מלך ליום אחד – ג׳מאל מגלור / אבי טרכטמן

מלך ליום אחד – ג׳מאל מגלור / אבי טרכטמן

מגלור אולי בכלל שייך לפרויקט אחר על שודדים בטרנינג (ע״ש ג׳רום ג׳יימס, אולדן פוליניס ועומר אשיק) אבל האמת היא שבמידה רבה מדובר על שם אחר לאותו פרויקט בערך או בדיוק, שהרי כל שחקן שהיה מלך ליום אחד, במקרה בשנת חוזה, נהפך להיות שודד בטרנינג, ומגלור מהאלמונים שבשחקנים האלה הוא בדיוק כזה.

מגלור – הרקע המקצועי

כמו הרבה דברים בחיים, הכל התחיל במנחם לס ובכתבה ענקית שהוא כתב באמצע שנות התשעים, על מה שהוא הגדיר במה שהיא אולי קבוצת המכללות הגדולה בכל הזמנים – קנטאקטי ווילד קאטס של 95-96. זאת קבוצה ששיחקו בה לא מעט שחקני נ.ב.א, חלקם מצוינים (אנטואן ווקר), חלקם שחקני רוטציה חביבים (דרק אנדרסון, רון מרסר, וולטר מקארתי, נאזר מוחמד, טוני דלק) וחלקם שחקני קצה ספסל שנפלטו מהר מהליגה (מרק פופ, ג׳ף שפרד, ווין טרנר). זאת היתה קבוצה של לא פחות מתשעה שחקני נ.ב.א עתידיים שאכן לקחה אליפות מכללות קלילה במיוחד

וכן, לאף אחד מהשחקנים שלה לא קראו ג׳מאל מגלור, הוא בא שנה אחר כך עם קבוצה הרבה פחות נוצצת (ולו משום שווקר כבר לא היה שם), אבל עדיין קשוחה. קבוצה שבה הוא השתלט לאט לאט על עמדת הסנטר המוביל של הקבוצה תחת נאצר מוחמד (שנתן קריירת נ.ב.א הגנתית חביבה במספר קבוצות, ובעיקר בספרס) ואף הגיע עם הקבוצה בשתי עונותיו הראשונות, פעמיים לגמר ה NCAA, כשבאחד הוא הפסיד לקבוצה אדירה של אריזונה (מיילס סיימון, מייק ביבי) ובשניה ניצח. נכון שבשנתיים האחרונות, בהן הוא הפך להיות הסנטר המוביל של הקבוצה, הקבוצה היתה הרבה פחות טובה, ועדיין היה ברור שלאיש שנבחר במקום ה-19 בדראפט יש כדורסל.

מגלור – הרקע התקופתי

מגלור היה אולסטאר פעם אחת ויחידה בקריירה, בעונה ההיא שבה הוא היה מלך ליום אחד. עכשיו, תבינו – מלך זה דבר יחסי. ומגלור היה הרבה דברים אבל כמלך הוא היה רק מלך יחסי. יחסית לסנטרים בתקופה.

היתה זאת התקופה הכי חשוכה לסנטרים בהיסטוריה של הליגה (כמו כל העשור הראשון של המילניום). שאקיל אמנם היה גדול, אבל אולג׳ואן, יואינג ורובינסון כבר פרשו, למורנינג היו בעיות בכליות, יאו פספס משחקים בסיטונאות ופרט אליהם תכל׳ס לא היה כלום. ואני, שתמיד אהבתי אנשים גדולים, חשבתי שאולי מגלור הוא האיש. כבר לפני זה הוא השתפר תמידית מעונה לעונה (בדיוק כפי שעשה במכללות) ובסך הכל הוא נראה כמו בחור לא מוכשר מדי אמנם, אבל כזה שדרך עבודה קשה חוצב את דרכו למעמד של סנטר אמיתי. עונת 03-04 של ההורנטס, כמו העונה שלפניה הראו שלכאורה יש כאן קבוצה עם עתיד. בארון דייויס היה הכוכב הגדול לצידו של ג׳מאל משבורן שנתן את הכדורסל הטוב ביותר בקריירה עד שנפצע בתחילת העונה, ומעולם לא חזר לעצמו. מגלור היה האיש הגדול באמצע, שחקן פוסט חביב, מסיים טוב ואתלטי, ריבאונדר נפלא ושחקן הגנה טוב מאד. כל מה שאתה רוצה מסנטר שבנוי על עבודה קשה, בתקופה של חוטבי עצים. ההורנטס הגיעו בעונה השניה ברציפות לפלייאוף (הפסד קשה בסיבוב הראשון למיאמי בשבעה משחקים ומגלור עצמו הוביל את כל קלעי המזרח באולסטאר עם 19 נקודות מול שאקיל.

בקיצור, מגלור לא היה שחקן גדול אף פעם, אבל הוא היה שחקן שאני חשבתי שיש לו עתיד כאחד מ 4-5 הסנטרים הטובים בליגה למשך עשור לפחות בתקופה כל כך שחונה ועצובה לאנשים גדולים.

הבדיה

אני כאמור אוהב שחקנים של עבודה קשה ומוסר עבודה. אבל לשחקנים יש תג מחיר, ותג המחיר של מגלור היה 25 מיליון דולר לשלוש שנים. כאשר כבר בעונה הראשונה של החוזה החדש, עדיין בניו אורלינס, מגלור חווה נפילה הן בנקודות והן בריבאונדים, ובכלל בגישה, כשהקבוצה שבינתיים גם איבדה את ברון דייויס לפציעה גומרת עונה מסיימת עם 21 נצחונות בלבד. כך או כך, נדמה שמגלור גילה את מנעמי הכסף, ואת האפשרות לא לעשות כלום יותר, ואחרי העונה הזאת הקריירה שלו באמת התחילה להיראות כמו כלום ושום דבר. טריידים הביאו אותו למילווקי ואז לפורטלנד, ואחר כך הוא חתם עבור הרבה פחות כסף מאשר אותו חוזה ״ג׳רום ג׳יימסי״ בנטס, ומשם עבר לארבע עונות במיאמי בהן הוא אשכרה תפקד בתור יודוניס האסלם. את הקריירה הוא סיים בתור הקנדי הראשון אי פעם ששיחק בטורונטו רפטורס. כך או כך, קשה לומר שלאיש היתה קריירה זכירה במיוחד.

אבל במשך עונה אחת ויחידה, היה נדמה שכן.

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. מנחם לס

    31 מרץ 2020 03:52:57

    מה טורונטו רפטורס מצאו בו כדי לשכור אותו כ-ADVISOR (או משהו כזה) אני לא יודע (מלבד העובדה שהוא קנדי).
    מצד שני, מגלויר – מסתבר – הוא יותר משחקן כדורסל שפתח קרן מוצלחת לילדי גטו – https://www.jamaalmagloirefoundation.com/
    הוא מנה שמכונה JOURNEYMAN טיפוסי שעבר איזה 6 או 7 קבוצות.

  3. Berch

    31 מרץ 2020 09:16:16

    בארון דיוןיס היה אחד השחקנים החביבים עלי. כישרון ענק.
    הוא מסוג השחקנים שעושים את אלה שסביבו טובים יותר, במיוחד בקבוצות פח שהוא שיחק בהן.
    ג'מאל מגלור הוא דוגמא מצויינת
    🙂

  5. צ'יקו

    31 מרץ 2020 11:59:44

    השחקן הזה מוכר לי בעיקר מ-NBA LIVE 2003. היה עושה לי בעיות….
    בהקשר למה שחיים כתב על הסנטרים – הסנטרים של היום המציאו את עצמם מחדש. חלקם לפחות…
    תודה אבי! כתבה מעניינת מאוד!

  7. סימור סקגנטי

    31 מרץ 2020 13:22:27

    מאמר מצוין, מי היה מאמין שב 2004 הוא נבחר לאול סטאר ולברון נשאר בחוץ! היו ימים 🙂

    את עונת המכללות הנהדרת של 1995-1996 שידרו בשעתו בטלויזיה, וזוכר את עצמי עוקב באדיקות גם אחרי קונטיקט של דורון שפר וריי אלן וגם אחרי הליגה כולה. לקנטאקי של ריק פיטינו באמת היתה קבוצה נהדרת, עדיין זוכר איך מסצ'וסטס (של מרכוס קמבי) בחצי הגמר וסירקיוז המפתיעה בגמר נתנו פייט אדיר אבל בסוף נכנעו לאותה קבוצה מצויינת

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט