שבת בבסיס – קללת העז / יוני לב ארי

חודש אוקטובר בשנת 1908 היה חודש עמוס באירועים. הנרי פורד הציג את ה-Model T, המכונית החדשנית ביותר בשוק, במחיר של 825 דולר. לאון טרוצקי ייסד את "פראבדה", היומון שמהווה שופר למפלגה הקומוניסטית. בולגריה הכריזה על עצמאותה מטורקיה, אוסטריה סיפחה את בוסניה הרצוגובינה וכרתים מרדה באימפריה העותמאנית והצטרפה ליוון.

סטיב בארטמן. קורבן (צילום: YouTube>Chicago Tribune)

וב-14 באוקטובר, ב-בנט פארק שבדטרויט, התכנסו 6,210 צופים כדי לראות את המשחק החמישי בין הטייגרס שלהם לשיקגו קאבס, האלופה היוצאת. לא היה להם מושג עד כמה התאריך הזה יהפוך לגדול. דטרויט הכבר היתה בפיגור 3:1 בסדרה, והרבה סיכוי לא היה. אורוואל אובראל, הסטארטר של הקאביס, גרם ל-בוס שמידט לחבוט כדור חלש, אותו תפס הקאצ'ר ג'וני קלינג, מה שהבטיח לקבוצה משיקגו אליפות שניה ברציפות.

מתחילים לספור 108

אף אוהד בייסבול לא שיער אז בדעתו, שעד הפעם הבאה שהקאבס יזכו באליפות יחלפו לא פחות מ-108 שנים! האם זה נובע מניהול כושל, יכולת חלשה, מזל ביש או, פשוט, שילוב של הכל? אולי. אבל נראה שמעל לכל, זה קרה בגלל עז. במהלך 37 השנים הבאות, הקאבס יגיעו לוורלד סירייס שבע פעמים נוספות, אך לא יצליחו ללכת עד הסוף. אך בסדרת הגמר של 1945 הכל השתנה.

סיאניס והעז. חתיכת קללה (צילום: Chicago)

מה שמזכיר לי בדיחה: אדם אחד הגיע לקניון, ורצה להיכנס עם הגמל שלו. כשהגיע לשער, אמר לו השומר, "אסור להכניס גמלים לקניון". למחרת הוא ניסה שוב, ושוב ושוב. לאחר כמה ניסיונות כושלים, הגיע אותו אדון, כשאת אזנו של הגמל עוטפת פיתה. "אסור להכניס גמלים לקניון", אמר לו השומר, או אז ענה האדון: "אתה תגיד לי מה לשים בפיתה?".

סלט יווני

חבל שאת הבדיחה הזו לא הכיר אדון בשם וויליאם סיאניס, כי אולי ככה הקאבס היו זוכים בעוד כמה אליפויות. אותו סיאניס, מהגר יווני, אוהד שרוף של הקבוצה, היה הבעלים של רשת טברנות בשם Billy The Goat שהיתה פזורה ברחבי שיקגו.

אוהדי הקאבס חוגגים ב-1908 (צילום: chicagoconstructionnews.com)

אותו סיאניס נהג להגיע למשחקים של הקאבס כשהשותף שלו למנוי היה מרפי, העז שלו. בצהרי ה-6 באוקטובר ארחו הקאבס את המשחק הרביעי של וורלד סירייס 1945, כשהם חוזרים מדטרויט עם יתרון 1:2. ארבעה משחקי בית, שני ניצחונות – והאליפות שלהם.

Them Cubs, They Ain't Gonna Win No More

אך דווקא אז החליטו אלה שיושבים בסמוך לוויליאם ולמרפי, שהעז הזו לא באה להם בטוב. מספר אוהדים התלוננו לבעלים של הקבוצה, מיסטר ריגלי, ומרפי לא הורשה להיכנס לריגלי פילד. סיאניס, יווני, אני מזכיר לכם, זעם, החנה את העז בחניון, נכנס לצפות בתחילת המשחק, ואז יצא כשהוא יורה לחלל האויר אמירה, שכנראה גם הוא לא הבין את גודל המשמעות שלה: "Them Cubs, They Ain't Gonna Win No More".

באינינג השלישי הטייגרס עלו ל-0:4, בדרך ל-1:4 במשחק, כשהם ימשיכו ל-3:4 בסדרה. אם נולדת באותו היום, בפעם הבאה שהקאבס יגיעו לוורלד סירייס אתה תהייה בן 71.

ריגלי פילד. חטף חתיכת קללה (צילום: stadiumjourney.com)

חתחתול

בין לבין היו לא מעט מקרים בהם הקללה הורגשה חזק. ב-9 בספטמבר 1969 (יום שישי ה-13 אם חסרה לכם דרמה) נערכה סדרה סופר קריטית בין המטס לקאבס, כשהקבוצה משיקגו מגיעה מהמקום הראשון. במהלך אותו המשחק נצפה חתול שחור עובר בין הספסל של הקאבס לקפטן הקבוצה, רון סאנטו. הקאבס יפסידו את המשחק, ותוך כמה ימים יהיו רחוקים שמונה משחקים מהמקום הראשון. המטס, כמובן, המשיכו לזכיה היסטורית באליפות.

בסדרת הגמר של הנשיונל ליג ב-1984 פגשו הקאביס את הפאדרס. במצב של 2:2 נערך משחק חמישי ומכריע בסאן דייגו. באינינג השביעי, במצב של 3:3, פספס לאון דורהאם כדור שעבר לו מתחת לכפפה, ונחשו מה? הפאדרס עלו ל-3:5, ניצחו 5:7 באינינג התשיעי ועלו לוורלד סירייס.

צפו בחתול השחור של 1969

השנה זו השנה?

ואז הגיעה 2003. הקאבס סיימו את העונה במקום הראשון בבית המרכזי, וצלחו סדרה לא קלה מול הברייבס, בדרך לגמר. לקבוצה משיקגו היה סגל מרשים, עם שמות כמו מאט קלמנט, שון אסטס, קייל פארנסוורת', מארק גאת'רי, מארק פריור, קרי ווד, קרלוס זמבראנו, אלכס גונסאלס, טוני וומאק, מוייזיס אלו, קני לופטון, דאג גלאנוויל, ומעל לכל – סמי סוסה האגדי. על כולם ניצח המנג'ר הוותיק, דאסטי בייקר.

ב-NLCS חיכתה לקאבס פלורידה. גם למארלינס היו כמה שמות מרשימים, כמו ג'וש באקט, איי.ג'יי ברנט, מיגל קאבררה ופאדג' רודריגס. לאחר חמישה משחקים, הקאבס חזרו מפלורידה עם יתרון 2:3. שני משחקים בבית. ניצחון אחד – וסוף סוף יש וורלד סירייס. המשחק השישי נערך ב-14 באוקטובר, בדיוק 95 שנה מהאליפות האחרונה.

כוכב העל של הקאבס. סוסה (צילום: CBS News)

טופ פריור

הקאבס עלו עם פריור, שניצח 18 משחקים במהלך העונה עם ERA מרשים של 2.43. אין אופציה טובה מזו. זה החל חיובי, כשהמארחים נכנסו לאינינג השמיני ביתרון 0:3, עם סטארטר שמשייט לניצחון. מייק מרדכי (היהודי?) נפסל, ולקאביס נותר לפסול עוד חמישה מארלינס כדי לעלות לגמר. אין אוהד אחד מבין 39,577 הצופים שלא עמד. כולם יודעים, כולם מכירים את ההיסטוריה, הרוב מחכים מיום לידתם לרגע שממש מתקרב. הפחד חלחל בבטן של כל אוהד קאבס אמיתי. משהו יקרה. השאלה היא רק מה, ומתי. לא נותר הרבה זמן.

חואן פייר הזריז הגיע לשני סטרייקס, אך עלה לבסיס שני עם דאבל מרשים. אחריו עלה לואיס קאסטיו. גם הוא הסתבך עם שני סטרייקס, אך הוא נלחם, נשאר בחיים עד שהוא הצליח להעיף כדור לכיוון ה-Left Field. מוייזיס אלו, ה-לפט פילדר, רץ לכיוון הכדור, עד שהגיע ליציע. הכדור החל לרדת, כשלא ברור אם אלו יכול לתפוס אותו או לא.

קאבררה. פה עוד היה בר מצווה (צילום: Camden Chat)

Here We Go

אלו שלח יד קדימה, כבר הרגיש את הכדור, אך אז יד של אוהד הפריעה לו, והמהלך נפסל. מילימטר מפסילת שחקן שני באינינג – אבל לא. אלו חזר לעמדה שלו, כועס, וזה בעדינות, על האוהד שהפריע לו. היה קשה מאוד לראות, בטח בטכנולוגיות של 2003, אם הכדור היה מעל ליציע או לא. בפיץ' הבא קאסטיו עלה על בסיס ראשון אחרי Ball רביעי.

בשלב הזה כבר אין אוהד קאבס שלא ידע מה הולך לקרות. המצלמות כבר החלו להינעל על בחור צעיר, עם אזניות וכובע של הקאבס. בהמשך השם "סטיב בארטמן" ייכנס להיסטוריה של הקאבס לעד. החובט הבא היה פאדג', שחקן ההתקפה הטוב ביותר של המארלינס, כשפריור כבר היה עייף עם למעלה מ-115 פיצ'ים. בייקר החליט להמר עליו, כשהוא מוותר על כניסה של הרליבר הטוב ביותר שלו – פארנסוורת', שהיה מוכן.

אלו, בארטמן והעז שביניהם (צילום: Sun-Sentinel)

חוקי מרפי העז

גם הפעם פריור הגיע לשני סטרייקס, וגם הפעם רודריגס עלה על בסיס, כשהוא מביא את פייר הביתה עם סינגל, ואנחנו ב-3:1. עדיין, הכל בשליטה. החובט הבא – מיגל קאבררה. חבר עתידי בהיכל התהילה כנראה. הפעם מיגי חובט כבר על הפיץ' הראשון, ומגלגל כדור קל לכיוונו של השורט סטופ, גונסאלס, שחקן ההגנה הכי טוב של הקאבס. דאבל פליי ונגמר האינינג? לא, גונסאלס לא מצליח לתפוס, והבסיסים מלאים. מרפי העז כבר עם חצי ראש בחוץ…

ושוב חזרנו להתלבטות של בייקר. הוא הולך על פריור. החובט הבא? דרק לי. Line Drive ל-לפט פילד, שניים מגיעים הביתה, והתוצאה? 3:3. בשלב הזה כמות האוהדים שהאמינו שהקאבס יזכו עמדה כנראה על אחוז חד ספרתי. נמוך. אולי מתחת ל-1%.

החלטות קשות. בייקר (צילום: The New York Times)

גבירותי ורבותי – מהפך!

בייקר סוף סוף גאל את פריור, ופרנסוורת' עלה במקומו, הרליבר הכי טוב של הקאביס. Walk למייק לואל, וג'ף קוניין, ב-ספוט מספר 7, שלח כדור לרייט פילד. הוא אמנם נפסל, אך הביא הביתה את קאבררה, והמארלינס עלו ליתרון. ריגלי פילד? דומם. אפשר לשמוע את בייקר קוסס ציפורניים.

הקאבס החליטו לעשות Walk מכוון לגונסאלס, כדי לקבל בסיסים מלאים לחובט הבא, מרדכי, שעדיין לא ברור אם הוא יהודי. הפעם הוא התלבש בתור המן הרשע, לפחות בעיני האוהדים המקומיים. דאבל שהביא הביתה שלושה רצים, ופתאום זה 3:7. לפני 20 דקות הקאבס היו ביתרון 0:3, רחוקים חמש פסילות מעליה לוורלד סירייס. מרפי הגיע, קילל קצת, ושינה את ההיסטוריה.

צפו באינינג השמיני

המארלינס יוסיפו עוד ריצה, ינצחו את המשחק 3:8, וישלחו את אוהדי הקאבס הביתה בידיעה, או לפחות במחשבה מאוד ברורה, שגם המשחק השביעי, שייערך מחר באותו המגרש, לא ייגמר טוב. וראו זה פלא – זה בדיוק מה שקרה. החבורה מפלורידה תעלה ל-0:3 מהיר, בדרך ל-6:9, ניצחון 3:4 בסדרה, ושבועיים מאוחר יותר גם באליפות.

Do The Bartman

ומה עם בארטמן, אתם בטח שואלים? הבחור המסכן הזה הפך לסמל הקללה, ובצורה ברורה לא היה האחראי היחיד, יש שיגידו שגם לא העיקרי. סטיב הצעיר פונה ממקומו בחסות המשטרה, ויצא הביתה רק לאחר כמה שעות, כשהוא מחופש, מחשש לתקיפה. חייו של בארטמן כבר לא ייראו אותו הדבר, למרות שסיכוי סביר שכל אוהד אחר שהיה במקומו היה עושה את אותו הדבר. לריגלי פילד הוא הכבר לא חזר, כשהוא מסרב להתראיין שוב ושוב, ובעיקר מסתגר בביתו.

הקאבס חוגגים את הסרת הקללה ב-2016 (צילום: akasport.org)

הקללה תוסר רק לאחר 13 שנים נוספות, כש-22 באוקטובר 2016 יביסו הקאבס את הדודג'רס 0:5, יסגרו 2:4 בסדרה ויעלו לוורלד סירייס. כשבועיים מאוחר יותר תגיע גם האליפות הראשונה מאז 1908, עם ניצחון סופר דרמטי על האידיאנס. סיפור הקללה, אגב, תועד בסרט נפלא של ESPN, כחלק מסדרת 30 In 30 המצוינת. ממליץ בחום.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. MBK

    24 אפר 2020 11:59:58

    תודה יוני
    ראיתי את המשחק בשידור חי כשבייסבול עוד היה משודר בארץ
    התפרקות מטורפת של הקאבס אבל עשו עוול ענק לבאטרמן
    זה היה פאקינג האינינג ה 8! לא תפיסה שהייתה סוגרת את המשחק
    תכלס ההפסד הזה והקרירות של מארק פריור וקארי ווד שהלכו לפח על הראש של דאסטי בייקר
    פריור היה צריך להיות המרק מדוקס הבא וקארי ווד היה סוג של רוג׳ר קלמנס
    עם סמי סוסה זאת הייתה קבוצה מצויינת
    למרלינס היה פיצינג עם 3 צעירים (ג׳וש בקט,דונטרל ווילס ובראד פני) שגם הקריירות שלהם לא הגיעו רחוק מאוד בגלל פציעות

  2. אור

    24 אפר 2020 12:12:08

    מי שנותן דאבל לחואן פייר, שלא יתפלא ממה שיקרה אח"כ
    .
    מסכן בארטמן, מאותו רגע נהרסו לו החיים לגמרי
    .
    תודה יוני

  4. שחר דלאל

    24 אפר 2020 15:52:52

    קשה להסביר כמה גדול היה סוסה בשיקאגו, אחרי הפרישה של ג'ורדן וכשהברס עדיין מסריחים את המגרש בכל ראשון. אם היה מישהו שצריך לשבור את הקללה זה היה הוא, בסוף רק המחשבים (אנליטיקס) הצילו אותם…
    .
    אגב, העיר שיקאגו ראתה אליפות שנתיים אח"כ, כשהווייט סוקס שברו את הקללה שלהם (שכבר ציינת בעבר).

  5. עידו גילרי

    24 אפר 2020 16:08:42

    מעולה יוני. הסרט Catching hell באמת נהדר.
    חייב להגיד שהיה טוב לראות את אוהדי הקאבס נגאלים מהקללה אחרי כל כך הרבה שנים. רק שיפטרו כבר מריגלי והקיר (למרות שיש בזה איזשהו קסם).
    גם קרדיט עצום לתיאו אפשטיין ששבר את שתי הקללות הגדולות של הבייסבול.

  6. ארז

    24 אפר 2020 16:24:55

    כתוב נהדר, בניגוד לקללת הבמבינו שלא ממש היתה, פה הפיקנטריה מתועדת היטב גם כי אותו יווני שניסה להכניס את העז כדי לעשות קצת PR לא וויתר על ההזדמנות ורץ לכל מי שיכל כדי לבכות לו מה שהביא לאיזה 10 גירסאות מתועדות של מה שהוא אמר (כנראה על איזה כוס או שתיים של אוזו ולך תזכור בדיוק). מה שכן, לגבי הסיפור של הבארטמן, אז דבר ראשון יש סרט לא רע עליו שנקרא Steve Bartman: Catching Hell, שמספר איזה סיוט עבר על הבחור מאז אותו אינסידנט אומלל. דבר שני, אוהדים, מה לעשות, קשה להם להודות שהקבוצה בקאנטים. זה לא שהקבוצה דפוקה, זה הקללה, זה התאריך, זה השופטים וכמובן שזה הבחורצ׳יק ששלח יד לא במקום. כאילו שאם לא היה הבארטמן הם היו עושים סוויפ מאותו רגע עד לוורלד.

    אז בואו נעשה סדר. דאסטי בייקר, מנג׳ר חביב מאד, אהוב מאוד, מכובד מאד, יש לו רקורד נהדר של להביא קבוצות לפלייאוף ולא לעשות שם כלום. עם הג׳יאנטס ובארי בונדס הוא הגיע לוורלד סירייס ועף מול האיינג׳לס, עם הקאבס אנחנו רואים בפוסט, את הרדס הוא לקח לפלייאוף ועף מייד וגם עם הנאשיונלס לא יותר מדי הצליח. זה מאמן שמרני שתקוע לטוב ולרע בשנות השבעים, שלא ממש הבין באיזה תקופה הוא משחק. כרגע הוא הולך לאמן את האסטרוס שאחרי הסקנדל של הסיין-סטילינג אף אחד חוץ ממנו לא היה מוכן להתקרב אליהם.

    ואם כבר דאסטי בייקר ובונדס, אז סמי סוזה, אף אחד משלושת הסמלים של עידן הסטירואידים לא לקח וורלד סירייז. לא בונדס, לא מגוויר, ולא סוזה. דעתי האישית והלא מבוססת היא שעם כל זה שהום ראן הוא ״ראן״ בטוח, יש חשיבות למשחק הריצה, להעמיד שחקנים על הבסיסים, לקדם אותם, ולייצר אינינגס. בשביל לנצח משחק עם הומראנס של סוזה צריך א. פיצ׳ר שיסגור את הבסטה בצד השני או שזה יבוא כחלק מתוצרת התקפית פוריה בצד של המחבט, והכי טוב שניהם ביחד. ולראיה אלה שנצחו את הג׳יאנטס והקאבס, האיינג׳לס והמארלינס היו ״קבוצות״ יותר מאשר אסופת כוכבים ולא נשענו על סלאגר אחד וכולם מסביבו. לא שאני טוען שלא היו שחקנים טובים בקאבס ובג׳אינטס, אבל בקראנצ׳ צריך קבוצה לפלייאוף.

    1. ארז

      24 אפר 2020 16:45:59

      עוד דבר שמעניין אותי, שה״קללה״ זו גם הסיבה שלרד סוקס לקח שנים עם קבוצה מעולה שהיתה להם לקחת וורלד סירייס. ההרגשה שבתקופה מסויימת שחקנים כבר שיחקו לא רק נגד היריבה, אלא גם נגד הקללה. גם שהקאבס סוף סוף עלו לוורלס סירייס וכמובן שהם לקחו אליפות ראו איך זה עולה להם בדם, 4:2 בליגה עם לחזור מ2:1, ו4:3 בוורלס עם חזרה מ3:1 שגיים 5,6,7 היו מאסט ווין, פשוט כאילו הם לא יכלו לשחק והיו חייבים להיות על פי הפחת.

    2. יוני לב ארי

      24 אפר 2020 17:07:50

      אני חושב שהקאבס של 2003 היתה בנויה לאליפות, קרי ווד, מארק פריור, זמברנו, היו שלישיה נפלאה של סטארטרים, מסביב לסוזה היו לא מעט שחקנים טובים, אלו, לופטון, גונזאלס. אפשר להתווכח אם המארלינס היו טובים יותר, אבל לסוזה היתה אחלה מסגרת לאליפות בעונה הזו

      1. ארז

        25 אפר 2020 10:45:57

        מסכים, בשתי הסתייגויות, אחת, הרבה פעמים בבייסבול אליפות צריכה ״להבשיל״, מהרגע שיש למועדון ביד קבוצה לאליפות ועד שהקבוצה לוקחת את הליגה ועולה לוורלד סירייס (ובכוונה אני לא אומר לוקחת אליפות) לוקח כמה שנים. הבעיה פה זה שלפעמים בשנתיים שלוש ארבע שלוקח לקבוצה להתבשל, פה נפצע מישהו, שם נגמר חוזה, ההוא מפוטר, ההוא פורש וכל הסיר הולך לפח.
        דבר שני, בייסבול הוא, כמו שאמר הגנרל פון קלאוזביץ׳, ארץ המקרה, מדינת אי הוודאות. אז יש מאות זריקות, עשרות at-bats במשחק, 2430 משחקים בעונה, סדרות, הכל כדי למזער את אלמנט הרנדומליות, אבל מה לעשות, במשחק אחד הכל יכול לקרות, וואללה, כמו שאמרו פעם על רוזנטל ״הדבר היחיד שהתלבש לו על הרגלים היו הגרבים״. זה המשחק.

  7. מנחם לס

    24 אפר 2020 17:56:36

    יוני, אני חושב שאולי אתה בעצמך לא יודע כמה אתה טוב. אני קורא כל מילה לאט כך שלא ייגמר. תמונות נפלאות. איזה סרטון!!! ושימו לב שלעז היה שבר ברגל הקדמית והיה צורך לחבוש אותה!
    תודה. אתה מתנה גדולה לאתר.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט