אחד הדברים הכי יפים בספורט האמריקאי היא המסורת והקשר העמוק לימים עברו, ואין כמו הבית הצפוני של ה- NFC כמייצג של המשכיות הפוטבול במשך השנים. ההיסטוריה של קבוצות הבית הולכת אחורה עד 1920, שנת הקמת ה- NFL, ושיקאגו היא אחת משתי הקבוצות היחידות הפעילות מאז ימיה הראשונים של ליגת הפוטבול הלאומית (הקרדינלס היא הקבוצה הנוספת). למעשה היריבות בין הברס לפאקרס היא הארוכה ביותר בליגה, מאז 1921, ורק בגלל השביתה ב-1982 שבעקבותיה בוטלו שני המשחקים בין הקבוצות, עבר התואר של היריבות הארוכה והרצופה ביותר, לזאת שבין הליונס לפאקרס, שהתחילה אי שם בשנת 1932.

אז היסטוריה ומסורת יש בשפע, ועכשיו בואו ונראה מה עשו קבוצות הבית בפגרה האחרונה, מה צופנת עבורן עונת 2020 הממשמשת ובאה, והאם החורף עומד לרדת על הבית המפואר הזה.

גרין ביי פאקרס

בעונה שעברה: מאזן 3-13, הפסד בגמר החטיבה

כבר יותר מעשור, הק"ב המחונן ארון רודג'רס הוא הפנים של הפאקרס, ובהתאם לכושרו ויכולתו תקום או תיפול הקבוצה. העונה החולפת לא היתה יוצאת דופן, ובגילו המתקדם (36) רודג'רס מוביל קבוצה סולידית ולא מבריקה עד לגמר חטיבת ה- NFC, שם נכנעים האורזים להגנה החונקת של הניינרס, ורושמים הפסד שלישי במעמד מכובד זה בשש השנים האחרונות. עידן רודג'רס בגרין ביי עומד להגיע לקיצו בשנים הקרובות, ותעיד על כך בחירת דראפט ראשונה של הק"ב ג'ורדן לאב, שמיועד להיכנס לנעליו הגדולות (מאוד) של רודג'רס, ולהצטרף לרשימה מכובדת של ק"ב ששיחקו בגרין ביי. למרות נוכחותו של רודג'רס, התקפת הפאקרס תשתמש לא מעט במהלכי ריצה בעונה הקרובה, בהתאם לתפיסת עולמו ההתקפית של המאמן הראשי מאט לפלור. לשם כך נבחר הרץ האחורי איי. ג'יי דילון בדראפט, והוא יצטרף לארון ג'ונס, שבעונתו השניה בליגה רץ ליותר מאלף יארדים, וסיים ראשון בטבלת ט"ד בריצה, בצוותא עם דריק הנרי. הפאקרס יצטרכו להתמודד עם עזיבתו של התאקל הימני הוותיק בריאן בולגה, ולכן הגיע מדטרויט ריקי וואגנר, שיחד עם התאקל השמאלי דייוויד בחטיארי והסנטר קורי לינסלי מהווים את אחד מקווי ההתקפה הטובים יותר בליגה. בהגנה, למרות שהתקשתה במיוחד כנגד משחק הריצה, אין הרבה שינויים. הליינבקר בלייק מרטינז, שהוביל את הקבוצה בתאקלים, עזב כשחקן חופשי לג'ייאנטס, ויחד עימו עזב עוד ליינבקר, בי. ג'יי גודסן. במקום מרטינז מהמרים הפאקרס על כריסטיאן קירקסיי, שעבר עונה לא טובה במיוחד במדי קליבלנד. החלק החזק בהגנה הינו הקו האחורי, עם צמד הקורנרים ג'ייר אלכסנדר וקווין קינג, וצמד הסייפטיז אדריאן עמוס ודרנל סאבג׳, שניפק עונת רוקי לא רעה בכלל בשנה שעברה.

הערכות לעונה הקרובה? רודג'רס לא נהיה צעיר יותר, ויחד עם עזיבתם של שני שחקני מפתח בדמותם של בולגה ומרטינז, סביר להניח שהמאזן של שנה שעברה לא יחזור על עצמו. מאזן ריאלי יותר יהיה בסביבות עשרה ניצחונות, ומאבק עם הקבוצה הבאה בסקירה על ראשות הבית.

מינסוטה ויקינגס

בעונה שעברה: מאזן 6-10, הדחה בשלב הדיוויז'נל

בשש השנים האחרונות, מאז שמייק זימר מונה למשרת המאמן הראשי של הויקינגס, הקבוצה עשתה לה מנהג להעפיל לפלייאף רק בשנים אי-זוגיות. בשנה שעברה מינסוטה עלתה מהמקום השני בבית דרך כרטיס הווילד קארד, השיגה ניצחון מרשים בסופרדום של ניו אורלינס (עוד מנהג, לנצח את הסיינטס בפלייאוף), ונעצרה רק בסאן פרנסיסקו בשלב חצי הגמר האיזורי. למרות העונה המוצלחת, עוברת הקבוצה פגרה עמוסת שינויים, במיוחד בהגנה, נתון שמציב לא מעט סימני שאלה לגבי העונה הקרובה.

קירק קאזינס עבר שנה טובה מאוד מבחינה אישית. הוא אמנם מסר פחות משנים עברו, אבל רשם עונת שיא ברייטינג עונתי, נבחר למשחק הפרובול המסורתי, ואף השיג את ניצחונו הראשון בפלייאוף. בעונה הקרובה הוא יחסר (לפחות על המגרש) את התופס המצטיין בשנה החולפת סטיפון דיגס שעבר בטרייד לבילס, ובנוסף השחקן השני שתפס הכי הרבה מסירות, הלוא הוא הרץ האחורי דאלווין קוק, מערים קשיים ומבקש שיפור משמעותי בחוזהו. עוד עזיבה משמעותית הוא הגארד ג'וש קליין, שמשוחרר לאחר שנה בלבד בקבוצה. על חסרונו של דיגס ינסו לחפות טאג'יי שארפ שמגיע מהטייטנס, ג'סטין ג'פרסון כבחירת דראפט ראשונה מבטיחה, ואדם ת'ילן, שינסה להשאיר מאחור פציעה וביקורת גלויה על קאזינס, בתקווה לשחזר את עונת 2018.

בהגנה, גל של עזיבות ושחרורים. צמד הקורנרים טריי ויינס ומקנזי אלכסנדר עזבו לבאנגלס, הקורנר המצויין חבייר רודס חותם אצל הקולטס, שלושתם אגב שיחקו רק במדי הויקינגס. אליהם מצטרף ה- DT לינבל ג'וזף, שאחרי שש שנים בקבוצה אורז את חפציו וחוצה את היבשת לשחק עם הצ'רג'רס. מייקל פירס שהגיע מבולטימור במטרה להחליף את ג'וזף, הודיע שהוא לא ישחק בעונה הקרובה בגלל הקורונה, הפתעה לא נעימה לוויקינגס. בצד הבשורות הטובות ניתן למנות את הגעתו בטרייד של ה- DE יאניק נגקאו, בחירות דראפט טובות, כמו הקורנרים (איך לא) ג׳ף גלדני וקמרון דנצלר, ורשימת כוכבים בהגנה, כגון אריק קנדריקס, אברסון גריפין ודניאל האנטר.

הערכות לעונה הקרובה? שחקנים טובים לא חסרים במינסוטה, הן בהגנה והן בהתקפה, אבל קשה לראות איך הויקינגים מתקדמים השנה ביכולת ובהישגים יחסית לעונה הקודמת. מה שהיה הוא מה שיהיה, מאזן של 10 ניצחונות, פלייאוף ואולי ראשות הבית.

שיקאגו ברס

בעונה שעברה: מאזן 8-8

אפשר לתאר את העונה החולפת עבור הברס במילה אחת, אכזבה. ממאזן של 4-12, אליפות הבית והעפלה לפלייאוף לאחר 7 שנות בצורת, נופלים הדובים למאזן חצוי ומקום שלישי בבית. בעוד שההגנה ממשיכה לספק את הסחורה, ההתקפה בחזקת נעדר, עם מספר תצוגות מביכות במיוחד, כאשר את מירב הביקורת סופג הק"ב מיטש טרוביסקי. הבחירה השניה בדראפט של 2017 אינו עומד בציפיות הגבוהות ממנו, ולפעמים נראה שהעסק גדול עליו.

עושה רושם שהצוות המקצועי מתחיל לאבד את אמונו בטרוביסקי, רק כך ניתן להסביר את ההחתמה של הק"ב ניק פולס, שחוזר לשחק אחרי פציעה שהשביתה אותו עונה שלמה. סביר להניח שטרוביסקי יפתח את העונה כק"ב פותח, אבל באם תצוגות הנפל ימשיכו, הוא ימצא את עצמו מהר מאוד על הספסל. מה עוד עשו בשיקאגו על מנת לחזק את החוליה החלשה? בערך כלום. הטייט אנד קול קמט נבחר בסיבוב השני בדראפט, ג'ימי גראהם הוותיק (גם טייט אנד) מגיע מגרין ביי, והתופס העוד יותר וותיק טד גין מגיע מהסיינטס. מי יודע, אולי יחד עם התופס אלן רובינסון משחק המסירה של הברס ישתפר השנה.

דווקא בהגנה, שכאמור עמדה בציפיות ואף דורגה רביעית מבחינת אי ספיגת נקודות, הורגשה פעילות ערה יותר בפגרה. בשיקאגו זיהו בעיה בגזרת הסאקים, הרבה בגלל פציעתו במחזור השלישי של האדג' השמאלי אקיים היקס, ושמו את ידם על רוברט קווין הוותיק. קווין מהווה חיזוק משמעותי לקו ההגנה, והוא אמור להוריד את העומס מהמפלץ חליל מאק, שלראשונה מאז עונת הרוקי שלו, ירד מעשרה סאקים בעונה. ברשימת העוזבים אפשר למצוא את ניק ווילאמס, ליאונרד פלויד וניק קוויאטקוסקי, כולם שחקני קו קדמי, ואת הקורנר בעל השם המלכותי פרינס אמוקמרה (מומלץ לחפש את שמות אחיותיו, חוויה).

הערכות לעונה הקרובה? יכול להיות שבשיקאגו יודעים מה הם עושים, אבל קשה להבין את ההגיון מאחורי המהלכים האחרונים בפגרה. אני מתקשה להאמין שניק פולס ישפר מהותית את התקפת הברס, ולמרות ההגנה החזקה, יתקשו בשיקאגו לעבור את רף שמונת הניצחונות, וגם זה בספק גדול.

דטרויט ליונס

בעונה שעברה: מאזן 1-12-3

חווה אלברשטיין שרה פעם שבלונדון "הייאוש נעשה יותר נוח", מעניין אם בדטרויט זה גם תופס, כי הליונס בהחלט נותנים תחושה של ייאוש. עונת 2019 דווקא התחילה טוב עבור האריות עם תיקו ושני ניצחונות, אבל הם משיגים רק עוד ניצחון בודד(!) ב-13 המשחקים הנותרים ועוד עונה הולכת פייפן. ואם מישהו מאמין שהסיבה היא רק פציעתו של הק"ב מת'יו סטאנפורד, שיקום.

לפני שנתיים מונה מאט פטרישיה למשרת המאמן הראשי, לאחר 6 שנים מוצלחות כמתאם ההגנה של הפטריוטס. התוצאות עד כה מאכזבות למדי, במיוחד אמורים הדברים לגבי ההגנה, שהיתה אחת מהגרועות בליגה בעונה הקודמת, בעיקר כנגד המסירה. לפיכך בפגרה התמקדו בדטרויט בשיפור ההגנה, עם רשימת מכולת ארוכה ומגוונת. הליינבקר ג'יימי קולינס מגיע מהפטריוטס להתאחד עם מאמנו לשעבר, ואיתו מגיע גם התאקל ההגנתי דני שלטון, עוד תאקל הגנתי מגיע משיקאגו בדמותו של ניק וויליאמס, ואחרון חביב בשחקני הקו הקדמי הוא הליינבקר המוכשר ג'וליאן אוקווארה, שנבחר בסיבוב השלישי בדראפט. לחיזוק הקו האחורי מגיע הסייפטי דורון המון מהפטריוטס (כמה מפתיע), הקורנרבק דזמונד טרופנט מאטלנטה, והדובדבן שבקצפת, הקורנרבק ג'ף אוקדה, בחירת דראפט ראשונה ומבטיחה.

בהתקפה רגוע יותר, וכמו בעשר השנים האחרונות, הרבה תלוי בכושרו ובכשירותו של סטנפורד. מצפים לו בכיליון עיניים שני התופסים מרווין ג'ונס וקני גולאדאי, שאחראים על 20 ט"ד מסך 28 שהושגו במסירה בשנה שעברה. הבעיה בהתקפה לא היתה באוויר, אלא על הקרקע, עם יבול דל של 7 ט"ד כל העונה. בדטרויט מקווים שהרוקי דיאנדרה סוויפט יפתור את הבעיה, ואולי סוף סוף ימצא יורש ראוי לציון לבארי סנדרס האגדי.

הערכות לעונה הקרובה? נראה שהליונס עשו את הפעולות הנכונות בפגרה, והאוהדים יכולים להצטייד במעט אופטימיות זהירה. זה לא אומר שהליונס ישיגו ניצחון פלייאוף ראשון לאחר 28 שנים, אבל שישה או שבעה ניצחונות יהיו שיפור מרענן, ויעשו את הייאוש לנוח יותר.