ליגת קורונה (1) / LJOS את גילרי

חלל הישיבות הוירטואלי של מערכת הלינק המה אדם. ניתן היה לצפות מ-30 אנשים שעבורם זו התנסות ראשונה במערכת להיות קצת יותר נלהבים אבל הם היו עסוקים מתמיד בויכוחים בינם לבין עצמם ונראו עצבניים מהרגיל. בראש השולחן הופיע קרע במרחב הקיברנטי שהזכיר לכולם עד כמה זה ריאליסטי אבל גם שמישהו עדיין חסר.

הוא אף פעם לא מאחר, התגברו המלמולים. זה לא סימן טוב. "למה אנחנו בכלל משתמשים בדבר הזה?" נשמע קול מאחד הנוכחים. "למה אי אפשר כמו כולם להשתמש בזום? זה בטח לא זול ואנחנו גם ככה צריכים להדק חגורות" . "אתה צוחק עלינו טילמן?" ענה לו קול אחר בכעס . "אם היית שולט באנשים שלך כל זה לא היה נופל עלינו בכלל. הרי ברור לך שהסינים הנדסו את כל זה בגלל שהחנון שלך לא יודע לסתום את הפה שלו."

"ג'יימס תרגע, זו המחלה מדברת מגרונך". נשמע לפתע קול רך מראש השולחן שעכשיו התמלא בדמותו השברירית אך בטוחה של הקומישנר אדם סילבר. "אף אחד לא הינדס כלום. יש לנו מספיק סוכנים בשטח ואם היה משהו זה כבר היה מגיע אלי. אייג'נט סטארבורי אומר שזה הכל שטויות. שבו בבקשה אנחנו רוצים להתחיל".

"מר פרטיטה צודק", הרעים קול מקרחת שנצנצנה בקצה השני בתגובה. "למה בכלל אנחנו משתמשים במערכת שמארק הביא?"

"אנחנו חייבים לשמור על חשאיות בימינו ואם יש משהו שבו מר דולאן צודק הוא שאנחנו לא רוצים להעביר את כל תוכן השיחות שלנו דרך הסינים. לפחות לא כרגע" ענה לו סילבר בסבלנות.

"אז מה רע במערכת שלנו" המשיך לדרוש באלמר בתובענות. "אתה צוחק" התפרץ קובאן. "כולנו יודעים בדיוק דרך מי אתם מעבירים את הכל, סטיב. חוץ מזה המערכת הזו הולכת להיות הדבר הבא אז תן לאדם לדבר ותבין. סמוך עלי יש לי עין לדברים כאלה".

אחרי עוד מספר שניות של קולות שעלו אחד על השני ההמולה שככה וסילבר נעמד על רגליו.

"חברים אנחנו בתקופה קשה ואני יודע שכולכם מודאגים. מסתמן שהשחקנים שלנו לא יוכלו לשחק בקרוב ואנחנו עומדים כנראה לפני ביטול העונה והפסדים לא קטנים. אבל יש לנו מותג שחשוב לשמור עליו וכל משבר הוא גם הזדמנות. מארק בא אלי עם המערכת הזו ואני חושב שיש כאן פוטנציאל. העולם לא יכול לעבור את המשבר הזה בלי ספורט. אנשים פשוט משתגעים וצמאים לזה כמו מים במדבר. אז אנחנו נספק להם ועל הדרך נכסה את ההפסדים ואם ההערכות שלנו נכונות אף יותר."

ההמולה שוב געתה. "על מה הוא מדבר?", "הוא התחרפן לגמרי הפעם", "שוב מארק והרעיונות ההזויים שלו? חשבתי שהוא ואדם לא מסתדרים".

"חברים. שקט!" הגביר סילבר את קולו. "בבקשה תנו לי להסביר. כמו שאתם רואים זה מרגיש כאילו כולנו נמצאים כאן בחדר יחד. החברה שמארק הביא הבטיחו לי והדגימו בפני שהטכנולגיה עובדת גם בסקאלות גדולות יותר כך שאין לנו עכשיו בעיה להביא את האנשים למגרשים. אנשים גם ככה אוהבים ומכירים את המותג שלנו בכל העולם כך שהשוק בידינו ואנחנו רק צריכים לספק לו את הסחורה. הבעיה היא רק שחקנים – ופה אני מעביר את האחריות אליכם. אנשים בעולם צריכים גיבורים להזדהות איתם בלי קשר ליכולת הכדורסל שלהם ועוד יותר חשוב – הם צריכים מישהו להמר עליו. כבר סגרתי הכל עם החברה בוגאס אנחנו נוכל לקיים את הכל שם במתחם מיוחד."

"ומה יקרה אם זה לא יעבוד?" חתך לפתע קול נשי את האויר. "נקודה נכונה ג'יני. חשבנו גם על זה. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להרחיק את עצמנו מזה למקרה שזה יתפוצץ לנו בפנים. לכן כל אחד מכם צריך למצוא שם חלופי למועדון שלו לתקופה הזו. גם הליגה לא יכולה להיות עם אותו הבראנד ומצאנו לנו ספונסר טבעי. התעכבתי כמה דקות לפני הפגישה שלנו אבל סגרתי לנו עסקה עם בירה קורונה – הם מרגישים שהמותג שלהם נפגע ומקווים לשקם אותו בעזרתנו."

"נפלתם על הראש?" נחר קול אחר בבוז. "אתם לא מבינים שאנחנו דופקים את עצמנו שנים קדימה ככה"

"מר סארבר, כולנו יודעים שאתה מומחה בראיה לטווח רחוק אבל אולי עדיף שהפעם לא תתערב." החזיר סילבר בזלזול מופגן. "כמו שכולנו יודעים אין דבר כזה פרסום שלילי ואם אפשר לשכנע דורות אמריקאים לשתות את הזבל של באד ומילר אז אנחנו נוכל להפוך גם את קורונה למותג חזק בהרבה. כבר קיבלנו את החלק הראשון בקמפיין ממשרד הפרסום סטרלינג-קופר- דרייפר: Corona – spread it around."

סילבר עצר כדי לראות אם יהיו עוד תגובות אבל באופן מפתיע כולם שתקו. הוא המשיך. "טוב אני רואה שאתם איתי אז יאללה לעבודה. יש לכם שבוע למצוא שחקנים שיכולים לעלות על המגרש. כל מי שלא יכול לתפוס את הוירוס ויאשרו לנו לשים על המגרש. אני יודע שזה לא פשוט אבל אני סומך עליכם אתם אנשים עם ראש על הכתפיים".

"לפחות חלקכם" קטע אותו קולו של מארק קובאן וכמה גיחוכים נשמעו בבירור.

"אתה לא רוצה שאני שוב אקנוס אותך מארק?" החזיר לו סילבר בציניות לא אופיינית שהעלתה חיוך על שפתותיהם של רבים בחדר."אני בטוח שבסופו של דבר כולכם תעשו את המוטל עליכם על הצד הטוב ביותר.

שיהיה לנו בהצלחה. מארק תדאג שכולם יצאו באופן מאובטח. אני לא רוצה שום הדלפות".

הוליוו לייקרס 73 – ניו אורלינס אייטינרס 47

המשחק המרכזי של הערב. בגלל המצב, כל הקבוצות שהצטרפו לליגה נאלצו להתחיל לחשוב מחוץ לקופסא. לחלקן כמובן זה היה קשה מלאחרות. לפחות לקבוצה מלוס אנג'לס, ולאישה שנבחרה לעמוד בראש הפרויקט לינדה ראמביס, הייתה תשובה מהירה – לפנות להוליווד. מי יותר מקורי מתעשיית הסיפורים הגדולה בעולם? כן, מדפסת שנתקעה, ועדיין ממשיכים לשלוח לה מחדש את המסמך להדפסה ואז היא פתאום משתחררת מהמצב התקועה ומדפיסה את אותו מסמך 172 פעמים, קצת יותר מקורי מהוליווד, אבל בטח יותר מקורי מכל מה שיש ללינדה ראמביס להציע.

אז ראמביס סגרה עצמה במשרד עם כל סרט ספורט שאי פעם יצא ויצאה עם תובנות: החתימו את ניאון בודו! לא עזר כשניסו לשכנע אותה שהשחקן הזה שנראה כמו שאקיל הצעיר, זז כמו שאקיל הצעיר ולא יודע לשחק מול מצלמה כמו שאקיל הצעיר, הוא בעצם שאקיל הצעיר. אבל היא הסכימה לרדת מהר מהרעיון אחרי שסיפרו לה שהוא הסתבך עם פרשת כסף מתחת לשולחן בקולג'ים. אז לינדה נאלצה לפנות לרעיון השני שלה – העל טבעי. הלייקרס הלכו והחתימו שני מלאכים שהתאמנו בחודש האחרון עם קובי בריאנט ושחקן עבר של הקבוצה (מיקאן הסכים לבוא בתנאי שסוף סוף יפרישו ויתלו את החולצה שלו על גג האולם) כדי שיעזרו לשחקנים הגרועים שיחתימו להפתיע את היריבות. כרכז הם החתימו את קני טיילר, שאחיו היה השחקן המוצלח יותר אבל נפטר בגיל צעיר, ומאז רוחו עוזרת לו, פיסית, להטביע מאיזורים שאין סיכוי לאדם אנושי להטביע. כסנטר לינדה בחרה להחתים גולדן רטריבר חמוד במיוחד בשם צ'אמפ. אחד הנכדים השאיר בטעות על השולחן עותק של Air Buddies 12: Pick and Pup. אף אחד לא עצר את ההחתמה, כי למרות האתלטיות והניתור, ושאולי אין לו ממש יכולות כדרור, קליעה, מסירה, והוא נוטה לקפוץ על המעריצה המזדמנת, אבל אף אחד מהדברים האלה לא הפריע לשון קמפ לעשות קריירה יפה יחסית.

לעומתם בניו אורלינס החליטו לקחת את ההזדמנות שהליגה יצרה כדי לגלות כשרונות חדשים והעבירו את המושכות לבניית הקבוצה לסקאוטים. מכיוון שהסקאוטים בליגה הם ההומברט הומברט של עולם הכדורסל, כלומר שככל שמגיעים להערכת כישרון הם מעדיפים אותם כמה שיותר צעירים, הם דאגו למלא את הקבוצה בכשרונות בגילאי עד 12. התקרה הכי גבוהה לטענתם היא של שחקן הספסל, קלווין הווארד, בן ה-4 וככה אצבעות, עם זריקת הסבתא הקטלנית שלו.

כבר בתחילת המשחק החלומות ההוליוודיים של הלייקרס חטפו מכה קשה. קני טיילר קיבל את הכדור וקפץ ממרכז המגרש לדאנק שגורם לד"ר ג'יי לקנא, ומיד אחר כך אחד המלאכים התיישב על הסל של הלייקרס ומנע מהפליקנס לקלוע, אך השופטים לא היו מוקסמים כמונו. בעקבות החשיפה האמיצה של הכתב האשך הטמיר המקורי בשנה שעברה, הליגה אולצה להכניס את "חוק דני דין" האוסר על אנשים בלתי נראים מכל סוג להשתתף במשחק. המלאכים ורוחות הרפאים הורחקו מהאולם ושחקני הלייקרס היו צריכים להתמודד עם האייטינרס לבדם. למזלם, הם עדיין היו שחקנים בוגרים ששיחקו מול קבוצת ילדים, והם התחילו לעבוד על היתרונות שלהם: כשהשחקן הכי גבוה ביריבה מתנשא לגובה 1.55, נכנסים פנימה ולוקחים ריבאונדים. 32 כאלו היו להם רק בחצי הראשון, שנגמר ביתרון מרשים 19-41 ללייקרס.

בחצי השני צ'אמפ התחיל להראות את חשיבותו לקבוצה בהיותו היחיד שמסוגל להדביק את האנרגיה וההתלהבות של חבורת הילדים והנערים מניו אורלינס, בראשם אוגריידי בן ה-12, שלמרות שהיה חצי מהזמן עסוק בטלפון שלו הצליח לסיים את המשחק עם טריפל דאבל של 14 נקודות, 10 אסיסטים ו-32 מימים קטלניים. צ'אמפ רדף אחרי הכדור ללא הפסקה, השיג כמה חטיפות, כמה חטיפים כי הוא היה ילד טוב, הכי טוב, כן הוא כן, ואפילו כמה אסיסטים לחברי קבוצתו שהיו צריכים להוציא את הכדור מבין שיניו כדי לנסות לקלוע. בעיקר בזכותו הלייקרס הצליחו להימנע מניסיון קאמבק של הפליקנס וסיימו את המשחק בניצחון מוחץ 47-73.

ברוקלין סוואמפ דראגונס 92 – שיקגו ריוטס 90

יצירת מופת הוא הספר ג'קיל והייד. אבל סיפור העל זמני על הדואליות של האדם והמאבק של הטוב מול הרע לא יכול לשרוד בלי קצת רוע בעצמו – מרוב שהסיפור מפורסם ומוכר, אי אפשר יותר לקרוא אותו כמו שהוא. תבינו, במקור ההבנה שד"ר ג'קיל ואדון הייד הם אותו אדם היא הטוויסט של הספר, ולא הנחת המוצא כמו שיודע כל מי שקרא את הספר. במשחק של ברוקלין מול שיקגו היה לנו מישהו שכנראה פחות הבין את המסר הזה.

וורן אוקונור, הסנטר של ברוקלין, הוא ללא ספק הכוכב של המשחק. עם 45 נקודות ו-12 חסימות, איש לא היה יכול לעצור אותו הערב. אולי הבעיה היא שמי שהיה ממונה על לעצור אותו, היה הוא עצמו.

בזמן שכולנו גיחכנו כשראינו שבשתי הקבוצות הולך לפתוח סנטר בעל אותו שם, מי שגיחך בסוף היה אותו וורן, כשעלה למגרש עם חולצה שמחולקת באמצע בין אדום לשחור ונעמד בדיוק באמצע המגרש לזריקת הפתיחה. דרקוני הביצה זכו בכדור, ומשם הכיוון כבר היה ברור לכולנו (חוץ ממאמן שיקגו שהמשיך להשאיר את וורן אוקונור על המגרש בכל הזדמנות). אוקונור לקח את וורן פנימה די בקלילות, ו-וורן יכול היה לעצור את עצמו רק בעבירות (פעמיים מהן כשהוא נכנס לאיזור הנחיתה של הרגליים שלו). בצד השני אוקונור חסם די בקלילות כל ניסיון זריקה של וורן.

המשחק איכשהו נשאר צמוד ברובו כשכוכבה של שיקגו, דריל וושינגטון, הקלעי, החליט להפסיק למסור לוורן אוקונור ולקח את המשחק על עצמו והוריד את ההפרש עד לשתי נקודות, 20 שניות לסוף. בהתקפה האחרונה של ברוקלין אוקונור קיבל את הכדור בפוסט, עשה הטעיה לימין, הטעיה לשמאל ובינתיים דריל וושינגטון, הקלעי, הספיק לחטוף לו את הכדור ולבקש פסק זמן. ירדנו לחמש שניות אחרונות. כדור מהצד של שיקגו. ומאמן שיקגו שולח את וורן להוציא את הכדור. כל שחקני שיקגו כועסים, קופצים על המאמן, אבל הוא לא מוכן לשנות את דעתו. אוקונור לוקח את הכדור, מחפש למי למסור, רואה את דריל וושינגטון, הקלעי, חופשי לחלוטין בפינה, ומחליט לחכות עוד עד שלשופט אין ברירה לאחר 20 שניות אלא לשרוק לעבירת חמש שניות והכדור חוזר לברוקלין שיודעת לבזבז אותם כהלכה. המשחק של ברוקלין.

דאלאס לובסטרס 115 – סולט לייק פליקנזז 88

מארק קיובן, הבעלים של דאלאס, נחשב כעוף קצת מוזר בין הבעלים. אבל יש לו יתרון קטן עליהם – לפעמים הוא מצליח לראות את הנולד ולעשות משהו קצת לפני האחרים. כמו שנתן לאירופאי גמלוני להוביל קבוצה עד לאליפות. או כשקנה את המונח "עיר של אלופים" ובערך כל עיר בארצות הברית שרצתה להתגאות בעצמה נאלצה לשלם לו. ומי ידע, גם הפעם קיובן הקדים את כולם.

חמישייה של שחקנים שהגובה הממוצע שלהם הוא 1.20 מטר (לחובבי המידות האמריקאיות – 17 המבורגרים). לא ידוע מאיפה הגיעו אבל קיובן טוען שהוא משלם להם רק בשוקולד, ככה שהרווח הנקי מהמשחקים הולך ישירות אליו. וכולם חשבו שמדובר במתיחה או בניסיון לחלוב כסף מהמועדון. אף אחד לא חשב לרגע שהם יצליחו לנצח.

המחצית הראשונה באמת התאימה לציפיות. הקבוצה מיוטה, סוף סוף בלי השם והצבעים של המרדי גרא של ניו אורלינס, קלעו 66 נקודות די בקלות על ראשם של שחקני דאלאס, שהצליחו לענות רק עם 29 נקודות עצובות. הידיים הקצרות של שחקני דאלאס מנעו מהם לשמור כהלכה בהגנה, וכל סל שלהם היה מאבק.

אבל למחצית השנייה שחקני דאלאס עלו שונים, והבנו זאת כשהם התחילו לשיר. אחרי ששחקן סולט לייק, קלרנס קלאמפ, קלע שלשה מכמעט חצי מגרש, נעמדו שחקני דאלאס במרכז המגרש והחלו לשיר:

"אומפה לומפה דום פה די דו
אתה לא תקלע מחצי מגרש עלינו
אומפה לומפה דום פה די די
כדורסל מודרני זה לא בשבילי"

ואז הם נתנו מרפק לפרצוף של קלאמפ, גררו אותו אל מחוץ לאולם והוא לא נראה יותר. הם כמובן חטפו טכנית, ושריקה לצעדים, אבל מאותו רגע שחקני הפליקנזז פחדו לשחק את משחקם הרגיל ודאלאס הפכה את התוצאה לניצחון קל. מאותו רגע שחקני דאלאס הצליחו לכפות על סולט לייק 21 איבודי כדור ו-2 חרוזים מאולצים.

יוסטון אפולו 94 – אוקלהומה סיטי מאסטנגס 101

דריל מורי היה אחד מההוגים של הליגה הזו, וכמובן שהוא לא יפסיד הזדמנות לנסות לבחון דרכים חדשות לנצח משחקי כדורסל בעזרת האנליטיקה. לרוע מזלו רק שני שחקנים הסכימו ללכת לסכן עצמם בשביל הניסויים שלו, ואחרי שג'יימס הארדן הלך לאיבוד בדרך במועדוני החשפנות של לאס וגאס, ראסל ווסטברוק נשאר השחקן היחיד שהופיע למשחק. מול קבוצתו לשעבר, ומול הקבוצה היחידה בליגה שפותח אצלה בהרכב שחקן שהוא כדור שחור מסתורי של אנרגיה, לא הייתה לו שום כוונה לפספס את ההזדמנות.

אתם בטח שואלים את עצמכם, מי זה כדור שחור מסתורי של אנרגיה? שאלה טובה. גם באוקלהומה לא בטוחים, אך כשהתחילו לחפש שחקנים לליגה הכדור השחור המסתורי של האנרגיה הופיע ואיש לא יכול היה לסלק אותו משם עד שקיבל את מבוקשו.

אז בעוד אוקלהומה עולה עם חמישייה מרשימה יחסית לליגה החדשה, עם רוברסון, רוברטסון, רובינסון, כדור שחור מסתורי של אנרגיה ורוב האריסון, ביוסטון נאלצו להתאמץ יותר כדי למצוא שחקנים. על לנסות את השיטה האנליטית החדשה של מורי אין מה לדבר, לפחות עד למשחק הבא. ולרגעים כאלו בדיוק נולד מייק ד'אנת'וני.

ווסטברוק כצפוי עלה בהרכב, אבל איתו בחמישייה עלה כל דבר שד'אנת'וני מצא סביבו: אסימונים של קזינו מהחגיגות של ערב המשחק, כסא יתום, צלחת הפירות שאישתו הכינה לו למשחק, קרטון הפיצה שהוא הזמין במקום ואפילו מכונת גילוח מבולבלת להפליא. כל התקפה החלה כשראס מסדר בעדינות במשך עשרים שניות את חבריו לקבוצה מסביב לקו השלוש ואז ארבע שניות של ריצה מטורפת אל הסל ועצירה לג'אמפשוט באמצע. לעומתם, אוקלהומה דגלה בהתקפה שיווניות כמעט לחלוטין, כל עוד הכדור לא הגיע לכדור שחור מסתורי של אנרגיה, שם הכדור פשוט נשאב פנימה אל תוך מה שאפשר להגדיר בשפה לא פיזיקלית כ"גופו" ונעלם. ככה התנהל לו המשחק על מי מנוחות ברובו, כשאוקלהומה עולה ליתרון די מהר בתחילת הרבע השני, כשהבעיות היחידות שנוצרו הן כאשר היה צריך לעצור ולחפש במחסן שק כדורים חדש במקום אלו שנבלעו.

ווסטברוק, כצפוי, קלע כל סל של יוסטון במשחק, מלבד שלשה אחת מחצי המגרש של מכונת הגילוח שהייתה ברגע זה יותר מבולבלת מהרגיל. מה שאומר שהיו חסרים לו כ-9 אסיסטים לטריפל דאבל. בצד השני רובינסון הוביל את קלעי אוקלהומה עם 26 נקודות, בעוד כדור שחור מסתורי של אנרגיה סיים עם 24 אבל באחוזי יעילות נוראיים, של 42% eFg (שזה כמובן Effective Force extended by Gravity).

לוס אנג'לס 101'ס – קרולינה קוגרס

לא היה מאושר מהחזרת הליגה, לפחות במתכונת כלשהי, מסטיב באלמר. וסטיב באלמר יודע איך להביע התלהבות. באלמר ידוע כמי שעובר מ"אפס" ל"אטומי" על כל רמז להתרגשות. ביום רגיל הוא נשמע כמו אדם שמנסה לתקשר דרך זכוכית חסינת רעש. הוא אדם שביום שהוא ימות הוא לא ילך בשקט אל הלילה, אלא יתפוצץ בספונטניות תוך כדי שהוא מכריז על הורדת מחירי הפופקורן באולם. אז אין ספק שהוא היה נמרץ לפני המשחק הלילה, מאושר מהחזרת המשחקים. הבעיה היא שנתנו לו לעלות ולדבר. נאום פשוט על החשיבות של הליגה ואיך ה-101 החדשה של לוס אנג'לס תשתמש בה כדי לפתח כשרונות נמשך עד הבוקר כשבאלמר לא מפסיק לצרוח Developers עד שהשחקנים, מכל הקבוצות שעוד לא שיחקו, כבר ויתרו והלכו הביתה. וכך נגמר לו יום ראשון של משחקים.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. גאוני!
    כמות האיזכורים והמחוות ליצירות מופת פשוט מסחררת, אז יש מצב שלא קלטתי את הכל 🙂
    תודה רבה, ממש נהניתי לקרוא

  2. אני חושב שהצלחתי לעקוב אחרי 50-60% מהטקסט. המוח הזקן כבר לא עובד כמו פעם והוא קופץ לכל מיני מקומות בזמן הקריאה ואני מאבד ריכוז. אבל מהתגובות נראה שכצה מהצעירים אהבו את הפוסט עד אין קץ.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט