בימי בעבודה, גם בתקופת הקורונה, כל בוקר השעון שלי מצלצל שלוש פעמים.
בימים שלפני הקורונה זה היה בשש וחמישה כדי להתעורר, בשש ורבע כדי לקום ובשש שלושים ואחת כדי לשים לב שהגיע הזמן למהר ולצאת עם טוד. בימי הקורונה הכול מתאחר קצת: בשש ועשרים כדי להתעורר, ברבע לשבע כדי לקום, ובשבע כדי להתחיל את היום.
אז אתמול בבוקר, לקראת אמצע חודש מאי, תחילת הקיץ, השעון צלצל בשש וחצי.
הפעם לא התפנקתי במיטה. קמתי כולי עייף, הלכתי לשירותים, זוכר התלבשתי בבגדים שלבשתי אתמול.
כשהגעתי לדלת חדרי, שמעתי את טוד, כלבי, מגיע ככל בוקר לצפות לי מאחוריה, כשיצאתי הוא קפץ עלי, ליקק אותי והתחיל לדלג ולמשוך אותי לכיוון האוכל שלו.
אני זוכר שהסתכלתי החוצה. ששמתי לב שהשמש עוד לא זרחה, ושהשמיים היו מלאים בעננים אפורים כהים, עדיין יכול לחוש את תחושת הקדרות וזכור לי שלכן הדלקתי קודם כל את החשמל במטבח ורק אז נתתי לטוד לאכול. ואז, כמו כל יום, לקחתי את התרופות שלי עם כוס מים אבל הפעם שמתי לב שעוד מעט נגמרת לי התרופה ושצריך לחדש את המלאי.
משהתחלתי להתארגן ליציאה אתו, שמתי לב שיורד בחוץ גשם זלעפות, סופות ברקים בשמיים, ואני זוכר שלא הבנתי מדוע למרות שראיתי את העצים נעים ברוח, כלל לא שמעתי לא את הרוח ולא את הרעמים.
בדיוק כשפתחתי את הדלת לצאת, צלצל השעון לשש ועשרים!
והתעוררתי לאור השמש הקייצית של שש וחצי בבוקר יום ששי של תחילת אמצע מאי.
☹
😊
כבר כתבתי שהקורונה עושה לנו נסים ונפלאות בתפקוד תחושת הזמן בכלל והשעון הביולוגי בפרט. דווקא מעניין ששעון הביולוגי של טוד היא לא עושה מאומה, מה שאולי אומר שאו ששעון ביולוגי עובד אחרת אצל כלבים (לפחות אצל טוד שהתאווה שלו לשינה, שניה רק לגרגרנותו), או שאולי הוא בכלל פונקציה של מודעות. לא יודע. אין מספיק נתונים לתשובה משמעותית.
ולמי שסקרן: הבוקר, שבת, השעון לא צלצל אך השעון הביולוגי כן. אז קמתי לטוד ואחרי המחויבויות חזרתי לישון עד אחת עשרה וחצי. יתרונות של שבת – גם בעידן הקורונה.
נ.ב.
- ק קו קור קורא לכל העולם, בעקבות התרגום הנפלא והחשוב של סמיילי מאתמול, לישון לפחות עשר שעות ביממה.
עגל
10 מאי 2020 13:07:06מולי שיטת 3 הצלצולים מבזבזת לך שעות שינה. שמע לי, יש לי ניסיון בחסכון בזמן – צלצול אחד בלבד (חזק אם צריך), וקימה מהירה. לקום ולהתחיל לעשות דברים על אוטומט עוד לפני שמבינים מה קורה ואז מתעוררים תוך כדי התנועה. זה דורש קשיחות ומשמעת עצמית אבל זו הדרך המהירה שחוסכת את הדקות המתות האלה בין הצלצולים.
🙂