מלך ליום אחד – ג'ון סטארקס – בניו יורק הכל גדול / דור בלוך

לפני כ-7 שנים דובי עופר כבר כתב על סטארקס באתר. ניתן למצוא את הכתבה כאן

איך שחקן שקלע 12 נקודות ומסר 3.6 אסיסטים למשחק, שלא נבחר בדראפט וחתם בגולדן סטייט כשחקן חופשי, שהרגעים האייקוניים ביותר שלו הם כישלונות מהדהדים והוא מעולם לא זכה באליפות והגיע רק לגמר אחד, הופך לאייקון של קבוצתו?

כי רגעי השיא שלו התרחשו במקרה בעיר הכי מרכזית בעולם, שהיא גם במקרה הפועל תל אביב של ה-NBA, קבוצה שאוהבת להתפלש בכשלונותיה לא פחות משהיא אוהבת להתבשם מהצלחותיה. רגעי שיא שהתרחשו בדיוק באותן שנתיים יחידות (אם לא מחשיבים את העונה המקוצרת) שבהן הניקס באמת היו רלבנטיים, באותו חלון זמן נדיר שבו יואינג עוד היה בשיאו, וג'ורדן היה בפרישה.

כן, השנים 93-94 היו השנים של ג'ון סטארקס, ובעיקר עונת 1994, עונת השיא האישית של סטארקס, שהייתה גם עונת השיא הקבוצתית של הניקס.

אבל עוד לפני כן סטארקס זרע את הזרעים הראשונים בסיפור האגדה שלו, בסיפור שממחיש גם לא מעט מדוע הוא הפך לאגדה בעיר שמקדשת את הישירות, ה-no bullshit attitude והקשיחות. סטארקס עלה לדאנק על יואינג במהלך מבחנים לניקס. יואינג הטיח אותו על הרצפה, והגארד נפצע. לפי חוקי הליגה אם שחקן פצוע עד דצמבר הקבוצה לא יכולה לשחררו וזאת הסיבה שסטארקס נשאר בניקס.

סטארקס התחיל כשחקן רוטציה בניקס, אבל את הקפיצה המשמעותית שלו עשה בעונת 92-93 בה דקות המשחק שלו זינקו מ-25 דקות ל-31 ובנקודות מ-13.9 ל-17.5, וגם נבחר לחמישיית ההגנה השנייה באותה עונה.

העונה הזאת כללה רגע אייקוני נוסף. במשחק מספר 2 בגמר המזרח מול שיקאגו, הטביע מעל הוראס גראנט ומול פניו של מייקל ג'ורדן. הסדרה הזאת הסתיימה באכזבה אבל בעונה הבאה ג'ורדן שיחק בייסבול והניקס הגיעו הכי קרוב שהגיעו לתואר ב-40 שנים האחרונות.

עוד לפני כן, סטארקס המשיך בהליך השיפור שלו ורשם נתוני שיא של 19 נקודות, 3.1 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים ו-1.6 חטיפות למשחק שהניבו גם בחירה ראשונה (ואחרונה) למשחק האולסטאר.

הניקס הגיעו לגמר ה-NBA מול הרוקטס של אלג'ואן כאשר במוקד הקרב בין שני הסנטרים, אבל לסטארקס היה תפקיד בסדרה הזאת שקיבע את מעמדו כדמות אייקונית שזהרה לרגע ודעכה באופן הכי טראגי שניתן להעלות על הדעת. סטארקס היה במרכזן של כל הדרמות בסדרה הזאת. הוא היה הכוכב השני ליד יואינג לאורך הסדרה, כאשר היו לו 19.3 נקודות, 6.5 אסיסטים ו-1.8 חטיפות ב-6 המשחקים הראשונים של הסדרה, והיה יכול להיות האיש שמביא את האליפות לתפוח הגדול, יחד עם פטריק יואינג.

אבל, ג'ון סטארקס נועד להיות הגיבור הטראגי, והיו לכך כמה ראיות בסדרת הגמר. במשחק מספר 3, הוא קלע 2 זריקות עונשין בפיגור 3 והניקס הפסידו את המשחק. במשחק מספר 6, כאשר הניקס ביתרון 3- 2 בסדרה, הוא עלה לשלשה שהייתה יכולה להשוות את המשחק ולכפות הארכה, אבל נחסם על ידי האקים. כל זה היה רק הכנה למשחק מספר 7.

בסדרה שהתאפיינה בכדורסל נוראי והתקפות בלתי ניתנו לצפיה הניקס התעלו על עצמם במשחק מספר 7 ופשוט לא הצליחו לקנות סל. לרוע מזלו, סטארקס תפס במשחק הזה את היום הגרוע בקריירה שלו כשקלע 2 מ-18 מהשדה, תצוגה שלא תישכח לעולם, כנראה הגרועה ביותר בהיסטוריה של מעמדי הגמר, ויוסטון ניצחו במשחק לא צמוד במיוחד.

סטארקס היה רק בן 29 כשהתחילה העונה הבאה, והיו חניקס סיבות טובות להאמין שיש להם הזדמנות לתקן, אבל כאן החלה הירידה בקריירה שלו. הוא איבד את מעמדו בתור השחקן הכי טוב ליד יואינג, והפך להיות רק עוד אחד מהצוות המסייע הלא מספיר כישרוני של הניקס. סטארקס המשיך לשיחק בניקס, שרד איחוד מחודש ולא משמח עם דון נלסון שפוטר לאחר חצי עונה וזכה בפרס השחקן השישי של העונה. אבל הקריירה שלו כבר לא חזרה לגביהם של אותן עונות מכוננות, בהן כאיקרוס סטארקס הגיע הכי קרוב לשמש, רק כדי להישרף באופן הטראגי ביותר האפשרי, וכמו איקרוס, סטארקס אולי סיים באופן טראגי את שיא הקריירה שלו, אבל הוא לעולם, לעולם לא יישכח.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  5. עגל

    26 מרץ 2020 13:17:24

    סטארקס זה שחקן שחיבבתי. היתה לו ריצה מאוד אתלטית ויעילה (אחוזי הקליה לסל קצת פחות . . .)
    כיף לראות את ניו יורק ההיא, קבוצה מאומנת ומתואמת שבסך הכל שיחקה יפה גם בהתקפה למרות שהיה לה רק כוכב אחד אמיתי.

  6. חיים

    26 מרץ 2020 13:40:13

    כתבה מעולה על שחקן מוכר, אבל כזה שהיה לו גם פוטנציאל להרבה יותר.
    אם הוא היה ממשיך להיות שחקן של 18-19 נקודות ייתכן שהניקס היו מקבלים עוד הזדמנויות…

      2. חיים

        26 מרץ 2020 15:41:43

        הוא אכן מקסם את עצמו, אבל לפרק זמן קצר. אם הוא היה מצליח לשמור על הרמה עוד שנתיים-שלוש היה לניקס סיכוי להגיע עוד פעם לבאר (לשתות ממנה זה כבר מוגזם. בכל זאת הניקס)

  8. סימור סקגנטי

    26 מרץ 2020 16:03:05

    בהחלט אובר-אצ'יבר רציני. ב 1994 המזרח היה חלש במיוחד (הסגל של המזרח לאולסטאר באותה העונה היה אולי החלש אי פעם) וסטארקס בהחלט ניצל את ההזדמנות הנדירה שניתנה לו לזרוח

  9. מנחם לס

    26 מרץ 2020 16:50:58

    ג'ון סטארקס היה אחד העארסים האותנטים של הליגה בכל הזמנים. הכרתי אותו אישית מקרוב. היה זה שיא ההשתתפות של הסטודנטים שלי בניקס וב-MSG לאינטרנשיפ שלהם. עד היום לא ידוע אם הזריקה משלוש שהייתי עד לה (וגם עפר שלח שישב לידי) היתה החלטתו את של מאמנו פט ריילי. בכל מקרה אני מאשים את ריילי ולא את סטארקס כי על הספסל ישב קלעי השלשות הטוב של העונה – דייויס – וריילי לא קרא טיים להעלותו לפאטרקט. שגיאה שאוהדי ניקס אמיתיים לא ישכחו לעולם. הוא אחד היחידים שהעיז לרוץ אחד-על-אחד נגד אלוהים ולדנקק עליו, כולל מבט מעליב. עארס עם קבלות ולא העפרון המחודד ביותר בקלמר.

  10. curry

    27 מרץ 2020 00:15:54

    היןם חום הולדת 58 של ג'ון סטוקטון חד שדוקא שבר בהרבה מאוד את תקרת הזכוכית שהיתה לו ומלך האסיסטים והחטיפות

  11. אשך טמיר המקורי

    27 מרץ 2020 07:47:38

    כיף להיזכר.
    היה שחקן מרגש.
    הסדרות של הניקס מול הבולס, וגם מול אינדי ומיאמי, היו אדירות ומהנות ביותר לצפייה.
    והגמר מול יוסטון היה אחד הטובים אי-פעם – אינטנסיביות בשיאה.

  12. יוני לב ארי

    28 מרץ 2020 12:02:56

    אחלה טור, כיף להיזכר בימים האלה
    הניקס של ריילי היו חבורה לוחמת, ולדעתי רק ככה קבוצה יכולה להצליח בעיר הזאת – לירוק דם. זו ניו יורק.
    ועד שלא יבנו בגארדן קבוצה כזאת, לא משנה אם יבואו כוכבים או לא, זה לא יציליח.
    סטארקס, אוקלי, מייסון ז"ל, כאלה

  13. John

    28 מרץ 2020 17:21:04

    השילוב של ניו יורק, שנות ה-90 וסטארקס עבד מצויין. ג'ימי באטלר בפודקאסט של ג'יי ג'יי רדיק נשאל האם ידע כשהגיע למיאמי שיהיו בה כל כך הרבה שחקנים טובים. תשובתו הייתה משהו כמו :וכי למה אתה אומר שהם שחקנים טובים? יש הרבה שחקנים בליגה שיש להם מספרים כאלה או אחרים… ההבדל הוא שטור הניצחונות גורם לך לומר עליהם שהם שחקנים טובים. זה הקרדיט שבשמו שווה לנצח.
    סטארקס כמו שאמרת "נועד להיות הגיבור הטראגי" אבל גיבור טרגי הוא עדיין גיבור.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט