מחשבות כדורסל של שבת / רועי ויינברג

סוגי הסנטרים של היום

לאחרונה יש ביותר ויותר מקומות דירוגים היסטוריים של שחקני NBA מכל הזמנים. בדירוג האחרון של ESPN למשל, 8 מתוך 25 המקומות הראשונים היו סנטרים. פעם זאת הייתה העמדה המרכזית והחשובה ביותר בכדורסל, אבל היום הסנטרים, ברובם, הם שחקנים משלימים. אפשר לחלק אותם, אם תרצו, ל-3 סוגים על בסיס תפקידם ההתקפי:

הפינישרים. סנטרים שעיקר תפקידם הוא להיות "רים-ראנרס", כאלה שמסיימים פיק-נ'-רולים, בין אם כחוסמים לשחקנים היוצרים או כמי שמתגלגלים לצבע ומסיימים בסל קל, או עושים אחד אחרי חיתוך נכון פנימה או ריבאונד התקפה. קלינט קפלה, סטיבן אדאמס, ג'בל מגי ומונטרז הארל הם מהמייצגים הבולטים של הז'אנר ככאלה שחוסמים לגארדים, נכנסים פנימה ומבססים את רוב המשחק ההתקפי שלהם על כימיה טובה עם מוביל כדור. הסוג הזה נפוץ אצל לא מעט מגבוהי הליגה, כשיש שם תת-מחלקה של rim-runners עם קליעה מרחוק, כמו מיילס טרנר או ברוק לופז. במהותם הם שחקנים משלימים.

המוסרים. ניקולה יוקיץ' (6.9 אסיסטים למשחק), באם אדביו (5.1 אסיסטים) ודומנטאס סאבוניס (5 אסיסטים) הבולטים בז'אנר – ביג-מנים שמניעים את ההתקפה של הקבוצה שלהם עם יכולת מסירה איכותית ומאפשרים תנועה מוצלחת סביבם. דנבר ומיאמי משתמשות ביכולת המסירה של המוסרים הגבוהים בשביל להוביל למבטים פנויים ותנועות נכונות לעבר הסל או על קשת השלוש, כשההתקפה מתרכזת אצל אחד הסנטרים שיכול ליצור נקודות בעמו או מהחוץ. הסנטרים המוסרים יחסית בודדים כשמלבד שלושתם יש את ניקולה ווצ'ביץ', מארק גאסול ואל הורפורד בתקופה בה שיחק כסנטר, אבל השימוש בגבוה שמוציא כדור לאחרים יכול להפוך התקפה לדינמית בהרבה. אינדיאנה ודנבר זורקות המון זריקות מחצי המרחק ויכולות לקחת צעד או שניים אחורה לכיוון קשת השלוש, אבל הנוכחות של הגבוהים המוסרים היא נשק שובר שיוויון.

הדינוזאורים. סנטרים יותר אולד-סקול, כאלה שמשיגים נקודות וריבאונדים אבל יותר טובים משחקן משלים או מייצרים מהלכים עבור חבריהם האחרים לקבוצה. ג'ואל אמביד הבולט שבהם, אבל דיאנדרה אייטון, למרקוס אולדריג' וקצת קארל אנטוני טאונס כאלה – יותר פוסט-אפ, פחות פיק-נ'-רולים או תנועות בלי הכדור. הגורל שלהם בליגה יכול להיות מרתק: אולדריג' הגדיל את הטווח שלו מרחוק והפך לרלוונטי אחרי פתיחת עונה איטית, טאונס עדיין לא שיחק עם מוביל כדור משמעותי ויכול לפתח כימיה כזאת עם דיאנג'לו ראסל. אייטון אולי יהפוך למוסר טוב יותר או שחקן שקולע מרחוק, בזמן שאמביד אחד השחקנים הטובים בליגה. יכול להיות שבקבוצה בה ישתמשו בו בסגנון קצת יותר מודרני, או בקבוצה בה הוא יהיה מספר 1 המובהק ולא יחלוק את ההובלה עם בן סימונס, נראה שעדיין יש מקום לסנטרים האולד-סקול בכדורסל שלנו.

שאלות קטנות לקבוצות גדולות

כמה רעה הקליעה של ברוק לופז? אחרי שראינו אותו קולע ב-36.5% ב-2018/19, השנה לופז ירד ל-29.6%. בחירת הזריקות לא השתנתה יותר מדי – הוא זורק השנה יותר בצבע ופחות מרחוק, אבל הוא מחטיא שלשות חופשיות לגמרי: קולע אותן ב-29.2% השנה (3.5 בערב) לעומת 37.2% בשנה שעברה (4 בערב). מילווקי עדיין קבוצת ההתקפה הרעה בליגה, אבל היא תהיה טובה משמעותית אם לופז יקלע באחוזים של העונה הקודמת. בפלייאוף שעבר לופז קלע באחוז דומה לעונה הנוכחית, כולל 6 מ-21 רע נגד טורונטו. מה השתנה?

כמה דקות שייק מילטון יקבל בפילדלפיה? כשאמביד וסימונס סבלו מפציעות מילטון לקח פיקוד וקלע 17.8 נקודות למשחק ב-9 המשחקים האחרונים של העונה לפני ההפסקה, עם קליעה נהדרת מרחוק (3 שלשות שנכנסות ב-60%) ו-4 אסיסטים בערב. הוא הראה שהוא יכול לשמש כגארד יוצר לא רע בכלל, ולכן מעניין לראות איך הוא ישתלב ברוטציה הלא ברורה של פילדלפיה. יכול להיות שנראה את הסיקסרס הולכים לכיוון משחקים בהם יש יותר זמן משחק לסימונס, האריס והורפורד או לשלישייה של מילטון, ריצ'רדסון ואמביד, כתלות ביריבה. במצב כזה מילטון יכול להיות משמעותי במיוחד, כשהוא הנשק הטוב ביותר שיש לסיקסרס על הספסל.

תכלית בתחתית

מה יכול להיות מעניין בשארית העונה של חלק מקבוצות התחתית של הליגה?

ג'ון קולינס וקלינט קפלה ביחד. לפני חודש קפלה אמר שהמצב שלו משתפר, מה שאומר שאולי נראה אותו חוזר להמשך העונה במידה ואטלנטה תשתתף בה. הוא יתן להוקס משהו שהם צריכים: שותף פיק-נ'-רול נוסף לטריי יאנג. להוקס יש אחד כזה, ג'ון קולינס, ובדקות של קולינס ויאנג ביחד ההתקפה של אטלנטה מעולה. כשיש את קפלה, שחקן נוסף שיכול להרוויח מפליימייקר ברמה של יאנג, ההתקפה של ההוקס תשתפר משמעותית. קולינס קולע יחסית טוב מרחוק עם 40.2% מדאון טאון, מה שיכול לפתור את בעיות הריווח המסתמנות בקבוצה עם שני גדולים שמשחקים בפנים, ונשארת השאלה של איך הגנה עם קולינס וקפלה (שלא מצטיינים בשמירה על שחקני חוץ) תשמור על קבוצות שירווחו את המגרש, אבל זה יכול לאפשר לאטלנטה לשחק התקפה יותר מוצלחת במשך 48 דקות ולא רק כשקולינס ויאנג ביחד. הבסיס שנראה ב-15 המשחקים של עכשיו יכול לסמן על מגמה לקראת 2020/21.

בלייק גריפין חוזר מפציעה. הוא אמר שהוא יכול לשחק אם העונה ממשיכה היום, ומעניין איזה בלייק גריפין נראה. גריפין היה מאוד חלוד במשחקים המועטים ששיחק ב-2019/20, אבל עונה אחת לפני כן הוא היה אול-סטאר שעשה 22-7-5 למשחק, שורה אליה הגיעו רק 19 שחקנים לפניו בהיסטוריה. בגיל 30 ראינו שחקנים חוזרים מפציעות קשות, גם עם הרקורד הרפואי המדאיג של גריפין, ויכול להיות שזה יקרה. יכול להיות שזה יהיה ההבדל בין שנתיים בתחתית לבנייה מחדש אחרי טרייד של גריפין לקבוצה שמחפשת כוכב שלישי בדרך לאליפות.

קארל אנטוני-טאונס, מאליק ביזלי ודיאנג'לו ראסל. הם שיחקו 23 דקות ביחד העונה בשני משחקים וההתקפה עבדה נהדר, למרות שההגנה לא הייתה שם. השילוב של שני קלעי שלשות כמו טאונס (41.2% מהשלוש ב-7.9 ניסיונות למשחק) וביזלי (42.6% מהשלוש ב-8.2 ניסיונות ו-14 משחקים במינסוטה) עם מוסר כמו ראסל יצור קבוצת התקפה מעניינת שעונה להגדרה הכמעט-נשכחת של "קבוצת ליג פאס". משחק שלהם נגד וושינגטון יכול להגמר ב-300 נקודות.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. מצוין, כרגיל, תודה רבה רועי.
    .
    בנוגע לקפלה – לא ראיתי אותו מספיק כדי לחוות דעה, אבל האם יכול להיות שיש לו פוטנציאל להפוך לסנטר מוסר ופשוט לא היה לזה מקום בקבוצת הארדן? לא אומר שיהפוך ליוקיץ', אבל עם הוארטר, יאנג וקולינס אולי זה יכול לעבוד?
    .
    בנוגע למילטון – הרבה תלוי בבראון, ואין לי הרבה ציפיות ממנו. בנקודת הזמן הנוכחית אני חושב ששחקן צעיר ומוכשר נפגע מכך שהוא משחק בפילי, אמביד וסימונס אינקלודד. עדיף להגיע למקום אחר.

    1. לא חושב שקפלה יודע למסור טוב – וזה לא קשור להארדן. הוא כן יודע למצוא את האיש הפנוי כאשר יש טראפ. מן הסתם נראה אותו משחק לא מעט בהנד-אוף.

  2. KAT רחוק מלהיות "אולד סקול".
    כמעט 45% מהזריקות שלו לסל הן מטווח ה-3, והוא קולע או אותן זריקות באחוזים שלא יביישו את גדולי הקלעים –
    הוא קולע העונה 41.2% מהשלשות שלו, כאשר ממוצע הקריירה שלו הוא 39.6% (מה שאומר שזו לא עונה מקרית).
    למעשה, יש רק 14 שחקנים בתולדות הליגה שסיימו עונה עם 3+ שלשות במשחק ב-40%+ מהטווח.
    הרשימה מורכבת מסנטר אחד (טאונס), 2 פאוור פורוורד (בארטנס ואנדרסון), 3 סמול פורוורד, ו-8 גארדים (קרי עם 7 עונות כאלו, קלי עם 5).
    כפי שניתן לראות,
    סנטר כמו טאונס, אין. וגם לא היה.
    .
    תודה, רועי.

    1. זורק המון שלשות, אבל משלב גם לא מעט פוסט-אפ ומשחק פיזי בצבע. אני חושב שהעתיד של מינסוטה יתבסס על פיק-נ'-פופ שלו ושל ראסל, כי יש לו יכולת קליעה מדהימה. הדבר שהכי קרוב אליו, לדעתי, הוא דירק נוביצקי הצעיר (שהיה טוב יותר)

      1. טאונס אכן לא רע גם בחלקים נוספים של המשחק, החלקים "הקלאסיים" ממשחקו של הסנטר. אבל עדיין –
        45% מהזריקות של טאונס הן מטווח השלוש. והוא קולע אותם באחוזי האחים ספלאש. אלו אחוזים (הן בכמת הזריקות, והן האחוזים שהן נכנסות) שמאפיינים גארדים. למעשה, מבין 32 השחקנים שסיימו עונה עם 7.5+ ניסיונות קליעה מטווח השלוש בממוצע למשחק, רק 3 שיחקו בעמודות "פנים" (פאוור פורוורד/סנטר) מהם אחד הוא סנטר (טאונס).
        ברמה מסוימת, כן, נוביצקי הוא השוואה טובה.
        אבל נוביצקי היה במהותו חיית מיד ריינג' מהמשובחות שראה המשחק, ועבורו השלשה הייתה חלק קטן יותר (יחסית) ממשחק ההתקפה. את טאונס אולי אפשר להגדיר כ-"שוטניג סנטר" (?).

        1. נוביצקי היה חית מיד ריינג' בעידן המיד ריינג'. בעידן של היום אני חושב שבחירת הזריקות שלו הייתה יותר דומה לזאת של טאונס, אבל ההגדרה של ה"שוטינג סנטר" מעניינת. הקליעה שלו מדהימה

        2. פוסט מעולה. יאנג-קולינס-קאפלה יכול להיות טריו אימתני. אם עוד צעירים יתפסו ההוקס יכולים לבנות אחלה בסיס.
          קאט הוא החבילה השלמה בהתקפה. יש לו סט יכולות מאוד מגוון והקליעה ל-3 לא מאוד פוגעת באחוזי השדה שלו שנעים סביב 50 אחוז אם אני לא טועה.

  3. תודה רועי.
    .
    אני חושב שדווקא יחסית לעמדה גם קולינס וגם קפלה שומרים מצויינים על שחקני חוץ. נראה לי שהתקפית הם יצטרכו למצוא פתרונות יצירתיים כי קולינס לפחות העונה אמנם מדייק טוב מהשלוש אבל זה לא לחינם שהוא לא זורק הרבה מהטווח (3.6 זריקות למשחק)

    1. אני חושב שנראה הפרדת דקות כלשהי ביניהם כשאחד תמיד על המגרש. כמות הזריקות של קולינס צריכה לעלות, אבל אתה מעלה נקודה נכונה – זה שהוא זורק טוב בווליום נמוך לא בהכרח אומר שיזרוק טוב בווליום גבוה. האפשרות של לשחק עם קפלה ו-4 שחקני חוץ או עם קולינס ודדמון (41.5% מהזריקות שלו בשנתיים האחרונות היו שלשות) יכולה להוביל אותם שלב אחד קדימה, או שנראה אחד מתפקד יותר כחוסם ואחד כסנטר שחותך לטבעת

  4. אחלה מחשבות
    מקווה ששייק מילטון יככב גם בעונה הבאה, סוג של אייזיה תומס הקטן, מקווה שימשיך יותר טוב ולא ייכנס לפרויקט העתידי "כוכבים לרגע" שיעלה בטח בקורונה של השנה הבאה (או אירן או כל הפחדה אחרת שמתוכננת)
    🙂

  5. טאונס מייצג נאמנה את הסנטרים "המפציצנים" המודרניים.
    גם אמביד חושב שהוא כזה, רק שהוא לא יודע לקלוע. הוא סתם ילד קקה מפונק ולא מקצועי.
    ברוק לופז גם בקטגוריה.
    אולדריג' משחק כמו פאואר דינוזאור.
    גאסול הוא דוגמה לדינוזאור שעבר מודרניזציה והתפתח לשלשלן (וכאמור מוסר מצוין).

  6. כתבה מעניינת. אך העובדה היא שהמשחק ב NBA היום מבוסס בעיקר על קליעות מבחוץ וחדירות ולא על משחק בצבע. לדעתי האישית הגבולות בין שחקן המשחק סנטר ושחקן המשחק פאואר פורוורד נעלמו כמעט לגמרי. לכן אין פלא שקבוצות (או יותר נכון מאמנים) מעדיפים לשחק "סמול בול" ברגעים המכריעים של המשחק.

    1. כשאין לך שחקן פוסט אפ ברור שעדיף סמול בול, בטח עם שחקן סטייל דריימונד גרין לדוגמא, אבל אם יש לך אמביד יוקיץ׳ טאונס או אפילו אולדריג׳ בקבוצה (בהנחה עוד יש להם אוויר [אמביד]) אז הם חייבים להיות על המגרש במאניטיים. כדור אליהם בפוסט וזה סל או עונשין ובכל מקרה מכווץ את ההגנה.

  7. תודה רועי. הבחנה מעניינת בין הסנטרים, אני בגדול הייתי מחלק את זה לכאלה שמסוגלים לקלוע+משחק פוסט (אמביד טאונס יוקיץ סאבוניס וכו) לסנטרים ׳מטביעים׳ – כאלה שעיקר הנק׳ שלהם בצבע והם בדרכ בעלי אוריינטציה יותר הגנתית (אדאמס, קפלה וויטסייד וכו).
    שייק מילטון מאוד הרשים אותי. לא מפתיע שבראון המקובע לא נתן לו דקות לפני הפציעה של סימונס וטוב שמבינים עכשיו מה הוא שווה. בכלל מסתובבים בליגה הרבה שחקנים מאוד מוכשרים שפשוט לא מקבלים את ההזדמנויות המתאימות וחבל

  8. קשה לקבל חלוקה של סנטרים רק לפי התקפה. ההגנה קריטית ודין סנטר של סוויצ׳ לא כדין סנטר שעומד מתחת לטבעת.
    סוג נוסף של סנטר שנראה יותר כנראה הוא כזה שמרווח בהתקפה ורים פרוטקטור בהגנה כמו לופז או טרנר.

  9. פוסט מעולה. יאנג-קולינס-קאפלה יכול להיות טריו אימתני. אם עוד צעירים יתפסו ההוקס יכולים לבנות אחלה בסיס.
    קאט הוא החבילה השלמה בהתקפה. יש לו סט יכולות מאוד מגוון והקליעה ל-3 לא מאוד פוגעת באחוזי השדה שלו שנעים סביב 50 אחוז אם אני לא טועה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט