מחשבות כדורסל של שבת / רועי ויינברג

דניס רודמן בליגה של היום

אחד הנושאים החמים ביותר היום, במיוחד כשאין ליגה, הוא "הריקוד האחרון", סדרת הדוקו המעניינת על מייקל ג'ורדן ושיקגו בולס שמשודרת בנטפליקס. אחד מהגיבורים של הסדרה, באופן לא מפתיע, הוא דניס רודמן ששיחק בקבוצה שלקחה 3 אליפויות במחצית השנייה של שנות התשעים. עלו לא מעט דיונים שונים ברחבי האינטרנט (כולל מאמר של ינון בר שירה בעמוד הפייסבוק ג'אמפבול שהווה השראה לחלק הזה בכתבה וזמין כאן) על איך רודמן היה נראה במשחק של היום, ואם הריבאונד בליגה של היום מרכזי כמו שהיה בעבר.

התשובה, בקצרה, היא כן. 13 מתוך 16 הקבוצות שמובילות את הליגה באחוז הריבאונד שהם לקחו מתוך הריבאונדים האפשריים הן קבוצות פלייאוף, כשאחת מה-3 שלא בתמונת הפלייאוף היא ניו אורלינס שלא רחוקה משם. הנשק המסוכן ביותר בליגה של היום הוא משחק המעבר שמתחיל מהריבאונד: לא מקרי שמילווקי מובילה את הליגה באחוז הריבאונד שהיא לוקחת ומייצרת 26 נקודות למשחק במעבר.

לכן היה יתרון לשחקן כמו רודמן, שהוא rebound-first, בין אם כשחקן שסוגר אחרים בבוקס-אאוט ומאפשר לגארד המוביל של הקבוצה לקחת את הכדור החוזר או כשחקן שלוקח את הריבאונד ומתחיל את המהלך בעצמו, כי כשיש לך שחקן שיכול לקחת כדור חוזר מכל נקודה אפשרית ולהתחיל מתפרצת זה נשק כמעט שובר שיוויון. רוב הריבאונדרים המוצלחים (מעל 10 במשחק) בליגה של היום לא בהכרח משחקים בקבוצות הטובות בליגה, כי הם סנטרים גדולים שלא מצליחים לשמור על שחקני חוץ.

רודמן, 2.01 מ' ו-95 ק"ג בימיו כשחקן, רחוק מהמימדים של הדיאנדרה ג'ורדנים והאנדרה דראמונדים של הליגה. הוא יותר קרוב לבאם אדביו (2.06 מ', 115 ק"ג) או לדריימונד גרין (1.98 מ', 104 ק"ג), והוא הצליח לשמור על שחקני חוץ גם בתקופתו בשיקגו או בדטרויט. זה כישרון שהיה בולט גם היום, כמו שאמר סטיב קר, חברו לקבוצה והמאמן של גולדן סטייט:

"דניס רודמן יכל לשמור על כל אחד בליגה של היום. הוא היה הטוב ביותר בהחלפה על גארדים ובהשארות מלפנים. הוא יהיה דריימונד גרין. זאת האנלוגיה המושלמת". לכן, לפחות בכל הקשור ליכולת כדורסל נטו ופחות לאישיות של טיולים לוגאס באמצע העונה, רודמן יכל להיות עצום גם ב-2019/20.

בחירת זריקות אחרת

ב-NBA של היום אנחנו רואים יותר תנועה לכיוון השלשות והטבעת, אבל יש כמה שחקנים שזורקים יותר על המיד-ריינג'. הם עושים את הדבר הנכון מבחינתם, או שצריכים להתקדם לכיוון של שאר הליגה?

ג'מאל מארי הוא דוגמה מעניינת לאחד מהם. היו לו 870 ניסיונות זריקה (בין אם זריקות עצמן או זריקות עונשין כתוצאה מסחיטת עבירה בזמן הזריקה) מהמיד-ריינג' ומהשלוש. ההתקפה של הנאגטס זורקת הרבה מחצי המרחק ומעט מהשלוש או מהטבעת, אבל אחת היעילות בליגה. ההפרש כרגע בין הקליעה שלו ממיד-ריינג' לשלוש לא משמעותי כשמתחשבים בערך הנקודות: 32.5% מהשלוש, 48.75% כשמחשיבים זריקה כזאת כאחת ששווה 1.5 זריקות רגילות לעומת 46.1% ל-2 נקודות. הוא קולע ממסירה יותר טוב משלוש, בפער, אבל בכל הקשור לזריקות מכדרור הוא מצליח להגיע למבטים טובים גם מחצי המרחק.

אנטוני דיוויס. המצב של דיוויס קצת שונה ממארי, בהתחשב בכך שהוא גבוה ולא רכז. רק 42% מהזריקות שלו מגיעות בטבעת, לעומת 41% מחצי המרחק. אנחנו רואים אותו זורק זריקת מיד-ריינג' למשחק, בממוצע, ממסירה, לצד כמות נאה של זריקות מכדרור. הוא כמעט ולא זורק פול-אפס מהשלוש ואת הזריקות הפתוחות מ-10 פיט עד קו השלוש הוא מכניס ב-38.4%, נתון רע ל-2 נקודות. הלייקרס כמעט תמיד משחקים עם ג'יימס או רונדו לצד דיוויס, ויכולים להמנע מהזריקות הרעות של הגבה.

דיאנג'לו ראסל. אול-סטאר אשתקד ורכז עם עתיד יחסית מבטיח, אבל בקושי מגיע לטבעת: 17% מהזריקות שלו בשנה שעברה ו-8% מהזריקות שלו במינסוטה היו ב-restricted area. הוא יכול ליצור זריקה ל-2 ול-3 מכדרור, אבל בכל הקשור להגעה לסל עצמו או לקו (2.5 זריקות עונשין למשחק בעונת האול-סטאר בברוקלין). במינסוטה, עם סנטר שמרווח את המגרש בדמות קארל אנטוני טאונס, זה יהיה הכרחי בעבורו. ראינו את הסיומת שלו בטבעת משתפרת השנה וקצת יותר זריקות שלו במדגם הקטן בוולבס, אבל זה המפתח לעתיד של ההתקפה שלהם, נוסף על הקליעה של די-לו מרחוק.

יוסטון הולכת על הגנה

מייק ד'אנטוני לא צפוי להמשיך ברוקטס ב-2020/21, אחרי שלוש וחצי עונות של 50 ניצחונות ומעלה וגמר מערב אחד. המועמדים להחליפו, לפי CBS ספורט, הם ג'ף ואן גנדי וטום ת'יבודו כשהרוקטס ינסו להתמקד בהגנה, בהתאם לרקורד המוצלח של שני המועמדים האלה בתחום. איך זה יעבוד עם הסגל הנוכחי של הרוקטס?

שאלה לא רעה בכלל. מאז הפציעה של קלינט קפלה ותחילת הניסוי של יוסטון עם פי ג'יי טאקר כסנטר ב-27.1 יוסטון קבוצת הגנה יחסית טובה, אבל העדרו של סנטר משמעותי מורגש: 38.6% מהזריקות נגדם מגיעות בטבעת, נתון ששם אותם בחמישייה התחתונה של הליגה. מצד שני, הם מונעים זריקות פתוחות מהיריבות שלהם בצורה מרשימה. יוסטון משחקת בקצב מהיר, השישי במהירותו בליגה מאז הטרייד של קפלה, מה שמקשה על מדידת היכולת שלהם כקבוצת הגנה איכותית.

למרות זאת, הם מצליחים לעשות חיים קשים לקבוצות בזכות החילופים על שחקני חוץ וההתקפה היעילה. קולעים נגדם באחוז גבוה בטבעת, 67.3%, אבל הם מצליחים למנוע שלשות. בכך ההגנה של יוסטון שונה מההגנה של מילווקי למשל שמגנה על הטבעת בכל מחיר, ולכן יכול להיות מעניין לראות איך מאמן כמו ת'יבודו, שבשנותיו המוצלחות ביסס הגנה על ג'ואקים נואה, יפתח הגנה חסרת מגן טבעת משמעותי.

רוברט קובינגטון ופי ג'יי טאקר ממלאים את החלל הזה אחרי המעבר של קפלה ועושים עבודה טובה בהגנה על שחקני חוץ או חילופים אחרי פיק-נ'-רול, אבל הרוקטס הפכו לקבוצת הריבאונד הגרועה בליגה כשהם לוקחים 45.7% מסך הריבאונדים האפשריים, המקום האחרון בליגה. יחד עם ההגנה על הטבעת יש כאן קבוצת הגנה שמשחקת בסגנון רחוק מאוד מהכדורסל האגרסיבי והצפוף של פעם, מה שהופך את השילוב של יוסטון עם מאמן הגנתי מהאסכולה הישנה למשהו שיכול ליצור את אחת קבוצות ההגנה הטובה בליגה, או להסתיים בפיצוץ.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. אחלה מחשבות, תודה רבה רועי.
    .
    קצת מוזר לי לחלוק על קר, שמאמן את דריימונד ושיחק עם רודמן, אבל אני חושב שההשוואה ביניהם קופצת הרבה מעל לפופיק. שניהם לא גבוהים, חכמים ושחקני הגנה מצוינים אבל בזה זה פחות או יותר נגמר. אני לא רואה את רודמן מנהל משחק בהתקפה או אפילו מסדר את ההגנה כמו גרין, לא בגלל שאין יכולת אלא בגלל האופי.
    .
    באופן כללי יותר – אני חושב שרודמן, ובעיקר רודמן בשיקגו, הוא מקרה כמעט סינגולרי, ואלמלא ג'קסון ומייקל זה יכול היה ללכת לשום מקום, כמו בספרס. זה שזה עבד להם זה כמעט נס לדעתי.
    .
    בעניין תיבודו – שומר נפשו ירחק. לא רואה איך הוא מצליח בליגה של היום, ובטח לא איך הוא מסתדר עם טיפוסים כמו הארדן וראסל. ובאופן כללי יותר – אני ממש לא בטוח שדאנטוני הוא הבעיה של יוסטון, אפילו להיפך – לא רואה הרבה מאמנים שהיו זורמים עם כל היוזמות הפרועות של מורי, אז כל עוד מורי בסביבה אני לא בטוח שמאמן אחר יתאים להם יותר, ובטח שלא תיבודו.

    1. מסכים בקשר לת'יבודו ויוסטון. לא חושב שהוא מה שיתאים להם והבעיה שלהם היא לא ההגנה, אלא יותר התקפה מבוססת בידודים שלא בהכרח יכולה להצליח בפלייאוף (ולא הייתה רחוקה מזה ב-2018)

      1. רגע קאווי לא עשה התקפת בידודים?
        גולדן סטייט הניעו כדור או שבידדו את את קרי קליי ודוראנט על השומר במסווה של הנעת כדור? אממ לברון וקיירי? אמ…לברון ווייד? אמ..קובי בריאנט?
        התקפת בידודים לא עובד בפלייאוף? זה הדבר היחיד שכמעט תמיד עובד.

        1. וואו.
          בתולדות ההיסטוריה האנושית נאמרו ונעשו כמה דברים מטופשים. יש את המלך שהחליט לבתר את השליח המונגולי בזמן שצבאות מונגוליה של ג'ינגס חאן עמדו מסביב לעיר. נשיא ארצות הברית לשעבר שקבע שעצים מזהמים יותר ממכוניות. מישהו שהכרתי שאמר ששוקולד הרשי זה שוקולד.
          אבל וואו, זו רמה חדשה של שטויות. "בידדו את קרי קליי ודוראנט על השומר במסווה של הנעת כדור"? אני מניח שאפשר להגיד עכשיו כל רצף מילים כל עוד המסר מתחבר לנרטיב. לא משנה כמה המציאות בוכה מכאב.

          1. ההתקפה של קליבלנד עבדה על בידודים ולקחה אליפות, דוראנט בווריורס היו לו לא מעט מהלכי בידוד, יוסטון והתקפת הבידודים הקטלנית (הפסידו בגלל הגנה).

            1. תקרא איזה חלק בתגובה שלו ציטטתי. הוא על סף להגדיר כל התקפה שהיא כהתקפת בידודים. אם אדחוף אותו קצת יותר הוא עוד יגיד שכשאני משאיר את הכדור באמצע המגרש ולא נוגע בו, באולם ריק מול קהל של שני עכברים, זה התקפת בידודים, רק כדי לצאת צודק בויכוח.

  2. מסכים איתך לגביי קר
    אין קשר בין גרין לבין רודמן, כנראה הבוקס שקר חטף מג׳ורדן באימון השאיר בו נזקים בלתי הפיכים.
    רודמן היה ריבאונדר עצום והיכולת שלו למרר את החיים לשחקנים גבוהים בהגנה הייתה מופע של איש אחד(ההגנה שלו בגמרים על קרל מלון הייתה הצגה).
    בכלל לשחק בנדמה לי כל אחד יכול, אני זוכר שקראתי פעם כתבה שמשווה את סט היכולות של ביל ראסל הגדול לבן וואלס.
    בלתי אפשרי להשוות בין שחקנים לבין תקופות, אם בכל זאת צריך אני חושב שרודמן היה משתלב לא רע בכל תקופה בגלל יכולת הריבאונד שלו שהייתה עילאית. הגנתית הוא היה עצום. בפיסטונס הוא גם זרק לסל מה שמיעט לעשות בהמשך הקריירה שלו.

    1. קר אמר את הדברים שלו בקונטקסט של היכולת להחליף בהגנה ולשמור על גארדים וסנטרים כאחד.
      הוא כבר עשה מספיק השוואות ביניהם בעבר בהקשר של מה הם מביאים למגרש ועד כמה זה קריטי לקבוצה שרצה לאליפות שיהיה לה שחקן כזה. הוא גם הדגיש בהשוואות האלה את ההבדל ביכולת הריבאונד וניהול המשחק של שניהם.

  3. דניס רודמן בליגה כיום. זו שאלה טובה.
    יש לו את היכולת ההגנתית ואת הנתונים הפיזיים להיות דומיננטי בהגנה כמו שהיה בשיאו.
    הבעיה היא הקליעה שלו (אל לצורך העניין, היעדרה). הליגה מתקדמת למקום בו בשביל להצליח בעמדה 4 (שכבר לא ממש קיימת), צריך לרווח את המשחק. עידן הטאקר.

    1. הקליעה שלו היא נושא מעניין. ב-1991/92, העונה היחידה בה עבר את 100 הזריקות למשחק (אחריה יש עונה עם 73) הוא קלע ב-31.7% מחוץ לקשת, כשממוצע הליגה היה 33.1%. הוא לא עבד על זה יותר מדי וזאת רק עונה אחת, אבל יכול להיות שבליגה של היום היינו רואים ממנו יותר בהתקפה. נגמר עידן הטוני אלנים של שחקנים שיכולים להיות זמן ממושך על המגרש בלי לזרוק

  4. *לדעתי דניס רודמן היה יכול לעשות בימינו בדיוק את אותם דברים שהוא עשה בזמנו בשיקגו ולהיות נכס לכל קבוצה. בימינו כשגבוהים צריכים לשמור גם על נמוכים הוא רק היה הופך לנכס חשוב יותר. משהו קטן לגבי הקדימון לקטע הזה – אמרתי לך בעבר כבר – ההתיחסות לאחוזי ריבאונדים כללים כמדד לכמה הקבוצה טובה בריבאונד הוא משלה. הסיבה היא שקבוצות טובות לרוב קולעות באחוזים טובים יותר ואז לחלק של הריבאונדים ההגנתיים שלהם יש משמעות גדולה יותר בשקלול הכללי. רק בשביל הפרספקטיבה מתוך 10 הקבוצות הראשונות באחוזי ריבאונד הגנתי יש בדיוק 5 בעלות מאזן חיובי. גם ב-10 הראשונות בריבאונד הגנתי יש בדיוק 5 בעלות מאזן חיובי.
    * לא הבנתי את הפסקה לגבי ג'מאל מרי. הוא קולע בקריירה 36% לשלוש אז נכון הוא זורק הרבה מיד ריינג' באחוזים לא רעים בכלל אבל עדיין זה לא משתלם מהבחינה הזו.
    * לא רואה איך ון גנדי או תיבודו עושים משהו חיובי עם הסגל הזה של הרוקטס. דווקא אולי אח שלו יוכל .

    1. מארי קולע 36% מהשלוש בקריירה אבל אני חושב שיש הבדל בין הזריקות שהוא מגיע אליהן לבד (פול-אפ) לכאלה שהקבוצה מגיעה אליהן (קאץ' אנד שוט). הוא לא זרק כמעט קאץ' אנד שוט מחצי המרחק, לכן הפרדתי בין שני סוגי המהלכים האלה

      1. אני עדיין לא מבין מה אתה מנסה לטעון.
        עדיין עדיף מבחינת הקהוצה שייקח את הפולאפס האלה מהשלוש.
        קאץ' אנד שוט זה כמעט מילה נרדפת לזריקה לשלוש עבור כמעט כל שחקן בליגה.

  5. תודה רועי.
    .
    לא פעם המיד-ריינג' של מארי נעשה כחלק מתנועה סביב יוקיץ', כזו שיכולה במקרים אחרים להמשיך למסירה. חלק אחר מגיע אחרי שהתקפת הנאגטס תקועה. אני חושב שזה יוצר גיוון בהתקפה של הנאגטס וזה שווה את המחיר הלא אפקטיבי. אצל דילו זה פחות מאוזן. דילו חי בעיקר על פיק&רול, ובסוף הזריקות שלו באות באופן גדול מדי מאיזור המיד-ריינג' אחרי הפיק&רול שהוא עושה. בניגוד לנאגטס הרבה פעמים הוא משחק על זה כאופציה ראשונה ועיקרית וכך הוא קצת תוקע את הקבוצה שלו.
    .
    כמה שאפשר לנחש, רודמן היה היום אדיר בהגנה. מה שהוא עשה לשאק ב96, גרין לא היה מסוגל לעשות

    1. הוא לא עשה כלום לשאק ב96, זה סתם פמפום של התקשורת וההיליטס ביוטיוב כדי לפמפם את רודמן שאק סיים את הסדרה 27 נקודות ב64 אחוז אפקטיבי (אחוזים מהשדה כי לא זרק שלושות)

      1. הממ נכון זה באמת גבוה. אבל זו סדרה שראיתי כמה פעמים בשידורים חוזרים, רודמן היה באמת טוב מול שאק בכל פעם שהוא הגיע לעזרה.

        1. חגי, אתה צודק. רודמן היה נהדר באותה סדרה מול אורלנדו, בדגש על משחק מס' 3 אז הבולס חנקו את אורנלדו תוך הצגת אחד ממשחקי ההגנה השלמים שיצא לי לראות אי פעם.
          המחשבה שרודמן יכול לעצור את שאקיל באחד על אחד, היא משעשעת. לא זו הדרך שהבולס נקטו בשביל להאט את שאקיל.
          הם –
          א. השתמשו בניידות יוצאת הדופן של רודמן (ופיפן) בשביל למנוע (ככל האפשר) משאקיל לקבל את הכדור בנקודות המועדפות עליו.
          ב. בחרו שלא לתת לשאקיל אוויר דרך ביצוע המון עבירות ושליחתו לקו העונשין. באותה סדרה שאקיל כמעט ולא (ביחס לנתוניו הרגילים) הגיע לקו העונשין.
          .
          מה שהשיטה יצרה זאת אורלנדו תקועה שלא מצליחה בשום שלב באותה סדרה להניע את ההתקפה. את אותו משחק 3 (באורלנדו) שאקיל סיים עם 17 נקודות ב-42% מהשדה. אורלנדו סיימו את אותו משחק עם 67 נקודות בלבד, 33.8% מהשדה.
          .
          פחות קשור לדיון, אבל עדיין ראוי לציון:
          הבולס של 96' הייתה אחת מקבוצות ההגנה המרשימות ביותר שיצא לי לראות. היכולת שלהם לחנוק כל סגנון משחק, זה אחד הדברים המרשימים שהיו, ואחת הסיבות שלמרות שיש מי שנותנים לפיל ג'קסון קרדיט חלקי בלבד על הצלחותיו, אני תופס ממנו מאמן אדיר. לבנות הגנה כזו, לדרוש מחויבות כזו בהגנה מכוכבים בסדר הגודל ששיחקו בבולס, זו מלאכת אימון מהמעלה הראשונה.

          1. אתה צודק בהרבה דברים גיא אבל מתבלבל בקשר למשחק 3. דווקא זה המשחק שלונגלי יחסית לא נכנס לבעיית עבירות ורודמן כמעט לא היה על שאקיל (אם בכלל). הם עשו המון דאבל טים עליו בסדרה ההיא בעיקר דרך הגארדים. שאק התעלל בעיקר בלונגלי ורודמן עשה עליו עבודה די טובה כששמר עליו בזמן שלונגלי בחוץ.
            מה שכן אתה לגמרי צודק שהקבוצה ההיא של הבולס אחת מקבוצות ההגנה הטובות בהיסטוריה.

  6. תודה רועי לגבי דיוויס הוא אנבל עם תעודות פחדן/ רכרוכי (הקף את המילה המתאימה), בדיוק כמו אמביד שבמקום לבחור לחסל בצבע בורח וזורק בלטות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט