מחשבות כדורסל של שלישי / רועי ויינברג

יוצאים מהקבר

איך חלק מהקבוצות שבפיגור (או שהיו בפיגור) יכולות לפתוח מחדש את הסדרה?

דנבר: המפתח של הנאגטס נמצא בהגנה. הם ספגו 129, 124, 124 ו-125 נקודות עד עכשיו כשהניצחון היחיד שלהם הגיע ביום של התפוצצות התקפית (135 נקודות בהארכה). יוטה קולעת באחוזים נהדרים כשדונובן מיטשל בלתי ניתן לעצירה ומייק קונלי יעיל במיוחד, אבל יש מפתח אחר ששווה התייחסות.

הג'אז תוקפים פעם אחר פעם את יוקיץ' בהגנה. ב-4 המשחקים בין יוטה לדנבר בפלייאוף קלעו ב-63.3% (38 מ-60) נגד יוקיץ', כשרק 24 מ-60 הזריקות היו של רודי גובר. גובר חגג עליו בסדרה הזאת, במיוחד בשני המשחקים האחרונים, ויותר מהיכולת של גובר לקלוע משמעותית יתור היכולת שלו לחסום – התנועה של גובר בלי כדור משאירה את מיטשל וקונלי על יוקיץ' והם עושים עליו סל בקלות.

דנבר הגיבה היטב במשחק הרביעי כשפתחה עם הרכב הגנתי יותר וג'רמי גרנט פתח במקום מייקל פורטר ג'וניור שמתקשה בהגנה בסדרה הזאת. יכול להיות שהפתרון מבחינת הנאגטס הוא לתת לג'רמי גרנט לשמור על גובר, כשגרנט שחקן הגנה טוב מיוקיץ' גם בצבע וגם מול גארדים. יוקיץ' יוכל לשמור על רויס אוניל או ג'ואן מורגן בדקות בהן כל אחד מהם על המגרש. כשהשניים פחות מעורבים בהתקפה יהיה יותר קל "להחביא" אותו בהגנה. יכול להיות שדנבר תצטרך להחזיר את טורי קרייג לחמישייה במקום מונטה מוריס כדי לחזק את השמירה על מיטשל בנוסף לכך, כי הסיכוי הטוב ביותר שלהם לקאמבק מתחיל בהגנה בריאה יותר.

אוקלהומה סיטי: הת'אנדר יצאו מהקבר שלהם עם שני ניצחונות שהפכו את הסדרה מ-2-0 ל-2-2. אני אוהב לראות את החמישייה הנמוכה שלהם עם דניאלו גלינארי כסנטר לצד לו דורט ושלושת הרכזים. דורט אחד מהשחקנים המפתיעים ביותר של הפלייאוף עם הגנה טובה על ג'יימס הארדן, גם במשחק 4 למרות שסבל מבעיית עבירות.

החמישייה הזאת ניצחה את המשחק השלישי והייתה חשובה גם בדקות האחרונות של המשחק הרביעי כשיוסטון העייפה לא מצליחה להאט אותם. הרוקטס משחקים עם 7 שחקנים כשאתמול 6 מתוכם שיחקו בין 31 ל-43 דקות, זה קשה פעם ביומיים. הריווח שלהם מאפשר לשלושת הרכזים של אוקלהומה לתקוף כמה שחקנים בפיק-נ'-רול, כשאתמול אלה היו ג'ף גרין ורוברט קובינגטון העייפים. הפתרון של הרוקטס יכול להיות דקות לסגל הרחב יותר שלא שיחק בפלייאוף לצד הארדן, כי זה נראה במחצית השנייה שיוסטון עייפה ולא יכולה להגיב לת'אנדר כשהיא לא פוגעת מחוץ לקשת.

סימן לדאגה?

בואו נדבר על שני מספרי 2 במועמדות לאליפות שמאכזבים במיוחד וננסה להבין כמה המצב הזה מדאיג לקראת הסיבובים הבאים.

פול ג'ורג' בקליפרס הוא הראשון, כמובן. כבר לפני הפלייאוף עלה החשש בקשר ליכולת של ג'ורג' בפוסט-סיזן אחרי השנתיים המאכזבות הקודמות באוקלהומה ובינתיים הוא משחק רע: 15.3 נקודות למשחק ב-29% מהשדה, כשזה מגיע אחרי משחק טוב בתחילת הסדרה. הוא מחטיא זריקות פתוחות וחלש גם בהגנה. יכול להיות שהקליפרס צריכה לדאוג לקראת ההמשך כי אלה מספרים רעים והפגיעה הזאת בביטחון יכולה להיות משמעותית גם בסיבובים האחרים, למשל נגד הלייקרס או בחצי גמר המערב המסתמן נגד הג'אז. איך הם יכולים להוציא אותו מזה?

פתרון אחד יהיה משחק עם החמישייה השנייה. במשחק הרביעי והמעולה בין המאבריקס לקליפרס נראה שהשחקן השני בחשיבותו בהתקפה של הקליפרס, במיוחד בגרסת הבידודים שלה, הוא לו וויליאמס ולא PG13. יכול להיות שנגד יריבות חלשות יותר נראה את ג'ורג' צובר יותר ביטחון והשילוב הזה יכול להוציא ממנו יותר לקראת ההמשך.

הפתרון השני יהיה הפיכתו למספר 3 של הקליפרס לצד לו-וויל וקוואי. ג'ורג' לא צריך לזרוק כל כך הרבה זריקות כשהוא השחקן השלישי הכי חשוב בהתקפה של הקליפרס ויכול להיות שעומס חלש יותר בהתקפה יהפוך אותו לשחקן יותר טוב בכל הקשור להגנה או להנעת הכדור הלא-אחידה של הקליפרס. במשחקים הבאים שלהם נראה את מונטרז הארל, שלא שיחק כלל בבועה, ממשיך להסיר חלודה והופך לכלי נשק משמעותי יותר. אולי אין סיבה שג'ורג' יזרוק כל כך הרבה.

קריס מידלטון ממילווקי הוא השם השני. הבאקס אמנם מובילים 3-1 ודרסו את אורלנדו בשלשות המשחקים האחרונים, אבל זה לא קרה בזכות מידלטון. הוא מצליח להשפיע על המשחק בלי לקלוע עם 7.25 ריבאונדים ו-4.75 אסיסטים למשחק, אבל האחוזים הרעים הופכים את העבודה של מילווקי לקשה יותר. אורלנדו לא מצליחה לסגור את יאניס, אבל סביר שיריבות חכמות יותר כמו מיאמי או טורונטו/בוסטון יצליחו. בשנה שעברה מידלטון קלע מתחת ל-15 נקודות ב-5 מ-6 המשחקים בגמר המזרח, והקליעה שלו בפלייאוף מחזירה אותם לנקודה הזאת השנה.

הכל השתנה ברבע האחרון של המשחק הרביעי בסדרה בין הבאקס למג'יק. מידלטון, עד אותו רבע עם 3 נקודות ב-1 מ-9 מהשדה, קלע 18 נקודות והיה האיש המרכזי בבריחה הנהדרת של מילווקי שהעלתה אותם ליתרון כמעט בלתי מחיק ומעשית לסיבוב השני כשהוא קולע ממסירה, הולך לעונשין ומרגיש בנוח עם זריקות מהמיד-ריינג'. יכול להיות שהמשחק הזה הוא שינוי מגמה לקראת המשחקים הבאים והבאקס יצטרכו את מידלטון הזה, של הרבע האחרון ופלייאוף 2018, בשביל לצאת מהמזרח.

טריידים דמיוניים

לאורי מרקנן והבחירה הרביעית לגולדן סטייט, הבחירה השנייה לשיקגו. מרקנן לא פרץ בשלושת העונות בשיקגו, כשהוא נחשב פאוור פורוורד עם קליעה וקולע מרחוק באחוז קרוב לממוצע של הליגה (35.6% מדאון טאון). ההגנה שלו לא התקדמה והוא מסיים חוזה רוקי בשנה הבאה, כך שיכול להיות שהבולס יבחרו לא להשאיר אותו. הטרייד הזה נותן להם הזדמנות להתקדם בדראפט בשביל לבחור כישרון משמעותי, אולי למאלו בול שיהיה הרכז שחסר להם.

גולדן סטייט מרוויחה כאן את הפוטנציאל של מרקנן: הוא שיחק אצל מאמן שלא מאמין בקליעות מרחוק ויכול להיות שבקבוצה אחרת ועם מאמן כמו סטיב קר, שמאמין בתנועה של שחקנים ו-5 שיכולים לקלוע מרחוק, נראה את מרקנן מוציא מעצמו יותר. מרקנן יותר מוכן לתרום כאן ועכשיו משחקנים שרק נבחרים בליגה ובגיל 22 יכול לתרום גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. אם הבולס לא רוצים להשאיר אותו זאת אולי ההצעה הטובה ביותר שהם יקבלו.

מיילס טרנר וטי ג'יי מקונל לניו אורלינס, ג'רו הולידיי לאינדיאנה. הניסוי של שלושה גארדים וגבוה עבד לא רע לאינדיאנה עד שנתקלו במיאמי מנוסה מהם והשילוב של פער הכישרון לצד פציעות שחקני מפתח הוביל להדחה חמישית ברצף בסיבוב הראשון. דומנטאס סאבוניס שחקן התקפה טוב מטרנר וכסנטר יחיד עם 4 שחקנים שמרווחים את המגרש ההתקפה של הפייסרס יכולה להיות מסוכנת מאוד. אינדיאנה מרוויחה כאן שחקן נוסף שיכול למסור ולהיות מסוכן בלי הכדור, נוסף על שלושה שומרים נהדרים בקו האחורי. הפליקנס מקבלים את הביג-מן המושלם ליד זאיון: שחקן שיכול לקלוע מרחוק ולרווח לו את הצבע בהתקפה ולהגן על הטבעת בהגנה.

אל הורפורד למינסוטה, ג'יימס ג'ונסון לפילדלפיה. טרייד שמפנה לסיקסרס כ-12 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר ונותן להם גמישות יחסית בקיץ, כשסביר שמינסוטה תצטרך להעביר נכס נוסף בשביל לאזן את הטרייד מבחינת משכורות. השילוב של הורפורד במינסוטה נשמע הגיוני: קארל אנטוני טאונס, בניגוד לג'ואל אמביד, סנטר שיכול לשחק מחוץ לצבע ולתת להורפורד חופש יחסי בפנים. הורפורד שחקן הגנה חכם, גם בגיל 33 ואחרי העונה החלשה בקריירה, והשילוב שלו יכול לשפר מאוד את ההגנה של הטימברוולבס. הוא אולי הגבוה שחסר להם ליד טאונס עם שילוב של מסירה, הגנה והרבה מאוד ניסיון. הסיקסרס מרוויחים הזדמנות להשיג שחקנים טובים יותר סביב אמביד וסימונס, צמד שהנהלת הקבוצה מעוניינת להשאיר ביחד בעונה הבאה.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 45 תגובות

  1. תודה,
    הטרייד של הורפורד למינסוטה מצוין. מתאים למיני. העניין הוא שהוא כרגע מאד אנדרייטד ועם חוזה יקר, אז יתכן שפילי יצטרכו להעביר עוד מישהו איתו, כמו תייבול או קורקמז.
    הטרייד של מרקנן ושל טרנר גם נראים מעניין.
    ג'ורג' עד כה לא נתן בעבר ריצת פלייאוף טובה ועקבית, ודאי לא בקונטנדרית. הוא אמור להיות מספר 2 המקביל לדייויס שבינתיים נראה פורח בתפקידו. זה אומר שלו וויליאמס יצטרך להיות אותו מספר 2, אם ג'ורג' לא יעבור פתאום מטאמורפוזה. נראה לי שקוואי טעה בבחירה שעשה בקיץ, יכל להשאר בטורונטו או לעבור ללייקרס, ימים יגידו

  2. אני ממש בעד איחוד משפחות באינדי אבל מופרך מדי ועמוס לשתי הקבוצות. ניו אורלינס עם 3 גבוהים בינונים פלוס ולא צריכים עוד אחד, אינדי עם 3 גארדים מצויינים לא צריכה את הולידיי.
    מה שכן הייתי מנסה להחליף את טרנר בלאונרד ככה מיאמי תרוויח סנטר מגן טבעת שיכול לקלוע שלשות (באם יעבור ל-4) ואינדי תרוויח סנטר מחליף מצויין.
    .
    לא הייתי עושה טרייד על מרקנן, בטח לא תמורת בול, מצבת הגארדים של הבולס עמוסה בכישרון ועוד כישרון רק יפגע שם, הייתי מנסה להביא את אבדיה לבולס ואז יש פןטנציאל מפחיד לעתיד בכל עמדה.
    .
    תודה רועי אחלה מחשבות

    1. פייבורס שחקן חופשי ולדעתי לא ישאר בניו אורלינס (לפחות לא בסכום של 16 מיליון לעונה). מלי והייז עדיין לא מספיק טובים וטרנר נותן להם הגנה על הטבעת וקליעה מרחוק בשחקן אחד – משהו שאין שם עכשיו. מעבר לזה, כרגע ג'רו עדיף בהרבה על ארון הולידיי או על ג'רמי לאמב והנוכחות שלו יכולה להפוך את הרכב שלושת הגארדים שלהם לטוב יותר, נוסף על עוד ריווח בצבע. ברוגדון, לאמב ודיפו לא השחקנים הכי בריאים שיש ועוד שחקן טוב היה יכול להיות ההבדל השנה בין סיבוב ראשון לשני.
      .
      למאלו בול רכז וזה משהו שאין לבולס, עם כל הכבוד לוויט ולאבין שהם הרבה יותר score-first. אם המאמן החדש של שיקגו יאמין במרקנן, ויש סיכוי טוב מאוד שזה יקרה כי הפוטנציאל שם ומה שבוילן ניסה לעשות איתו נכשל, אין סיבה להעביר אותו. השאלה היא גם כמה הפרונט אופיס החדש מאמין בו, במיוחד עם כל הפציעות.

  3. מאוד מעניין, תודה.
    דנבר – הייתי מנסה טיפול שונה בפיק-אנד-רול, כזה שיאפשר ליוקיץ' להישאר בצבע.
    יוסטון – מייק ד'אנטוני לא מכיר את המושג "להרחיב את הרוטציה". עכשיו זה קריטי מבחינתו.
    מרקאנן לגולדן סטייט – אני אשמח, אבל לא נשמע לי מתאים לשיקגו. אולי בלי הבחירה הרביעית הם יסכימו, ועל הבחירה השנייה הייתי מחפש יותר בתתור גולדן סטייט.
    טריפל הולידיי – רק על הרעיון לאיחוד אני בעד. לא חושב שזה מועיל לאינדיאנה, ובספק מסוים גם לגבי ניו-אורלינס.
    הורפורד למינסוטה – מעניין, אבל מינסוטה צריכים לחשוב יותר צעיר, בתור הקבוצה הכי גרועה במערב הפרוע של העונה הבאה.

  4. קשור חלקית לפוטט –
    מספר 2 בלייקרס. ובכן, אין באמת כזה.
    הניסיון לצייר את לברון כמספר 1 ואת דייויס כמספר 2, או ההפך, פשוט חוטא למציאות.
    .
    הלכה למעשה, הצמד משלימים אחד את השני כאשר אי אפשר להפריד בין יכולתו של דייויס כמסיים בהתקפה לבין יכולתו של לברון כמנהל משחק (וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את הצד ההגנתי בו דייויס מציג רמה נפרדת מעל שאר הגבוהים בפלייאוף)
    .
    הדרך היחידה שהבולס מסכימים לרייד שכזה היא אם הם סימנו שחקן כזה או אחר כשווה הרבה יותר ממה שיש להם בבחירה 4.
    לפחות על פי ג'ון, זה לא המצב.
    .
    תודה, רועי.

    1. נקודה מעניינת
      בתפוקה באמת דייויס משתווה ללברון
      נראה לי שהחלוקה למס' 1 ו 2, היא יותר בעניין של מי מנהיג את הקבוצה
      *
      בכל אופן אם מסתכלים על צמדים אז הלייקרס במצב טוב ביחס למתחרות כרגע

        1. ללברון יש אופי של מנהיג, הקבוצה שלו
          לדייויס יש אופי של סקורר שלא מחפש להיות המנהיג
          זה שילוב טוב

          1. מהות המשוג "מנהיג" בספורט הקבוצתי, לטעמי, לא פעם נקבעת בדיעבד. חסרים שחקנים אדירים שהיו מספר 1 (ביכולת) אבל היו נטולי אופי דומיננטי (לכאורה, כזה של "מנהיג")?
            .
            בסופו של יום, זו שאלה של יכולת. אני לא חושב שבלייקרס אפשר לסמן מי מהצמד שבעל יכולת עדיפה עד כה.
            .
            (דרך אגב,
            במיאמי של 12' – 13' – 14' לברון היה השחקן הדומננטי. ווייד היה בעל האופי "המנהיגותי")

            1. +1
              חשוב גם לומר שוויד היה שחקן לא פחות טוב בהתחלה, לפחות ב-2011, ולדעתי גם ב-2012.

            2. ב-12' ווייד לקח צעד ברור אחורנית, ונתן (הן במוצהר, והן הלכה למעשה) את המושכות ללברון. בפלייאוף של אותה העונה זה היה ברור במיוחד.
              לטעמי, זה צעד מנהיגותי ענק של וויד, שמלמד על שחקן גדול שמוכן לוותר על אגו למען הצלחת הקבוצה.
              צעד דומה עשו בעבר שחקןנים גדולים לא פחות (תרתי משמע) –
              רובינסון עת הגעתו של דנקן, וקארים אחרי מג'יק.

            3. הנקודה שבה אני מציין את המהלך הזה של וויד היא אותו משחק 6 בבוסטון. לפני זה התחושה שלי הייתה שהם די שווים.

            4. בעונה הרגילה של 11' הפער בנק' למשחק בין לברון לווייד היא 1.2 נק'. ב-12' הפער קפץ ל-5
              בפלייאוף הפער צמח ל-7.5 נק'.

            5. מסכים, יש אנשים עם יכולת תרומה של מספר 1 בכל הפרמטרים, אבל הם לא המנהיג. למשל קרי לעומת דוראנט בגולדן. קרי היה המנהיג של הקבוצה

            6. מנהיגים יש באגדות

          1. ב-2011 לברון קלע נקודה יותר בעונה הסדירה ובפלייאוף וויד קלע נקודה יותר.
            2012 זה השינוי, ועדיין הרגע שבו הם כבר לא שני כוכבים שווים, אלא יש ללברון עדיפות, הוא רק באותו משחק 6 נגד בוסטון. עד אז היתרון של לברון היה פחות משמעותי, וכל אחד מהם הצטיין בתורו.

            1. 5 נק' הבדל זה לא פער משמעותי?
              (על אחת כמה וכמה לאור היתרון באסיסטים, רב', חטיפות, ויעילות)

            2. לברון היה יותר טוב מוויד ב-2012. על זה אני לא מתווכח.
              השאלה שעלתה לדיון היא מתי הם נחשבים צמד כוכבים, ומתי יש היררכיה בין לברון הראשון לוויד השני.

            3. תוך כדי עונה, ווייד סיפר שהוא פנה ללברון בקיץ ואמר לו "זו הקבוצה שלך".
              צריך לתת קרדיט עצום לווייד,
              אי אפשר לזלזל בפעולה כזו מצד שחקן שהוא הסמל של הקבוצה.
              .
              ועדיין,
              ב-2012 זו הייתה "הקבוצה של לברון" (אם דנים בחלוקה ל-1 ו-2)

  5. צריך להבדיל בין הדיון של מס'1 ומס'2 מבחינת תרומה, לבין הדיון על מנהיג שהקבוצה שלו ואיתו סקוררים.
    בגולדן דוראנט היה מס'1 אבל קרי היה המנהיג, אלה שני דברים שונים.
    בסן אנטוניו דאנקן היה תמיד המנהיג, גם אם בעונות מסוימות היה מישהו שתרם יותר ממנו.
    בלייקרס קובי היה המנהיג, גם אם לא ברור אם גאסול בסדרות מסוימות לא עשה יותר
    בפילי לתחושתי באטלר היה בעמדת מנהיגות גם כשאמביד ואולי אחרים עשו יותר
    בלייקרס עכשיו, לברון הוא המנהיג הברור שהקבוצה שלו, ויתכן שדייויס עושה יותר או שווה איתו
    בדנבר יוקיץ' הוא המנהיג, גם אם לפעמים פורטר או מארי עושים יותר
    *
    וכמובן יש קבוצות שהמנהיג הוא גם זה שתורם הכי הרבה, זה מצב נפוץ (יאניס, לילארד וכו')

    1. קרי קלע יותר מדוראנט בעונה הסדירה איך בד'יוק הוא מס 2? או שעונה סדירה לא נחשב? מס 2 לא יכול לקלוע יותר ממס 1 ולהיחשב למס 2 זה בדיחה בטח שגם בקטגוריות אחרות אין הבדל.
      לכן וויד כן היה מס 2 כי מספריו לא התקרבו לשל השיקצה. קרי גם משך עליו שמירה בעוד וויד לא משך שום שמירה מלברון.
      מה זה בסדרות מסווימות? ההבדל בין קובי לגאסול היה מאד מאד ברור….זה לא דומה בכלל לדוראנט וקרי וללברון דיוויס. לברון ודייוויס שניהם מספרי 1 כמו קרי ודוראנט ואם בכל זאת צריך לבחור אז דיוויס עם כבר שמחזיק להם את כל ההגנה בנוסף להתקפה שלו

  6. יש משהו בשחקנים מסוימים מעבר לתרומה על המגרש
    לברון הופך כל קבוצה למועמדת לאליפות כי כל שאר השחקנים משחקים טוב יותר.
    דיוויס לא למרות שהתרומה שלהם מאוזנת.
    שים את לברון בניו אורלינס במקום דייויס וכל הקבוצה משחקת יותר טוב

    1. חחחחחחחחחחחחח
      לברון היה בנא שקראו להם עוד בשמם הקודם הלייקרס כבר והטריד את כל הקבוצה 😂😂😂😂
      לברון הופך למועמדת כי הוא מביא איתו עוד כוכבים 😂😂😂😂
      לברון בלי כוכבים לא עשה פלייאןף במערב…..
      דיוויס כבר עשה פלייאוף לפחות עם גרו הולידיי…

      1. אכן, לברון בלי כוכבים לא עשה פלייאוף במערב. אה, כן, היה גם העניין הפעוט של איזו פציעה שהשביתה אותו בחלק לא קטן של העונה. והעניין הפעוט שעד לפציעה, הלייקרס היו חזק בתמונת הפלייאוף.
        אבל למה לתת לעניינים פעוטים שכאלו להפריע? . . .
        .
        (אבל זה בסדר, תמשיך. זה משעשע…)

            1. אני זוכר בע"פ – 20- 14 ומקום 4 במערב.
              גם אם לא נייחס משקל שווה למה שהיה אחרי, למרות שהלייקרס היו עדיין במירוץ הפלייאוף, עדיין לא ניתן להתעלם לגמרי מהתקופה הקריטית של העונה מבחינת הקליפרס, כאשר לברון חזר מהפציעה כשהלייקרס עוד היו במאזן חיובי. היה זה רצף של 14 הפסדים ב-17 משחקים שחיסל את שאיפות הפלייאוף של הלייקרס, שם לברון נעדר רק מ-2 משחקים.
              זאת בהחלט שאלה טובה האם הלייקרס היו עולים לפלייאוף בלי הפציעה של לברון, אבל ההשוואה לדיוויס במקומה, כי דיוויס עלה לפלייאוף בשנה המלאה האחרונה שלו בפליקנס.

            2. אני לא מנסה לחסוך מהאחריות של לברון למה שהתרחש בעונה שעברה –
              זה קשור להרבה יותר מאשר נטו כדורסל.
              אי אפשר לנתק את הסאגה של הדדליין.
              איך שאני רואה את זה –
              באותם שבועות גועליים לפני הדדליין, הלייקרס הפסידו את מקומם בפלייאוף.
              כאמור, אני לא מקל ראש באחריותו של לברון למצב הלייקרס של העונה שעברה.
              .
              כל זה לא משנה את העונבדה שהלייקרס לפני הפציעה, לפני סאגת דייויס, הייתה קבוצה שנראתה כמי שבדרכם לפלייאוף, ולא מהמקום ה-8.

            3. "פציעה"….הפציעה השנתית שלו חחחח
              פציעה בשרירי החשק אולי…

            4. נו באמת, שמעון, התבלבלת. כאן מתנהל דיון, לא לוח מודעות לדף המסרים היומי…

  7. תודה רבה.
    סקפטי על דנבר, לא לומדים לשמור ביום אחד.
    בנוגע לפול ג'ורג', אני רואה ברשת אינסוף השמצות עליו, ואפשר להגיד שהוא כרגע השחקן הכי מושמץ שאני זוכר (לא המון שנים). במיוחד בעידן המרשתת.
    להוריד אותו לספסל זה פשוט לקבור אותו, רואים שיש שם בעיה מנטלית. לדוגמא הוא חסם את הטוויטר שלו לתגובות.
    והטריידים הזויים. למה לשיקגו לעלות שתי מקומות על מרקנן. ומה זה עוזר לגולדן.
    לפי דעתי הם יסחרו בבחירה עם וויגנס.
    החוזה של הורפורד מזעזע, מנג'ר שיקח רותו צריך להיות מפוטר מיד, ולפי זכרוני בילי קינג כבר לא בליגה.

  8. האכזבה שלי היא 'האיש שלי' מייק פורטר. השלשה שלו טובה כמו תמיד. אבל לא תארתי לעצמי איזה שחקן 'רך' הוא, ונראה לי חסר נשמה, עוז, ותקיפות. היו קלעי שלשות נהדרים כאלה בליגה שלא שרדו זמן רב בגלל חוסר אגרסיביות וחוסר להט. ההצעה להעביר את גראנט לשמור על גובר מעניינת, אבל הוא לא נמוך מדי? בכלל, ההגנה של דנבר נכנעה ללא תנאי לדונטובן מיצ'ל. כיצד נותנים לשחקן בגובה 1.86 לקלוע 50-פלוס, והרוב מ-3 מטרים (ופחות) מהסל הוא דבר מעל בינתי. אותה טעות שחוזרת על עצמה שוב ושוב: שחקנים כמוהו וכמו לברון למשל אתה לא יכול לעצור עם שחקן אחד. אתה חייב להרכיב שמירה שמיד כשהוא מתחיל בהטעיות לפני הכניסה,ף יהיה שחקן אחד מימין שיהיה מוכן אם זה בא מימין, ושחקן אחד משמאל אם הוא מטעה משמאל, שזה 0הימני) או זה (השמאתי) ייכנסו מיד לקו הפריצה של לברון לפני שהוא מגיע שם.
    הוא ייאלץ ברוב המקרים למסור לשחקן פתוח. אני מעדיף את הרעל הזה.

    אלוהים, מה קורה עם פול ג'ורג'? הוא חייב להתחיל להיות מעורב הרבה, הרבה יותר. במשחק האחרון הוא נראה חצי מת.
    ובקשר ל-OKC – כריס פול נתן המחצית השנייה משחק פוינט גארד לפנטאון. גם מרכז,ף גם מתכנן, גם בונה, גם משמף, וגם מבצע, ומבצע בגדול!

    תודה רועי

    1. מנחם ראית שמתחילים לצאת כתבות האדרה לפוטר גוניור? הערך שלו בשיא זה הזמן לטרייד פורטר ביל לדחוף אותו עמוק לווש…
      אמרת לי אחרי גיים 1 שאין בעיה עם ההגנה על מיצל שזה הכשרון שלו ואין מה לעשות נגד השחקנים האלה….
      ניק נרס הוא היחיד ששמתי לב שמביא טראפים לחץ ודאבל טים על כוכבים במהלך העונה.
      כל היתר נותנים להם ככל העולה על רוחם.
      מה שאני לא מבין למה במהלך העונה רק הארדן ויאנג קיבלו דאבל טים כל משחק ויתר השחקנים לא מקבלים? יש בהם משהו מיוחד שצועק דאבל טים?

  9. תודה רועי
    לגביי יוסטון – ד'אנטוני כרגיל שוחק את החמישיה כי הוא מקובע, ובNBA יש קיבעון על זה שבפלייאוף מקטינים את הרוטציה. מדאיג, אבל זה המאמן וזה היה ידוע ומוכר ולבוא עכשיו להתלונן זה קצת מאוחר.
    טרייד של שיקגו – בשביל למלו בול לא עושים טרייד, הוא פיקציה מלווה בהייפ של אבא שלו, די דומה למה שקרה עם לונזו. שניהם לא יובילו קבוצה לשום מקום (ראה חצי העונה ראשונה בניו אורלינס)
    לא ממש הבנתי מה יוצא לאינדיאנה מהטרייד, עוד גארד ?
    לגביי ג'ורג' – באמת מדאיג, כל ההתנהלות של הקליפרס לא ברורה, כאילו הם ממשיכים בקרוז קונטרול של העונה הרגילה. נכון שהוא היה חלש אבל זה נובע גם מתפקוד לקוי של הקבוצה וזה שאין מנהל משחק… וזה כבר על ריברס שדי מאכזב אותי. מעבר לחמישיה השניה יכול או לרומם אותו ולתת לו ביטחון או לשבור אותו לגמרי, אתה משחק בפסיכולוגיה של שחקן, עם הכבוד שלו והמעמד, לא כל שחקן יקבל את זה טוב. (לא אומר שלא לנסות, רק צריך לעשות את זה נכון ולשתף אותו בהחלטה או משהו כזה)

  10. קריס מידלטון ממש מטריד אותי, ציפיתי לזה לפני הסדרה, אבל לא למה שקרה איתו…
    הבאקס מסתדרים לדעתי בגלל שהמג'יק הם בקושי קבוצה, השחקן הכי טוב שם (להוציא ווצ'ביץ') זה סטיב קליפורד (ג'יימס אניס לדוגמה, לא פותח בהפועל ירושלים, אבל במג'יק הוא מסוגל).
    בסיבוב הבא אם הוא לא יתאפס, יהיה לבאקס מאוד קשה מול ההיט. גמר המערב ממש מטריד אותי, כי גם לבוסטון וגם לטורונטו יש שחקני הגנה חזקים לשמור על מידלטון ובלדסו, ששניהם מתקשים כבר שניהם בפלייאוף – אבל אני אתן לזמן לעשות את שלו.

    לגבי פול ג'ורג' – רק בריאות שיהיה לו, הוא מחריד בהתקפה, ולא מספיק טוב בהגנה ביחס ליכולת הרגילה שלו, מאוד מאוד מאכזב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט