את הסיפור של בו ג'קסון כמעט כולם מכירים. הספורטאי האולטימטיבי, שחקן פוטבול אדיר, אאוטפילדר משכמו ומעלה, לא תמצאו אתלט כזה. נדיר, בימינו, לראות ספורטאים שמתחרים ברמות הגבוהות ביותר בשני ענפים שונים. בעבר זה היה נפוץ יותר. ריכזנו בפניכם את מיטב שיחקני הבייסבול שלא שיחקו רק בייסבול:
רבע קווטר רבע בק
טרוי אייקמן, ג'ון אלוויי ודן מארינו עשו קריירה מופלאה בפוטבול. אליפויות, אול סטאר, מקום בהיכל התהילה, על שם מארינו קרוי הכביש המרכזי במיאמי… אך לפני כל זה, כל אחד מהם נבחר בדראפט על ידי קבוצות בייסבול, כשאלוויי היה מיועד לתפקיד ה-רייט פילדר של היאנקיז, בעיניו של ג'ורג' סטיינברנר המנוח. למייג'ורס הם לא הגיעו, אבל זה היה קרוב.
הסיפור של בו ג'קסון, כאמור, שווה כתבה נפרדת (רעיון…). להצטיין בשני ענפים ברמה כזו? שימו לב: שמונה עונות שהתחלקו בין הרויאלס, הווייט סוקס והאיינג'לס, עם הגנה מופלאה באאוטפילד, 141 הום ראנס וממוצע חבטות של 250.. אה, והופעה באול-סטאר ב-1989. וקריירה מרשימה של ארבע עונות במדי הראיידרס, עם 2,782 ראשינג יארדס. ג'קסון נבחר לאיש השנה בספורט לשנת 1985 על ידי Sporting News.
גם לזכותו של דיון סאנדרס רשום הישג יוצא דופן. האאוטפילדר / דפנסיב באק הוא השחקן היחיד אי פעם שהשתתף גם בסופרבול וגם בוורלד סירייס. סאנדרס זכה בשתי אליפויות עם הקאובויס וה-49'ס. כמה שנים מוקדם יותר, ב-1992, חבט סאנדרס 533. במדי הברייבס בוורלד סירייס, אך נכנע לבלו ג'ייז בשישה משחקים, בסדרה עליה נכתב לפני שבועיים.
סאנדרס חבט במהלך תשע עונות במייג'ורס 263., עם 39 הום ראנס ו-186 גניבות בסיס. במקביל, אך בעיקר לאחר מכן, הוא הרים קריירת היכל התהילה בפוטבול, עם 53 אינטרספשנס, 10 טאץ' דאונס הגנתיים, ועוד נתונים שאני מבין בהם פחות, מוזמנים לתרום בתגובות (:
יאנקיז? בפוטבול?
לא כולם מכירים את רד בדגרו. אבל האיש, גם כששיחק פוטבול, זה הרגיש כמו בייסבול. בדגרו החל את קריירת הפוטבול שלו בקבוצה בשם "ניו-יורק יאנקיז", וסיים ב-"ברוקלין דודג'רס". לא קבוצות הבייסבול, כן? NFL. בין לבין הוא זכה בשלוש אליפויות עם הניו-יורק ג'איינטס. אך מעניין מזה, הוא שיחק בין 1929 ל-1930, באמצע קריירת הפוטבול שלו, כאאוטפילדר בסיינט לואיס בראונס, עם ממוצע חבטות של 257. ושני הום ראנס.
המשיכו האלאס
לג'ורג' האלאס יש אחלה סיפור. לפני שהוא הפך להיות הול אוף פיימר ב-NFL, הוא ניסה את מזלו כ-רייט פילדר של היאנקיז, בשנת 1919. אך לאחר חודש בו הוא חבט 091., עם שני היטס בלבד, הלכו בניו יורק על פתרון אחר, בייב רות', והאלאס המשיך הלאה לזכות בשמונה אליפויות בפוטבול. זה מה שנקרא, Win Win.
שמות נוספים ששווים אזכור, הם טים טיבו החביב, שעבר בין הג'טס למטס, ובראיין ג'ורדן, אאוטפילדר סופר מוכשר במדי הברייבס, ששיחק דפנסיב באק גם במדי הפאלקונס, באותה העיר. ג'וש בוטי שילב שלוש עונת במארלינס (269., שבע חבטות מוצלחות) עם כמה עונות במדי הסי-הוקס, בראונס וראיידרס.
