שקט מקללים / יוני לב ארי

אין ספורט בארה"ב בלי בייסבול, ואין בייסבול בלי קללות. הספורט הלאומי של האמריקנים עמוס בסיפורים שלא תמצאו באף ענף אחר, אך בעיני סיפורי הקללות שהוטלו על קבוצות הם המיוחדים ביותר.

אוהדי היאנקיז (צילום: New York Daily News)

בשישי הקרוב אביא את סיפור הקללה המיוחד מכולם, לפחות לפי תפיסתי, שיקגו קאבס והעז. אז בינתיים מובאות בפניכם כל הקללות הגדולות בהיסטוריה של המייג'ור ליג בייסבול, למעט הגדולה מכולן.

בייב רות' – קללת הבמבינו

מי קולל: הרד סוקס

זמן: 1920-2004

עד ל-3 בינואר 1920, לפני 100 שנה וקצת, הרד סוקס היו המודל לחיקוי בספורט האמריקני, עם חמש אליפויות מתוך 15 ששוחקו. היאנקיז, בינתיים, לא זכו ולו פעם אחת.

הבייב, בימיו בבוסטו (צילום: history.msu.edu)

אך באותו היום נפל דבר. הקבוצה מבוסטון מכרה את הכוכב שלה, ג'ורג' הרמן "בייב" רות', ליאנקיז, ומאז כל הקלפים נטרפו. בין 1918 ל-2004 הרד סוקס הגיעו ארבע פעמים לוורלד סירייס, והפסידו ארבע פעמים, תמיד במשחק השביעי. ההפסד הדרמטי מכולם הגיע ב-1986, כשטעות של בילי באקנר הביאה לקאמבק של המטס, ולאובדן הקשה ביותר.

היאנקיז, בינתיים, זכו ב-26 אליפויות, יותר מכל מועדון אחר בספורט האמריקני. הקללה הזו הוסרה בצורה ממש ברוטאלית, כשב-2004 חזרו הגבריים מפיגור 3:0 בסדרת גמר האמריקן ליג מול אותם יאנקים, כדי לנצח 3:4 ולהמשיך ל-0:4 בוורלד סירייס מול סיינט לואיס. קללת הבמבינו, בת ה-84 שנה, כנראה הקללה המפורסמת ביותר בספורט העולמי, נמוגה.

הסוקס מסירים את הקללה (צילום: Boston Magazine)

קללת קפטן אדי

מי קולל: הג'איינטס

זמן: 1957-2010

אדי גראנט היה שחקן מייג'ור ליגס חביב. לאחר מספר שנים בליגה, נשלח הבחור לשרת את המדינה במלחמת העולם הראשונה (מכאן הכינוי "קפטן"), שם הוא מצא את מותו. קבוצתו בשלוש העונות האחרונות, הניו יורק ג'איינטס, קיימה טקס לזכרו, והרשימה עם פסל בכניסה לאצטדיון ה-"פולו גראונדס" המקומי.

ב-1957 עברו הג'ייאנטס מניו יורק לסן פרנסיסקו, ועל הדרך שכחו את הקפטן והפסל. מפה לשם, לאחר האליפות של 1954 נאלצו אוהדי הקבוצה לסבול שוב ושוב, כשגם כשכבר עלו לוורלד סירייס, (1962 ו-1971) זה לא נגמר טוב. ב-2006 סוף סוף התרצו ראשי המועדון, הוסיפו פסל של הקפטן, וראו זה פלא, הג'איינטס זכו באליפויות ב-2010, 2012 ו-2014. או קפטן, מיי קפטן.

לא ממש נראה קפטן. גראנט (צילום: behindthebag.net)

קללת בילי פן

מי קולל: כל מועדוני המייג'ורס בפילדלפיה

זמן: 1987-2008

אמנם מדובר רק ב-21 שנה, אבל הסיפור משעשע. וויליאם "בילי" פן היה מייסד העיר פילדלפיה. במשך שנים פסלו התנוסס מעל בנין העירייה, שהיה הגבוה בעיר, כשניתנה הוראה לא לבנות בנין גבוה מזה. ב-1987 הוחלט שמספיק, וה-One Liberty Place נסק ועקף את פן והעירייה. מאז אותו הרגע, כל קבוצות העיר, הפיליס, ה-76, האיגלס והפליירס (הוקי) נעצרו.

ב-2007 הוחלט להיכנע לקללה, כשה-Comcast Center נבנה בעיר, והפך לבנין הגבוה ביותר. על הדרך, פסלו של פן עבר לפסגת המבנה. כשנה לאחר מכן הפיליס גברו על טמפה ביי וזכו סוף סוף באליפות.

בילי פן מככב מעל פילי (צילום: philly.com)

קללת רוקי קולאביטו

מי קולל: האינדיאנס

זמן: 1954-היום

רק הסאונד של הקללה, "קללת רוקי קולאביטו", שווה את הסיפור. רוקי היה שחקן מצוין, שהוביל את הקבוצה מקליבלנד עם שתי עונות של 40+ הום ראנס. לאחר ההצלחה המסחררת, ביקש הבחור העלאה, אך הג'נרל מנג'ר, פרנק ליין, התעצבן, השיב בטרייד ושלח אותו לדטרויט, שם הוא המשיך לככב.

מאותו הרגע (האליפות האחרונה של האינדיאנס נחגגה ב-1948) הקבוצה מאוהיו לא ראתה תואר, עד היום. לזכותו של קולאביטו ייאמר, שהוא לא הסיבה לקללה. הוא מבחינתו רצה להישאר, מי שאשם פה זה ליין, אך "קללת פרנק ליין" נשמעת הרבה פחות טוב…

אחלה שם לקללה. קולאביטו (צילום: Bless You Boys)

קללת הבלאק סוקס

מי קולל: הווייט סוקס

זמן: 1920-2005

פרשת הבלאק סוקס היא פרשה שמצדיקה כתבה שלמה בפני עצמה, וכבר דובר עליה כאן ב-"שבת בבסיס" מספר פעמים. הווייט סוקס, שזכו באליפויות ב-1906 וב-1917, נוצחו בוורלד סירייס של 1919, אך בדיעבד הסתבר שמספר שחקנים מכרו את סדרת הגמר, בכתם הגדול ביותר שידע המשחק (לפחות עד יוסטון של 2019).

כתם לתמיד. הווייט סוקס של 1919 (צילום: City Journal)

מאז, הקבוצה מדרום שיקגו הפסידה בגמר של 1959, ולא ראתה פלייאוף עד 1983. גם אז, כמובן, הגיע הפסד, כמו גם ב-1993. לבסוף הוסרה הקללה ב-2005, כשתצוגת פיצ'ינג יוצאת דופן הובילה את הגרביים לאליפות ראשונה מזה 88 שנה, עם ניצחון בוורלד סירייס על יוסטון.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 9 תגובות

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט