שנות ה-90 היו ימי הזוהר של עמדת הסנטר: האקים, יואינג ורובינסון היו בשיאם, שאקיל אוניל היה כח עולה ולצדם בלטו דיקמבה מוטומבו, אלונזו מורנינג, ולאדה דיבאץ, ארבידאס סאבוניס ואחרים. האמונה שסנטר היא העמדה החשובה בענף ביחד עם המחשבה שאחד טוב מביא תארים הובילה לבחירתם של 7 ביגמנים במקום הראשון בדראפט לאורך העשור.

בדראפט 1992 זה בלט במיוחד כששלושת הבחירות הראשונות היו סנטרים – אחד משחקני המכללות הגדולים בכל הזמנים, כריסטיאן לייטנ,ר נבחר שלישי, סנטר נוסף מפס הייצור של ג'ורג'טאון אלונזו מורנינג נבחר שני ובמקום הראשון נבחר שאקיל אוניל.

שאק היה כוכב מהשניה הראשונה עם 23/14 ו-3.5 חסימות למשחק. אורלנדו משתפרת ב-20 נצחונות ומפספסת את הפלייאוף למרות מאזן של 41-41. ברור לכולם ששאק מוכן לקרוא תיגר על שלושת הסנטרים המובילים של הליגה: האקים, יואינג ורובינסון.

בסוף עונת 1992/93 פרש מייקל ג'ורדן (שלקח שלוש אליפויות בלי סנטר דומיננטי, מעניין למה הליגה לא הבינה את המשמעות). את החלל שהשאיר ג'ורדן חזרו למלא האנשים הגדולים, האקים זוכה בתואר ה-MVP (רובינסון, שאק ויואינג בטופ 5 מקבלי הקולות לתואר) ושחקן ההגנה של העונה, רובינסון שאק והאקים מובילים את הליגה בנקודות. בקיצור, התמונה ברורה.

גמר הליגה מפגיש את האקים ויואינג לסדרה מותחת (ונוראית) כשמשחק 7 של הגמר יזכר בזכות 2 שחקנים: ה-MVP של סדרת הגמר, האקים אולג'ואן, שסיים את המשחק עם 25/10/7 וג'ון סטארקס שסיים עם 2-18 מהשדה. האקים זוכה בתואר הראשון שלו ומחזיר את הכבוד לעמדה אחרי שנים בשליטת גארד, ג'ורדן.

זה מוביל אותנו לעונת 1994/95, כשאורלנדו של שאק היא הקבוצה הטובה במזרח, שאק מסיים כמלך הסלים ומקום שני בהצבעות ל-MVP (רובינסון קיבל את התואר, האקים ויואינג שוב היו בטופ 5). האקים ויוסטון מסיימים עונה מאכזבת במקום השישי במערב.

שאק ואורלנדו עוברים את בוסטון בסיבוב הראשון די בקלות, מנצחים את שיקאגו של ג'ורדן המתקמבאק 4-2 ומנצחים בגמר המזרח את אינדיאנה ב-7 משחקים. במערב זה היה צריך להיות דיויד רובינסון ה-MVP של הליגה עם הקבוצה הטובה בליגה. הוא הגיע לגמר האזורי שם הוא חיכה ליוסטון – האקים והרוקטס הפתיעו את יוטה ופיניקס ומול הספרס האקים הראה לרובינסון מי ה-MVP האמיתי של הליגה. הכל היה מוכן לקראת סדרת גמר בין שאק להאקים, עתיד מול הווה.

כמו שקורה פעמים רבות, כגודל הציפיות גודל האכזבות. יוסטון מנצחת את אורלנדו בסוויפ, האקים זוכה ב-MVP של סדרת הגמר עם 33/11.5/5.5/2/2. אמנם האקים היה טוב משאק כמעט בכל קטגוריה אפשרית, אבל שאק עדיין היה מצויין. בעוד חבריו של האקים קלייד דרקסלר ובעיקר רוברט הורי וסאם קאסל מעלים את הרמה שלהם בסדרה, שאק ראה את חבריו ניק אנדרסון ודניס סקוט נותנים סדרה נוראית. זה הוביל את שאק לשלוח להאקים פתק. "הסדרה אולי נגמרה, אבל זה לא נגמר בינינו. אתה בהחלט טוב עם הקבוצה שלך מאחוריך, אבל אני רוצה 1 על 1".

מה שנראה בהתחלה כמו מסר של שחקן מתוסכל שמנסה לזרוק אשמה על חבריו לקבוצה הפך מהר מאוד לאתגר אמיתי. טאקו בל הרימו את הכפפה ויצאו בפרסומת עם הפתק שמזמינה את אולג'ואן להענות לאתגר. לא הרבה התייחסו לזה כמשהו יותר מורכב מרצון של טאקו בל לרכב על הפתק כמהלך פרסומי. אבל אחרי שבוע שני השחקנים אישרו את האירוע. משחק של אחד על אחד בין שני הענקים על מיליון דולר באירוע פיי פר ויו ענק תוכנן לספטמבר.

זה היה אמור להיות אירוע שהליגה מעולם לא ראתה, כולל משחקים מוקדמים של קוין גארנט נגד ג'ו סמית וניק ואן אקסל מול קני אנדרסון. חוקי המשחק כללו שעון זריקות של 12 שניות ואפילו זריקה של 6 נקודות. טאקו בל הוציאו תשדיר פרסומות לאירוע הפיי פר ויו והמחיר לשידור נקבע על 19.95$. כחלק מקידום האירוע שאק התראיין לאל איי טיימס ואמר שזה רק אנחנו, בלי הארדווי, אנדרסון, טומג'אנוביץ או בראין היל.

בסופו של דבר יום לפני האירוע האקים ביטל את השתתפותו בגלל פציעת גב שנגרמה כשהוא הרים משקולות. טאקו בל ניסו לעשות הכל בשביל להציל את האירוע כולל להזמין את מורנינג ואפילו ספאד ווב ומאגזי בוגז כצמד נגד שאק. אבל ללא הצלחה. האירוע בוטל.

עידן הסנטר היה בשיאו בתחילת המילניום כאשר בין 1999 ל-2007 אוניל ודאנקן פספסו רק 2 תארים (כשבאחד מהם שאק הגיע לגמר בו הפסיד לדטרויט). מפגשי ראש בראש בגמר ה-NBA, כמו הקרבות של האקים יואינג והאקים שאק, לא קיבלנו וההחלטה של הטוב ביותר נעשית רק בדיונים תיאורטיים. ההזדמנות לחזות במשחק אחד על אחד על כל הקופה לא יצא לנו לראות והיום כשהשחקנים כל כך מודעים לעצמם כנראה גם לא נראה.