו לא יכר בינינו. יש בעיה בבייסבול והוא שמנהלי הקבוצות לא אוהבים בייסבול, כלומר אוהבים כסף מכרטיסים, אוהבים כסף משידורים, אוהבים כסף מהישגים, אבל לצערם נתקעו עם ה״משחק״ הזה. למה אי אפשר כמו בפוטבול? קבוצת הגנה, קבוצת התקפה, קבוצת התקפה לאקסטרה פוינט, קבוצת הגנה לאקסטרה פוינט, קבוצה לבעיטת שדה, קבוצה לפאנט… למה הקטע הדבילי הזה שאני, אדון ג׳נרל מנג׳ר לא יכול לקונת לי קבוצת הגנה וקבוצת חובטים? למה אני צריך לשלם הון לcatcher שיכול לחבוט? תביאו לי תופס טוב וחובט טוב! ובטח ובטח הכאב ראש הזה של זורק שחובט, מי צריך את זה? כמה ריצות היינו עושים בלעדיו! והם נפצעים, וצריכים לבזבז זמן על אימוני חבטות, די. אז נכון, נוח יותר לנהל ככה סגל וזה נותן מקום לכל מני קשישים ועגלות ושוורים ושאר ירקות, אבל זה לא המשחק. הבסיס הראשון חובט, והלפט פילד חובט, והקאצ׳ר חובט והפיצ׳ר חובט. זה המשחק. אבל הקרב אבוד.
    4. שיטת האינטרליג מטומטמת. או שמפרקים את הליגות ועושים איסט-ווסט או קונפרנסס, או שבלי אינטרליג. זה מטומטם שקבוצה שנלחמת על מקום בפלייאוף תצטרך לעשות את זה מול היאנקיז או הדודג׳רס שבכלל לא בליגה איתה. משחקי ההכרעה צריכים להיות בקונפרנס לא מול קבוצה שהתוצאה מולה לא רלוונטית למצבך בטבלה. וכנ״ל גם באמצע העונה וכן הלאה. פעם אמריקן ונשיונל היו ממש שונות. שיחקו שונה, השיפוט היה שונה, לא רק הDH, בכלל, כל מני דברים, היום זה מת. אז שיפרקו את הליגות ויחברו את כולן וגמרנו.
    5. אותו כנ״ל שיטת הפלייאוף. או שעושים כמו בכדורסל, או שחוזרים לשיטה הקודמת, של אליפות ליגה ווורלד סירייס. אין מה לקצר את הליגה כי בייסבול הוא משחק מאוד בעייתי, ויש בו המון רנדומליות, ולכן הדרך היחידה לבסס את המובילה היא בליגה ארוכה. ראינו איך עונה של 60 משחקים דברים מתפזרים לכל כיוון ותכל׳ס היום אתה חובט 3 מ4 MVP מחר הזורק נתן שני הומראנס והלך הסיי יאנג, זה מגוחך, העונה יוצרת המשכיות, ומאפשרת לקבוצות להפגש שוב ושוב בתקופות שונות וככה באמת הטובות עולות. אלא שאז בא הצורך לנפח את הפלייאוף בכל מני ווילד קארדס וזורק את כל זה לפח. אז אם כבר, שלפחות מי שזוכה באליפות שתשקיע ולא תנצח 2.5 סדרות. אלא 4 סדרות כדי שלפחות נוכל להגיד שהרוויחו את זה ביושר.
    6. פוזישן פליירס שזורקים זה דבר חמוד, ומעבר לזה, במצב של 15-2, אין רליבר עלי בולפן שלא ישמח שהסקנד בייס יתבזה קצת. רליבר אם יעלה לזרוק, זה לא משהו שיתרום לו לסטטיסטיקה, בדרך כלל זה גם יוריד לו אותה, יחטוף כמה ריצות, יזרוק המון, כי זה לא יהיה 1-2-3, מה שיצריך אותו ליומיים מנוחה, שזה אומר שאם למחרת יהיה איזה 1:0 בשמיני זה לא יהיה הוא שזורק, אלא מישהו אחר, ואם הוא ישמור על ה1:0, אז זה יתן לו מניות אצל המנג׳ר ובכלל, אז כן, פוזישן פלייר שיזרוק.
    7. אם כל האהבה והאהדה שלי לשחקנים ולאיגוד, חייבים למצוא דרכים לפתור בעיות תוך כדי משחק. בשנה הבאה מסתיים החוזה הקולקטיבי וכבר עכשיו מדברים על שביתה עתידית ב2022. ולמי שחושב שזה מופרך, ראינו השנה כמה שני הצדדים לא מוכנים לזוז עד שאין ברירה. מה שלא יהיה חייבים למצוא דרך לדון תוך כדי משחק. לא שביתה ולא lock out.
    ולגבי מנפרד. איי האב ת׳רי וורדס פור יו: remember Bud Selig.

    1. האמירה על זלינג מזכירה לי בחירות בארץ מסוימת שבה אומרים שאין אלטרנטיבה, וכל חילוף יהיה יותר רע.
      הבייסבול מאבד אוהדים בכל יום שעובר, זה דימום שרוב מנפרד לא מסוגל – ולא בטוח שרוצה – לעצור. רק לשבת על זרי הדפנה ולהינות מהטייטל ומהמשכורת שבאה איתו.
      בקיצור, זה שהיה פעם יותר גרוע לא אומר שאי אפשר שיגיע קומישינר טוב, וכזה שמחובר למציאות העכשווית ויוכל למשוך צופים צעירים (במשחקי הקדם עונה יש בדיחה שאומרת שצריך לספור את הצופים בתחילת המשחק ובסופו, כי לך תדע כמה מהם נשארו בחיים). אם הלאקרוס מצליחים לעשות את זה, אני לא רואה סיבה למה הבייסבול לא.

      1. אוקי, אז כנראה ששלוש מלים זה פחות מדי. לגבי הקוביד, מנפרד לא אשם, הבעלים והשחקנים התנהגו כמצופה, העבירו את הזמן כדי לפנות מקום לעוד זמן. מנפרד היה מהרגע הראשון בעד לפתוח את הליגה ברגע שיכלו ולשפר עמדות בהמשך, שזה בדיוק מה שקרה. ההתנהלות של שני הצדדים כאילו ברגע שמתחילים זהו, סטופ נגעתי באדום, זו בדיוק הגישה הבעייתית. אני חושב שאם כבר להצביע על התנהלות בעייתית אז היה מקום לפתוח את המיינורס, בתנאים סופר מגבילים, באיזה פורמט מאוד פרוביזורי, אבל לפתוח. זה שהמיינורס שרפו שנה בלי לשחק יפגע בליגות די קשה. פחות בprospects ויותר בכל מה שמסביב להם.
        לגבי יוסטון, ברור שפחות מהשעיית הקבוצה לשנה לפחות זו התנהלות מחפירה, אבל רבאק, זה לא שהוא יכול לעשות את זה בסופו של דבר הוא עובד אצל הבעלים ולא להפך, ולכן הוא לא יכול להגיד לבעלים של האסהולס כלום. גם רמת הענישה בעייתית. זה לגבי זה. עכשיו בוא נשווה לסיליג. סיליג היה הבעלים של מילווקי בתקופת הcollution שבה בעלי קבוצות סגרו בינהם לא להחתים שחקני free agents כדי לשבור את האיגוד, וכשווינסנט הקומישיונר דאז יצא פומבית נגדם, בעלי הקבוצות הדיחו אותו וסיליג התמנה לקומישיונר ״זמני״. כקומישיונר זמני הוא החזיר את סטיינברנר מהשעייה, והיה זה שתחת שרביטו הליגה שבתה ב94. כקומישיונר קבוע הוא כמובן אחראי לפיאסקו של הסטירואידים, לנסיון לאחד את הטווינס והאקספוס בשביל החבר הטוב שלו ג׳פרי לוריה (וכדי לדאוג שלמילווקי שלו לא תהיה תחרות בשוק), לפיאסקו של האולסטאר, ליצירה של הווילד קארד במתכונת הנוכחית, לאינטרליג במתכונת הנוכחית, ולעוד דברים, ואז לכשפרש פרגן לעצמו מקום בהול אוף פיים ואת תפקיד ״קומישיונר emeritus״ הפיקטיבי, כדי שיוכל להמשיך למשוך משכורת מהליגה.
        אז נכון שמנפרד לא מלאך, אבל הרבה מהנזק הנוכחי נגרם בתקופת קודמו. מנפרד הוא איש של הליגה, לא בעלים לשעבר. הוא עדיין ״עובד אצל הבעלים״, ובפועל מייצג אותם, אבל זה מה יש. מכל מה שהוא אומר ועושה, אני חושב שהמטרה שלו היא טובת הליגה ולא כיסם של הבעלים, ולכן אני נותן לו קרדיט.
        לגבי הצופים, הליגה צריכה למצוא פתרונות, אבל להגיד שמנפרד לא רוצה או לא יכול או לא מסוגל, זה לא לעניין. בסופו של דבר בייסבול הוא לא פוטבול, הוא לא כדורסל. הוא משחק איטי, ארוך, ״משעמם״, לא אלים, לא ספורט מגע, רפטטיבי, עומד. זה הקסם שלו, וזה הבעיה שלו. הוא גם לא ענף נישתי אלא אחד מהביג 4, לקחת ענף זניח ולהביא צופים יותר קל מלקחת ענף של מליארדים ולנסות להביא צופים. אם יש פתרון פלא להחזרת הצופים, אני בטוח שינסו אותו.

        1. א. ציטוט של כוורת, קנית אותי
          ב. זה לא רק עניין של קבלת החלטות, אלא של מנהיגות. אדם עם כריזמה גבוהה יותר היה גורם לדעתי לשאר הצדדים לפעול מהר יותר
          באט היי, דאטס מי

        2. הבעיה שלי שלי איתו הגיעה לשיא כשניסה לחסל את המיינורס (הרבה לפני הקורונה). המצב שם הכי רע שהיה בהיסטוריה, והם מנסים להוריד אותו לקרשים עוד יותר. לדעתי ההחלטה על ביטול העונות התאימה מאוד לבעלים שישר קפצו על המציאה.
          *
          עכשיו לעניין עצמו. כפי שציינת – הוא בירוקרט, לא מנהל. לא מסוגל לקבל החלטות שחשובות עבור *כל* קבוצות הליגה. כן, הם כרגע בטופ 4, אבל המעמד שלהם ננגס שוב ושוב ע"י הכדורגל – בעיקר אצל האוכלוסייה ההיספנית שאמורה להיות אצלם בכיס. גם העובדה שהעונה מתרחשות פחות או יותר במקביל פוגעת משמעותית. בשיקאגו יש אימרה: אתה אוהד ברס, אוהד של אחת מקבוצות הבייסבול ואוהד של אחת מהקבוצות שמשחקות באולם – בולס או בלאקהוקס – לבייסבול אסור להיכנס לקטגוריה בה יבחרו אם זה הם או הכדורגל ("קבוצה אחת בעונת האביב") – כי הם יפסידו.
          היום הבייסבול בקושי נכנס לכותרות של ספורטסנטר, ודיווחים שוטפים אנחנו בקושי מקבלים. שביתה בשנה הבאה (מה שכנראה יקרה במציאות הנוכחית) תהפוך את ה-MLB לליגה חשובה כמו ה-NHL. זה ממש לא משהו שאחד הבעלים רוצה לראות, ובשביל זה צריך מישהו עם חזון.
          .
          הקסם של הבייסבול תמיד יישאר (כמו שמנחם אמר: "יכול להיות משוחק לנצח"), השאלה האם יש לו מקום כמשחק של 5 שעות – פעם ביום – בעולם של גירויים אין סופיים? אפילו ליגות הפוטבול שנפתחו לאחרונה (AAF, XFL) – שלהן מובטחים מיליון צופים מבלי שעשו כלום – הבינו את זה וקיצרו משמעותית את הזמן הכולל המשחק (והשידור) בשיטות שונות. או כמו שאמר צ'ארלי אברסול מה-AAF: התחרות שלי היא לא רק מול ענפים אחרים, היא גם מול הקולנוע, התיאטרון והמסעדה בה אנשים נפגשים עם החברים שלהם.
          .
          אבל אני חושב שגלשנו קצת בתגובות, אולי כמו שיוני אמר באמת שווה להכין פודקאסט (או לפחות טור נפרד) על הנושא
          🙂

  5. אז ככה:
    – חובה בשעון זריקות, וגם הגבלת זמן להחלפת מגישים. בכל החלפה יש וועידת פסגה על הגבעה, כאילו מחליפים נשיא…
    – רצוי מאוד לקצר את הליגה הסדירה, ולהוסיף סיבוב פלייאוף
    – אני בעד אינטרליג, יוסיף המון עניין בליגה
    – הוספת עזרים טכנולוגיים לשיפוט. למה צריךבמאה ה-21 שופט שכורע מאחורי התופס בשביל להכריז אם הכדור עבר בתוך הסטרייקזון? וגם ככה טועה בלפחות 20 אחוז מהזריקות. תנו לטכנולוגיה להכריע, היא מדוייקת להפליא.

    1. הבעיה לא הוועידה, זה בדיוק 10 שניות. כנ״ל שהמאמן זורקים עולה. הבעיה היא שהזורק המחליף אחרי שעולה, צריך לזרוק איזה 7-8 זריקות, לאף אחד אין הסבר למה, כי הוא הרי זרק עכשיו בבולפן, אבל מקובל שזורק שעולה מקבל סיבוב חימום אז גם הם מקבלים.
      לגבי שופט אוטומטי, אני בעד, תוך עונה אחת כולם יבכו. המשחק יהיה כל כך מגוחך. נניח שהגרפיקה שיש היום במשחקים היא דפיניטיבית (והיא לא, אבל לצורך הדיון), חצי מהחובטים במשחק צריכים ללכת, והחצי השני סטרייקאאוטס. זה יהיה כיף. אז בעצם זורקים יזרקו walk אחרי walk או middle middle להום ראנס. התוצאה תהיה משחקים עם תוצאות של פוטבול.
      כולם רואים את הצד שלהם, אבל א. הסטרייק זון הוא אזור פיקטיבי שאמנם מוגדר מצד ימין ושמאל, אבל למעלה ולמטה זה ברמת ה״ברכיים אותיות״ שזה אזורים ברוחב של 10 ס״מ. וזה גם משתנה מחובט לחובט ואמור להקבע בזמן הזריקה. את ההילוכים החוזרים עושים ברמת החובט ברגע שהכדור עובר את הצלחת, וזה לא איפה שהסטרייק זון אמור לעבור. וחוץ מזה שכאמור כל אחד רואה את הצד שלו, אם שופט הוא low ball אז הוא low ball לשני הצדדים. וכנל high-ball. והזורקים עובדים בהתאם. בסופו של דבר הכל בבל״ת. וזה עוד לפני שאני מדבר על הטכנולוגיה עצמה שכולם מניחים שהיא 100% והיא לא. אבל מה אני מדבר, בסוף ינהיגו סטרייק זון אוטומטי ואז נראה.

      1. ארז, אין שום דבר שהוא מוחלט, אבל השאיפה היא להוריד את כמות הטעויות כמה שניתן.
        כל שינוי, גם לטובה, לוקח זמן להתרגל אליו, אבל אחר כך אף אחד לא מסתכל אחורה.
        אין אדם אחד בעולם שרוצה לבטל את מערכת ה"פוטו פיניש" בריצות קצרות, ולחזור לקבוע את זהות המנצח לפי העין האנושית. כך יהיה גם עם מערכת הסטרייקזון, אין לי ספק בכלל.

      2. מסכים עם ארז, השיפורים הטכנולוגיים שנכנסו די שיפרו את קבלת ההחלטות והיום אנחנו פחות תלויים בשופטים. אין מקום למעבר מלא למערכת ממוחשבת. לפחות לא בשלב הזה…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט