סיכום השבוע בבייסבול / כחול ולבן – יוני לב ארי

עונת 2020, סליחה, שנת 2020 תיזכר בהיסטוריה כאחד החשוכות אי פעם. ובשנה כזו, לך תמצא נקודת אור. אז הנה, מצאנו. אחרי אין ספור משחקים, יש לישראל נציג במייג'ור ליג בייסבול! דין קרמר, כוכב נבחרת ישראל ובן לישראלים שנולדו בארץ, פתח אתמול לראשונה במדי הבולטימור אוריולס ובכך עשה היסטוריה!

בא לשכונה בחור חדש. קרמר (צילום: sports.yahoo.com)

והוא לא סתם פתח. קרמר שיחק נגד המועמדים לאליפות, הניו יורק יאנקיז, ורשם שישה אינינגים מעולים, היט אחד, ריצה אחת, ושבעה סטרייק אאוטס. אה, כן, וכמובן – ניצחון. למעט האינינג השני, בו הוא מילא את הבסיסים וחטף את הריצה היחידה, קרמר שייט לאורך כל הדרך, ונראה כמו פיצ'ר מנוסה. יש עתיד! קרמר, שבינואר יחגוג את יום הולדתו ה-25, נולד בקליפורניה, אך הוריו ילידי הארץ ומשפחתו חיה מספר שנים בארץ.

משבר בברונקס

אז אם כבר פתחנו בבית המזרחי של האמריקן ליג, שימו לב למה שקורה ליאנקיז. המועמדים הבכירים לאליפות ממשיכים לקרוס, כשהם מפסידים בשישה משמונת המשחקים האחרונים, כולל כמה הפסדים דרמטיים לאחר איבוד יתרון. נכון, ג'אנקרלו סטנטון וארון ג'אדג' לא משחקים, אך גלייבר טורס ודי.ג'יי למהיו חזרו, ולהפיל הכל על הפציעות זה מוגזם. גם ליינאפ כמו שהיאנקיז מציגים היום אמור לנצח יותר משני משחקים מתוך שמונה.

גם הוא במשבר. סאנצ'ס (צילום: breitbart.com)

כרגע הפינסטרייפס במקום השישי בתמונת הפלייאוף, ובעונה כמו השנה ביתיות לא ממש חשובה, העיקר להיכנס, אך גם זה כבר לא כל כך בטוח, כשלצד ניו יורק נאבקות גם מינסוטה, טורונטו, בולטימור ודטרויט על המקומות האחרונים לאוקטובר. הלילה מתחילה סדרה בין היאנקיז לבלו ג'ייז, יהיה מעניין.

בחירות במרכז

בתחילת העונה ניבאנו ראש חץ משולש בפסגת הבית המרכזי, וזה בדיוק מה שקורה. שימו לב: ההפרש בין מוליכת הבית, שיקגו, לשלישית, מינסוטה (קליבלנד באמצע) הוא משחק וחצי בלבד, כשכל השלוש נאבקות על מיקומים כרגע. הווייט סוקס ניצחו ב-16 מ-20 המשחקים האחרונים שלהם, מהקבוצות הלוהטות של הליגה.

גם הוא יעדיף לשכוח את 2020. אלטובה (צילום: albat.com)

עוד מועמדת לאליפות, אלופת האמריקן ליג היוצאת, יוסטון, איבדה השבוע גובה כשהובסה 4:0 בסדרה מול האיינג'לס המאכזבים, כולל 6:5 דרמטי באינינג ה-11. חוסה אלטובה ממשיך לאכזב עם ממוצע חבטות 224., כמו גם ג'ורג' ספרינגר (227.), שלפחות העיף בינתיים שבעה הום ראנס… יוסטון עדיין במקום החמישי בפלייאוף, כך שבינתיים אין מה לדאוג שם…

כחול ולבן, גרסת LA

בנשיונל ליג, הדודג'רס ממשיכים לעשות צחוק מכולם, עם 19 ניצחונות מ-22 משחקים, ומאזן 1:6 השבוע. השאלה היא אם כל הטוב הזה יימשך במאני טיים, או שב-1 באוקטובר, כמו כל שנה, הכל יתהפך.

לפחות הדודג'רס מבסוטים העונה (צילום: dodgersnation.com)

הפאדרס, הלהיט של הטרייד דד ליין, ניצחו סדרה באוקלנד, מול האייז החזקים, האם הם יכולים ללכת עד הסוף העונה? למה לא? בבית המרכזי הקאבס וסיינט לואיס ממשיכות להיאבק על הפסגה, כששיקגו מאבדת גובה עם שלושה הפסדים לקארדינלס. הכל פתוח. הלילה המשחק הרביעי בסדרה, ניצחון של סיינט לואיס – וההפרש יעמוד על חצי משחק.

דרמה בתחתית הבית

בבית המזרחי המאבק על המקום האחרון בפלייאוף מסתמן כמעניין ביותר. המטס רחוקים משחק וחצי ממיאמי, אחרי ארבעה ניצחונות בחמישה משחקים, כשהמארלינס יתארחו בסדרה הקרובה באטלנטה, והמטס בבולטימור. כשנותרו 20 משחקים בקופה, כל משחק קריטי.

מאבק דומה אפשר לראות בין קולורדו לג'איינטס, ששוות כרגע עם מאזן של 20:21. נכון לעכשיו אחת מהן בפנים ואחת בחוץ. ב-22 בספטמבר השתיים ייפגשו לסדרה של ארבעה משחקים, שעשויה להכריע את הכף.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. כל הכבוד לדין קרמר, אם כי הבחור לא ממש ישראלי, אבל למה להרוס סיפור טוב עם עובדות.
    ולענייני השבוע, האמת שהקבוצה היחידה שמעניינת אותי ושעוד לא תהיתי על קנקנה הם הדודג׳רס, ואני מקווה לתפוס אותם בזמן הקרוב.
    היאנקיז לא נראים טוב, ראיתי אותם מול המטס, ונכון שהתנאים לא אופטימליים לשפוט (2 דאבל הדרס של 7 משחקים פלוס שניים רגילים), אבל הם פשוט לא נראים טוב. ולא רק בקטע של היאנקיז, אלא בכלל. מול המטס זה הספיק ל3:3 בסדרה, אבל קצת יותר חדות בפיניש, והיה יכול להגמר 4:2 או 5:1 למטס. מול הרייס הם מתפרקים, וזה בדיוק הקטע, אם מסתכלים על היכולת של היאנקיז לנצח סדרות, הולך להיות להם פלייאוף קצר מאוד.
    המפתיעה של העונה מבחינתי הם היוסטון אסהולס, שהנחתי שתגמור הרבה יותר נמוך עכשיו השחקנים שלה יתקשו לשחק כשלא מדווחים להם מה היריבה הולכת לעשות. בכלל יצא להם טוב גם העונה הקצרה, גם בלי קהל וגם פלייאוף מורחב, מה שמלמד שהפשע משתלם.

    1. הוא אולי לא ישראלי כמוני וכמוך אבל יותר ישראלי מאלה שהתאזרחו בשביל הנבחרת, הוא חי בארץ חודשיים מכל שנה (עד הלימודים בקולג') ועשה כאן בר מצווה. בקיצור ישראלי-אמריקאי

      1. מבחינתי ״שחקן ישראלי״ זה מישהו שגדל בישראל ושיחק בישראל. במובן הזה הוא לא שונה ממתאזרח חוץ מזה שהוא לא צריך לעשות שמיניות באוויר ושהבוסים שלו ימשכו טובות מכל מני פונקציונרים, כי הוא אזרח ישראלי אוטומטי, אבל מבחינת מי ומה שהוא, זה בחור אמריקני שגדל באמריקה, שיחק בליטל ליג באמריקה, שיחק בתיכון אמריקני, בקולג׳ אמריקני, בקבוצת מיינור ליג אמריקני, ומשם הגיע למייג׳ורס, זו הפואנטה. אני שמח בשבילו ומאחל לו הצלחה בליגה (כל עוד הוא לא מול המטס) ובנבחרת, אבל ״שחקן ישראלי״ הוא לא. אזרחות, היסטוריה אישית, העדפה פוליטית, הכל סבבה, הוא לא ״שחקן ישראלי״ או ״שחקן ישראלי אמריקני״ או אמריקני ישראלי, הוא שחקן אמריקני.

            1. לזכות וואלה הם דיווחו גם לפני המשחק, שאר התקשורת לא (ולא יודע אם אחרי)

    2. קודם כל מסכים, היאנקיז נראים לא טוב. או שאין התקפה או שאין הגנה, ובעיקר, לא רואים עליהם שהם לא פוגעים, וזה מה שהכי כואב לי. תתעצבנו, תשברו מחבט, איפה פול אוניל קיבינימט????
      אבל, עד הפלייאוף ג'אדג' וסטנטון אמורים לחזור (מי החדש שייפצע?), השאלה אם הם יחזרו מספיק מוקדם כדי להיות בכושר. אם כן, ואם גם פאקסטון יחזור כדי לזרוק 5 אינינגים טובים, ודיווי גארסיה יהיה מה שנראה שהוא יכול להיות – יש סיכוי להצליח

      1. כן, גם צריך לזכור שזה לא שכולם סבבה. יש המון קבוצות שהרוטציה שלהם מג׳עג׳עת, מי יותר ומי פחות, וזה אומר המון ללכת לבולפן, שזה תמיד הימור, וככל שמכניסים יותר זורקים כך הסיכון שאחד מהם יתפוס יום רע גדל, והופה יתרון 2:1 הפך ל4:2 לרעתך. מה שתפס אותי הוא באמת ההתקפה האנמית שלהם, פתאום וויט נראה פוהולס בהשוואה לשאר. ואני מסכים לגבי האנרגיה, ממש ראו איך למיהו הכניס להם קצת רוח במפרשים, אבל עדיין, זה לא הbunch of savages.
        בסופו של דבר נראה שמי שתצליח לקרוס הכי פחות ולשמור על יציבות מינימלית תיקח, זה הסיבה שאני לא רואה את האלופה הבאה מהNL איסט למשל, אבל שוב, מי שמתיימר לחזות או להמר על הדודג׳רס וכזה, נזכיר מה היו התחזיות ב2019 ומה בפועל קרה.

    3. אני בארה"ב כבר 59 שנה, אבל בתוך תוכי מרגיש ישראלי לכל דבר. לפני שבוע אחד מחברי הטובים ביותר – רובי אופיר, שהגיע הנה 8 שנים אחרי – חזר לישראל בגיל 83. כמה קנאתי בו! לי זה לא יקרה כל זמן שגייל שלי אתי בחיי. אבל אני עדיין מדבר וכותב עברית, והכי חשוב – חושב בעברית. גורל ארה"ב חשוב לי (בעיקר בגלל טראמפ) אך גורל ישראל חשוב לי פי מאה יותר (ולא רק בגלל הבת והנכדות). אם דין קרמר מרגיש חצי ממה שאני מרגיש, עבורי הוא מספיק ישראלי!

  2. מוטב שתתרגלו לקבוצה חדשה במרוץ לוורלד סרייס, והיא משחקת 5 מייל מדירתי. שמה אטלנטה ברייבס, ויש לה פיצ'ר בשם מקס פריד שמזכיר לי את קופאקס, ובולפן מצויין הכולל את שיין גרין. הת בטוח (אוקיי, 99% בטוח) לעשות את הפלייאוף, ואז גם אתם תכירו את הקבוצה הצעירה והמצויינת הזאת

    1. אתה אומר את זה כבר חודש, ואני רשמתי לפני. כמו שהNL east נראית, אטלנטה היא הבאנקר היחיד בדיוויז׳ן, אבל כאמור אני לא ראיתי שמה וורלד סירייז, אבל, אם הדוק אומר, הדוק יודע. המטס פוגשים אותם בראש השנה, אז אוכל להתרשם יותר מהכושר הנוכחי שלהם.

  3. סיפור מהסרטים: לפני הרבה, הרבה זמן, 46,000 צופים נעמדו בקמדן פארק בבולטימור, ומחאו כפיים 22 דקות ללא הפסקה כששחקן רץ מסביב הפארק ולחץ ידיים עם כמה יותר צופים שיכול היה.
    זה קרה ב-6 לספטמבר, 1995 נגד האיינג'לס מקליפורניה.
    קל ריפקין קבע ביום הזה שיא שיעמוד לעד כשהוא שיחק את המשחק ה-2,131 הרצוף, והאחרון ברציפות שלו. הוא ניפנף ידו לאביו שישב ביציע, והנשיא ביל קלינטון לחץ את ידו ואמר "GOD BLESS YOU".
    עד לפני שבוע הוא סרב להסתכל בסרט של המשחק. "הזכרונות הם כה מיוחדים במוחי שתמיד חששתי שאם אסתכל על הסרטון, הסרט "יקלקל" את הזכרונות המופלאים וההרגשה המיוחדת". הוא סוף סוף הסכים לראות את הסרטון במלואו, ואז אמר "IT STILL FEELS PRETTY GOOD".

כתיבת תגובה

סגירת תפריט