אחד על אחד (4) – ברנדון אינגרם נגד ג'יילן בראון / אלרן vs ויינברג

שחקןדקותמהשדה (אחוזים)מהשלוש (אחוזים)מהעונשין (אחוזים)ריבאונדים (התקפה)אסיסטיםאיבודיםחטיפותחסימותעבירותנקודות
ג'יילן בראון (50 משחקים)34.07.6/15.4 (49%)2.1/5.6 (38.1%)3.2/4.3 (73.6%)6.4 (1.1)2.22.31.10.33.020.4
ברנדון אינגרם (56 משחקים)34.38.4/18.0 (46.6%)2.4/6.3 (38.7%)5.1/5.9 (85.8%)6.3 (0.9)4.33.11.00.72.924.3

אלרן: היום יש לנו דיון על שני שחקנים מעניינים במיוחד ומאוד שונים בהרבה תכונות – ג'יילן בראון וברנדון אינגרם. אלו שניים מהשחקנים הצעירים המוכשרים בליגה והם אף נבחרו בבחירות עוקבות באותו הדראפט (אינגרם בחירה 2 ובראון בחירה 3 בדראפט 2016).

אני בחרתי פה את בראון בשל כמה סיבות שיכולות להצביע באופן ברור ומובהק על למה הוא שחקן שלם וטוב יותר מאינגרם. ראשית, ההגנה. עוד מכניסתו לליגה בראון היה על תקן שחקן הגנה נהדר שיכול להחליף בזכות אינטלינציה הגנתית ומימדים מושלמים לשחקן הכנף המודרני, לעומת אינגרם שהרזון שלו מקשה עליו מאוד – בראון מוריד את השחקנים שעליהם הוא שומר ב-1.7% מהשדה מהממוצע שלהם, ובכל הטווחים השחקנים עליהם הוא שומר יורדים מתחת לממוצע שלהם, ולעומת זאת אינגרם מאפשר ליריבים שלו לקלוע באחוזים גבוהים מהממוצע מהשדה ומהשלוש.

שנית, אמנם נראה שאינגרם הוא סקורר יותר טוב מבראון, אך זה רק למראית עין – הם קולעים באחוזים כמעט זהים משלוש (38.7% לאינגרם לעומת 38.1% לבראון) ובראון אף יותר יעיל מאינגרם כשהוא קולע ב-2.5% אפקטיביים יותר מאינגרם. שניהם משחקים בתפקידים די דומים כשחקנים שניים/שלישיים – אינגרם לוויליאמסון והולידיי, בראון לווקר וטייטום, ואת התפקיד הזה בראון ממלא הרבה יותר טוב, ובסופו של דבר, כשהכל מתחבר בראון הוא שחקן כדורסל טוב יותר.

ויינברג: אינגרם סקורר יותר טוב מבראון. לא רק שהוא קולע יותר למשחק (24.3 לעומת 20.4), ההבדל נמצא גם באופי הזריקות – אינגרם עם 8.1 נקודות מחדירה ב-49.1% לעומת 5.3 של בראון ויותר נקודות מכדרור כי התפקיד ההתקפי שלו שונה. הוא מספר 1 בקבוצה שלו ולא הרביעי עם הכדור כמו בראון שנמצא אחרי טייטום, ווקר והיווארד. נוסף על כך, אינגרם מוסר יותר טוב מבראון – 4.3 אסיסטים למשחק לעומת 2.2 של ג'יילן – כשהוא השחקן המוביל של ההתקפה. 49.3% מהסלים של אינגרם באים מאסיסטים לעומת 58.7% של בראון ואינגרם נוגע בכדור 66.8 פעמים במשחק לעומת 49.2 של בראון. ברור מי המוביל ומי השחקן המשלים מביניהם.

אינגרם שחקן הגנה טוב גם כן. הוא מצליח להשתמש באורך שלו בשביל לשבש את המסירות של היריב ולהיות מסוכן בהגנת המעבר, ולמרות היותו שומר פחות טוב מבראון הוא רחוק מלהיות חור בהגנה או מינוס בצד הזה של המגרש. השנה זאת העונה הראשונה שלו מחוץ ללייקרס ובדומה לשחקנים אחרים – דיאנג'לו ראסל, ג'ורדן קלארקסון וג'וליוס רנדל למשל – הוא פורח במקום אחר. הוא הפך השנה לשחקן של 24 נקודות, 6 ריבאונדים ו-4 אסיסטים למשחק, וסביר שנראה אותו ממשיך להתפתח. התקרה שלו גבוהה יותר: בראון שחקן נפלא, אבל נראה שלא יהיה יותר משחקן משלים טוב מאוד. אינגרם נראה השנה כמו פרנצ'ייז פלייר, לכן הייתי מתחיל קבוצה ממנו.

אלרן: יכול להיות שאתה צודק בטענה שאינגרם סקורר יותר גדול, אך גם קח בחשבון שעד כה זה לא הוביל את הקבוצה לנצחונות – עד כה אינגרם לא הגיע לפלייאוף באף אחת מהעונות בהן שיחק, לעומת בראון שהגיע אליו בכל אחת מהן, ואף היה השחקן השני הכי חשוב בריצת פלייאוף ארוכה ב-2018, כששני השחקנים שהיו אמורים להיות הכוכבים, גורדון הייוורד וקיירי אירווינג, היו פצועים. עד כה אינגרם לא סיפק את האפקט הנוסף לקבוצה שלו שגרם לנצחונות האלו, לעומת בראון שמוסיף המון לכל הקבוצה ותורם מאוד בהגנה, ללא ספק יותר מאינגרם. אמנם אינגרם שחקן התקפה סביר עד טוב, אבל הבעייתיות בו היא הרזון שגורם לכך ששחקנים יכולים להתגבר עליו בקלות יחסית.

אתה אומר שהתקרה של אינגרם יותר גבוהה, אך לדעתי זה לא נכון. בראון היה קלעי יותר יציב עוד מההתחלה וכבר מהשנה הראשונה תרם לקבוצה, בעוד לאינגרם לוקח יותר זמן להשתפר בדברים השונים. גם כשחקן ראשון בראון יכול להוביל, כי יש לו את כל האלמנטים שיש במשחק של אינגרם (אולי למעט מסירה), ויותר – ההגנה, בשילוב עם קליעה מצוינת וסיומת טובה (אמנם הוא חודר פחות מאינגרם אך גם בכללי זורק הרבה פחות, וביעילות יותר גבוהה), וכל אלה משתלבים לכדי שחקן מאוד שלם עם פחות חסרונות, שבניגוד לאינגרם יכול לגרום לקבוצה לנצח יותר, ולכן אני מעדיף אותו על פני אינגרם.

ויינברג: אינגרם לא הגיע עד עכשיו לניצחונות, כי הוא שיחק בקבוצות חלשות בהרבה עם מאמנים הרבה פחות טובים (לוק וולטון ואלווין ג'נטרי לעומת בראד סטיבנס). מאז ההגעה של ציון וויליאמסון ניו אורלינס נראתה טוב יותר בהפרש גדול ואינגרם הצליח להשאר משמעותי עם 21 נקודות, 5 ריב' ו-4 אס' למשחק לצידו של וויליאמסון. יכול להיות שהשנה הוא יצליח להכנס לפלייאוף, לראשונה מחוץ ללייקרס. הסלטיקס לא ניצחו רק בזכות בראון – אם אתה מחליף אותו בדני גרין, למשל, ההבדל לא יהיה כזה משמעותי.

ריצת הפלייאוף ב-2018 הייתה מרשימה במיוחד, אבל חשוב להזכיר שהיו בה גם את אל הורפורד (המעולה) וגם את טרי רוזייר וג'ייסון טייטום. זה לא היה רק בראון, אלא חלק מקבוצה ומאמן שהיו יותר טובים ממה שהיו לבראון לכל אורך הקריירה. שחקן של 24 נקודות ו-4 אסיסטים למשחק זה ממש לא סביר עד טוב, אלא הרבה מעבר כשיש רק 16 שחקנים בליגה שמגיעים למספרים האלה.

התקרה של אינגרם יותר גבוהה. אין קשר בין ההתחלה של אינגרם או בראון למה שהם יכולים להגיע אליו, לכן קוראים לזה תקרה. לקח לאינגרם זמן להתפתח ולשחק כדורסל יותר דומיננטי ופחות נחבא לכלים, אבל הוא הצליח לעשות את זה השנה ולכן הפך לאחד המועמדים לשחקן המשתפר של העונה. סביר שהוא גם יתחזק בהמשך, אבל במידה ולא יעשה את זה הוא עדיין יכול להיות שחקן דומיננטי – קווין דוראנט היה מאוד רזה בשנותיו הראשונות באוקלהומה ושלט בליגה. בראון לא הצליח להסתדר בשנה שעברה לצד אירווינג והיווארד ופתח ב-25 משחקים מתוך 74, ואין שום הוכחה לכך שהוא יכול להיות מספר 1 – רוב הנקודות שלו הגיעו ממסירה או לאחר תנועה של אחרים. הוא לא משיג נקודות בחדירה ביעילות של אינגרם או מצליח לקלוע בבידודים בדומה לאינגרם. בראון שחקן הגנה טוב יותר, אבל אם אתה רוצה להתחיל קבוצה אתה מתחיל אותה משחקן שיכול ליצור לעצמו, לחבריו לקבוצה ולהוביל את ההתקפה. זה אינגרם. לא בראון.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 60 תגובות

  1. יופי של דיון רותם ורועי. אני הולך עם אינגרם , בטח אם ישאלו אותי סביב מי משניהם אני בונה קבוצה. בראון יהיה מעולה בתור מספר 2-3 בקבוצה, אינגרם לגמרי אוטוטו בשל להוביל אחת.

    1. מסכים עם אסף לגבי השאלה סביב מי בונים קבוצה, אבל כרגע (ורק כרגע) אני הולך על בראון. הוא באמת יותר שלם, מגן מעולה והעיקר – אופי חזק ותחרותי. מצד שני אם אינגראם נותן עוד עונה כמו השנה אז הז׳יטונים שלי עוברים אליו. בראון במקרה הטוב מס׳ 3 בקונטנדרית (עם חוזה מוגזם מאוד לשלם לסוג של קובינגטון משודרג) ואינגראם עם פוטנציאל למס׳ 2 ומעלה. זה הבדל עצום ברמות הגבוהות. תודה על הדיון חברים

        1. גם אני לא חושב שאינגראם פרנצ׳ייז (או יגיע לזה) אבל הוא סקורר מגוון עם פוטנציאל להשתפר. לבראון תקרת זכוכית יותר ברורה (וגבוהה) אבל הוא שחקן משלים איך שלא תהפוך את זה ובטח לא אחד שאפשר לבנות מסביבו משהו מבחינת היכולת

  2. אינגרם מוכשר יותר (ולא ממצה את מלוא הפוטנציאל שלו) אבל בראון טוב יותר ובעל עקומת שיפור טובה יותר מאשר לאינגרם.
    נכון שאינגרם בנוי (או לפחות משווק) כמי שיכול להיות פרנצייז פלייר, אבל לטעמי אין לו את האופי והיכולות להיות כזה. הוא פשוט סקורר מוכשר. בראון וורסטילי ממנו ויכול עם הזמן להיות סקורר לא פחות טוב ממנו בגלל האתלטיות. הצד ההגנתי בראון לוקח בגדול בקרב הזה.
    אני הולך עם בראון, שעושה רושם שיש לו גם אופי ומוסר עבודה טוב יותר. אינגרם עושה לי רושם שקשה לו תחת הלחץ ו/או הציפיות.

      1. כן ואיפה הקבוצה של אינגראהם הייתה לפני ציון ואיפה היא עכשיו? גם בראון יכול ליצור פשוט לא בסלטיקס כי יש קמבה. שים אותו בנא גם הוא יניה יוצר. בניקס אפילו יעשה 8 אס. אינגראהם יצר בקבוצת תחתית.

  3. אותי, אינגראם הפתיע השנה, ובגדול.
    .
    קודם כל, יש את מבחן "חוזה הרוקי לסקוררים". זה לא מבחן מסובך, ותוצאה חיובית בו, מלמדת באחוזים גבוהים במיוחד על שחקן ששווה מקס –
    .
    לסיים עונה אחת או יותר בחוזה הרוקי (4 העונות הראשונות בליגה) עם 22+ נק' ב-52.5% אפקטיבי.
    .
    ב-20 השנים האחרונות השחקנים שעברו את המבחן הם:
    יאניס, קרי, דייויס, דונצ'יץ', גריפין, מקולם, נוביצקי, כריס פול, סטודומאייר, וטאונס.
    אינגראם?
    הוא (כאמור) קלע העונה 24.3 נק' ב-53.4% אפקטיבי.
    .
    יותר מכך, להבדיל נגיד מגריפין (טכנית, לא בחוזה הרוקי. אבל כן בעונתו הבריאה ה-4 בליגה) וסטודומאייר שאת עונות הסקורינג שלהם הם עשו לצד 2 ממנהלי המשחק הבולטים ב-20 השנים האחרונות (סטיב נאש וכריס פול),
    אינגראם העונה עושה המון מהנקודות שלו כאשר הוא השחקן "היוצר".
    וזה, העובדה שהוא בהמון דקות משחק כשחקן יוצר, זה מה שכל כך הפתיע אותי העונה. הנתון המדובר הוא אותם 4.3 אסיסטים למשחק, אותם הוא מחלק כאשר הוא במיומנות מפתיע מצליח פעם אחר פעם להגיע לצבע, לצופף את ההגנה, ולמצוא שחקני פליקנס חופשיים.
    .
    זה גם ההבדל הגדול מבראון.
    ג'יילון בראון באמת אחלה שחקן. אני זוכר את התגובות אחרי שבוסטון בחרו בו בדראפט. 4 שנים אחרי, והוא האכיל את כל המבקרים חצץ.
    ועדיין, במבחן ההשוואה מול אינגראם,
    אנו מגלים הבדל מהותי –
    בראון הוא חלק מהשיטה. חלק חשוב ויעיל, אבל עדיין הנק' שלו מגיעות ממצבים שנוצרים כתוצאה ממכנית המשחק של הסלטיקס. כאשר צריך ליצור נק' מ-0?
    אז אנו מגלים את ההבדל הגדול בין אינגראם ובראון.
    לקלוע 24 נק' באחוז אפקטיבי כל כך מרשים, כאשר אתה השחקן בו ההגנה מתמקדת (צריך לזכור – את רוב הנקודות שלו, אינגראם קלע ללא ציון על הפרקט)? זה לא פחות ממרשים (או שווה ללא פחות מחוזה מקס).
    .
    מילה נוספת על בראון –
    אין באמור לנסות ולהקטין את ערכו של בראון. אנחנו מדברים על שחקן חסון, אתלטי, עם "מנוע" אדיר, שמסוגל לכסות שחקנים היטב בעמדות 1 – 4,
    ובאותו זמן לקלוע 37% (נתון הקריירה של בראון) מהשלשות שלו. שחקן כזה הפך למצרך קריטי להצלחת קבוצות ב-NBA.
    נגיד את זה ככה –
    שימו את בראון לצדו של לברון במקום אינגראם בעונה שעברה, והלייקרס נראים הרבה יותר טוב.
    .
    השורה התחתונה?
    .
    אם אני צריך להוסיף שחקן לקבוצה בה כבר יש מנהל משחק דומיננטי, בראון הוא הבחירה המתבקשת, ובהפרש.
    אם אני מחפש סקורר יעיל שמסוגל ליצור לעצמו ולחבריו לקבוצה (אין הרבה כאלו בליגה) ?
    אינגראם הוא הבחירה.
    .
    תודה, חברים. אחלה פוסט לקפה של שבת בבוקר!

    1. גיא הסכמתי לתגובה שלך כמעט עד הסוף ברגע שהתחלת להכניס את הדיבורים ליד שחקן מסויים שם איבדת אותי , בסוף שואלים מי שחקן טוב יותר, לא ליד קרי וקליי אלא כX ואינגרם הרבה יותר טוב. כמו שכתבת מצויין לא קל הזריקות נולדו שוות ואופציה רביעית לא מקבל את השמירה של האופציה הראשונה לכן להשוות אפקטיבי לא נכון . אינגרם היה האופציה הראשונה בקבוצה עד שזאיון חזר, הוא יצר לעצמו הרבה יותר וקלע באחוזים מרשימים

    2. מדויק. אני רוצה להבהיר שאני מאוד מעריך את בראון. שחקן הגנה מעולה ושחקן משלים נהדר שהייתי מעדיף לקבוצה שלי אם אני צריך שחקן 3-4 או אפילו 2-3. אם שואלים מי שחקן יותר טוב, זה אינגרם. הוא הצליח להשפיע גם ליד ציון והראה ב-19 המשחקים האלה שהוא יותר מסקורר של קבוצה קטנה, נוסף ליכולת יצירת הנקודות

  4. תודה על דיון מצוין.
    בשאלה "מי טוב יותר" צריך להתייחס לנקודת "טוב למי?"
    לבוסטון למשל בראון טוב יותר, יש לה את טייטום שמשחק תפקיד דומה מאוד לאינגרם בקבוצה – סקורר ויוצר מצבים.
    אבל מי השחקן הטוב יותר בכללי, עם הפוטנציאל הגבוה יותר – אינגרם.
    הוא עשה שנה מרשימה מאוד.
    שיחק חזק ועם ביטחון, שיפר מאוד את הקליעה, והכי מרשים – למד למסור בחדירה ולרצות את טובת הקבוצה הכללית.
    הוא ממש עשה צעד ראשון השנה לקראת הפיכתו לפרנצ'ייז פלייר.
    בראון שחקן משלים באופיו, ובמשחקו.
    יכול להיות שחקן משלים יעיל, אבל לא אול-סטאר ובטח לא פרנצ'ייז פלייר, גם לא לקבוצות קטנות.

    1. מסכים עם הנקודה הראשונה שלך.
      לא ברורה לי מהות הדיון. מראש נאמר שמדובר בשחקנים שונים בהרבה אספקטים, אז מה מטרת ההשוואה?

    2. שחקן משלים וכו' וכו', רק שהסטטיסטיקה שלהם כמעט זהה.

      מעניין כמה זמן במשחק מחזיק אינגראם בכדור ומה בראון.

      1. זה רחוק מלהיות סטטיסטיקה כמעט זהה.
        ברור שאינגראם מחזיק יותר בכדור זה חלק מהטיעון כאן – הוא צריך להניע את המשחק של הקבוצה, בראון בעיקר לסיים.

        1. אחלה.
          ואם הוא מניע את הקבוצה, אני לא רואה אותה מגיעה רחוק, מצטער.

          יש ככ הרבה יותר טובים ממנו בקטגוריה הזו.
          אגב, לדעתי, הBEST CASE של אינגראם הוא להיות פול ג'ורג', רק ללא קליעה מ3 והגנה שיש לג'ורג'.
          ומה ראינו מג'ורג'? שהוא לא יכול להיות השחקן המוביל של קבוצה שרצה לאליפות.

          הבעיה בבחירת שחקן כמו אינגראם היא שאתה בעצם מצהיר שהוא הפרנצ'ייז פלייר שלך, כשאתה צריך להתעלם או להשלים עם זה ששחקנים כמו לנארד, לברון, קרי, דוראנט, יאניס והארדן הרבה (עם דגש על הרבה) יותר טובים ממך ובקבוצות אחרות.

          1. הוא לא מוביל הכדור הראשי אבל כן אחד שמייצר מצבי קליעה לאחרים. בוא נגיד שאתה קצתמזלזל בקליעה ובהגנה שלו ופול ג'ורג' זה לא דבר כל כך רע להגיע אליו (לפליקנס אגב יש איזה שחקן שולי בשם זאיון שכנראה יהיה קצת יותר הפרנצ'ייז שלהם ממנו).

            1. מהיום שאינגרם נכנס לליגה אני רק שומע שמכוונים אותו להיות כמו קובי.

              לגבי וויליאמסון, צריך לראות לאן זה יתפתח ביחד עם אינגרם. אני לא בטוח שיש מקום לשניהם באותה הקבוצה.

            2. לא רואה סיבה שלא.

            3. ואם כבר השוואות את אינגראם תמיד השוו לדוראנט פחות לקובי. אולי סימנו אותו כיורש לקובי אבל זה משהו אחר.

  5. תודה חברים
    .
    ההשוואה המתבקשת היא דווקא אינגרם טייטום. רותם אתה משתמש בנתןנים טיפה בעייתיים בשביל להוכיח את הטיעון שלך. עדיף אם כבר נכנסים לדקויות אז להשתמש בts. נתוני ההגנה של diff הם מאוד בעייתיים. לך שנה אחורה ואינגרם שומר טוב יותר מבראון. גם ההגעה לפלייאוף זה לא מדד טוב. אתה מנטרל בדרך כל גך הרבה גורמים משמעותיים

  6. ג'יילן בראון בעיניים עצומות,
    האחד סוסיתא שתתפרק על מסילת הרכבת,השני הולך להוביל עם טייטום את הסלטיקס בשנים הבאות
    האחד עם אופי מפוקפק,השני העלה הילוך בכמה דרגות אחרי! שחתם על חוזה חדש….. אחלה שחקן ואחלה אופי

    1. החוזה של בראון יחזור לאיינג׳ כמו בומרנג. עם טייטום במקס, הייורד וקמבה אין לסלטיקס שום סיכוי להתחזק עם שחקן איכותי מתחת לסל כרגע וכפועל יוצא לאיים על האליפות

      1. שחקן איכותי מתחת לסל? ממתי צריך כזה? מי היה לטורנטו? גולדן? קאבס? ספרס? דאנקן בן 100 זה לא זה בדיוק. היט? מאבס?

        מספיק שגיילן וטייטום ידפקו יותר צאקות ובוסטון יכולה להיות אלופה מתישהו

        1. כן כן. ראינו איך גבוהים לא משמעותיים ולכן איבקה וגאסול לא קיבלו בכלל דקות פלייאוף שעבר. בכלל איזה טמבל יוג'ירי שהביא את גאסול בטרייד.
          .
          המאבס הולכים לאכול הרבה חצץ בפלייאוף הקרוב מבחינה הגנתית.
          .
          להיט היה את בוש. הספרס היו הרבה פחות טובים בהיעדר דאנקן. ללוחמים יש איזה אחד שאתה אוהב לזלזל בו.

          1. גרין היה מגן קבוצתי מצויין אבל הוא לעולם לא היה שחקן מתחת לסל אלא בעיקר חיפוי קבוצתי וסגירות חכמות, הלוחמים נצחו את הסדרות ולקחו 2 טבעות ב2017,2018 רק מסיבה פשוטה כוח אש התקפי יותר גדול (הם לא האטו לא או עצרו את התקפת יוסטון ולא את הקאבס לשנייה), דרך אגב ההגנה שלהם התבססה ומתבססת על חילופים לא על מגן צבע איכותי.
            .
            גם בקשר לטורנטו תותח אתה מגזים מאוד בחשיבות של גאסול ואיבקה ההגנה שלהם הייתה מדהימה גם לפני צירופו של גאסול ונהייתה טיפה יותר טובה אחריו (והם יותר אופציות והרכבים) , היה להם הגנה מצויינת בגלל שהיה להם 3 מגני על ארוכים וורסטליים (קוואי סיאקם וגרין) ועוד מגן טוב כמו לאורי.
            .
            בוסטון בדומה ללוחמים מתבססים על שחקנים ורסיטלים שיכולים לעשות חילופים בהגנה ולשמור על כמה עמדות ומסתירים את ווקר בהגנה,ההגנה שלהם העונה יותר טובה מ2019 למרות שאיבדו את הורפורד

            1. אני לא טוען שזה מה שגרין עושה או שאפשר לנצח רק עם רים פרוטקטור. אבל אי אפשר לזלזל בזה. אי אפשר לזלזל במה שמלווקי עושים – הרבה מאוד בזכות ברוק לופז. גאסול ואיבקה לדעתי הם אלו שבסוף ייצרו את השינוי מול אמביד ויאניס בשנה שעברה – עם כל הכבוד להגנה של קוואי. גרין? הוא לא היה פקטור משמעותי בסדרות הללו. לבוסטון אולי הגנה יותר טובה מ2019. אבל למה להשוות דווקא לזאת ולא ל2018 אותה הם סיימו מקום שני וב0.2 נקודות מהמקום הראשון? (אגב אתה יודע מי סיימה מקום ראשון ב2018? הנגר ההוא שבאופן קבוע מועמד/ זוכה כשחקן ההגנה של העונה. אי אפשר להתעלם מזה סנטר זה חשוב. היחידים שאולי אולי יצליחו לעשות משהו משמעותי וגם זו בגלל סיטואציה מאוד מיוחדת אלו יוסטון)

            1. אז אמביד ויאניס זה רק קוואי וקצת סיאקום. מדהים איך אתה בוחר לראות את מה שבא לך אחרי שההגנה של טורנטו גם השנה נותנת בראש בלי קוואי. על כל אחד אחר היית עושה מזה מטעמים אבל כשזה לא מסתדר לך עם התאוריה שלך..

            2. איך אתה משווה את אמביד ויאניס לגאסול אתה יודע שזה דמגוגיה זולה, ההגנה של הקבוצות האלה בנוייה סביב היכולת המדהימה שלהם בהגנה (כל אחד ביכולת שלו), גאסול היה רק חלק מהסכמה , ההגנה של טורנטו לפניו הייתה מקום 5 בליגה אחריו 3, קוואי היה רק חלק מהגנה הסופר חכמה שבנה שם נרס , נוסיף את העובדה ששנה שעברה הוא נח בעונה הסדירה לא מעט ושיחק בהילוך שני, בנוסף לכך בגלל הנטל ההתקפי הוא נאלץ להוריד את ההגנה.

              אפשר להשוות את גאסול ואיבקה לבלדסו ודיוזיינצו במילווקי

            3. בחשיבות שלהם

  7. קודם כל, תודה על דיון מעניין.

    רותם – הרבה יותר כיף לשמוע אותך מתעסק בכדורסל ולא בפוליטיקה (או במקרה הזה, הסתה נגד טראמפ).

    לפני שאגיד מה אני חושב, צריך לקחת בחשבון שבאמת ההשוואה היותר הגיונית היא אינגראם נגד טייטום (וטייטום משאיר לו אבק. אני רואה את טייטום כשילוב של טימאק-קובי ואם יוסיף מא0ה אז גם לנארד).

    אני לא מאמין שאינגרם יכול להיות השחקן המוביל בקבוצה טובה והבעיה שלו היא, שסוג השחקן שהוא, היכולות שלו והתדמית שלו היא של סקורר, פינישר, high usage.
    אם אינגראם צריך לשחק בבוסטון למשל, אני לא רואה אותו מסתדר שם עם כמות זריקות מועטה ופחות זמן עם הכדור.

    לעומת זאת, בראון יכול להשתלב ולהצליח בכל קבוצה. הוא שומר יותר טוב, אתלט יותר טוב ובנוי למשחק פיזי.

    1. מסכים שמבחינת השוואה זו השוואה יותר נכונה. מהבחינה הזו אני לא מסכים עם החלק השני של הטיעון – היוסג' שלהם מאד דומה. זה גם נכון מבחינת זמן אחזקת הכדור וגם מבחינת מספר הזריקות.

        1. נו אתה עושה ממוצע על הקריירה? איפה ההגיון בזה. אנחנו מדברים על העונה הנוכחית שבה שניהם הפכו לשחקנים מובילים באופן בולט. אם כבר אז דווקא זה לרעת טייטום כי הוא הגיע למספר זריקות כזה בעונה השלישית שלו ואינגראם רק ברביעית.
          באחזקת כדור זה טיטום 3.4 דקות אינגראם 3.8 דקות.

            1. ואיך בראון רלבנטי בדיון על טייטום?

            2. אהה אני מבין עכשיו.

            3. בקיצור מבחינת ההשוואה טייטום הוא השוואה יותר נכונה גם מבחינת אחוזי השימוש.
              זו הנקודה שלי.

  8. אינגראם, לדעתי, הוא ככל הנראה שחקן טוב יותר, ו(מצטער גיא) אני לא מופתע אחרי שכבר ראינו ניצוצות שלו במדי הלייקרס בעבר.
    אבל – אם השאלה את מי אני מעדיף בקבוצה שלי, אז התשובה חייבת להיות ג'יילן בראון. כי לכשתקום המהפכה, אני רוצה להיות בצד הנכון של השחקן שבערב הדראפט מנהל קבוצה אחד קרא לו "חכם מדי ל-NBA".

  9. אני מחכה למנחם שיבוא ויגיד שכולנו (עם דגש על שימון וברוך) טיפשים ואנחנו בכלל לא בכיוון: מארקיז כריס הוא הטוב ביותר בדראפט 2016, ואוטוטו (עוד סהכ 5 עונות!) הוא יפתח קליעה מ3, ילמד לכדרר וישפר את אחוזי העונשין.
    חכו חכו, אוטוטו.

    סליחה, הייתי חייב.

  10. תודה לשניכם גם על בחירת השחקנים וגם על דיון מצויין.
    אני הולך עם אינגראם. הפוטנציאל של אינגראם בשמיים. אתם תראו את ההתחלה של התפתחות הפוטנציאל כבר ב-30 ליולי. אני אוהב מאד את ג'יילן. הוא יהיה אול סטאר בטוח. אבל אינגראם יהיה אחד משחקני העתיד הגדולים ביותר של ה-NBA בעוד 5 שנים יחד עם ציון וטאטום. הם יהיו הפנים של הליגה. ג'יילן יהיה טיפה מאחור. אינגראם הוא מין קווין דוראנט במבנה הגוף ובאורך מוטות זרועותיו. אמנם נמוך מדוראנט אבל חתול בגובה 2.02 מ' שהוא למעשה רק התחיל. הוא בא מדוק כשהיה ממש תינוק בכל המובנים. הוא רק מתחיל להתבגר, מכל הבחינות. אתם לא תאמינו כשתראו אותו ב-30 ליולי: הוא עבר ברצינות הגדולה ביותר משך כל ההפסקה הזאת, העלה משקל, ופיתח שרירים. הוא אחד האתלטים הטובים ביותר ב-NBA – מילה שלי.
    (TULILA, אתה לא טיפש. אתה מסכן שמנסה להיות מצחיק ומשום מה לא הולך לו)

  11. זה צמוד אבל מעדיף את בראון
    ולו רק בגלל שהוא יודע כבר להשתלב בתלכיד קבוצתי ואנגראם לא ברור לי מה הפוזיציה שלו בתלכיד? הוא הפרנצ'ייז? נראה לי מוגזם לשחקן במימדים וגובה שלו. הוא נראה לי שחקן בסגנון של האריס מפילי או לאבין

  12. יש לי הרבלה שאולי תתממש, בינתיים היא נשמעת מבטיח:

    בואו נחזור חזרה לדראפט 2003.
    אינגראם בתפקיד כרמלו אנתוני, בראון בתפקיד בוש.

    בוש לחלוטין שחקן כדורסל פחות טוב מכרמלו, אבל הקריירה שלו לחלוטין -הרבה- יותר טובה, מרשימה והישגית מכרמלו.

    אינגראם מזכיר לי את כרמלו בצורה די חזקה, בעוד בראון מזכיר את בוש בעיקר בגלל תפקיד הכינור השלישי ומיעוט האגו.

    למי היהתה קר

    1. אני חושב שאני מבין למה אתה מתכוון, וזו דוגמא טובה ומתאימה, אבל הייתי מחליף את הטרמינולוגיה – לדעתי בוש לא שחקן פחות טוב מכרמלו, ההיפך – הוא הרבה יותר טוב בהגנה, הרבה יותר מתאים למשחק קבוצתי, וגם יותר חכם. לכל היותר אפשר לומר שכרמלו קלע טוב יותר, אבל זה לא הופך אותו לשחקן טוב יותר.

      1. אני ממש לא מחזיק מכרמלו, אבל עד ללפני 5 שנים לא היתה שאלה בכלל במי gm מצוי יבחר.

        העניין עם אינגרם, כמו עם כרמלו (של לפני אוקלהומה) הוא שאתה לוקח שחקן שיביא לך את ה25 ולא משנה מי ישמור עליו, אבל אתה מרגיש שאתה צריך לשעבד עבורו את הקבוצה ואתה בדכ גם די יודע איפה תהיה התקרה שלך (כתקרת הניקס).

        אני מאוד חושש עבור אינגרם שילך לכיוון הזה, למרות שאני לא עוקב אחריו באופן פרטני, אני לא רואה בו משהו מעבר לסקורר.

        מצד שני, בראון הוא שחקן שאתה יודע שיקבל את מעמדו כמספר 2 או אפילו 3, יקבל סמכות של שחקן עליון עליו, יצן את הטון בהגנה וישחק בשביל הקבוצה.
        זה בדיוק מה שקרה במיאמי: משחקן של 20-10, בוש הפך לשחקן השלישי, הסטטיסטיקה שלו נהרסה לחלוטין, אבל את התארים הוא לקח וזה מה שייזכר.
        את הריבאונד המקולל לריי אלן הוא נתן.
        איזה רגעי פליאוף יש לכרמלו?

        אני פשוט לא רואה בליגה ככ מוכשרת מקום לאינגרם כשחקן פרנצייז בקבוצה שתגיע לאנשהו. אגב, זה משהו שראינו גם עם ווסטברוק, לפני כן עם ג׳ורג׳ וכרמלו שנזכר 5 שנים מאוחר מדי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט