AFC  דרום

נראה שבית הAFC דרום, אולי מאז עזיבתו של פייטון מאנינג, עדיין מחפש דרך וזהות. הכרה, אם תרצו.
אבל תמיד ימצאו דרך לבעוט בדלי ולשקוע שוב בתהום הנשייה של כמעט.
אם אלו הטקסאנס שנראה שמצאו את ק"ב העתיד שלהם בדמות דשון ווטסון, אבל עדיין צריכים להוכיח עמידות ויכולת במשחקי פלייאוף, משהו שנהפך עכשיו קשה הרבה יותר עם הוויתור על  התופס המעולה, דיאנדרה הופקינס. 
או אינדיאנפוליס קולטס שנראו על דרך המלך לעתיד מזהיר עם אנדרו לאק שהחלטתו לפרוש במפתיע, זיזעה את עולם הפוטבול ואת הקבוצה.
ג'קסונויל ג'אגוארס, מעצמת הגנה שנפלה מנכסיה, נפלה בקסמו של ניק פולס, ונפלה.
והניצוץ האחרון בשרשרת ניצוצות, טנסי טייטנס, שנראה שמצאה זהות ונוסחה,  עם דריק הנרי שדורס כל מכשול בעונה הרגילה אבל נבלם רגע לפני הסוף על ידי האלופה המכהנת.
בעוד הבית הדרומי של הקונפרנס המקביל עושה צעדים מעוררי כותרות והתרגשות, נראה שהדרום האמריקאי ויתר על מרוץ התחמשות לקראת עונת 2020.

אינדיאנפוליס קולטס (9-7)

כמה נשאר לפיליפ ריברס במיכל גז והאם המעבר שלו לסטינג שונה אחרי כל כך הרבה שנים, יצית את הניצוץ שידליק את הגז הזה.

ריברס יכול להיות מכונה התקפית מהשורה הראשונה אבל יהיה קשה לו לעשות את זה לבד, ולאינדיאנפוליס קולטס שהחלה בתהליך ארוך של בניה מחדש, עדיין לא השלימה את הפאזל בעמדת התופסים.

אין ספק שהאופנסיב ליין שדורג שלישי בטיבו בליגה עונה שעברה, יסייע לריברס המזדקן להיפגע הרבה פחות ואולי בעקבות זה להצליח הרבה יותר.

משחק הריצה המצויין של מרלון מאק וטייט אנד עם ידיים טובות כמו ג'ק דויל, יתנו לריברס סביבת עבודה מוכרת.

בצד ההגנתי הסיפור המרכזי הוא הליין בקר הפנומנלי דריוס לאונרד שמעגן את כל ההגנה. לאונרד יקבל עזרה בדמות דפורסט באקנר, נוכחות מאיימת ומשתקת במרכז קו ההגנה ומעליו יעניק קצת רוח גבית של ותק לחוליית ההגנה הצעירה, קסאוויר רודס, שהגיע ממינסוטה.

הקולטס נראים כרגע הכי בשלים לקטוף את ראשות הבית אבל אני עדיין לא רואה ניצוצות והם יסיימו עם 6-10 סולידי.

יוסטון טקסנס (6-10)

הצמד המסוכן של הק"ב דשון ווטסון והרסיבר דיאנדרה הופקינס אחראים ל….
אה, רגע, ביל אובריאן שלח את דיאנדרה הופקינס לאריזונה תמורת הרץ האחורי, דיוויד ג'ונסון. רץ מדהים לפני שנתיים אבל מאז נפצע ולא הצליח לחזור לעצמו.
בעולם הNFL של היום, רצים טובים אפשר למצוא ברחוב, ועם הסכמה הנכונה הם גם יכולים להפוך לרצים מצויינים.  אבל תופסים ברמתו של הופקינס יהיה קשה מאוד להחליף.
יוסטון נשארו עם וויל פולר, קני סטילס והרכש החדש, ברנדין קוקס ורנדל קוב בעמדות התופסים. אולי יש להם פוטנציאל שנבלע על ידי הצל הענק של הופקינס, אבל לא בטוח שהם יספקו את המענה להיות המטרה הקבועה של ווטסון.
לא אתפלא אם השנה הרבה יותר מההתקפה תישען על יכולותיו האתלטיים של ווטסון, הווה אומר, רגליים. וזו דרך מסוכנת ומהירה לפציעות.
ווטסון, שחקן של מהלכים גדולים, זקוק לכישרון בצד השני של המסירה, לא בטוח שיש לו את זה כרגע.
ואולי התוכנית של ביל אובריאן בהתקפה היא בכלל להשתמש במפלצת הדו ראשית של הרצים ג'ונסון את ג'ונסון, כשדיוויד מספק מטרה לתפיסות ודיוק שובר תאקלים בין התאקלים.
בצד השני, הלב הפועם של ההגנה, ג'י ג'יי וואט, חוזר לשנה נוספת של לסחוב את קו ההגנה על כתפיו כשהשנה הוא מאבד את ג'יי די רידר שסיפק עזרה גדולה בלחץ פנימי ויאלץ להסתפק ברוקי לסייע לו מבפנים.
בכלל ההגנה של הטקסאנס בנויה יותר לעצור את הריצה, עם שני ליינבקרים בטופ 10 כנגד הריצה וחוליית קו אחורי פחות ממרשימה. זה אולי יעזור להם כנגד קבוצות בית כטנסי אבל יפגע בהם כנגד כל השאר.
מה יהיה? הטקסאנס צריכים לעשות התאמות בסגנון המשחק שלהם כדי לנצל את יכולת הביג פליי של ווטסון בשילוב עם רסיברים מאוד מהירים ואיום באויר של דיוויד ג'ונסון.
אני לא חושב שביל אובריין הוא האיש לבצע בהצלחה שינויים כאלו אבל הכישרון הטבעי של ווטסון והשסתום ביטחון של חוליית הרצים, אולי יפחיתו את מהלכי הוואו, אבל יעזרו ליוסטון להישאר בראש טבלת הבית. אבל רק במקום השני.
9 נצחונות, 7 הפסדים.

טנסי טייטנס(7-9)

אחרי שנים של דישדוש ו will he won’t he הטייטאנס החליטו להיפרד ממרכוס מריואטה במהלך עונה שעברה כאשר ראיין טנהיל עלה על כל הציפיות בעונת השתפרות מטאורית,  וסיפק מענה יותר מהולם בעמדה.
אבל מי שבאמת הרים את הפרופיל הציבורי של הקבוצה האפורה יחסית, היה משחק הריצה של דריק הנרי הענק, תרתי משמע.
17 שבועות, עמוק לתוך הפלייאוף, כשהנרי רץ מעל 100 יארד  למשחק, הטייטאנס ניצחו. כשנמצאה הדרך לעצור אותו, הטייטנס הפסידו. כולל שלב אליפות הNFC  שבו האלופה הנוכחית, הקנזס סיטי צ'יפס,  קטעה את מסע הקסם של טנסי.
הטייטנס גמלו להנרי עם תג הפרנצ'ייז וחוזה לטווח ארוך, אבל עדיין ניתן לראות אם הנרי ימשיך להיות בלתי עציר בליגה בה לכל תופעה חדשה מוצאים מהר פתרון הגנתי.
ראיין טנהיל נולד מחדש בטנסי. בזמן הקצר שהוביל את הקבוצה הפך לאחד מהמוסרים הטובים בליגה וכמו הגאות, הרים מסביבו, את כל הסובבים. איי ג'יי בראון, כוכב בהתהוות בעמדת הרסיבר, עזר לו במשימה והטירון הסנסציוני, יכול להתפתח עוד יותר בשנתו השניה.
אחרי הרבה שנים של שירות יעיל, טנסי נפרדה משירותיו של הטיט אנד דלייני וולקר, ובליגה בה תפקידו של הטייטאנד נעשה גדול וחשוב יותר משנה לשנה, הם עדיין צריכים למצוא פתרון מספק לעמדה.
בהגנה, טנסי הייתה סולידית שנה שעברה עם באלאנס נכון בכל הרמות ופחות או יותר שמרה על כוחה גם העונה. יותר אחריות תיפול על כתפיו של שחקן השנה השלישית הארולד לאנדרי עכשיו כשקמרון וויק, כבר לא בקבוצה להוביל את הפאס ראש. אבל אולי הרכש החדש, ג'אדוויון קלאוני, מהגיע מהסיינטס, יעזור לייצב את קו ההגנה.
טנסי היא באמת חידה מבחינת העתיד שלה. כל תופעה שעזרה להם להגיע עמוק לתוך הפלייאוף יכולה להשתפר או להעלם באותה מידה. לכן אסתפק בתחזית של 8-8 ומקום שלישי בבית.

ג'קסונויל ג'אגוארס(10-6)

דיי ברור שהג'אגוארס במצב בניה מחדש כשהם אוגרים בחירות דראפט עתידיות במחיר של שחקני מפתח כמו יאניק נאגווה.
עד לא מזמן מעצמת הגנה, לג'קסונויל נשאר לסמוך על מיילס ג'ק וג'וש אלן לעגן את ההגנה היורדת מנכסיה.
בכל דרגות ההגנה, נדמה שהקבוצה הדומיננטית לפני ששלוש שנים נמחקה לחלוטין.
ההימור על ניק פולס שיזניק אותם לעמדת תחרותיות נפל חזק,  ונראה שג'קסונוויל מסתפקת בשאיפות נמוכות לעונה הקרבה כשהיא זורקת את גיבור העם והמדור, גרדנר מינשו ה-2, מתחת לגלגלי קו התקפה ממש לא מספק. לפחות יהיה לו את הכשרון העולה בעמדת הרסיבר, די.ג'יי צ'ארק. מאחורי צ'ארק דיי חושך אבל כזכור, גם הוא הופיע משום מקום.
נכס נוסף שנשלח מהקבוצה, הוא הרץ לאונרד פורנט, שעבר לשכנה טמפה ביי.  מאחוריו יש רק את כריס תומפסון שיותר מתמחה בתפיסה מאשר בלשבור תאקלים. גם בעמדה הזו הג'אגוארס יצטרכו עזרה.
טיילר איייפרט ינסה להישאר בריא ולחזק את עמדת הטייט אנד שהייתה גרועה ולא יעילה בעונה שעברה.

לאור כל זאת נראה שהעונה הנוכחית ג'קסונויל תשיג את מטרתה –  עמדת דראפט גבוהה. הם יגרדו 4 נצחונות עונה רק בגלל ההירואיות של גרדנר מינשו.