דירוג שחקני ה-NFL של 2019: עשרת מגני הפנים הטובים בליגה

דירוג שחקני ה-NFL של 2019: עשרת מגני הפנים הטובים בליגה

פרוייקט דירוג השחקנים של צוות "הופס פוטבול" ממשיך – והפעם, נתמקד במגני הפנים. חלקו הפנימי של קו ההגנה הוא הפחות נוצץ מבין השניים, כשלמעשה לעיתים קרובות תפקיד שחקני הפנים הוא להעסיק את שחקני ההתקפה ולאפשר לשאר שחקני ההגנה לבצע את התיקול או החדירה דרך הקו. אך עם התקדמות הזמנים, שחקני פנים הפכו זריזים מתמיד, וקווטרבקים חוששים מהטובים שבהם – בכל זאת, הדרך הקצרה ביותר לקווטרבק היא דרך האמצע.
לפני הכל, נזכיר לכם את עיקרי הפרוייקט:

  • בתהליך השתתפו שלושה מדרגים: כותב הפוסטים, יאן מלניקוב; חבר צוות "הופס פוטבול", שחר דלאל; ותורם אורח, איתו אבידן. צפו לראות שלוש השקפות שונות לחלוטין באות לידי ביטוי במהלך פרסום הדירוגים.
  • כל אחד דירג את 15 המצטיינים שלו לעונת 2019 בכל עמדה, והדירוג שיפורסם הוא תוצאה של שקלול בין כל השלושה. מעל 20 שחקנים קיבלו דירוג כמעט בכל עמדה. אנחנו נתמקד אמנם בטופ 10, אבל כמובן נזכיר את כולם – כולל פירוט מלא של הדירוגים של כולם בכל פוסט.
  • על מנת לקבוע עמדות "שנויות במחלקות", נבדקו תרשימי העומק של קבוצות הליגה. משמע, שחקן שמופיע כליינבאקר חיצוני בקבוצה שמשחקת במערך בסיס 3-4 נרשם לצורך הדירוג כמגן קצה (לדוגמה: וון מילר, טי. ג'יי וואט, קאליל מאק). שחקנים בעמדת הדיפנסיב אנד נרשמו כמגני קצה אם המערך הבסיסי הוא 4-3 (לדוגמה: קלאייס קמפבל, קמרון ג'ורדן), וכשחקני קו פנימי אם המערך הבסיסי הוא 3-4 (לדוגמה: ג'יי. ג'יי וואט, אהרון דונלד).
  • נאמר זאת כעת בפירוש: הדירוג מתייחס לעונת 2019 בלבד. מכאן, כמובן, שחקנים שפרשו לאחר עונת 2019 עדיין יופיעו בדירוג, ושחקנים שחזרו מפרישה אחריה לא יופיעו.

ראויים לאזכור:
מקום 20: דקסטר לורנס, ניו יורק ג'איינטס
מקום 19: אדי גולדמן, שיקגו
מקום 17: מאט יואנידיס, וושינגטון וג'ורדן פיליפס, בפאלו
מקום 15: סטאר לוטולליי, בפאלו ומוריס הרסט, לאס וגאס
מקום 14: ויטה ואה, טמפה ביי
מקום 12: די. ג'יי רידר, יוסטון (כיום סינסינטי) וג'אבון הארגרייב, פיטסבורג
מקום 11: אקים היקס, שיקאגו

(USA TODAY)

מקום 10: ג'ינו אטקינס, סינסינטי
בסטנדרטים שלו, אחד משחקני הפנים הטובים של הדור הנוכחי חווה ירידה בשנה האחרונה – ירידה הגיונית למדי, בהתחשב בעובדה שעבר את גיל שלושים. למרות זאת, אטקינס הוא עדיין סכנה ממשית לכל קווטרבק דרך האמצע. הוא חתום על חוזה בסינסינטי עד סוף עונת 2022, וצפוי להיות חלק בלתי נפרד מתהליך הבנייה מחדש של הבנגלס סביב ג'ו בורו, או לפחות מראשיתו.

מקום 9: ג'ורל קייסי, טנסי (כיום דנבר)
קייסי שיחק את רוב שנותיו בליגה בקבוצה שלא הצליחה לעשות יותר מדי רעש, ויכולותיו המעולות לא באמת עלו על הרדאר של רוב אוהדי הליגה. לאחר עונת שיא של טנסי בעשור האחרון, בה קייסי שוב הצטיין על הקו באמצעות הזריזות המפתיעה שלו לשחקן במידותיו, קייסי חצה את גיל השלושים ומצא את עצמו הופך לקורבן תקרת שכר. אם העונה הקודמת שלו היא אינדיקציה לעתיד, דנבר קיבלה תוספת מעולה לפרונט הגנתי שמכוון לקפיצה ברמה לעונת 2020.

מקום 8: גריידי ג'ארט, אטלנטה
גריידי ג'ארט מחזיק, יחד עם כמה אחרים, בשיא הסאקים לסופרבול אחד – הוא הפיל את טום בריידי שלוש פעמים באחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה של הענף, ובכך פרץ לתודעה יחד עם שאר ההגנה המוכשרת של אטלנטה. מאז השתנה לא מעט, ובמקום שחקן מפתח בהגנה מוכשרת, כעת ג'ארט הוא נקודת אור כמעט בודדה באסון ההגנתי שהיו האטלנטה פלקונס בשנת 2019, וינסה להוביל אותה לצעד גדול קדימה בשנה הבאה.

(USA TODAY)

מקום 7: דפורסט באקנר, סן פרנסיסקו (כיום אינדאנפוליס)
באקנר הגיע לליגה כסופרסטאר בהתהוות, אך לקח לו זמן רב מהצפוי ללטש את המשחק שלו ולממש את מלוא הפוטנציאל שלו. הגנת הניינרס מודל 2019 גרמה לקווטרבקים לשקשק ולראות רוחות על בסיס מהלך, ובאקנר לקח חלק עיקרי במבצע. כשחקן בעל מידות ויכולות תנועה שמזכירות גארד כדורסל, הרוב הגדול של הגארדים בפוטבול התקשו להתמודד איתו – הקולטס יקוו שהוא ימשיך לספק את אותם ביצועים שגרמו להם לתת לו את החוזה השני בגודלו בליגה למגן פנים.

מקום 6: קני קלארק, גרין ביי
ישירות מול הסנטר או במתקפה על הגארד, קני קלארק הוא נוכחות מאיימת במרכז קו ההגנה של גרין ביי. עם עוצמה רבה ועבודת ידיים מעולה, קלארק לא נותן מנוח לאף ליינמן הניצב מולו, ומשאיר חסרי אונים קווטרבקים ורצים כאחד. לפני פתיחת העונה שעברה, התוספות החדשות לפרונט של גרין ביי בדמות שני הסמית'ים ובחירה מספר 12 רשאן גארי, לקחו מעט מאור הזרקורים, אך כיום ישנו קייס חזק עבור קני קלארק לשחקן הטוב בקו ההגנה של האורזים, אם לא בכולה.

מקום 5: קאם הייוורד, פיטסבורג
ברוב שנות הקריירה, הייוורד היה שחקן נהדר בהגנה חלשה, והתקשה לזרוח למרות התפוקה העקבית שלו. בעונה שעברה, ההגנה של פיטסבורג נהנתה מהתוספות של מינקא פיצפטריק ודווין בוש, וגם מעונות פריצה של סטיבן נלסון וטי. ג'יי וואט. בנו של "ראש הברזל" הפך לחלק חשוב בדור החדש של מפלצת ההגנה מעיר הפלדה, ולמרות שכבר אינו צעיר, הפוטבול שלו משובח כתמיד.

מקום 4: כריס ג'ונס, קנזס סיטי
מנקודת מבטו של שחקן התקפה יריב, מספיק למצמץ כדי למצוא את כריס ג'ונס במקום בו לא אמור להיות. גם – ואולי בעיקר – קבוצות התקפה מובהקות כמו הצ'יפס מוכרחות להחזיק בכוכב בסדר גודל כזה בהגנה שלהן. לקנזס סיטי ברור שתתקשה לשמור אותו בסביבה, בוודאי כשהארכת החוזה של פטריק מהומס עומדת על הפרק. מה שבטוח – מי שלא תקבל את שירותיו של כריס ג'ונס בחלק השני של הקריירה שלו, תהנה משחקן גדול שיודע לא רק להגיע לקווטרבק במהירות, אלא גם להדוף באופן שגרתי כדורים שבכל זאת שוחררו לפני שהגיע ג'ונס ליעדו.

(USA TODAY)

מקום 3: ג'יי. ג'יי וואט, יוסטון
שרשרת הפציעות של וואט הרחיקה אותו ממעמדו כשחקן הגנה בלתי עציר, כזה שחי על אותה פלנטה עם מספר 99 אחר. אבל גם עם הפציעות, וואט לא שכח לשחק פוטבול, וכשהוא על המגרש מעטים שחקני הגנה דומיננטים יותר ממנו. הוא יחזור ליוסטון אחרת, במצב משמעותית פחות טוב מקבוצת הפלייאוף הקבועה של העשור האחרון. אך הוא יהיה שם, והנוכחות שלו יקרת ערך ליוסטון טקסנס – אם אכן יצליח להישאר בריא וכשיר לשחק.

מקום 2: פלטשר קוקס, פילדלפיה
שנת 2019 הייתה פשוט עוד שנה שגרתית עבור פלטשר קוקס, שהיה מהטובים בליגה בעמדתו מהרגע בו עלה לראשונה על מגרש הפוטבול כמקצוען בשנת 2012. מאז שהפכו האיגלס לקבוצת פלייאוף קבועה, קשה לפספס את מספר 91 במרכז קו ההגנה של פילדלפיה, את הזריזות שלו כפאס ראשר וגם את היכולת שלו לייצר מהלכים במשחק הריצה. בקו ההגנה העמוק של פילי, קוקס הוא הכוכב שמאפשר גם לאחרים לזרוח.

מקום 1: אהרון דונלד, ל.א ראמס
אין כל צל של ספק שאהרון דונלד הוא מגן הפנים הטוב ביותר בליגה. כנראה שלא יתווכחו איתכם יותר מדי אם תגידו שהוא גם שחקן ההגנה הטוב בליגה, ולא יהיה מגוחך להגיד שהוא פשוט שחקן הפוטבול הטוב בעולם – אם מתעלמים כמובן מערך עמדתי. למעשה, לדונלד יש קייס חזק לשחקן הקו הפנימי הטוב אי פעם, ואחד משחקני ההגנה הטובים אי פעם. השליטה המוחלטת והעקבית שלו בכל היבט של המשחק היא חסרת תקדים. מדובר בשחקן שפשוט לא חווה ירידות ולא מפסיק להיות דומיננטי באף מצב, כפי שהיינו מצפים מכל שחקן פוטבול אנושי – ואם הוא כן חווה אותן, אנחנו כנראה פשוט לא שמים לב. הוא פשוט עד כדי כך טוב.

(USA TODAY)

תודה רבה שקראתם! בפעם הבאה נכסה את עמדת הרץ.
פירוט כלל הדירוגים:

לפוסט הזה יש 17 תגובות

    1. לא אמרתי כזה דבר 🙂
      כשכתבתי שהוא לא שכח לשחק פוטבול, התכוונתי לזה. בעיניי הוא עדיין שחקן גדול (אם כי מכונת יחצ גדולה יותר) ובעונה מלאה שווה את הדירוג הסופי שקיבל. דירגתי אותו נמוך יחסית כי פשוט לא שיחק מספיק בעיניי. אבל גם כששיחק, היה קשה לעצור אותו.

      1. כן הוא היה יותר מדי פצוע כדי להיות כל כך גבוה. לא אוהב אבל שקוראים לו מכונת יח"צ.
        הבן אדם הרוויח את הקרדיט שלו על המגרש במלואו.

  1. מעניין לראות מהדירוג את הסובייקטיביות שלו. מוסכם על כולם שדונלד ראשון, קמרון הייוורד בין 5-7 ו…? זהו. לגבי כל השאר הדעות חלוקות בצורה קיצונית.

    בכל מקרה, נהניתי לקרוא ואשמח לקרוא עוד.

  2. שוב נהניתי לקרוא.
    אני מרגיש קצת כפוי טובה להתלונן על טור מצוין על פוטבול אבל לא היה מזיק קצת להרחיב על השחקנים. קצת סטטיסטיקות, סאקים וכו'
    .
    בעמדה הזו, כל דירוג שלא יהיה יסתכם באהרון (ארון?) + כל השאר

    1. תודה רבה. אל תדאג לגבי הביקורת, אני אישית ככותב נואש לכל סוג של פידבק

      לגבי סטטיסטיקות, אני אישית לא מעריץ גדול של נתוני המנייה הקיימים כיום. אלה דברים שכל אחד יכול לחפש בגוגל, ואני חושב ששימוש בהם יותר מזיק לשיפוט מאשר עוזר לו כי הם לא תמיד אינדיקטיבים ליכולת אמיתית של שחקן. במקרים מאוד מסוימים הם כן עוזרים להעביר נקודה ואם אני מצליח לשלב אותם היטב, אני עושה את זה (כמו בדירוג הסייפטים) אבל רוב הזמן אני מעדיף להימנע.

  3. יש לנו נטייה תמיד ללכת על השחקנים הבולטים סטטיסטית (ובוא נודה על האמת, גם ויזואלית), אבל כשאנחנו מקבצים את השחקנים לעמדה אחת אנחנו עושים עוול לנוס טאקלים (NT), שמשמשים כעוגן של הקבוצות שלהם. אלה שחקנים שכמעט אף פעם לא יוזמנו לפרובול או יקבלו הערכה על העובדה שהם אחראיים לסגור כל משחק שני שחקני קו התקפה, או פשוט לעצור את הריצה. כל שחקן כזה יהיה בהגדרה אנדרייטד, אבל אף הגנה של 3-4 לא יכולה לתפקד בלי שחקן כזה.
    שחקנים בולטים: ברנדון וויליאמס (בולטימור), קני קלארק (גרין ביי), דני שלטון (ניו אינגלד, והיום דטרויט), ג'בון הרגרייב (פיטסבורג) ואדי גולדמן (שיקאגו).

    1. אף הגנה נקודה לא יכולה לתפקד בלי נוז תאקל שמחזיק חוסמים. אבל עם כל הכבוד העוצמות של שחקנים כמו שלטון ו-וויליאמס (שלא דורגו על ידי אף אחד מאיתנו) הן מאוד ספציפיות. הן מתבטאות רק במשחק הריצה ועל כן הולכות והופכות פחות ופחות מבוקשות, פשוט כי מהלכי ריצה הולכים ופוחתים בתדירותם. השחקנים שציינת שכן דורגו (קלארק, הארגרייב ובמידה מאוד מסוימת גם גולדמן) עושים גם את העבודה השחורה, וגם באים ומייצרים מהלכים בעצמם. בסוף את הכסף משלמים בשביל שחקנים שיודעים לתפוס ק"בים ולא שחקנים שיודעים להחזיק דאבלים כדי שאחרים יבצעו את המהלך. בדיוק כמו שלשחקני קצה משלמים כי הם יודעים להגיע לק"ב ולא כי הם יודעים להחזיק את הקצה.

  4. הצעה: מציע שתתנו את שם העמדה באנגלית. כשקראתי את הכותרת בדף הראשי לרגע לא ידעתי שהכוונה היא ל-DEFENSIVE TACKLES. אני מהדור הישן. גיבורי לעולם הם רג'י ווייט, מספר איחד. אחריו יש כנה: ג'ו גרין, אלן פייג/, דיקון ג'ונס, מרלין אולסון, ג'ינו מרצ'טי, בוב לילי, ויותר מאוחר ברוס סמית'. איזה שחקנים הם היו! מהתקופה האחרונה J.J.WATT

  5. אהבתי לקרוא, אבל אני חייב לציין שבניגוד לסקנדרי שבו ברור מה ההבדלים בין העמדת של קורנרבק לסייפטי ומה כל שחקן עושה – בעמדות כמו מגן פנים (איך העמדה נקראת באנגלית?) לא ממש ברור לי מה ההבדל בינו לבין ליינבאקר לבין פאס ראשר וכדומה. אולי אפשר להוסיף תמונה עם שרטוט של המערך (ההגנה במקרה הזה) ואיפה העמדה בדיוק ממוקמת. יעזור לפעמים הבאות!

  6. הבעיה עם פוטבול (כל ספורט קבוצתי אבל בעיקר פוטבול) היא שכמעט תמיד, היכולת של השחקנים תלויה גם בשחקנים אחרים. הרבה יותר קל לתת ביצועים כ DT כאשר יש לידך פאסראשרים, מאחוריך ליינבקרים שמאפשרים לך לקחת סיכון ואפילו קו אחורי שמפחיד טיפה יותר את הקווטרבק.
    .
    בגלל זה כל כך טריקי לדרג את הטובים בעמדות,. נכון ש DT זו פחות עמדת "סקילז" ויותר נתונים ובכל זאת, שחקן יכול להיות כוכב בקבוצה אחת ולהיעלם לגמרי בקבוצה אחרת.
    כאמור, דונאלד הוא באמת ספירה אחרת.

  7. אגיב כאן להתייחסות לעמדה – אכן רוב השחקנים המצויינים כאן משחקים בעמדת DT. אבל בכוונה השתמשתי במונח "מגני פנים" ולא "תאקל הגנתי" פשוט כי חלק מהשחקנים כאן רשומים, או היו רשומים בשלב מסוים בקריירה, כ-DE ולא DT. אהרון דונלד, פלטשר קוקס, קאם הייוורד, דפורסט באקנר וג'ורל קייסי כולם נחשבו מתישהו DE. מערך הבסיס של ההגנה שלהם כלל ארבעה ליינבאקרים, שניים מהם שיחקו על קצוות קו ההגנה, מה שהשאיר את הדיפנסיב אנדים להגן על החלק הפנימי שלו. מאותה סיבה הדירוג הבא של קו ההגנה יהיה דירוג "מגני קצה" ולא "דיפנסיב אנד" כי חלק מהשחקנים הבולטים שמשחקים בקצוות קו ההגנה רשומים למעשה כליינבאקרים, דוגמת טי. ג'יי וואט, וון מילר וקאליל מאק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט