הנוף הפסטורלי של החוף הים תיכוני יחד עם השמש החמימה שהופרעו רק על ידי אוושת הגלים ואולי גם כמה ציפורים יצרו הרגשת רוגע ושלווה שלחלוטין לא הסתדרה עם הלבוש המאד פורמלי של שני האנשים על החול.

"לא בדיוק הלוקיישן הראשון שהייתי חושב עליו לפגישת עסקים" פתח אדם סילבר. "אתה רוצה להגיד לי שאנחנו יכולים להיפגש על כל רקע שנבחר? שמע, חלק מהפיצ'רים של הדבר הזה ממש מרשימים,זה מרגיש אמיתי לחלוטין. אני יכול להתרגל לזה" הוא הוסיף בשביעות רצון. "איך בכלל הגעת למקום הזה , מיילו?"

"עזוב זה סיפור ארוך, יוזמה עסקית מאד ישנה. אני אספר לך בהזדמנות , אתה תעוף על זה".

"מארק אמר לי שעוד לא התחלנו לגרד את קצה הקרחון ואני מתחיל להאמין לו בניגוד להתרברבויות הרגילות שלו. בכל מקרה אנחנו כאן כדי לשמוע תמונת מצב. אז בוא דבר אלי איך הולך לנו?"

"אז ככה: בינתיים אנחנו מעל התחזיות. אנחנו להיט בקרב דור ה-X דור ה-Z, דור ה-W והבומרס אבל יש לנו קצת בעיות עם דור ה-Y והמילניאלס. כמו כן נשים לא כך מתחברות למוצר שלנו."

"אתה יודע שדור ה-Y והמילניאלס זו אותה קבוצת מיקוד?"

"אז אני מניח שזה די מסביר את זה" ענה מיילו בלי להניד עפעף. "בעצם זה אומר שמצבנו יותר טוב ממה שחשבתי."

"ורגע, מה זה בכלל דור ה-W" תהה סילבר בחשדנות.

מיילו ענה לו במבט קפוא "אהה זה משהו שסתם זרקנו באויר ורצינו לראות מי יתחבר לזה. בינתיים 17% מהנדגמים סיווגו את עצמם ככאלה. אנחנו רק צריכים לספר להם תדמית והם יקנו את מה שנגיד להם."

"בוא תן לי קצת יותר פרטים" סילבר המשיך לחפור.

"טוב. האחוזים שלנו אצל הבומרס היו הכי טובים. זו אולי השקעה לטווח קצר כי במיוחד עם המחלה הזו הם מגיעים עם תאריך תפוגה קצר מועד אבל אנחנו לא הרמנו את כל זה במחשבה לעתיד הרחוק אז זו דווקא השקעה שתחזיר את עצמה.

אצל הנשים הסיפור לא ברור. מניתוח התשובות שקיבלנו נראה שאין להן דמויות נשיות להזדהות איתן ומשהו על זה שסגרו להן את ה-WNBA אבל המומחים שלי הבטיחו לי שזה בגלל שהן מחפשות דמות אב והמשחק שאנחנו מוכרים היום הרבה פחות גברי.

חוץ מזה הרבה מהדור הצעיר יותר מאד מתלהב אבל מרגיש שהוא נשאר קצת מחוץ למשחק. הם רגילים שיורים עליהם חולצות ואומרים להם מה לעשות בפסקי זמן. בשביל מה יש לנו מערכת נפלאה כזו עם אנחנו לא משתפים את הצופים בה מספיק?"

מיילו סיים את הסקירה שלו והמתין למוצא פיו של הדמות החייזרית שמולו.

"תראה מיילו ברגע שקובאן יימח שמו הביא אליי את הלינק הזה הבנתי שאתה היחיד שיוכל להרים משהו בהיקף כזה במהירות כזו. אני ממש מודה שהסכמת לחזור בשבילנו אבל אתה יודע כמה אני שונא שלא מספרים לי את הכל ומסתירים את החלקים הפחות יפים. אז מה אתה לא מספר לי?"

"הכל לטובת הסינדיקט. אתה יודע שאני הבעלים של הסטארטאפ הזה?"

"ברור מארק אמר לי את זה בפעם הראשונה"

"ואתה לא רואה כאן ניגוד אינטרסים?" משהו לראשונה נשמע פחות בוטח בקולו של מיילו

"זה תלוי," סילבר החזיר, "אנחנו באמת מרוויחים פי שניים מהתחזיות המוקדמות?"

"כן" מיילו ענה , "פי 2.1 אם נרצה לדייק".

"אם כך לא אני לא רואה כאן שום בעיה. אז מה הקאץ'?" הקשה סילבר

"אין קאץ'. למה תמיד צריך להיות קאץ?"

אינדיאנה הוטרס 104 – אורלנדו סקאנק אייפס 103

העולם הוא מקום של קשרים משונים. כאשר חבורת נערים זורקת חפץ מעוגל לסל זה משפיע ישירות על כמות כנפי התרנגולות שנקצצים. אם הנערים לא יכולים לשחק, נוצר עודף מטורף כשחברות כבר לא יכולות להפתוח במלחמת עולם שלישית על הזכות לדחוף לצבא האוהדים כנפיים חריפות לפה. זה אמור היה להיות הזמן בשנה של באפלו ווינגס ושל KFC לתת לעצמם סטירה מול הראי בזמן שהם אומרים לעצמם שהם יכולים לעשות את זה תוך כדי צביעה של הפנים לצבעי מלחמה של תרנגולים. אינדיאנה היו הקבוצה הראשונה לנצל את היותה קבוצה ממדינה של ספורט מכללות כדי לקחת ללב את עצתו/דרישתו של אדם סילבר וניסו לשלב את הקהל אל תוך חוויית המשחק. בעזרת מסכים ענקיים שמשדרים את הקהל ליציע במערכת החדשה שסיפק קיובן, לינק.

למי שפחות מכיר, ענף ספורט המכללות הוא ענף פחות פופולרי מהכדורסל במרבית אמריקה. מה שהופך אותו לגרסאת הרוקי הורור של הספורט – קהל קטן יותר אך נואש יותר להיות חלק מהאקשן. אמנם ההתחלה הייתה קשה, כאשר בעיות לאג מסוימות גרמו לכך שבמשך כל המחצית הראשונה הקהל הריע בעיקר כשהקבוצה היריבה קלעה, אבל בהמשך האינטרנט הסתדר ואפשר היה לראות ולהרגיש את הקהל בצורה חלקה יותר. והם גילו יצירתיות.

אחרי שהמחצית הראשונה, שנגמרה ב-51-63 לאורלנדו, ובעיות האינטרנט עברו, הקהל השתלט על המשחק. הם התחילו עם הצרחות הרגילות, כמובן. אבל כל שחקן רגיל שצועקים עליו בכל משחק, כל דבר מקללות מעורפלות ועד מניפסטים גזעניים. בדרך כלל האוהדים פשוט משכנעים את עצמם שזה מספיק, אבל לא הפעם. הפעם, כשנמאס להם לזרוק קללות על השחקנים, הם עברו לזרוק דברים אמיתיים. אוהדי אינדיאנה דאגו להתארגן מבעוד מועד ובדיוק רגע לפני סוף הרבע השלישי, כאשר המומנטום היה כולו של אורלנדו, קונפטי ירד מגג האולם. קונפטי של מאות צ'יקן ווינגס. חריפות. סופקו בתמיכתה של הספונסרית החדשה של המועדון, "הוטרס".

אחרי שהרצפה נוקתה, ששלושה שחקנים פונו לבית החולים בגלל רוטב חריף שנכנס לעין ושנציג מאורלנדו סיים לשבת עם המדריך ללינק (שנכתב בגרמנית עתיקה) והבין איך לעשות מיוט לקהל, המשחק נמשך. אבל המומנטום כבר עבר ואינדיאנה החלה להשתלט על המשחק. ריצה של 14-2, הספיקה כדי להפוך את המשחק לצמוד, וכך הוא נשאר עד סופו. רק שהקהל לא הסכים להישאר מושתק.

ביתרון נקודה לאינדיאנה, 7 שניות לסיום, טי.ג'יי וורן של אינדיאנה איבד את הכדור, במה שהוא ושאר האוהדים חשבו שהוא עבירה. פורנייה התעלם, חטף אותו ורץ לצד השני לדאנק קליל. או ככה הוא חשב. צפוי לראות בהרבה משחקי מכללות ואצל כל מיני חובבי האלווין עצלנים תחפושת של שופט עיוור. כל מה שצריך זה חולצה מנומרת, מכנסיים שחורים, משקפיים כהים וחוסר בבושה. בדרך כלל במסיבות תמצא מישהו שיצחק מהבדיחה. במשחק כדורסל, במיוחד אם תבין איך שולטים במיקום הקרע הקיברנטי של הלינק ותשלח אותו לרגלי שחקן יריב באמצע מתפרצת, אתה עלול לחטוף טכנית ולהיות מורחק מהמגרש. פורנייה נשלח להשיג את הנקודות מהעונשין. ואז שוב הקהל התעורר.

זוכרים שדיברנו על הקהל שצורח לשחקנים האדישים? אחד האוהדים הבין את זה והצליח לשכנע את הקהל לשתוק ולא לזוז בזמן זריקות העונשין. הוא ידע שכדי לנצח הוא יצטרך להוציא את התותחים הכבדים, וכן זה הכינוי שהוא נתן לאיבר שלו. הוא נעמד חמוש אך ורק בספידו, בולט על רקע חוסר התנועה של שאר האוהדים, והחל לרקוד בכל תנועת חשפנות שהוא יכול היה לחשוב עליה ושגופו הגמלוני יכול היה לבצע. סיבוב המתניים, נענוע הרגליים ומדי פעם גם בוטי שוט. פורנייה לקח את הזריקה הראשונה.

והחטיא.

פורנייה ניסה לאסוף את עצמו, להתעלם מכוחה המסתורי של תנועת האגן. אבל בדיוק בזמן הזריקה פרץ לו צחוק מתגלגל מפיו והכדור עף ליציע. המשחק נגמר ביתרון נקודה לאינדיאנה, והאוהד יהיה זכור לנצח יותר בזכות בגד הים המחבק היטב שלו מאשר כל דבר שיעשה עוד בחייו.

את אינדיאנה הובילו ברוגדון עם 27 נקודות, האיש בקהל עם הזקן הארוך עם 12 ניסיונות לסנוור את שחקני אורלנדו עם עט לייזר לפני שהבין שלא ככה הלינק עובד, והאוהד בספידו קבע שיא שנקווה שלא יישבר בקרוב של 39 אחיזות מפשעה.

ממפיס בלוז 95 – מיאמי היומידיטי 92

לפני שנים רבות הייתה נבואה. איש אשר יקלע את הסל שיתן לממפיס את הניצחון. מהרגע שמישהו סיפר לו על הנבואה, הכתובה ברוזטות שבכנסייה בעיר ילדותו, פרסי פוטר ידע שהוא הנבחר. כל מה שהוא היה צריך לעשות כדי להיכנס לסגל הקבוצה לליגת הקורונה היה להגיע למתחם האימונים ולהראות את קעקוע לינקולן רוכב על ג'ט סקי שלו, והמקום שלו בהרכב הובטח. זה לא שהוא התאמן הרבה בכדורסל כדי להיות מוכן לרגע שהנבואה תתגשם. הנבואה הרימה אותו לדרגת אל בעיר. מעריצים הלכו אחריו לכל מקום, להקת חזירי בר החליטה להקדיש את חייה להגנה עליו מפני כל רע, חשבון הטיקטוק שלו שובר שיאי צפייה על כל סרטון חדש. ממפיס החתימו עוד שחקנים, כדי למלא את הסגל, אבל מתוך צפייה ברורה שפוטר יוביל אותם אל הארץ המובטחת – הניצחון.

מולם עמדו מיאמי "זה לא החום, זו הלחות". ואתם יודעים מה יותר גרוע מלחות גבוהה? רצח תינוקות. פט ריילי יצר לעצמו יחידה לוחמת במיאמי. הוא לקח תינוקות, שנוצרו במעבדה משאריות DNA של תושבי ספרטה העתיקה, ושלח אותם למותם. ואז אסף אותם בחזרה, שכפל מחדש ושלח שוב למותם. ושוב ושוב. וכל ערב התינוקות הושבו מול הטלוויזיה לראות את הפשע נגד האנושות והקומדיה שהוא "דיזסטר מובי". וככה, במעין מסיבת הדבקה ענקית, גרסאת האאוגניקה לגראונדהוג דיי, פט ריילי יצר את הקבוצה המושלמת – קבוצה של לוחמים אכזריים שצוחקים רק כשהם הורגים. אולי הם יהיו ראויים לשחק ליד ג'ימי באטלר.

בתחילת המשחק השופט נאלץ להחרים את כל החרבות של שחקני מיאמי, מה שהיה אמור להיות הסימן הראשון עבורו שיהיה לו ערב ארוך מאוד. הסימן השני, אם אתם שואלים, היה כשהוא החרים את הכידון של סנטר מיאמי רגע לפני זריקת הפתיחה בטענה שזו לא היד האמיתית שלו. המשחק היה כצפוי, מרחץ דמים. ואני לא מתכוון לג'קוזי מלא הדם ששחקני מיאמי פתחו עבור השחקנים שירדו לנוח. פרסי פוטר, הנבחר, נשאר מוגן מאימתם של שחקני מיאמי, חלק בגלל שחזירי הבר איימו לקפוץ על כל מי שניסה אחרת, וחלק בגלל שיכולות הכדורסל הנמוכות שלו והעובדה שהעדיף להעביר את זמנו במגרש בצילום סרטונים לטיקטוק ודיבור ישיר אל הקהל בלינק הפכו אותו לנון-אישיו מבחינת פט ריילי.

המחצית הראשונה נגמרה צמודה יחסית, בתוצאה 42-44 עבור ממפיס, כי אמנם מיאמי ניצחו במאבק הריבאונדים 11-25, ואולי מיאמי ניצחו במאבק האשכים שהועפו מעלה אל הגרון 1-7, אבל שחקני ממפיס עדיין היו קלעים הרבה יותר טובים מהשלוש. זאת אומרת, אם הצלחתם לראות את המשחק. ESPN הציעה שידור מיוחד של המשחק שמרוכז כולו בנבחר, פרסי פוטר. מצד אחד, זה עזר להם לצנזר חלק גדול מרגעי הזוועה/פשעי מלחמה שמיאמי ביצעו על המגרש. מצד שני, כמה מעניין יותר היה לראות אותו מחטט בשיניו בצד המגרש במשך חמש דקות שלמות? (אולי עבור חובבי הטכנולוגיה שבין הצופים, שנהנו לראות את הטכנולוגיה החדשה עוברת שן-שן באיכות שעד כה הייתה שמורה רק לרופאי שיניים שדאגו להצטייד במראות איכותיות, 24 קראט)

המחצית השנייה המשיכה באותה צורה בדיוק, כשההבדל העיקרי הוא שהנבחר, וכתוצאה מכך רוב הצופים של ESPN גם, בילה את רובה מתחבא מתחת לספסל, ממלמל תפילה לכל אל אפשרי, אחרי שיד כרותה נחתה לו על הראש (והעלה לסילבר לראש את הרעיון להתחיל לשדר משחקים עם אפקט תלת מימד. אתה ממש מרגיש את הדם והזיעה עפים עליך). וכך הגענו לשניות הסיום, בשיוויון 92 לכל. הכדור היה אצל ממפיס מהצד. הכדור נכנס ועבר בשיטת תפוח אדמה חם בין כל שחקני ממפיס 24 פעמים בשלוש שניות מפחד התנפלות מצד לוחמי מיאמי. לבסוף הכדור הגיע לפרסי פוטר שניסה למסור בחזרה לשחקן שמסר לו, אך בטעות העיף את הכדור לסל לשלשת הניצחון. שחקני ממפיס חגגו את הסל כמו שחוגג השורד האחרון בכל סרט אימה אי פעם, וחזירי הבר הניפו את פרסי אל האוויר וגררו אותו אל עבר מסיבות הזכייה אחרי שהגשים את הנבואה שחיכה לה כל חייו.

ומיאמי? אולי הם הפסידו בקרב, אבל הם ניצחו את המלחמה. ריילי קיבל את האישור מבאטלר, והוא יצטרף להוביל אותם לקרבות הבאים.

סקרמנטו פוני 117 – ניו יורק "רדבול" לגינגס 42

ניו יורק מפורסמת כעיר שלא ישנה, בין אם מדובר במשולש פיצה שעולה דולר או בחתול בודגה מיילל אל הירח על משולש פיצה שבורח לו עם הנכד של פייבל מאוסקוביץ. כך גם נציג קבוצת הכדורסל של העיר לא ישן בלילות שלפני המשחק. ישנה אמת אחת בטוחה לגבי היקום הזה: תמיד יהיה מישהו שינסה להרוויח יותר. והפעם המישהו הזה היה דולאן. רק שהוא לא ידע איך עד שהפנו את תשומת ליבו לקבוצה היחידה של העיר שלא משחקת במגרש הביתי שאביו קנה – קבוצת הכדורגל של הניו יורק רדבולס. להם יש ספונסר. דולאן מיד יצר קשר וסגר שם חדש לקבוצה, תמורת סכום בצע נכבד. וגם צבעים חדשים כמובן, כי איך השור האדום יכול להיות אדום אם הוא צבוע בכתום. אבל כאמור, תמיד יש מי שינסה להרוויח יותר. ושוב מדובר בדולאן. למה להציע רק את שם הקבוצה למכירה? אמנם אי אפשר להציע מקומות ישיבה למרבה במחיר, אבל למה לא להציע מקומות בסגל למרבה במחיר?

עשירי המדינה קפצו על המציאה. תמורת סכום פעוט עבורם הם יוכלו להתחכך בסלבריטאי הליגה, להעביר ערב בנעימים מחוץ להסגר ואולי אפילו לשנות כמה דעות לגביהם. אולי סוף סוף יפסיקו לחשוב שזאקרברג (גרסאת 2.0) הוא רובוט. ואולי אילון מאסק יצליח להימנע מספיק זמן מלקרוא לשופט פדופיל עד שיחשבו שהוא לא אדם זוועתי במיוחד. רק שבצד השני נעמדה סקרמנטו פוני, והרסה קצת את הערב החגיגי.

בעולם ה-NBA ישנה אמת אחת בטוחה: כשאתה עולה לזריקה, מתישהו בדרך אתה הולך לפגוע בולאדה דיבאץ'. והוא יעשה פלופ ויתנהג כאילו הוא צריך פינוי דחוף לבית חולים. אולי זה בגלל שדיבאץ' בסרבית אומר "קנה רצוץ שבור בוכה לשופט", מי יודע. הנקודה היא, שכבר שנים מאז שולאדה פרש, רגלי השחקנים היו בטוחות מלהישלח לחדר המנהל על תקיפה בנסיבות מחמירות רק כי היו קרובות מדי לסל. ועכשיו כל זה השתנה.

למרות שרוב התגליות הגדולות של האנושות נוצרו בעזרת ניסויים שהיו גורמים לאזרח הפשוט לברוח מהחדר כשהוא צורח שהוא לא גילה כלום, עדיין אנחנו לפעמים מעט קשוחים מדי כלפי מדענים מטורפים. האם באמת יש דבר כזה מדען "מטורף", שהשיטות שלו הולכות הרבה מעבר למה שמקובל, עד כדי כך שנחשוד בשפיותו? כן. ושמו פרופסור לוקאס. לוקאס המציא דרך ניסיונית לשכפל אנשים בכל גיל אפשרי. עד כה, יש מספיק אנשים שהיו מטילים ספק לגבי שפיותו. אבל מה שגורם לו לעבור את הגבול, לחצות למחוזות הד"ר קליגרי, ד"ר אוקטופוס וד"ר חוזה דלגאדו, זה שהוא בחר לקחת את כשרונו לסקרמנטו כדי ליצור קבוצה שלמה של ולאדה דיבאץ'.

מבטי האכזבה של מייקל בלומברג ואילון מאסק כאשר במקום כוכבי ליגה עלו מולם חמישה ולאדה דיבאצ'ים, השתווה רק למבטי האכזבה של כל אוהד ניקס בעשרים השנים האחרונות. אפילו אצל מ.א.ר.ק זאקרברג (גרסאת 2.0. הפעם עם אפשרות להוסיף מוד לסטורי) ניתן היה כמעט לזהות אכזבה. או שסתם הוא סיים להיטען. רק ג'ף בזוס ידע על החמישייה המתוכננת של סקרמנטו, בזכות המידע שהעבירה לו אלכסה, ופרש לפני המשחק. בזכות הפרישה התאפשר לתומאס שפרד, שחקן צעיר מקומי מבטיח, שהוציא את כל החסכונות שלו על הזכות לקנות מקום במשחק ואם בסופו לא יקבל הצעה כספית ממועדון בליגה לא יהיה לו כסף לאוכל או דירה בחצי שנה הקרובה.

כבר בזריקת הפתיחה קיבלנו סימנים למה שעתיד לבוא – בלומברג התאמץ לקפוץ לגובה מדהים לגילו של 10 סנטימטרים, בעוד דיבאץ' נתקל בו ונשכב על הרצפה לעבירה הראשונה של המשחק. בסופו של דבר לא לקח הרבה זמן לדיבאצ'ים, להזכירכם – שחקני NBA שבין החמישייה חולקים 5 הופעות אולסטאר, להשתלט על המשחק. עזר גם כשכל פעם שעשירי ה"רד בול" לגינגס נכנסו לסל, הם נתקלו בלפחות שלושה דיבאצ'ים שנחתו להם על הרצפה ולא השאירו לשופט ברירה אלא לשרוק לעבירת תוקף. בתחילת הרבע הרביעי, כאשר זאקרברג (גרסאת 2.0. הפעם עם אפליקציה להכיר אנשים חדשים: פייסבוק מיט), 1.71 מטר של חוטים רופפים, נתקל בפעם השישית ברציפות בדיבאץ', 216 סנטימטרים של שרירים וברכיים פקות, והשופטים שרקו לעבירה שישית והוציאו אותו מהמשחק. תומאס שפרד עלה במקומו להזדמנות חייו. עד עכשיו הוא שיחק במצטבר 4 שניות וקלע שלשה. והרבע הרביעי היה כולו שלו. 21 נקודות, כולן בשלשות כי למד לא להיכנס לסל, מול הרכב הדיבאצ'ים והוביל לכמעט מהפך – ניו יורק ניצחה את הרבע הרביעי 12-29, וקולות הקאמבק נשמעו מבין נשיפות המיליארדרים העייפים. בסופו של דבר לתוצאה הסופית 42-117, זה פחות הזיז.

את ניו יורק, כצפוי, הוביל שפרד עם אותן 24 נקודות. אחריו אילון מאסק עם 10 נקודות ו-5 קריאות פדופיל לשופט. עבור סקרמנטו דיבאץ' סיים את המשחק עם 38 פינויים לבית חולים שנעצרו בשנייה שהשופט שרק לעבירה.

מילווקי ביר 54 – אטלנטה גולד קלאב 49

רבים הופתעו לשמוע שבאדנהולצר, מאמן מילווקי, גייס לקבוצתו קבוצה שלמה של היפים מזדקנים. הוא דאג לספר לכל מי שרצה לשמוע שכל עוד יאניס בחופשת גיוס במולדתו, הר אולימפוס, חבורת ההיפים היא הקבוצה שהצליחה בצורה הטובה ביותר ליישם את השיטה ההגנתית שלו. אבל כולנו רצינו לראות הוכחות במגרש.

מהצד השני עלתה אטלנטה. כבר זכינו לראות שחקני NBA שלא מאמינים שאם הם משחקים בשוטגאן מול נהג הלימוזינה שלהם הם עלולים לירות בו בטעות, כבר ראינו שחקני NBA שלא מאמינים בעולם העגול, אבל אטלנטה הביאה לנו לראשונה את שחקן ה-NBA שלא מאמין בגרביטציה. כוח משיכה, נו. הדבר הזה שמשאיר אותנו על האדמה ששחקנים רבים מנסים להתגרות בו עם דאנקים ממקומות לא אפשריים. הרגע של אד היילי להוכיח את התיאוריה שלו הגיע בתחילת הרבע השני, כשהוא קיבל את הכדור בקצה הקשת ועבר לתנועת דאנק עם הרגליים ויד מושטת קדימה. אחרי כמה שניות ללא תזוזה, שחקן קבוצתו, ג'ו קיי, חטף ממנו את הכדור וניסה לעלות לליי אפ. אז הוא נתקל בהגנה החזקה של מילווקי.

כל מאמן אחר היה מתוסכל מהאי-אגרסיה של קבוצת ההיפים ומהרצון שלהם לא לתקוף אף שחקן. אבל קוץ' באד ידע לזהות את הפוטנציאל הטמון במחבקי העצים: השיטה ההגנתית המושלמת שלו היא כשהשחקנים סוגרים הרמטית את הצבע עם חבורת ארוכי ידיים שיוצרים חומה בלתי עבירה. איכשהו זה הסתדר מושלם עם הרצון של חבורת ההיפים שרצו בכל התקפה של היריבה רק לעמוד במרכז ולהחזיק ידיים.

ג'ו קיי נתקל בגל הידיים הארוכות בדרכו לסל והופתע כשנחסם ולא ניתנה לו גישה. הוא אסף את הכדור וניסה שוב, אך ההיפים חסמו אותו שוב כשאמרו לו שיוכל לקלוע לסל, אבל לא עכשיו, כשהם באמצע קומבייה. שוב הכדור הגיע אליו מיד והוא ניסה פעם שלישית, הפעם כשהוא כבר מציע לשחד אותם כדי שיתנו לו לקלוע. ההיפים לקחו את הכסף שלו, וחסמו אותו שוב כשהם טוענים שהם לקחו את הכסף רק כדי שלא ירגיש שהוא לא מצליח לעשות כלום.

המשחק נגמר כשאטלנטה מצליחה לקלוע רק 2 נקודות מתחת לסל, כשאחד ההיפים קם לחפש מצית אצל הקהל הריק. ההגנה הקשוחה הספיקה למילווקי כדי להכריע את המשחק בפער בלתי מחיק של 6 נקודות.

לוס אנג'לס 101'ס – קרולינה קוגרס

שבוע עבר, ואנשי לוס אנג'לס קיוו שבאלמר הספיק כבר להירגע. ההתלהבות שהוא הראה בניסיון הקודם לקיים את המשחק הזה הייתה מהסוג שצריך האלקבאסטר כדי להרגיע. סילבר פחד לרגע שבאלמר הסניף קצת יותר מדי קוקאין כדי להתגבר על פחד הבמה שלו, ולא ממש נרגע כשאמרו לו שככה סטיב בדרך כלל. אבל הובטח לנו ששבוע שלם זה מספיק זמן כדי לתת לו להוציא את כל האנרגיות שלו. אז אמרו. סטיב באלמר שוב התעקש לעלות על הבמה לפני המשחק ולא נרגע עד שכל השחקנים והמאמנים כבר ויתרו על המשחק והוסעו בחזרה למלון הסגור הסודי שלהם.