ה-17 ביוני 1994 היה יום בלתי נשכח בספורט האמריקני. הוא היה כל כך מיוחד, עד ש-ESPN עשו עליו סרט (מאוד מומלץ). אך ה-17 ביוני 1994 היה תאריך מיוחד לכל ענפי הספורט. ה-18 באפריל 1950, לעומת זאת, היה יום יוצא דופן במייג'ור ליג בייסבול בלבד, עם שלל אירועים במגוון משחקים. אז מה היה לנו שם, בדיוק מחר לפני 70 שנה?
אם כל החזרות
היריבות בין היאנקיז לרד סוקס הולכת עוד הרבה שנים לאחור. יש שיגידו, וכנראה בצדק, שמדובר ביריבות המרה ביותר בספורט האמריקני. זה החל בשנות העשרים, כשהרד סוקס מכרו את בייב רות' תמורת כמעט כלום ליאנקיז, והבייב, שנעלב, קילל את הרד סוקס, קללה שהחזיקה עד 2004.
המעבר של רות' הלהיט את השנאה בין שני המועדונים למקומות שלא היו עד אז. בסוף שנות ה-40' שלטו שני המועדונים באמריקן ליג, כשהן נאבקות זו בזו על זכות שונה: או של היאנקיז – לעלות לוורלד סירייס ולזכות, או של הרד סוקס – לעלות לוורלד סירייס ולהפסיד…
עונת 1949 הסתיימה כשבוסטון היתה זקוקה לניצחון מתוך שניים בניו יורק, בשני המשחקים האחרונים של העונה, כדי להעפיל לוורלד סירייס, אך הפסידה בשניהם. במשחק הראשון של 1950 היתה לרד סוקס הזדמנות לנקום, כשמשחק פתיחת העונה, ב-18 באפריל, בדיוק מחר לפני 70 שנה, ארחו הגרביים את היריבה השנואה.
ארתור דיילי, שכתב לניו יורק טיימס (חבל שלא כתב ל-דיילי ניוז), התכונן למשחק הפתיחה: "רוב המומחים אומרים שהיאנקיז יכולים לזכות שוב בתואר, כשבוסטון היחידה שיכולה להפריע להם. האליפות עלולה להיות מוכרעת כבר במשחק היום". קיצוני משהו, לספורט שמשוחק 162 פעמים בעונה, אבל מה רע בקצת דרמה?
שיא של 31,822 צופים הגיעו למשחק פתיחת העונה בפנוויי פארק, כשלפני הפתיחה העניק הקומישינר, איי.בי "האפי" צ'נדלר (כנראה היה איש שמח), את תואר ה-MVP של 1949 לכוכב הרד סוקס, טד וויליאמס. וכאילו לא קיבלנו מספיק בנזין, המנג'ר של בוסטון היה לא אחר מאשר ג'ו מקארתי, שאימן את היאנקיז ב-1931 ל-1946 והוביל אותם לשמונה אליפויות.
למרות שהיאנקיז הציגו על המאונד את אלי ריינולדס, שניצח 17 משחקים ב-1949, כבר באינינג הראשון הובילו וויליאמס, דום דימאג'יו (האח של) וג'וני פנסקי (על שמו קרוי העמוד ב-Right Field בפנוויי) את המקומיים ל-0:4 מהיר. האינינג הרביעי אף היה מזעזע יותר מבחינתו של ריינולדס, כשהום ראן של בילי גודמן קבע 0:9 מהדהד. הכיוון של המשחק הזה היה ברור. מאוד ברור.
המשחק היה נראה גמור, כשהקהל בפנוויי חוגג על חשבון היריבה השנואה. ככה פותחים עונה. אבל מה שמיוחד בבייסבול, שלא כמו כדורסל, הוקי או פוטבול, שכאן אין שעון. צריך לפסול 27 שחקנים כדי לנצח. וכל עוד לא עשית את זה – כל יתרון ניתן למחיקה.
טריפל של טומי "Old Reliable" היינריך בתחילת השישי עדיין לא הזיז יותר מדי. אך חבטות מוצלחות של האנק באואר, בילי ג'ונסון וג'וני לינדל הורידו את ההפרש ל-9:4. הרד סוקס עצרו מהר את הדימום ואף עלו ל-4:10 מבטיח בתום האינינג השביעי. נותר להם לפסול שישה שחקנים, עם יתרון של שש ריצות. יספיק?
ואז הגיע האינינג השמיני… יוגי ברה ובילי ג'ונסון עלו על בסיס, והרוקי בילי מרטין, שימשיך להיות גם מנג'ר יוצא דופן, קבע 10:5 ב"היט" הראשון שלו בקריירה. וזה נמשך, ונמשך, וכשמרטין שוב עלה באותו האינינג בפעם השניה, סינגל שלו קבע 10:13 ליאנקיז, מי היה מאמין? בין לבין היה אפשר לראות עוד שתי אגדות חובטות לקבוצה מניו יורק, ג'ו דימאג'יו ופיל ריזוטו, כשהשניים, ביחד עם ברה וג'וני מייז, יגיעו בהמשך להיכל התהילה.
כאילו כדי להוסיף קצת מלח, דימאג'יו וברה קבעו 10:15 באינינג התשיעי, בדרך לאחד הניצחונות הגדולים ביותר שהיאנקיז רשמו על היריבה השנואה מבוסטון, וההיפך. וכל זה, אגב, בלי הום ראן אחד של האורחים מניו יורק.
הקאמבק של אדי
את סיפורו של אדי ווייטקוס כבר סיפרנו פה פעם. הבחור היה שחקן חביב במדי הקאבס, שאסף לעצמו אוהדת אחת יותר מדי. לאחר שעזב כדי לשחק במדי הפיליס, רות' אן סטיינהאגן, שפיתחה כלפיו אובססיה חריפה, לא לקחה את הפרידה כל כך יפה. ב-14 ביוני 1949, כשהפיליס היו בעיר, ביקרה רות' בחדרו במלון, וירתה כדור שפספס את ליבו רק במעט.
וויטקוס, שבמהלך הניתוח כמעט הוגדר מת מספר פעמים, שרד בסופו של דבר. ב-18 באפריל 1950, כמה דקות לאחר שהרד סוקס עלו ל-0:9, הבחור רשם את אחד הקאמבקים המרשימים בהיסטוריה, בדרך לעונה מופלאה, שהסתיימה עם ממוצע חבטות 284., כשהוא מוביל את הפיליס עם 102 חבטות מוצלחות, בדרך לתואר הקאמבק של העונה.
תחילתה של ידידות מופלאה
אך אותו המשחק ייזכר מסיבה נוספת, הרבה יותר חשובה. עד לא מזמן, אמרת "דודג'רס" – אמרת "וין סקאלי". השדר האגדי מחובר לקבוצה מ-LA כמו פאסט בול לכפפה, והחיבור הזה החל אי שם ב-1950, כשהדודג'רס עוד היו בכלל בברוקלין. ב-18 באפריל רשם סקאלי את המשחק הראשון שלו כשדר הקבוצה, בדרך לקריירה בת לא פחות מ-67 שנים!
ברוקלין התארחה בפילדלפיה, שם הפיליס הביסו את האורחים 1:9, פתיחה לא כל כך מרשימה לקריירה של סקאלי. הפיליס, שהובילו 0:8 כבר באינינג הרביעי, ימשיכו עד לוורלד סירייס ולהפסד ליאנקיז. הדודג'רס יתאוששו עם שישה ניצחונות רצופים, ויפספסו את הוורלד סירייס בשני משחקים.
וסקאלי? שחגג את יום הולדתו ה-92 לפני מספר חודשים (מקווה שנשמר מהקורונה, הוא בקבוצת סיכון), הפך לשדר הגדול ביותר בתולדות המשחק, וזכור הרבה בזכות המשפט: "It’s Time For Dodger Baseball! Hi Everybody, And Very Pleasant Good Evening To You, Wherever You May Be". אגדה.
הבכורה של סמי
כמה דקות אחרי המשפט השני של סקאלי באותו משחק, רשם בחור בשם סם ג'ת'רו היסטוריה, כשהיה לשחקן השחור הראשון של הברייבס. אז, עדיין, הבוסטון ברייבס. ג'ת'רו, שימשיך לזכות בתואר רוקי העונה, הוביל את האמיצים לניצחון על הג'איינטס, אז עדיין מניו יורק, כשהוא חובט הום ראן וסינגל.
מעבר לרוקי העונה באותה השנה ג'ת'רו לא יעשה יותר מדי, אבל היי, לדפי ההיסטוריה ולדפי ה-Hoops הוא נכנס. הבחור יסגור קריירה עם ממוצע חבטות של 261., לצד 49 הום ראנס ו-98 בסיסים גנובים. אחת הסיבות לקריירה ירודה היא העובדה שאת הבכורה שלו הוא רשם בגיל 33, אחרי לא מעט שנים מאוד מוצלחות בנגרו ליג.
חיים, תדליק את האורות בבקשה
זוכרים את הפרסומת של הטוטו? אם תגידו לי "אורות באצטדיון", זה הזיכרון הראשון שיעלה לי (צפו בווידאו). אז האורות הראשונים שנראו במשחק פתיחת עונה ב-MLB, נרשמו כמה דקות לפני שסם ג'ת'רו עלה לחבוט במדי בוסטון.
זה קרה בסיינט לואיס, כשהקארדינלס ארחו את פיטסבורג למשחק הראשון לאור זרקורים בערב פתיחת עונה. זה נגמר עם 2:4 לקארדס, כששני דיירים עתידיים בהיכל התהילה העיפו הום ראנס – רד שונדיינסט (כבר באינינג הראשון) וסטן מיוסיאל. שתי הקבוצות לא יגיעו להישגים גדולים בעונת 1950, אך את שלהם מבחינה היסטורית – השיגו.
יניב ש.
17 אפר 2020 14:54:06כמה מרורים האכילו היאנקיס את הרד סוקס, אבל המצב די התהפך במאה ה-21
MacLeod 1
17 אפר 2020 15:28:05כרגיל,מעניין מאוד!
תודה רבה
מנחם לס
17 אפר 2020 16:38:08יוני, הכל קרה לפני זמני, אבל את ספורי הבייסבול המופלאים האלה אף פעם לא אהיה עייף מדי מכדי לקרוא פעם נוספת. אני מכיר את כל הסיפורים אבל, עדיין, לקרוא עליהם בעברית מחמם את הלב. אני כתבתי המון בייסבול ל'חדשות הספורט' אבל אין לי מושג מה פורסם ומה לא. הם היו אמורים לשלוח לי פעם בשבוע חבילת עתונים מגולגלת בדואר אוויר, אבל הם יותר פעמים החמיצו מאשר שכחו. באחד מביקורי בארץ היה שם צעיר תימני שהיה מין 'מארגן עניינים' והוא לחש לי שהעורכים אז 'שכחו' לפעמים בכוונהה כדי לחסוך את מחיר שליחת החבילה בדואר אוויר.
אגב, יוני, היום במעורב שלי ישנם 2 ספורי בייסבול.
ממש תענוג לקרוא
שחר דלאל
17 אפר 2020 18:17:17מל,
הגדולה של הבייסבול נמצאת בדברים שבין האירועים שנמדדים בסטטיסטיקה. הרגעים בין הפיצ'ר והחובט, החוויה ביציעים ובעיקר ההיסטוריה והסיפורים שאותם תיווכו העיתונאים הגדולים (וכן, כמובן גם הסטטיסטיקה).
לירידה בפופולריות של הבייסבול יש קשר ישיר לזה (ובמידה דומה גם לירידה ברמת הסיקור של האיגרוף).
שחר דלאל
17 אפר 2020 18:14:51בתור חובב תאטרון, אני חייב להתרעם על כך שהבייב נמכר "תמורת כמעט כלום", כאשר בזמנו הצגה בברודוויי נחשבה לשיא הבידורי של התקופה.
(אגב, בניגוד לדעה הרווחת, העברתו לא מימנה את ההצגה "לא, לא, ננאט" אלא הצגה אחרת בשם My Lady Friends)
ארז
17 אפר 2020 19:03:19כתוב נהדר, חבל שקלקלת עם האגדה שהבייב נמכר תמורת פינאטס. בייב רות׳ נמכר תמורת 100,000$ ששווי ערך לכ1.5 מליון דולר היום, זה סכום מטורף במושגים של אז תמורת שחקן בייסבול, וזה עוד יותר סכום מטורף כשלוקחים בחשבון ששחקנים לא התחילו להרוויח מליונים עד האייטיז, והראשון שחצה את קו ה100,000 דולר כמשכורת שנתית היה דימאג׳יו בשנות החמישים. זה ממש לא פינאטס.
יוני לב ארי
17 אפר 2020 19:11:25אז מה כל כך הכעיס את הבייב במעבר?
אור
17 אפר 2020 19:34:22ממה שאני זוכר שהוא לא קיבל את החוזה שהגיע לו מהבעלים של בוסטון
אור
17 אפר 2020 19:37:54לפי ויקיפדיה, לא יודעים בוודאות, רשום על זה די בהרחבה אז קשה לי לסכם
יוני לב ארי
17 אפר 2020 19:53:07חח, אולי יום אחד זה יהיה שווה כתבה (:
ארז
19 אפר 2020 09:42:50אני לא יודע שהוא כעס, ה״קללה של הבמבינו״ היא לא שבייב קילל את המועדון ואיחל להם שלא יקחו וורלד סירייס, כמו במיתוס על העז בשיקגו, אלא שאקט המכירה עצמו היה כל כך רע ולא נכון ספורטיבית שהוא המיט קללה על המועדון. למיטב ידיעתי לא היתה סיבה לרות׳ להתבעס מהסיפור, גם הprestige של המכירה בסכום כזה אסטרונומי, והוא גם שיפר את תנאי השכר שלו במיידי, וכמדומני שאחרי איזה שנתיים גם חתם חוזה חדש על 50 אלף דולר לעונה.
אור
17 אפר 2020 19:34:54מצוין יוני כהרגלך
.
התמונה של ברה ריזוטו אדירה, תקופה אחרת
jefffoster10
17 אפר 2020 23:41:54מצוין כרגיל, עונג שישי
עד כמה שאני מכיר, זה היה 100 אלף דולר בעבור בייב ועוד הלוואה ענקית של הבעלים של היאנקיז (טרום עידן סטיינברנר) להארי פרייזי הבעלים של הרד סוקס למימון של הפקת תיאטרון גדולה
הסיפור על האוהדת מטורף