תפילת הדראפט / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

תפילת הדראפט / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

פוסט זה נכתב בהומור על מנת לשעשע רבים ולא להעציב ליבו של איש. אם מי מהקוראים בכל זאת נפגע, אני מצר על כך.

שטוף זיעה ומצווח, כהרגלו לאחרונה, התעורר מאנו דה מאן (לשעבר מיקי), מחלום ביעותים. "מה קרה?", שאלה אשתו היפה, "שוב חלמת על הדראפט?". "זה היה נורא, פשוט נורא", יבב מאנו, "הייתי בדראפט 2014", סיפר, "בבחירה ה-30 אני בוחר את יוקיץ' אבל אף אחד לא שומע אותי, ואני צועק 'יוקיץ'! יוקיץ'!' ואף אחד לא שומע, ואז אני רואה שקייל אנדרסון עולה על הדוכן ושם את הכובע שלנו, ואני צורח – 'לא! לא! אמרתי יוקיץ', לא סלו-מו! יוקיץ'! יוקיץ'!', אבל זה לא עזר", מירר בבכי.

חיפוש ביוטיוב אחרי בחירתו של יוקיץ' במקום ה-41 גילה שרגע הבחירה לא שודר עקב יציאה לפרסומות… אך מאנו נזכר בחלומו והבין שהפעם המסר מגיע ברובד אחר.

"הפרסומת הראשונה היא לביטוח רכב", חשב מאנו לעצמו, "מאחר ויוקיץ' היה בסך הכל תעודת ביטוח למקרה שנורקיץ' יפצע, והיא נקראת אסיסט, כרמז ליכולת המסירה של האיש הגדול. בפרסומת השנייה מככבת בחורה שאוכלת בוריטו גדוש גבינות, רמז לנטייתו של יוקיץ' למאכלים משמינים", התחיל להתלהב, "והאחרונה היא על יוניקורן!! זה רמז משמיים – סופרסטאר, סופרסטאר!!!" זעק בהתרגשות.

"אבל איך סופרסטאר? רק לפני שבועיים אמרת לי שיש לכם רק 2% לבחירה הראשונה", התפלאה האישה, "וגם אז יש רק 29% שיצא ממנה סופרסטאר". "את צודקת, את צודקת", מירר מאנו ההיסטרי, "המספרים לא לטובתנו, נדרש כאן נס משמיים. אני חייב להתקשר"

"שלום ותודה שהתקשרתם. נציגינו מטפלים כרגע בפניות קודמות, אנא המתינו בסבלנות ותיענו לפי התור. מיקומכם הנוכחי בדראפט הוא 11"

מאנו ממתין, עד שלבסוף נשמע קול בצדו השני של הקו:

"שלום מדברת כרובית, איך אפשר לעזור?"

מאנו – "שלום כרובית, שמי מאנו דה מאן (לשעבר מיקי), אני פונה אליכם בעניין הדראפט הקרוב, רציתי לבקש…"

כרובית, חותכת – "אני מצטערת אדוני, כמו בשנה שעברה – צריך להעביר את כל הבקשות דרך דובי – אנחנו לא מטפלים בכל בקשה בנפרד"

מאנו – "רגע רגע, כרובית, אני לא אוהד הניקס"

כרובית, מופתעת – "אה, אוקי, בשביל מי אתה מתקשר?"

מאנו – "הספרס"

כרובית – "מי??"

מאנו – "הספרס. סאן אנטוניו ספרס"

כרובית – "תמתין בבקשה, בודקת"

מאנו ממתין.

כרובית, חוזרת – "תודה רבה על הסבלנות, אני מצטערת אבל אין לי במערכת סאן אנטוניו ספרס"

מאנו, סבלני – "תראי, לא הייתה לנו בחירת לוטרי מאז 1997, אז אני מבין שזה לא עולה לך מיד, אבל תאמיני לי יש מועדון כזה"

כרובית, מופתעת – "1997?!? זה לפני שנולדתי… טוב, תן לי לבדוק שוב. תמתין"

מאנו ממתין.

כרובית – "אדוני, תודה על הסבלנות. שאלתי את המנהלת שלי, גם היא לא מכירה. חלק מהנתונים כנראה הלכו לאיבוד כשעברנו לענן, אני באמת מצטערת"

מאנו, מכיל – "כרובית, תהי איתי רגע, בסדר? יש מועדון כזה, או.קי? ואנחנו משתתפים בהגרלת הלוטרי, או.קי? חייבת להיות איזו דרך לפתור את זה"

כרובית – "טוב, תן לי בבקשה פרטים מזהים"

מאנו – "22 שנים רצופות בפלייאוף, חמש אליפויות, 70% אחוז ניצחונות או משהו כזה. זה מספיק? את צריכה עוד משהו?"

כרובית, חוככת בדעתה – "הבנתי, אני מעבירה למנהל המחלקה, תמתין בבקשה"

מאנו – "רק שלא יתנתק"

כרובית – "אל תדאג, אם השיחה תתנתק אתקשר חזרה"

מאנו – "זה דחוף. דחוף!"

כרובית – "בסדר גמור. מעבירה. תמתין בבקשה"

מאנו ממתין.

"שלום, מדבר שָׂרָף, איך אפשר לעזור?"

מאנו – "שלום שָׂרָף, שמי מאנו דה מאן (לשעבר מיקי), פניתי אליכם בנוגע לדראפט הקרוב. דיברתי עם כרובית, אבל היא לא מצליחה למצוא סאן אנטוניו ספרס במערכת, אז היא העבירה אותי אליך"

שָׂרָף – "הבנתי. בודק. תמתין בבקשה"

מאנו ממתין.

שָׂרָף – "תודה על ההמתנה, המממ… באמת אין לנו ספרס במערכת, ו…"

מאנו, מאבד את סבלנותו – "שָׂרָף, תקשיב לי, יש מועדון כזה, לא יעזור לכם! אתה מבין אותי!?!"

שָׂרָף, בטון מרגיע – "אני יודע, אני יודע, אל תדאג. לפני התפקיד הזה הייתי במחלקה שמטפלת באליפויות, אני מכיר אתכם היטב, פשוט במערכת של מחלקת הדראפט אתם לא מופיעים. זה עניין טכני בלבד, אני רק צריך להקים אתכם במערכת. תמתין בבקשה"

מאנו ממתין.

שָׂרָף – "בסדר, הקמתי אתכם במערכת. בדרך כלל לוקח שבוע עד שהעדכון נקלט, אז תתקשר בעוד כמה ימים ונראה מה עושים"

מאנו, נחרד, אך אסרטיבי – "אין שום סיכוי שָׂרָף, שום סיכוי! ההגרלה בעוד יומיים, אני לא יכול לחכות שבוע, פשוט צריך לסגור את העניין"

שָׂרָף, מהסס – "זה מאד לא מקובל… מאד לא מקובל… אבל אם העניין דחוף אז אני אנסה לעזור לך, בוא תגיד לי, מה אתה מבקש בעצם?"

מאנו, כבר בשוונג – "בחירה ראשונה בדראפט הקרוב"

שָׂרָף, נדהם – "סליחה???"

מאנו, לא ממצמץ – "בחירה. ראשונה. בדראפט. הקרוב."

שָׂרָף – "אבל אדוני, זו בקשה חריגה מאד"

מאנו – "למה חריגה? כל שנה מישהו מקבל, וכבר 22 שנה שזה לא אנחנו, אז עכשיו אני מבקש. מה כל כך חריג כאן?"

שָׂרָף, דידקטי – "אדוני, יש לכם רק 2%. אתה מבקש שאני אעביר אותך מ-2% ל-100%. זה מחייב המון אישורים, כולל של המחלקה המשפטית, זה לא משהו שאני יכול לסגור לך בשיחת טלפון"

מאנו, נחוש – "שָׂרָף, תקשיב לי רגע. אני לקוח שלכם כבר למעלה מארבעים שנה. בדרך כלל מטפל בעניינים בעצמי. לא מבקש כלום. שומר על שקט תעשייתי. לקוח שכל חברה חולמת עליו. אבל עכשיו אני צריך אתכם. בדיוק בשביל מקרים כאלה עשיתי את הפוליסה. אז תגיד לי מה צריך לעשות כדי שזה יקרה, ואנחנו נעשה את זה ביחד"

שָׂרָף, מהסס – "אדוני, אנחנו מאד שמחים למנות אותך בין לקוחותינו, ואני רואה שאין לך תביעות קודמות, אבל איך לומר… מה שאתה מבקש ממני זה מקביל לבקשת אליפות של אוהד מיניסוטה, אתה מבין מה אני אומר?"

מאנו, אמפתי – "אני מבין….זה לא פשוט, אני יודע, ואני בטח לא רוצה להגיד לך איך לעשות את העבודה שלך, אבל בכל זאת – זה בסך הכל ערב אחד. זה לא שביקשתי ממך אליפות שמחייבת אותך לעבוד 100 משחקים בעונה, בית וחוץ, עונה סדירה ופלייאוף. זה כולה ערב אחד שצריך לסדר בו כמה כדורים. זה הכל"

שָׂרָף – "אבל 2%??? גם אם אני ממש רוצה אין לי כל כך עם מה לעבוד…"

מאנו, לא מוותר – "שָׂרָף, אני לא רוצה לשים אותך במצב לא נוח, בוא תעביר אותי למי שמקבל את ההחלטות האלה ואני אדבר איתו ישירות"

שָׂרָף – "נו באמת, אם זה רק היה כל כך פשוט…"

מאנו, אסרטיבי – "זה פשוט מאד. רק תעביר. אני אעשה את כל השאר"

שָׂרָף, נאנח – "טוב, רק שתדע שזה יכול לקחת קצת זמן"

מאנו – "אני אמתין"

השיחה מועברת. מאנו ממתין ארוכות

לבסוף נשמע קול רועם מצידו השני הקו – "הלו?"

מאנו, ניעור מרבצו – "הלו, שלום, לאן הגעתי?"

"הגעת למקום הנכון"

מאנו – "או.קי, טוב לדעת, עם מי יש לי הכבוד לשוחח?"

"יש לי הרבה שמות"

מאנו, מחויך – "איך לקרוא לך?"

"אתה יכול לקרוא לי אדושם"

מאנו, החיוך נמחק מעל פניו כהרף עין – "אאאההה, סליחה? איך אמרת?"

אדושם – "אדושם"

מאנו, משתנק קמעא – "ה-אדושם?? כאילו… דה ביג טומאלי הימסלף?"

אדושם – "אינדיד. איך אפשר לעזור?"

מאנו, מעט חשדן – "למיטב הבנתי אם אתה מי שאתה אומר שאתה, אתה כבר אמור לדעת, לא?"

אדושם – "אז אתה פלספן אני מבין, אבל בסדר, בדיוק נמנמתי צהריים, אז יש לי סבלנות – העניין הוא לא מה אני יודע, אלא לשמוע אותך מנמק את הבקשה"

מאנו, נזכר מי הדרג ומי הזרג בשיחה הזו – "כן, כמובן, סליחה, אני מתנצל ותודה רבה על הזמן שלך. אז ככה – כידוע לך, לא השתתפנו בהגרלת הלוטרי מאז 1997, רוב השנים הסתדרנו גם בלי, אבל מאז שקוואי נפצע ועזב אנחנו מדשדשים, והנה סופסוף אנחנו בלוטרי, אז חשבתי, אם זה בסדר מבחינתך כמובן, שיהיה אחלה אם נקבל את הבחירה הראשונה בדראפט"

אדושם – "שרף הסביר לך את עניין האחוזים, נכון?"

מאנו – "כן אני יודע, אבל בדיוק בשביל זה אני פונה אליך – אני לא יכול לעבוד עם אחוזים כל כך נמוכים, וחשבתי שאתה בטח יכול לסדר את זה בקלי קלות"

אדושם – "אז אתה גם חנפן כשצריך, בסדר, זה יכול להועיל לפעמים. אבל למה, בעצם, שאענה לבקשתך?"

מאנו, מכחכח בגרונו, מעלעל בנייר שהכין מראש – "ובכן אדוני, אני חושב שבחירה ראשונה לספרס תשדר לליגה שהטנקינג לא משתלם. זו דרך קולעת מאד לומר להם – 'אל תטנקקו, תתחרו הכי טוב שאתם יכולים, ובדיוק כשזה כבר לא יספיק, המזל יאיר לכם פנים'"

אדושם, מגחך – "צדיק אתה, באמת צדיק, אתה בכלל לא רוצה את זה בשבילך, הא? זה בכלל בשביל הליגה כולה"

מאנו, מובך קמעא – "לא אמרתי רק בשביל הליגה, אבל אני חושב שמבחינתך, כטופ-טופ-אקזקיוטיב, כקומישנר של היוניברס, זה יכול להיות שיקול רלבנטי, לא?"

אדושם, קצר רוח – "תודה שאתה דואג לי באמת… יש עוד נימוקים?"

מאנו, מתחמם קלות – "צריך גם להסתכל על החלופות. הרי אם לא אנחנו, מישהו יקבל את הבחירה הזו. בוא נעבור על הרשימה – לקליבלנד, אטלנטה, מיניסוטה, פיניקס ובטח גולדן סטייט יש הרבה נכסים, כך שאני לא מוצא סיבה לתת להם עדיפות עלינו. מדטרויט, שיקגו, שרלוט, וושינגטון והניקס בכל מקרה לא יצא כלום, וחבל לתת אגוזים למי שאין לו שיניים"

אדושם – "יש הגיון בדבריך אבל הניקס, למשל, כל כך חבוטים, כבר המון שנים, וזה משהו שצריך לקחת בחשבון. יש כאן גם עניין שיווקי – יש לי הרבה חסידים בעיר הזו"

מאנו, מנסה להסתיר את הפאניקה – "כבודו מתלוצץ, אני מניח? כבודו מבין שתחת ההנהלה הנוכחית לא יצמח כלום, נכון? כבודו זוכר שפיל ג'קסון, שכבודו סידר לו יותר טבעות מאצבעות, לא הצליח לעשות שם כלום, נכון? כבודו יודע היטב שהניקס בחרו יוניקורן והצליחו להסתכסך איתו כך שוויתר על ניו יורק – על הסנטרל פארק, על האמפייר סטייט בילדינג, על פיטר לוגר סטייק האוס – והעדיף להיות הלטבי היחיד שגר בדאלאס!!! כבודו וודאי לוקח את כל זה בחשבון, נכון? כבודו לא באמת שוקל לתת לג'יימס דולאן את הבחירה הראשונה בדראפט, נכון?? 'עד-מתי רשעים יהוה; עד-מתי, רשעים יעלזו'???"

אדושם – "תראה, אחד השיקולים שלי הוא לעזור למי שלא יכול לעזור לעצמו, ואתם הוכחתם במהלך השנים שאתם יודעים למצוא כשרון גם בבחירות נמוכות יותר"

מאנו – "זה היה בעבר אדושם, בעבר. היום הרבה יותר קשה לשלוף שפנים כאלה מהכובע. היום אף אחד לא פוסל כישרונות פשוט בגלל שהם משחקים באירופה. היום אי אפשר לבנות קונטנדרית מבחירות 28 ו-57 בדראפט. צריך גם לזכור שבכל האליפויות שלנו הייתה לנו בחירה ראשונה ברוסטר, ובשתי האליפויות הראשונות היו שתי בחירות ראשונות ברוסטר"

אדושם – "הבנתי… תשמע, באופן כללי יותר – תמיד סיקרן אותי להבין למה הפונים חושבים שאצדד במועדון שלהם. אולי אני בעצם מריע לקבוצה השנייה? אולי אני בעצם אוהד של…"

מאנו, חותך – "…הלייקרס".

אדושם, מופתע – "וואלה נכון, איך ידעת?"

מאנו – "התחלתי לחשוב כך בעקבות הטרייד של קארים והבחירה במג'יק ובג'יימס וורת'י. בהמשך אלו היו הטרייד על קובי, ההצטרפות של שאקיל, והזריקה של הורי שביססו את דעתי. הבחירה המשותפת של לברון ודייויס הביאה אותי ל-90% וודאות, והפרישה המוקדמת של קובי לוודאות מלאה. עם כל הכבוד, אי אפשר לייחס שרשרת הצלחות כזו רק לאיזה דוקטורנט בכימיה"

אדושם – "בנוגע למסוק, אני רוצה שתדע שלא הייתה לי יד בדבר, אבל כן, מאז שאנחנו מתאמנים יחד החדירות שלי לצבע השתפרו פלאים"

מאנו – "אפרופו לא הייתה לך יד בדבר – למה איפשרת לבוסטון לבחור את לארי בירד? איך זה משתלב עם האהדה ללייקרס?"

אדושם, נאנח – "זה לא. אבל הוא ניג'ס לי ביידיש, האורבאך ההוא, ונשברתי"

מאנו, בזהירות – "אז למרות אהדתך את הלייקרס יש סיכוי שהבקשה שלי תתקבל?"

אדושם, מתחמק – "בוא נניח כרגע למועדונים השונים. בסופו של דבר זו בקשה אישית – בקשה שלך ממני, בין אדם למקום – אז בוא ננסה להבין מדוע ראוי ונכון שאכבד את בקשתך"

מאנו, מופתע, מגמגם – "כן, כן, המממ…, מה תרצה לדעת?"

אדושם – "אתה אדם מאמין?"

מאנו, מיתמם – "נו מה? מי שלא מאמין לא פונה אליך בכלל"

אדושם – "עזוב, אני מכיר את הטיפוסים האלה של 'שיטת מצליח'. אומרים לעצמם, 'כולה שיחת טלפון – מה יש לי להפסיד?', ומתקשרים מהפקק כדי להרוג את הזמן. אני שואל אותך ברצינות, בכוונה מלאה"

מאנו, מתחמק – "מה אני אגיד לך, מה שהיה היה. עכשיו, עם השיחה הזו, אנחנו במקום אחר, ואם תסגור לי את הפינה הזו, של הבחירה הראשונה, אז בכלל"

אדושם – "נו, יצאת מזה, בגובה נמוך, אבל יצאת. הלאה – תרי"ג מצוות, מקפיד לקיים? קלה כחמורה?"

מאנו – "את כל ה-613??? לך תזכור…"

אדושם, סבלנותו פוקעת – "בסדר, בסדר, קיבלת הנחה – עשרת הדיברות, או.קי? לספור עד עשר אתה עדיין מצליח?"

מאנו, מגלגל עיניים – "חשבתי שהוא שבר אותן כשירד מההר, לא? מה, זה עדיין בתוקף???"

אדושם, נקעה נפשו – "תפסיק לבלבל לי את המח, לפני שאני שולח אותך למלא טפסים באזור האישי באתר!"

מאנו, באימה – "לא, לא, בבקשה, לא לאזור האישי. אני מתנצל, תשאל מה שאתה רוצה"

אדושם, עובר הלאה – "טוב, כבר הבנתי שצדיק גדול אתה לא. אבל בוא נראה מה אתה מוכן לעשות בשביל מדינה… בלי בשר לבן וסי-פוד לשנה!"

מאנו, מלין – "אבל זה שינוי בתנאי הפוליסה, זה לא הוגן"

אדושם, אסרטיבי – "לא רוצה לא צריך, חשבתי שזה חשוב לך…"

מאנו, מתעשת – "אין אין בעיה, קיבלת"

אדושם – "זה כולל נקניקיות, תצטרך לקרוא את האותיות הקטנות על העטיפה!"

מאנו – "סגור. סגור… אבל אני חייב לשאול, תמיד תהיתי, 'אין מיי בוק' אתה כזאת ישות גדולה מהחיים שעוסקת בשאלות מוסריות הרות גורל – חיים ומוות, טוב ורע, גן עדן וגיהנום – זה לא לגמרי מסתדר לי עם ההגבלות הקולינאריות. באמת איכפת לך מה יש לי בצלחת?"

אדושם, צוחק – "אני אוהב לשים את הפונים החילונים על ה"גריל"… אגב, 'אין מיי בוק' אתה כזאת ישות קטנה מהחיים, ועדיין אני חייב לשאול, תמיד תהיתי – 'מאנו-דה-מן'?? אני כבר רגיל לפניות מ'סופרמן' ו'באטמן', בדרך כלל חמודים כאלה, בני 5 או משהו, אבל אתה בן אדם מבוגר…מה עובר עליך???"

מאנו, נעלב אבל חורק שיניים – "עוד שאלות?"

אדושם – "האמת שכן, לא ידעתי שהבחירה הראשונה נחשבת אצלך לשאלה מוסרית הרת גורל… מכל הצורעס בעולם החלטת לפנות אלי דווקא בעניין הזה? רעבים באפריקה, מחלות טרמינליות, תאונות דרכים קטלניות, ואתה מתעסק בבחירות דראפט? אתה רציני?"

מאנו, יוצא למתפרצת – "שאלה מצוינת, רק לפני שאני עונה, תסביר לי אתה בבקשה למה יש רעבים באפריקה, מחלות טרמינליות, ותאונות דרכים קטלניות ביקום שאחד משנינו ברא. ורמז – זה לא הייתי אני"

אדושם, מתעצבן – "תגיד לי, אתה לא מתבייש להעיז פנים מול הגדול מכולם?"

מאנו, ממריא לדאנק – "הגדול מכולם?! אדוני, אנחנו לקחנו את האליפות הראשונה אחרי מייקל, ועוד נגד שאקיל בשיאו – אתה לא מפחיד אותי עם 'הגדול מכולם' הזה"

אדושם, בבלוק אימתני – "על שחצנות משלמים פה ב'קאש', זוכר את ריי אלן???"

מאנו, חוזר בבהלה להגנה – "אדושם, בחייך, אנחנו באמת רוצים להיכנס לחילופי האשמות כאן? אתה תזכיר לי שכילד גנבתי שזיף מהירקן, אני אשאל אותך על הגרעין של האבוקדו וכל זה? זה באמת הכרחי?"

אדושם, חורק שיניים – "הייתה איזו בעיה בקנה מידה… בכל מקרה, הלקחים הופקו וקיבלתם פיצוי – אבטיח בלי גרעינים – אז תפסיקו להתלונן כל הזמן!!"

מאנו, לא מוותר – "ומה, לעזאזל, אמור להיות כל העניין הזה עם הקורונה???"

אדושם, לא מתבלבל – "חביבי, אני יצרתי עטלף, פאנגולין ובן אדם. החיבור בין השלושה היה רעיון שלכם, לא שלי! אני לא מאמין במיקרומנג'מנט – טעיתם?? אז קחו אחריות!!"

מאנו, מנסה לחזור למסלול חיובי – "אין בעיה, אדושם, באמת שלא באתי לריב איתך. בוא נשים את זה מאחורינו ונעשה דברים גדולים ביחד, כמו שקוואי אמר ללאורי. דווקא עבד להם לא רע"

אדושם – " 'עבד להם', הוא אומר לי… תגיד ילד, מי אתה חושב הכניס את הזריקה ההיא במשחק השביעי מול פילדלפיה?"

מאנו – "קוואי"

אדושם, מתבאס קלות – "כן, נו ברור, נכון, אבל אתה מבין למה אני מתכוון"

מאנו, מפרגן – "אין בעיה אדושם, אני שוב אומר, לא באתי לריב. מה ששלך – שלך, מה ששל קוואי – גם שלך. סגור וחתום ונעול בפלומבה. בסדר?"

אדושם, מסופק – "בסדר"

מאנו, מתלהב – "זהו? אז סגרנו? יש אישור?? בחירה ראשונה בדראפט הקרוב???"

אדושם, מגחך ומחקה את המענה הדיגיטלי, "פנייתך הועברה לטיפול ותיענה בהקדם. נחזור אליך תוך 2 ימי עסקים".

פוסט זה נכתב בהומור על מנת לשעשע רבים ולא להעציב ליבו של איש. אם מי מהקוראים בכל זאת נפגע, אני מצר על כך.

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 38 תגובות

  1. בתכלס אבל חבל לבזבז את המזל שלכם על דראפט כזה.
    תשמור את הפניה לשנה הבאה כשגם האחוזים שלכם ישתפרו…

  2. נהדר.
    דווקא בתור קנאי דתי,זה מנוסח בצורה סבירה. או שאני לא כל כך קנאי דתי.
    ואני חייב להגיב על הנקודה של טוב ורע בעולם.
    בספר איוב, שמספר סיפור של רע לאדם טוב, אחד מאלה שתוקפים את איוב
    טוענים את הטענה הבאה, השאלה לא איפה אלוקים היה כשהיה את הרע,
    אלא איפה הצדיק היה כדי למגר את הרע.
    השאלה שצריך לשאול תמיד,זה מה אנו כחברה עשינו כדי למגר את הרוע והשחיתות המוסרית.
    ראו ישראל 2020 כדוגמא.

  3. הכל מעולה מאנו, אבל האבוקדו זו הפסגה של הטור! הלוואי שתמצא עוד הרבה הזדמיות לכתוב כאלה טורים
    (הייתי מתקשר לבחור מלמעלה כדי להבטיח את זה, אבל אני והוא לא מאמינים בקיומו של השני)

  4. תודה מאנו!
    פשוט ישבתי וצחקתי בקול רם.
    יצירת מופת…
    מחזיק אצבעות לכם… עדיף שלא יתבזבז על הניקס ומינסוטה.

  5. המשיח הגיע והוא אחד משלנו כאן בהופס. לא האמנתי שבימיי חיי אכיר ועוד אחליף תגובות עם מישהו שיש לו דיבור עם ההוא שם למעלה. רק חבל שהיכולת לתקשר עם אדושם העבירה אותו על דעתו. בחר לו את הדראפט הלא נכון לבקש את הבחירה הראשונה, חחח. בהצלחה עם לונזו 😂

  6. פשש איזה שירות לקוחות, ממש גן עדן. האדושם הזה לא נשמע לי כמו מישהו שמנהל את העסק, אני ישר מבקש לדבר עם הממונה עליו, להגיש תלונה על יחס מזלזל ולדעת מראש שלאף אחד לא אכפת מהתלונה שלך. העיקר שירשם בספרים של מעלה שהתלוננתי. מאנו בהצלחה עם הדראפט, יש חי רעיון חלוםי אם זה לא יעבוד הפעם, פשוט תבקש שיהפוך את סאן אנטוניו לשוק גדול שמושך סופר סטארים. נראה לי אדושם עם כל הקשרים יכול לסדר איזה משהו בתמורה לנפט מתוק מסוג טקסס.

  7. לא יודע, לשוחח עם האליל המקורי, ההוא שקלע הישר מהלוגו המקורי של קין, מי שפרץ את ההגנה של ים סוף, ולא לשאול אותו מה החטא הקדמון שעשינו שנענשנו שכל שנה נסבול קיץ?
    רק על זה תוסיף לך עוד יומיים שהם טוענים שניסו לחזור אלייך אבל לא היית זמין בדיוק כשהם העמידו פנים שהם לוחצים על חייג.

  8. אחד הטובים והמדוייקים שנכתבו פה באתר. הרבה זמן לא נהנתי ככה.
    נחנקתי מהקטע עם האבוקדו והלייקרס
    תודה לך

כתיבת תגובה

סגירת תפריט