שבת בסיס / סיפורים בצבע – יוני לב ארי

בשבוע שעבר פרסנו פה בפניכם את רשימת סרטי הבייסבול הגדולים ביותר שיצאו עד היום. אז הנה לכם רעיון לסרט שעוד לא יצא (לפחות לא מוכר לי), אחד הסיפורים המופלאים בעולם הבייסבול האמריקני – ה-Negro Leagues, שבדיוק לפני מאה שנה יצאו לדרך באופן רשמי. אז איך זה קרה?

שחקני המונארכס (צילום: theblackdetour.com)

140 שנה, לך תזכור

נתחיל בהתחלה. ההתחלה היתה קשה מאוד, לא היתה לנו שפה, ועד שבן יהודה הגיע לא דיברנו. סליחה, זה חלק ממערכון של כוורת, וכשאני רואה "נתחיל בהתחלה" זה תמיד קופץ לי. מחילה. אז נתחיל באמת בהתחלה, אי שם לפני כ-140 שנה.

באמצע המאה ה-19, כשהבייסבול החל לפרוח בארה"ב, כמו גם הגזענות, לא הורשו שחקנים שחורים בליגות המקצועניות, הגבוהות כמו גם הנמוכות. לכן הם הקימו ליגות משלהם. המשחק הראשון בין שתי קבוצות שחורות שפורסם, התקיים ב-15 בנובמבר 1859, בניו יורק, בין ה-Henson Base Ball Club Of Jamaica, לקבוצה לא ידועה מ-וויקסוויל, ברוקלין. התוצאה? 43:54 לג'מאייקה. משחק של פיצ'ינג.

הקיובאנס ג'איינטס. הכל החל שם (צילום: hudsonvalleyalmanacweekly.com)

טוריאנטה האנטנה

קבוצת החלוץ האמיתית של עולם הבייסבול (אז זה עוד נקרא בייס-בול) השחור היתה ה-Cubans Giants, קבוצת שחקנים שחורים שהוקמה ב-1885 ב-באבילון, ניו יורק, שהיתה ה-היי לייט של עולם הבייסבול ה-לא לבן, אך הליגה באותה התקופה – National Colored Base Ball League, לא החזיקה מעמד. הג'איינטס, שאגב הורכבו ממעט מאוד קובנים והרבה יותר אפרו-אמריקנים, המשיכה לשחק במספר ליגות כושלות, עד שנסגרה.

קובני אחד, אגב, נותר זכור מעל כולם – תכירו את כריסטובל טוריאנטה. אחת התחנות מני רבות בהן הוא עצר היתה ה-אלמנדארס, קבוצה קובנית. בחורף 1920 הם ארחו בהוואנה את הניו יורק ג'איינטס, שהוסיפו לסגל שלהם את בייב רות', לסדרה של מספר משחקים.

החבר טוריאנטה (צילום: Cubadebate)

היתה זו הפעם היחידה שהבייב הגיע לקובה. הקהל, כמובן, הגיע לראות את רות'. אך טוריאנטה גנב את ההצגה, עם שלושה הום ראנס, והשיא היה כשהוא חבט מול רות' עצמו. על פי גורמים שנכחו במשחק, הוא ירה כדור שעשה בור ליד בסיס שלישי, בעומק של 30 ס"מ, בדרכו ל-Left Field. בלתי נשכח.

"לא רוצים שחורים"

לאחר סיום מלחמת האזרחים, החלה תנועה של קבוצות בייסבול שחורות באזור המיד-אטלנטי: פילדלפיה, ניו יורק, עד שיקגו. הקבוצות הורכבו בעיקר מחיילים וקצינים שחורים. למרות מספר ניסיונות להצטרף למייג'ור ליג, יצאה ב-1867 הודעה מטעם הליגה: "שחקני הנשיונל בייסבול הצביעו לא לכלול כל קבוצה בה משחק שחקן שחור". פה ושם שיחקו מספר קבוצות שחורות נגד קבוצות לבנות, לא מקצועניות.

רצו את הבייב, קיבלו את טוריאנטה (צילום: Fox News Video)

במהלך שני העשורים הבאים החלו לקום קבוצות מקצועניות שחורות, כשהשחקן השחור הרשמי הראשון היה באד פאולר, ששיחק במדי צ'לסי, מסצ'וסטס. ההצלחה של קיובנס ג'איינטס הביאה ל-נגרו ליג הראשונה, שיצאה לדרך ב-1887, בה שיחקו שש קבוצות נוספות, מבולטימור, בוסטון, לואיוויל, ניו יורק, פילדלפיה ופיטסבורג. העובדה שהג'איינטס היו כל כך פופולאריים, הביאה לעוד לא מעט מועדונים להשתמש בשם הזה, שהפך מאוד נפוץ. היו אז מלא "ג'איינטס", ויהיו עוד הרבה כאלה בהמשך הכתבה…

יש לכם פוסטר של פוסטר?

ואז הגיע בחור בשם רוב פוסטר, שהחל כשחקן נפלא, והמשיך כמנג'ר של ה-ליילאנס ג'איינטס (מפתיע השם, נכון?), כשהוא מפתח בעולם הנגרו ליגס הרבה אלמנטים חדשים, כמו ה-Extra Bases, ואת ה-Hit And Run. אחד המקרים היותר זכורים של פוסטר כמנג'ר, היה כשקבוצתו היתה בפיגור 18:0. הוא החל ראלי, שימו לב, עם 11 באנטס מוצלחים רצופים. ההגנה של היריבה היתה כל כך מבולבלת, ולא הצליחה לפסול אף שחקן. זה נמשך עם שני גראנד סלאמס, ולבסוף המשחק הופסק במצב של שוויון בשל החשיכה.

שינה את פני הבייסבול. בול של פוסטר (צילום: flickriver.com)

באזור 1910 פוסטר החל לדחוף להקמת ליגת שחורים, וב-13 בפברואר 1920 הוכרז על הקמת ה-Negro National League, בכנס שהתקיים בקנזס סיטי, מיזורי. מוייזל טוב! הליגה החדשה הורכבה משמונה קבוצות: שיקגו אמריקן ג'איינטס, שיקגו ג'איינטס, קיובאן סטארס, דייטון מארקוז, דטרויט סטארס, אינדיאנפוליס איי.בי.סי, קנזס סיטי מונארכס וסיינט לואיס ג'איינטס. פוסטר היה נשיא הליגה, עם שליטה מוחלטת, כשהוא אף קובע את הסגלים, או כמו שרצו אוהדי בית"ר בגששים, גם את המזג אויר.

Ring The Bell

בסיינט לואיס אפשר היה לפגוש את אחד השחקנים המרתקים של הליגה, ועם השם המשעשע ביותר – ג'יימס "קול פאפה" בל. מספרים שהבחור היה כל כך מהיר, עד שהוא היה מכבה את האור בחדר, ומספיק להיכנס למיטה לפני שהאור נכבה. האגדה אומרת שבל היה רץ מסביב לבסיסים ב-12 שניות בלבד, מספר הזוי! לצורך השוואה, מאז שמודדים בעידן המודרני השיא שייך לבאיירון באקסטון הסופר מהיר, עם 13.85 שניות בלבד…

נראה בחור חביב פלוס. קול פאפה בל (צילום: Pittsburgh Post-Gazette)

עוד לפני שהליגה יצאה לדרך, אירע מקרה משעשע. הטייגרס יצאו בנובמבר 1910 למשחק ראווה בקובה, נגד ה-הוואנה רדס, במדיה שיחקו מספר שחקנים מהג'איינס. שיקגו ג'איינטס כמובן. אחד מהם היה ברוס פטוויי, קאצ'ר עם זריקה מטורפת.

כש-טיי קוב, כוכב דטרויט, עלה באינינג הראשון, הוא ניסה לעלות על בסיס עם באנט, אך פטוויי זרק טיל לבסיס ראשון ופסל אותו. בפעם הבאה שהוא עלה, השיג קוב Walk, אך ניסה גם לגנוב בסיס, רק כדי לראות את פטוויי משגר עוד רקטה, ופוסל אותו. האגדה מספרת שקוב התחרפן, ודרש מדידה של המרחק בין הבסיסים…

לא רץ מספיק מהר. קוב (צילום: baseballhistorycomesalive.com)

תחילת הפאזל של הליגות

המשחק הראשון של הליגה החדשה התקיים בוושינגטון, ב-2 במאי 1920, כשאינדיאנפוליס גברה על הג'איינטס (שיקגו ג'איינטס, מה, זה לא ברור?) 2:4. במקביל הוקמה באטלנטה ליגה נוספת, ה-Negro Southern League, ולאחר שנה השתיים אוחדו לליגה אחת.

במקביל, הוקמה ב-1922 ה-Eastern Colored League, ביוזמתם של אד בולדן ונאט סטרונג, שם שיחקו שש קבוצות: אטלנטיק סיטי ג'איינטס, בולטימור בלאק סוקס (שם מעניין, קצת אחרי הפרשה, אך הקבוצה הזו היתה קיימת עוד לפני הפרשה), ברוקלין רויאל ג'איינטס, ניו יורק קיובאן סטארס, הילדייל ו-ניו יורק לינקולן ג'איינטס.

הקים ליגה מתחרה. בולדן (צילום: sabr.org)

הוורלד סירייס הראשון ב-נגרו'ס

במקביל, בנשיונל ליג של פוסטר היו קשיים לשמר את הקבוצות, כשבין 1921 ל-1923 פרשו שש קבוצות, אותן הוא מילא עם קבוצות מה-Southern League. בסופו של דבר הוחלט החל מ-1924 על סדרת גמר בין הליגה של פוסטר לזו של בולדן – וורלד סירייס.

במהלך עונת 1926, דליפת גז בביתו של פוסטר גרמה לו לחנק, מפה לשם הבחור אושפז במוסד, והליגה עברה לידיו של וויליאם יוסטון, שאפילו עמוד בוויקיפדיה אין עליו… שנה חלפה, וגם בולדן נאלץ להתאשפז, בשל לחץ דם גבוה, מפה לשם הליגה של בולדן נסגרה – והוורלד סירייס ירד מהפרק.

מדובר באיש די מפחיד. סמוקי (צילום: San Antonio Express-News)

אך אל חשש, את הליגה המזרחית החליפה ה-American Negro League, שם שעוד לא היה לנו (אני חושב…), כך שלא באמת הורגש המחסור. אך התקופה היתה תקופה כלכלית קשה, וגם הליגה הזו נסגרה לאחר שנה אחת בלבד. ב-1931 גם הליגה המקורית של פוסטר נסגרה, והחל מ-1932 נותרנו עם ליגה אחת בלבד, היחידה ששרדה, ה-Southern Negro League.

את "סמוקי" כבר הכרתם?

אחד הפיצ'רים הגדולים שכיכבו בליגה הדרומית היה "סמוקי" ג'ו וויליאמס. גבוה בשני ראשים מעל שאר השחקנים, לוויליאמס היה פאסט בול מהסרטים. לשיאו הוא הגיע ב-1930, במשחק של הגרייס נגד המונארכס. סמוקי, בגיל 44, פסל בסטרייק אאוט לא פחות מ-27 שחקנים! במשחק שקבוצתו ניצחה באינינג ה-12.

עושה הכל. רדקליף (צילום: Sportskeeda)

רגע לפני שעולם הנגרו ליגס הלך לעולמו, הוקמה עוד ליגה שהשאירה טיפה אויר – East West League, שיצאה לדרך במאי 1932. שמונה קבוצות, מפיטסבורג, פילדלפיה, דטרויט, בולטימור, קליבלנד, ניוארק, ניו יורק ו-וושינגטון, אך גם היא לא החזיקה יותר משנה.

הליגה הזו ייצרה כנראה את כמות הסיפורים הגדולה ביותר. נתחיל באגדה בשם Ted Double Duty Radcliffe, שזכה לשם הזה במהלך הוורלד סירייס של 1932. קבוצתו, הפיטסבורג קרופורדס, פגשה את המונרו מונארכס ביאנקי סטדיום, כשרדקליף שיחק כתופס במשחק הראשון, כשהוא תופס Shutout, וכשהסתיים המשחק, הוא הוריד את ציוד התופס ועלה לזרוק כפיצ'ר, והוסיף Shutout משלו. בהחלט שווה שני כרטיסים.

לא פחד מכלום. פייג' (צילום: Cleveland.com)

שמות נוספים מעניינים היו לירוי "סאצ'ל" פייג', וג'וש גיבסון. השניים שיחקו ביחד בפיטסבורג קרופורדס. הסיפורים על גיבסון שווים ספר בפני עצמו, או לפחות כתבה. יש שמספרים עליו שהוא העיף הום ראן מחוץ ליאנקי סטדיום, יש שאומרים שהוא העיף מחוץ לפולו גראונדס, יש גם שטוענים שכדור שהוא העיף עד היום לא ירד…

"אתה פסול. בפיטסבורג"

את הסיפור הבא על גיבסון אפשר לקרוא ב-Only The Ball Was White, של רוברט פטרסון: "יום אחד, בשנות ה-30, הפיטסבורג קרופורדס שיחקו ב-פורבס פילד, כשהתופס הצעיר, ג'וש גיבסון, העיף כדור כל כך גבוה, כך שאף אחד לא ראה אותו יורד. אחרי שסקרו את השמיים לאורך מספר דקות, האמפאיירס החליטו שמדובר בהום ראן.

הכדור לא ירד מהשמיים. גיבסון (צילום: Portland Press Herald)

למחרת הקרופורדס שיחקו בפילדלפיה, כשפתאום נחת כדור מגן עדן, ונתפס על ידי הסנטר פילדר של הקבוצה היריבה. האמפאיירס קיבלו את ההחלטה ההגיונית היחידה: 'אתה פסול, ג'וש. אתמול בפיטסבורג'".

המיתוס סביב פייג'

בהמשך נפגשו גיבסון ופייג' כיריבים, כשהשיא הגיע ב-1942, בוורלד סירייס. פייג' במדי הקנזס סיטי מונארכס, גיבסון בהומסטייד גרייס. מספרים על פייג' שהוא היה כל כך בטוח בעצמו, כשפעם אחת, באינינג התשיעי, עם בסיסים מלאים ושני אאוטס, הוא דרש מכל שחקני ההגנה שלו לשבת, והוא פסל לבד את החובט האחרון.

פרץ את מחסום הצבע. רובינסון (צילום: sites.google.com)

באותו המשחק, משחק מספר 2 בסדרה, המונארכס הוליכו 0:5, לפני קאמבק של הגרייס בשמיני, שהגיע עד 5:4, עם רץ אחד על בסיס ראשון. פייג', העדיף לצורך העניין, להוליך שני חובטים, למלא את הבסיסים, כל זה כדי לפגוש את גיבסון, החובט המפחיד ביותר בליגה, וכמובן לפסול אותו… נכון? לא נכון? בואו נשאיר את זה מיתוס.

ההצלחה של הקרופורדס הביאה את גרינלי, בעלי הקבוצה, לפתוח עוד ליגה. בפברואר 1933 הוקמה, שוב, יש לציין, ה-Negro National League, כשה-היילייט היה משחק אולסטאר, שהאוהדים בוחרים את השחקנים. המשחק נערך בקומסקי פארק בספטמבר 1933, לעיני 20,000 צופים.

פספס בשנה. קאמפנלה (צילום: roycampanella.com)

הגענו לדצמבר 1941. היפנים תוקפים את פרל הארבור, ארה"ב נכנסת למלחמת העולם השניה. לא מעט שחקנים גויסו ונעדרו מהליגות, מה שכמובן פגע באיכות המשחקים. אך דווקא אז המגרשים התמלאו, יותר ויותר אוהדים הגיעו למשחקים, מה שגרם לאייב סאפרסטיין, שהקים את ה-הארלם גלובטרוטרס, לפתוח עוד ליגה, ה-Negro Midwest League, וכך חזר גם הוורלד סירייס, שהחזיק עד 1948.

תחילת הסוף

לקראת אמצע שנות ה-40 החלה להתעורר תנועת האינטגרציה, שלאט לאט הגיעה גם לבייסבול. ב-1944 נכנס ל-MLB קומישינר חדש, האפי צ'נדלר, שטען שהוא "לא יכול להגיד לשחקן שחור שהוא לא יכול לשחק בליגה". שנה לאחר מכן יצרו מספר שחקנים לבנים את האיגוד למען אינטגרציה בבייסבול, ואז החל החיפוש אחרי השחקן שיעשה זאת – ויפרוץ את מחסום הצבע במייג'ור ליג בייסבול.

פספס בשנתיים. ניוקומב (צילום: espn.go.com)

בסופו של דבר הרשימה ננעלה על שלושה: רוי קאמפנלה, דון ניוקומב, וג'קי רובינסון. ב-15 באפריל 1947 רובינסון היה הראשון שעשה זאת, עם הברוקלין דודג'רס, כשקאמפנלה איחר בשנה, וניוקומב בשנתיים, כולם באותה הקבוצה. הכניסה של השלושה האלה לליגה היתה אות הסיום לחיי שלל ליגות הנגרו.

עד סוף 1949 נסגרו רוב הליגות, חלקן המשיכו כמיינור ליגס, כשהמשחק האחרון שלהן שוחק ב-1958. הקבוצה היחידה שהחזיקה גם מעבר היתה האינדיאנפוליס קלאונס, שכשמם כן היו – סוג של "הארלם גלובטרוטרס" של הבייסבול. הם לא ממש שיחקו את המשחק בצורה רצינית, ולכן לא נספרו, למרות שהמשיכו לשחק עד לשנות החמישים.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. תודה יוני, עשוי נהדר.
    אחד הדברים הקסומים בנוגע לניגרו ליג הוא כל הסיפורים והאגדות שנקשרו בכוכבי הליגה. בניגוד לגיבורי המייג׳ורס, שם התיעוד ההיסטרי היה נהוג כבר מההתחלה, אצל הניגרו ליג לא היו סטטיסטיקות ולא היו רישומים, ולכן אפשר היה לספר על כל מני סאצ׳ל פייג׳ שסיים לזרוק משחק בעיר אחת, נכנס לרכב, נסע לעיר שניה וזרק שם משחק שלם, כי לך תוכיח שהוא היה או לא היה באי אילו מהמשחקים האלה. המזל הוא שפייג׳ הגיע למייג׳ורס והראה בגיל 42 שהוא אכן ענק. בכלל האינטגרציה של השחורים בתחילת שנות החמישים זיכתה אותנו בכמה וכמה שמות כמו האנק ארון ווילי מייז שהחלו את הקריירה בניגרו ליג. עוד היסטוריה, משחק הday-night הראשון בהיסטוריה היה בניגרו ליג, אצל הקנזס סיטי מונרכס, כשבעל המונרכס מישכן את הבית עבור ציוד תאורה נייד, שהיה לוקח במשאית לכל מקום שהיו משחקים.
    עוד שם שחייבים לציין הוא באק א׳וניל, מי שראה את הסדרה של קן ברנס וודאי התוודע לאוניל, והאיש לא רק היה אגדת בייסבול ואישיות נהדרת בפני עצמה, הוא גם זה שהקים את הניגרו ליג מיוזיאום בקנזס סיטי ובכלל הקדיש את חייו להנצחת השחקנים הנהדרים האלה.
    אם אפשר, סיפור אישי, לפני… לך תדע, מתישהו בגיל העשרה, שאמנם ידעתי מה זה בייסבול, אבל בקושי ידעתי מי אלה היאנקיז, יצא לי לראות סרט תעודה על ג׳קי רובינסון ורוי קמפנלה, וממש התאהבתי בסיפור של ג׳קי רובינסון וזה התחיל אצלי את ההתעניינות בבייסבול, שעם הזמן, בעיקר מאחר והברוקלין דודג׳רס כבר לא קיימים, התרגמה לאהדה ליורשת של הדודג׳רס והג׳איינטס, הניו יורק מטס. אז בעצם אני חייב את ״הקבוצה שלי״ לסיפור הבאמת יוצא דופן של רובינסון, שבהיסטוריה של זכויות האדם בארה״ב תופס עמוד תווך מרכזי לצידם של שמות כמו מרטין לות׳ר קינג.

    1. מוזיאון חמוד מאוד יש בקנזס סיטי, עושים הרבה עם המעט שיש.
      .
      לגבי פייג', רבים מחשיבים אותו כגדול השחקנים השחורים של תקופת הסגרגציה, אז יכול להיות שחלק מהסיפורים עליו באמת נכונים (וכפי שציינת, הוא הוכיח לגמרי מה הוא שווה כשגיע למייג'רס)…

      1. לא התחברה לי העזיבה שלהם, בתור ישראלי הרעיון שקבוצה קמה והולכת לעיר אחרת נשמע הזוי, כאילו מחר איזה אוליגרך קונה את הפועל באר שבע ומעביר אותה לתל אביב, או את קרית שמונה לחיפה. זה היה תהליך ארוך, אבל כשכבר הייתי בניו יורק היה ברור לי לאיזה אצטדיון אני הולך 🙂

  2. כתבה מרתקת. שמחתי.
    לב-ארי תמיד יודע להביא פסיפס של היסטוריית ספורט מרתקת.
    אפרופו היסטוריה, כבר 44 שנים היום… לך תזכור…
    אני מבקש לתת כבוד לחצוצרץ.
    מזל טוב יונתן. עד 120, מקווה שהעלתי לך חיוך קטן, אני משתדל… זה המעט.
    בריאות ואושר. ואל תשכח, קפה, רגע לפני שגולש, מורידים אותו.

  3. נהדר יוני, אתה יכול לכתוב ספר וזה לא יספיק כדי לתאר את התקופה הזאת…
    .
    אם ייצא לך פעם לשבת ולכתוב את הספר הזה, כדאי להקדיש פרק גם לחלוציות של הליגות האלה בשילוב נשים. נכון, הרבה מזה נבע מהעובדה שהם ניסו למשוך צופים, אבל בהמשך זה הפך לנורמה – במיוחד במונארקס של קנזס סיטי ואינדיאנפוליס קלאונס.
    השחקנית המפורסמת ביותר היה כמובן טוני סטון (שזכתה שיעלו הצגה על חייה בברודוויי), אבל גם מאמי ג'ונסון וקוני מורגן ראויות לאיזכור.
    .
    לגבי השמות – בחצי הראשון של המאה ה-20 היתה נטייה לאמרגנים של קבוצות שחורות לשמור על שמות מזוהים עם הקהילה השחורה. בכדורסל זה היה "הארלם" גם כאשר הקבוצה הגיעה משיקאגו (הגלובטרוטרס) ובפוטבול הקבוצות תמיד נקראו "הבראון בומברס" (הכינוי של ג'ו לואיס).
    אגב, המושג "ניגרו-ליג" מזוהה כמעט לחלוטין עם הבייסבול, משום שהוא באמת היה הספורט היחיד שיצר הפרדה מוחלטת. בכדורסל ההפרדה כמעט ולא היתה קיימת (הליגות שקדמו ל-NBA תמיד כללו קבוצות שחורות) וה-NFL בכלל התחיל כאשר יש קבוצות מעורבות ואפילו הקומישינר הראשון של הליגה היה שחקן "שחור" (ג'ים ת'ורפ).
    המקרה היחיד של ליגה לשחורים בהיסטוריה של ענפי הספורט האחרים היא "ליגת הפוטבול לשחורים של וירג'יניה", שכללה 4 קבוצות ופורקה אחרי שנה אחת בלבד.

    1. יש כמובן כמה וכמה ספרים על הניגרו ליג, Only the ball was white שיוני ציין, ואני גם מאד אוהב את The Soul of Baseball שנכתב על ועם באק א׳וניל.
      אגב, יש קריאה כיום להחליף את השם של גביע הMVP שנקרא על שמו של קניסו-מאונטיין לאנדיס, הקומישיונר הראשון של הליגה, שנתפס, במידה רבה של צדק, כסמל של ההפרדה.

  4. ספור מרתק על הסטוריה שעד עתה לא קיבלה את הראוי לה. כשהגעתי הנה ב-1961 הסיפור של ג'קי רובינסון היה טרי (הוא חזב את הברוקלען דודג'רס רק 4 או 5 שנים לפני שהגעתי) ועדיין היו סופרים בעתונים כמה 'ניגרוס' יש בכל קבוצה. עבודת קודש יוני.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט