דירוג שחקני ה-NFL של 2019: עשרת הקווטרבקים הטובים בליגה

דירוג שחקני ה-NFL של 2019: עשרת הקווטרבקים הטובים בליגה

אין ויכוח שהקווטרבק הוא השחקן החשוב ביותר בכל קבוצת פוטבול, ורק מתוקף העמדה בה הוא משחק מוטל עליו להצטיין גם מחוץ למגרש, להנהיג ולהוביל. בהתאם, גם הקווטרבק הפותח הממוצע בליגה מרוויח יותר כסף מכל שחקן בכל עמדה אחרת, והקווטרבק המחליף מרוויח כמו הסייפטי הטוב ביותר בליגה. הם עד כדי כך חשובים, ועם העלייה הבלתי פוסקת של משחק המסירה, אולי אפילו חשובים יותר מהאחוז שהם לוקחים מתקרת השכר.
לפני שנתחיל את הדירוג האחרון, כמה דגשים:

  • בתהליך השתתפו שלושה מדרגים: כותב הפוסטים, יאן מלניקוב; חבר צוות "הופס פוטבול", שחר דלאל; ותורם אורח, איתו אבידן. צפו לראות שלוש השקפות שונות לחלוטין באות לידי ביטוי במהלך פרסום הדירוגים.
  • כל אחד דירג את 15 המצטיינים שלו לעונת 2019 בכל עמדה, והדירוג שיפורסם הוא תוצאה של שקלול בין כל השלושה. מעל 20 שחקנים קיבלו דירוג כמעט בכל עמדה. אנחנו נתמקד אמנם בטופ 10, אבל כמובן נזכיר את כולם – כולל פירוט מלא של הדירוגים של כולם בכל פוסט.
  • על מנת לקבוע עמדות "שנויות במחלקות", נבדקו תרשימי העומק של קבוצות הליגה. משמע, שחקן שמופיע כליינבאקר חיצוני בקבוצה שמשחקת במערך בסיס 3-4 נרשם לצורך הדירוג כמגן קצה (לדוגמה: וון מילר, טי. ג'יי וואט, קאליל מאק). שחקנים בעמדת הדיפנסיב אנד נרשמו כמגני קצה אם המערך הבסיסי הוא 4-3 (לדוגמה: קלאייס קמפבל, קמרון ג'ורדן), וכשחקני קו פנימי אם המערך הבסיסי הוא 3-4 (לדוגמה: ג'יי. ג'יי וואט, אהרון דונלד).
  • נאמר זאת כעת בפירוש: הדירוג מתייחס לעונת 2019 בלבד. מכאן, כמובן, שחקנים שפרשו לאחר עונת 2019 עדיין יופיעו בדירוג, ושחקנים שחזרו מפרישה אחריה לא יופיעו.

ראויים לציון:
מקום 17: קיילר מארי (אריזונה) ופיליפ ריברס (ל.א צארג'רס, כיום אינדיאנפוליס)
מקום 16: ראיין פיצפטריק (מיאמי)
מקום 15: קרסון וונץ (פילדלפיה)
מקום 14: דרק קאר (לאס וגאס)
מקום 13: מתיו סטאפורד (דטרויט)
מקום 12: ג'ימי גארופולו (סן פרנסיסקו)
מקום 11: מאט ראיין (אטלנטה)

מקום 10: טום בריידי, ניו אינגלנד (כיום טמפה ביי)
עונת 2019 של טום בריידי הייתה החלשה ביותר שלו מאז ימיו המוקדמים, בהם נשא בגאון את התואר "מנהל משחק" יחד עם שלוש טבעות. כמובן, התקפת הפטס כמכלול לא הייתה טובה. אבל לבריידי ולמפלתו היה חלק גדול בהגעה למצב הזה, אפילו אם לא מדובר בנפילה מצוק ואפילו אם בריידי לא שכח כיצד לשחק פוטבול. יחד עם ברוס אריאנס וצוות מסייע מהטובים בליגה בצד ההתקפי – אם לא הטוב מכולם – בריידי יחפש להוכיח שוב שהוא עדיין כאן.

מקום 9: ראיין טנהיל, טנסי
דריק הנרי אמנם מקבל את הקרדיט, אבל ההתעוררות שלו – יחד עם ההתעוררות של טנסי כולה – הגיעה מהמקור הכי פחות צפוי. טנהיל הפך את עצמו לשם נרדף לבינוניות, בליגה בה קבוצות יכולות להרשות לעצמן להיות רק טובות או רעות. זה שלח אותו אל הספסל של טנסי, שצלעה את דרכה למאזן 2-4 לפני שמספר 17 השתלט על העניינים מאחורי הסנטר. עם הכדור בידיו של טנהיל, התקפת טנסי הייתה אחת היעילות והמסוכנות בליגה, על הקרקע או באוויר, ואפילו הצליחה לאתגר את ההתקפה הנפיצה בליגה ולהביס בנוקאאוט את זו שמגיעה אחריה.

מקום 8: קירק קאזינס, מינסוטה
אחרי הקשיים של הפתיחה, קאזינס הצליח להתעשת ולהוביל את אחת מהקבוצות החזקות בליגה לחזרה לפלייאוף, ואפילו לניצחון ענק בניו אורלינס. התקפת מינסוטה הייתה אחת החזקות בליגה עם נשקים עוצמתיים בכל עמדה, וקווטרבק לא מבריק או מלהיב אך חכם ויעיל שמוביל אותה לגבהים אליהם היא ראויה, אפילו אם לא בדיוק לגבהים אותם חיפשה כשהחתימה אותו.

מקום 7: דאק פרסקוט, דאלאס
עונת 2019 של דאלאס, ובמיוחד של דאק פרסקוט, היא בדיוק מקרה הקיצון שמדברים עליו כשמחפשים לטעון שניצחונות והצלחה אינם תמיד אינדיקטיביים לאיכות או ביצועים. כמה מהמשחקים הטובים ביותר של פרסקוט, בעונה הטובה ביותר שלו בקריירה, הסתיימו בכלל בהפסד – וזו הסיבה שהקאובויז מצאו את עצמם מחוץ לפלייאוף. אין להתבלבל – דאק פרסקוט של 2019 הוא אחד מהקווטבקים הטובים בליגה, וכמה שלא ידרוש, ג'רי ג'ונס חייב לשקול בחיוב להשאיר אותו.

מקום 6: אהרון רוג'רס, גרין ביי
זה אינו סוד שרוג'רס כבר לא עומד בסטנדרטים שהציב בחלקו הראשון של העשור האחרון, אפילו אם עדיין נשאר באזור הצמרת של הקווטרבקים בליגה. אין גם ספק שגילו המתקדם, בעיות אימון וגם פציעות השפיעו על המשחק שלו. אבל עונת 2019 הוכיחה שלא משנה כמה מבוגר רוג'רס ואם הוא מעבר לשיאו או לא, הוא עדיין קווטרבק מסוכן שאין לזלזל בו באף שלב.

מקום 5: דשון ווטסון, יוסטון
קבוצת הפוטבול החדשה יותר של יוסטון זכתה בקווטרבק הטוב ביותר בהיסטוריה שלה, אם כי לעיתים קרובות מדי היא נתנה את התחושה שהוא לא מקבל ממנה את העזרה הראויה – אפילו לפני הטרייד הגדול של אביב 2020. עם זאת, האיכות הגדולה ביותר של ווטסון היא היכולת ליצור התקפה יש מאין, אפילו אם יחד איתה מגיעה המגרעה הגדולה ביותר שלו. לכן הצליחה יוסטון להגיע לפלייאוף בשנתיים המלאות שווטסון שיחק כפותח שלה, ולכן היא יכולה לצפות לעוד הרבה פוטבול בינואר בשנים הבאות.

מקום 4: למאר ג'קסון, בולטימור
אל תקראו לו מייקל ויק. למאר ג'קסון הוא גם נשק התקפי מהמגוונים והמסוכנים בליגה, וגם קווטרבק קונבנציונלי נהדר. בעונת 2019 ג'קסון עשה צעדי ענק לא רק במשחק הריצה, אלא גם במשחק המסירה – הסכנה הקיומית שהיווה לכל הגנה, ובמגוון דרכים, הייתה זו שלבסוף גררה את הקבוצה האדירה של בולטימור למאזן 14-2 ואת ג'קסון עצמו לתואר MVP. מלעיזיו עדיין מחכים לניצחון פלייאוף – והאמת, גם שאר חובבי הפוטבול. מה שבטוח, ללמאר ג'קסון יש עוד המון זמן והמון כישרון, ואליפות היא השאיפה של בולטימור עד שגלגליו של ג'קסון יפלו.

מקום 3: דרו בריז, ניו אורלינס
יש יותר מקווטרבק בלתי נגמר אחד בליגה. אחרי עונת 2019, אפשר אפילו להגיד שיש רק אחד כזה. בריז השלים את המהפך שלו מאקדוחן מסורתי שמשחק מול שתי הגנות בכל משחק, של היריבה ושל קבוצתו שלו, לקווטרבק יעיל ומתודי שחותך את ההגנה שלך לאט מצד אחד אבל מבלי שתספיק להגיב מצד שני. לכל אורך התהליך הוא נשאר אחד הקווטרבקים הטובים בליגה, והבטיח את מקומו בין הטובים בהיסטוריה של המשחק.

מקום 2: פטריק מהומס, קנזס סיטי
למשך חלק גדול מעונת 2019, פטריק מהומס אפילו לא גירד את הרף שהציב בעונת ה-MVP שלו. אבל ככל שהתקדמה העונה, התחיל מהומס לחזור לרמה הבלתי הגיונית אליה הרגיל אותנו. הפלייאוף שלו כבר היה אחד מהפלייאופים הגדולים בהיסטוריה, והסתיים היכן שלא הצליח מהומס לסיים את העונה הטובה יותר שלו מבין השתיים בהן פתח.

מקום 1: ראסל ווילסון, סיאטל
ווילסון אמנם איבד גובה במירוץ ה-MVP לקראת סוף העונה, אך הירידה בתפוקה לא הייתה צריכה לערער את המצביעים כפי שעשתה, ולא הייתה צריכה להוביל לזכייה "פה אחד" של למאר ג'קסון. ווילסון סחב את הסיהוקס לניצחון אחרי ניצחון בעונת 2019, כשהיה צריך לעיתים קרובות מדי לייצר התקפה בעצמו וקיבל את ההזדמנות לעשות זאת לעיתים רחוקות מדי. השליטה בקו ההתנגשות, התנועה בפוקט ומחוצה לו והכדור העמוק הטוב בליגה הן איכויות שווילסון החזיק כבר שנים, ובעונת 2019 הוא זכה סוף סוף להראות אותן לשאר הליגה – גם אם לא הצליח לתרגם זאת לתואר אישי או קבוצתי.

פירוט הדירוגים המלא:

אנחנו מודים לכם מאוד על הקריאה והדיונים לכל אורך הפרוייקט. מקווים שהעברנו את החלק הזה של הפגרה בנעימים, וחשוב מכך – מקווים שגם בשנה הבאה יהיה לנו מה לדרג!

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  2. תומר

    6 יול 2020 14:15:57

    תודה ענקית לכותבים על יופי של פרויקט שגם השאיר טעם של עוד
    כרגיל, אני הייתי מדרג אחרת לגמרי וכרגיל – זה כנראה בגלל שאין לי מושג
    שאו ברכות חברים

  3. חיים

    6 יול 2020 14:43:49

    מעולה, כמו כל הכתבות.
    אני לא מאמין שלא שמתם את מהומס ראשון, אבל ווילסון באמת ראוי.
    העשירייה שלי:
    מהומס, ווילסון, בריס, ווטסון, רוג'רס, ג'רסון, קאזינס, טנהיל, גאראפולו, פרסקוט.

  4. תומר

    6 יול 2020 14:53:48

    בדירוג שלי, לאמאר ג'קסון מקום שני או ראשון, פשוט כי הוא גיים צ'יינג'ר ברמה היסטורית. משחק הריצה שלו נותן להתקפה של הרייבנס מימדים חדשים. זה לא קורדל או מקנאב או וויק או ווילסון שיש להם ×גם× משחק ריצה, הוא פשוט רץ אדיר שגם מוסר מצוין. אמר כבר שחקן הגנה (של טנסי?) שכשהוא משחק נגד הרייבנס, הבעיה שלהם היא לא להגן אלא לדעת איפה הכדור.
    .
    ווילסון באמת הצליח להוציא מים מהסלע ותמיד יש הרגשה שעם הגנה נורמלית הסיהוקס היו יכולים להגיע יותר רחוק אבל ווטסון לדעתי לא פחות טוב וגם הוא שיחק בלי OL ראוי לשמו.
    .
    לטנהיל אין לדעתי מקום בדירוג ואני הייתי מדרג לפניו את כל הארבעה שדורגו אחריו.

    1. יאן מלניקוב

      6 יול 2020 15:38:58

      אני חושב שזה היה אריק וודל – לשעבר ברייבנס והיום בראמס – שאמר שחצי מהזמן הוא לא ראה איפה הכדור כשהם שיחקו בלוס אנג'לס. אני בטוח שהוא לא היחיד שהתבטא כך. זה יותר פונקציה של ההתקפה והמאמנים המעולים ברייבנס ופחות של ג'קסון, שאותו מספיק קשה לעצור גם כשאתה יודע שהכדור אצלו.
      קו ההתקפה של הטקסנס השתפר משמעותית בעונת 2019 – במחיר גדול מדי, כמובן, אבל התאקל השמאלי שלהם טוב יותר מכל שחקן קו התקפה שיש בסיאטל, וזה לפני שמדברים על איך לווילסון לא היה רסיבר שמתקרב ליכולת של הופקינס. אין ספק שיש דמיון, המאפיינים שלהם כשחקנים דומים מאוד וגם המגרעות – אבל בעיניי ווטסון הוא פשוט גרסה פחות טובה של ווילסון. אני לא חושב שהוא קורא את המשחק באותה רמה והוא לא מדויק כמוהו, במיוחד לעומק.

      1. תומר

        7 יול 2020 10:14:46

        אתה רציני? זו פחות פונקציה של ג'קסון?? אז אותם מאמנים מעולים אבל עם קווטרבק אחר (נגיד אפילו בריידי) היו מצליחים לייצר את אותו אפקט?
        אני לא חושב שיש או היה עוד קווטרבק שמהלך של ריצה שלו הוא מסתבר ויעיל כמו כל מהלך אחר. לא קורדל סטיוארט, לא דונובן מקנאב, לא מייקל ויק ואפילו לא ראסל ווילסון (כולם מעולים בפני עצמם ויודעים גם לרוץ מצוין) שהריצה שלו הייתה מהלך כל כך משמעותי, אסטרטגי אפילו.
        הרי מה אומר וודל? כשרץ אחד או יותר עובר ליד לאמאר ולוקח (או לא) ממנו את הכדור להגנה אסור להניח שהכדור אצלו וללכת על זה כי בסבירות מאוד גבוהה, הכדור נשאר אצל ג'קסון שיודע לעשות יארדים לא פחות מכל רץ. זה כבר לא פליי אקשן שהכדור אולי רץ קדימה ואולי חוזר לפוקט למסירה, זה פליי אקשן מסוג חדש שהכדור אולי רץ עם ה RB ואולי עם הג'קסון, אני לא רואה איך זה יכול לעבוד עם קווטרבק שאינו ג'קסון. אפילו לווילסון, שבאמת רץ נהדר, אין את היכולת לשבור תיקולים כמו של לאמאר.

    2. ברוך רובין

      7 יול 2020 10:27:59

      תומר לאמאר ג’קסון מוגבל מאוד בפלייאוף ההגנה של הטייטאנס גמרה אותו בקלות , הוא פשוט השחקן הטוב ביותר במגמה של רנינג בק שמשחקים כקוורטבקים ועד עכשיו לא מוכיחה את עצמה

      1. תומר

        7 יול 2020 11:29:05

        יכול להיות, אפשר להתווכח על זה.
        מה שקשה לי להסכים איתו זה ש"אפקט ג'קסון" (כמו שמשתמע ממה שיאן ציטט את וודל) הוא בזכות המאמנים ולא בזכותו

  5. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    6 יול 2020 14:54:55

    לא מבין בזה כלום, אבל אזרוק לכם כפפה – דירוג הקוורטרבק הטובים בהיסטוריה.
    1. ג'ו מונטנה – כי הוא היה הכי טוב כשהייתי ילד וזה מה שקובע.
    2. טום בריידי – בגלל שהוא נשוי לג'יזל וזה מה שקובע.
    3. ברט פאבר – כי הוא שיחק בסרט עם קמרון דיאז וזה מה שקובע.
    4. מאנינג – למיטב זכרוני פייטון היה טוב מאיליי אבל אולי אני מתבלבל.
    5. אולי המהומס הזה שאתם מתלהבים ממנו בשנים האחרונות.
    6. ואילך – לא זוכר, נדמה לי שהיה דן מרינו אחד במיאמי? לצערי הרשל ווקר לא היה קווטרבק, אבל מאד אהבתי אותו – סוג של זאיון – לא להאמין שמסה כזו גדולה יכולה לזוז כל כך מהר.

  6. רן הנרגן

    6 יול 2020 17:18:13

    אתה ואני ראינו אותם משחקים בשנה שעברה? באיזה מקום מהומס לא קווטרבק מספר אחד בליגה? במו ידיו (עם קצת עזרה מהרגלים) הוביל את הציפס לאליפות.

  7. Yinon Yavor

    6 יול 2020 17:22:22

    תודה על הדירוג. לא זכרתי את ווילסון כל כך משמעותי. הייתי מדרג אותו אחרי מהומס וג'קסון ובריס. הוא במדרגה הבאה מבחינתי. אבל האמת – לא ראיתי השנה מספיק משחקים

  8. מנחם לס

    6 יול 2020 17:28:09

    מיקי גנב לי את החלק ההסטורי.
    שלי הוא
    1. בריידי
    2. ג'והני יונייטס
    3 ג'ו מונטנה
    4. ברט פרב
    5. פייטון מנינג
    6.דון מרינו
    7. ג'ון אלוויי
    8. ברט סטאר
    9.רוג'אר סטאובק
    10 סטיב יאנג

  11. אור

    6 יול 2020 19:44:56

    עד עכשיו לא הייתה לי ביקורת בפוסטים האלה אבל… בריס שלישי?? לפני למאר??? זו בדיחה נכון?
    .
    בכל מקרה היה כיף, תודה לכולם

  14. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    7 יול 2020 00:07:10

    המהומס הזה כנראה חותם במועדון שלו לעשר שנים (!) על 400 מיליון דולר (!!). כל עסקה שמבטיחה לך 400 מיליון דולר היא עסקה טובה, והקורונה בטח עוזרת לו לחתום, כמו גם החשש מפציעות, אבל תיאורטית יכול להיות כאן סנריו סקוטי פיפן, לא? חוזים ארוכים כל כך נפוצים בפוטבול?

    2. ברוך רובין

      7 יול 2020 00:55:16

      לא זה לא סקוטי פיפן אפילו לא קרוב , לא נותנים חוזים כאלו בטוח לא בפוטבול, זה חוזה חסר תקדים יש פה 140 מליון מובטחים, מאנו הוא קיבל חוזה פי 4 יותר טוב וארוך מכל שחקן בהיסטוריה של הפוטבול לפניו, חוזה שדומה יוצר לבייסבול

        1. ברוך רובין

          7 יול 2020 07:12:54

          ברור שמעניין אורך חוזה, אתה לא צריך תמיד להתווכח רק בשביל הוויכוח ולצאת סתום, חוזה של 40 מליון לשנה לא שווה לחוזה של 200 מליון ל5 שנים.

          1. אור

            7 יול 2020 07:36:10

            אורך חוזה ומספרים לא מובטחים זה חרטא בפוטבול, זה לא בשביל הויכוח כנראה שאתה לא מבין את זה. אל תקרא לי סתום בבקשה

  16. עידן

    7 יול 2020 03:22:29

    נכון להיום הדירוג שלי
    1-מהומס
    2-ראסל וילסון
    3-למאר ג’קסון
    4-דשון ווטסון
    5-דרו בריס
    6-ארון רודג׳רס
    7-קרסון וונץ(כשהוא בריא)
    8-דאק פרסקוט
    9-קירק קאזינס
    10-התלבטות קשה בין גאראפולו בינתיים לקייל מארי שבעתיד יהפוך לקווטרבק טופ 5 לדעתי אבל כרגע אנחנו בהווה

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט