מאט דיימון ובן אפלק, שני חברים מאוד טובים, אוהדי בוסטון רד סוקס ובאופן טבעי שונאי הניו יורק יאנקיז, כבר הסכימו לשחק את התפקידים הראשיים בסרט. אך עד שהסרט יעלה על האקרנים (תמיד רציתי לכתוב את זה), הנה לכם אחד הסיפורים הביזאריים ביותר שעולם הספורט הצליח לייצר.
תכירו, פריץ ומייק
נתחיל במעט רקע על גיבורי הסיפור. הראשון – פריץ פטרסון. הפיצ'ר השמאלי נולד בשיקגו בפברואר 1942, ויתר על קריירת הוקי קרח מבטיחה, וחתם ב-1963 על חוזה עם הניו יורק יאנקיז. ב-15 באפריל 1966 ערך פטרסון את משחק הבכורה שלו במייג'ורס, בדרך לקריירה די מרשימה, עם מאזן של 131:133, ERA של 3.30 והופעה אחת באול-סטאר.
מייק קקיץ', הצלע השניה בסיפור, נולד בסן דייגו באפריל 1945. הקריירה שלו מעט פחות מרשימה, כשהוא שיחק במדי הדודג'רס, היאנקיז כמובן והאינדיאנס, בדרך למאזן של 51:39 ו-ERA של 4.59. קקיץ' המשיך לשחק גם בליגה היפנית, ולאחר שפרש ניסה קאמבק בליגה המקסיקנית, שלא צלח.
אין על שנות ה-70 בארה"ב
אז עכשיו, כשאנחנו מכירים את הדמויות, והסטטיסטיקות השוליות מאחורינו, בואו נצלול לסיפור עצמו. פטרסון וקקיץ' הכירו ב-1969, כשהאחרון הצטרף ליאנקיז. מהר מאוד השניים התחברו, והחלו לבלות ביחד עם נשותיהם, מרלין פטרסון וסוזן קקיץ'. שתי המשפחות התגוררו בסמוך אחת לשניה, בניו ג'רזי, עם ילדים בני פחות או יותר אותם הגילאים. שכנים וחברים משותפים תהו על רמת הקרבה בין שתי המשפחות, שכנראה היתה מאוד מוגזמת.
ואז, באחד הערבים של 1972, יצאו הארבעה לדאבל דייט, שם עלה הרעיון לראשונה. מיסטר קקיץ' מתאהב במיס פטרסון וההיפך. האדון פטרסון כבר מאוהב בגברת קקיץ' והפוך. אז למה לא להחליף? מדובר, אגב, בתופעה שתפסה תאוצה באמריקה שלוחת הרסן של שנות ה-70. וודסטוק, סמים והחלפת משפחות. או לפחות נשים.
מחליפים פודל בטרייר
כמה שבועות מאוחר יותר נפגשו הארבעה במסיבה אותה ארגן עיתונאי הספורט מאורי אלן. משם חזר כל אחד לביתו של השני, One Thing Led To Another, והנה, זה קורה. הארבעה הפכו את העניין לרשמי באוקטובר, כשמייק עבר לגור עם מרלין ופריץ עם סוזן, אך מבלי לדווח לתקשורת. ההחלפה, אגב, כללה את הכלבים. למי שתהה, לקקיץ' היה טרייר, לפטרסון פודל.
ואז הגיעו אימוני טרום העונה של 1973, ה-Spring Training. שם כבר לא היתה ברירה, והשניים כינסו מסיבת עיתונאים (סוף סוף המושג 'מסיבה' מתאים לאירוע), והוציאו את הסיפור לציבור. ההודעה הזו עשתה רעש אדיר, במיוחד כשזה קורה בקוצה כל כך מתוקשרת כמו היאנקיז. "לא החלפנו נשים, החלפנו חיים", סיפרו השניים.
מבטלים את יום המשפחה
ראשי הליגה סיפרו שכמות המכתבים שהתקבלה למשרדים בשל האירוע היתה גדולה יותר מאלה שהגיעו בשל הוספת ה-DH, שחקן שתפקידו הוא רק לחבוט, מהלך שקרה באותה הפגרה ושינה את פני הבייסבול לתמיד. "לא עשינו שום דבר מלוכלך או לא חוקי", סיפרה סוזן פטרסון, שקיבלה את קקיץ'. "אך אין לי ספק שיש פה אספקטים משעשעים". המנהל המקצועי של היאנקיז, דן טופינג נתן את שני הסנט של המועדון לסיפור: "נראה שנצטרך לבטל של יום המשפחה בשנה הקרובה".
חשוב לציין שהשניים אמנם לא עברו על אף חוק, אך כן שברו סוג של קוד אתי, כשזה ידוע ששחקן לא מתעסק עם אישה של שחקן אחר. זכור המקרה בו קארל מאלון שאל את אשתו של קובי בראיינט מה דעתה עליו, או המקרה בו אנה, אשתו של הפיצ'ר של המטס, כריס בנסון, אמרה שהיא תשכב עם כל שחקני הקבוצה אם תגלה שהוא בגד בה. אך פה הסיפור מעט שונה. הכל בהסכמה.
הקקיץ' הזה תלבשי לבן
מכאן הסיפור נחלק לשניים. נתחיל בצד הפחות שמח. לאחר מספר חודשים מייק קקיץ' ומרלין פטרסון נפרדו, הבחור נשלח בטרייד לאינדיאנס, ומשם, כאמור, עבר ליפן ולמקסיקו, כשהקריירה והחיים שלו הידרדרו כמו שני קווים מקבילים. "הקריירה שלי נכנסה למרה שחורה", הוא סיכם, "זה היה איום ונורא".
"מרלין ואני חשבנו שאנחנו זיווג מושלם", המשיך קקיץ' לספר. "היא היתה בעד המהלך בצורה ברורה, אך לאט לאט היא החלה להתחרט. בהתחלה סיכמנו שאם אחד הצדדים לא מרוצה חוזרים לאחור, אך כשזה קרה זה היה מאוחר מדי, פריץ וסוזן כבר היו מאוהבים". פריץ פטרסון וסוזן קקיץ', לעומת זאת, התחתנו (תכירו, סוזן פטרסון), ומגדלים משפחה למופת. עד היום.
"אף אחד מאיתנו לא יגיע לעולם להיכל התהילה", אמר קקיץ', כשנשאל על התגובות בעקבות המהלך, "אך יש לנו מקום של כבוד בהיכל הבושה". זה נשמע טוב יותר באנגלית – Hall Of Shame. "לא איבדתי שעות שינה בגלל זה, אבל אני לא חושב שהתגובות כנגדנו הוגנות". בהמשך התחתן קקיץ' מחדש, כך שגם מהצד שלו הכל בסדר בסופו של דבר.
פאקו
24 מרץ 2020 09:39:03תודה יוני, סיפור מגניב לגמרי.
עגל
24 מרץ 2020 12:26:25סיפור מדהים. לא הייתי מאמין שבאמריקה הפוריטנית יתנו להם יום אחד של שקט
John
24 מרץ 2020 16:50:15The US is where a doped-up pregnant teen with a criminal record is scolded for using profanities
שחר דלאל
24 מרץ 2020 18:16:34יוני כבר התייחס לזה, אלה היו שנות ה-70, וזה היה דבר (יחסית) מקובל בחוגים מסוימים.
קראו לזה מסיבת מפתחות, כאשר כל גבר שם את מפתח האוטו שלו בקערה (ברור שגבר, לנשים אסור היה להחזיק מכונית…) והיה יוצא הביתה עם מי שהיתה שולפת את המפתח שלו מהקערה…
הכל כמובן השתנה חזרה בשנות ה-80 והתנועות ל"שלום המשפחה" והמילים "שאסור להגיד בטלוויזיה".
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
24 מרץ 2020 12:45:42הזוי ומשעשע
John
24 מרץ 2020 16:52:31הייתי אומר שזה נשמע כמו יום שני רגיל אצל ג'רי ספרינגר…
אבי טרכטמן
24 מרץ 2020 17:59:35סיפור מקסים. תודה.
אין כמו הסיקסטיז (והנספחים מהסבנטיז)
עידו גילרי
24 מרץ 2020 18:26:50אויש זה אדיר.
מישהו משניהם היה במקרה switch-hitter?….
מנחם לס
24 מרץ 2020 19:32:01לפעמים אתה יוצא עם פנינים, עידו
Ljos
24 מרץ 2020 18:50:49אני יודע שלשחקנים לפעמים קשה לקבל טריידים שנכפו עליהם, אבל הייתי מת להיות זבוב על הקיר בשיחה בה אבא בא לבן שלו ומספר לו שהוא מועבר בטרייד לקבוצה אחרת.
מנחם לס
24 מרץ 2020 19:35:30אני זוכר את המקרה בברור אבל כמובן ששכחתי ממנו כבר מזמן, זוכר את התקופה טוב-טוב. אני הייתי עסוק עם אשה חולה שכעבור 3 שנים ניפטרה, אליפות מכללות בכדורגל, נישואים לאשה שנייה ונסיון לאחד שתי משפחות והשנים (והתקופה) עוברים בעייף
מנחם לס
24 מרץ 2020 19:54:10יוני, היכנס לעריכה עים הכתובת הזאת: https://hoops.co.il/wp-admin/
עם S אחרי ה- http
וכשאתה מכניס תמונה לחץ על הכפתור הימני בעכבר ותעתיק את כתובת האיטנטרנט של התמונה שבה תשתמש. אם משהו לא ברור פנה אלי ואני אסביר.
פאקו
24 מרץ 2020 22:01:15אחרי מה שיוני עבר היום עם התמונות בפוסט הזה, הוא כבר מקצוען לגמרי.
Berch
24 מרץ 2020 21:58:56איך פספסתי את שנות השבעים… איך???
הייתי עושה לילות בוגי בתל אביב
🙂
אור
25 מרץ 2020 03:16:26גדול