לניו יורק מטס אין הרבה אגדות לאורך 62 שנות פעילות המועדון. שתי אליפויות, עוד שלוש הופעות בוורלד סירייס, סביב שמות כמו דריל סטרוברי, דווייט גודן (שניהם כיכבו גם במדי היאנקיז), קית' הרננדז (כיכב גם בסיינפלד), גארי קארטר, מייק פיאצה, ואולי גם דייויד רייט, עניין של השקפה. אך אף אחד מהשמות האלה לא מתקרב לאגדה הגדולה מכולם, ה-מט מספר 1.
בשבוע שעבר הלך טום סיוור לעולמו, כשהוא בן 75, כאילו כדי להגיד לאוהדי המטס בפרט ולאוהדי הבייסבול בכלל – "עזבו את 2020, שום דבר טוב לא ייצא ממנה…". The Franchise רשם 20 עונות במייג'ורס, אך 12 מהן, במדי המטס, הן החשובות ביותר.
מקליפורניה לניו יורק
ביום חורפי אחד, ב-17 בנובמבר 1944, נולד סיוור לבטי לי וצ'ארלס הנרי, ב-פרסנו, קליפורניה. קריירת הפיצ'ינג שלו החלה כבר בתיכון, ומשם ל-USC (אוניברסיטת דרום קליפורניה בתרגום חופשי). בדראפט 1965 הוא נבחר רק בסיבוב העשירי על ידי הדודג'רס, אך הבחור הצעיר דרש 70,00 דולר – והקבוצה מ-LA ויתרה עליו. שנה לאחר מכן נבחר סיוור בסיבוב הראשון על ידי הברייבס, אך בסופו של דבר, לאחר תהליך ארוך ומורכב, הוא מצא את עצמו במטס.
כבר לאחר עונה אחת במיינורס מצא עצמו סיוור בסגל של הקבוצה של הגדולים. וההתחלה? אוהו ההתחלה. מאזן של 13:16, מקום באולסטאר, ERA של 2.76, וכל זאת סביב קבוצה ממש גרועה בקווינס. כבר בשלב הזה מיקם עצמו סיוור בפסגת הפיצ'רים של הכחולים-כתומים, ואת עונתו השניה הוא החל כשהוא פותח במשחק הראשון של העונה – אמירה משמעותית לבחור כל כך צעיר.
Ace On Bace
מפה החל סיוור בסדרה של עשר עונות, כשרק פעם אחת ה-ERA שלו חוצה את גבול ה-2.92 (וגם אז – 3.2, הלוואי על כולם). תוסיפו לזה רצף של תשע עונות עם 200 סטרייק אאוטס או יותר, ותקבלו את האייס שחיפשתם. בינתיים עבד סיוור בעבודה צדדית, כשהוא מקים לאט לאט משפחה. ב-9 ביוני 1966 התחתנו טום ונאנסי לין מקנטאייר, להם נולדו שרה ואנני.
עונת השיא, בעיקר ברמה הקבוצתית, היתה ללא ספק 1969. סיוור ניצח 25 משחקים, זכה ב-Cy Young, והיה שני רק לווילי מקובי במירוץ ל-MVP. ב-9 ביולי הוא היה רחוק שתי פסילות ממשחק מושלם, ב-שיי סטדיום מול הקאבס. אאוץ'.
כבר לא ליצנים
כזכור, עד לאותה העונה המטס לא נחשבו באמת לקבוצה. בעיקר בחלק התחתון של הבית, מעולם לא איימו על מקום בפלייאוף. ב-21 במאי הם ניצחו משחק באטלנטה, ועלו למאזן של 18:18, מאזן לא שלילי בשלב הכי רחוק של העונה בהיסטוריה הקצרה של המועדון. סיוור ידע שהעיתונאים יחפשו לראות חגיגות, וזה לא התאים לו.
"שנאתי, שנאתי את המחשבה הזו שתמיד הסתכלו עלינו כקבוצה חלשה", סיפר סיוור למייק וקארו מהניו-יורק פוסט. "אני הייתי רציני, ככה הייתי כל החיים. לא זרקתי כדי להיות בינוני, אפילו כשהייתי ילד. ורציתי שגם החברים שלי יתייחסו למשחק בצורה דומה".
סיוור כינס את כל השחקנים אחרי המשחק, והעביר מסר ברור: העיתונאים ירצו לראות אותנו חוגגים. אנחנו לא חוגגים מאזן של 50-50. כשהעיתונאים הגיעו אליו, הוא אמר: "נשתה שמפניה, אבל לא כרגע. רק אחרי שנזכה באליפות". המטס המשיכו להפסיד חמישה משחקים ברציפות, אך הרצינות נמשכה, והעיתונאים הבינו שיש פה בעל-בית, אפילו אם הוא בן 24, והמטס הפכו לקבוצה.
Amazin Mets
את העונה הסדירה סיימו המטס במקום הראשון, לראשונה מאז הוקם המועדון, כשסיוור ונולן ראיין מובילים אותם להישג מרשים: המטס שיפרו את המאזן שלהם תוך שנה מ-89:73 ל-62:100. אכן, אמייזינג מטס. סדרת גמר הנשיונל ליג הפגישה את המטס עם הברייבס, וסיוור, כמובן, נבחר לזרוק ראשון. לא היה מדובר בתצוגה מרשימה, אך ניצחון הוא קיבל, והמטס עלו ל-0:1, בדרך ל-0:3 ומקום בוורלד סירייס.
טום טריפיק (כינוי שהוא קיבל בזכות הדמות המצוירת תחת אותו השם) פתח גם את המשחק הראשון בוורלד סירייס, מול האוריולס, אך הוא והמטס נכנעו לבולטימור 4:1, בהפסד היחיד של הניו-יורקרים בסדרה. סיוור שב לזירה במשחק הרביעי, עם תצוגת תכלית בדרך לאליפות היסטורית: עשרה אינינגים מלאים, ניצחון 1:2 סופר דרמטי, ריצה אחת, שישה סטרייק אאוטס, ובעיקר דומיננטיות לכל אורך הדרך. אך זו, לצערו של סיוור, היתה האליפות האחרונה שלו בקריירה.
"עיוורים באים לשמוע אותו זורק"
סיוור המשיך להצטיין, כשהוא זוכה עוד פעמיים ב-Cy Young (1973, 1975), ובסך הכל רושם ארבע עונות במדי המטס עם 20 ניצחונות או יותר. עונת 1973 היתה האחרונה בה המטס וסיוור הגיעו ביחד לפלייאוף, כשטום מנצח את סינסינטי במשחק החמישי של ה-NLCS ושולח את המטס לוורלד סירייס.
ה-פרנצ'ייז לא הצטיין במיוחד בסדרה מול אוקלנד, כשמהשחק השלישי היה ללא החלטה (איך התרגום, משעשע?), אך המטס הפסידו. במשחק השישי, כשהחבר'ה מניו יורק מובילים בסדרה 2:3, על סף אליפות, סיוור והמטס הפסידו 3:1, ולמחרת ייכנעו גם במשחק השביעי והאליפות תיגנז. רג'י ג'קסון, שהיה בצד המנצח בסדרה הזו, אמר על סיוור: "אנשים עיוורים מגיעים לאצטדיון רק כדי לשמוע אותו זורק".
ה- Midnight Massacre
במהלך עונת 1977, דרש סיוור הארכת חוזה משמעותית, אך המו"מ מול יו"ר המטס, דונלד גראנט, לא צלח, והשניים, איך נגדיר זאת בעדינות, לא ממש הסתדרו. בשלב מסוים נמאס לסיוור, שדרש טרייד, באומרו: "אני לא יכול להישאר פה כל עוד גראנט פה". בטרייד שמוגדר על ידי התקשורת הניו יורקרית כ-Midnight Massacre, נשלח סיוור לסינסינטי, תמורת: פיצ'ר בשם פאט זאכרי (ניצח 69 משחקים לאורך כל הקריירה), אאוטפילדר בשם סטיב הנדרסון (68 הום ראנס), אינפילדר בשם דאג פליין (שבעה הום ראנס), ואאוטפילדר בשם דן נורמן (11 הום ראנס). אכן, Massacre.
המעבר של סיוור השאיר חלל ענק בקווינס, והמטס חזרו למקום מוכר מהעבר – תחתית הבית, שם הם בילו בשלוש העונות הבאות. ב-21 באוגוסט שב טום טריפיק הביתה, כשהרדס התארחו בשיי סטדיום. קבלת פנים חמה, דאבל וניצחון 1:5 היו מנת חלקו ביום האמוציונלי הזה. עוד לפני כן, ב-19 ביולי, קיבל סיוור תשואות חמות מהקהל במשחק האול-סטאר שהתקיים ביאנקי סטדיום.
חביב הסינסינטים
ב-16 ביוני 1978 הוסיף לעצמו סיוור עוד עמוד לספר ההצלחות שלו, עם No Hitter מרשים ב-0:4 על סיינט לואיס ב-ריבר פרונט סטדיום, סינסינטי. זה נמשך עם הסטרייק אאוט ה-3,000, ובסך הכל בשש עונות באוהיו העמיד סיוור מאזן של 46:75, לצד ERA של 3.18..
במהלך התקופה בסינסינטי, בעונת השביתה של 1981, העבירה משפחת סיוור את הזמן אצל משפחת בון, משפחת בייסבול ידועה. ארון בון, המנג'ר של היאנקיז היום, נזכר: "הייתי בן שמונה, טום היה בחוץ, עם הקטנוע שלו. קפצתי על החלק האחורי של הקטנוע, וחטפתי מכה רצינית בקרסול, עד היום יש לי צלקת מאותו המקרה".
הפותח הרשמי
בינתיים, בניו יורק, גראנט, שנוא נפשו של טום ושות', נשלח הביתה ושילם את מחיר הכישלונות. זה פתח את הדלת לחזרה אפשרית של סיוור הביתה. ב-16 בדצמבר 1982 נשלח טום בטרייד למטס, כשארבעה חודשים מאוחר יותר הוא פתח בפעם ה-14 ב-Opening Day. הוא יגיע עד לסיום הקריירה ל-16 כאלה, שיא שלא נשבר עד היום…
החזרה למטס היתה קצרה, ולאחר עונה אחת נפרד סופית ה-מט הטוב בהיסטוריה מקבוצתו האהובה. התחנה הבאה, השלישית במספר – שיקגו ווייט סוקס, מעבר לאמריקן ליג. בגיל 39 המשיך הבחור להרשים, עם מאזן של 28:33 ו-ERA של 3.67 בשלוש עונות במדי הגרביים הלבנים. אירוע יוצא דופן נרשם ב-9 במאי 1984. סיוור זרק את האינינג האחרון במשחק שהושלם לאחר שהופסק, וניצח אותו. לאחר מכן הוא פתח במשחק הבא, כל זה מול מילווקי, ובכך הוא רשם לעצמו שני ניצחונות באותו היום!
תחנה אחרונה
התחנה האחרונה בקריירה של הפרנצ'ייז היתה בוסטון, לשם הוא נשלח בטרייד במהלך עונת 1986. הניצחון ה-311 והאחרון שלו הגיע ב-18 באוגוסט, מול הטווינס. לרוע מזלו, או שלא, סיוור נפצע, ולא פגש את המטס בוורלד סרייס של אותה העונה, סדרה שתיזכר לדורות עם ה-Error של בילי באקנר. היתה זו האליפות האחרונה של המטס עד היום…. לאחר שחוזהו לא חודש, בתום עונה אחת, הפך סיוור שוב לשחקן חופשי, כשהוא סוגר בפנוויי מאזן של 7:5 עם ERA של 3.8. בשביל קצה הקריירה זה סופר מרשים.
במהלך עונת 1987 הסתבכו המטס עם פציעות, ושקלו להחזיר את הפרנצ'ייז. אך לאחר שני ניסיונות כושלים ב-AAA, הבין סיוור שכבר אין לו מה למכור, ופרש, כשהוא מסכם: "אין יותר פיצ'ים תחרותיים בזרוע בת ה-42 שלי. השתמשתי בכולם". את הקריירה שלו סגר סיוור עם מאזן של 205:311, לצד ERA של 2.86, שלוש זכיות ב-Cy Young ו-3,640 סטרייק אאוטס. מספרים כאלה שווים הול שלם בהול אוף פיים, ללא ספק.
למי למי, יש יותר כבוד
את הכבוד שלו קיבל סיוור מהמטס, כשהמספר 41 יצא מהרוטיישן (הראשון בהיסטוריה של המטס), וב-7 בינואר 1992 נכנס טום טריפיק להיכל התהילה, עם 98.84 אחוזים – הגבוה ביותר עד אז. בהמשך, הרחוב שמחוץ ל-City Field נקרא Seaver Way, כשהאצטדיון היה בבית מספר 41 כמובן… לאחר פרישתו הצטרף סיוור מדי פעם לצוותי שידור, במשחקי המטס, היאנקיז וברשת NBC לצד וין סקאלי האגדי.
את הסיפור הבא מספר בראיין שניידר, תופס ששיחק במייג'ורס בעשור הקודם. כששיחק במדי הנשיונלס, הכיר שניידר את דון סאטון, חבר של סיוור, ששימש אז כפרשן מקומי בשידורי הנאטס. כששניידר חיפש מקום לחופשה, ניצל סאטון את תחביב היין המשותף של השניים, ושלח אותו לייקב בקליפורניה. "כשאתה נכנס תבקש את ג'ורג'", זה הדבר היחיד שהוא אמר לו.
יום לפני היציאה לטיול נשלח שניידר בטרייד למטס, ולמעשה היה זה היום הראשון שלו כ-ניו יורק מט. "אי אפשר להמציא סיפור כזה. אני נכנס, ומי שמקבל את פני הוא ג'ורג' תומאס סיוור. ביום הראשון שלי כ-מט. וואו, איזה יום זה היה".
תחילת הסוף הגיעה כבר אי שם ב-2013, כשהחלו פרסומים שסיוור סובל מבעיית זיכרון, אך לא היה לזה כל אישור רשמי. זו גם היתה השנה בה רשם סיוור את ההופעה האחרונה שלו על מגרש בייסבול, במשחק האול-סטאר ב-סיטי פילד. ב-7 במארס 2019 פרסמה משפחת סיוור הודעה, כי טום בן ה-74 סובל מדימנציה, ו"פורש מהחיים הציבוריים". ב-31 באוגוסט 2020, לפני כעשרה ימים, הלך סיוור לעולמו, בעקבות סיבוכים שכללו דימנציה וקורונה, והשאיר אחריו ערימה עצומה של זכרונות לאוהדי הבייסבול, בעיקר בניו-יורק.
מנחם לס
11 ספט 2020 16:57:04יוני, כשאמרתי לגייל שיש באתר פוסט על תום סיבר היא הכריחה אותי לתרגם לה אותו מילה במילה. נשאנו ב-1974. תום סיבר היה בשיאו. גייל היא אוהדת מטס ח-ו-ל-ה, והייתי חייב לקחת אותה למשחקים רבים. זאת הייתה גם השנה שזכיתי כמאמן באליפות ה-NCAA בכדורגל והייתי כה עסור ב-RECRUITING לעונה הבאה, אבל כל משחק שידענו למפרע שתום סיבר זורק, הייתי מנקה את כל לוח התאריכים כי היא לא הסכימה בשום אופן להחמיץ משחק. פעם כשפשוט לא יכולתי, היא לקחה את רכבת לונג איילנד ריילרוד והייתה חייבת להחליף רכבת בתחנת 'ג'מאייקה'. היא שכחה או התבלבלה והגיעה עד פן סטיישיון במנהטן. שם ביקמשה הוראות כיצד להגיע בסבוויי לשיאה סטדיום. היא הגיעה באינינג ה-4. בסוף המשחק היא מצאה טלפון צבורי וצלצלה הביתה. איש לא היה בבית. היא צילצלה וצילצלה עד שסוף סוף הבת, ואחריה אני, הגענו הביתה. בחצות נסעתי לאיצטדיון להביא אותה הביתה. לא רק זה אלא שסיבר הפסיד את המשחק
מנחם לס
11 ספט 2020 17:00:42אם אתה יוני שאוהב פאסט בול, אז רק שתדע שקואנו מהמילווקי באקס שזה עתה הפסידו למיאמי היט (קןוונאו שיחק די הרבה כרכז) התחיל כפיצ'ר ב-AA של בולטימור, וזרק כדורים שנמדדו בסביבות ה-100 מייל לשעה
ארז
11 ספט 2020 18:53:31סיוור הוא אכן המטס הגדול בהיסטוריה. להבין את המשמעות שלו לקבוצה, זה לא רק האליפות ההיסטורית, אלא האיש הגיע לקבוצה שבאותו זמן נחשבה לגרועה בהיסטוריה, הספר על העונה הראשונה של המטס, 62 נקרא "can't anyone here play this game?" המנג׳ר עד 65 היה קייסי סטנגל, שהיה מנג׳ר אגדי ביאנקיז… 10 שנים לפני, והיה במטס בגלל שהם רצו ״שם״, ולא ממש היה אכפת להם שהוא כבר חצי סנילי. הסגל, כיאה לקבוצת אקספנשן לוקט מן היקב ומן הגורן, כל מני שחקני מיינורס וכאלה שאף אחד לא רצה. רק ב1968 הגיע לקבוצה גיל הודג׳ס וסגר את הפינה בצוות המקצועי.
סיבר בכלל לא היה אמור להגיע למטס, הוא אשכרה חתם בברייבס, ואז קרה המזליקי המטורף, סיוור שיחק 2 משחקי ידידות במדי קבוצת הקולג׳ שלו, USC, ולכן נחשב שחקן קולג׳ ולא יכל לשחק במייג׳ורס, אבל בגלל שחתם בברייבס הNCAA הכריזו עליו כשחקן PRO והוא לא יכל לשחק בקולג׳! לבסוף הוא קיבל היתר מיוחד מהקומישיונר דאז (אחרי שאיים בתביעה) וחוזהו הוגרל בין כל הקבוצות שרצו בשירותיו והיו מוכנות לתת לו את התנאים שקיבל מהברייבס. לתוך כובע הוכנסו שלושה פתקים, האינדיאנס, הפיליס והמטס, והמטס זכו. רק לחשוב מה היה קורה אם היה משחק בברייבס, שבשורותיה כיכב אז הנק אארון…
סיבר הוא לא רק הול אוף פיימר ואגדה בחייו, אלא גם שם. אין אוהד מטס שלא יודע את שמו. אולי בגלל שההיסטוריה של המטס רווייה ביותר ירידות מעליות, ואולי גם כי הבד-בויז מ86 היו קבוצה ולא היה שם כוכב אחד, או כי מייק פיאצה לא לקח אליפות, סיוור נותר כוכב בודד בשמי המטס, וכרגע הוא שחקן המטס היחיד שמספרו מעטר את קירות הסיטי פילד (אם כי זה הולך להשתנות בשנה שנתיים הקרובות). הוא גם הפך לסמל של המטס לטוב ולרע. לטוב, כי המטס תמיד נחשבה לקבוצה של אייסס, סיבר, ראיין, קוזמן, גודן, דארלינג, הארווי, סאנטנה, דיקי, סינדגאארד, דהגרום, וכל מיני גלאווין ופדרו מרטינס שבאו לסגור קריירה, ולרע, ע״ע הדראפט המטומטם של 77 והיו עוד לא מעט כאלה (שוב נולאן ראיין, דייקסטרה ומקדוגל, וגם שנתנו לווילר לחתום בפיליס ולא נתנו לו הצעה נורמלית).
בשנים האחרונות מככב במטס שוב זורק כוכב, ג׳ייקוב דה-גרום, וצוות השידור העלה סטטיסטיקה שמשווה בינו לבין דוויט גודן וטום סיוור. המספרים די דומים, אבל ההבדל העיקרי הוא בנצחונות ובcomplete games. הייתרון של סיוור על פני דהגרום הוא שסיוור לא היה זורק 6-7 אינינגס ואז נותן לבולפן לזרוק את המשחק לפח, אלא נשאר 9 ו10 איניגס וסוגר עניין בעצמו. עוד ענק שלא יהיה כמוהו.
יוני לב ארי
11 ספט 2020 20:09:02שני דברים: א. איך הכנסת את דיקי לרשימה הזאת???
ב. ההבדל של האינינגים מדה גראם נובע הרבה בגלל שהבייסבןל השתנה, היום גם לסיוור לא היו נותנים לזרוק כל כך הרבה
ארז
11 ספט 2020 20:49:50לקח סיי יאנג, ויש לי חולשה לנאקלבולרס 🙂
וכן, כמובן שזה לא באשמת דהגרום, אלא רק לציין גם באמת איך המשחק השתנה, וגם לתת קונטקסט ליכולת ולהצלחה של סיוור. גם האופן שבו סיוור היה דומיננטי לאורך כל כך הרבה שנים זה משהו שהוא פועל יוצא של היכולת והעובדה שלא זרקו אז 95 מייל לשעה בממוצע (דה גרום זורק ממוצע של 92.5 עם פאסטבול של 99)
ארז
12 ספט 2020 18:12:48אחרי עוד תצוגת תכלית של דהגרום, יש עוד עניין איתו, וזה שחובטים לא מצליחים לגעת בזריקות שלו, ואם מצליחים אז זה פאול. התוצאה שהוא אמנם משיג סטרייקאאוטס בכמויות מסחריות, אבל גם זורק יותר בשביל כל אאוט, ולכן מגיע לאזור ה100 זריקות באינינג השישי, אז נכון שהיום מוציאים את הזורק אוטומטית על ה100 אבל בכל מקרה לא היו נותנים לו לזרוק תשעה אינינגס עם 140+ זריקות כל פעם.
מנחם לס
11 ספט 2020 21:29:52מצויין ארז. ממש מצויין. אני מלא זכרונות מתולדות המטס. המטס הייתה הקבוצה של לונג איילנד (כי חצי מהתושבים שם הגיעו מברוקלין), וכל שפוטי הדודג'רס – ואחרי זה בניהם ונכדיהם – אימצו את המטס כקבוצה מחליפה. אני תמיד הייתי אוהד היאנקיז, וזאת הייתה ממש בגידה בין חברי אנשי הפקולטה והסטודנטים שלי באוניברסיטה ובין כל חברי ושכני. וואו איזה ימים היו לי אז…פעם היה משחק עונה רגיל בין המטס והיאנקיס (כשהתחילו לערבב קצת קבוצות מהנשיונל והאמריקן ליגס), והגעתי לאוניברסיטה עם חולצה וכובע של היאנקיז, ולאן שזזתי (כולל בפתיחת כל הרצאה) הייתי צריך לסבול דקה או שתיים של קריאות בוז.
ארז
12 ספט 2020 11:31:18הסיפור של אוהדי הג׳איינטס והדודג׳רס שקיבלו ואמצו את המטס הוא אחד המרגשים בהיסטוריה של הבייסבול, הקבוצה הפסידה 100+ משחקים בעונה ויותר אוהדים באו לראות אותם מאשר את היאנקיז, האלופה היוצאת (והנכנסת).
שחר דלאל
12 ספט 2020 22:18:58כי שם זה באמת היה יריבות של הפועל-מכבי.
אם המעבר של הג'יינטס עוד היה נסבל (בכל זאת קבוצה של "ניו יורק"), הדוג'רס זאת היתה מכתה מתחת לחגורה (ברוקלין היתה עיר נפרדת עד לפני 100 שנה, והדוג'רס היו קיימים הרבה לפני).
אור
11 ספט 2020 23:25:41יש לך מושג למה עשו את ההגרלה הזו – ועוד בלי הברייבס – במקום לתת לו לשחק שם? אחרי הכל הם אלה שבחרו אותו בדראפט וחתמו איתו על חוזה, והעבירה שנעשתה לא הייתה קשורה אליהם בכלל.
שחר דלאל
12 ספט 2020 06:09:27לטענת הקומישנר באותו הם היו הקבוצה שעברו את העבירה (בחרו שחקן לא חוקי) ולכן הם האשמים בסיטואציה שנוצרה (החתימו שחקן קולג' וגרמו לאיבוד המלגה שלו), ולכן לא היו לזכות בשירותיו. עם זאת, צריך לזכור שהחוקים אז היו מעורפלים, משום שה-MLB רק התחיל להתנסות בדבר הזה שנקרא "דראפט".
כפי שיוני כתב, כל יתר הקבוצות קיבלו הזדמנות להשוות את החוזה שניתן ($40,000, נמוך מהסכום אותו ביקש מהדוג'רס רק חצי שנה קודם) אך רק שלוש קפצו על המציאה.
.
עוד שני פרטים מעניינים נוספים על הדראפט הזה:
* לא היה מדובר בדראפט הרגיל, אלא בדראפט "משני" שהתקיים בחודש ינואר, אחרי הדראפט הראשון בהיסטוריה (1965).
* באותו הדראפט שהדוג'רס בחרו בסיבר, המטס בחרו בנולן ראיין – מלך ה-curveballs.
אור
12 ספט 2020 08:08:52תודה
אור
11 ספט 2020 23:28:37מצוין יוני (גם סיוור, וגם הפוסט)
שחר דלאל
12 ספט 2020 06:09:56נהדר יוני, אני מחכה לכתבות שלך בכל יום שישי.
מנחם לס
12 ספט 2020 06:49:05הברייבס עשו 26 ראנס נגד מיאמי
יניב ש.
12 ספט 2020 19:24:46זה נגמר ב- 29 ריצות, שיא NL
ארז
13 ספט 2020 10:40:59שתי הליגות במצוקת זורקים מטורפת, ומיאמי בכלל. זה שאנחנו לא רואים חגיגת ריצות היסטרית כל משחק (אלא כל משחק שני) מלמד עד כמה האנליטיקס הרגו את החובטים. מדהים כמה הבייסבול המודרני משוחק על ידי אתלטי על, אבל רמת המשחק היא מגוכחת.
ארז
12 ספט 2020 11:26:05יוני, לשבוע הבא אני מבקש סיקור על לו ברוק, עוד ענק שעזב אותנו.
יוני לב ארי
12 ספט 2020 13:28:33חחחחח בקשתך נרשמה….