די.ג'יי דוז'ייר שרץ מאחור (ראנינג באק אם לא הבנתם אותי) במדי הווייקינגס והליונס, ניסה לחבוט קצת במדי המטס, הצליח בעיקר בליגות הנמוכות (גנב 33 בסיסים) אבל חבט 191. במייג'ורס בלי אף דינגר.
דני שובבני
אז כאמור, הכל החל כשראיתי את שמו של דני איינג' במדי הבלו ג'ייז. הגארד זכה בשתי אליפויות עם הסלטיקס, השתתף באול סטאר, קלע 11,964 נקודות בליגה הטובה בעולם ובהמשך הפך גם למנהל מצוין. אך עוד לפני כל זה הוא נבחר על ידי הבלו ג'ייז בדראפט, וב-1979 אף שיחק במייג'ורס. איינג' שיחק במספר עמדות בהגנה (בסיס שני ושלישי, אאוטפילד), אך חבט רק 220..
עד שוולדימיר גוררו ג'וניור לא הגיע, איינג' היה לבלו ג'יי הצעיר ביותר שהעיף הום ראן (בגיל 20 ו-77 ימים), אך בהמשך הקריירה הוסיף רק עוד אחד כזה. אחרי שלוש עונות במדי הג'ייז הוא נשבר ועבר לקריירה מצלחת בהרבה בכדורסל.
ג'ין או קינלי?
עוד אחד שלקח אליפות עם הסלטיקס, הוא ג'ין קונלי. שחקן הפנים, שירה 2,069 נקודות במהלך הקריירה, וזכה בשלוש אליפויות במדי בוסטון, הקדים להצלחה על הפרקט עם זכיה באליפות במדי הפיליס ב-1957, כשהוא רושם מאזן של 96:91 לצד ERA של 3.82. בהחלט לגיטימי.
אחרון מעולם הכדורסל, ובהחלט חביב, הוא דייב דהבושר. הפורוורד, מהשחקנים הגדולים של הניקס, היה חלק משמעותי בשתי האליפויות היחידות של המועדון ממנהטן. 14,053 נקודות, 9,618 ריבאונדים, אבל לא רק. תוסיפו לזה שלוש עונות במדי הווייט סוקס, כפיצ'ר מחליף, עם ERA מרשים של 2.90. שיא הקריירה שלו היה משחק שלם בו הוא לא חטף ריצות (Shutout), אך לא הרבה מעבר.
הלהטוטן מנברסקה
בוב גיבסון היה פיצ'ר סופר מוכשר. קריירה שלמה במדי הקארדינלס, שתי אליפויות, שתי זכיות בסיי יאנג, מאזן של 174:251 בקריירה עם ERA של 2.91, וכמובן מקום בהיכל התהילה. אך בתחילת דרכו הוא היה שחקן כדורסל מצטיין, ואף שקל קריירה בכיוון. אך ההתעניינות בשירותיו הגיעה מכיוון מפתיע – ההארלם גלובטרוטרס, קבוצת הפעלולים המופלאה, החתימה את גיבסון על חוזה, בזמן שזה קיבל הצעה מהקארדינלס. בסופו של דבר, בתום עונה אחת, ולאחר שנשבר מהנסיעות (אפשר לחשוב שהקארדינלס משחקים רק בסיינט לואיס) בחר גיבסון בקריירת בייסבול סופר מרשימה.
סטרייק כזה או סטרייק אחר
מוקי בטס, משחקני הבייסבול הטובים ביותר שרצים היום בעולם (כשאין קורונה), אוהב סטרייקס מסוג אחר. בטס שיחק באולינג מקצועי, כשהוא השתתף בוורלד סירייס ב-רינו, נבאדה ב-2015 וב-2017. בטס הוסיף וזרק שלושה משחקים מושלמים, כשהתוצאה הגבוהה ביותר שהגיע עומדת על 300.
אבל בטס היה בואולר קטן לעומת אדי לובנסקי. הבחור, ששיחק במדי הסיינט לואיס בראונס שלוש עונות בשנות ה-50, והשיג כפיצ'ר מאזן של 18:50, רב עם המנג'ר שלו ופרש. משם הוא פנה לקריירה חסרת תקדים בבאולינג, כשהפך לשחקן הבאולינג הטוב בדורו. שימו לב בכמה היכלי תהילה לובנסקי נצמא: הספורטאים האמריקאים הפולנים, מדינת מישיגן, העיר דטרויט, ושימש כיו"ר ה-PBA (מה, אתם לא יודעים שזה איגוד הבאולינג המקצועי?). ואף הספיק להיכנס לספר השיאים של גינס.
רוץ בבקעה, טוס בהרמדיסון באמגארנר נחשב לפיצ'ר ה-"מאני טיים" הטוב ביותר בימינו. אך 'באם' הרחיב קצת את היריעה, כשהוא עובר מ-פאסט בול ל-גאלופ. לאחרונה חשף הפיצ'ר המוכשר שהשתתף בתחרויות רודיאו מקצועיות, תחת השם "מייסון סונדרס" (קיצור שמו הפרטי ושם המשפחה המקורי של אשתו). 'באם' סיפר שהוא עוסק ברודיאו מגיל 15, "מספיק זמן כדי שזה יהפוך להיות חלק ממי שאני". הוא אף סיפר שזכה ממש לאחרונה ב-26,000 דולר בתחרות באריזונה.
ארז
19 יונ 2020 13:36:46שאפו יוני, ממש חפרת והוצאת נפט פה, כל הכבוד על ההשקעה.
נדמה לי ששכחת אחד מייקל ג׳ורדן, וגם טים טיבו לא ממש עבר למטס, בכל מקרה לא לניו יורק מטס, הוא עדיין בטריפל איי אצל הסירקיוז מטס. היה דיבור שאם ירשים בספרינג אולי ייקרא למייג׳ורס העונה, שזה עוד שהיה דיבור שתהיה עונה…
אבל באמת עבודה מרשימה, כל הכבוד.
אני חושב שהבעיה לקורא הישראלי היא שבארץ אין ממש תרבות ספורט. נכון שכולם משחקים כדורגל וכדורסל בבית ספר, אבל זה די נגמר שמה, ובטח שאין מצב שילד שהולך לשחק בנוער של מכבי כלשהיא כדורגל ישחק גם בנוער של אותה מכבי כלשהיא כדורסל, בעוד שבמדינות אחרות, לא רק ארה״ב זה יותר ממתבקש.
הסיפור על בוריס בקר הטניסאי ששיחק כדורגל בנוער הוא לא מקרה יחיד, ובארה״ב יש הרבה שמזגזגים בין ענפים וודאי בתיכון ולפעמים בקולג׳ים. יש הרבה סיפורים על אתלטים ששחקו כדורסל, בייסבול ופוטבול בשלב זה של חייהם הצעירים, הרבה מתאמנים באתלטיקה לא בקטע של כושר אלא תחרותי. הרבה שחקני פוטבול מתחרים גם בהאבקות, וכן הלאה. כמובן שזה לא אומר שכולם יכולים לתפקד ברמה גבוהה, אבל מי שהגוף שלו מסוגל לעמוד באימונים השונים וניחן ביכולות, למה לא?
מדברים על זה שאוסיין בולט היה יכול, עם המהירות המתפרצת שלו לשחק כדורגל ברמה בינלאומית וגם להיות זורק בקריקט אם היה רוצה. זה הכוח של מדינה עם תרבות ספורט, שיכולים לראות את השחקנים בכמה ענפים ולכוון אותם למקום שבו יביאו לעצמם ולענף את המקסימום במה שהם טובים בו.
שחר דלאל
19 יונ 2020 15:50:46היום אנחנו כמעט ולא רואים ספורטאים בכמה ענפים (מולטי לטרמנ'ס), גם בארה"ב. גם אלה שכן, עושים את הבחירה לקראת הקבלה לאוניברסיטה (אחד הבודדים שלא החליט הוא קיילר מארי, שנבחר בסיבוב הראשון ע"י האייס והיום הוא הקווטרבק של הקרדינלס לאחר שנבחר בבחירה הראשונה).
.
אגב, הרשימה מן מהסתם נוטה יותר לבייסבול-פוטבול בגלל שהענפים כמעט ולא חופפים, מה שמאפשר את הריקוד בשתי החתונות.
יוני לב ארי
19 יונ 2020 15:59:24ג׳ורדן לא פה כי לא הגיע למייגורס, כל היתר (חוץ מבודדים שהיה. לי חשוב להזכיר) הגיעו בשני המקצועות לטופ
ארז
19 יונ 2020 17:09:53זה נכון, אבל ציינת כמה שגם לא הגיעו, אז ראיתי לנכון להוסיף את זה, ולו רק לפני שכל האחרים ישאלו ״ומה עם ג׳ורדן״…
מה שכן נשאלת השאלה האם היה מגיע למייג׳ורס. יש המון לכאן ולכאן. הטענה העיקרית היא שהתחילו איתו גבוה מדי (דאבל A), ושהקרקס סביבו כמו גם הזורקים היריבים מנעו ממנו להתפתח כמו שחקן רגיל, מצד שני טוענים שהמספרים שלו היו ממש טובים לרוקי בדאבל איי, אז לך תדע מה היה קורה אם היה נשאר עוד שנתיים שלוש ומתמיד, במיוחד למול מוסר האימונים והווינריות שלו.
יוני לב ארי
19 יונ 2020 17:11:54זה נכון. האחרים פה בעיקר כי פחות יודעים עליהם. על רובם לפחות. אלוויי, אייקמן ומארינו דומים מדי כדי לפצל ביניהם (:
אור
19 יונ 2020 14:54:06מצוין יוני, לא ידעתי את זה כמעט על אף אחד (רק ג'קסון ובאמגרנר), במיוחד סאנדרס, דה-בושר ואיינג' ששיחקו בייסבול תקופה רצינית
jefffoster10
19 יונ 2020 15:52:59מרתק כרגיל, חידשת לי מאוד
ולארז לגבי הספורט בארה"ב- זה היופי, שיש לך ספורט לכל אורך השנה, מתאים גם לעונות השנה (פרט לחלקים האחרונים של עונת הפוטבול)- נגמרת עונה בענף מסוים, מתחיל באחרת, אין רגע דל. כך גם האתלטים בגילאים הצעירים חווים ספורט לכל אורך השנה כמשתתפים וכצופים.
מסכים איתך לגבי היעדרה של תרבות הספורט בארץ, כאשר הבעיה נעוצה בחוסר החינוך לספורט, ששיעורי ספורט בבי"ס יסודי זה במקרה הטוב קחו כדור ושחקו ובמקרה הרע בקושי עושים כלום.
ארז
19 יונ 2020 17:13:53אכן, בזמנו אמרו שהיום היחיד בשנה שאין בו ספורט מקצועני בארה״ב הוא היום שאחרי האולסטאר בבייסבול, שאר הימים, תמיד יש מה לראות. וזה לא רק במייג׳ורס, בהרבה מקומות דווקא ספורט הקולג׳ים הוא הספורט ה״לאומי״ וזה שסוחף את כל העיר.
לגבי הארץ… עזוב, למה לקלקל פוסט כזה כיפי.
שחר דלאל
19 יונ 2020 15:56:31סאנדרס היה הראשון שבאמת עקבתי אחריו והבנתי שהוא משחק בשני ענפי ספורט שונים (את בו הכרתי רק מהסדרה המצוירת). מה שהוא עשה באמת היה מרשים, וכנראה לא נראה עוד מישהו בסדר הגודל הזה מנסה מהלך דומה.
.
ג'ורג' האלאס נפצע באחד המשחקים הראשונים שלו ביאנקיס וכבר לא היה אותו שחקן. לכן הוא ביצע את המעבר לפוטבול, שהיה פחות אתלטי באותם ימים, ומשם הכל היסטוריה (כתבתי על זה לפני כשנה, מוזמן להעמיק עם בא לך: https://hoops.co.il/?p=165858).
אגב, בתחילת דרכה של ה-NFL היה נהוג לקרוא לקבוצה שלך על שם קבוצת הבייסבול, כמחווה, לאור העובדה שהם נותנים לך לשחק במגרש שלהם. ככה קיבלנו את ניו יורק (פוטבול) ג'איינטס ואת פיטסבורג פיירט'ס שבהמשך הפכו לסטילרס. אפילו הברס נקראו על שם הקאבס (גורי הדובים).
.
שם אחר שניתן להוסיף לכתבה הוא ראסל ווילסון, שלפני כמה שנים שיחק כפיצ'ר במהלך הקיץ באחת הליגות העצמאיות. לדעתי גם טרייסי מקגריידי עשה את אותו הדבר.
.
ובאמגרנר זה באמת משהו אחר
🙂
Berch
19 יונ 2020 16:05:39אחלה מחקר עשית פה….
🙂
מנחם לס
19 יונ 2020 17:37:38אחד 'הדאבלים' הידועים ביותר הוא "פוטבול – א"ק", כולל אלופים אולימפיים. ג'יימס ("ג'ים) ת'ורפ היה אלוף אולימפי בקרב עשר, ושחקן בייסבול ופוטבול נפלא במקצוענים. (וגם הייס). עד שנות ה-70 זה היה מאד מקובל ששחקן שהיה אתלט טוב שיחק גם פוטבול, גם כדורסל, וגם בייסבול (ג'ון הבליצ'ק) אפילו במכללות הגדולות. במכללות של דיביזיה II זה עדיין קיים. אני למשל – בכדורגל – חיפשתי שחקנים המשתתפים גם בספורטים אחרים. השוער שלי בילי מרטין היה גם אלוף הקונפרנס בריצת מייל. זה עזר לי כי היו לי רק 3 מילגות, אז התחלקתי חצי-חצי עם מאמן ה-א"ק. אחד השחקנים הטובים ביותר שלי (ואח"כ כדורגלן מקצועי בסיאטל – מני מטוס) היה גם שחקן הלקרוס הטוב ביותר של אדלפי וגם בו המילגה התחלקה בין שני מאמנים. התחלקתי ע עוד שחקנים ששיחקו גם טניס, כמה לקרוס, כמה בייסבול. זה פופולרי עד היום במכללות דיביזיה II, במיוחד הפרטיות שמקמצנות בסטפנדיות. זה אפשרי כי העונות לא חופפות.
אני מעריץ ממש את כושר היצירה והרעיונות של יוני!
עידו גילרי
19 יונ 2020 18:06:23כפי שציינו כאן יש המון שחקנים ששיחקו מספר ענפים בקולג' ולא מעט בכלל כאלו שגם נבחרו בדראפט.
אם לציין שניים שכן שיחקו בשתי הליגות אבל לא בהצלחה יתרה:
דרו 'אני יותר טוב מבריידי' הנסון
וג'וש 'גם אח שלי לא יודע לזרוק' בוטי.
יוני לב ארי
19 יונ 2020 18:13:59דרו האנסן זה שם שאני מעדיף לשכח (;
Alex Rabino
19 יונ 2020 18:51:48יש גם דוגמאות בארץ. דני (שמילו) רום היה כוכב בכדורגל במכבי חיפה. אבל לזכותו גם מספר משחקים בקבוצת הכדורסל של המועדון. ונשאר במכבי חיפה. זאב כגן היה אחד הקלעים הטובים בקבוצה וגם שחקן כדורעף בהפועל קרית אתא. ראובן שפע היה שחיין מצטיין וגם שחקן כדורסל בהפועל גבעת חיים.
מנחם לס
20 יונ 2020 07:23:28אם על הארץ מדברים, נמרוד דרייפוס היה בנבחרת ישראל בכדןרמים (והשחקן מס' 1 בה) ובסגל הנבחרת בכדורגל וקפטן ה]פועל ת"א
יניב ש.
20 יונ 2020 17:02:57ואיזו זריקת חוץ אדירה היתה לו, כנראה בזכות הקריירה שלו בכדורמים.
אמנון
20 יונ 2020 11:06:14עוד מישהו שכדאי להזכיר ולזכור הוא רונאלדו נחמיה שהיה שיאן העולם ב-110 מ' משוכות והראשון שירד מ-13 שניות במרחק הנ"ל.
הייתה לו גם קריירה קצרה של שלוש שנים כשחקן פוטבול בסן פרנסיסקו 49 בתפקיד וויד רסיבר. הוא לא היה הכי מוצלח אבל השיג ארבעה טאצ' דאונס וממוצע של 17.5 יארד ב-43 תפיסות.
דרך אגב, מי שנבחר בשנת 1985 והחליף אותו בתפקיד היה אחד בשם ג'רי רייס.
עידו גילרי
20 יונ 2020 11:27:50אם אתה הולך לפוטבול אז יש הרבה אתלטים אולימפים שעשו את המעבר. אבל יוני דיבר על בייסבול.