מבסיס לבסיס: שחקני MLB בשירות הצבא / יוני לב ארי

נסו לדמיין מצב, בו ערן זהבי, עומרי כספי או יוסי בניון היו מגויסים לצה"ל בעקבות ההסלמה בדרום. נשמע דמיוני, נכון? אז בארה"ב של המאה ה-20, בעיקר בחצי הראשון שלה, מדובר היה בשגרה. כוכבי על גויסו לצבא האמריקני, חלקם נשלח ממש לקרב, חלקם היו "ג'ובניקים". אז מה היה לנו שם?

בטקס קבלת הדרגה של דימאג'יו הייתם? (צילום: USA Today)

הפלא ופלר

ראשית, היו מספר שחקנים שרשמו קריירה מפוארת, ושירות צבאי מכובד. נתחיל בבוב פלר: מדובר כנאה בשילוב המרשים ביותר בין יכולת על המגרש, ותרומה צבאית משמעותית. פלר היה אחד הפיצ'רים הגדולים בהיסטוריה של קליבלנד: מאזן של 162:266, עם ERA של 3.25, זכיה באליפות ב-1948 (האחרונה של האינדיאנס עד היום), שלושה No Hitters, היכל התהילה, בקיצור: החבילה המושלמת.

לאחר תקיפת היפנים בפרל הארבור – אות כניסתה של ארה"ב למלחמת העולם השניה, הרים פלר טלפון לשליש המקומי בקליבלנד, אוהיו, והתנדב ל-Navy, ובכך הפך לספורטאי המקצועני האמריקני הראשון שמתגייס ביוזמתו. למרות שאביו לא הרגיש טוב, ביקש פלר לקבל תפקיד קרבי, והצטרף לספינת הקרב Uss Alabama. את רוב שירותו העביר בובי הצעיר לאורך חופי בריטניה, אך בהמשך החליף חזיתות. הוא לקח חלק ב"קרב טאראווה", בו נהרגו 978 אמריקנים ו-4,690 יפנים, ובקרב ים הפיליפינים. הוא שוחרר ב-1945 עם לא מעט עיטורים, והמשיך לעוד עשור של בייסבול מצוין.

פלר מתכונן למסדר המפקד (צילום: blogspot.com)

מנורמנדי ליאנקי סטדיום

דוגמה נוספת לשילוב בין שחקן-על לשירות משמעותי היה יוגי ברה. הקאצ'ר הגדול בהיסטוריה של היאנקיז לא ממש "הידק דפים בלשכת רע"ן בתל השומר".. יוגי גויס עוד לפני שהחל את דרכו ב-MLB, ונשלח היישר לאש – כשלקח חלק בפלישה לנורמנדי, מהקרבות החשובים ביותר במלחמת העולם השניה. ברה היה חלק מצוות של שישה על סטי"ל, כשהוא ושאר חבריו ירו על לוחמים גרמנים שחיכו בחוף אומאהה שבצרפת. הגרמנים השיבו אש, אך לא פגעו בברה.

לאחר שירותו הצבאי הצטרף ברה למייג'ור ליגס, ושימו לב מה הוא הביא איתו לליגה: 19 עונות במדי היאנקיז, 13 אליפויות (!), שלוש פעמים ה-MVP של האמריקן ליג, ממוצע חבטות של 285., לצד 358 הום ראנס, והרבה הגנה. וכמובן, מקום מכובד בהיכל התהילה. בהחלט לוחם בכל החזיתות.

ברה מקבל את הכבוד המגיע לו (צילום: navytimes.com)

הצבע ארגמן

הויט ווילהלם הוא דמות פחות מוכרת בהיסטוריה של הבייסבול, וחבל שכך. מדובר בשחקן מצוין, עם רזומה של 143 ניצחונות ב-MLB, לצד ERA של 2.52, וזכיה אחת באליפות עם הג'איינטס ב-1954. ב-1985 נכנס ווילהלם, אין קשר לבוס של ג'ורג' ב-סיינפלד, להיכל התהילה.

אך עוד לפני כן, גויס הבחור לשירות צבאי במהלך מלחמת העולם השניה, והשתתף בקרב על הבליטה, מהקרבות המפורסמים ביותר במהלך המלחמה. ווילהלם אף קיבל את עיטור ה-Purple Heart, לב הארגמן, על שירותו. הוא חזר עם פציעה בגב (מה לא עושים בשביל גימלים?), אך חזר להשלים קריירה של 20 שנה במייג'ורס.

לב הארגמן, ווילהלם (צילום: National Baseball Hall of Fame and Museum)

לקבלת המ"מ

אל באמברי לא היה שחקן בייסבול גדול. הוא אמנם זכה ברוקי השנה במדי האוריולס, אך המשיך לקריירה חביבה בקושי, עם ממוצע חבטות חביב של 281., ו-54 הום ראנס, ואף זכה באליפות עם בולטימור ב-1983. אך עוד לפני שהחל את דרכו במייג'ורס, באמברי שירת כמפקד מחלקה (מ"מ) במלחמת וויטנאם, בין השנים 1969 ל-1971. באמברי זכה לעיטור ה-Bronze Star, כוכב הארד, על שירותו.

באמברי, כנראה, פגש חבר בווייטנאם. מדובר בגארי מדוקס, שגם הוא נתן כתף ל-Uncle Sam במדינה המזרח רחוקה. מדוקס הצעיר גויס בין 1969 ל-1971, בדיוק כמו באמברי, כשבמהלך שהותו בווייטנאם, נחשף האאוטפילדר הצעיר לכימיכלים שהשפיעו על עורו, מה שגרם לו להשאיר את זקנו לאורך כל ימי חייו, ולפיליס לאפשר גם לשחקנים לא מגולחים לשחק. כשחזר מהקרב חילק מדוקס את הקריירה שלו בין הג'איינטס לפיליפס, כשהוא זוכה בשמונה כפפות זהב, אליפות אחת, וחובט 285. לאורך קריירה חביבה.

מדוקס והזקן (צילום: Wikipedia)

שיעור בכימיה

כריסטי מת'יסון וטיי קוב הם שני חברים בהיכל התהילה. שניהם רשמו קריירת בייסבול מאוד מרשימה, מת'יסון בעיקר במדי הג'איינטס, קוב לרוב בדטרויט. קוב היה חובט מעולה (367.), מת'יסון (כנראה לא קשור לקרי מת'יסון מ-Homeland) היה היה פיצ'ר נפלא (188:373, עם ERA של 2.13). שניהם גויסו ביחד במהלך מלחמת העולם הראשונה, תחילה ליחידה ללוחמה בנשק כימי. בהמשך נשלחו במסגרת "חיל המשלוח האמריקני" לצרפת, כשהם מלמדים חיילים אמריקנים כיצד להתמודד עם נשק כימי.

קוריאה את הליגה

מכאן נעבור לשחקנים מצוינים, שתרומתם לקרבות של צבא ארה"ב היתה מועטה יותר, אבל היי, שירות זה שירות. נתחיל בטד וויליאמס. אם לא הקללה של בייב רות', לוויליאמס היו כנראה כמה וכמה אליפויות ברזומה. הוא שיחק לאורך כל הקיירה בבוסטון רד סוקס, עם ממוצע חבטות של 344., לצד 521 הום ראנס, 19 הופעות באול-סטאר, פעמיים Triple Crown, פעמיים ה-MVP של האמריקן ליג, ומקום בהיכל התהילה. כנראה גדול שחקני הרד סוקס בכל הזמנים.

מוכן לקרב. וויליאמס (צילום: MOAA)

בינואר 1942 צלצל הטלפון בבית משפחת וויליאמס, וטד הצעיר גויס ל-Class 1-A, היחידה הפשוטה ביותר בצבא האמריקני. בשל העובדה שהוא היה המפרנס היחיד של אימו, קיבל וויליאמס אפשרות להמשיך לשחק, וגויס רק לאחר סיום העונה. כוכב הסוקס לא לקח חלק קרבי, וחזר לקבוצתו ב-1946. וויליאמס גויס שוב ב-1952 למלחמת קוריאה, משם הוא חזר לאחר שנה.

Where Have You Gone? לצבא

כמו שוויליאמס היה אגדה בבוסטון, ג'ו דימאג'יו היה בניו יורק. "ג'ולטין ג'ו", מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק, שמר על ממוצע חבטות של 325., תשע אליפויות, 361 הום ראנס, שיא של 56 משחקים רצופים עם חבטה מוצלחת אחת לפחות, שכנראה כבר לא יישבר. וכמובן, היכל התהילה.

דימאג'יו מדגים לחיילים סווינג (צילום: Reddit)

מפקד חיל האוויר הרים טלפון לבית משפחת דימאג'יו בפברואר 1943. ג'וזפה, אביו של ג'ו, הרים את השפופרת, וצעק: "ג'ו, זה מהצבא". ה-Yankee Clipper אמנם גויס, אך לא יצא מגבולות ארה"ב, כשהוא ממוקם בקליפורניה, הוואי וניו ג'רזי. כאבי בטן סידרו לו פטור ב-1945 (ואולי גם אם-16 מקוצר), מעניין אם הרופא שחתם לו על הפטור ראה אותו משחק בייסבול בטלוויזיה לאחר מספר ימים. דימאג'יו שוחרר בדרגת סמל.

לשחרר את ווילי 1

ווילי מייז עשה הרבה דברים גדולים בקריירה, כולל 22 עונות, רובן במדי הג'איינטס, 24 הופעות באול-סטאר, אליפות אחת, 12 כפפות זהב, ממוצע חבטות של 302. ו-660 הום ראנס. אך כבר לאחר עונתו הראשונה במייג'ורס גוייס מייז (1952) להילחם בקוריאה. ווילי הצעיר פספס 266 משחקים בשל שירותו הצבאי.

ווילי מייז במדים (צילום: Pinterest)

על ה- The Chairman Of The Boardשל היאנקיז שמעתם? זהו כמובן ווייטי פורד, אולי הפיצ'ר הגדול בהיסטוריה של הברונקס בומברס. פורד ניצח במהלך הקריירה 236 משחקים, עם ERA של 2.75, זכה בשש אליפויות, עם מקום של כבוד גדול בהיכל התהילה. בין לבין הספיק פורד לצאת לשנתיים של שירות צבאי בין 1951 ל-1953, גם הוא במסגרת אותה מלחמה קוריאנית.

כוכבי 1969 נותנים כתף

גם טום סיוור, כמו מייז ופורד, נחשב אגדה, בעיקר בקרב אוהדי המטס. 205:311 עם ERA של 2.86 זה בהחלט יפה, אליפות ב-1969 ושלוש זכיות ב-Cy Young הפכו אותו לאחד השחקנים החשובים ביותר במשחק. אך עוד לפני שהספיק לככב בשיי סטדיום, סיוור גויס כשהיה בן 18, ממש כאילו הוא אזרח ישראלי שסיים בגרויות. הוא שירת בקליפורניה (הרבה יותר טוב מהבקו"ם) ושוחרר לאחר חצי שנה.

גם על נולאן ראיין אפשר להגיד דברים דומים. מהפיצ'רים המעוטרים במשחק, גם ראיין, כמו סיוור, לקח חלק באליפות ההיא של המטס ב-1969, אך הוא זכור בעיקר בשל השיא שכנראה כבר לא יישבר, 7 No Hitters. 324 ניצחונות בהחלט מוסיפים לרזומה העשיר. ראיין פספס את עונת 1967 בשל "Uncle Sam", אך לא באמת תרם רבות למאמץ המלחמתי.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. מנחם לס

    27 אפר 2020 07:34:15

    נפלא כתמיד ועוד איזור הנה אבל כאן כבר 12:30 וזה עתה סיימתי 'מעורב ספורט', אז רק מילה אחת:

    נהדרים שחקני הבייסבול האלה, אבל כנראה שלא היה אף מקרה כמו מקרהו של Patrick Daniel Tillman מה-NFL שעזב הכל, התנדב למלחמה, ונהרג

    1. שחר דלאל

      27 אפר 2020 18:19:02

      פט טילמן אולי הכי מפורסם, בעיקר בגלל שהוא היה האחרון, אבל ממש לא היה היחיד (כבר לא מציינים את זה, אבל הוא לא בדיוק היה שחקן מוביל, והעדיף קריירה צבאית עם הכנסה מובטחת, אבל זה לנושא אחר).
      .
      ה-NFL בשנות מלחמת העולם השניה היה על סף קריסה, כאשר כמעט ולא נותרו שחקנים שיכולים לשחק בליגה (מרבית המכללות בכלל לא שיחקו באותן שנים). הפתרון היה איחוד של קבוצות כמו הסטיגלרס (איחוד של הסטילרס והאיגלס) או הקארד-פיט (איחוד של הקרדינלס ופיטסבורג שסיימה עונה ללא ניצחונות) והחזרה של שחקנים מפרישה, "כדי שיחזיקו את המבצר".
      בשיקאגו ברס, ששלטה באותן שנים בליגה חזרו 17(!) שחקנים לאחר המלחמה (בשנים בהן הקבוצות מנו רק 33), כאשר רבים מהם השתתפו בפלישה לנורמנדי (כולל הכוכב הגדול של הקבוצה, סיד לוקמן והמאמן ג'ורג' האלאס).

      1. עידו גילרי

        27 אפר 2020 18:36:10

        שחר, טילמן אולי לא היה שחקן מוביל אבל בהחלט בלבל של סטארטר. הוא לא העדיף קריירה צבאית והיה עושה הרבה יותר כסף ב nfl.
        הוא הלך עם הלב שלו וזה ראוי להערכה.

        1. שחר דלאל

          27 אפר 2020 18:58:08

          מאוד ראוי להערכה. מאוד. אם השתמע משהו אחר מהדברים שלי, אני מצר על כך.
          .
          אבל, יש תהליכים שקרו בקריירה שלו כשחקן שהובילו לקבלת ההחלטה. זה אולי לא שחור-לבן כמו שהצגתי, אבל היתה לזה משמעות לא קטנה.
          .
          עם זאת, אכן מדובר בסיפור שונה לחלוטין מרוב המקרים הידועים. בעיקר כי הוא בחר *להתנדב* ולא גויס בגיוס כללי. בטח ובטח כשמדובר בתפקיד שקיבל על עצמו. בעבור אומה שמקדשת את הפרסום והעושר, אין ספק שטילמן הוא דמות מופת שצריכה להיות מודל לילדים ולתרומה לקהילה/ מדינה.

          1. עידו גילרי

            27 אפר 2020 19:00:45

            בוא נגיד שבלי 11/9 זה לא היה קורה. טילמן היה איש של הרבה תהליכים פנימיים.
            בעיקר לא הגיע לו שכל הצדדים הפוליטים ניסו לרכב עליו לפני ואחרי המוות.

  4. Alex Rabino

    27 אפר 2020 08:56:31

    יוני, פיספסת את הסיפור אולי הכי מעניין על מו ברג. ברג שיחק 15 עונות ב MLB כתופס אבל את עיקר פרסומו רכש במלחמת העולם השנייה עת גוייס ע"י ה OSS (הגירסה הקודמת של ה CIA) ושימש במרגל מעבר לקווי האוייב באירופה. ברג היה גאון בוגר פרינסטון וקולומביה ששלט ב 7 שפות. חבל שאשחית מילים על הסיפור המופלא שלו. לכו לגוגל או וויקיפדיה וקיראו עליו. לאחרונה יצא גם סרט עליו ומתאר את חייו כשחקן בייסבול ומרגל.

  6. שחר דלאל

    27 אפר 2020 18:20:32

    תודה רבה יוני, בהחלט מדובר בזמנים אחרים.
    (היום היחידים שקרובים לזה הם שחקני האקדמיות הצבאיות שדוחים את השירות עד לסיום הקריירה המקצוענית)

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט