אחד על אחד (7) – קארל-אנטוני טאונס נגד ג'ואל אמביד / אלרן vs ויינברג

שחקןדקותמהשדה
(אחוזים)
מהשלוש
(אחוזים)
מהעונשין
(אחוזים)
ריבאונדים
(התקפה)
אסיסטיםאיבודיםחטיפותחסימותעבירותנקודות
ג'ואל אמביד (44 משחקים)30.27.5/15.9 (47.4%)1.3/3.7 (34.8%)7.1/8.7 (71.4%)11.8 (2.8)3.13.10.91.33.423.4
קארל אנטוני טאונס (35 משחקים)33.99/17.8 (50.8%)3.3/7.9 (41.2%)5.1/6.5 (79.6%)10.8 (2.7)4.43.10.91.23.326.5

ויינברג: היום בחרנו שניים מהסנטרים הבולטים בליגה, קארל אנטוני טאונס וג'ואל אמביד. אני הלכתי עם הבחירה הפחות צפויה, שהיא טאונס. הוא שחקן התקפה שלם יותר, מה שמתבטא ב-26.5 נקודות למשחק, 41.2% מהשלוש בכמעט 8 ניסיונות למשחק ויכולת ליצור נקודות בצבע עם 71% בטבעת. יחד עם 4.4 אסיסטים בערב הוא יכול להפעיל התקפה היטב, וההשפעה שלו על התקפת הוולבס הייתה עצומה כשהוא השחקן הטוב היחיד של מינסוטה העונה, להוציא משחק אחד בו גם הוא וגם דיאנג'לו ראסל היו בריאים.

הפוטנציאל ההתקפי הזה נותן לטאונס יתרון. בליגה של היום אנחנו רואים פחות שחקנים פיזיים שחיים על הצבע כשבפלייאוף היריבות מצליחות גם למנוע מאמביד (37% מהשדה ו-17.6 נקודות למשחק נגד טורונטו ב-2019) להשפיע. היכולת שלו למסור ולקלוע מרחוק הופכת אותו למישהו שכמעט לא ניתן לשמור, במיוחד כשתהיה קבוצה טובה מסביבו – כשלאמביד היו את בן סימונס וג'יי ג'יי רדיק לטאונס היו אנדרו וויגינס וג'וש אוקוגי. נוסף על כך, הוא הרבה יותר עמיד מאמביד. אמביד מעולם לא שיחק יותר מ-64 משחקים בעונה ובארבעת עונותיו הראשונות ביחד טאונס פספס 5 משחקים. השילוב בין היכולת להשאר בריא או לשחק לאורך זמן ממושך, כשאמביד עבר את רף 31 הדקות בעונה אחת בקריירה וטאונס בכל אחת מ-5 שנותיו ובין המשחק המגוון בהתקפה נותן לקא"ט את היתרון, גם אם ההגנה שלו פחות טובה.

אלרן: זה שטאונס הוא שחקן התקפי חזק וייחודי ידוע לכל, אך גם לאמביד לא חסר בצד זה, וגם בפלייאוף לעיתים החולשה הייתה בעקבות קבוצה שנבנתה לא נכון סביבו – כמעט ואין בפילי קלעי שלשות טובים, והצבע מאוד עמוס. למרות הבנייה הלא נכונה של הסגל, אמביד נפלא התקפית באופן קבוע כל עונה, גם אם לא בסטנדרטים של טאונס, כשהוא לוקח יותר ריבאונדים בממוצע למשחק ממנו, בנוסף לכך שהוא מגיע לקו בקצב גבוה בהרבה עם 8.7 זריקות למשחק משם העונה לעומת 6.5 של טאונס (כשהאחרון גם קולע באחוזים גבוהים יותר העונה). בנוסף לכך, אמביד גם הראה יכולת הסתגלות לצד כוכבים נוספים, גם אם הם מעט דורכים לו על האצבעות, בניגוד לטאונס, שכבר ראינו את חוסר ההצלחה היחסי שלו עם ג'ימי באטלר (שאיתו אמביד הצליח) וחוסר היכולת להוביל קבוצה בעצמו ככוכב ראשי להצלחה, או לפלייאוף.

וכעת, הדבר המרכזי שבו אמביד עולה על טאונס עשרות מונים – ההגנה. אמביד אחד מהשומרים הטובים בליגה, כשהוא מצליח להוריד מאוד את האחוזים של היריבים, ולעומת טאונס, מצליח לשמור על קו השלשה ולהיות נייד, בניגוד לטאונס שהיריבים קולעים ב-4% יותר מהממוצע שלהם מהטווח כשהוא שומר עליהם. גם נתוני ה-ON/OFF של טאונס בהגנה מזעזעים, כשבלעדיו הרייטינג ההגנתי של הקבוצה משתפר ב-7.5 נקודות, דבר שללא ספק משפיע על התרומה השלילית שלו כשחקן הגנה.

בניגוד לטאונס, ברייטינג ההגנתי ניתן לראות את התרומה העצומה של הנפיל הקמרוני, כשאיתו על המגרש ההגנה משתפרת בלא פחות מ-8 נקודות, כך שניתן לראות מנתונים אלו את ההשפעה העצומה של כל אחד מהם על ההגנה, בצורה הפוכה כמעט לחלוטין – אמביד מוביל הגנה מצוינת, אחת מהטובות בליגה, כשהוא מגן על הצבע ומצליח להיות נייד, בעוד יריבו מזיק להגנה של הקבוצה והיא עדיפה בלעדיו.

ויינברג: קודם כל, קשה להגדיר את העונה של באטלר וטאונס כחוסר הצלחה. במשחקים בהם שיחקו ביחד מינסוטה ניצחה 37 מ-59 (62.7%) לעומת 35 מ-55 בפילדלפיה (63.6%) ובשני המקרים הודחו בסדרה הראשונה בלי ביתיות. אלמלא הפציעה של באטלר מינסוטה כנראה הייתה עושה סיבוב שני כשבסיקסרס יש את טוביאס האריס, ג'יי ג'יי רדיק ובן סימונס. כל הנתונים שהבאת בקשר לאמביד נכונים והוא אכן שומר עדיף יותר בפער משמעותי, אבל זה קורה כשהוא נשאר על המגרש. עד עכשיו, לא כולל 2 העונות בהן לא שיחק, זה לא קרה במספיק משחקים.

מעבר לזה אני חושב שהגעת לנקודה המרכזית של הדיון – הגנה מול התקפה. שים לב לדנבר: גם להם יש את ניקולה יוקיץ', שחקן הגנה רע, אבל הם הצליחו לבנות סביבו הגנה טובה ולהפוך לקבוצה מסוכנת. טאונס אתלט טוב מיוקיץ' והראה פוטנציאל בהגנה שמתבטא ב-1.5 חסימות למשחק לאורך הקירירה. תחלופת השחקנים והמאמנים סביב טאונס פגעה ביכולת שלו לרכוש יסודות הגנתיים ברמה גבוהה בזמן שלאמביד היה מאמן אחד כל הקריירה, ברט בראון, והוא שיחק עם שחקני הגנה טובים יותר מסביבו. ברגע שנראה בנייה מחדש אמיתית במינסוטה, עם ניסיון לבנות הגנה טובה שמסתמכת על קריאת המשחק של טאונס והאורך היחסי, נראה מה טאונס יכול לעשות כמגן.

היתרון ההתקפי עצום. בכל ההיסטוריה של האן.בי.איי יש שלושה שחקנים שסיימו עונה עם מעל 50% מהשדה ו-40% מהשלוש כשהם זורקים מעל 6 שלשות למשחק. אחד מהם הוא סטפן קרי בעונה של ה-73-9, השני הוא דוראנט בעונת האליפות השנייה של הווריורס (כשהוא זורק 6.1 שלשות למשחק; טאונס עם 7.9) וטאונס השלישי, כשהוא מראה את היעילות הפסיכית הזאת באחת הקבוצות החלשות בליגה ולא גולדן סטייט, הקבוצה ההתקפית הגדולה ביותר. כשהוא רק בן 24, שנתיים מתחת לאמביד, טאונס יכול להפוך לאחד משחקני ההתקפה הגדולים בהיסטוריה. לא הייתם מתחילים ממנו פרנצ'ייז?

אלרן: אמנם ציינת פה את הנצחונות והתקופה הטובה יחסית עם באטלר, אבל הבעייתיות עם טאונס נובעת מדברים נוספים, שאחדים מהם ראינו העונה – קודם כל, הנצחונות. מינסוטה הייתה אחת הקבוצות הרעות בליגה, ולמרות זאת, כשטאונס לא שיחק המאזן שלהם היה טוב יותר (10-25 איתו, 9-20 בלעדיו, בנוסף לכך שהמשחקים שניצחו איתו היו קלים יחסית ברובם), כך שבעייתי לטעון שכרגע הוא משפר את הקבוצה, במיוחד לאור התחזקות ההגנה בלעדיו, כך שנראה שישנן פעמים לא ספורות שהוא מביא יותר נזק מתועלת ופוגע בקבוצה, מה שלא אמור לקרות עם כוכב בסדר הגודל שלו.

אמביד שחקן יותר מגוון, אף שטאונס עדיף כנראה הגנתית, ואף בעונה שעברה קלע יותר נקודות למשחק, אך לא רק זה – שילוב של הגנת עילית, התקפה מצוינת וקבוצה טובה מאוד, כשחלק גדול מההצלחה היא הודות לו (במיוחד בהגנה הקבוצתית הנהדרת), מטה את הכף לכיוונו. ואם לא הבאתי מספיק נתונים שיראו עד כמה טאונס הוא חולשה הגנתית, בנוסף לאלה הקבוצה שלו היא הקבוצה שסופגת הכי הרבה נקודות למשחק, וחלק לא מבוטל מזה באשמת האינסטינקטים הרעים שלו בצד זה.

אמנם שניהם בטופ של הסנטרים, אבל אמביד עדיף ללא ספק. טאונס לא נמצא ברמה של יוקיץ', לאור כך שהסרבי מגן טוב יותר ממנו בזכות יכולת מיקום וחכמת משחק גבוהה, בנוסף לאינסטינקטים סבירים בצד זה, ולעומת זאת טאונס מזעזע בצד הזה של המגרש, וכדורסל הוא לא רק התקפה, לכן בסופו של דבר, אמביד עדיף.

מה הבחירה שלכם?

קארל אנטוני טאונס

ג'ואל אמביד

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 50 תגובות

  1. כ"כ טאונס.
    אמביד לא מקצוען, בעיית אופי קשה, משחק טיפש מאוד על המגרש ולא משתפר. פציע וחסר כושר.
    אם היה לו ראש נורמלי היה במקום אחר לחלוטין.
    טאונס לא כזה מציאה, גארד בגוף של סנטר ובלי הגנה, אבל במשחק של היום זה מה שמחפשים.
    הוא הרבה יותר רציני מאמביד ותחת מאמן נורמלי ובסיטואציה אחרת ממיני יצליח הרבה יותר.
    טאונס בנוק-אאוט.

    1. לא נכון לומר על אמביד שהוא לא מקצוען
      הוא עבר פציעות מאוד קשות ושיקום קשה
      זה לא משהו שכל אחד היה יוצא ממנו

      1. הוא דביל
        הוא מעדיף לשחק בקקה ובשטויות מאשר בכדורסל
        הוא לא משפר את עצמו מקצועית, הוא לא משפר את בעיית הכושר
        הוא לא משחק לטובת הקבוצה, ממשיך להשליך לבנים מבחוץ ולעשות את הפאמפ פייק הדבילי
        הוא המון פקה פקה ומעט מאוד תכלס.
        הכדורסל לא בראש מעייניו.

        1. אדביו הארל ואדמס זה שחקנים משלימים ותו לא.
          לוקח את אמביד כל יום על יוקיץ. יוקיץ פשוט קיבל מאמן מעולה שיודע מה לעשות איתו.
          היחיד ברמה של אמביד זה דיוויס. 2 הסנטרים הטובים בליגה בפער.

  2. זה המאץ אפ הכי קשה
    מצד אחד אמביד עם סט יכולות וכישורים ברמת האקים
    מהצד השני טאונס שקולע מדאון טאון באחוזים מהטובים בהיסטוריה( כולל גארדים) ומציג יכולות שלא נראו משחקן בגובה שלו
    אחרי עונת הרוקי של טאונס דירגתי אותו כסנטר הטוב בליגה אבל הוא לא עשה את הקפיצה הראויה
    אמביד כמו טאונס פוטנציאל MVP.
    חבל שעבור שניהם לא היה מאמן שידע להפיק מהם את המקסימום.
    לאמביד יש פוטנציאל יותר גדול
    הוא ריבאונדר וחוסם טוב יותר, התקפית בחירת הזריקות שלו מזעזעת. אני משתגע לפעמים כשאני רואה אותו לוקח שלשות מהכנפים
    אלו 2 שחקנים לבנות סביבם קבוצה.
    אני הולך עם אמביד בנקודות ומעריך/מקווה שכל אחד מהם יוביל קבוצה לאליפות עד סוף הקריירה

  3. שניהם שחקנים שיכולים וצריכים להיות טובים יותר, ולא ברור שיש להם את האופי הדרוש כדי להמשיך ולהשתפר, אבל כרגע אמביד, עם כל ההסתייגויות, יותר הוכיח את עצמו במאני טיים.
    .
    אני גם לא לגמרי מבין איך סנטר אתלטי מגיע למצב שהוא שחקן הגנה גרוע, ממש נקודה לחובתו של קאט.
    .
    לכן, אמביד.
    .
    נדמה לי שנוצרת מגמה לפיה רועי בוחר את השחקן הפחות מוצלח, ולמרות הטיעונים המצוינים לא מצליח לסגור את הפער. רותם פשוט בוחר נכון יותר ומלאכתו פשוטה יותר, באקספנשן הבא אציע את רותם כgm ואת רועי כראש צוות אנליטיקס – האליפות בדרך.
    .
    תודה רבה חברים.

  4. אני הולך עם קא"ט. הוא מציג נתונים התקפיים פסיכיים בקונפרנס חזק יותר וסביבו הרבה יותר קל לבנות קבוצה שתרוץ לאליפות.

      1. הסיטואציה לא באמת הייתה דומה. במינסוטה באטלר רצה לשפר עמדות והדרך העיקרית שלו הייתה לדרוך על כל מי שאפשר.
        בפילדלפיה הוא רק היה צריך לחכות חצי שנה.

  5. שווה לציין שב-2017/18, העונה היחידה של טאונס עד עכשיו בקבוצה עם שאיפות, הוא היה שחקן הגנה לא רע בכלל. מינסוטה ספגה 4.8 נקודות פחות ל-100 מהלכים כשהוא היה על הספסל וקלעו נגדה באחוז אפקטיבי נמוך יותר בצורה משמעותית כשהוא שיחק. זה הושפע גם מהחולשה של ספסל מינסוטה, אבל תוסיפו לזה 1.4 חסימות והוא היה יחסית בסדר. הפוטנציאל עדיין שם, גם אם בשנתיים האחרונות הוא שמר מזעזע

  6. אמביד לפני דפיקת הלב הבאה אין בכלל מאצאפ פה , לצערי באתר יש לא מעט חוטאים בגישה של להסתכל על הסטטיסטיקות בעיקר ולהסיק מהם מסקנות ורק אז לצפות במשחקים , כל מי פעם צפה אי פעם בקארל אנטוני טאונס מבין שהוא לא סופרסטאר גם אם המספרים לא אומרים את זה בצורה חד משמעית, שאי אפשר להקים קבוצה סביבו ובטח שהוא לא פרנצייז פלייר.
    .
    הדיון היה צריך להיות אמביד נגד דיוויס/יוקיץ , טאונס לא באותה רמה שלהם

    1. ראית אותו בסדרה מול טורונטו והרגשת שהוא ברמה של דיוויס? מה עם ההפסד לילדים של בוסטון שנה קודם?

  7. אחלה מאצ' אפ.
    .
    ברור לי מהתגובות שיש כמה שלא ממש ראו את טאונס משחק השנה,
    אבל אין בכלל שאלה –
    הבחור נתן עונה התקפית פסיכית. זה לא כמה הוא קולע, ובאילו אחוזים (קולע המון באחוזים פסיכיים. יש רק 4 שחקנים נוספים בתולדות הליגה שסיימו עונה עם 26+ נק' ב-60%+ אפקטיבי),
    זו גם דרגת הקושי. טאונס, להזכיר, משחק במינסוטה. לא פאר היצירה (תרתי משמע…)
    הקבוצה התחתית הליגה באסיסטים לפוזשן (מקום 25), שזה לא בהכרח נתון קריטי להצלחה התקפית של קבוצה, אבל כן נתון חשוב לסנטרים דומיננטיים.
    הקבוצה בתחתית ביעילות התקפית (למרות הנק' והאסיסטים של טאונס).
    .
    עכשיו, רק לדמיין מה הוא יכול היה לעשות בקבוצה כמו הסלטיקס?
    זו מחשבה שצריכה לגרום לאוהדי הירוקים לרייר…
    .
    מהצד השני, אמביד.
    הוא, להבדיל מטאונס, זורק לשלוש המון. (ה-"להבדיל" מתייחס להבדל בין "זורק" ו-"קולע"…)
    כאשר הוא בוחר לשחק מתחת לסל, מדובר באחד השחקנים הבלתי ניתנים לעצירה בליגה.
    כאשר הוא במיטבו, מדובר על שחקן שמנצח משחקים דרך ההגנה.
    .
    הבעיה של טואנס?
    ההגנה הלא קיימת שלו לפרקים (טוב, זה, והעובדה הפעוטה שהוא תקוע במינסוטה…)
    .
    הבעיה של אמביד?
    כושר גופני.
    .
    השורה התחתונה?
    פשוטה למדי.
    אמביד הוביל את פילי בעונה שעברה למשחק 7 מול טורונטו בהתמודדות אדירה בפלייאוף.
    גם השנה, פילי רלוונטיים לא פחות.
    .
    טאונס, ובכן בקצרה –
    להבדיל…
    .
    אז נכון להיום,
    אמביד.
    בטווח הארוך?
    שינוי סיטואציה של טאונס, לצד הכושר הלקוי של אמביד = לעניות דעתי, טאונס.
    .
    תודה, חברים.

    1. תודה על התגובה. יכול להסכים איתך (השאלה שלנו היא אגב סביב מי היית מתחיל פרנצ'ייז, לא בהכרח מי יותר טוב כרגע. זה לא הדבר המשמעותי ולכן לא מובלט בפוסטים), כשגם הבריאות של אמביד חשובה. אני חושב שברגע שמביאים ליד טאונס שחקן ברמה של סימונס או מנחיתים אותו בכל אחת מ-20 הקבוצות שכרגע בבועה והן לא וושינגטון וברוקלין הוא גם יהיה כוח משמעותי מאוד בפלייאוף.

  8. וואו. בחירה קשה ביותר בין שני שחקנים בקטבים שונים. אילו הייתי צריך שחקן למשחק 7 הייתי לוקח את אמביד מבלי לחשוב. אילו התחלתי קבוצה? יש סיכוי גדול שהייתי בוחר בטאונס.. שחקן שהוא בנאדם, שאתה יכול לסמוך עליו ולבנות הרבה מסביבו.

  9. תסלחו לי אבל זאת בדיחה
    כל פעם שהם משחקים אמביד עושה צחוק מטאונס, קולע עליו בפנים ובחוץ ולא נותן לא לנשום, טאונס כמו אנתוני דיוויס מפחד לשמור על אמביד בהגנה כי תוך 5 דקות יש לו 3 עבירות.
    במשחק ביניהם בתחילת השנה אמביד חגג על טאונס עד שטאונס ב 30 הפרש התחיל מכות כי לא רצה להיות על המגרש יותר .

    1. אני לא חושב שיש מישהו שחושב שטאונס מסוגל לשמור על אמביד.
      אני גם לא חושב שיש מי שצפה באמביד משחק, שיש לו ספק בנוגע ליכולתו בהגנה (כל עוד יש לו חמצן…)
      .
      רק מה,
      המאצ' אפ הישיר בין ה-2 (נוק אאוט לזכותו של אמביד, חד משמעית) לא באמת משמעותי לדיון. אחד משחק בפילדלפיה, השני במינסוטה. הם כמעט ולא משחקים אחד מול השני (נפגשו עד כה בקריירה 6 פעמים בלבד).

      1. בקיצור מה שאמרת עכשיו זה שאמביד שחקן הרבה יותר טוב מטאונס, הוכיח את זה במהלך הקריירה וגם במפגשים האישיים ביניהם אבל זה לא משנה

        1. הוא אומר שזה לא רלוונטי כי כדורסל זה משחק קבוצתי ויש יותר משתי קבוצות.
          כלומר זה שאמביד מביך את טאונס כשהם משחקים אחד מול השני זה יפה אבל יש עוד 80 משחקים בעונה מול שחקנים אחרים והם לא פחות חשובים כדי לקבוע מי יותר טוב

    2. זה מה שמספרים שם בפילדלפיה?
      "ואז, אמביד תפס את החתלתול הקטן, וה-ר-ס אותו עם מים קטלני בטוויטר. טאונס רץ לבכות לאבא שלו שהוציא אותו מהצוואה. דאע"ש הורה על יום חגיגות לניצחון אמביד על טאונס, אבל בפילדלפיה סירבנו להשתתף כי החתלתול הוא כלום בשבילנו. סתם עוד יום בסקרנטון. ילדים, סיפרתי לכם כבר כמה גדול האיבר של אמביד? ראיתם פעם את הפסל של דוד? אתם יודעים כמה גבוה הוא?"

      1. בלה בלה בלה
        כל פעם שאמביד משחק נגד טאונס הוא קובר אותו עמוק באדמה .
        כל מה שצריך לעשות זה לראות את המשחקים

          1. לך תראה את המשחקים של אמביד נגד טאונס ותראה שהתיאורים שלי היו בכלל לא מוגזמים.
            טאונס מאבד את האשתונות נגד אמביד, הוא מתחיל לצעוק על השחקנים שלו,הוא כל הזמן דופק את היד בראש

            1. טראסט כל מילה טאונס לא ברמה של אמביד אפילו לא קרוב , אבל באתר צופים בעיקר בסטטיסטיקות ומשם קשה להסיק את המסקנה הזאת ,
              כל מי שצופה באמת במשחק ורק אז מסתכל ובוחן את הסטטיסטיקות, חווה את המשחק ,קולט בו את הניואנסים ואז מחבר לזה את המספרים ומגלים תמונה ברורה מאוד . אמביד כמה רמות מעל טאונס מעניין אותי ההשוואה בינו לבין יוקיץ/ דיוויס (הוא מתעלה על דיוויס במפגשים האישיים אבל לא ברמה הקבוצותית ובהשפעה הכוללת)

            2. ראיתי את המשחקים. אתה מגזים.
              אתה גם נותן חשיבות גדולה מדי לפער יכולות אישי (ולא קבוצתי) במה שאתה רואה שקורה ומתעלם מכל ההצקות, הדחיפות של אמביד שככל הנראה יש להן יותר השפעה על העצבים של טאונס.
              .
              ולברוך – טוב, ברוך אדוני. מה שתגיד, ברוך אדוני.

      1. אמביד לא מסוגל לשחק נגד גאסול בהתקפה ,זה לא סוד .
        בגלל זה אמרתי כל השנה שטורונטו זה מאצ'אפ רע לפילדלפיה .
        אבל בניגוד לטאונס כמה שאמביד היה גרוע בהתקפה נגד גאסול הוא היה מצוין בהגנה , שיתק את סיאקם ומנע חדירות לסל

        1. דרך אגב, מה שנתן לטורונטו את האליפות שנה שעברה זה לא קוואי.
          זה הטרייד על גאסול באמצע העונה, בלי גאסול הם לא מנצחים את פילדלפיה .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט