הקדמה
פברואר 2012, הגרסה הצעירה והמחוטבת שלי שהתה במלון מפואר בהונג קונג. העבודה שלחה אותי להתחכך במקביליי בכנס בחו"ל ואני ברוב חוכמת אשתי, הוספתי עוד סופ"ש באי היפייפה כדי לטייל ולהכיר את המקום. את הבקרים הייתי מתחיל עם כוס קפה על המרפסת הגבוהה המשקיפה על מפרץ קאולון הציורי ומעבר על החומר המקצועי של אותו היום. ליד עמדת הקפה, היו מניחים לי עובדי המלון ערמת עיתונים מקומיים מאותו היום בסינית ובאנגלית.
בימים הראשונים, עוד עשיתי מאמץ לקרוא ולהבין את הפוליטיקה המקומית ואת שמות הדמויות המרכזיות, כפי שנהגתי לעשות כשיעד בחו"ל עוד נחשב עניין עבורי. ביום השלישי כבר לא טרחתי. אך תמונה סוריאליסטית משכה את תשומת ליבי באותו הבוקר. שער העיתון הסיני, שנפתח לגודל לא סביר, שבוודאי נועד כדי שאב משפחה יוכל להסתתר מאשתו וילדיו בשבת, כולו היה צבוע בדמות עם גופייה של הניו יורק ניקס. סחבק לא פרייאר, אחרי מאמץ קטן, הוא בהחלט הכיר את הדמות על השער. אך הרעיון ששחקן שולי מהניקס יתפוס את כלל שער העיתון לא הסתדר, למרות הקשר האסייתי הברור. לשם השוואה, האם זכורה לכם סיטואציה בה עומרי כספי היה מרוח על שער כפול עם כותרת בפונט בגודל 200 בידיעות אחרונות? אפילו אחרי הדו קרב המפורסם עם קרי זה לא קרה. ואנחנו אלופי העולם להטלת פרובינציאליות למרחקים. וזהו חברים הסיפור על איך פיספסתי בלייב את השבוע הראשון של "לינסנטי".
קשה לתאר לאדם זר או לילדי הופס הרכים את אותם שבועיים, האולי הכי מטורפים בהיסטוריית ה-NBA (*מאמר זה נכתב תוך כדי הדחקה ועיוורון אל מול העובדה שליגת ה-NBA בוטלה עקב מגפה עולמית שהחלה באכילת עטלף נגוע בפרבר סיני). כדי לנסות בכול זאת, וכתרומה למאמצי משרד החינוך לפרויקט "למידה מרחוק", אעבור לשיעור קצר בפילוסופיה על דטרמניזם מול חופש בחירה. קראו או דלגו להנאתכם (סימנתי את סוף השיעור למדלגים).
בחירה חופשית
אריסטו טען שכל הפעולות שלנו הן תוצר של רצון חופשי. הוא לא אפשר לבורות או לחולשות אנושיות, למרות שהכיר בהן, להסיר את עקרון הבחירה או האחריות מהאדם. זה לא שאין מרכיבים דטרמיניסטיים בטיעון של אריסטו על מרכיבים באדם שהם מחוץ לשליטתו. הרי גם השואף לבריאות עלול לחלות. כך גם עם האדם הפועל, המתמודד עם כוחות קשים לשליטתו ובחירתו. אך אין כאן כלל שאלה דטרמיניסטית אצל אריסטו, המשאיר נתק בין שאלת שליטת האדם בכל רכיבי סביבתו, לבין היותו בעל רצון חופשי\ וולונטרי. הנתק מתאפשר מתוך ראיה מוסרית-חינוכית. מכיוון שעל האדם מוטלת אחריות לא קטנה על בניית האופי והתכונות של עצמו על ידי הפעולות וההרגלים שתרגל או התחנך בחברה. אנו בוחרים בכל פעולה לשם תכלית ומטרה. כל מטרה נועדה על מנת להגשים מטרה נוספת עד שמגיעים למטרה סופית הרצויה לנו. לכן אנו תוצר של הפעולות וההרגלים הללו הרבה יותר.
ההתעסקות בבעיית הבחירה החופשית החלה בהתפתחות הדטרמיניזם הפסיכולוגי ובקווי המתאר של גישתו של אפיקורוס, בעקבות עקרונות של התנהגות האטום, המיוחסות לדמוקרטיס. אם אטומים מתנהגים בצורה דטרמניסטית ומוח האדם מורכב מאטומים-כל מחשבה או בחירה שלנו הרי דטרמניסטית. למשוואה הפיסיקלית של לפלס ישנם שלשה עקרונות: 1. שכל אירוע הוא ההשפעה של סיבה חומרית קודמת. 2. שאותו מצב סיבתי תמיד יביא לאותה תוצאה. 3. שכל השפעה מידית היא גורם להשפעות נוספות בעתיד הרחוק.
השינוי הגיע בעקבות אפיקורס (דברי אפיקורס הובהרו על ידי קיקרו ולוצריוס הרומאים ולא נמצאו בכתביו) שקיבל על עצמו את התיאוריה האטומית הדטרמיניסטית של דמוקריטוס כמעט ללא שינוי, אך הציג נקודה חדשה ומשמעותית אחת והיא: התנועה הסיבובית והמקרית של שדרת אטומים, שינוי כיוון קל שיכול להתרחש ללא שום סיבה. אם כך, שינוי הכיוון המקרי בעצם מבטל את השרשרת הדטרמיניסטית של סיבה ותוצאה! כך שלעניינינו, לא כל השפעה מיידית של פעולה היא גורם להשפעות אחרות בעתיד. ואז, אם מוחם של בני אדם מורכב מאטומים וכפופים לחוקיות שלהם – ולאטומים יש תכונות של מקריות, כך נותר מקום לחופש פעולה מצד בני אדם לשנות את הגורלו ולהגיע לנקודת התחלה חדשה. אך זה עדיין משאיר אותנו עם קשר חלש בין בחירתו של אדם לתוצאה המתקיימת.
הרב מיכאל אברהם, מחלק את הסוגיה לשלושה מודלים: דטרמיניזם, אקראיות ובחירה חופשית. הוא מעמיד אותם במישור הפילוסופי, המדעי והתורני. בהתנהלות דטרמיניסטית, כל מצב הוא תוצאה הכרחית של המצבים הקודמים. הוא מדמה זאת לכדור המתגלגל מטה במורד ההר במתווה טופוגרפי שחוקי הפיזיקה מתווים את מסלולו. המיקום העכשווי של הכדור בתוך הטופוגרפיה יקבע את מסלול הכדור בפעולה הבאה. זה בא לדמות אוסף של כוחות פנימיים וחיצונים הפועלים על האדם כגון: הגנטיקה, חוקי הטבע, מבנה ומצב המוח, השפעת הסביבה, חינוך, תרבות, ערכים וכו'.
במודל ההתנהלות האקראית, לאדם יש את חופש הבחירה אך הוא מנותק מיכולתו להשפיע על התוצאה. האדם משוחרר, התנהלותו סתמית, שאין ביסודה סיבות או תכלית. במודל השלישי, אברהם מתאר בחירה חופשית כחשיבה ליברטראינית, שאמנם בדומה לדטרמיניזם, החלטות האדם אכן מושפעת על ידי אותו המתאר הטופוגרפי, שלאו דווקא נקבעת על ידו, אך האנרגיה והיעילות משתמרים טוב יותר באופן כללי במסלול הטבעי של הכדור.
אך בתוך אותה הטופוגרפיה יש לאדם יכולת להחליט, מתוך שיקול דעת חופשי שלו עצמו, כיצד לפעול בשקלול ובידיעה של המסלול הכי חסכוני באנרגיה. זאת אומרת שאדם יכול לשנות את גורלו בהחלטות שמסיטות את הכדור ממסללו הפיזיקאלי. אך הוא צריך להשקיע בזה המון אנרגיה ולדלג מעל מכשולים קשים בדרך, לעומת אדם אחר שיגיע לאותו יעד במסלול הטבעי-פיזיקלי.
(סוף שיעור)
ג'רמי לין השנים המוקדמות
ג'רמי לין גדל כילד אמריקאי ממוצא טייווני, באזור מפרץ סן פרנסיסקו והיה כוכב כדורסל תיכונים שזכה בתואר שחקן השנה בצפון קליפורניה בשנתו האחרונה. ב-2006, לאחר שלא קיבל אף הצעה למלגות קולג' מהפאק-10, כפי שקיווה, ניצל את המלגות לבראון והרווארד מליגת ה-IVY ונרשם לחוג לכלכלה. הוא הצטרף לקבוצת כדורסל שאינה מצטיינת במיוחד ומשחקת בליגת ה-IVY הפחות חזקה ב-NCAA. בשנתו הראשונה, היה שחקן ספסל זוטר. אך דווקא בעונת הסופמור, קיבל את התפקיד הפותח ונתן 3 עונות מצוינות שזיכו אותו בחמישיית הליגה, בכל אחד משנים אלה. בסיום שנתו הרביעית ב-2010 עם תואר בכלכלה ואמביציה גבוהה, ניסה לעשות את הבלתי יאמן ולהפוך לשחקן ה-NBA הראשון האמריקאי ממוצא סיני\טייווני.
הוא החל להתאמן לדראפט והרשים לא מעט סקוואטים בחוכמת משחקו ואופיו הבלתי מתפשר. אך היו שאלות לגבי כל השאר. במדור הספורט של הניו יורק טיימס לקראת דראפט 2010 הוא תואר 'כמוסר חכם עם קליעה לא יציבה שאין לו מספיק אתלטיות, כוח או מסת גוף שתאפשר לו להגן או לסיים בטבעת ב-NBA'. בסיום ערב הדראפט, כפי שקורה ללא מעט ותיקים בני 22, שמו לא נשמע מפיו של הקומישינר או סגנו. לין "חטא" פעמיים בכך ששיחק 4 שנים במכללות ובליגה ברמה פחותה. בנוסף, לא ממש היה תקדים לאתלט ממוצא אסייתי שהוא לא 2.26 מ' ואמור להתחרות בעמדה הכי קשוחה בליגה.
כולנו רוצים להאמין ש: There is no race but the Human Race, אבל בואו נהיה כנים, כשאנשים שנראים כמונו ומדברים כמונו מגיעים לפסגה כלשהי, זה משכלל וצובע באופן שונה את זהותינו הקולקטיבית . תוצרי תרבות כוללים: שפה, מראה, אופנה, אומנות, טקסים, נורמות, ערכים וכו'. כלי ההבניה העיקרי מאז ומתמיד היה היכולת האנושית לרכוש דרך חיקוי.
הנטייה לחקות ולהשוות לא פוסחת על ילדים בני שנתיים שלומדים כיצד למחוא כף ואף לא על GMים שבוחנים שחקנים לדראפט. פורזינגס הוא ה"דירק" החדש ולוקה הוא כמובן "לארי בירד". אני בטוח שחלקכם יפול מהכיסא אם אומר לכם שלראסל ווסטברוק היה וורטיקל קפיצה זהה לדאג מקדרמוט כשסיימו את המכללות, וששניהם הציגו נתוני ריצה זהים טרום הדראפט. את דאג שלחו לירות חצים מעבר לקשת ואת ווסטברוק ללהט ולרקוד באויר.
גם שוק הפרסום מודע לכך. עומרי כספי היה שחקן NBA נחמד, אבל בשדרה החמישית בניו יורק מעולם לא עמד פרסומאי בפגישת סיעור מוחות במצגת לחברת 'קלוגס' ואמר: "הכספי הזה נולד לדגמן ווינריות על קופסת הקורנפלקס שלכם". בישראל חברת תלמה הפכה אותו למותג, מכיוון שסלל מסלול מוחשי לילדי ישראל אל עבר הליגה הטובה בעולם, מסלול שנחשב בלתי אפשרי קודם. לייצוג יש חשיבות בכול תפקיד. כך גם היה ברק אובמה ב-2008 לקהילה האפרו-אמריקנית.
בשבילנו תמיד תהיה אלוף!
לקהילה האסייתית בארה"ב יש הרבה טענות לתת-ייצוג בתרבות האמריקאית. למרות גודל הקהילה כמעט שלא רואים גברים אסייתים-אמריקאים המובילים סדרות טלוויזיה או משחקים בהם מושאים לתשוקה (הם בעיקר סייד קיקס, נוולים או כוכבי אומנות לחימה). נשים אסייתיות מוצגות או על הסטראוטיפ האמריקאי מימי מלחמת קוריאה ועד בואך וייטנאם כנערות פיתוי, או כחנוניות מחשבים\מדע וכו' על בסיס הסטריוטיפ המומדרני בו צעירים ממוצא אסייתי-אמריקאי מסתערים על תחומי ה-STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה). בספורט הכדור האמריקאי, ייצוגם של הקהילה היה אף נמוך יותר. וזה מה שהופך את סיפור "לינסנטי" לכל כך מרתק ונדיר.
לין מגיע ל-NBA
המסע של ג'רמי לין אל עבר כוכב "לינסנטי" לא היה חלק. תנועת הכדור במסללו הפיזיקלי במורד ההר הדטרמיניסטי (מישהו באמת קרא את השיעור?) לווה בסלעים ובולדרים שלא היה פשוט לעקוף. לאחר 4 שנותיו בהרוורד, ולאחר שלא נבחר בדראפט, לין הצטרף לדאלאס מאבריקס למיני-קאמפ ואף זומן לקבוצת ליגת הקיץ שלהם בלאס וגאס. "דוני נלסון מהמאבריקס היה ה-GM היחיד שהציע לי הזמנה לשחק בליגת הקיץ. אמר לין בראיון ב-2010. "יש לו חזון מסוג אחר מאשר רוב האנשים". בחמישה משחקי ליגת הקיץ, קלע ממוצעים של 9.8 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו -1.8 אסיסטים ב -18.6 דקות למשחק, וקלע 54.5% מהשדה. המשחק הזכור משם היה מול וושינגטון כאשר ברבע הרביעי הדליק מנועים ונראה שווה ערך לג'ון וול שנבחר ראשון בדראפט.
לאחר ההופעות המרשימות בווגאס קיבל הצעות מהלייקרס והמאבס אך בחר בגולדן סטייט שם גדל בקהילה האסייתית הגדולה בארה"ב. הוא חתם לשנתיים, הפך לשחקן הסיני-האמריקאי הראשון ב-NBA מה שהוביל במהרה לחוזה מחברת נייקי ל-3 שנים. זה היה זיווג משמיים. הווריורס כינסו מסיבת עיתונאים עבור לין לאחר חתימתו, בהשתתפות התקשורת הארצית והמקומית שחגגו את בואו. דווקא לין השתדל שלא אימץ את החגיגה סביב מוצאו. הוא רצה להוכיח שהוא שם בגלל הכדורסל. הוא עבד נורא קשה על משחקו אך קיבל זמן משחק מועט מקית' סמארט המאמן. סטף קרי הצעיר ומונטה אליס הדומיננטי, גמעו כל דקת PG אפשרית.
מערכת השיווק של הווריורס שמרה אותו בעיקר כקוריוז ושלפה אותו מהבוידם בערבים כמו "ערב המורשת האסייתי" באורקל ארינה, שם הוצג לקהל אסייתי מקומי משולהב, שלא היה רגיל לראות אדם שנראה כמותם ובא מעולמם על הפרקט. לין לא רצה להיות קוריוז ועלה למגרש כטובע שעולה לאויר. הוא הסתער על יריבו בהגנה, חטף כדורים וניסה ללכת לטבעת בכוח. אך משחק זה לא חרץ סדק בשריון של מאמן הווריורס. לין חזר לחמם כיסאות בקצה הספסל ולשחק בדי-ליג של אז. הוא הוצא שוב מהבוידם, בערבי מורשת אסייתים במשחקי חוץ, כמו בטורונטו.
זה לא שהווריורס לא האמינו בו כלל, אך הם ראו בו בעיקר פוטנציאל עתידי של מחליף ראשון או שני שיתן לקרי כמה דקות מנוחה. אך בסיום עונתו הראשונה נפצע בברכו והחל תהליך שיקום. בסיומו, לין הצטרף לליגה הסינית לכמה משחקים בפגרה בספטמבר אך בעיקר עבד שעות רבות במתקן האימונים על מנת לשפר את זריקתו הבינונית מבחוץ. הוא התמיד באימוני כוח שהחל תוך כדי השיקום, ומילא את מסגרת גופו הצנומה בשרירים. הוא גם שיפר את ניתורו ואת האקספלוסיביות בצעד הראשון.
לין היה מוכן לעונת הפריצה שלו בתחילת עונת 2011\2012. הווריורס הביאו מאמן חדש ומבטיח בשם מארק ג'קסון. לין שמאז ומעולם היה נוצרי אדוק והתחבר למאמינים אדוקים אחרים בקבוצה כסטף קרי, חשב שיתחבר היטב עם המאמן\כומר ג'קסון. ג'קסון לעומת זאת שם עליו קצוץ ובקושי נתן לו הזדמנויות למרות השיפור שהראה באימונים. בדצמבר הווריורס שחררה אותו כדי לפנות מקום לדיאנדרה ג'ורדן שהיה סחורה חמה, ולין עבר לרוקטס בעלי הקשר החם לשעבר עם השוק הסיני.
אך הרוקטס לא הצליחו לפנות עבורו מקום קבוע בסגל מכיוון שלשלושת הפוינט גארדים שלהם: לאורי, דראגיץ' וג'וני פלין היו כבר עם חוזים מובטחים. וכך מצא עצמו לין בניקס לאחר שגילה שקשה לעשות לימונדה מלימוני בוסר.
וזה לא שהניקס יצרו עבורו חזון מקצועי. פשוט מצבת הגארדים שלהם התדלדלה. תחילה הם היו חייבים לוותר על צ'ונסי בילאפס המזדקן עבור טייסון צ'נדלר. ולא הרבה זמן אחרי נפצע אימן שמפרט. גם בארון דיוויס שהגיע נפצע מיד. הניקס פתאום היו חייבים עוד גארדים לידי טוני דאלאס הבינוני ומייק ביבי הפותח שלא הכי הבריק. לין הובא כסותם חורים בעומק הרוטציה. ההתחלה שלו בניקס הייתה דומה לתחנות הקודמות. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו כששב לאורקל ארינה מול הווריורס וקיבל הרבה אהבה מהקהל, אך לאחר מכן חזר מיד לאווירה המוכרת של הדי ליג ועלייה לדקות מזדמנות במדי בניקס.
אבל משהו היה שונה הפעם. לין הוציא את העצבים שלו על הדי ליג. במשחקו האחרון במדי הביי הוקס רשם טריפל דאבל עם 28 נקודות, 11 ריבאונדים, ו -12 אסיסטים בניצחון 122–113 של BayHawks על מיין. הוא נראה חזק, זרק לסל בביטחון ומשחקו נראה פלואידי ויפה לעין. הניקס הפעם שמו לב ומשכו אותו לעוד סבב אבל לין כבר התקשה לשאת בדחיות החוזרות ונשנות. הוא פנה וביקש מהכומר שלו לכנס תפילה מיוחדת עבורו כדי לחזקו רוחנית.
"לינסנטי"
ב- 28 בינואר דחה ברון דייוויס המשתקם את הופעת הבכורה שלו בניקס בגלל דלקת במרפק וכאבי גב. לין קיבל דקות ראשונות. במשחק הבא מול הסלטיקס בבוסטון, הוא הוכנס כמחליף ראשון. ד'אנטוני שהפך כבר לברווז צולע בניקס לאחר שהגיע כמושיע מפיניקס, הכניס את לין כפוינט גארד וראה כיצד הניקס נשארת צמודה לבוסטון. לין לא ממש קלע אבל הוא שמר והכניס המון אנרגיה חיובית למשחק. למרות ההופעה של לין, בחצי השני הלך הפרינגלס עם טוני דאגלאס וחזר לייבש את לין. הביג 3 של בוסטון ניצחו בשניות האחרונות במשחק מותח. אבל לניקס היה זה ההפסד ה-11 מותך ה-13 האחרונים. אבל למרות הייאוש, אוהדי הניקס שהיו עסוקים בהשחזת סכינים לקראת עריפת ראשו של ד'אנטוני זיהו משהו שונה שהיה חסר. ניצוץ.
ב -4 בפברואר, מול הניו ג'רזי נטס, עלה שוב כמחליף ראשון ואז זה קרה: לין נכנס יחד עם דאגלאס במינוס 12 כשלד'אנטוני כבר לא היה מה להפסיד. לין פשוט התפוצץ. הוא היה בכול מקום. הוביל מתפרצות, חטף והגן. חברו לקבוצה כרמלו אנתוני הציע לדאנטוני בהפסקה כי לין צריך לשחק יותר במחצית השנייה לאחר שסיים את המחצית עם 6 נק' ו-4 אסיסטים. הקהל בגרדן ששנים חיפש סיבות להתלהב, דחף את לין וקרא בשמו. לין לקח את שומריו לסל וסיים או מצא את סטודמאייר פעם אחרי פעם. חבריו קפצו עליו אחרי כל סל כלא מאמינים. לין שנראה מותש מצא כוחות וסיים את המשחק עם 25 נקודות, חמישה ריבאונדים ושבעה אסיסטים בניצחון של הניקס 99-92.
דאנטוני שהתרשם מהיכולת של לין בפיק אנד רול ובחשיבה שלו כפוינט גארד החליט לפתוח איתו במשחק הבא מול הג'ז. אבל המזל הרע של הניקס המשיך לרדוף אותם. סטודמאייר לא שיחק בעקבות מות אחיו בתאונת דרכים, וכרמלו שעלה לשחק פצוע עזב אחרי כמה דקות. לין לקח את שאריות הניקס והוביל אותם לניצחון אדיר 99-88. הוא סיים עם 28 נק' ו-8 אסיסטים והמשיך את רצף הניצחונות. טייסון צ'נדלר האלוף הטרי מדאלאס חזר לחיים ופיתח כימייה מושלמת איתו. הכניסות שלו לצבע פתאום שחררו קלעים כמו סטיב נואק ולנדרי פילדס לקליעות פנויות.
לין אמר לתקשורת במסיבת העיתונאים אחרי המשחק: "הלילה הזה עוד ממש לא שקע למען האמת. זה כאילו אני עדיין בהלם מכל מה שקרה אבל אני רק מנסה לספוג את הכל פנימה עכשיו". הרצף המשיך מול ג'ון וול והוויזארדס. אותו וול אף זכר את המשחק מול לין בליגת הקיץ בעונת הרוקי שלהם והילל את לין בסיום. אבל דווקא המשחק הבא מול הלייקרס דחף אותו לכותרות ברמה הארצית. עד אז לין היה סיפור חמוד בניו יורק ששילהב את קהל הניקס וחולי NBA.
אבל המפגש מול קובי והלייקרס שם אותו על המפה העולמית ועל תמונת שער ענקית של עיתון סיני היוצא בהונג קונג שנקרא באותו היום על ידי ישראלי מחוייט שישב על קפה במרפסת המלון המשקיפה על מפרץ קאולון. לאחר שהלייקרס של קובי ניצחו את הסלטיקס 88-87 לילה קודם, נשאל הסופרסטאר על יריבו הבא ג'רמי לין שהעמיד ממוצעים של 25.3 נקודות ו -8.3 אסיסטים בשלושת המשחקים האחרונים שלו. קובי לא הבין במה מדובר. "אני יודע מי הוא, אבל אני לא ממש יודע מה קורה איתו יותר מדי", אמר בראיינט על לין. "אני אפילו לא יודע מה הוא עשה. כאילו, אין לי מושג על מה אתם מדברים. אני אעיף מבט ואבדוק הלילה". כשנשאל שוב על ההתרגשות על תופעת "Linning" ( כמו winning, השם שהפסיד היסטורית) או "Linsanity" קובי היה בהלם אמיתי. "אני לא יודע מה לעזאזל קורה?! מי זה הילד הזה?" כשנשאל אם ישמור עליו בתחילת המשחק כדי להאט אותו, פער הממבה זוג עניים ואמר "ג'יזס כרייסט! בואו לא נקדים את עצמנו. אם הוא ישחק טוב, רק אז אצטרך להתמודד איתו."
עכשיו אתם מבינים למה אחרי הבילד אפ הזה ג'רמי לין הפך רשמית ל"לינסנטי"? בקרב מול הלייקרס של קובי, ביינום וגאסול לין התפוצץ ל-38 נקודות עם הרכב שלישי של הניקס וניצח את המשחק במפגן של הקרבה והתלהבות שלא חשו בגארדן אולי מאז ימי יואינג מול הבולס. אף אחד לא זכר את כרמלו. אף אחד לא זכר את סטודמאייר, אף אחד לא התרשם מה-34 של ברייאנט. רק שם אחד קראו בגארדן. את זה של לין. כרמלו עמד לחזור כמה משחקים לאחר מכן. גם סטודמאייר. אבל חדי העין זיהו כבר אז שכרמלו שבמשחקים הראשונים זינק על לין ואימץ אותו לחיקו בשמחה אותנטית, עבר למוד פלסטיק של חיוכים ופרגונים. כמו כל סדרת דרמה, האקדח שמונח במערכה הראשונה יחזור לפעול בשלישית.
הניקס המשיכו במסע הניצחונות. הם ניצחו את מיניסוטה במשחק קליעה רע של לין והגיעו לטורונטו למשחק חוץ. המשחק באייר קנדה סנטר משך אליו אלפים רבים של יוצאי סין ואסיה. הם ראו בלין לא פחות ממשיח. והוא לא אכזב. לין הפעם נתן תצוגה שהיא מעבר לאנדרדוג שמתפוצץ חד פעמית. המשחק היה מאוזן ולין שהתקבל בטורונטו בתשואות השמורות בד"כ לסופרסטאר מקומי ושיחק כמו אחד כזה. הוא שיחק בשקט נפשי ודקר את יריבתו עם 27 נק', 11 אסיסטים ושלשה מנצחת על הבאזר, ששלחה את לינסנטי למחוזות של טירוף תקשורתי חסר פרופורציות, כולל קהל שמריע לשחקן שכרגע ניצח את קבוצתם.
הניקס לאחר עוד ניצחון נאה על סקרמנטו חזרו למאזן חיובי וחגגו את העובדה שסטודמאייר עמד לחזור ושאחרי רצף שבעת הניצחונות יהיו לניקס שני סופרסטארטים כשכרמלו סימן שגם הוא קרוב לחזרה. אבל אז בניגוד לציפיות הניקס הפסידו לנמושה מניו אורלינס. לין וסטודמאייר שיחקו היטב אך שאר הניקס לא פגעו בכלום. לין והניקס חזרו במשחק הבא מול המאבס ונוביצקי, כשלין סוחב את הספסל פלוס צ'נדלר לניצחון.
באג בתסריט ההוליוודי
אבל במשחק הבא מול הנטס, שהושפלו מול ג'רמי לין שבועיים קודם, דברים ניראו אחרת. כרמלו חזר מהפציעה לשחק ולמרות שהוא ניסה לא לכפות את עצמו על המשחק, הוא נראה אבוד במשחק הפיק אנד רול של לין עם צ'נדלר ולין עם סטודמאייר. בנוסף ההתלהבות בה שיחק לין בהגנה, החלה להישחק. לין מעולם לא באמת היה מגן טוב. זה היה עניין של פוקוס ונחישות. בנוסף, ההגנה והיכולת שלו להוביל כדור, גרמה לפרשנים להקל ראש או לסלוח לכמות המטורפת של הכדורים שלין איבד כל משחק. הם קשרו זאת לתהליך הסתגלות ולכך שעוד לא היה בכושר משחק מלא. במשחק מול הנטס, לין אומנם קלע 21 נק' עם 9 אסיסטים ו-7 ריב', אך דרון ווילאמס מנגד, שככל ההנראה סימן את המשחק בלוח השנה שלו, שפך על הראש של לין 38 נקודות עם 8 שלשות.
לינסנטי כתופעה עוד בערה אצל אוהדי הניקס שקיוו שקבוצתם תתאושש, תתגבש ותצא לריצה נוספת. המציאות היא שכרמלו וד'אנטוני לא הפסיקו להתקוטט מאחורי הקלעים. זה לא שמלו שנא את לין אישית. הוא שנא את מייק על כך שלא השכיל למצוא דרך לשלב את מלו בשיטה ואילץ אותו למצוא את הזריקה של עצמו בכוח. לא היו מספיק כדורים בין לין סטודמאייר ומלו, שלא לדבר על ג'יי אר סמית' שהרגיש לא מנוצל כשחקן שישי. החלו להישמע רינוננים מכוכבים בליגה על כך שלין מקבל פוקוס תקשורתי מבלי שהוא הרוויח את זה. הרמיזות היו שיש כאן עניין גזעני ורצון של הליגה לקרוץ עוד לשוק האסייתי.
הניקס התפרקו מבפנים כאשר הם הפסידו את ששת הבאים. כל עוד ניצחו כרמלו לא באמת יכל להתעמת עם רצון האוהדים והשחקנים. אך לניקס של אותה העונה היו שתי קבוצות וצ'נדלר אחד שהסתדר עם כולם. היה את לין והאנדרדוגים שחיפשו צניעות פירגון ומשחק קבוצתי מהיר כמו: לנדרי פילדס, סטיב נובק ואימאן שמפרט. לעומת הכוכבים עם מלו, סטודמאייר, ג'יי אר סמית' וברון דיוויס שבדיוק חזר מפציעה, שרצו משחק NBA קלאסי דאז של בידודים, כדרורים והיררכיה ברורה. האחרונים גברו על הראשונים וגליל הפרינגלס התרוקן. מייק ד'אנטוני "התפוטר" ב-14.3 רק חודש וחצי אחרי הפריצה של לין. כרמלו יצא בדרישה לטרייד אם ד'אנטוני נשאר והניקס והוא כביכול נפרדו הדדית, אך מדובר על פיטורין לכל דבר. ללא קשר, ד'אנטוני בכל מקרה יותר אהב את הקבוצה עם סטודמאייר ודנילו גלינארי שנה קודם וכרמלו נכפה עליו על ידי ההנהלה. לא במקרה סיום תקופתו היה אחרי שהניקס מחצו את פורטלנד ב-42 הפרש במשחקם החלש ביותר של ג'רמי לין (6 נק' ו-6 איב') ולנדרי פילדס (נקודה אחת 0-6 מהשדה). היה זה הספסל של הניקס יחד עם שני הכוכבים שסימנו את סוף הקרקס.
מייק וודסון שהחליף את ד'אנטוני לא התנקל ללין. אך מאמן האולדסקול הזה לטוב או לרע, דרש הגנה חזקה ומשחק מסודר שעובר דרך הכוכבים. לין המשיך לתת משחקים טובים פה ושם אך לא כאלה של סופרסטאר. החגיגה נגמרה סופית כאשר לין קרע את המיניסקוס ב-31 למרץ. הניקס דווקא, הראו מאזן טוב בהיעדרו, אך קיוו לחזרתו לפלייאוף, דבר שלא הסתייע. הניקס הפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף להיט של וויד לברון ובוש 4-1 בסוויפ ג'נטלמני. הופצו שמועות שלין יכל לשחק בסדרה אבל בחר שלא בגלל שלא היה 100% (כיום אחרי סאגת קוואי ו-KD זה מובן מאליו שצריך לשבת, אז לא ממש). בדיעבד בסיום העונה כבר נוצר קרע של ממש בין וותיקי הניקס ללין.
סיום תקופת "לינסנטי". ג'רמי לין עוד שחקן NBA
לניקס היה "זכויות בירד" על ג'רמי לין. וכשהרוקטס הציעו עליו 25 מיליון דולר ל-3 שנים, הניקס ישבה בחיבוק ידיים עקב דרישה של מלו. את העונה הקסומה ההיא לין סיים 35 משחקים עם 14.6 נק', 6.2 אסיסטים, 3 ריב' ו-3.6 איבודים. בעונתו הבאה ביוסטון דווקא היה בריא ושיחק 82 משחקים, אך הוא נאלץ לזוז הצידה ולהפוך לרול פלייר בהצגה של ג'יימס הרדן שבדיוק הגיע מ-OKC ולקח את המושכות של הקבוצה. לין נפצע לא מעט בקריירה וגם נתן עונות מצויינות כשחקן חמישייה לגיטימי או שחקן ספסל בכיר. אך הוא מעולם לא שיחזר אפילו בקירוב את הקסם של השבועיים ההם בחודש פברואר בהם הגיע משום מקום והפך לפנים של הליגה בעולם כולו.
הוא המשיך להוות סמל בקהילה האסייתית בארה"ב עקב פעילותו ההומניטרית ובהיותו מודל לחיקוי חיובי בתכונותיו הענוות. בשנים האחרונות, עיקר הכותרות שתפס היו סביב התסרוקות המגוונות שלו. זכור במיוחד מקרה וויראלי בו קניון מרטין טען שתסרוקת הרסטות שלו היוו פגיעה בקהילה האפרו-אמריקאית כי זה Cultural appropriation בניסיון של לין לגנוב אלמנטים מהתרבות השחורה כדי להרגיש "שחור" יותר. העניין גרר את קטילה הנהדרת הבאה מלין:
בתרגום זריז מפאסיב-אגרסיב אמריקני לעברית עצבנית: "מעניין לי את הביצה שאתה לא אוהב את התסרוקת, אתה לא חייב לאהוב את זה כמו שאני לא חייב לאהוב את הקעקועים הסינים שלך שבכלל כתוב בהם 'אני לא העיפרון המחודד בקופסא'. כולנו צריכים לסבול מספיק כמיעוטים גם בלי בלבולי השכל שלך. אני לא מאמין שכילד תליתי פוסטר שלך. דביל".
לין כיום לאחר ריבוי פציעות מצא את מקומו בליגה הסיני, בברווזים מבייג'ין
Berch
29 מרץ 2020 10:19:54אחלה סיפור
אם אני זוכר נכון כשהוא הגיע לניקס אפילו לא היה לו כסף לדירה והוא ישן אצל אחיו על הספה בסלון…
שינה על הספה היא דבר מוכר לכל ני יורקר שיש לו חברים אבל בכל זאת….
🙂
John
29 מרץ 2020 12:14:12זו נקודה חשובה. לעיתים קל לחשוב שילד ממוצא סיני מסן פרנסיסקו שלמד בהרווארד, מגיע ממשפחה בעלת אמצעים. הוריו פוטרו מעבודותיהם בסמוך לאימונים שלו לקראת הדראפט ולא היה לו כסף לאכול. הוא חי על סנדוויצ'ים מסאב ווי. אמא שלו תמכה בו ואמרה לו שתעזור לו לרדוף אחרי החלום במשך שנתיים שאחריהם יהיה עצמאי. לין גילה אחר כך שאמו פדתה קרן פנסיה כדי לתמוך בו כי הם היו מרוששים.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
29 מרץ 2020 12:02:35סיפור נפלא, תודה רבה ג'ון
John
29 מרץ 2020 12:17:29בכיף! קראתי המון חומר על לין והיה לא פשוט להשאיר חלק בחוץ. הוא אדם מדהים ומאוד מעורב בעשיית צדקה וקידום הספורט בקרב ילדים ממוצא אסייתי. רק השבוע תרם עוד 300k לטובת המאבק בקורונה
עידו גילרי
29 מרץ 2020 12:30:44ללא ספק סיפור סינדרלה שרק מראה כמה התיזמון והמיקום הם עניין חשוב. מאד הזכיר לי את מה שפליפ מארי עשה בזמנו בסוניקס רק שסיאטל זה לא ניו יורק אז מי כבר זוכר אותו…
John
29 מרץ 2020 12:49:08אני…אבל זה לא מה שחשוב. העניין האתני ועניין השוק של הניקס היה חשוב. למרות שמתבוננים בניקס של שנות ה-90 בערגה לי זכור שבזמן אמת העיר לא בדיוק היתה מאחוריה. הסתכלו ביותר נוסטלגיה לחברה של 70 ו73 שלא רק זכו באליפויות אלה עשו זאת כמו חברה מצליחה. חלוקת נטל שווה, הקרבה של בריאות, ווינריות, יצירתיות וקוליות אופנתית שהובילו קלייד והבלאק ג'יזס המקורי הפנינה ארל דה פרל. לין החזיר משהו מהעניין הזה לרגע. שחקנים כמו פילדס, צ'נדלר, נובאק ושאמפרט הצעיר שיחקו בשיתוף מדבק והנעת כדור יפה עוד לפני שהוורירס היו הווריורס. החזרה של הכוכבים הסוליסטים די הרגה את הוויב למרות שנצחו לא מעט עד שארית העונה. מלו בכל שנותיו בניקס מעולם לא קיבל אהבה כמו שלין חווה בשבועיים ההם
asaf
29 מרץ 2020 20:46:39עידו סליחה על הבורות…מי זה פליפ מארי?
ובלי קשר בגלל שאני רואה בך אשם שנכנסתי לזה היום
22:30 מירוץ 7 לעונת marbula one. הענף היחיד בערך שרק הרוויח צופים בעקבות הקורונה
עידו גילרי
29 מרץ 2020 21:35:43אתה יותר גרוע ממני…
רונאלד פליפ מארי הוא שחקן שהיה עד אז לא מוכר שניצל את העונה שריי אלן התחיל פצוע כדי לדפוק פליפסניטי לאיזה עשרה משחקים עד שחזרה לגדול הטבעי (כמו לין). עשה קריירה של בערך עשור של טיול בין קבוצות הליגה.
asaf
29 מרץ 2020 21:50:19התמכרתי לדבר הזה..מודה שזה די עצוב…
והשכלתי על פליפ
עידו גילרי
30 מרץ 2020 00:42:01חוץ מהבלאגן בהתחלה מירוץ בשליטה מוחלטת של סמוגי.
עגל
29 מרץ 2020 12:48:05תודה ג'וני, אכן סיפור סינדרלה. גם אני התרגשתי בלייב מהביצועים שלו שנפלו אאוט אוף דה בלו.
חבל שהקריירה שלו הלכה ודעכה והוא נפלט מהליגה קצת צעיר מדי.
John
29 מרץ 2020 12:51:21אני לא חושב שהוא אמר את המילה האחרונה. אך לינסנטי כבר במראה האחרית מזמן. הפציעות הכריעו אותו. בעיני גם המעברים התכופים בין הקבוצות גם לא עזרו לו למצוא בית חם.
ברוך רובין
30 מרץ 2020 00:54:45הזה ממש לא קשור לפציעות יותר לגרדיות ולניצול לחץ הקהל הפנייה שלו ליוסטון גמרה אותו אצלנו.
סימור סקגנטי
29 מרץ 2020 12:48:07מצוין! אהבתי במיוחד את הזווית האישית וגם את הזווית הפילוסופיתן שנותנים ערך מוסף למאמר
John
29 מרץ 2020 13:01:54תודה רבה! קראתי השנה המון על נושא הבחירה החופשית. ניסיתי לתת טעימה אחת. אם הנושא מעניין חפש את שלום צדיק שכתב ספר מעניין בנושא מהזוית היהודית של הרמב"ם ור' אברהם ביבגו. וזוית נוספת של מרטין בובר ב'אני ואתה'. מזוית הפילוסופית הקלאסית מי שכתבה יפה על כך היא פמלה הובי (Huby).
אחת השאלות היפות שחקרתי היא עד כמה תוצאה של מעשה חשובה כשבאים לבחון את הסיבה או החלטת האדם. האם למשל ילדים שהתנהגו בביריונות כלפי ילד בכיתה, ובעקבות דחפו אותו ללמוד קרב מגע שהגביר את ביטחונו האישי וחיזק את גופו צריכים לקבל קרדיט חיובי על מעשה. כי אותו מעשה בדיוק יכל גם לדחוף ילד להתאבדות. האם החברה צריכה להודות לאביו של לברון על כך שנטש אותו מכיוון שזה דחף אותו להיות האדם שהוא היום?
סימור סקגנטי
29 מרץ 2020 13:57:56יפה! אגש לחפש באמת
חיים
29 מרץ 2020 15:51:22מעולה, תודה.
לין המשיך להיות שחקן טוב גם אחרי שנגמר לו המומנטום ויש לו אפילו טבעת
הקוריוז
29 מרץ 2020 19:24:02מעולה גוני. היה מעניין
גיא רוזן
29 מרץ 2020 19:44:07פוסט כל כך ממצה (+ השיעור למתקדמים), עד שלא נותר אלא לסכמו במילה אחת:
אדיר!
.
תודה, ג'ון.
מנחם לס
29 מרץ 2020 20:05:03נפלא, נפלא, נפלא!!!!!!!!!
אני עדיין מאמין שהנפילה שלו לא חייבת הייתה לקרות. פספוס אדיר
asaf
29 מרץ 2020 20:05:48תודה ג'ון, פוסט נפלא. אחד הסיפורים המפתיעים של הליגה במילניום הנוכחי ההבלחה שלו משום מקום בערך.
רועי ויינברג
29 מרץ 2020 20:50:14כתיבה נהדרת ג'ון. הייתה ללין קריירה לא רעה סך הכל, למרות שלא הגיע לגבהי הלינסנטי. היו עונות טובות בשרלוט ויוסטון.
שחר דלאל
29 מרץ 2020 23:49:00נהדר ג'ון!
.
אני חושב שהוא היה (עדיין?) שחקן נהדר שפשוט לא עמד בעומס של עונה שלמה ב-NBA, בטח אחרי ניתוח במינסקוס (יש שני ניתוחים, בראשון אתה חוזר מוקדם יותר אך מסכן את המשך הקריירה, השני הפוך. הוא כמובן – בטח לאותם ימים – עשה את הראשון). אם היה נולד בשנות ה-70, בטח היינו זוכרים אותו כ"רכז הנהדר של קינדר בולוניה" מהיורוליג של שנות ה-90, בשכר הקיים בכדורסל אנחנו זכינו לראות אותו רק בזריחה שלו ועכשיו בשקיעה בכדורסל הסיני (שם הוא לא תופס מקום של זר ומקבל הרבה מאוד כסף על זה…).
.
אגב, רק בשביל שהקוראים יבינו, אין מלגות ספורטיביות למכללות האייבי ליג – רק מלגות לימודים, מה שאומר שלהארוורד הוא התקבל בזכות…
ברוך רובין
30 מרץ 2020 00:32:23תודה ג’ון למרות שאני לא מסכים אם הסיפור, המקרה של גרמי לין היה אחד המקרים היחדים שגיימס דולן התנהל איתו טוב, אחרי שגרמי לין סחט את הלימון אם הפציעה של כרמלו וסטודאיימר, הוא הגיע וביקש חוזה חדש וסופר מוגזם. כשהפרו ט אופיס של הניקס היססו ובצדק לין הלך ליוסטון וחזר משם אם חוזה של 25 מליון דולר כדי שהניקס ישוו, הערמומי ניצל את לחץ הקהל בעקבות הלינסיטי, דולן והניקס עמדו בלחץ סירבו ואת ההמשך אפשר לראות היום, בתור אחד שהתחבר לניקס בשנים האחרונות ואני מאמין שכל אוהד של הניקס בפלטנה עשה משהו דומה , אני פתחתי בירה וחגגתי אחרי שבתחילת השנה הוא הופיע עם נאום הדמעות.
.
לגבי היכולת היא מעולם לא הייתה שם אפילו לא משהו קרוב, גם למירוטיץ ולרונדן היו שבועות שהם נראו כמו סופרסטארים , מזלו שלו שהוא נפל בניקס מוכת הפציעות
Barry
30 מרץ 2020 08:39:50הכל היה נחמד וטוב ויפה ומרגש עם לין, עד שהוא פגש קבוצה אמיתית לראשונה בחייו(מיאמי של 2012), ושם הוא נתקע, כי הוא סופסוף פגש קבוצה שיודעת לשמור.
רק מראה את ההבדל בין הקבוצות הנחותות בליגה לעלית שבה
https://www.youtube.com/watch?v=15Z0US7lPp4
לשמחת
SWIv
30 מרץ 2020 09:45:49איך שכחתם לציין שלפחות הבחור אלוף NBA!
John
30 מרץ 2020 10:38:57אתה יודע מי עוד אלוף NBA? אדם מוריסון. אלוף NBA שלא משחק 51 שניות ב-7 משחקי גמר, ו-5 דקות (בהם היה שלילי כן?) בכל סדרת גמר המזרח הוא לא אלוף ולא משנה כמה טבעות יענוד. אם היית ציני אז פספסתי את זה… בעברית אין כתב ציני (באנגלית היום נהוג לערבב בין אותיות גדולות לקטנות למשל: hE is tHe bEsT pLaYeR iN tHe wOrLd)
SWIv
7 אפר 2020 07:52:48חח אכן הייתי ציני 🙂
Zvika Bar-Lev
30 מרץ 2020 17:34:02באמת התחושה שלי שמה שיותר דפק אותו בהמשך אלו הפציעות. אני חושב שזה לא סתם שהוא כה הצליח – יש לו שילוב של יכולת אישית ואינטלגנציה מאוד גבוהה – והוא בהחלט שחקן שחקן.