כשהקריירה שלך שווה יותר סיפורים מאשר נתונים סטטיסטיים, עשית משהו בחיים. לטיי קוב היתה קריירה מופלאה על המגרש. מספרים שקשה למצוא היום. אך הסיפורים שצבעו כל עונה ועונה, הם אלה שהפכו אותו לבלתי נשכח, לטוב ולרע. אז מי היה טיי קוב?

ילד טוב ג'ורג'יה. או שלא?

טיירוס ריימונד קוב נודל ב-1886, ממש ממש מזמן (אם לדייק, לפני 134 שנה) בג'ורג'יה, שם הוא גם הלך לעולמו 74 שנים מאוחר יותר. לאביו, שהיה סנטור, קראו וויליאם הרשל (הרשלה?) ולאימו אמנדה. כבר בילדותו הוא התאהב במשחק, והחליט מה הוא יהיה כשיהיה גדול. הסנטור הרשלה התנגד כמובן, אך זה לא עצר אותו מלנסות להתקבל לקבוצות באזור.

הוא החל לשחק בקבוצות עם שמות מוזרים, כמו רויסטון רומפרס או אוגוסטה טוריסטס (באמת?), מהאחרונה הוא שוחרר אחרי יומיים, אולי, כי לא היה תייר… אך העקשנות השתלמה, ולאחר שהתקבל לעוד קבוצה עם שם מוזר, הוא החל לשלוח גלויות לעיתונאי ב-אטלנטה ג'ורנל (מנחם, אתה מנוי?) עם פירוט על כשרונו. לבסוף גם זה נכנע וכתב על קוב בעיתון: "נראה שבחור צעיר בשם קוב מפגין כישרון יוצא דופן".

דטרויט טיירוס 

באוגוסט 1905 נמכר טיירוס לטייגרס, תמורת 750 דולר, שם הוא יישאר עד 1927… בינתיים בבית משפחת קוב, לא היה רגע דל. האב חשד באשתו שהיא בוגדת בו, ולכן התגנב לחדר השינה כדי "לתפוס אותה על חם". האישה, מצידה, פחדה שמדובר בגנב, ירתה בו עוד לפני שראתה שמדובר בבעלה – והרגה אותו. קוב האב לא הספיק לראות את בנו משחק ולו משחק אחד במייג'ורס, והיו הרבה כאלה…

ואז הגיע ה-30 באוגוסט 1905, השבוע לפני 115 שנה. קוב בן ה-18 פותח בליינאפ של הטייגרס לראשונה בקריירה, סנטר פילד, כשהוא מעיף דאבל כבר בהזדמנות הראשונה בקריירה, מול אגדה נוספת, Hall Of Famer בשם ג'ק צ'סברו מה-ניו יורק היילנדרס (בהמשך היאנקיז). ולמרות זאת יריית הפתיחה לא היתה מרשימה, כשהוא חבט 238. בלבד בעונתו הראשונה.

חיית טרף

הפתיחה החלשה גרמה לחבריו לקבוצה ללעוג לו, דבר שלפי ראות עיניו גרם לאופי, איך נגדיר זאת, יוצא הדופן של קוב בהמשך הקריירה: "החבר'ה האלה הפכו אותי לחית טרף". בעונה הבאה הוא כבר חבט 316., שימו לב לזה – הממוצע הנמוך ביותר שלו מפה ועד לסיום הקריירה. מטורף.

כאן הגיעו גם ימי השיא של קוב עם הטייגרס, מבחינה קבוצתית, כשהבחורים מדטרויט העפילו שלוש עונות ברציפות לוולרד סירייס – בין 1907 ל-1909, אך הפסידו בכל שלושת הגמרים. מאז קוב והטייגרס לא הגיעו לוורלד סירייס ולו פעם אחת…

מתחיל לשבור שיאים 

עונת 1907 היתה מהגדולות בקריירה של טיי: ממוצע חבטות של 350. (בגיל 19 היה לצעיר אי פעם שזוכה בתואר ה-Batting Title), 49 בסיסים גנובים, אך היה משחק אחד שהשפיע עליו רבות: "התחושה הכי מדהימה שהיתה לי במשחק היתה נגד האת'לטיקס (פילדלפיה) ב-1907", הוא סיפר.

"הם הובילו בשתי ריצות באינינג התשיעי, כש-רוב וואדל זרק. אני השוותי את התוצאה, ולאחר 17 אינינגים ניצחנו, ועלינו לוורלד סירייס. אתם מתארים לעצמכם איזו תחושה מדהימה זו לילד כפרי כמוני לחוות דבר כזה, ועוד מול רוב הגדול?".

צרות בצרורות

לצד ההצלחות על המגרש, קוב התחיל לייצר לעצמו שם של טראבל מייקר. במהלך הספרינג טרייניג ב-1907, ניסה בחור שחור שעובד במגרש ללחוץ את ידו. קוב תקף אותו, וכשאשתו של הבחור ניסתה להפריד, קוב חנק אותה, ועד שתופס בשם צ'ארלס שמידט לא הפריד, טיי לא הפסיק. היו גם כאלה שטענו ששמידט, שהיה העד היחיד לאירוע, בכלל המציא הכל. שנה מאוחר יותר תקף קוב פועל, כשהוא דרך על אספלט טרי. מאוד מהר הוא אסף לעצמו צרות…

מקרה נוסף אירע במאי 1915. הטייגרס שיחקו בניו יורק, שוב מול ההיילנדרס (היו אז עוד קבוצות?), כשאוהד בשם קלוד לאקר הציק לקוב במהלך המשחק. בשלב מסוים חיפש טיי את הבעלים של ההיילנדרס, לדרוש שזה יעיף את לאקר, אך לא מצא אותו. בהמשך הוא פנה למנג'ר של היריבה ואמר לו: "אם לא תעשו משהו, יקרו דברים לא טובים".

לאור העובדה שכלום לא נעשה, ולאחר שהבחור מהיציע המשיך, ואף קרא לו "חצי ניגרו", חבריו לקבוצה עודדו אותו לפעול. קוב פרץ ליציע והחל להכות את לאקר, שהסתבר שהיה נכה, עם שתי אצבעות בשתי ידיו ביחד. גם לאחר שאוהדים מסביב אמרו לקוב: "תעזוב אותו, אין לו ידיים", הוא השיב: "מצידי שלא יהיו לו גם רגליים".

קוב הושעה על ידי הליגה, דבר שגרם לשאר שחקני הטייגרס, למרות שלא ממש אהבו את קוב, לשבות במשחק אחד. דטרויט עלתה למשחק הזה עם ילדים, ועם כמה חברי הנהלה כששחקנים, והובסה 24:2, במשחק שחלק מהשיאים השליליים שבו נשמרו עד היום…

סיפורים פה

במהלך הקריירה הוא פיתח אנטי לאמפאייר בשם בילי אוואנס, כשהשניים החליטו מראש על קרבות אגרוף בסיום כל משחק בערך. שחקני שתי הקבוצות היו הצופים, והיו מפרידים אחרי שקוב היה מוריד את אוואנס לרצפה.

ב-1909 היעד החדש של קוב היה מפעיל מעליות במלון בקליבלנד. טיי רצה להגיע לקומה בה חבריו שיחקו קלפים, המפעיל טען שמותר לו לקחת את קוב רק לקומה בה החדר שלו נמצא. מנהל המשמרת הגיע – והופ – קיבלנו מכות, כולל סכין שנשלפה על ידי השחקן, וחתך בידו של המנהל. קוב טען, כמובן, שמדובר היה בהגנה עצמית. המחיר? קנס של מאה דולר.

עונת 1909, האחרונה שבה קוב והטייגרס יגיעו ביחד לוורלד סירייס, היתה מהמוצלחות שהבחור ידע: ממוצע חבטות 377. (מה??), 107 RBI, ותשעה הום ראנס (מי היה מאמין, זה הכי הרבה בליגה באותה העונה), סידרו לקוב את ה-טריפל קראון. ושימו לב לזה – כל ההום ראנס שלו – Inside The Park. וואו. קוב הוא למעשה השחקן היחיד שהוביל את הקבוצה שלו בהום ראנס מבלי להעיף כדור מחוץ למגרש. אך בפלייאוף, כמו בשתי העונות הקודמות, הוא לא תפקד, כשהוא חובט 231. בלבד, ושוב מפסיד בגמר, הפעם לפאירטס.

אני רוצה, אני רוצה מכונית

סיומה של עונת 1910 היוותה דוגמה לאופי הבעייתי של קוב. האואטפילדר הוביל בממוצע החבטות שלו על נאפ לאז'ו ב-0.004 אחוזים. הפרס למי שמסיים ראשון: מכונית של חברת צ'אלמרס, שמאוד נחשבה אז. קוב העדיף לא לשחק בשני המשחקים האחרונים, בכדי לשמור על המקום הראשון. לאז'ו השיג שמונה חבטות, שלא הספיקו לו, אך שש מהם הוא השיג עם באנט, כשההגנה של היריבות "נתנו" לו, כדי שקוב לא יזכה. בסופו של דבר את המכונית קיבלו שניהם.

רוצים עוד דוגמה כעד כמה הוא לא היה אהוב? וכיצד הוא הגיב לזה? בבקשה: באחד המשחקים הפיצ'ר היריב זרק עליו כדור, בכוונה, שוב, כי לא אהבו את מיסטר קוב. בפעם הבאה שהוא עלה לחבוט, הוא כיוון באנט, לאורך הבסיס הראשון, וכשהפיצ'ר ניסה לתפוס את הכדור קוב דרס אותו, אבל ממש, כשהבחור המסכן דימם בצד דקות ארוכות לאחר מכן.

עונת השיא של קוב מבחינה אישית היתה 1911. רצף של 40 משחקים עם חבטה אחת מוצלחת לפחות, ממוצע חבטות מפלצתי של 420., כשהוא מוביל את הליגה כמעט בכל קטגוריה אפשרית. ולקינוח: ה-MVP של הליגה, בפעם הראשונה והאחרונה בקריירה.

מח ברגליים

אירוע משעשע קרה באותה עונה ב-12 במאי, נגד ה-היילנדרס. באינינג התשיעי, במצב של שיוויון, כשקוב על בסיס שני, התפתח ויכוח בין השופטים לשחקני ניו יורק. קוב שם לב שאף אחד לא ביקש פסק זמן, טייל בשקט לבסיס שלישי, ואז, כאילו כדי להאזין לוויכוח, המשיך לבסיס הבית, וניצח את המשחק. גאון. מקרים כאלה גרמו לאנשים להגיד עליו: "היה לו מח ברגליים".

קוב לא עצר, ובעונת 1915 הוא שבר שיא נוסף – 95 בסיסים גנובים, שהחזיק עד 1962. תוסיפו לזה ממוצע חבטות של 369., שהבטיח לו את המקום הראשון בקטגוריה זו עונה תשיעית ברציפות. ב-1917 הוא ייצר רצף של 35 משחקים עם חבטה אחת לפחות. עד היום קוב הוא השחקן היחיד עם שני רצפים של 35 משחקים או יותר.

ומספרים….

אגדה נוספת מספרת, שבאחת הפעמים שהטייגרס שיחקו בחוץ, שלושה אנשים תקפו את קוב. טיירוס, שהחזיק באקדח, ירה אך פספס, ונדקר שלוש פעמים. אני מדגיש, אגדה מספרת… קוב המשיך להילחם, רדף עם האקדח אחרי תוקפיו, ולאחר שהבריח אותם, שימו לב, הוא יצא למשחק, חבט 3 מ-4, כולל טריפל, ולאחר המשחק המשיך לבית החולים. אגדה.

באותה התקופה היה נהוג שגם שחקני בייסבול ישרתו בצבא, וב-1918 הגיע גם זמנו של טיירוס, שתרם 67 ימים ב-שאמו, צרפת. תפקידו בכח – לאמן חיילים לקראת מתקפה כימית (לרוץ לחדר האטום?). לאחר השירות חזר קוב לעניינים, וב-19 באוגוסט 1921 היה לשחקן הצעיר ביותר (עד היום) שמגיע ל-3,000 היטס – בגיל 34.

רוצים הום ראנס? תקבלו הום ראנס

במקביל לפריחה של קוב, ולסגנון המשחק שלו, החל בייב רות' לתפוס תאוצה, עם סגנון משחק שונה בהרבה – בעיקר הום ראנס, דבר שטיי לא הצטיין בו. ההצלחה של הבייב גרמה לשנאה בין השניים (מה חדש), שיצרה לא מעט עניין.

ב-5 במאי 1925 אמר קוב לעיתונאי לפני משחק, שהוא פשוט בחר בסגנון המשחק שלו, והיום הוא יוכיח שאם הוא רק רוצה הוא יעיף הום ראנס. במשחק הזה הוא רשם את השורה הבאה: שני סינגלים, דאבל ושלושה הום ראנס. וואו. קוב השיג במשחק הזה 16 בסיסים, שיא שהחזיק עד לא פחות מ-2012! למחרת, אגב, הוא העיף עוד שניים.

התרגיל המסריח

בתום עונת 1920 חצה קוב את גיל 34. למרות זאת, הבעלים של דטרויט, פרנק נווין, החתים אותו על חוזה מפלצתי לאותם הימים (32,500 דולר), דבר שהפתיע את רוב קהילת הבייסבול, שכזכור, שנאה את קוב. אחרי עונה כושלת (93:61), הציע נווין לקוב את תפקיד המנג'ר – שחקן, דבר שלא ממש עזר בתחילת הדרך.

גם בתקופתו כמנג'ר ייצר קוב סיפורים, איך לא? באחד המשחקים נגד היאנקיז, הפיצ'ר של הטייגרס זרק סטרייק לבייב רות'. קוב החל לצעוק לכיוונו מהאאוטפילד, שם הוא שיחק: "מה אתה עושה, אדיוט??? אמרתי לך לעשות לו Walk". רות' הבין, ונתן לכדור הבא לעבור – סטרייק. פה קוב כבר איבד עשתונות, ורץ לכיוון הפיצ'ר, כולו באמוק, מקלל כל קללה שעולה לכם בראש, וגם כמה שלא. נחשו מה היה הפיץ' הבא? סטרייק אאוט, הבייב שוב הסתכל, כי היה בטוח שסוף סוף מגיע Ball. כמובן שכל זה היה תרגיל…

ביי ביי טייגרס

לאחר 22 עונות סופר מוצלחות במדי הטייגרס (ממוצע חבטות 366.), נפרד קוב מהקבוצה מדטרויט. לאחר שערורייה בה היה חשוד במכירת משחק, דבר שלא הוכח. הטייגרס הודיעו לו שהוא חופשי לחתום בכל קבוצה, ובסופו של דבר הצטרף טיירוס הוותיק לפילדלפיה את'לטיקס. ב-18 ביולי 1927 היה קוב לראשון אי פעם שמשיג 4,000 היטס, דווקא נגד הטייגרס… איך שגלגל מסתובב לו…

עונת 1928 היתה האחרונה של קוב, והראשונה בה הוא כבר לא ממש הצטיין, מוקף בחבורה צעירה ומוכשרת בפילי. ב-3 בספטמבר רשם טיי את ההיט האחרון בקריירה, ובכך הוא סגר 23 עונות ברציפות עם ממוצע חבטות של 300. ומעלה, שיא שכנראה כבר לא יישבר לעולם…

מי רצה להיות מיליונר?

בסופו של דבר סיים קוב קריירה סופר מרשימה, עם טריפל קראון אחד, MVP אחד של הליגה, שיא כל הזמנים בממוצע חבטות עד היום (367.), וב-1936 אף נכנס כמובן להיכל התהילה. לאחר שפרש הפך קוב למשקיע מאוד מאוד נבון בבורסה, מה שהפך אותו מבחור עשיר לסופר עשיר. מספרים שקוב נהג להסתובב באופן קבוע עם תיק מלא בכסף, ואקדח.

כשנשאל ב-1930 על אסטרטגית המשחק שלו, סיפר קוב: "רק התקפה עניינה אותי. רציתי להקשות מנטלית על הפיצ'ר שמולי. מדי פעם כשהובלנו בהפרש גבוה הייתי מנסה דברים משוגעים, כמו להגיע הביתה רק בזכות סינגל, זה עזר לי לגרום ליריבות להתאמץ בכל מהלך בהמשך המשחק. עבדתי על כל זווית אפשרית, כדי לגרום ליריבה לא להפסיק לחשוב".

הסיפורים על קוב לא הסתיימו בזה. באותה פגישה ב-1930, הסופר שהגיע לפגוש אותו הגיע לביתו שבקליפורניה, וגילה כי אין בבית חשמל. מסתבר שקוב הסתכסך עם חברת החשמל על חוב של תשעה דולר שלא הסכים לשלם לפני שנתיים, והעדיף לחיות בחשכה.

ביוני 1961 נכנס קוב לקומה, ואושפז בבית חולים. ב-17 ביולי הוא הלך לעולמו, בגיל 74, משאיר מאחוריו קריירה מופלאה ואין ספור סיפורים שרק טיירוס קוב יכול היה לייצר. אגדה, כבר אמרתי?