פודקאסט מתמסרים פרק 7 – קראוס, פולץ והבריאות הנפשית בליגה

בסופ"ש הקלטנו (ג'ון גזלה, דן רוזנבלום ואנוכי) פרק נוסף בפודקאסט "מתמסרים", שביעי במספר, ובו דיברנו על מספר סוגיות מעניינות, חלקן מדוברות מאוד לאחרונה וחלקן קצת פחות. שוחחנו על מעמדו של ג'רי קראוס בבולס לנוכח הסדרה החדשה "הריקוד האחרון", עשינו לו מעין משפט בו העלינו טיעונים בעדו וכנגדו (על מנת לשמוע אותם תצטרכו להאזין :)), דיברנו על מרקל פולץ וסוגיית הבעיות הנפשיות ב-NBA, ולסיום יונתן הביא לנו דיון בהפתעה!

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. טור מצויין של מתן גילור על הסיטואציה הזו של פיפן:
    https://postup.co.il/%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%9f-2/
    .
    פיפן היה ראוי לשדרוג, בגלל יכולתו שעלתה פלאים, אבל אם שחקן ראוי לשדרוג שהוא טוב, האם ראוי להוריד לו בשכר כשהוא לא מספק את הסחורה…
    בסופו של דבר פיפן החליט לחתום על החוזה הזה כדי לקבל ביטחון כלכלי (הגיע מבית עני, עם המצב הבריאותי של אביו ואחיו), בסדרה גם ג'רי ריינסדורף אומר שהוא ייעץ לפיפן לא לחתום על חוזה כזה ארוך, אבל פיפן העדיף בטחון כלכלי מאשר להמר על עצמו.
    קראוס היה GM מצויין, בנה שתי קבוצות אלופות והיה לו עין לכישרון, גם אחרי הפרישה של ג'ורדן, שפוט צוות פיתוח השחקנים של הבולס לא הצליח להפיק מהם את המיטב.
    לגבי העונה האחרונה, קראוס ראה ש"המניות" שלו בשיא וצריך למכור ביוקר, אבל בקבוצות ספורט המצב מעט שונה… ויש להם את הפריבילגיה להיכשל לפני הפירוק, ולכן בהחלטה הזו לפרק את הקבוצה לאחר 98, מצד אחד הוא נכשל, אבל מצד שני, לאוהדים הוא השאיר את הזיכרון האלמותי של האלוף האולטימטיבי (ג'ורדן) ושל (אולי) הקבוצה הגדולה בהיסטוריה של הבולס.

  2. אנקדוטות נוספות:
    1. סאבוניס הגיע בחלק היורד של הקריירה שלו ל-NBA (לעצרנו). באירופה הוא היה מפלצת רצינית. ל-NBA הוא כבר הגיע פצוע ו"זקן" מדי, והיה יותר פויינט-סנטר מאשר המפלצת האתלטית שהיה באירופה.
    הבלייזרס כמו שהיו מוכשרים, ככה הם היו אסופה של "משוגעים" שביום נתון יכלו פשוט להרוס לעצמם. הם די שבקו חיים באותו משחק של האלי-הופ מפורסם של קובי-שאק, ופיפן אכן היה די חושך במשחק ההוא.
    2. פולץ' – היה פה בכלל שטות של הסיקסרס בבחירה בו. כל עוד פילדלפיה החליטה שסימונס הוא ה-PG שלהם, לא היה מקום לבחור בפולץ', שזה שחקן שצריך את הכדור ביד כדי לבוא לידי ביטוי.
    בנוסף, כל החוסר מזל הזה עם הפציעה לא ממש הוסיפה לסיטואציה הבעייתית הזו.
    3. איפה עובר הגבול בין הכדורסלן המפורסם שיש לו אחריות ויכולת להשפיע על אוהדיו וצעירים, מול השמירה על הפרטיות שלו ואי החשיפה של פרטים אישיים.
    4. יש גם קונספירציה שבעונת ה-72 של הבולס הם רצו לסיים את האליפות בבית ולכן נתנו לסוניקס 2 ניצחונות בסיאטל.

    1. סאבוניס מפלצת אתלטית? אי אםשר היה להכניס דף נייר בין הרגליים שלו לפרקט כשניתר עוד באירופה. הגיע לנבא בגיל 31 ונתן כמה עונות מצוינות העיקר בגלל שהמשחק שלו מעולם לא התבסס על אתלטיות. לגבי פולץ הוא היה קונצנזוס בבחירה הראשונה. מסכים איתך שפילי לא היו צריכים לבחור אותו, בטח לא לעשות טרייד אפ עבורו, אבל נראה לי שהם בנו עליו כקומבו גארד בעיקר ב 2 או במקביל לסימונס שגם היה בעונתו הראשונה ולא ידעו מה יקבלו ממנו

      1. ממה שזכור לי סאבוניס היה מפלצת (גם אתלטית) בזמנו באירופה. היה פשוט בלתי עציר והגיע מאוד שחוק ל-NBA.
        אני מסכים שפולץ' היה קונצנזוס כבחירה 1, אבל אני חושב שכבר אז הם ידעו שסימונס יהיה ה-PG שלהם ואני לא בטוח שפולץ' הראה קליעה שמספיקה ל-SG, שכוחו בעיקר היה במגרש פתוח וחדירות לסל (השוו אותו לווסטברוק)

  3. אני מאמין גם שעם פיל ג'קסון – בן של מיניסטר ואדם אדוק מאד (אולי לא ליישו אלא לאיזה זאן אחר, אבל יהודים הוא בוודאי לא אוהב. אני רואה זאת על פרצופו) – לג'רי קראוס לא היה קל. נמוך כזה ושמן, די תמונה טיפוסית שי 'יהודי עשיר משיקגו', בין כל הענקים האתלטים. כמו צמיד (נזיד?) באף חזיר. ואחד נמוך שמן כזה עם מבטא יהודי ברור מחליט את ההחלטות הקובעות (ובנוסף גם הבעלים יהודי?). מצב לא נעים (וקשה) להיות בו.

  4. נזם זהב באף חזיר…
    ולגבי ג'רי קראוס והבעלים שגם הוא יהודי..
    הרגיש לי שהסדרה מציגה אותם באופן כזה שנשנא אותם..
    היה בזה טעם לפגם.. ואפילו קצת מכעיס שהדברים האלו עוד קיימים..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט