שבת בבסיס – השיא שלעולם לא יישבר / יוני לב ארי

"תוצאה קיצונית במדידה לפי מאפיין מסוים, ההישג הטוב ביותר, החלק הגבוה ביותר". אם תבדקו במילון כיצד מוגדרת המילה "שיא", זה מה שתמצאו. וזה נכון לגבי כל שיא נורמלי. מה שג'ו דימאג'יו החל היום לפני 79 שנה, זה הרבה מעבר לשיא, זה שיא השיאים, זה שיא שיאי כל השיאים.

דימאג'יו חוגג את השיא (צילום: YAHOO!)

נתחיל במעט רקע על הבחור. ג'וזף פול דימאג'יו נולד ב-25 בנובמבר 1914, במרטינז, קליפורניה. בן למשפחת מהגרים איטלקית, או נכון יותר, סיציליאנית. אביו, ג'וזפה, היה דייג, כשג'ו הצעיר היה מתחמק ככל שניתן ממטלת ניקיון הסירה, מה שגרר לתגובות סטייל "Good for nothing" מכיוון האב.

הילד ענק

ב-1936 הוא רשם את הבכורה שלו בבוגרים של היאנקיז, כשכבר בעונתו הראשונה הוא השתתף באול-סטאר, וסגר עונה עם ממוצע חבטות של 323. לצד 29 הום ראנס ו-15 טריפלס. לא רע בשביל ילד. החל מעונתו השניה תפס דימאג'יו את עמדת הסנטר פילד של היאנקיז לצמיתות, כשב-1939 הוא מייצר עונת שיא של 381. וזוכה ב-MVP בפעם הראשונה והלא אחרונה בקריירה.

דימאג'יו ואביו ג'וזפה (צילום: ebay.com)

חודש מתחילת עונת 1941, ב-15 במאי, לעיני 9,040 צופים ביאנקי סטדיום הישן, ארחה החבורה מניו יורק את השיקגו ווייט סוקס. על פניו, עוד משחק. הגרביים ניצחו בקלות, 1:13, אבל אף אחד מהצופים לא העלה על דעתו את פיסת ההיסטוריה שנחתה שם. דימאג'יו סיים את המשחק עם 1 מ-4, כשהסינגל שלו, שהגיע כבר באינינג הראשון, הביא את פיל ריזוטו הביתה בריצה היחידה של המארחים.

יורדים ליגה?

דימאג'יו, כמו רוב שחקני היאנקיז, לא פתח את העונה טוב, והגיע למשחק הזה עם ממוצע חבטות של 194. בלבד. היאנקיז, כקבוצה, הפסידו בשבעה מתשעה המשחקים האחרונים. העיתונים כבר החלו לרמוס את הקבוצה מהברונקס, כשבניו יורק הראלד כיכבה הכותרת "הם בדרך ללא מעצורים לליגה השניה".

היאנקי סטדיום של פעם (צילום: ultimateyankees.com)

הריצה החלה בסדרות מול סיינט לואיס ודטרויט, כשדימאג'יו מחמם מנועים ומייצר משחקים מרשימים. ב-23 במאי העמיד ה"יאנקי קליפר" את הרצף שלו על תשע, בזכות היט באינינג השמיני התחתון, שניה לפני שכל הקסם הזה נגמר מאוד מהר.

19, וממשיכים לספור…

דימאג'יו, אגב, כבר הכיר את התחושה, כשהוא חבט ב-61 משחקים ברציפות בליגות הנמוכות ב-1933 – שני רק ל-69 של ג'ו ווילהויט ב-1919. בתחילת יוני הסביבה החלה לשים לב שקורה פה משהו מיוחד, כשבניו יורק טיימס נכתב: "ממש במקרה, דימאג'יו השיג חבטה מוצלחת אחת לפחות ב-19 משחקים רצופים". שימו לב…

קילר. השיא היה שלו (צילום: cmgww.com)

את שיא המועדון השיג דימאג'יו ב-17 ביוני, כשהוא מעמיד את המספר על 30. השיא, שעמד על 44, אותו שבר ווילי "ווי" קילר ב-1897, כבר מעבר לפינה. כשנשאל האם תשומת הלב מסביב מפריעה לו, ענה ג'ו: "התקשורת לא תעצור אותי. פיצ'ר – כן".

"How'd joe do?"

בינתיים העיתונים התמלאו בכותרות מאירופה, שם צבעה מלחמת העולם השניה את היבשת באדום כואב. בין לבין עודכן יום ביומו המספר של דימאג'יו, כשאוהדי הבייסבול מצאו מפלט מהחדשות הרעות במשחקי היאנקיז. פתאום בכל מקום נשאלה השאלה: "How'd joe do?", ומהדורות החדשות הופסקו בכדי לעדכן ישירות מהמשחקים. ה-Play By Play הראשון בהיסטוריה?

אלו התמונות שנראו בעיתונים באותם הימים (צילום: The Atlantic)

ב-24 עמד השיא של דימאג'יו בסכנה. היאנקיז שיחקו מול סיינט לואיס, וכשג'ו חבט באינינג השביעי, הוא עדיין עמד על אפס חבטות מוצלחות. הסטריק שלו, בשלב הזה, עמד על 35. המנג'ר היריב, לוק סוואל, הורה לפיצ'ר בוב מאנקריף לתת לדימאג'יו Walk, אך זה סירב, ודימאג'יו ענה בסינגל. מזל.

תן לו רק טיפת מזל

עוד לפני ה-44 של קילר, חיכה לדימאג'יו השיא של האמריקן ליג – 41. ב-29 ביוני, במשחק הראשון מתוך דאבל הדר, זה קרה. אך בין שני המשחקים, גילה הסנטר פילדר שמחבט המזל שלו נגנב. בשלושת הניסיונות הבאים דימאג'יו לא הצליח להשיג היט, אך באינינג השביעי, האיש שכל כך מאמין במזל, הצליח להפיל כדור ב-Left Field, השיג את ה-42 ושבר את שיא האמריקן ליג.

מימין, לוק סוואל. כמעט הרס (צילום: goldenrankings.com)

יומיים מאוחר יותר, הביא דימאג'יו 54,000 צופים ליאנקי סטדיום, כדי לראות אותו משווה, ואולי אף שובר את השיא. כבר בתחילת המשחק הוא שלח Line Drive לסנטר פילד כדי להעיף את האוהדים לשמיים, ויום למחרת הוא נותר בודד בפסגה, ובסטייל, עם הום ראן מרשים. "זו הצגה של איש אחד, אף אחד לא מתעניין בתוצאה של היאנקיז, רק בדימאג'יו והשיא", נכתב בעיתון ביום שלמחרת.

Joltin Jo DiMagio

אך הכוכב מניו יורק לא נעצר בשבירת שיא, הוא החליט להעמיד אותו במקום שיהיה ברור – "השיא הזה יישאר שלי לנצח". בין לבין הוא עוד הספיק לרשום יום של 6 מ-9 בדאבל הדר מול פילדלפיה את'לטיקס, והתחושה היתה שג'ו לא יפסיק בחיים.

ג'ולטין ג'ו (צילום: blogspot.com)

באותם הימים, אי שם ב-1941, אי אפשר היה להעלות סרטונים ל-טיקטוק, לפייסבוק או לאינסטוש, אך אלן קורטני ובן הומר עשו את מה שניתן היה לעשות במגבלת הקיים, וכתבו את השיר Joltin Joe DiMaggio, שהפך ללהיט בזמן הרצף. הנה קטע מהשיר:

He Started Baseball's Famous Streak

That's Got Us All Aglow

He's Just a Man And Not a Freak

Joltin Jo DiMagio

זה סופו של כל בלון

ב-16 ביולי התארחו היאנקיז בקליבלנד. היאנקי קליפר חבט 3 מ-4, והעמיד את השיא שלו על 56, מספר שלא יעזוב את חובבי הבייסבול לעולם. למחרת, אחרי גשם שניקה את האויר, ניסה הכוכב להגיע ל-57, באותה הקליבלנד. אל סמית' זרק – ג'ו חבט Line Drive, אך שחקן הבסיס השלישי קן קלטנר הצליח לפסול אותו.

האיש שעצר את דימאג'יו. קלטנר (צילום: Let's Go Tribe)

האינינג השביעי הגיע, ושוב, דימאג'יו ניסה את קלטנר, אך זה החליט שמספיק, 56 זה אחלה מספר, ופסל אותו בשנית. גמור? עוד לא, חבריו של ג'ו להתקפה סידרו לו עוד הזדמנות באינינג השמיני, כשמולו הרליבר ג'ים באגבי. דימאג'יו התלבש על Fast Ball  שנזרק לכיוונו, העיף אותו לכיוון השורט סטופ לו בורדו, פסול בבסיס שני, פסול בבסיס ראשון – דאבל פליי, תם פרק בהיסטוריה של המשחק.

מתחילים מחדש

"אני לא יכול להגיד שאני שמח שזה נגמר", סיכם הסלאגר את החווייה, "מן הסתם הייתי רוצה שזה יימשך כמה שיותר". באותו הערב הלך ג'ולטין ג'ו לבר ושתה לבדו, וכבר למחרת הוא חבט סינגל ודאבל, בדרך לרצף של 16 משחקים נוספים.

כמעט 57 (צילום: Gizmodo)

אחת הסיבות לדיכאון שלו באותו הערב, היא כנראה העובדה שאם היה מגיע ל-57, היה מקבל מ-Hienz צ'ק על סך 10,000 דולר, כדי לקדם את סדרת המוצרים Heinz 57. ותכלס, היו לו 57 משחקים, שכן במהלך הסטריק התקיים משחק האול-סטאר, שם הוא חבט 1 מ-4.

הסטריק במספרים

במהלך הסטריק חבט דימאג'יו ל-408., עם 15 הום ראנס, 55 RBI ו-56 ריצות. היאנקיז, שהתחילו את הסטריק במאזן 14:14, רחוקים 5.5 משחקים מהפסגה, הוליכו את הטבלה בסיום הסטריק בשישה משחקים, עם מאזן של 27:55. העונה הזו תסתיים עם עוד אליפות, אך אותה פחות יזכרו, כמו גם את ממוצע החבטות המפלצתי של טד וויליאמס (406., עד הגבוה בהיסטוריה עד היום) מבוסטון, שנאלץ לראות את דימאג'יו חוגג עוד זכיה ב-MVP, למרות עונה חלומית.

שני חברים יצאו לדרך, בים, בם בום. דימאג'יו ו-וויליאמס (צילום: Los Angeles Times)

בינתיים חלפו 79 שנה, ואף אחד לא באמת התקרב לשבור את השיא הבלתי נתפס הזה. מי שהגיע הכי קרוב היה פיט רוז, עוד אגדת בייסבול, שנעצר על 44 ב-1978. נמשיך להמתין.

צ'יפסים:

  • דימאג'יו עבר במהלך הסטריק ארבעה פיצ'רים שייכנסו בהמשך להיכל התהילה.
  • עשר פעמים במהלך התקופה הזו ג'ו השיג את החבטה בניסיון האחרון במשחק.
  • היאנקיז העמידו מאזן של 13:41 ב-56 המשחקים האלה. לא מסתדר לכם? הם גם השיגו פעמיים תיקו (כן, היה דבר כזה).
  • גם אם דימאג'יו היה נעצר ביום שהוא שבר את השיא, השיא היה נשאר שלו עד היום.
  • למשחק בו דימאג'יו נעצר הגיעו 67,468 צופים, שיא נכון לאז למשחק לאור זרקורים.
  • גם במשחק שדימאג'יו נעצר, הוא השיג Walk, ומכאן המשיך ויצר רצף מטורף של 73 משחקים בהם הוא עלה על בסיס.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. עם כל הכבוד, השיא שבאמת לעולם לא יישבר הוא 2,632 משחקים רצופים של קל ריפקין. שום פציעה, שום כאב כבן, שום חום, שפעת, תקר במכונית, חתונה של בן או בת או בת של אח או אחות, או לווייה או לך תדע מה. 2,632 משחקים רצופים הוא מספר שקשה בכלל להאמין באמיתותו.
    נהדר יוני
    מנחם

    1. יש יותר סיכוי שהשיא של דימאג׳יו יישבר מאשר שהשיא של ריפקין, כי אין מצב ששחקן היום יתן 162 משחקים בעונה, וככה יתחיל לבנות איזה שהוא רצף. השיא של דימאג׳יו מחייב את השחקן רק לחבוט בכל משחק, לא לשחק חודשיים רצוף 🙂

  2. פוסט כיפי מאד. בכלל כיף לקרוא על התקופה שנחשבת לתור הזהב של הבייסבול, שנות ה40, ה50 וה60, במיוחד שאתמול שמעתי שהולכים להנהיג חובט יעודי גם בנאשיונל ליג ״רק לעונה המקוצרת״, שזה בעברית ״לתמיד״.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט